Sample Page

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: (פיניקס סאנס)

לדף הקבוצה:

פיניקס סאנס

נשארו: דווין בוקר, דיאנדרה אייטון, מיקאל ברידג'יס, קלי אוברה (הוחתם מחדש), טיילר ג'ונסון ואלי אוקובו.

עזבו: ראשון הולמס (חופשי, לסקרמנטו), טרוי דניאלס (חופשי, ללייקרס), דרגן בנדר (חופשי, למילווקי), טי.ג'יי וורן (טרייד, לאינדיאנה), ג'וש ג'קסון (טרייד, לממפיס), דיאנטוני מלטון (טרייד, לממפיס).

הגיעו: ריקי רוביו (שחקן חופשי, מיוטה), פרנק קמינסקי (שחקן חופשי, משארלוט), צ'יק דיאלו (שחקן חופשי, מניו אורלינס), דריו שאריץ' (טרייד, ממינסוטה), ארון ביינס (טרייד, מבוסטון), ג'בון קרטר (טרייד, מממפיס), קאם ג'ונסון (דראפט), טיי ג'רום (דראפט).

מתנדנדים: אלי אוקובו, ג'בון קרטר.

חמישייה: ריקי רוביו, דווין בוקר, קלי אוברה, דאריו שאריץ', דיאנדרה אייטון.

ספסל: טיילר ג'ונסון, מיקאל ברידג'ס, ארון ביינס, קאם ג'ונסון, טיי ג'רום, פרנק קמינסקי, צ'יק דיאלו, אלי אוקובו/ג'בון קרטר.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

העונה הקודמת, אותה הקבוצה סיימה עם מאזן 19-63, הייתה העונה הכי גרועה של הקבוצה מאז עונת הבכורה בליגה בשנת 1968. היו לכך סימנים מוקדמים: 9 ימים בלבד לפני פתיחת העונה, החליט הבעלים של הקבוצה, רוברט סארבר, לפטר את הג'נרל מנג'ר הכושל ריאן מקדונו, כשהוא משאיר את הקבוצה ללא ג'נרל מנג'ר קבוע לאורך כל העונה. מי שקיבל את התפקיד עד סוף העונה היו ג'יימס ג'ונס וטרבור בקשטיין במשותף, אבל אם בלי ג'נרל מנג'ר קבוע עוד ניתן להסתדר, ולאור המהלכים של מקדונו בשנים האחרונות, יש שיגידו שזה אפילו עדיף, הרי שבלי פוינט גארד נורמלי, עם רוטציה של אייזיה קיינן, שנחתך אחרי 19 משחקים וכיום מחוץ לליגה, אלי אוקובו ודיאנטוני מלטון, שני רוקיז מהסיבוב השני בדראפט, המשימה הייתה קשה הרבה יותר. תוסיפו לכך את העובדה שבוקר הגיע לא כשיר לפתיחת העונה וסבל לאורכה מפציעות טורדניות, שטי ג'י וורן התברר (שוב) כשחקן חד ממדי שלא מסוגל לשחק יותר מחצי עונה, שג'וש ג'קסון התברר כהאד-קייס רציני על, ולא פחות מכך, מחוץ למגרש, שאריזה ואנדרסון התגלו כווטרנים שמביאים יותר נזק מתועלת וקיבלתם מתכון לכישלון קולוסאלי.

אבל בעצם, אולי לא?

