קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 2017-18, הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: אוקלהומה סיטי ת'אנדר

לדף הקבוצה

מי עזב: ויקטור אולדיפו, דומנטאס סאבוניס (אינדיאנה), טאג' גיבסון (מינסוטה), נוריס קול (מכבי ת"א).

מי הגיע: פול ג'ורג' (טרייד, אינדיאנה), פטריק פטרסון (חופשי, טורנטו), ריימונד פלטון (חופשי, קליפרס), טרנס פרגוסון (דראפט).

חמישייה: ראסל ווסטברוק, אנדרה רוברסון, פול ג'ורג', פטריק פטרסון, סטיבן אדאמס.

ספסל: אנס קאנטר, דאג מקדרמוט, ג'רמי גרנט, ריימונד פלטון, קייל סינגלר, טרנס פרגוסון, אלכס אברינס, סמיח כריסטיאן, ניק קוליסון, דניאל המילטון, ג'וש יוסטיס, דקארי ג'ונסון.

המהלכים הגדולים של עונת 2016-17:

אז מה היה לנו שם?

דווקא אחרי שנה מוצלחת יחסית בעונת הבכורה של דונובן ועם הרבה סיבות לאופטימיות לעתיד (ההובלה 1-3 על ג"ס ופחות מה שבא אחר כך) הת'אנדר ספגו את אחת מהמכות הגדולות ביותר שפרנצ'ייז יכול לספוג, איבוד סופרסטאר ללא תמורה. הרבה כבר נכתב על המעבר של דוראנט וההפיכה שלו לנבל של הליגה, אבל המהלך גם יצר את אחד מסיפורי הספורט המעניינים של השנים האחרונות בליגה, המסע של ווסטברוק לגאולה.

מבלי כמעט לעסוק באחריות של הכוכבים לאותה התרסקות בפלייאוף ועל הדרך גם בקשר של ווסטברוק לעזיבה של דוראנט, קיבלנו עונה שלמה שעסקה בווסטברוק נגד העולם. מי שניסה לנבא את מה שיעבור על הת'אנדר לפי מקרה הבוחן של עונת 2015 בה דוראנט שיחק רק 27 משחקים ו-OKC לא הגיעה לפלייאוף לא ידע מה מצפה לו:

  • ממוצע עונתי של טריפל דאבל: 31.6 נקודות, 10.4 אסיסטים, 10.7 ריבאונדים.
  • הכי הרבה טריפל דאבלים בעונה (42).
  • הכי הרבה נקודות בטריפל דאבל (57).
  • טריפל דאבל ללא החטאה מהשדה (6-6).
  • ה-usage rate הגבוה בהיסטוריה (41.8%).

בלי איבאקה כאופציית קליעה להישען עליה ובלי ווייטרס שהלך לפרוח במיאמי, הת'אנדר הסתפקו באולדיפו כסייד קיק שלא ממש התחבר בעיקר בגלל הצורך שלו לגעת בכדור כדי להיות פרודוקטיבי ורוב הנטל ההתקפי נפל על ווסטברוק. קשה להאשים את סם פרסטי בצורה בה הקבוצה נראתה, במיוחד אחרי שהוא הצליח עוד לגרד את מקדרמוט משיקגו ועל הדרך גם חיזק את ההגנה עם גיבסון וגרנט (שהגיע מפילדלפיה).

ווסטברוק, מחוזק בסיקור תקשורתי ואהבת ההמונים הפך את המשחק לעניין של מספרים וסטטיסטיקות, לעיתים נראה שכל הארגון שם לעצמו למטרה לשפר את הנתונים של הכוכב. עם הגנה שדורגה בטופ 10 רייטינג הת'אנדר השיגו מספיק נצחונות (47) כדי להתברג במקום השישי במערב. הם הפסידו ליוסטון (4-1) אבל ווטברוק ניצח בקרב האישי על ה-MVP, סימבולי משהו:

קיץ חם

כשאופציית היציאה מהחוזה של ווסטברוק עומדת לנגד עיניו, פרסטי נכנס לקיץ לא פשוט עם 11 מיליון בתקרת השכר, מיעוט נכסים ושלוש שאלות מרכזיות לענות עליהן:

א. איך מצמצמים את התלות בווסטברוק מבלי לפגוע במעמד שלו? צירוף כוכב שלא צריך את הכדור כדי לייצר בהתקפה ובעיקר ישתלב עם סגנון "הראש בקיר" של ווסטברוק. עם החוזה החדש של אולדיפו שנכנס לתוקף לא הייתה אפשרות להנחית כוכב ללא טרייד.

