Sample Page

עדכונים 1.10.19

עדכונים ו-21 יום שהם 3 שבועות בדיוק לתחילת העונה!
 
אמביד לקח קשה את ההפסד לטורונטו בפלייאוף (ובצדק. זה היה הפסד אכזרי), אבל אמר שזה דירבן אותו לעבוד קשה הקיץ והוא הוריד 20 פאונד ממשקלו.

אתם מוזמנים לשנוא אותו עכשיו
 
דריימונד גרין מאמין שהווריורס יגיעו לגמר הליגה גם העונה.
 
יאניס אומר שהוא לא הולך לדבר הרבה העונה על קיץ 2020, בו הוא יהיה זכאי לחתום על חוזה סופר מקס, ושכל הדיבורים על הפרי אייג'נסי שלו, לא מכבדים את חבריו לקבוצה.
 
הפליקאנס מנסים להוריד לחץ מזאיון וויליאמסון. המאמן, אלווין ג'נטרי אמר במדיה דיי "He's not here to save our franchise … But we're not going to ask him to put on a cape and fly in and save our franchise." שיהיה בהצלחה בהורדת הלחץ מזאיון, אולי כדאי שהפליקאנס ישקלו להוסיף ציפרלקס לשתיה שלו.
 
כמעט 20 חודשים אחרי שקרע את ה-ACL, קריסטאפס פורזינגיס אומר שהוא מרגיש מצוין ושהוא נמצא בכושר מעולה. המאבריקס מתכננים להמשיך להיות זהירים עם פורזינגיס ולבנות לו תכנית עבודה לעונה (load management. תזכרו את המונח הזה, נשמע אותו עוד הרבה במהלך העונות הקרובות).
 
זאק לואו פרסם טור בו הוא סוקר את ששת השחקנים הכי מעניינים לדעתו לעונה הקרובה. זה זאק לואו, מה לא תקראו?!
 
https://www.espn.com/nba/story/_/id/27698446/nba-six-most-intriguing-players
קרא עוד

לברון והתעויוט

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: (לוס אנג'לס לייקרס)

לדף הקבוצה:

לוס אנג'לס לייקרס

נשארו: לברון ג'יימס, קייל קוזמה, רג'ון רונדו (הוחתם מחדש), ג'אוויל מקגי (הוחתם מחדש), קונטביוס קולדוול פופ (הוחתם מחדש), אלכס קארוסו (הוחתם מחדש).

עזבו: מייק מוסקאלה (חופשי, אוקלהומה סיטי ת'אנדר), רג'י בולוק (חופשי, ניו יורק ניקס), טייסון צ'נדלר (חופשי, יוסטון רוקטס), לאנס סטיבנסון (ללא קבוצה), לונזו בול (טרייד, לניו אורלינס פליקנס), ברנדון אינגרם (טרייד, לניו אורלינס פליקנס), ג'וש הארט (טרייד, לניו אורלינס פליקנס), מוריץ ואגנר (טרייד, לוושינגטון), ג'מריו ג'ונס (טרייד, לוושינגטון), אייזק בונגה (טרייד, לוושינגטון), איביציה זובאץ' (טרייד, קליפרס), אריק הולמן (נחתך, ללא קבוצה).

הגיעו: דמרכוס קאזינס (שוק חופשי), דני גרין (שוק חופשי), אייברי בראדלי (שוק חופשי), דווייט הווארד (שוק חופשי), ג'ראד דאדלי (שוק חופשי), קווין קוק (שוק חופשי), טרוי דניאלס (שוק חופשי), קוסטאס אדטוקומבו (שוק חופשי), דמיטריוס ג'קסון (שוק חופשי), זאק נורוול ג'וניור (חוזה דו כיווני), דבונטה קאקו (חוזה דו כיווני), אנתוני דיוויס (טרייד, מניו אורלינס פליקנס), טיילן הורטון-טאקר (דראפט).

חמישייה: לברון ג'יימס, אייברי בראדלי, דני גרין, אנתוני דיוויס, ג'אוויל מקגי/דווייט הווארד.

