קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 2017-18, הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: יוטה ג'אז
מי עזב: גורדון הייוורד (בוסטון סלטיקס), ג'ורג' היל (סקרמנטו קינגס), טריי ליילס (דנבר נאגטס), שלווין מאק (אורלנדו מג'יק), ג'ף ווית'י (דאלאס מאבריקס), בוריס דיאו (צרפת).
מי הגיע: ג'ונאס ג'רבקו (חופשי, בוסטון סלטיקס), תאבו סופולשה (חופשי, אטלנטה הוקס), ריקי רוביו (טרייד, מינסוטה טימברוולבס), אפה אודו (חופשי, פנרבחצ'ה), דונובן מיטשל (דראפט).
חמישיה: ריקי רוביו, רודני הוד, ג'ו אינגלס, דריק פייבורס, רודי גובר.
ספסל: אלק ברקס, דאנטה אקסום, דונובן מיטשל, אפה אודו, ג'ו ג'ונסון, ג'ונאס ג'רבקו, תאבו סופולשה, ראול נטו, טוני בראדלי, ג'ואל בולומבוי.
המהלכים הגדולים של עונת 2016-17:
אז מה היה לנו שם?
לאחר שנתיים של ציפיות, ולאחר שהקפיצה המיוחלת נבלמה בשנה שעברה עקב רצף פציעות, הקבוצה של קווין סניידר הצליחה סוף סוף לענות על הציפיות. עונת אולסטאר ראשונה של גורדון הייוורד (22 נקודות ב-47 אחוז), ועונות שיא של רודי גובר והרכש החדש, ג'ורג' היל, הביאו לקבוצה את המקום החמישי במערב ו-51 ניצחונות, לראשונה מאז 2010 ועזיבתו של דרון וויליאמס. הכלים העיקריים – הגנה רצחנית (מקום 3 בליגה) והנעת כדור מהוקצעת (מקום רביעי בליגה במספר מסירות למשחק, מקום 12 ביעילות התקפית). הקבוצה אף נהנתה ממאזן של 30-13 (קצב של 57 ניצחונות בעונה) במשחקים שבהם הייוורד, היל וגובר שיתפו פעולה, אך בעיות טורדניות של היל באגודל הגבילו אותו ל-49 משחקים בלבד.
המסע של הג'אז המשיך גם בפלייאוף. לאחר שהתגברו על פציעתו של גובר וניצחו בשבעה משחקים את הקליפרס (שמצידם איבדו את בלייק גריפין), נעצרו בסוויפ של ארבעה משחקים לאלופה שבדרך, אבל סוויפ עם טעם של עוד.
קיץ חם
דניס לינדזי הוא GM מחוכם, והגיע בזכות ולא בחסד למקום השלישי בהצבעות ל- Executive of the Year השנה. אך אם יש משפט שהוא בוודאי מצטער עליו זה שהוא ענה "לך חפש" לדרישתו של גורדון הייוורד לחוזה מקסימום בתום חוזה הרוקי שלו. הג'אז אמנם השוו מיד את הצעת המקס' שקיבל, אך היכולת שלו לצאת מהחוזה לאחר שלוש שנים בלבד העמידה את הארגון במצב מאוד עדין, מוקדם מהצפוי. לינדזי אמנם הצליח לנטרל את יציאתו של רודי גובר לשוק החופשי, לאחר שהחתים אותו עוד במהלך השנה על הארכת חוזה של 102 מיל' (90 מובטחים) ל-4 העונות הקרובות, אך עדיין עמד מול שלושה שחקנים חופשיים מרכזיים: ג'ורג' היל, שסירב להארכת חוזה של 80 מיל' ל-4 שנים במהלך העונה, ג'ו אינגלס וכמובן הייוורד.
הג'אז כמובן לא יכלו להשפיע על החלטותיו של הייוורד באופן אקטיבי, אך ניסו לעשות את כל מה שיכלו כדי לגרום לו להיות מרוצה. ג'ו אינגלס, אחד מחבריו הטובים של הייוורד (שגם חולק איתו סוכן), חתם על חוזה של 52 מיל' ל-4 שנים (חוזה שאולי כעת נראה מוגזם מדי, אך היה כורח המציאות לאחר שמועות כי אורלנדו צפויה להציע לו חוזה דומה). בנוסף, הקבוצה גם העבירה בחירת סיבוב ראשון (מוגנת לוטרי, של OKC במקור) תמורת ריקי רוביו ממינסוטה, שנמצא על חוזה נוח של 28 מיל' לשנתיים הקרובות ושמועות גרסו כי הייוורד רצה שיגיע לקבוצה. השניים אף התלוו לנציגי הקבוצה לפגישות עם הייוורד, אך כידוע – ניסיונות השכנוע לא עזרו, והיוורד בחר בקבוצה עם עתיד מבטיח אחר בדמות הבוסטון סלטיקס.