חובבי שירה ישראלית כנראה מכירים את השיר "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". ואמנם, עד כמה שהעונה הקודמת התנהלה בחשיכה מוחלטת ומדכאת, קשה היה, לפחות למי שהמשיך לעקוב אחרי הקבוצה, שלא להבחין בקרני השמש שהתחילו לבשר על הזריחה המתקרבת. גם מיקאל ברידג'ס אבל בעיקר דיאנדרה אייטון נתנו עונות רוקי מרשימות ביותר. כשאייטון מצטרף לשאקיל אוניל, קארל אנטוני טאונס וג'ון דרו, עם מספרים של 16.3 נק' ו-10.2 ריב' לעונה, וכל זה לפני גיל 21, כשלאייטון אחוזי הקליעה המרשימים מכולם. במהלך העונה הצטרפו קלי אוברה וטיילר ג'ונסון, שהביאו המון אנרגיות חיוביות עם הסלוגן ValleyBoyz# שלווה בכדורסל נהדר, הטוב בקריירה של קלי אוברה שהשיג לו חוזה חדש והפך אותו לאחד השחקנים האהובים על הקהל. סיבה נוספת לאופטימיות, היא ההתנהלות המרשימה של ג'יימס ג'ונס, שהצליח למרות כל הלחצים מסביב להימנע מעסקאות גרועות בניסיון להשיג פוינט גארד בכל מחיר, והצליח להפוך את אריזה ואנדרסון חסרי התועלת לג'ונסון ואוברה. בנוסף, לפי דיווחים בעיתונות מאריזונה, ג'ונס הוא האדם הראשון בתפקיד שהצליח (לפחות לבינתיים) לרסן את הבעלים הידוע לשמצה רוברט סארבר, אשר נותן לג'ונס, איתו התחבר כבר בימיו של ג'ונס כשחקן הקבוצה באמצע שנות התשעים, אמון מלא ויד חופשית לפעול ללא הפרעות.

קיץ חם

לאורך כל העונה, כששאלו את ג'יימס ג'ונס מה הוא מתכוון לעשות בקיץ בהנחה שייקבל את תפקיד הג'נרל מנג'ר הקבוע (כפי שאכן קרה), הוא תמיד השיב: למלא את הקבוצה בשחקני NBA. אמר, ועשה: אחרי שנים שבהן הקבוצה בעיקר הסתמכה על הרוקי התורן שיבוא מהדראפט להושיע את הקבוצה (ועם בחירות כמו בנדר, קריס וג'קסון אין סיכוי שזה היה קורה) השנה הוחלט ללכת לכיוון שונה, להימנע כמעט לגמרי מהימורים על שחקנים בוסריים עם תקרה גבוהה ורצפה נמוכה, ופשוט לבנות קבוצת כדורסל סביב הליבה הצעירה הקיימת: בוקר, אייטון, ברידג'ס ואוברה. איך עושים את זה כשכל מה שמקדונו משאיר לך מעבר להם הם נכסים שלילים (ג'קסון ו-וורן) וללא מקום של ממש תחת תקרת השכר (ושוב תודה למקדונו על החוזה הנהדר לברנדון נייט)? בבקשה: הצעד הראשון של ג'ונס, חיזוק עמדת הפאוור פורוורד באמצעות ירידה מבחירה 6 לבחירה 11 בדראפט, בתמורה לדריו שאריץ', שחקן צעיר ומבטיח, שיצליח בתקווה לשחזר את ימיו בפילדלפיה. אמנם, במסגרת הטרייד הקבוצה וויתרה על אחד השחקנים האהובים עלי בדראפט האחרון (ג'רט קולבר), אך הצורך ששאריץ' פותר בעמדה 4, והיכולת שלו לשלב פעולה עם אייטון בצבע בזכות יכולות המסירה והקליעה מרחוק, מצדיקים לטעמי את ההימור עליו. הצעד הבא, ביצוע מהלכי cut losses עם טי ג'יי וורן וג'וש ג'קסון, מהלכים שבזכותם הצליחו להיפטר משחקנים שהיו רעילים בחדר ההלבשה מצד אחד, ומהצד השני אפשרו לנקות את השכר ולאפשר סוף סוף החתמה של פוינט גארד טוב בדמות ריקי רוביו. הפוינט גארד האיכותי הראשון שהגיע לקבוצה מאז שבלדסו עזב. לבסוף, ג'ונס השלים את הסגל עם הבאה של ארון ביינס, שחקן קשוח ומנוסה, שיעבה את הספסל, וכן בקמינסקי ודיאלו שרוצים להוכיח שיש להם מה לתרום בליגה ויילחמו על הדקות. קמינסקי עם דגש התקפי וקליעה טובה, ודיאלו עם יכולת הגנתית מרשימה. בכל הנוגע לדראפט, האסטרטגיה כאמור השתנתה לגמרי, כאשר ג'ונס החליט להימנע מפרוספקטים בוסריים עם אפסייד גבוה ופוטנציאל באסט בהתאם, והחליט להתמקד בשחקנים בוגרים יותר (בני 21-24), עם רקורד מוכח של הצלחות ויכולת קליעה מרשימה, שיכולים לתרום כאן ועכשיו. כאשר בניגוד לעבר, הפעם אף אחד מהרוקיז לא יקבל מקום מובטח בחמישייה, הם יצטרכו לעבוד קשה ולהקיז דם כדי לזכות בדקות משחק.