ספסל: קייל קוזמה, רג'ון רונדו, קונטביוס קולדוול פופ, אלכס קארוסו, קווין קוק, טיילן הורטון טאקר, קוסטאס אדטוקומבו, טרוי דניאלס, ג'ראד דאדלי.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

העונה החולפת הייתה עונתו הראשונה של לברון ג'יימס במדי הלייקרס. לברון, שהמעבר שלו לקבוצה הפתיע רבים מבחינה מקצועית, נתן לצעירים לרוץ לפניו, לפחות בתחילת העונה, שידר סבלנות, והצהיר שבעונה הנוכחית הוא לא ממהר לשום מקום. הלייקרס בראשות לברון פתחה את העונה בצורה מעט מגומגמת, אך בחודש נובמבר דברים החלו להתחבר והקבוצה עלתה בשלב מסוים עד המקום השלישי במערב. השיא הגיע בכריסמס, כשהלייקרס הביסו את האלופה המכהנת גולדן סטייט בביתה 127-101, אך בדיוק כמו בכל נקודת שיא, מכאן היה ניתן רק לרדת. במהלך הרבע השלישי כשהלייקרס מובילים בבטחה בפער של 14 נקודות, לברון ג'יימס, אחד השחקנים היותר עמידים שנראו על מגרש הכדורסל, נפצע באיזור המפשעה ולא חזר לשחק באותו ערב. הלייקרס עוד הצליחו לנצח ואף להביס את הווריורס במשחק הזה, אך חסרונו של ג'יימס היה ניכר במשחקים הבאים וההפסדים החלו להיערם. גם כאשר לברון חזר לשחק, הקבוצה לא הצליחה להתרומם חזרה, וזה קרה על פי הדיווחים בעקבות בעיות כימיה.

ההבטחה של לברון להמתין בסבלנות לא החזיקה הרבה ולקראת הטרייד דדליין התגברו המאמצים להשיג את אנתוני דיוויס מהפליקאנס, כאשר אף שחקן מלבד לברון אינו מוגן משמועות הטריידים שריחפו במהלך חלק ניכר של העונה. חוסר האמון הבוטה מצד לברון והנהלת הלייקרס בצעירי הקבוצה פגע קשות במוטיבציה ובכימיה הקבוצתית, וממצב כזה, הקבוצה לא באמת יכלה להתרומם ולחזור לנצח באופן עקבי. מאוחר יותר, במשחק חוץ מול יוסטון, אבדו כל התקוות של הלייקרס להיאבק על הפלייאוף כאשר גם לונזו בול חווה פציעה בקרסול וסיים את העונה. את העונה המלאכים מלוס אנג'לס סיימו עם מאזן 37-45 ומחוץ לפלייאוף בפעם השביעית ברציפות, ובכך קטעו ללברון רצף של 14 שנים בפלייאוף.

קיץ חם

לקיץ 2019 הלייקרס הגיעו עם ציפיות גדולות מאוד. חלקן התגשמו, וחלקן לא. העזיבה של קיירי אירווינג הורידה את הסלטיקס מהמירוץ אחרי דיוויס, אך זה לא מנע מהלייקרס לשלם חבילה יקרה מאוד עבור דיוויס ולזכות בו. בנוסף לצעירים שעברו, הלייקרס העבירו 3 בחירות דראפט עתידיות, אחת מהן הייתה הבחירה הרביעית בדראפט האחרון. גם אחרי הטרייד על דיוויס ללייקרס עדיין נשאר מספיק מקום מתחת לתקרת השכר לעוד סופרסטאר. הלייקרס החליטו לחכות לקוואי לנארד והקפיאו את כל המהלכים כדי להשאיר מקום בשבילו. קוואי לקח את הזמן ולבסוף בחר לחתום דווקא אצל היריבה העירונית, הקליפרס, שהתחייבה להשיג עבורו את פול ג'ורג'. בשלב הזה, הדגים השמנים של השוק החופשי כבר ירדו מהלוח, וללייקרס לא נשארו עוד סופרסטארים חופשיים להחתים. הם התחילו למלא את הסגל במספר שחקנים משלימים ומעניינים, ויכול מאוד להיות שהסגל הרחב שנוצר להם בעקבות כך ישרת אותם בהמשך. הבכיר מבין כל אותם שחקנים משלימים הוא כנראה דני גרין, שהגיע מהאלופה טורונטו. גרין הוא שחקן שמאוד מתאים לשחק ליד לברון. אחריו הלייקרס החתימו את קאזינס על חוזה נמוך מאוד, בתקווה שאולי הוא יחזור להיות חלק מהסנטר הכוכב שהוא היה, אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. קאזינס נפצע שוב באחד האימונים וככל הנראה לא ישחק בעונה הקרובה, מה שגרם ללייקרס להחזיר את דווייט הווארד לבית הכי עוין שהיה לו בקריירה. רג'ון רונדו, קק"פ, קארוסו ומקגי הוחזרו על חוזים נמוכים, בראדלי, דניאלס וטאקר הובאו בכדי לתת מעט עומק וקליעה, ודאדלי הגיע על תקן הוטרן. כך שבסך הכל כל ההחתמות שהלייקרס ביצעו היו על חוזים מצוינים מלבד דני גרין, שעליו שילמו מחיר דיי מופקע, אבל לאחר שהשוק התרוקן והיה להם כסף לבזבז, לא הייתה להם ממש ברירה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