ב. ווסטברוק שיחק 35 דקות לערב ועדיין מי מגבה אותו? סמיח קריסטון, בחירת סיבוב סיבוב שני ב-2014 קיבל 15 דקות לערב, קאמרון פיין קיבל קרוב ל-16 דקות בערב לפני המעבר לשיקגו ונוריס קול הוקפץ מסין. אלה לא סוג השחקנים שיוכלים לקבל דקות משמעותיות בקו אחורי של קונטנדרית.

ג. איך לשפר את אספקט הקליעה בקבוצת השלשות הגרועה בליגה מבחינת אחוזים (32.7%)? הקלעים הכי טובים ב-OKC אשתקד היום ויקטור אולדיפו ודאג מקדרמוט עם סביבות ה-36% אחוז משלוש. בסדרה מול יוסטון בחמישה משחקים אולדיפו זרק רק 25 פעמים לשלוש ופגע רק בשש.

ככל שהזמן חלף ועוד ספקולציות סביב פול ג'ורג' והלייקרס ב-2018 צפו על פני השטח, פרסטי, כמו ג'נרל מנג'רים רבים בליגה, צפה בערך של ג'ורג' הולך וצונח. אחרי שדובר על הקאבס, הסלטיקס, הלייקרס ואפילו הווריורס, ג'ורג' נחת לבסוף בת'אנדר עבור אולדיפו וסאבוניס. הראשון חתם על חוזה של 21 מיליון דולר לשנה ולא הפך לכוכב המשלים לצד ווסטברוק, סאבוניס בעונת הרוקי תוייג כפוואר פורוורד הפותח הגרוע בליגה וגם איבד את מקומו בהרכב לגיבסון.

ג'ורג' הגיע אחרי שנה אישית טובה של שיאים ברייטינג התקפה והגנה, אבל סיום מריר לעונה עם סוויפ מול קליבלנד בסיבוב הראשון, שלאחריו הבהיר לקבוצה באופן די ברור שהוא מתכנן לעזוב ב-2018. בסופו של דבר אוקלהומה החליפה את הערך של איבאקה (מינוס אילאסובה) עבור ג'ורג' – שחקן טופ 15 בליגה.

בצד ההתקפי, הת'אנדר פינו מקום בעמדה 4 ובעזרת החוזים החדשים של הכוכבים בטורונטו פרסטי הצליח להנחית באוקלהומה את פטריק פטרסון, שחקן חשוב ברוטציה של הראפטורס שחתם על חוזה נוח של 16.4 מיליון לארבע שנים. פטרסון רק בן 28, הוא צפוי לקבל הרבה דקות ולחלוק את העמדות הקדמיות עם גרנט וקוליסון ובעיקר קאנטר. פטרסון צפוי להחמיץ את מחנה האימונים בגלל בעיות בברך.

אנדרה רוברסון חתם גם הוא על חוזה נוח של 30 מיליון לשלוש שנים, מבה-א-מוטה (2 מיליון לעונה) וטוני אלן (5 מיליון לעונה) הראו כבר שאין יותר מדי מחזרים לשחקנים חד מימדיים בליגה – ועדיין רוברסון הוא עילוי הגנתי ונכס לת'אנדר ואם אי פעם תהיתם למה יש כל כך הרבה הייפ סביב ההגנה שלו אלו הם המספרים:

דירוג הגנתי של השומרים הטובים הליגה

ממוצע הגילאים של הת'אנדר 26.7 גבוה מהמוצע בליגה – 26.2, אבל היחידה השנייה של דונובן מורכבת בעיקר מצעירים. ובדיוק מהסיבה הזאת הונחת ריימונד פלטון. אחרי עונה טובה כגיבוי של כריס פול בקליפרס כולל 11 משחקים בהרכב הפותח, פלטון עדיין שחקן לגיטימי בליגה ויוסיף הרבה ניסיון לחדר ההלבשה.

