המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ על השאלות הבוערות והפעם הצטרפו מידן בורוכוב, ולאדי קוגן, אריק גנות, טל קינן ואורח מיוחד: אורן לוי.
רשמים מ-2 משחקי הפתיחה של הגמר?
טל קינן: למרות שזה לא ממש נראה ככה הבאקס שומרים טוב. פיניקס פשוט קבוצת התקפה מעולה שמוצאת פתרון לכל הגנה. יאניס נראה בריא, הוא לא מהסס להיכנס לסל והוא שומר חזק בהגנה כולל הגנת עזרה טובה. הבאקס לא מתביישים לבצע חילופים. שחקני המשנה של הסאנס מתפקדים נהדר ללא הכדור ויודעים לנוע חכם כאשר בוקר ופול מרכזים את המשחק. באד מעלה חמישיות עם יאניס כסנטר וארבעה קלעים סביבו, משהו שלא ראינו הרבה במהלך הפלייאוף. הולידיי לא מצליח לקלוע בצבע ובעיקר בטבעת. הבאקס שולטים בריבאונד ההתקפה. הסאנס שומרים בעיקר איזורית וכריס פול עם 8 איבודים בשני המשחקים!
והכי חשוב, יש יופי של סדרת גמר.
מידן בורוכוב: פיניקס הגיעה לסדרה בענק. הסאנס ממשיכים להיות דומיננטים ולשחק את המשחק הרגיל שלהם, בלי טריקים ובלי שטיקים. במשחק ה-2 בודנהולצר ניסה לעשות את ההתאמות לקו האחורי של הסאנס וגם הצגה של יאניס לא עזרה להם. משחק בין 2 סגנונות שונים לחלוטין וכרגע פיניקס מתפקדת טוב יותר. יאניס סיפק משחק מצויין בגיים 2 אבל לבדו הוא לא יצליח להציל את הספינה. באופן כללי הגמר קצת פחות מרגש אותי, אין מספיק דם רע. צריך איזה משחק של 3 הארכות להעיר את הסדרה.
אני מקווה שמילווקי תחזור לעצמה בוויסקונסין.
אריק גנות: הרושם המרכזי הוא שפיניקס כרגע גדולה על מילווקי. עם כריס פול ודווין בוקר כשירים, ועם קליעה טובה לשלוש, מה שהבאקס מנסים לעשות פשוט לא עובד. במשחק הראשון הסאנס שרפו את לופז ופורטיס בחילופים על הגארדים שלהם, ובשני מילווקי הצטופפה קצת יותר כדי למנוע את המיד ריינג', והסאנס הרגו אותם בשלשות (20 ב-50%)! בצד השני יאניס ענק אבל מידלטון ממשיך להיות אל יציב, והולידיי פשוט לא מצליח לשים את הכדור הטבעת, בפרט מ-3.
הבאקס צריכים להעביר הילוך בהגנה, ולהביא את היכולת שהורידה את הנטס מתחת ל-90 נק' במשחק מס. 3. אם הם לא יצליחו הסדרה הזו תיגמר מהר.
ולאדי קוגן: אין לי רצון להיות נחרץ, כי בכל זאת מדובר בשני משחקים אבל אם לזקק אז אפשר להגיד שפיניקס הרבה יותר מוכנה ויותר רעבה לקחת את הגביע. כריס פול מבין שזה הרגע שלו להוריד את כל הקופים מהגב, אייטון בסך הכל נותן את המנה שלו, כשגם בריג'ס וקראודר נותנים את מה שמצופה. מילווקי לעומת זאת לא עומדת בקצב כרגע, יאניס כנראה לא בריא במאה אחוז (למרות ההופעה המעולה בגיים 2), ומידלטון והולידיי צריכים לעלות את הרמה כדי לקחת. אני חושב שהסדרה הזו עדיין לא גמורה, אבל פיניקס נמצאת בפוזיציה אדירה לקחת אליפות היסטורית.