במקביל, הקבוצה עברה שינוי גם בעמדת המאמן, החמישי בחמשת העונות האחרונות. כאשר ג'ונס החליט לפטר את איגור קוקושקוב המוכשר אך האנמי, ובמקומו הביא את מונטי וויליאמס, שהוא דמות סמכותית, מנוסה ומבוקשת יותר (תשאלו את הלייקרס) הידוע ביכולת הגבוהה שלו בפיתוח שחקנים. ההבאה של מונטי מלמדת עד כמה הדברים שונים הפעם במדבר אריזונה, כאשר מונטי זכה לקבל חוזה ל-5 שנים ובסכום שגבוה בלפחות פי 2 לכל עונה מאשר כל אחד מהמאמנים הקודמים שמונו, דברים שאמורים לשדר יציבות סוף סוף. בנוסף, במהלך הקיץ הקבוצה הגיעה להסכמה עם עיריית פיניקס על שיפוץ הארנה לאחר 25 שנים, וכן בניה של מתקן אימונים מהשורה הראשונה, בהיקף של מאות מיליוני דולרים. למה זה חשוב?  מ-3 סיבות: ראשית, הדבר עשה סוף לכל הדיבורים על העברת הקבוצה לסיאטל/וגאס, ודאג כי הקבוצה תישאר בעיר לפחות עד שנת 2037. שנית, כי בשנים האחרונות התברר עד כמה מתקני אימונים משוכללים הם גורם מכריע להצלחה של קבוצות בליגה וברצון של שחקנים מובילים לשחק בקבוצות אלה. תשאלו את אריזה שרצה לברוח מהקבוצה ברגע שראה את מתקן האימונים העלוב של הקבוצה. שלישית, כי בניגוד למוניטין שיצא לו, סארבר הכניס את היד לכיס והוציא הרבה כסף למימון מתקן האימונים המשוכלל, שאמור להיות גולת הכותרת בתחום ולהוות מקום שבו השחקנים ירצו לגור ולחיות באופן קבוע (חדרי שינה מפוארים, מסעדות, ציוד כושר מתקדם ומגרשים מצוידים במיטב הטכנולוגיות).  

ועכשיו מה, מה עכשיו?

כשמבקשים ממך לכתוב על קבוצה שאתה אוהד, מדובר באתגר לא פשוט, ובמלחמה מתמדת בין הרצון לסקר את הדברים בצורה אובייקטיבית, ובין הרצון לראות את הדברים דרך משקפת ורדרדה ואופטימית ולדווח יותר על רחשי ליבך מאשר על המציאות. ובכל זאת, אחרי שנים ארוכות של כישלונות שגרמו לקבוצה להפוך להיות הבדיחה של הליגה, אני רואה בעונה הקרובה כעונה של שינוי אמיתי לכיוון של חזרה ללגיטימיות ובניית ליבה לקבוצה שתדבר חזק במאבקי האליפות בעוד 3-4 שנים.