הלייקרס היא אחת הפייבוריטיות הבולטות לאליפות ובצדק. לברון ג'יימס ואנתוני דיוויס, שניים שהם לדעת רבים טופ 5 בליגה, מוקפים בסגל רחב לכאורה. עם זאת, יש לא מעט משתנים שיכולים להשפיע דרמטית על סיכויי הלייקרס להגיע עד הסוף. הראשון שבהם הוא בריאותו של דיוויס, שלאורך הקריירה היה בין השחקנים הטובים והיציבים ביותר אך גם בין הפציעים ביותר. המון יהיה תלוי ביכולתו להישאר על הפרקט. משתנה נוסף הוא קייל קוזמה, שלטעמי הוא האקס פקטור של הקבוצה. אם הקליעה שלו מחוץ לקשת תחזור למחוזות שהיא הייתה בהן בעונת הרוקי (36%) המצב של הלייקרס יהיה משמעותית טוב יותר. דובר רבות על כך שדיוויס לא מעוניין לשחק בעמדה 5, אך אני מאמין שנראה את התסריט הזה לא מעט העונה, בעיקר בסיומי משחקים, מכיוון שקוזמה מתאים יותר לשחק בעמדה 4. חמישייה של לברון, גרין, בראדלי, קוזמה ודיוויס יכולה להיות סוג של "חמישיית מוות" של הלייקרס והיא לדעתי המאוזנת ביותר. נכון לעכשיו קוזמה אמור לפספס את פתיחת העונה אך לא להיעדר לזמן ממושך.