אורן לוי: סליחה על הרטוריקה הזולה – לבאקס יש את השחקן הכי טוב בסדרה, ולסאנס יש את הקבוצה הכי טובה. נראה איך שינוי התפאורה ישפיע על כל מי שהוא לא יאניס, בדגש על הולידיי, אבל כרגע זה נראה כאילו יש פער מוחשי בין שתי הקבוצות. פיניקס לא דרסה עם בלואו-אאוטס, אבל המתודיות האכזרית שבה היא פותרת כל מה שמילווקי הציבה בדרכה גורמת לי לחשוב שהזה יגמר בשישה משחקים ומטה. פול ובוקר קילרים, ולמונטי וויליאמס מגיע המון קרדיט על הכנת הסגל למעמד בפעם הראשונה שלהם (למעט קראודר). יאניס נראה טוב מאוד במשחק האחרון ואולי יוכלו לרכב עליו, אבל כרגע אני לא רואה את זה.
השנה 4 קבוצות חדשות הגיעו לגמרים האזוריים, האם בשנה הבאה נקבל שוב 4 קבוצות חדשות? למי ההופעה בגמר הקונפרנס הייתה אפיזודה חולפת? ומי שם בכדי להשאר.
אורן לוי: מרגיש כאילו אי הוודאות גדול מאי פעם ("אי פעם" במסגרת מגבלות הזיכרון העצל שלי), לא אתפלא אם בשנה הבאה נראה חצאי גמר שמורכבים מפילי-ברוקלין ודנבר-לייקרס, למשל. אבל "לא אתפלא" זה בסך הכל קוד מנומס של פרשנים/ות להגיד שהןם לא יודעים. כרגע פיניקס נראית הכי פחות כמו פורטלנד מודל 2019 – כלומר כמו קבוצה שהגיעה למעמד חצי בטעות ובאופן זמני בעליל. מתוך ארבע הקבוצות מהעונה, לשתי הפיינליסטיות יש הכי הרבה סיכוי לחזור, אבל זו באמת עונה משוגעת ואני לא חושב שאפשר לקחת ממנה המון לקראת העונה הבאה.
טל קינן: הקבוצה היחדיה שאני לא רואה אותה מגיעה שוב למעמד הזה בקרוב היא אטלנטה הוקס. יש להם יופי של סגל צעיר והם עוד ישתפרו, אבל הטופ של המזרח חזק מידי. ברוקלין ומילווקי הן בפער שתי הקבוצות החזקות בקונפרנס ואני אישית עדיין מאמין בפילדפיה יותר מההוקס. נוסיף למיקס את גם את הסלטיקיס וההיט ונבין שלהוקס יהיה קשה מאד לשחזר את ההישג. מהצד המערבי קל לזלזל בסאנס ולהגיד שהם ניצחו קבוצות פצועות אבל בשורה התחתונה גם בסגלים מלאים, לטעמי הסאנס קבוצה טופ 4 במערב (3 האחרות הן הלייקרס הקליפרס והנאגטס), בטח לאור איך שאנחנו רואים אותם משחקים בפלייאוף.
מידן בורוכוב: לקבל 4 קבוצות חדשות בגמרים האיזורים בק טו בק הוא אירוע שלא התרחש עד כה בליגה. אני חושב ששיחק מזלן של ההוקס ומילווקי והנסיבות הובילו אותם לגמר.
במזרח בריא אני די בטוח שהנטס יגיעו לגמר ועל המקום הנוסף תהיה תחרות מצד פילי/בוסטון/מיאמי. דווקא הקליפרס שהגיעה לגמר לראשונה בתודלותייה שם בכדי להשאר. קשה לראות את פיניקס מתפתחת לכדי שושלת ובמערב פרוע ובריא יהיה לה קשה לשחזר את העונה הנוכחית.
אני אקח הימור (לא מומלץ ללכת עם ההימורים שלי) ש 3 קבוצות חדשות יהיו בגמרים האזוריים של העונה הבאה.