בדראפט פרסטי קצת הפתיע כשלקח את טרנס פרגוסון עם הבחירה ה-21, בעיקר בגלל שמדובר בפרוייקט בהתהוות בתוך קבוצה שרוצה לנצח עכשיו. מצד שני פרגוסון יכול לספק אתלטיות וקליעה מהיום הראשון ויכול להתפתח לנשק התקפי מצויין לצד ווסטברוק כשמסתכלים כמה שנים קדימה.

בפן המקצועי, רוב הניגן, שפוטר מתפקיד ה-GM של אורלנדו, חזר למועדון וישלב שוב פעולה עם פרסטי, שמעריך אותו מאוד וישלים קצת מהחסר שמייקל ווינגר השאיר אחריו עם המינוי לתפקיד הג'נרל מנג'ר בקליפרס.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

שאלת מיליון הדולר (וה-200+ מיליון דולר שהת'אנדר שמו לווסטברוק על השולחן בהצעת חוזה האחרונה) היא איך ישתלבו שני הכוכבים ביחד, שני שחקנים שרגילים להיות האלפא בקבוצה ושניהם בשנת חוזה.

החיבור הזה הולך לעבוד מעולה מכמה סיבות: אין ספק בכלל ששניהם יקבלו את המקס, לא משנה מה הם יעשו השנה, הם בנקודת זמן בה הם לא צריכים להוכיח את עצמם לאף אחד, רק לנצח.

באותו הקשר ג'ורג' מקבל את ווסטברוק אחרי עונה של זכייה ב-MVP. יש לנו נטייה לזלזל בפרס שמתייחס לעונה הרגילה, אבל הוא משמעותי מאוד לשחקנים. יותר מעניין מממוצע הטריפל דאבל העונתי, ווסטברוק גרף מחמאות וזכה להשוואות לג'ורדן ובראיינט מפיהן של האגדות בעצמן ועל הדרך זכה לאישור פורמלי על המסע "האישי", כשגבר על הארדן, לנארד וג'יימס, שלושה שהובילו קבוצות עם יותר נצחונות מהת'אנדר. כל זה זה לא אומר שווסטברוק יהפוך לרכז של מסירה קודם, אבל קוף מנטלי גדול מאוד ירד לו מהגב.

מבחינה מקצועית כנראה שלא היה אפשר להנחית זיווג טוב יותר לווסטברוק: גם בתקופת השותפות עם היל וגם באפיזודה החולפת של הפייסרס עם טיג, ג'ורג' לא התחיל את ההתקפות ובאופן כללי לא הצטיין בקבלת החלטות (יחס של 0.8 איבודים פר אסיטס), אבל היה מאוד אפקטיבי כמסיים. כמה אפקטיבי? ג'ורג' סיים את השנה שעברה עם 39.3% אחוז לשלוש ב-195 זריקות, אבל זה לא רק האחוזים זה גם הצורה שבה הגיע לזריקות:

בין אם בחסימות עם אדאמס כשהכדור אצלו ובין אם במסירות קיק אאוט של ווסטברוק, ג'ורג' יוכל השנה לעשות את הנקודות שלו ביותר קלות ולצמצם את הנפילה החופשית של אוקלהומה כשווסטברוק לא על המגרש, צניחה של 10 נק' באופנסיב רייטינג כשווסטברוק לא על המגרש. לא הייתה קבוצה עם תלות כזאת אשתקד.

סגנון המשחק של ג'ורג' השתנה מאוד, לפני שלוש שנים הוא ו-ווסטברוק היו רבים על מי יחדור לסל, היום המגוון ההתקפי שלו יותר שלם והרבה מנפח הנקודות שלו מגיע משלשות וחצי מרחק. לפני שלוש שנים 20.8% מהזריקות של ג'ורג' היו מחדירות, בשנה החולפת זה הפך ל13.7% ( האחוז הנמוך שלו בקריירה), אז אם המיד ריינג' הוא סוג של אומנות נעלמת, הת'אנדר קיבלו את אחד מהאמנים האחרונים שעדיין בחיים:

זריקות פול ג'ורג 2017
והנה ניתוח של קואץ' ניק על הדימיון בין ג'ורג' לדוראנט, בעיקר היכולת שלהם להשתחרר על חסימה מהאיזור השמאלי של ההתקפה ולעלות לקליעה מחצי מגרש, להיכנס לסל או לנצל את החילוף בהגנה כדי לייצר מהלך, משהו שלא היה קיים בהתקפות של אוקלהומה שנה שעברה. ג'ורג' יכנס לסט של מהלכים שכבר נמצאים בספר של דונובן ובראש של ווסטברוק אבל פשוט לא היו רלוונטיים ב-2017.

