ציון לשבח
השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: ניו אורלינס פליקנס
לדף הקבוצה:
נשארו: ג'רו הולידיי, איטוון מור, דריוס מילר (הוחתם מחדש ונפצע), ג'אליל אוקפור, פרנק ג'קסון, קנריק וויליאמס.
עזבו: ג'וליוס ראנדל (חופשי, לניו יורק), סטנלי ג'ונסון (חופשי, לטורונטו), אלפריד פייטון (חופשי, לניו יורק), צ'יק דיאלו (חופשי, לפיניקס), אנתוני דייויס (טרייד, ללייקרס), סולומון היל (טרייד, לאטלנטה ומשם לממפיס).
הגיעו: ג'י ג'י רדיק (חופשי, מפילדלפיה), ניקולו מלי (חופשי, מאירופה), דרק פייבורס (טרייד, מיוטה), ברנדון אינגראם (טרייד, מהלייקרס), לונזו בול (טרייד, מהלייקרס), ג'וש הארט (טרייד, מהלייקרס), זאיון וויליאמסון (דראפט), ג'קסון הייז (דראפט), ניקייל אלכסנדר-ווקר (דראפט).
חמישייה: לונזו בול, ג'רו הולידיי, ברנדון אינגראם, זאיון וויליאמסון, דרק פייבורס.
ספסל: פרנק ג'קסון, ניקייל אלכסנדר-ווקר, ג'י ג'י רדיק, ג'וש הארט, איטוון מור, דריוס מילר (פצוע באכילס, סיים את העונה), ניקולו מלי, ג'קסון הייז, ג'אליל אוקפור, קנריק וויליאמס.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
עונת 18-19 של הפליקנס לא תזכר בגלל איכות הכדורסל ששיחקה הקבוצה, אלא בסאגה שהתפתחה בעקבות הרצון של דיוויס לעזוב את הקבוצה ולעבור ללייקרס. כבר בקיץ 2018 דייויס רמז לבאות כשהחליף את הסוכן שלו ועבר לעבוד עם קלאץ', הסוכנות של חבר של לברון. סוכן שמוחלף במערכה הראשונה, הוא בקשת טרייד במערכה השלישית. לאף אחד לא היה ספק לאיזה כיוון נושבת הרוח, ולאיזה קבוצה דיוויס יבקש טרייד. קלאץ' חיכו עם דרישת הטרייד עד שתיגמר עונת הפוטבול והם יוכלו לקבל את תשומת הלב של הבעלים של הפליקנס, שהוא גם הבעלים של הסיינטס. באותו שלב של העונה, הפליקנס היו במאזן של קצת פחות מ-50% וזה היה האות להתחיל טנקינג מכוון ולא מכוון בו זמנית. דמפס לא קיבל אישור לבצע טרייד ואכן כלום לא קרה, למרות שמג'יק ג'ונסון היה מוכן להעביר את כל העיר תמורת דיוויס, דמפס לא רצה לשמוע, ובדיעבד גילינו שהוא גם לא יכל לענות. היו גם רמיזות עם הרבה קריצות מכיוון דני איינג' שהיה מסונדל עם חוק ב-CBA שמנע ממנו לעשות טרייד על דייויס, כל עוד קיירי היה על החוזה הנוכחי שלו. הכל היה תקוע, והטרייד דד ליין חלף עבר ודייויס נשאר בפליקנס. שבוע אחרי הטרייד דד ליין דמפס פוטר בגלל שלא דיווח לבעלים שדייויס עזב את האולם לעשות MRI, אבל זה לא שינה יותר מדי. דמפס היה מפוטר מהלך, והיה ברור לכולם שבכל מקרה הוא יפוטר עד הקיץ. דני פרי תפס את התפקיד באופן זמני. בינתיים דייויס כעס שלא נתנו לו לשחק, הליגה הכריחה את ניו אורלינס לתת לו דקות, והפליקנס נתנו לו 20 דקות בממוצע, והשביתו אותו בכל פעם שמישהו נשף עליו. הפליקנס סיימו את העונה במקום השישי, מהסוף.