אריק גנות: בהחלט ייתכן. הליגה במצב מצוין, כמות הכישרון גדולה ויש המון קבוצות שיכולות להגיע לגמר אזורי. במערב אף אחד לא יתפלא לראות שם את הלייקרס, יוטה, הנאגטס, דאלאס אם תצליח להתחזק בקיץ או הווריורס במקרה של חזרה מוצלחת של קליי. במזרח פילדלפיה היתה מאוד קרובה, ברוקלין מועמדת טבעית ועוד יכול להיות שמיאמי תצליח לשחזר את היכולת מהבועה.
מילווקי נראית כמו קבוצה שאמורה להגיע לגמר אזורי גם בשנה הבאה, ופיניקס נראית טובה ממנה. מצד שני, המערב חזק ולא כל שנה ייפצעו דיוויס, קוואי, מארי וקונלי, אז הסיכויים של פיניקס אולי נמוכים יותר. הקליפרס אמורים להגיע לפחות לסיבוב שני. אטלנטה – קצת אובראצ'יברים השנה.
ולאדי קוגן: הסבירות הגבוהה ביותר היא שנראה כמה קבוצות חדשות בגמרים האזוריים שנה הבאה-הלייקרס יחזרו להיות הלייקרס, קליי יחזור וגולדן תהיה שוב מועמדת, דנבר תהיה בריאה, דאלאס אולי תחליף את זינגר בשחקן שמיש, הקליפרס שוב יחלמו בגדול. פיניקס נתנו ריצה איכותית, אבל בוא נהיה כנים שהיה להם מזל בדרך. במזרח אני מאוד אופתע אם אטלנטה תשחזר את ההישג, גם למילווקי לא יהיה קל. אם אני צריך להמר מי תחזור למעמד בשנה הבאה אני אגיד שלמילווקי יש את הסיכוי הכי טוב, למרות שתמיד העסק שם יכול להתפרק בצורה מעוררת פליאה.
האם ההצלחה של הסאנס הצעירה + כוכב שיעשה את השינוי, יכולה לעבוד גם בקבוצות כמו? מיניסוטה, סקרמנטו, ניו אורלינס, שיקגו (אחרת?) איזה כוכב לאיזה קבוצה יעשה את השינוי?
ולאדי קוגן: מבין כל הקבוצות הצעירות בליגה יש לי תקווה רק לאחת-הפליקנס. חסר להם רכז ותיק שיסדר את העסק, כמו כן מאמן רציני שידע לנווט את הספינה הזו. שחקנים כמו ציון ואינגרם הם שחקנים שיש להם את הכשרון לשחק בשלבים המתקדמים, אבל הם עוד לא במקום שהם יסחבו קבוצה לשם. שחקן סטייל כריס פול היה הופך את הקבוצה הזו למכונה מתפקדת, ומאמן כמו סטוטס למשל יכול לשדרג אותם. על לילארד אני חושב שאפילו לא מפנטזים, אבל זה היה נראה מדהים. ואימרו אמן.
אורן לוי: מבין הכוכבים שיש סיכוי ריאלי שיעזבו את קבוצתיהן, ומבין מגוון הקבוצות, אני לא רואה יותר מדי. כי קשה לחבר בטרייד את החבילות הנכונות אם השחקן לא דורש פומבית להגיע ליעד הספציפי. אפשר לחלום על ביל בדאלאס, אבל זה לא שבוושיגנטון אין טלוויזיות. פורזינגיס ידרוש הצמדת נכסים לפני שהוא יחשב לאחד בעצמו. וביל בכלל נראה די מרוצה בנישואים הלא מתפקדים שיש לו עם הארגון הזה. גולדן סטייט נחשבת כאן? יש לה בסיס שכבר הוכיח את עצמו (אם כי עברה כבר תקופה מאז), אולי הכוכבים יסתדרו עבורה (ליטרלי), והיא תוכל להנחית אצלה איזה ביל/מקולום/סימונס/לאבין ולהראות לנו משהו חדש.
