הסיבוב הראשון במערב היה מפתיע. לא מבחינת התוצאה הסופית, כי אם מבחינת הדרך. אף אחד לא ציפה שהקליפרס יצליחו לקחת מהווריורס משחק אחד, שלא לדבר על שניים, ציפו שיוטה תקשה יותר על יוסטון, ועל OKC אני מעדיף לא לדבר. רק דנבר וסן אנטוניו עמדו בציפיות ודילוורו סדרה מותחת.
גולדן סטייט (1) – יוסטון (4)
2 הקונטנדריות של המערב נפגשו בשנה שעברה בגמר המערב, וזה נגמר אחרי 7 משחקים מותחים, פציעה אחת גדולה (פול), ועוד פציעה שקצת נעלמה מאחורי הקלעים (איגודלה). השנה הן נפגשות מוקדם יותר. יוסטון מגיעה אחרי 4 ימי מנוחה, גולדן סטייט אחרי יומיים וזה יכול לשחק לטובת הרוקטס. אני אשאיר את הניתוח המקצועי פרופר לידידי אורן לוי, ואתמקד בדברים קצת שונים.
מה למדנו מהסיבוב הראשון?
גולדן סטייט פגיעה, בסדרה מול הקליפרס ראינו סימנים לכך. זה לא רק הפציעה של דמארכוס קאזינס, הקאמבק המדהים של הקליפרס או ההפסדים. זה יותר מזה.
הפציעה של קאזינס משמעותית מבחינת הווריורס. למעשה הווריורס שמו את כל הכסף הפנוי שלהם על בוגי, ועל הדרך שחררו את פאצ'וליה ומקגי. עדיין חסרים להם שחקני כנף שיכולים לשחק ברמה הגבוהה של סדרה נגד יוסטון. הם היו צריכים ללמוד מיוסטון שהצליחו במהלך העונה להביא את אוסטין ריברס, דנואל האוס וקנת' פאריד שמעבים להם יופי את הרוטציה.
הסימן השני הרע הוא ההפסדים. שני הפסדי בית בסדרה נגד הקליפרס. אם הקאמבק האדיר היה צירוף מקרים, ההפסד במשחק חמש היה הרבה יותר מדאיג. הווריורס כבר קיבלו את הסטירה שלהם, והיו אמורים להתעורר. במקום, הם פיגרו במשך כל המשחק וגם כשעלו ליתרון, לא ידעו לעצור את לו וויליאמס. ואם בלו וויליאמס נפלה שלהבת, מה יגיד ג'יימס הארדן?
הסימן השלישי הרע הוא 50 הנקודות של קווין דוראנט. דוראנט הוא אחד הסקוררים הגדולים במשחק, ועם כל הכבוד לג'יימס הארדן הוא יותר גדול ויותר טוב. מה הבעיה? שגולדן סטייט משחקת כדורסל פחות טוב כשהיא מסתמכת על דוראנט. הכדור נע פחות, יש פחות זריקות טובות, יותר בידודים וזה פוגע גם בצד ההגנתי.
הסימן הרביעי הוא סטף קרי. הוא היה ממוצע לכל היותר בסדרה נגד הקליפרס. בעיית העבירות שהוא נקלע אליה באחד המשחקים מראה כמה הוא פגיע. אם כל זה לא מספיק, הוא נקע קלות את הקרסול במשחק 6. לא משהו שימנע ממנו לעלות למשחק 1 הלילה, אבל בהחלט משהו שיכול להתפתח לרע יותר בהמשך.
בצד השני יוסטון נתנה שני קונצרטים במשחקים הראשונים, אבל המשחק המרשים שלה היה משחק 3. נצחון חוץ ביוטה, כשהארדן קולע רק 3 מ-20 מהשדה. הוא היה 0 מ-15 והם היו צמודים. 2 שלשות שלו בסוף הכריעו את המשחק. אם הארדן 0 מ-15 והמשחק צמוד, זה סימן רע מאוד ליריבה.