קיץ חם
בפוקר עדיף גרם מזל על קילוגרם שכל. הפליקנס הם גרסת הכדורסל של המשפט הזה. הפליקנס החליטו לחכות עם סאגת דיוויס לקיץ 2019, אחת הסיבות לכך היתה כדי לראות איזו קבוצה תזכה בבחירה הראשונה בדראפט ותבחר את זאיון וויליאמסון. הרעיון של הפליקנס היה שהם ינסו להביא את זאיון כחלק מטרייד על דיוויס. בסופו של דבר הפליקנס זכו בבחירה הראשונה, ולא היו צריכים טובות מאף אחד. קצת לפני הגרלת הלוטרי הם הביאו את דייויד גריפין לתפקיד ה-GM. גריפין, אחד הג'נרל מנג'רים הטובים בליגה, היה מחוסר עבודה מאז שעזב את קליבלנד בסוף עונת 2017. הסיבה לפרידה מקליבלנד הייתה קשורה יותר לדן גילברט מאשר לעבודה שגריפין עשה. אז עכשיו בנוסף למזל של הפליקנס גריפין הביא איתו גם שכל. כחלק מהמזל של הפליקנס, הלייקרס זכו בבחירה הרביעית בדראפט, והייתה לחוצה לקבל את דייויס. גריפין לקח כל מה שהיה ללייקרס להציע, חוץ מקייל קוזמה. כל שחקן, כל בחירת דראפט אפשרית. לונזו בול, ברנדון אינגראם וג'וש הארט עשו דרכם לניו אורלינס, ביחד עם הבחירה הרביעית, 2 בחירות סיבוב ראשון עתידיות, ו-2 החלפות בחירות. ללייקרס לא היו מתחרים על דייויס, וזה לא הפריע להם לתת כמעט כל מה שהיה להם. בוסטון ירדה מהסיפור בגלל העזיבה של קיירי, ולניקס לא היה מה להציע חוץ מבחירה וממיטשל רובינסון. אם נמשיך את אנלוגיית הפוקר, גריפין הלך אול-אין עם 7-8 סוט, והלייקרס התקפלו עם זוג מלכים. המהלכים שעשה גריפין לא נגמרו כאן. הוא דאג לנקות את החוזים הרעים שהשאיר קודמו ושלח את סולומון היל לאטלנטה ביחד עם הבחירה הרביעית שקיבל דקה לפני כן מהלייקרס. בתמורה הוא קיבל את הבחירה השמינית והבחירה ה-17. בניו אורלינס כנראה לא האמינו שהאנטר/גארלנד/קולבר יהיו שותפים טובים לזאיון ולכן הרשו לעצמם לוותר על בחירה מס' 4, והעדיפו את בחירה 8, שם בחרו את ג'קסון הייז, למרות שקאם רדיש, שותפו לדיוק של זאיון, עדיין היה על הלוח. בבחירה ה-17 הם בחרו את ניקייל אלכסנדר-ווקר, הבן דוד של שיי ג'ילג'וס-אלכסנדר. צריך להזכיר שמאז הבחירה באנתוני דייויס, הפליקנס בחרו בסיבוב הראשון פעם אחת בלבד! זה היה באדי הילד ב-2016, וגם אותו העבירו באמצע עונת הרוקי שלו. גריפין מסמן בבחירות האלו את הכיוון של הקבוצה, שחקנים גבוהים ואתלטים. הייז הוא סופר אתלטי, עם ידיים ענקיות שמסוגל להיות חוסם מצוין בליגה. נא"ו (שג"א הרבה יותר מוצלח, צריך פה כינוי) הוא קומבו גארד גדול ואתלטי ופוטנציאל הגנתי גדול. גריפין הביא בטרייד את דרק פייבורס מהג'אז בשביל כלום ושום דבר (היה לפייבורס חוזה לא מובטח, והג'אז היו צריכים לשחרר אותו בשביל להחתים את בוגדנוביץ'), והוסיף את ג'י ג'י רדיק בשביל הקליעה שכל כך חסרה בקבוצה. בקיץ אחד גריפין הביא שחקן פרנצ'ייז, הקיף אותו בוטרנים וצעירים מבטיחים, ועשה מה שלקבוצות לוקח 5-6 שנים לעשות. הפליקנס יכולים לצאת לדרך חדשה כבר העונה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
אין ספק שלפליקנס יש קבוצה צעירה מאוד ומבטיחה מאוד, אבל יש לא מעט סימני שאלה ומכיוון שכך, את החלק הזה נעשה בסגנון שאלות ותשובות:
1. האם זאיון וויליאמסון שחקן פרנצ'ייז?