טל קינן: לדעתי לא. קודם כל כי אין שחקן ברמה של פול בשוק החופשי או כזה שזמין בטרייד שיוכל להרים קבוצה. נוסף על כך לסאנס, בניגוד לשאר הקבוצות ברשימה, יש מאמן מצויין. וויליאמס בעונתו הראשונה בסאנס הטמיע שיטה והפך את הסאנס לקבוצה שמשחקת כדורסל טוב ותחרותי (אילולא ההשעייה של אייטון הם גם היו מעפילים לפלייאוף). אני מניח שקבוצות בקיץ ינסו לטרגט בשוק החופשי את קייל לאורי על מנת שינסה לתת אפקט דומה למה שפול עשה בסאנס. לאורי לפליקנס יכול להיות מעניין ואפילו לטימברוולבס אבל מעבר לסיבוב ראשון בפלייאוף אני לא מצליח לראות את קפיצת המדרגה הנוספת.
מידן בורוכוב: אי אפשר שלא לאהוב את ההצלחה של פיניקס. אנטיתזה לכשלון/סירוב של לברון לעבוד עם הצעירים של הלייקרס. מינסוטה נכשלו באופן קולסאלי גם עם בטאלר אז אני לא רואה את זה עובד שם. הבולס צריכים ווטרן ליד כל הצעירים באופן בהול זה אולי נשמע מופרך אבל אני חושב שדרוזן יכול לפרוח שם. סקרמנטו ישברו את שיא העונות ללא פלייאוף בעונה הקרובה, הם נכשלים באופן עיקבי ללא קשר למי נמצא בקבוצה.
נשארתי עם ניו אורלינס, אם הדברים לא יסתדרו לכריס פול בסאנס זאת תחנה מעולה עבורו. דראמונד לא כוכב גדול אבל הוא יכול לשדרג את דאלאס הרכה.
אריק גנות: סביר להניח שלא. פול לא הגיע לסתם קבוצת תחתית, אלא לקבוצה שניצחה 8 מ-8 בבועה ונראתה מוכנה לעשות קפיצה קדימה גם בלעדיו, כאשר בוקר ואייטון נראו קרובים לאולסטאר, ברידג'ס לחמישית הגנה הקמרונים שחקני ספסל מצוינים.
כל זה לא קיים בקבוצות האחרות שצוינו. במינסוטה אין הגנה, ואפילו ג'ימי באטלר לא הביא אותם מעבר לסיבוב ראשון. סקרמנטו לא כזו צעירה ונראית בכלל בדרך למטה. לפליקנס גם אין ממש הגנה, ויש להם קשיים אמיתיים עם זאיון ואדאמס באותו חמישה. ואת שיקגו ראינו עם שני אולסטארים, וזה נראה רע.
כל אלה גם לא קבוצות שמושכות כוכבים, אבל גם אם כן – אפילו קוואי לא ישדרג אותן למדרגת קונטנדריות.
קריס מידלטון ניפק פלייאוף מצויין, מה החסם שמונע ממנו לקבל הכרה כסופר-סטאר?
אריק גנות: הבעיה היא שהוא מצוין לפרקים – יכול לתת רבע מושלם של 20 נק', ויכול להוביל את הקבוצה לניצחון על אטלנטה, אבל הרבה יותר מדי פעמים הוא נעלם כשצריכים אותו. הוא קלע 43.6% מהשדה בפלייאוף עם 34.5% לשלוש – מספרים בינוניים, ונפילה אדירה יחסית ל-47.6% ו-41.4% שלו בעונה הרגילה. מתוך 15 משחקים תחרותיים בפלייאוף הזה (אם מתעלמים מהסוויפ על מיאמי) הוא קלע מתחת ל-36% בשישה – ובאופן לא מפתיע, הבאקס הפסידו בכולם.
כדי לקבל הכרה כסופרסטאר מידלטון צריך להיות לפחות סביר גם במשחקים הרעים שלו. לקלוע שלשות חופשיות, לא לקחת שלשות רעות בתחילת ההתקפה, ליצור לאחרים, לדעת להגיע לטבעת כשלא הולך.
