בזמן שפלייאוף לא ישנים והלילה: פילדלפיה משווה את הסדרה עם משחק מצויין נוסף של אמביד ויוטה מנצחת במשחק הפתיחה עם מהלך הגנתי של גובר (או שמא טעות של מוריס?)

 

פילדלפיה 76 118 – אטלנטה הוקס 102 (1-1 בסדרה)

(דני אייזיקוביץ')

במשחק הקודם אטלנטה יצאה מחדר ההלבשה והתפוצצה מהרגע הראשון בהובלתו של טרה יאנג. הלילה קרה בדיוק ההיפך. פילדלפיה עלתה על המגרש אגרסיבית מהשנייה הראשונה בשני צידי המגרש ואטלנטה, הייתה מאוד מבולבלת.

אם לסכם את ההבדל העיקרי בין המשחק הראשון לשני – טרה יאנג. כמה שהוא היה ענק במשחק הראשון, ככה הוא היה "יחסית" רדום במשחק השני. רציתי לכתוב על "ההתאמות" שפילדלפיה עשתה, איזה חכם היא שמרה הפעם וכו… אבל אם לומר בכנות, לאחר צפיה חוזרת במשחק, התחושה שלי היא שמעל הכל זה היה קודם כל יאנג. 

השינוי העיקרי שפילדלפיה עשתה, היה פשוט לצאת אליו חזק, לא משנה מי שומר עליו, לא משנה מי מגיע לחילוף הוא יוצא אליו חזק ועוזב את השחקן שלו, גם במחיר שזה יסתיים במסירה טובה ושלשה של השומר שעזבו אותו. התוצאה הייתה הרבה פעמים יציאות לדאבל טים שיאנג לא ניצל למסירה מהירה לשחקן החופשי, אלא לרוב מסירה איטית שהגיע כשהוא כבר לא היה חופשי. 

זה די בלבל את יאנג שכנראה לא היה מוכן לזה (בכל זאת, סימונס, האריס, גרין שומרים מצויינים עם אורך משמעותי). זה גם כנראה קצת נכנס לו לראש, כי הוא היה הרבה פחות דומיננטי, קצת ברח מהכדור, וגם לא פגע מהשלוש (1-7). זה היה המפתח העיקרי של המשחק הראשון, והפך למפתח העיקרי של המשחק השני. 

העניין הכי מוזר, זה שהמהלך שעבד הכי טוב במשחק הראשון (פיק אנד רול בין יאנג לאחד הקלעים ואז עוד חסימה מדורגת של קאפלה) כמעט ולא קרה הלילה. יאנג פשוט לא ביקש את המהלך. כאמור, התחושה שלי שהאנליסטים של אטלנטה ידעו כבר לפקס אותו למשחק הבא.

 

מה לגבי שאר המפתחות? מעניין לחזור ולהשוות אותן למשחק הראשון ולראות מה עבד יותר ופחות:

  1. השלשות של אטלנטה – במשחק הראשון הם קלעו 50% עד סוף הרבע השלישי (ברביעי קצת ירדו באחוזים). הלילה הזריקות פשוט לא נכנסו בעיקר בהתחלה. לאחר מכן המספרים יתיישרו, אבל פילדלפיה כבר ברחה והייתה במומנטום ורחוקה מאוד. 
  2. השלשות של פילדלפיה – במשחק הראשון פילדלפיה קלעה 10 שלשות ב 34%, הלילה זה היה 12 שלשות אבל ב 45%. זה משהו שדווקא פחות סביר שימשיך בסדרה, אבל משחק מצויין של שייק מילטון (4-5 מהשלוש) שעלה מהספסל וקארי (5-6 מהשלוש) הם האחראים העיקריים לאחוזים הנפלאים האלו. 
  3. הספסל – במשחק הראשון דיברתי על העומק של אטלנטה, שמעלה את גאלינרי והאורטר מהספסל. גם הלילה שניהם עלו והיו מצויינים עם 21 ו 20 נק' בהתאמה, הבעיה העיקרית של אטלנטה הייתה החמישייה, וליתר דיוק יאנג שנדבר עליו בנקודה האחרונה.
  4. אמביד – לפחות נכון לעכשיו, קאפלה לא מצליח להתמודד איתו. שני משחקים ואמביד קולע בממוצע 39.5 נק' למשחק. קאפלה גם הסתבך בבעיית עבירות שהגבילה אותו ל 28 דקות משחק בלבד. המפתח העיקרי של אטלנטה להמשך הסדרה זה למצוא פתרון לאמביד. 
  5. ההגנה של אטלנטה על הטבעת – זה היה המפתח העיקרי של פילדלפיה מול וושינגטון. לפחות נכון לאתמול, נראה שזה הופך למפתח גם מול אטלנטה. פילדלפיה מגיעה ממש עד לטבעת שוב ושוב, בלי שמישהו יפריע. שווה להציץ קצת בהיילייטס למטה ולראות איך זה קורה. 
  6. סימונס ודני גרין – בהמשך לנקודה 5, צריך לשים לב ששניהם קלעו ביחד הלילה 9 נק' בודדות אבל מסרו ביחד 15 אס'. אטלנטה איכשהו עדיין לא שמה לב לזה, אבל כמו שזה נראה כרגע יש לה אפשרות לכווץ את ההגנה ולהמר על סימונס וגרין. זה בהחלט עשוי להיות מפתח למשחק מספר 3. 