די ברור שה-usage המטורף (41.7%) של ווסטברוק ירד, אבל האתגר של דונובן הוא להפוך את ווסטברוק לשחקן יותר אפקטיבי, קודם כל בעזרת הרכבים עם שחקנים כמו מקדורמט, פטרסון וג'ורג' שיקלו על ווסטברוק לא לסיים כל התקפה. משהו שלא ראינו הרבה אשתקד בגלל רדיפה סטטיסיטית, אבל גם בגלל חוסר אמון ביכולות ההתקפיות של הסובבים. מעניין לראות אם דונובן ילך יותר לפוסט אפים של ווסטברוק, אלמנט שהוא בעיקר הכניס בעקבות יתרון הפיזיות של ה-MVP על כמעט כל גארד והיכולת המסתמנת של הת'אנדר להעניש יותר יריבות על דאבל טים.

בגזרת הנשארים/מתפתחים, קאנטר קיבל דקות בעיקר בגלל היכולת שלו לספק התקפה בקבוצה מוגבלת ואדאמס עלה בנתונים אבל ירד באחוזים, שחקן כמוהו חייב לעמוד על 60% לפחות. משחק ההתקפה צפוי להשתדרג פלאים והמועדון צריך להתחיל לחשוב על כמות הדקות של ג'רמי גרנט (פספוס של פילי?) כשחקן של אנרגיה מהספסל בייחוד אם הוא ישפר את הקליעה לשלוש (37.7% אבל רק זריקה וחצי למשחק).

מבחינת חיזוק, ההגעה של פטרסון די עברה מתחת לרדאר בגלל ג'ורג', אבל מעבר לריווח של המשחק עם דובדבן של 41.3% מהפינות פטרסון הוא שומר טוב מאוד ולמרות שסטיסטיקה של פלוס מינוס היא אחת מאלו שהכי חשופה להטיות, המספרים שלו מטורנטו יותר ממרשימים:

הת'אנדר יהפכו לקבוצת התקפה טובה יותר, אין ספק. אבל החוזק האמיתי של הקבוצה הוא בהגנה. גיבסון שחקן טוב יותר מפטרסון הגנתית אבל לא מדובר בירידה משמעותית והחמישייה צפוייה לאמלל הרבה קבוצות עם רוברסון וג'ורג', שני שחקנים שרגילים להיות אלו שמקבלים את השחקן הכי טוב אצל היריבה, שני שחקנים סופר וורסטילים מבחינת העמדות שעליהן הם יכולים לשמור, יהיה מעניין לראות כמה דונובן ישתמש בהם כארבע בהרכבים מסויימים.

עקב האכילס של הקבוצה הוא עדיין הבדלי הרמות המשמעותיים בין הספסל להרכב הפותח וסימן השאלה של השילוב בין הכוכבים שלא ירד מהכותרות, בוודאי כל עוד ווסטברוק עדיין לא תחת חוזה חדש. גם בגלל ההצהרות של ג'ורג' בנוגע לרצון לזכות ב-MVP השנה והניסיון המר של ווסטברוק עם כוכב אחר (לפחות לקראת הסוף) הלחץ יהיה בעיקר על דונובן בעונת מבחן מסקרנת שהפכה אפילו יותר מסקרנת רגע אחרי "פליטת הפה" בחשבון הטוויטר הרשמי של דוראנט לגבי המאמן.

קבוצה עם הגנה חזקה ושני סופרסטארים יכולה ללכת עד הסוף. שנה אחרי שאיבדה את אחד מהשחקנים הטובים בליגה ללא תמורה, OKC מצליחה למצב את עצמה כקונטנדרית וגם אם מדובר רק בעונה אחת, זאת הולכת להיות חתיכת עונה.

תחזית: 50 נצחונות וקרב ראש בראש מול סן אנטוניו על המקום השלישי במערב והעונג לא לפגוש את ג"ס בחצי גמר האיזורי.

וגאס חזתה לקבוצה 48.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.