ולאדי קוגן: 2 סיבות-הראשונה שהוא מקוטלג כמספר 2 של יאניס, וגם ליאניס אנשים לא תמיד מתייחסים כסופרסטאר (לא רציני). הסיבה השנייה היא שהוא משחק בקבוצה קטנה שמעניינת 7 אנשים בערך. מידלטון עם המספרים שלו בניקס היה מקבל הכרה כשחקן איכותי ועושה אול סטאר בהליכה. בליגה הזו לא הכל זה מספרים ודאנקים, צריך גם שוק גדול. אבל אני בטוח שאם ישאלו את מידלטון הוא יגיד תודה על המקום שהוא נמצא בו, מקום בלי לחץ גדול יחסית, שאפשר להתמקד בו בכדורסל בלי הסחות דעת. ורצוי שיתמקד בכדורסל אחרי הנפיחה בגיים 2.
אורן לוי: בעיני זה היעדר היציבות, ואם להיות קצת יותר ציני גם היעדר ההיילייטס. הוא כמו מעדן לאניני טעם שכמותנו (כולל מי שקורא/ת), הוא לא ישבור לאף אחד את הקרסול, או יטביע על מישהו, וכשאתה משחק בעיירת פיתוח במונחים של ארצות הברית, זה שם אותך מחוץ לספוטלייט. עם זאת, גם הדיבורים על זה שהוא לא מוערך מספיק כבר מציקים לי. כדי להגיע לרמת הסופר-סטאר, זה בעיקר עניין היציבות לדעתי – המנעד (אני מסרב להפסיק להשתמש במילה הזו) שלו פשוט רחב יותר משל רוב הכוכבים האחרים, והמשחקים המדהימים שלו פחות תכופים. הוא פשוט טיפה תלוי מדי בנסיבות בשביל שאני אחשיב אותו כסופר-סטאר.
טל קינן: זאת שאלה טובה כי אני מהאנשים שנמנים בחסם הפסיכולוגי הזה. מצד אחד הוא יצרן הנקודות המרכזי של אחת הקבוצות הטובות בליגה. הוא יקח את הזריקות האחרונות, הוא זה שיבצע את הפיק אנד רול ובכללי כבר כמה שנים שמידלטון לא מספיק מוערך. מהצד השני, בניגוד להרבה ספורסטארים, מידלטון לא מספיק יציב, ולצד משחקים מדהימים הוא מספק משחקים מזעזעים (כולל במשחק האחרון). הוא נוטה להיעלם לעיתים ואין לו את היכולת להשתלט על משחקים כמו הדוראנטים וההארדנים של העולם. אין לו את היכולות להגיע לטבעת כמו רוב הכוכבים והוא בעיקר מסתמך על מיד ריינג' ושלשות. לטעמי אלו החסמים המרכזיים.
מידן בורוכוב: מספיק בשביל לראות את הגמר ולהבין שהוא שחקן טוב אבל לא בלבל של הגדולים ביותר וחבל. בקריירה של מידלטון הוא הפגין יכולת טובה ומספרים שהיו מספקים לו עונות אולסטאר אם היה בקבוצה שהיא לא מילווקי. בגמר המזרח בעיקר המשחקים ללא יאניס הוא ניפק את הסחורה. עד שהוא לא יוכיח שהוא מסוגל לפזר אבק של כוכבים על הבמה הכי גדולה הוא ישאר מעט מאחור מצד שני הסדרה עוד לא מתה. יש לו 4-5 משחקים לנסות לתקן את הרושם ולשדרג את המעמד שלו. צריך לזכור שהוא בחירה נמוכה בדראפט ומעולם לא הגיע לליגה עם הייפ, הוא התפתח באופן מעורר הערכה. הוא כוכב בליגה אבל לא פרנצייז פלייר.
נבחרת הכדורסל של ארה״ב בסגל קצת קצר. האם קיימת סכנה לזהב? הסגל יספיק? ואיך בוקר, מידלטון והולידיי יתפקדו (אם בכלל) לאחר הופעה בגמר?