מבחינתי, מדובר בעונה של "נגמרו התירוצים". במשך שנים רוב האוהדים והפרשנים בליגה, מלבד אולי אוהדי פיניקס, ראו בבוקר שחקן של "מספרים ריקים". השנה סוף סוף יש לו קבוצה של שחקני NBA מסביבו, פוינט גארד איכותי שישחרר אותו מלשחק בעמדת הרכז, ויאפשר לו להשתחרר לקליעות בעצמו, במקום שכל ההתקפה תעבור בלעדית דרכו ובתוספת של מאמן מנוסה שיכוון אותו ויסייע לו לפתח אלמנטים נוספים במשחק שלו. במקביל, אייטון, אחרי עונת רוקי סופר מרשימה, שלא זכתה להתייחסות רבה מידי, בגלל המאזן העלוב של הקבוצה מצד אחד, ובגלל שלוקה דונצ'יץ' וטריי יאנג נתנו עונות מטורפות בעצמם מהצד השני, יכול וצריך להצדיק את הבחירה שלו כבחירה הראשונה בדראפט. העונה, אייטון חייב לשפר את הכושר הגופני שלו, דבר שהוא הצהיר שעבד עליו בעיקר הקיץ, להתמקד בהגנה על הטבעת טוב יותר ולנצל את ההגעה של רוביו ושאריץ' שידאגו לו לסלים קלים בצבע. בשביל שהקבוצה תיתן את הזינוק שאני מקווה שהיא תעשה, אייטון יצטרך להתחיל להתחרות בבוקר, כבר העונה, על הטייטל "הכוכב של הקבוצה", אבל זה לבדו לא יספיק. גם יתר השחקנים צריכים להמשיך את ההתחזקות הפנימית של הקבוצה. מיקאל ברידג'ס, שאמור לחזור לאחוזי הקליעה שהפגין במכללות, תוך המשך שיפור משחק ההגנה המשובח שהפגין בעונה שעברה, אוברה וג'ונסון שאמורים להוכיח שאווירת ה-ValleyBoyz יכולה לתפוס על פני עונה שלמה, שאריץ', שירווח את המשחק ויעזור לאייטון בקרבות הריבאונדים, יכולת הקליעה של הרוקיז קאם ג'ונסון וטיי ג'רום והקשיחות שביינס יביא איתו מהספסל, ואפשר לצפות לקפיצה משמעותית כבר העונה.

לפיניקס יש גם מספר רב של חוזים נגמרים (ג'ונסון, שאריץ' וביינס) ואת כל הבחירות העתידיות שלהם, ככה שאם הקבוצה תצליח ותרוץ יפה, לא אתפלא אם נראה טרייד לחיזוק הקבוצה באמצע העונה.

תחזית:

לפרוטוקול, אציין כי אני חוזה לקבוצה קפיצה משמעותית, כאשר לא אופתע יתר על המידה אם הקבוצה תדהים את העולם ותסיים עם 40-42 נצחונות ותגרד מקום בפלייאוף במערב האימתני. יחד עם זאת, אם לרגע אוריד את המשקפיים הורודות ואתן תחזית מעט יותר ריאלית, אני חושב שפיניקס מודל 19-20 יכולה לתת עונה סטייל סקרמנטו של שנה שעברה, לסחוף אחריה אוהדים חדשים ולסיים עם 35 נצחונות ומקום עשירי במערב.

קרא עוד

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: דאלאס מאבריקס

לדף הקבוצה:

דאלאס מאבריקס

נשארו: קריסטאפס פורזינגיס (הוחתם מחדש), דוריאן פיני סמית' (הוחתם מחדש), מקסי קליבר (הוחתם מחדש), דווייט פאוול (הארכת חוזה מ-2020), לוקה דונצ'יץ',  קורטני לי, ג'סטין ג'קסון, טים הארדווי ג'וניור, ג'יילן ברונסון, ג'יי ג'יי בראה, דקוטה מטיאס, ג'וש ריבס, איזייה רובי, אנטוניוס קליבלנד, ריאן ברוקהוף.

עזבו: טריי ברק (שחקן חופשי, לפילדלפיה), דירק נוביצקי (פרש).

הגיעו: סת' קרי (שחקן חופשי, מפורטלנד), בובאן מריאנוביץ' (שחקן חופשי, מפילדלפיה), דלון רייט (סיין אנד טרייד, מממפיס).

מתנדנדים: דווין האריס.

חמישייה: לוקה דונצ'יץ', קריסטאפס פורזינגיס, דוויט פאוול, דלון רייט, ג'סטין ג'קסון.

ספסל: דוריאן פיני סמית', מקסי קליבר, קורטני לי, טים הארדווי ג'וניור, ג'יילן ברונסון, ג'יי ג'יי בראה, סת' קרי, בובאן מריאנוביץ', דקוטה מטיאס, ג'וש ריבס, איזייה רובי, אנטוניוס קליבלנד, ריאן ברוקהוף.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

הסרטון למעלה מראה את המהלכים הגדולים של דאלאס לעונת 2018-19 אבל למעשה המהלך הראשון הטוב ביותר שלהם היה כנראה זה:

עונת 2018-19 היתה בסימן עונת הפרישה של נוביצקי, הסמל של המועדון, והעברת השרביט לילד הפלא, לוקה דונצ'יץ', שהגיע לליגה עם שלל תארים אירופאיים אישיים וקבוצתיים. בינהם: MVP יורוליג, MVP פיינל פור היורוליג, אלוף היורוליג ואלוף אירופה עם נבחרת סלובניה, ההייפ סביבו היה אדיר. דאלאס סגרה עסקה עם אטלנטה שתבחר אותו במקום השלישי, ותעביר אותו אליהם תמורת טריי יאנג ובחירת סיבוב ראשון (שהפכה לקאם רדיש מדיוק), שנים יגידו מי ניצח את הטרייד הזה. 