למרות עזיבת הסופרסטאר, לינדזי לא קפא על השמרים – ההבאה של רוביו איפשרה לג'אז לוותר באופן סופי על ג'ורג' היל, שבריאותו הפכה אותו להשקעה בעייתית, שחתם בסקרמנטו. הסבלנות של הג'אז השתלמה, כשהצליחו לנצל את המקום מתחת לתקרה בסיום עונת המלפפונים עבור שחקני רוטציה טובים בחוזים ידידותיים – ג'ונאס ג'רבקו, סטרץ' 4 מהסלטיקס, חתם ל-8 מיל' לשנתיים (שנה שניה לא מובטחת) ותאבו סופולושה ייתן עומק ראוי בכנף, תמורת 10 מיל' לשנתיים (שנה שניה לא מובטחת). וגם הימור על אקפה אודו, שיגיע לאחר תקופה מוצלחת באירופה לחזק את עמדת הפנים, תמורת 6 לשנתיים (שנה שניה לא מובטחת). כדי לפנות מקום, וויתרו בג'אז על בוריס דיאו, שחזר לצרפת, ועל ג'ף ווי'תי, שמצא בית חדש באורלנדו.
בנוסף, הג'אז העבירו את טריי ליילס, הפורוורד המאכזב, ואת הבחירה ה-24 לדנבר תמורת הבחירה ה-13 בדראפט, בה בחרו את דונובן מיטשל מלואיוויל. מיטשל הוא שחקן כנף ארוך ידיים, שאמנם היה ידוע בקולג' בעיקר כסטופר הגנתי, אך ליגת קיץ מרשימה ביותר הראתה שהוא כנראה הרבה יותר מזה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
ועכשיו – ממשיכים קדימה. או כמו שאמר רודי גובר כשנשאל על עתיד הקבוצה "המטרות לא השתנו". האם זה אפשרי לאבד את שני היוצרים ההתקפיים המובילים בקבוצה ולהמשיך קדימה? הקלישאה הראשונה שעולה לראש היא "הגנה מנצחת משחקים", שהיא אמנם קלישאה – אך יש בה מן האמת. הזהות ההגנתית של הקבוצה נשמרה, וקבוצה הגנתית כ"כ טובה בהחלט יכולה ללכת בצעדיהן של המילווקי באקס ב-14-15 שהעפילה לפלייאוף על אף יעילות התקפית שעמדה על המקום ה-25 בליגה (בזכות היעילות ההגנתית ה-2 בליגה), או הפייסרס שעשו דבר דומה שנה לאחר מכן.
ורודי גובר בהחלט יכול לטעון שהוא-הוא הזהות ההגנתית של הג'אז – הג'אז צנחו ב-7 נק' ביעילות ההגנתית בלעדיו. אך אפילו יותר מזה – לטעון שהוא-הוא המנוע של הקבוצה. ב-600 הדקות שגובר שיחק ללא היוורד לצידו, הקבוצה עמדה על נט רייטינג חיובי של +5.2 (109.2-104). אפשר לטעון כי לג'ורג' היל היה חלק משמעותי בכך, אך גם בלעדי היל והיוורד (אך עם גובר), הקבוצה עמדה על נט רייטינג של 0.3-, שזה אולי לא מאוד מרשים – אך עדיין באיזור של קבוצות בתחתית הפלייאוף. בנוסף, גובר הוא השחקן היחידי בקבוצה שבלעדיו הקבוצה עמדה על נט רייטינג שלילי.
אך יש הבדל מהותי בין מדגם של 200 דקות לבין עונה שלמה, והדומיננטיות של הייוורד, ששימש הן כמנהל משחק והן כמבצע הראשי (הוביל את הקבוצה הן במספר זריקות והן במספר הפיקנרול שהוביל), מותירה חור. הלחץ להחליף את הייוורד והיל, שעמדו יחדיו על 50 אחוז USG, יעבור לשלושה שחקנים שלאו דווקא ידועים כיוצרים דגולים – גובר, רוביו ובעיקר – לרודני הוד.
כבר בתום המשחק האחרון בפלייאוף, דניס לינדזי ניגש להוד והודיע לו באופן ברור כי הוא חייב להיות יותר טוב לקראת העונה הבאה. הוד מבחינתו קיבל את האתגר ונשאר כל הקיץ בסולט-לייק סיטי על מנת לשפר את משחקו. לינדזי ידע על מה הוא מדבר – בעונתו השלישית הוד חווה דגרסיה בכל האספקטים של המשחק, כולל פלייאוף עלוב שכלל 9 נקודות למשחק ב-35 אחוז מהשדה (26 אחוז מהשלוש). העובדה ששיחק רק 59 משחקים ודאי השפיעה, אך גם ראיית המשחק הלוקה בחסר, שגרמה לו לזרוק יותר זריקות עם שומר צמוד (3 למשחק) מאשר אסיסטים (1.6). הוד הוא קלעי טוב (41 אחוז בשלשות בקאץ' אנד שוט), ויוצר לא רע (נקודה לפוזשן כמוביל פיקנרול) אך יצטרך להפוך לשחקן שלם יותר על מנת לעשות את הקפיצה המיוחלת.