ההייפ בשמיים. מהרגע הראשון שהגיע למכללות, וויליאמסון נראה כמו שחקן שמוכן לשחק ולהצליח ב-NBA. בדרך כלל אנחנו אומרים על ילדים בני 19 שהם עדיין צריכים לגדול ולהתנפח. במקרה של זאיון, אף אחד לא יגיד את זה. בתחילת העונה בדיוק (לא ראיתי מדידה מעודכנת יותר, כנראה שיעדכנו את זה במחנה האימונים) הוא נרשם עם משקל של 285 פאונדים = 129 קילוגרם, מה שהיה הופך אותו לשחקן השני הכי כבד ב-NBA, אחרי ה-131 קילוגרם של בובאן מריאנוביץ'. רק שלמריאנוביץ' יש עליו פור של 20 סנטימטר. זאיון ענק. יש כאן סימן שאלה אמיתי לגבי היכולת של הרגליים והברכיים שלו להחזיק את כל המשקל הזה. כבר ראינו זוג נעליים אחד שכשל במשימה (ולא של ביג בולר בראנד). אני לא חושב שיש תשובה לשאלה הזו. לא היה שחקן במשקל שלו, מהיר כמוהו, שקופץ כמוהו. היו שחקנים גדולים, אלו בדרך כלל נעזרו בגודל שלהם בשביל לחפור מתחת לסל, אף אחד מהם לא היה מסוגל להטביע כמו זאיון.
מבחינת כדורסל, הסיפור הוא אחר לגמרי. זאיון שהגיע לדיוק כפרוספקט השני הכי טוב שם, הוכיח מהר מאוד מי מספר 1. הכדורסל שלו מרהיב, כיפי ואפילו יעיל. הוא הראה יכולות שלא ראו ממנו בתיכונים, וגם את אלו שהיו בתיכון הוא שיפר בצורה מרשימה מאוד. ההימור שלי זה שאם הרגליים (והנעליים) יחזיקו מעמד, מדובר בשחקן בקנה מידה היסטורי. ואם כבר הזכרנו נעליים, זאיון חתם על חוזה עם המותג של מייקל ג'ורדן ויקבל 75 מליון דולר ב-7 השנים הקרובות. החוזה הזה שני רק ל-87 מליון דולר שלברון קיבל בתור רוקי. מזל שאחוזי ההצלחה של המותג בבחירת שחקנים גבוהים מאחוזי ההצלחה של מייקל ג'ורדן כבעלים. לא שזו כזאת חוכמה.
2. למה אפשר לצפות מזאיון בעונת הרוקי?
בדרך כלל אומרים ששחקנים ששלטו במכללות בזכות הגודל שלהם, יתקשו במעבר ל-NBA, כי פתאום יהיו יותר שחקנים בגודל שלהם, אבל נו, זה זאיון. גם ב-NBA אין שחקנים בגודל שלו. מצד שני יש שחקנים יותר גדולים ממה שפגש במכללות. הוא אמנם הראה קליעה מ-3 במכללות (33% על 2.5 זריקות), אבל אחוזי העונשין שלו (64%) מעידים שלא מדובר בקלע גדול. הסבירות היא שהפליקנס יקדישו את העונה הזו להסתגלות של זאיון לליגה, ופחות לפיתוח יכולות חדשות. סביר להניח שנראה את זאיון משחק המון בפוסט, ואפילו מנהל את המשחק של הפליקנס מסביבו. הבעיה היא שבחמישיה שרשמתי למעלה, אין כמעט ריווח. בול והולידיי קולעים באיזור ה-32% משלוש, ואינגראם באיזור ה-33% אבל בווליום הרבה יותר נמוך. פייבורס הוא לא קלעי. רדיק יעלה מהספסל ויעלה את האחוזים בצורה משמעותית. אחת האופציות היא לשים את רדיק בחמישיה ולהזיז את הולידיי בחזרה לעמדת הרכז, אבל הסיבה העיקרית שבניו אורלינס נגד האופציה הזו, היא שזה עלול לפגוע בהתפתחות של בול, מה גם שבניו אורלינס אוהבים לראות את הולידיי ב-2. בטווח הקצר זה יכול לתרום לניצחונות, בטווח הרחוק זה כנראה לא יתרום יותר מדי, כי רדיק כנראה לא יהיה בקבוצה בעוד 4-5 שנים.