מה שבטוח, לברון ג'יימס ככל הנראה יספק את הסחורה, אך כדי שהוא באמת יפרח וייתן מעבר הוא צריך להיות מוקף בקלעים טובים, כמו שהיו סביבו במיאמי ובקליבלנד. בעקבות כך, מצופה מכל הקלעים שנמצאים סביבו וסביב דיוויס לקלוע את הזריקות החופשיות שהשניים הללו יספקו להם, ולא כל כך בטוח שהציפייה הזו תתקיים עם הסגל הנוכחי. הקלעי היחיד בחמישייה הוא דני גרין, שאמנם בעונה הרגילה לגמרי סיפק את הסחורה בתחום הזה (2.5 שלשות ב-45.5%), אך בפלייאוף ירד ל-32% בלבד. גם בשנותיו בספרס הוא לא היה קלעי מספיק יציב לאורך רצף משחקים ארוך, ולא סתם הכינוי שלו הוא "Icy Hot", או בעברית "יום אסל, יום בסל". בראדלי הוא דמות נוספת שלא ממש ניתן לסמוך עליה מחוץ לקשת, ודייוויס, שאכן הראה שיפור בתחום, עדייו לא היה מספיק טוב כדי לרווח את המשחק. אופציה נחמדה בהרכבים מסוימים יכולה להיות טרוי דניאלס, שחקן חד מימדי כמעט באופן מוחלט אך עדיין כנראה הקלעי שלשות הכי טוב בקבוצה, וראינו מה לברון מסוגל לעשות עם שחקנים שמסוגלים לרווח לו ככה את המשחק (למשל, מייק מילר של סוף הקריירה). העונה של הלייקרס תקום ותיפול על היכולת של הקבוצה לרווח את המשחק סביב לברון ודיוויס, וממש לא בטוח שרק סטאר קוואליטי מובהק כמו זה יספיק להם להגיע עד הסוף. ואפרופו משתנים וסטאר קוואליטי, דווייט הווארד, פעם כוכב והיום צל של עצמו, נמצא כמובן מעבר לשיא ומעולם לא היה דמות קלה בחדר ההלבשה, אך יכול להיות שהחתימה על החוזה הלא מובטח מסמלת שאולי הוא סוף סוף הבין את מעמדו ומוכן לעשות את מה שנדרש כדי לתרום לקבוצה. אם הוא יוכל לספק 10-15 דקות של הגנה טובה וריבאונד, זה ניצחון גדול ללייקרס. על פניו שילוב שלו ליד דיוויס הוא לא אידיאלי, משום שהווארד לא משחק מחוץ לצבע, אך מצד שני הוא כן יכול לחסום את הצבע של היריבה ולדעתי הלייקרס ינסו להריץ אותם אחד ליד השני לפרקי זמן קצרים.

תחזית: 

לברון נמצא ברשימת המועמדים ל-MVP , דיוויס מצליח לשחק 65 משחקים וזה מספיק ללייקרס כדי לסיים במקום השלישי עם מאזן של 54-28. בפלייאוף הלייקרס יעברו את הסיבוב הראשון די בקלות, יצלחו את השני במאמץ רב, ובגמר המערב מול הקליפרס החיסרון בכוכב שלישי ובקליעה יציבה יורגש. עם קוואי לנארד ופול ג'ורג' בסגל, כמעט בכל רגע נתון יהיה שומר עילאי על לברון ג'יימס, שגם ככה יסבול מחוסר הריווח, היתרון של דיוויס לא יספיק והלייקרס יפסידו בדרבי העיר לוס אנג'לס 4-2.

 

תגיות: , , , ,
קרא עוד

מחוץ לקופסה

הסטטיסטיקות האישיות של שחקני ה-NBA נתפסות כאינדיקציה הכי מדויקת לרמת משחקו של שחקן ואף לגודל תרומתו לקבוצה. הסטטיסטיקות שרובנו מתמקדים בהן הן הנקודות, האסיסטים, הריבאונדים, החטיפות, החסימות, האיבודים ואחוזי הקליעה למיניהם. שתיים נוספות שבולטות בשיח העכברים הן מדד הפלוס-מינוס ומדד היעילות (PER), שלפעמים מייצגים את התרומה של שחקן לקבוצה. הסטטיסטיקות עשויות להשפיע גם על גובה החוזה שהשחקנים מקבלים, כשאחת מהדוגמאות הבולטות לכך היא המושג "עונת חוזה" – עונה שבמהלכה השחקן המדובר מספק שיאים סטטיסטיים מבחינה אישית, בידיעה שלרוב הוא יתוגמל בחוזה מרשים בהתאם.

רוב הסטטיסטיקות האלה מופיעות חדשות לבקרים בדף הסטטיסטיקה הרגיל של המשחק ("בוקס סקור"), שמתפרסם באתרים המסקרים את המשחקים. הן בהחלט יכולות להעיד משהו על שחקן מסוים, אך לעתים דווקא הסטטיסטיקות המתקדמות, שלא מופיעות בבוקס סקור או בכלל מופיעות באותם אתרים, מסוגלות ללמד אותנו יותר במדויק על רמת יכולתו ותרומתו של השחקן. בטור זה אדבר על ארבע סטטיסטיקות מתקדמות כאלה, שעשויות ללמד (ואף להפתיע) אותנו המון.