מידן בורוכוב: לדעתי קיימת סכנה ברורה ומיידית לזהב. האמרקאים לא גילו שיקול דעת ולא התייחסו לטורניר האולימפי כראוי. עונה דחוסה+3 שחקנים שמשחקים בגמר זה מתכון להפתעה. מידלטון הולדיי ובוקר יגיעו עייפים ולפחות 2 מה 3 יגיעו במצב רוח שפוף. התוספת של קווין לאב לא מובנת ודוראנט עבר עונה לא נקייה מפציעות. הנבחרת הייתה צריכה להיות מורכבת משחקנים שסיימו את העונה מוקדם. בלי אימונים משותפים ועם סגל אינסטנס זה מריח כמו פוטנציאל להפסד של הזהב. מה שצריך לשמח את האמרקאים שספרד מתבגרת וסלובניה לא מספיק עמוקה.
אריק גנות: כשאתה משחק מול דונצ'יץ' תמיד קיימת סכנה לזהב, אבל הנבחרת האמריקאית נראית במצב מצוין. יש לה טונות של קליעה, הגנה, יכולת מסירה וריבאונד.
בעיני זו צריכה להיות הנבחרת של ג'ייסון טייטום. הוא הוכיח את עצמו כסופרסטאר בעונה הרגילה, הודח בקלות רבה מדי בפלייאוף, וייקח את ההזדמנות כדי להוביל קבוצה לזהב אולימפי.
יחד איתו אפשר לצפות לגדולות מביל, אדבאיו, ולילארד. שלושתם הודחו בסיבוב הראשון, שלושתם כבר הגיעו לסדרות פלייאוף גדולות, שלושתם רעננים יחסית. דוראנט ישמש כמבוגר האחראי ויסגור את החורים.
מידלטון והולידיי ישחקו מעט, במיוחד בהתחלה. סביר להניח שגם בוקר. וכשזה הספסל שלך – מצבך טוב.
ולאדי קוגן: הסגל האמריקאי קצר או לא קצר זו לא השאלה. השאלה היא רק בראש-האם הם באים רציניים ולחסל את היריבות, או באים בשאנטי? אין צורך להגיע למידלטון והולידיי, מספיק שהארדן ודוראנט באים בראש טוב והעסק גמור. אני אפול מהכיסא אם האמריקאים לא יקחו את הזהב, פשוט מתקשה לראות מי יקח אותם.
אורן לוי: קיימת סכנה לזהב כי ימי הדרים-טים חלפו, שאר העולם ממשיך להדביק את הפער (שעדיין גדול מבחינת כישרון, יש להודות). לא הייתי קורא לסגל הזה "קצר", כמו שהייתי קורא לו "לא מאוזן". יש הרבה שחקנים בסגל הזה שיהיו השמש והירח של רוב הנבחרות האחרות, אבל חסרים לי אלמנטים חשובים כדי שהחתיכות יתחברו יחד. גרין ובאם ישחקו הרבה, אבל הם לא יכולים להיות היחידים שמניעים את הכדור, מסדרים חסימה ושומרים בצבע. מצד שני אולי אני סתם פוריטן מתיפייף, ועם כל כך הרבה סקוררים צריך בעיקר לתת לאחד מהם את הכדור ולזוז מהדרך. הולידיי ומידלטון דווקא יכולים לעזור. נראה אם ישארו להם רגליים.
טל קינן: בטוח שיספיק. לא הבנתי למה זה סגל קצר, לקבוצות אחרות יש יותר שחקנים? יש 11 שחקנים מצויינים (וקווין לאב אחד) שרובם היו אולסטרים בשנים האחרונות. יש הגנה יש סקורינג ויש קווין דוראנט. הזהב מובטח ובקלות. לגבי מידלטון והולידיי, ובתכלס גם דווין בוקר, אני מאמין שתהיה איזשהי הגבלת דקות על מנת שינוחו קצת. ככה הם יוכלו להיות אפקטיביים ולא לשחוק את עצמם. מצד שני גם ככה יש הרבה שחקנים טובים אז בכל מקרה יהיה אפשר לתת במה לכולם ומנוחה לכולם.