בינתיים, עם מעל 21 נק' למשחק, 6 אס' וכמעט 8 ריב' וכאחד משחקני הקלאץ' הטובים בליגה, לוקה טייל בקלילות לתואר רוקי העונה ולא פחות חשוב, הוא גם הגיע לטופ 15 הגופיות הנרכשות העונה, וגם היה הרוקי היחידי ברשימה. מה שמלמד על המהירות בה כבש את הליגה גם מבחינת יכולת וגם מבחינת לב הקהל. אה והיה גם שיר לכבודו:

המהלך השני הטוב ביותר של דאלאס בעונה הזו, גם הוא כנראה לא היה על הפרקט, אלא התבטא בהבאתו של פורזינגיס מהניקס. אל תטעו, לדאלאס היו גם מהלכים מדהימים על הפרקט בעונת 2018-19. דאלאס, בשבילי היתה ה-must see team במהלך העונה, למרות שרוב העונה היא לא דגדגה את הכניסה לפלייאוף. המאבס לא היו רק לוקה. נכון שרוב העניין ותשומת הלב של האוהדים ותקשורת הספורט היתה בעיקר עליו, אבל בעונה הזו המאבס הציגו גם את ההתקדמות של פיני-סמית' והרוקי ג'יילן ברונסון, את השילוב של החלק הפחות נוצץ בטרייד בין הניקס לדאלאס, טים הארדווי ג'וניור ואת האנרגיות של בראה עד שנפצע, כאשר עד הפציעה שלו דאלאס היתה במאזן חיובי במערב הפרוע.

בסופו של דבר המאבריקס לא היו מספיק טובים. הירידה ביכולת של לוקה בחצי השני של העונה, כתוצאה ממפגש בלתי נמנע עם קיר הרוקיז הידוע לשמצה, הטריידים של שחקנים כמו האריסון בארנס שעבר לקינגס והפציעות, דאלאס סיימה רק עם 33 נצחונות, רחוקה למדי מתמונת הפלייאוף במערב.

קיץ חם

הקיץ של המאבס לא היה חם במיוחד, כי כאמור את המהלך המשמעותי של הבאת חד הקרן ממנהטן, דאלאס עשתה כבר במהלך העונה.
לדאלאס היה כסף מתחת לתקרת השכר, אבל היא לא הצליחה או לא ממש ניסתה להנחית אופציה נוצצת מהאפשרויות שהיו בקיץ. היא רצתה לבדוק קודם איך פורזינגיס חוזר אחרי הפציעה הקשה שעבר (קרע את ה-ACL), אחרי שלא שיחק כ-20 חודשים ואיך השילוב בינו לבין דונצ'יץ' יעבוד וכתוצאה מכך גם איך תראה הקבוצה. בסופו של דבר דאלאס הביאה כמה השלמות חביבות בדמות הקליעה של סת' קרי ודלון רייט המעניין שיכול להתברר כשיחוק. בנוסף, הוחתם בובאן מריאנוביץ', שתמיד שווה לעקוב אחריו, גם אם לא בשביל הכדורסל שהוא מביא איתו.

לפי הסרטונים שהופצו ברשת, לוקה יגיע יותר מוכן ופחות שמנמן לתחילת העונה שזה גם משהו שאפשר אולי לזקוף לזכות הקיץ של המאבס. בצד השלילי, מעל העונה של דאלאס קיימת עננה בדמות תביעה באשמת אונס נגד פורזינגיס, לא ברור היכן העניין עומד, אבל הדבר עלול להשפיע על פורזינגיס ועל הקבוצה כולה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אני מנחש שבדירוג ה-league pass של זאק לואו דאלאס תהיה מדורגת גבוה גם השנה. עם הקבוצה השביעית הכי צעירה בליגה, גיל 26 בממוצע וגם זה הרבה בגלל בראה קשישא, כל העתיד לפניהם, ויש כבר דיבורים על היורשת של הספרס כאינטרנשיונל של הליגה. בקיצור, אם יש קבוצה שכדאי לראות בעונה הרגילה למרות שברור שסיכוייה לאליפות לא קיימים, זו דאלאס הזאת.