מרחק ריצה מצטבר במשחק

כאשר מנסים לחשוב על השחקן שרץ הכי הרבה במשחק, אני מאמין שלהרבה מאיתנו עולה לראש סטף קרי, שהתנועה הבלתי פוסקת שלו עם ובלי הכדור עושה שמות ברחבי הליגה.

אך האמת היא שהוא אפילו לא נמצא בטופ 10. השחקנים שמובילים את הליגה בקטגוריה הזו הם בראדלי ביל וג'רו הולידיי, שרצו 2.75 מיילים למשחק (כ-4.42 ק"מ). העובדה ששניהם הם two way players עשויה לתת הסבר לנתון הזה. הסבר נוסף הוא שלמרות שביל מקוטלג בעיקר כקלעי, הוא משיג את רוב הנקודות שלו מתוך הצבע ונחשב לחודר מצוין – בדיוק כמו הולידיי.

ראוי לציין שביל היה הנשק ההתקפי העיקרי של הוויזארדס ושהוא השחקן ששיחק הכי הרבה דקות ברשימה הזו (ביחד עם פול ג'ורג'), ולכן לדעתי הנתון של הולידיי מעט מרשים יותר. פול ג'ורג', שבמקום השלישי, נמצא שם ככל הנראה מאותה סיבה, בעוד שבהמשך הרשימה ניתן למצוא את זאק לאבין שהיה שחקן ההתקפה המרכזי בשיקאגו, את באדי הילד, שהיה אחת הסיבות לכך שסקרמנטו הייתה קבוצת התקפת המעבר הטובה בליגה (והוא בעצמו נהנה מכך), ואת מקולום וריצ'רדסון שהם קלעים מצוינים שמריצים בשבילם המון תרגילי קלעים והנד-אוף שדורשים מהם לרוץ הרבה. בעשירייה ראשונה ניתן גם למצוא את טוביאס האריס, ברנדון אינגרם וקייל קוזמה, שאולי לא קופצים בראש כשחקנים שרצים כל כך הרבה, אך המציאות מראה אחרת. תהיינה הסיבות באשר תהיינה, השחקנים האלו נמצאים ברשימה הזו קודם כל בזכות השקעתם הרבה על הפרקט.

נ.ב. – כמו שציינתי קודם, סטף קרי ואף קליי תומפסון, שמדורגים במקומות 19 ו-20 בהתאמה, מוכרים כשחקנים שנעים המון במהלך המשחק, אך הם אינם נמצאים בצמרת מכיוון ששיחקו משמעותית פחות דקות מכל מי שמופיע ברשימה, ובנוסף לכך, שיחקו עם אחד בשם קווין דוראנט, שאיפשר להם לנוח מעט בהתקפה.

חסימות שמובילות לנקודות

חסימות שמובילות לנקודות (Screen assist) הן חסימות שהשחקן מבצע על שחקן היריבה ששומר על מוביל הכדור, בכדי לאפשר לו חופש לזרוק או לחדור לסל. החסימות האלו תורמות רבות להתקפת הקבוצה, אך מי שמבצע את אותן חסימות לא תמיד זוכה לקרדיט הראוי, כי הן לא נרשמות בבוקס סקור.

חסימה כזו אינה נחשבת לאסיסט, למרות שבדיוק כמו אסיסט, המטרה שלה היא לעזור לשחקן אחר להגיע למצב קליעה, ולכן שחקן כמו רודי גובר, שמוסר מעט אסיסטים, נתפס כשחקן עם תרומה לא ממש גדולה בחלק ההתקפי. עם זאת, הוא מוביל את הליגה עם 6 חסימות כאלה למשחק, שמתורגמות ל- 13.8 נקודות! שוב נזכיר, כל אחת מ-6 החסימות האלו מובילה לסלי שדה של יוטה. השחקן השני ברשימה הוא קודי זלר, שידוע כגבוה פיקנרול מעולה, ואחת מהסיבות לכך היא העובדה שהוא מבצע חסימות מעולות למובילי הכדור שבקבוצתו, כפי שהנתון הזה מעיד.