 

קלעו לפילדלפיה:

אמביד 40 נק', 13 ריב', האריס 22, סת' קארי 21, מילטון 14 מהספסל, דני גרין עם 5 ו 8 אס' וסימונס עם 4 ו 7 אס'.

קלעו לאטלנטה:

יאנג 21 (1-7 מהשלוש) ו 11 אס', גאלינרי 21 מהספסל, הוארטר 20 מהספסל, בוגדנוביץ' 14, קאפלה 10 וקולינס עם 8 נק' בלבד.

 

קצת היילייטס מהלילה:

המשחק נפתח כאמור עם מהלכים מהסגנון הבא. יאנג זורק שלשה מהלוגו מול סימונס וזה הולך לשום מקום, ובצד השני פילדלפיה מגיעה בקלות לטבעת:

פילדלפיה בורחת ל 20-6 וברבע הראשון 33-20.

ברבע השני דקות מצויינות של הספסל עם לו וויליאמס, גאלינרי והוארטר, והקבוצות יורדות במחצית בתוצאה 57-55:

ברבע השלישי פילדלפיה ממשיכה לשלוט למרות שהמשחק צמוד. יאנג ממשיך לעשות דברים קצת שונה מהרגיל. הוא רגיל ללכת לפלואטר, ומסיבה לא ברורה למשל במהלך הבא הוא מנסה להגיע עד לטבעת וזה מסתיים בחסימה:

 

בסיום כאמור פילדלפיה מנצחת עם תצוגת ענק של אמביד בהתקפה ותצוגה קבוצתית אדירה בהגנה:

 

יוטה ג'אז 112 – לוס אנג'לס קליפרס 109 (1 – 0 ליוטה בסדרה)

(דרור האס)

הלוס אנג'לס קליפרס ויוטה ג'אז נפגשו הלילה למשחק הראשון בסדרת הפלייאוף והפגינו תצוגה מרשימה עם מהלכים לשני הצדדים במחצית הראשונה. בסופו של דבר, הג'אז היו אלה עם הנצחון ברגעי הסיום.

דונובן מיטצ'ל היה מצויין והתעלה במחצית השניה עבור יוטה. הגארד סיים עם 45 נקודות, יחד עם 5 אסיסטים ו-3 ריבאונדים. קוואי לנארד הוביל את הקליפרס עם 23 נקודות, אך הוא לא קיבל את הסיוע שהקליפרס קיוו לקבל מפול ג'ורג' שאמנם סיים עם 20 נקודות, אך רק 4-17 מהשדה.

 

אקורד הסיום: אז החל דיון בטוויטר שהחסימה בסיום של רודי גובר לא הייתה טובה ופשוט היה לו מזל. לגיטימי, גם מזל נחשב. מהלך הסיום למי שלא ראה עדיין 17 פעמים:

במבחן התוצאה ניצח את המשחק, ויצא גדול. אבל לא מעט פעמים נאמר שלא המוכשר יותר מנצח אלא זה שעושה פחות טעויות. או במקרה הזה, טעות פחות גדולה. רודי גובר קופץ לכיוונו הכללי של מרכוס מוריס. אם מוריס עולה לזריקה ונוצר מגע, זו עבירה עם זריקות ומוריס יכל להוציא כאן 3 זריקות בקלות. החוק אומר שכל מגע כשהשומר בתנועה זו עבירה. חוק מעצבן שגורם ליותר מדי סחיטות עבירות מיותרות, וגם כותב שורות אלה לא מחובביו. אבל החוק קיים. יש מקרה של ורטיקליטי – כלומר שהמגן קופץ 90 מעלות באוויר עם ידיים למעלה. במקרה כזה המגן נשאר ב"צילינדר" שלו, והמגע אינו נחשב כעבירה. (יכול אגב במקרים מסויימים להיחשב כתוקף). במקרים שאינם ורטיקליטי, כל מגע, בטח כשמגן קופץ לכיוונו הכללי של הזורק, עבירה של המגן ולכן גם הליכה לקו. רודי גובר או שלא חשב או שסמך על זה שמרכוס מוריס לא יהיה חכם או מוכשר מספיק להוציא מזה זריקות. שורה תחתונה ההימור הצליח והשיג נצחון.

