זאיון וויליאמסון עלה הלילה למשחק הראשון שלו בליגת ה-NBA. אחרי פציעה שהשביתה אותו ל-3 חודשים, קיבלנו את הבכורה של השחקן שכולם חיכו לו. אין ספק שהשורה התחתונה ענתה על הציפיות, אין ספק ש-3 דקות מחשמלות שלו עשו הכל. אבל מה אנחנו יכולים ללמוד מזה הלאה?
נתחיל בזה שהפליקנס נוקטים המון זהירות בכל מה שקשור לזאיון. זאיון שותף רק ל-4-5 דקות בתחילת כל רבע. זו לא רק החזרה מפציעה, אלא בכל זאת הצעדים הראשונים של הילד בליגה, ויש המון ציפיות על הכתפיים שלו. הפליקנס רוצים לתת לו זמן להתאקלם. ב-3 הרבעים הראשונים ראינו את הקושי של לחזור למשחק אחרי תקופה ארוכה בחוץ, ראינו את החלודה, ראינו את הבעיות שעדיין קיימות במשחק שלו, אבל אבל אז ברבע הרביעי זאיון הוכיח שהוא לא צריך את הזמן הזה. תנו לו את הכדור וזוזו הצידה. כל מה שצריך זה פעולה אחת טובה. פעולה אחת טובה שתכניס את הקהל, תביא את הביטחון ותעלה את האדרנלין לשמיים. במקרה של זאיון זה היה ריבאונד הגנה מעל יאקוב פרטל (למרות שלפרטל היה את המיקום) ואז אסיסט במתפרצת לאטואן מור. הפעולה הזו אפילו לא נכנסה לסרטון הרשמי של הליגה, אבל זה מה שהעיר אותו וגרם לפופוביץ' לקחת פסק זמן.
כשלוש דקות חלפו ברבע, ואחרי שהקבוצות חזרו מפסק הזמן זאיון כבר ראה את ההכנות על הספסל להחליף אותו והבין שזה עכשיו או לעולם לא. הוא זרק שלשה שנכנסה, קלע מהאלי הופ, והסל כבר נראה ענק. הוא כבר לא יכול להחטיא. ג'נטרי רצה להחליף אותו אבל הבין שאם הוא מוציא אותו עכשיו הקהל יורד לספסל של הפליקנס ותולה אותו. פעמיים הוא שלח שחקן לעמדת המחליף והחזיר אותו לספסל. זאיון להט וב-3 דקות ושמונה שניות הצליח להפוך בכורה רעה לבכורה סופר מרשימה. כל מי שירד עליו ב-3 הרבעים הראשונים נאלץ לאכול את הכובע ברבע הרביעי. אז מה מכל מה שראינו ילך איתנו הלאה?
אני בספק אם השלשות יהיו שם בקצב הזה. הספרס נתנו לו לזרוק בצורה חופשית לטובת ציפוף הצבע, וכנראה שהוא עשה משהו בשלושת החודשים שבהם ישב בחוץ. עדיין, קשה לדמיין שהוא יהיה קלעי של יותר מ-30% בשלב הזה של העונה. אין ספק שהוא סטריק שוטר – אם אחת תיכנס הוא ימשיך לזרוק. אם הראשונה והשנייה לא ייכנסו, הוא כנראה לא יגיע ל-17 החטאות (קריצה-קריצה לג'יימס הארדן). ובכל זאת הוא עשה מספיק פעולות מצוינות שיחזרו על עצמן בעתיד:
1. משחק הפוסט. ראינו את הסל על דרוזן כשהוא שם אותו על הגב שלו וקולע בהאלי הופ. זה בהחלט משהו שנראה עוד הרבה. בגודל שלו אין כמעט אף אחד שיכול לעצור את זה.
2. גם בריבאונד התקפה יהיה מאוד קשה לעצור אותו, וראינו היום 2 סלים כאלה. באחד הוא תיקן החטאה של עצמו, באחר החטאה של מישהו אחר. גם שחקנים טובים מפרטל לא יסתדרו עם הזריזות והגודל.
3. ראיית משחק – איזה אסיסט נהדר בהתחלה לאינגראם, ועוד אחד במתפרצת כשהוא מוביל כדור למור. אחרי משחק אחד המשפט הבא ישמע תלוש לחלוטין, אבל זאיון מפגין אינטליגנציית משחק ברמות הגבוהות ביותר.
4. השתלטות על המשחק – ב-3 דקות הוא השתלט על המשחק לחלוטין, ולמרות שההגנה של הפליקנס הייתה מחוררת (גם באשמתו) הם הצליחו להפוך פיגור ליתרון.
והנה כמה דברים פחות טובים:
1. רגליים בהגנה – זאיון אמור להיות העוגן מתחת לסל. הגארדים של הספרס חלפו לידו בלי שהוא יספיק להגיב. גם בדקות הטובות שלו. יש עוד הרבה עבודה להביא את ההגנה שלו לרמה הדרושה. הספרס ניצלו את חוסר היכולת שלו לשמור, ואני מניח שקבוצות נוספות יסמנו אותו בעתיד.
2. מספר פעמים במהלך המשחק הכדור ברח לו מהידיים. פעם אחת הוא הצליח להשתלט עליו ולעשות נקודות, בפעמים אחרות זה נגמר באיבוד כשאותו פרטל, למשל, חטף לו. זה מרגיש כאילו הכדור קטן עבורו (תנסו אתם לשחק כדורסל עם כדור טניס). מצד שני יש לו קואורדינציה ויכולת תפיסה מרשימים לשחקן בגודל שלו. לאן זה ילך? עוד חזון למועד.
כמה מילים לגבי הפרשנים, ובייחוד מרק ג'קסון. ג'קסון אמר במהלך הדקות הטובות של זאיון שהוא רוצה לראות את האנליטיקס שאומרים שאם זאיון ישחק יותר מ-5 דקות הוא יפצע. ג'קסון הוא חמור ממדרגה ראשונה. השנאה שלו לאנליטיקס מובנת, כי האנליטיקס גמרו לו את קריירת האימון וחשפו את כל הבלופים שלו. התקשורת לא למדה שום דבר מהפציעה של דוראנט. בסבירות גבוהה זאיון לא יפצע אם ישחק יותר מ-5 דקות. ועדיין לא לי ולא לג'קסון יש איזה מידע שנוגע לבריאות או לכושר או לשום דבר אחר. לג'נטרי יש. ביקורת כזאת מטומטמת על הארגון והמאמן זה פשוט חוצפה. גם אני רוצה לראות אותו משחק יותר דקות, אבל אני מניח שלפליקנס יש את כל הידע והכלים להתמודד עם זה טוב יותר. עם כל הרצון הטוב, העתיד של הילד הרבה יותר חשוב מניצחון על הספרס הלילה. גם האוהדים ישמחו לראות אותו משחק עוד הרבה משחקים מאשר לאבד אותו לרגע של שטות.
רק שיהיה בריא הילד!
הנה התקציר המלא של זאיון במשחק:
והנה רק דקות הקסם (לא מקוצרות):