שמות נוספים ומפתיעים שניתן למצוא ברשימה זו הם טריסטן תומפסון וג'רט אלן, שלא ידועים כגבוהים חזקים במיוחד, ובכל זאת מייצרים מספר לא מבוטל של נקודות באמצעות החסימות הללו. חלק מהשחקנים ברשימה מייצרים את ה"אסיסטים" האלו בזכות כוחם הפיזי, חלקם באמצעות כוח "המשיכה" שלהם ככוכבים שתופסים את תשומת הלב של ההגנה (כמו אמביד ויוקיץ') וחלקם עושים זאת באמצעות קשיחות רבה. המשותף לכולם הוא שהם שמים את הגוף שלהם בכדי לעזור לקבוצותיהם להשיג נקודות מבלי לגעת בכדור, ועל כך תרומתם לקבוצותיהם גדולה משחושבים.

סחיטת עבירות תוקף

אחד מהפרמטרים שהופכים שחקן לשחקן הגנה טוב הוא הנכונות שלו להקריב את גופו לטובת הקבוצה, או במילים אחרות, להימצא בלא מעט קרבות פיזיים לא פשוטים במהלך המשחק. בעוד שבדרך כלל הגנה על הטבעת או על שלשות מהפרימיטר בצורה יעילה נחשבות בצדק לאינדיקציה על טיב ההגנה של שחקן מסוים, יש שחקנים שאינם נחשבים שחקני הגנה גדולים אך מקריבים את גופם בצד האפור של המגרש בצורה מעט שונה, שתורמת לא פחות.

סחיטת עבירת תוקף אינה עניין של מה בכך. דרושים מיקום נכון, תזמון מדויק ובעיקר הרבה אומץ. השחקן שהוביל את הליגה בגאון בעונה שעברה הוא לא אחר מארסן איליאסובה, עם לא פחות מ- 50 סחיטות עבירות תוקף במהלך העונה החולפת. למעשה, איליאסובה נמצא בטופ של הקטגוריה הזו בשנים האחרונות, והפך להיות מומחה של ממש בסחיטת עבירות תוקף.

מהלכים מסוג זה מייצרים לא מעט דברים חיוביים לקבוצה. הם משיגים עצירה הגנתית לכל דבר, כופים איבוד ומתסכלים את היריבה, ומסוגלים אף לדרבן את חברי הקבוצה וליצור מומנטום.

במקומות הראשונים ניתן למצוא עוד שני שחקנים שלא ידועים ביכולותיהם ההגנתיות, בלייק גריפין וקמבה ווקר, אך מוצאים דרך אחרת לתרום בפן ההגנתי. טאקר, שידוע כשחקן הגנה מעולה שנאלץ להתמודד עם שחקנים גדולים ממנו פיזית בלא מעט ערבים, הוא שם שלא ממש מפתיע לראות שם. גם ת'דאוס יאנג, שלדעת רבים היה העוגן ההגנתי האמיתי של הפייסרס העונה, הוא שחקן שנותן את הגוף שלו בצד ההגנתי באופן עקבי. ולראפטורס יש שני נציגים ברשימה שגם הם לא קוטלי קנים בצד ההגנתי, מארק גאסול וקייל לאורי, כשלאורי הוביל בקטגוריה הזו בפלייאוף האחרון.

בוקס אאוט

לאורך ההיסטוריה, שחקן היה נחשב לריבאונדר טוב אם העמיד מספרי ריבאונדים שמגבים את זה, אך הבעיה עם המספרים היבשים היא שהם לא תמיד מספרים את הסיפור המלא. אחד מהשחקנים שיכולים להעיד על כך הוא ברוק לופז, שמספרי הריבאונדים שלו היו נמוכים למדי (דורג במקום ה-89 בלבד בריבאונדים למשחק עם 4.9 למשחק), ובעקבות כך נחשב לריבאונדר די חלש. אך ההפך הוא הנכון.

בוקס אאוט מוצלח מוגדר כחסימה שבזכותה אחד משחקני הקבוצה של השחקן או השחקן עצמו זכו בריבאונד. ברוק מדורג במקום העשירי במספר הבוקס אאוטים המוצלחים למשחק, כאשר בצד ההגנתי הוא מדורג במקום השלישי בקטגוריה הזו עם לא פחות מ-7.2 למשחק. כלומר בזכות ברוק לופז, מילווקי מנצחת ב-7.2 מאבקים על כדור חוזר בהגנה.