בתחילת השנה ביקרתי רבות את השחרור של אריזה. נראה כאילו יוסטון נחלשו משמעותית. והנה הם הגיעו לפלייאוף בכושר נפלא ופשוט העיפו מהפרקט קבוצה שהייתה אמורה להתמודד איתם ראש בראש. דריל מורי שוב עשה קסמים ומצא כל מיני שחקנים שעיבו לו את הרוטציה.
הסדרה
כאמור ניתוחים מקצועיים זה לא פה. מי ישמור על מי, איך, מה יקחו זה אני משאיר לאורן.
בסופו של דבר יוסטון תרצה להמשיך מאיפה שהיא התחילה בעונה שעברה. בידודים, לכפות את החילופים על הארדן, שינסה ליצר נקודות על השומרים הפחות טובים של הווריורס. כדאי ליוסטון לראות את הקלטת מהסדרה נגד הקליפרס ולראות מה עשו לו וויליאמס ומונטרז הארל להגנה של הווריורס. אין שום סיבה שהארדן\פול וקאפלה לא יוכלו לשחזר את זה.
יוסטון ישמחו לראות את דוראנט סוחב את גולדן סטייט על הגב שלו. זה יוציא את קרי וקליי מהמשחק וייתן להגנה של הרוקטס סיכוי טוב יותר להתארגן. הם גם ישמחו להמשיך לשמוע על החתימה הצפויה של דוראנט בניו יורק, בצד המנטלי יש לזה השפעה לא קטנה על הווריורס. יוסטון ישמחו לראות את הווריורס עצבניים.
גולדן סטייט חייבת למצוא את הקצב שלה. בשביל לשלוט בסדרה היא חייבת למצוא את ההגנה משנים עברו, וצריכה לחזור לכדורסל היפה שאפיין אותה בעבר. כולם מדברים על ההתקפה של הרוקטס, אבל גם ההגנה שלהם עשתה עבודה מצויינת בסדרה נגד יוטה. הארדן סיים את משחק 5 עם 3 חטיפות ו-4 חסימות. זה ממש לא יהיה קל. אם הווריורס יגררו למשחק של בידודים כי אף אחד לא יכול לשמור על דוראנט, זה נצחון לרוקטס. אם הם יניעו את הכדור, יחסמו ויזוזו הם יחזרו להיות בלתי עצירים.
גולדן סטייט לא יציבה. לצד דקות שמזכירות נשכחות, יש להם לא מעט דקות שבהם הם נראים כמו צל של מי שהם היו. אם הם לא יצמצמו את הדקות האלו לפחות מ-10 במשחק, הם יתקשו לנצח.
אני רק שאלה: האם אחרי 3 הפסדים לווריורס בפלייאוף הארדן יצליח לשבור את הקיר?
תחזיות לא קשורות:
1. דוראנט יסיים את הסדרה עם 4-5 עבירות טכניות.
2. קרי יעדר ממשחק אחד לפחות.
3. הארדן יסיים משחק עם 5% מהשדה.
תחזית: כבר יותר משנה אני אומר שהווריורס לא יזכו באליפות, אז זה לא סוד. אני אומר את זה בערך מהרגע שהם הניפו את הגביע בעונה שעברה. הסיבה היא שמה שראיתי שם לא היה אושר, כי אם הקלה. הם עמדו בציפיות. כולם מצפים מהם לקחת עוד אליפות, אבל זה לא פשוט לקחת 3 אליפויות ברציפות, ועוד יותר לא פשוט לעשות גמר חמישי רצוף (*במערב – אבל כן לברון, אתה גדול). משהו בשמחה שהייתה סביב הקבוצה הזו הלך לאיבוד. יש המון עצבים מלמעלה (קר) עד למטה (קליי), כשדווקא אלה שחיו על עצבים הפכו לאדישים (גרין). זו ההזדמנות הכי טובה של הארדן, אחרי העונה האישית הכי טובה בקריירה שלו. מאמין שהפעם הוא ישבור את הקיר. יוסטון ב-6.
דנבר (2) – פורטלנד (3)
אף אחד לא נותן ל-2 הקבוצות האלו סיכוי להגיע לגמר הליגה, אבל אחת מהן תגיע לגמר המערב, ומי יודע כמה תתיש הסדרה של הווריורס והרוקטס את הפייבוריטיות.