עם זאת, למזלו של הוד, השיטה של הג'אז תצטרך להשתנות לאור ההחלפה של ג'ורג' היל בריקי רוביו. בניגוד להיל, שנוהג לשחק אוף-דה-בול, רוביו הוא מנהל משחק לכל דבר ועניין. ראיית המשחק שלו אמנם תשתלב נהדר במשחק המסירות והחיתוכים הקצבי של קווין סניידר, אך הוא יהיה הרבה יותר דומיננטי, במה שהייתה שנה שעברה שיטה יותר שיוויונית במספר הנגיעות של כל שחקן. אך כרגיל, השאלה סביב יכולתו של רוביו ליצור לעצמו ממשיכה להדהד סביבו, בטח בקבוצה שמתבססת על קצב נמוך ומשחק בחצי המגרש, בעוד רוביו פורח בטראנזישן. אך יש מקום לאופטימיות זהירה – סיום העונה המוצלח של רוביו (16 נק' ו-10 אסיסטים ב-37 אחוז מהשלוש לאחר פגרת האולסטאר) המשיך גם אל היורובאסקט, אותו סיים עם 10 נק' למשחק 38 אחוז מהשלוש. היורובסאקט הוא כנראה לא המדד הטוב ביותר (אלא אם כן אתם במחנה שבאמת מאמין שאי אפשר לעצור את אלכסיי שבד), אך הג'אז אופטימיים כי הג'אמפר של רוביו יאפשר לו להיות איום מספק. רוביו לעולם לא יהיה איום התקפי שלם, הג'אמפר שלו תמיד יהיה מכוער והוא לא יודע לסיים מתחת לסל , דבר שגורם לו לוותר על הרבה ליי-אפים. הג'אז יקוו שסט הכלים של רוביו יהיה מספיק טוב בהתקפה, גם במצבי קלאץ'.
אבל סט הכלים של רוביו כן מלהיב את הג'אז בנוגע ליעילות הפיקנרול של השחקן עם רודי גובר. בניגוד להיל, שנתפס לעיתים כשחקן שמנסה לצוד את הזריקה עבור עצמו, רוביו הוא – כאמור – רכז שחושב קודם על המסירה. גובר הקפיץ את היעילות שלו בפיקנרול בשנה האחרונה בצורה דרמטית והיה שני בליגה רק לדיאנדרה ג'ורדן, אם כי ב-2.5 ניסיונות בלבד (מקביל לשחקנים כמו מרצ'ין גורטאט). ברור שהעלאת המספר בהחלט נמצא בסדר העדיפויות של סניידר לשנה הבאה, ורוביו בהחלט יתרום לכך. גובר זרק 7.7 פעמים בלבד בממוצע למשחק בעונה האחרונה, והיה מקום 11 בקבוצה באחוזי USG. גובר טען כי עבד בקיץ על כישורי הפוסט-אפ שלו (בהם מיעט להשתמש – 0.5 ניסיון למשחק, אם כי ביעילות טובה של 0.9 נק' לפוזשן) והם בהחלט יבואו לידי ביטוי בקבוצה שנואשת ליוצרים התקפיים. גובר גם הפגין יכולת מסירה מלוטשת בכמה מקרים, אך שוב – האם זה יצליח לבוא לידי ביטוי גם בווליום גבוה?
מלבד זאת, סניידר יאלץ להכריע עניין מהותי יותר בקבוצה – אמנם נראה כי בשנה שעברה הוא נטש סופית את הרעיון של תאומי המגדל של פייבורס לצד גובר ועבר כמעט בלעדית לרביעיית קלעים סביב גובר בראשותם של ג'ו אינגלס וג'ו ג'ונסון, ייתכן בהחלט כי הוא ישקול אותו שוב, לאור המחסור בשחקני כנף מוכחים. הציוות של השניים גם אם לא אידיאלי, עדיין היה יעיל ופייבורס, למרות עונת שפל רצופת פציעות אשתקד, הוא עדיין כוח התקפי יעיל. יחד עם זאת, ההנחה היא שסניידר עדיין יעדיף רוב הזמן (גם אם פייבורס יפתח בחמישייה) את המרווח שמעניק לו הרכב הקלעים, כשסופולושה או ג'רבקו ישלימו את החמישייה (הרכב דומה סביב גובר הגיע ליעילות הגנתית של 111 נק'). חוזהו של פייבורס תם בסוף העונה, ולא מן הנמנע שהקבוצה תשתמש בו כקלף מיקוח בטריידים, לפני שתאבד אותו בחינם.
העומק הנפלא של הקבוצה הוא עוד סיבה לכך שלא כדאי לוותר על יוטה מוקדם מדי –אלק ברקס, שהוא כוח אש נהדר מהספסל, צפוי להיות בריא לאחר שנתיים של פציעות מציקות. דאנטה אקסום יהיה מוכן לעונת פריצה, דונובן מיטשל, ג'ונאס ג'רבקו וג'ו ג'ונסון בהחלט מעמידים את ספסל הקבוצה בטופ של הליגה כיום.
תחזית: 42 ניצחונות, מקום בתחתית הפלייאוף
וגאס חזתה לקבוצה 40.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.