שם בולט שנעדר מרשימת מובילי הבוקס אאוט באופן מפתיע הוא אנדרה דראמונד, שהוביל את הליגה בעונה שעברה עם 15.6 ריבאונדים למשחק. את הליגה מוביל למרקוס אולדריג', שנחשב לריבאונדר לא רע אך גם לא מדהים, והנתונים הללו מראים שהוא אפילו טוב ותורם יותר ממה שהמספרים היבשים מראים בפן הזה של המשחק. בטופ ניתן למצוא גם את סטיבן אדאמס, שהיה לו חלק לא מבוטל בעונות הטריפל דאבל של ווסטברוק, ולטעמי העונה ללא ווסטברוק, ימוקם בטופ של הליגה גם בכמות הכדורים החוזרים. לא בכדי בוקס אאוט הוא אחד מהיסודות הבסיסיים שכמעט כל מאמן כדורסל מלמד את שחקניו, והוא בהחלט מהלך שמעיד על הקרבה (תרומה לקבוצה על חשבון ניפוח מספרים אישיים) ומסוגל להוביל לכדורסל מנצח.

*כל הנתונים נכונים לעונה הסדירה של 2018/19.

תגיות: ,
קרא עוד

עדכונים 30.9.19

עדכונים ו-22 יום שהם 3 שבועות ויום לתחילת העונה!
 
 
פול ג'ורג' נשאל מתי יחזור לשחק וענה "נובמבר כזה."
בנוסף טען פול ג'ורג' שהוא וקוואי הצמד הכי טוב בליגה.
 
קוואי לנארד אמר שהוא בריא.
 
פרנק ווגל יגביל את דקות המשחק של לברון בפריסיזן. "אנחנו רוצים להיות חכמים."
 
ראסל ווסטברוק ישב בחוץ את שני משחקי ההכנה הקרובים.
 
הראפר דרייק הלווה את מטוס הבואינג 767 הפרטי שלו לסקרמנטו קינגס לצורך מסעם להודו.

 
מושל קליפורניה אישר את SB 206 המאפשרת לספורטאים במכללות לקבל כסף מגורם שלישי (למשל חסויות). היא תכנס לתוקף ב-2023.
 
ג'ון הולינג'ר עוזב את תפקידו כיועץ בכיר בממפיס וחוזר לתקשורת, יחל לכתוב באתלטיק.
 
טרי רוזייר אמר לעיתונאים שאין טעם להשוואות בינו ובין קמבה ווקר "אנחנו לא אותו אדם."
 
אלק ברקס סיפר שהתכוון לחתום בת'אנדר, אלא ששינה דעתו אחרי השינויים שעשו בקיץ.
 
קליי תומפסון בחוץ לפחות עד פגרת האולסטאר כך לפי בוב מאיירס, שעדכן גם שווילי קאולי סטיין סובל מנקע ויחמיץ את מחנה האימונים.

 
בן סימונס על שלשות: "אם זו זריקה פנויה, אני אקח אותה."

 
גרג פופוביץ' לא מרוצה מכך שאיבד את דייוויס ברטאנס בשביל מרכוס מוריס, שבסוף הבריז. כינה זאת "חוסר מזל שנבע מחוסר מקצוענות."

ושומר על הומור

 
טים הארדאווי נשאל האם זה חשוב לו לפתוח: "זה חשוב בוודאי שזה חשוב. אם שחקן אומר שזה לא חשוב, זה חשוב. באותו זמן אתה צריך לדעת לבחור את הקרבות שלך."
ריק קרלייל רמז שמלבד לוקה ופורזינגיס החמישייה תהיה גמישה.
 
עוד אמר קרלייל שלא היה עושה טרייד על לוקה בעד אף אחד בליגה, והשווה את דונצ'יץ' ללארי בירד.
 