המשמעות של המחסור בריווח היא שלהגנות יהיה הרבה יותר קל לצופף מול זאיון, ולו יהיה הרבה יותר קשה לדרוס את השומרים שלו. בהערכה שלי הוא יפתח את העונה עם 12-8 ב-45-50 אחוז מהשדה, ובאיזור ינואר פברואר אנחנו נראה שיפור באחוזים ועליה קלה ל-14-9.
3. אז למה בכל זאת החמישיה הזאת?
מעבר לסיבות שציינתי למעלה – מדובר בחמישיה של שומרים מעל הממוצע. עם כל החסרונות שבול מביא בהתקפה, אף אחד לא יכחיש שמדובר בשומר אישי טוב מאוד. בכלל מדובר בחמישיה אתלטית, ארוכה, שתעשה בעיות לכל התקפה שתעמוד מולה. אלווין ג'נטרי נודע בעיקר כמאמן התקפי. ההגנה תעבוד בגלל השחקנים, ההתקפה תעבוד בגלל המאמן. הנה לכם סיבה להיות אופטימיים לגבי הפליקנס.
4. יש למה לצפות העונה?
אז אם כבר כתבנו לצפות, התשובה היא שהפליקנס הם חובת צפיה. זה לא משנה אם אתם אוהדים או לא, בסופו של יום מדובר בקבוצה הכי מעניינת בליגה. זאיון וויליאמסון וחבורה של שחקנים שלכולם יש מה להוכיח. בול ואינגראם נבחרו בבחירה 2 בדראפט ובלייקרס לא הצליחו (בלשון המעטה). עכשיו זה עליהם להוכיח שהבעיה הייתה בארגון ולא בהם. פייבורס שנים מקבל את ההנחה שהוא פשוט לא מסתדר עם גובר, עכשיו זה עליו להזכיר למה הוא נבחר שלישי בדראפט, ולמה מי שנחשב אחד הגבוהים ההגנתיים בליגה לא מקבל מספיק דקות. בנוסף לחמישיה, יש עומק מרשים, בטח ובטח ביחס לשנים עברו. רדיק ומור יספקו אינסטנט אופנס וריווח מהספסל. ג'וש הארט גם ירצה להוכיח שהלייקרס טעו כשויתרו עליו. אוקאפור ירצה להמשיך בקאמבק בליגה, ואפילו לא הזכרנו את 3 הרוקיס המעניינים: הייז, אלכסנדר-ווקר ומלי.
5. איך זה יעבוד?
שאלה קשה. קודם כל צריך להבין איפה הפוקוס של הפליקנס נמצא. אם זה בלנצח עכשיו, סביר שנראה יותר דקות של הולידיי, פייבורס, רדיק, מור ופחות של הצעירים. אם זה בטווח הארוך המצב יהיה הפוך. ההימור שלי הוא שהצעירים מספיק טובים גם בשביל לנצח עכשיו. אנחנו נראה יותר את הצעירים בתחילת העונה, ובסביבות האולסטאר כשהפליקנס יהיו עדיין בתמונת הפלייאוף, נראה את הותיקים נכנסים לעניינים.
תחזית: 43 נצחונות. אני מסתכן ומהמר שהפליקנס יהיו בפלייאוף. משהו בכשרון, משהו במאמן. זאיון ישחק כ-65 משחקים ויהיה סבבה. לא מצויין, סבבה. בול ואינגראם יראו טוב יותר ממה שנראו בלייקרס, אבל מי שיגנוב את ההצגה יהיה ג'וש הארט.
קרא עוד