מה למדנו מהסיבוב הראשון?
לדנבר הייתה משוכה סופר גבוהה לעבור, ואיכשהו הם עשו את זה. לקח להם זמן ללמוד ולהבין מה נדרש מהם. ב-4 המשחקים הראשונים הם נקלעו פעם אחר פעם לפיגורים והיו זקוקים לקאמבק (במשחק השני חזרו מ-19 הפרש) בשביל לנצח 2 משחקים. במשחק 5 הם כבר הבינו מה לעשות. משחק 7 היה משחק של עצבים אבל דנבר היו אגרסיביים יותר, הלכו לסל ועשו את העבודה בהגנה. הכשרון שם, עכשיו הם מגיעים עם טיפה יותר נסיון.
אצל פורטלנד כולם מדברים על הזריקה!
סל אדיר של לילארד. פול ג'ורג' כמו פוליטיקאי טוב לקח את הדיון למקום אחר. זריקה טובה או רעה? לא משנה לדעתי, מה שבטוח זה שמדובר בהגנה מזעזעת. שניות הסיום, משחק של להיות או לחדול, וג'ורג' מסתכל על לילארד לוקח זריקה שהוא אוהב לקחת. הנה תראו
אז פורטלנד "נהנו" מהגנה מזעזעת של OKC לאורך הסדרה. קבוצה שנחשבת לאחת ההגנות הכי טובות בליגה, נתנה סדרה מחפירה. פעם אחר פעם נתנו לפורטלנד את השלשות האלו. זה מראה על שום הבנה במשחק המודרני, ויותר גרוע מזה חוסר מוכנות טוטאלי ליריבה. אבל נעזוב אותם, כי הם כבר לא איתנו.
פורטלנד הפגינו קילר אינסטינקט, וחיסלו את OKC והסדרה. הם עשו מה שרצו על המגרש ולא שילמו על טעויות. נגד קבוצות חכמות יותר (ויש 20 כאלה בליגה לדעתי), זה פשוט לא יקרה.
הסדרה
דנבר יכולה להתעודד מהנצחון על סן אנטוניו. גם כשהוא הלך קשה, ראינו ממנה כמה דברים חיוביים מאוד, הראשון שבהם הוא ניקולה יוקיץ' שהראה שהוא מסוגל להעלות את הרמה בפלייאוף. השני הוא ג'מאל מוריי. לא סדרה גדולה של מוריי, חוסר יציבות משווע, אבל עקומת למידה חיובית. צריך לזכור שהוא בסך הכל בעונה השלישית שלו בליגה. מול פורטלנד זה יהיה סיפור אחר לגמרי.
בלי נורקיץ' אני לא חושב שיש לפורטלנד מישהו שיכול להצר את צעדיו של יוקיץ' (כמה אד דייויס חסר). גם קאנטר עם פריקה בכתף ולא ברור מה הסטטוס שלו לסדרה. מצד שני לפורטלנד יש יתרון גדול בעמדות הגארד עם לילארד ומקולום.
בסופו של דבר הסדרה הזו תיפול ותקום על מי יהיה השחקן הכי טוב בסדרה – דמיאן לילארד או ניקולה יוקיץ'. זה יהיה צמוד וארוך.
אני רק שאלה: פורטלנד הייתה הסדרה הכי מעניינת בסיבוב הראשון, כמה יצפו בה בסיבוב השני?
תחזיות לא קשורות:
1. דנבר תתחיל לשמור את לילארד מהחצי.
2. יוקיץ' ייתן משחק של טריפל 15.
3. יוקיץ' יתן גם משחק של מספרים חד ספרתיים בנקודות עם יותר איבודים מאסיסטים.
תחזית: יכול ללכת לכל כיוון, הנטיה שלי היא דנבר ב-7, אבל התחושה שלי היא שאף אחד לא סופר את פורטלנד, מה שאומר שהם כנראה יהיו בגמר המערב. אולי הפציעה של קאנטר היא רק יתרון. הימור סופי – פורטלנד ב-6.