מבחינת סגנון המשחק, הכדור ימשיך להיות הרבה בידיים של לוקה. את העונה הראשונה בקריירה סיים עם Usage של 29.6, הגבוה ביותר לרוקי בעשור האחרון. הוא עשה את זה בעיקר בפיק אנד רולס, 8.7 למשחק באפקטיביות לא רעה בכלל של 0.9 נק' לפוזשיין, וזה כשהחוסמים היו דיאנדרה ג'ורדן ודוויט פאול. עכשיו נסו לדמיין את המהלך הזה עם פיק אנד פופ לחוסם בגובה 2.21, שקלע בעונתו האחרונה בליגה קרוב ל-40% משלוש ושמסיים מצויין מתחת לטבעת, התחלתם להרגיש כבר את העקצוץ הזה באצבעות? פורזינגיס גם יוכל להוריד מהעומס שיהיה על דונצ'יץ' ולאפשר למאבריקס גיוון התקפי משמעותי במשחק פוסט, כאשר 24.8% מהמהלכים שלו היו בפוסט ביעילות של 0.96 נק' לפוזשיין.  
דאלאס העבירה בטרייד את דיאנדרה ג'ורדן, שכבר לא ממש שיחק הגנה בעונתו האחרונה בדאלאס, ותשחק במקומו עם מי שהיה במקום השני בחסימות לפני שנפצע עם 2.4 חס' למשחק, מגן טבעת מצויין לכל הדעות. לגבי הניידות של KP והיכולות לשמור על גארדים אחרי חילופים – כאן כבר עשוייה להיות יותר בעיתיות. 

בהנחה שלא נראה הרבה דקות בהם פוזינגיס ומארינוביץ' ישחקו ביחד (הלוואי שכן), הפוטנציאל לשחק עם פורזינגיס בעמדה 4 קצת מוגבל, בעיקר ליד פאוול שהוא בעצמו יותר PF מאשר סנטר. אם יש עקב אכילס בהרכב של המאבס הוא בעמדה 5. לא ברור כמה סנטרים קלאסיים הם אכן מצרך דרוש בליגה של ימינו, נקווה בשביל דאלאס שלא תצטרך ללמוד את זה על בשרה העונה.

דאלאס היא אחת הקבוצות שקשה לנבא איפה תסיים את העונה משלוש סיבות עיקריות וברורות. הראשונה היא דונצ'יץ'. לוקה היה אדיר בעונתו הראשונה, אבל יש דיון קבוע על היכולת הלא לינארית של רוקי להמשיך להשתפר (ע"ע טייטום, דונובן מיטשל). הסיבה השנייה היא הניסיון להמר איך חוזר בחור בגובה של 2.21 מ', שרץ למתפרצות וזורק שלשות, אחרי פציעת ACL שהשביתה אותו לעונה וחצי. הסיבה השלישית היא הכימיה הקבוצתית והשילוב בין השניים. אם פורזינגיס חוזר טוב כשהיה, ולוקה מתקדם עוד צעד או שניים, דאלאס לא רק תהיה גורם משפיע בליגה בשנים הקרובות, אלא יכולה להיות פקטור כבר השנה. מצד שני, אם חלק מסימני השאלה הולכים לכיוון השלילי מארק קיובן ימשיך למשוך תשומת לב בעיקר מחוץ למגרש.

תחזית:

כבר הוכח שלא כדאי להמר נגד לוקה. אני חושב שהנסיון שרכש בשנתו הראשונה בליגה יתן לו את האקסטרה הנוסף, ואם פורזינגיס ישאר בריא, הם ילחמו על כניסה לפלייאוף. יהיה להם מאבק צמוד עם הספרס, הפליקנס והקינגס, אבל יש לי תחושה שהשנה זה יתחבר. ווגאס צופים להם 42 נצחונות, שזה עליה של תשעה נצחונות מה-33 של שנה שעברה, ועדיין רחוקים כ-5 מהפלייאוף. אני מהמר על 46 נצחונות ופלייאוף ראשון מיני רבים ללוקה.

קרא עוד