 

דונובן מיטצ'ל: ליוטה היה המאזן הטוב ביותר העונה, והפרש הנקודות שלהם היה אפילו מרשים יותר. הם הפסידו רק 5 משחקי בית העונה. ועדיין בתחילת הסדרה לא הייתה נהירה גדולה מדי. בטופס שלנו 56.5% ניחשו שהקליפרס יקחו את הסדרה הזו. רוב האנשים בטוחים שהקליפרס יקחו את הסדרה הזו. למה? כי יש להם סופרסטארים. קוואי לנארד שם והיה מדהים בסיבוב הראשון, בדיוק צפינו בהם מחסלים את דאלאס. בעוד יוטה משום מה נחשבת כקבוצה ללא סופרסטאר.

דונובן מיטצ'ל קלע 45 נקודות והיה ההבדל במשחק הזה, והוא עשה זאת במגוון דרכים. ואם לוק קנארד ורג'י ג'קסון על המגרש, אז מיטצ'ל יחפש אותם ויצוד אותם בחילופים. הוא ניהל את הפיקנרול בצורה מושלמת של רב אמן.

ויוטה בהחלט הזדקקו לזה. לרוב הג'אז נשענים על מייק קונלי ברגעים גדולים והוא העונה בהחלט מסייע למיטצ'ל, והוא ללא ספק בעל ניסיון במשחקים גדולים כאלה. אך קונלי פצוע וחסרונו הורגש. במחצית הראשונה יוטה החטיאו 21 זריקות ברצף. אך מיטצ'ל התייצב, כי זה מה שסופרסטארים עושים. אם היה איזשהו ספק בנוגע בנוגע למקומו בליגה, הוא צריך להיעלם. הוא נכנס לקרב ראש בראש עם קוואי לנארד, והוא ניצח את הקרב של המשחק הראשון.

 

התאמות: טיי לו  הציל את העונה של הקליפרס כשהלך על הרכב נמוך מול דאלאס. לא הייתה לו ברירה אחרי שדונצ'יץ' התעלל בזובאץ', והוא היה צריך עוד ריווח. אז ניקולה באטום עבר לסנטר והשאר היסטוריה.  על הנייר זה יכול היה להיות יתרון גם מול יוטה. הדרך הטובה ביותר לתקוף את רודי גובר היא למשוך אותו החוצה לפרימטר, שם הקשיים שלו ידועים זה מכבר. כאמור גובר עזר לנצח עם החסימה על מרכוס מוריס בשניות הסיום על הפרימטר, אך מלבד זאת יתרון הגודל של יוטה היה בעיה עבור הקליפרס לאורך כל המשחק. יוטה אמנם ניצחה את קרב הריבאונד רק ב-4, אך לאורך המשחק היתרון הגיע כבר לדו ספרתי, לפני ריצה של הקליפרס שהצליחה לצמצם.  יוטה קלעו 8 נקודות יותר בצבע, היה להם קל יותר לייצר נקודות והקליפרס התקשו להגיע לסל.

השאלה עכשיו היא מה טיירון לו הולך לעשות כדי לפתור את בעיית גובר והפיזיות של יוטה? זובאץ היה על המגרש 20 דקות אותם יוטה סיימה בפלוס 1.  האם הקליפרס הולכים לעבור להרכבים גדולים יותר? האם נראה עוד דקות של דמרכוס קאזינס? נחכה לראות מה יהיו הפתרונות של לו.

 

אין מנוחה לעמלים: דונובן מיטצ'ל עצמו ציין שהקליפרס נראו עייפים, והוא נקלט במצלמה אומר לחבריו שהם בדיוק שיחקו במשחק 7 לפני יומיים והוא מצפה מהם להתקפל אם יוטה תלחץ.

זה לא מה שקרה בסוף, אך הקליפרס בהחלט נראו עייפים במשחק הזה. אולי מהמשחק נגד דאלאס, אולי מהגובה באולם ביוטה (השני הכי גבוה בליגה אחרי האולם בדנבר) אולי סיבה אחרת. אך אם הקליפרס עייפים כבר עכשיו, זה בהחלט יהווה בעיה וישפיע על הסדרה.  אין מקום למנוחות בלו"ז הסדרה הזו וכל 7 המשחקים (במידת הצורך כמובן) הם בהפרשים של יום כן יום לא.

זה נותן ליוטה יתרון משמעותי, במיוחד אם הסדרה תתארך. וזה גם למה ההפסד הזה כואב במיוחד: מייק קונלי היה בחוץ, הם כבר הובילו בדו ספרתי. הם יכלו לקחת את הביתיות ולהוריד את הלחץ ממשחק 2. עכשיו? עכשיו הם יצטרכו להילחם על חייהם.

 

הטופ 5 היומי