סטיב קר אמר שיזגזג בין הדקות של קרי ודיאנג'לו במהלך העונה. עוד אמר שככל הנראה קוון לוני יפתח בסנטר.
 
זאיון וויליאמסון מתלהב מכך שהוא אינו צריך יותר ליצור את עצמו ב-NBA2K

 
לוקה דונצ'יץ' נשאל על הלחץ בהעברת הלפיד מנוביצקי אליו וענה: יש עלי לחץ מאז גיל 16. אני אוהב לחץ."
 
פורזינגיס על השילוב עם לוקה: "זה יכול להיות סיוט (ליריבות), אנחנו רק צריכים לפתח כימיה על המגרש."
 
 
יוסטון רוקטס בסרטון הייפ לקראת העונה
 
 
ג'יי ג'יי בריאה (1.78) בין קריסטאפס פורזינגיס (2.21) ובובאן מריאנוביץ' (2.21)

 
 
 
משחקי הכנה בייבי!
 
03:00 יוסטון רוקטס נגד בייג'ינג דאקס
 
 
 
 
לפוסט זה מצורף: מי מספר 1? אז מי באמת הצמדים הטובים בליגה? זו התשובה לפחות על פי NBA2K
 
קרא עוד

אתם פ***נג צריכים אותי

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: מינסוטה טימברוולבס

לדף הקבוצה:

מינסוטה טימברוולבס

נשארו: קארל אנתוני טאונס, אנדרו וויגיס, ג׳ף טיג, ג׳וש אוקוגי, רוברט קובינגטון, גורג׳י ג׳נג, קייטה בייטס דיופ.

עזבו: דרק רוז (חופשי, לדטרויט), טאג׳ גיבסון (חופשי, לניקס), טיוס ג׳ונס (חופשי, לממפיס), אנתוני טוליבר (חופשי, לפורטלנד), ג׳ארד ביילס (חופשי, לסין), דאריו שאריץ׳ (טרייד, לפיניקס), קמרון ריינולדס (נחתך וחתם במילווקי).

הגיעו: נואה וונלה (חופשי, מהניקס), ג׳ורדן בל (חופשי, מגולדן סטייט), נאז רייד (חופשי, חוזה דו צדדי), ג׳ייק ליימן (S&T מפורטלנד), שבאז נאפייר (טרייד, מברוקלין), טרבון גרהאם (טרייד, מברוקלין), ג׳ארט קולבר (דראפט), ג׳יילן נולן (דראפט).

חמישייה: ג׳ף טיג, ג׳וש אוקוגי, אנדרו וויגינס, רוברט קובינגטון, קארל אנתוני טאונס.

ספסל: שבאז נאפייר, ג׳יילן נוול, ג׳ארט קולבר, ג׳ייק ליימן, טרבון גרהאם, קייטה בייטס דיופ, נואה וונלה, גורג׳י ג׳נג, ג׳ורדן בל, נאז רייד.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

עוד לפני פתיחת העונה מינסוטה כבר הייתה במרכז דרמה גדולה. ג׳ימי באטלר ביקש טרייד מההנהלה ולא לקח חלק באימוני הקבוצה. לאחר 3 שבועות, אחרי ששיחות טרייד עם מיאמי נפלו ברגע האחרון, הגיעה בשורה חיובית:

זמן קצר לאחר מכן, התברר שהאימון הזה היה אחד שייזכר לזמן רב. לפי הדיווחים, במשך האימון ג׳ימי קילל את חבריו לקבוצה (בדגש על אנדרו וויגינס וקארל אנתוני טאונס) ואת המאמנים וההנהלה שצפו מהצד. אחד מרגעי השיא היה כשפנה לסקוט ליידן, הג׳נרל מנג׳ר וצעק לו ״אתם פ***נג צריכים אותי, סקוט. אתם לא יכולים לנצח בלעדיי״. באטלר לא רק דיבר, אלא גם הוכיח את הטענה שלו במעשים, כשלקח חמישייה של שחקני קצה ספסל וניצח את החמישייה הראשונה. אחרי הניצחון האחרון הוא צעד החוצה, והשאיר את כל הנוכחים ללא מילים. באטלר המשיך לראיון אצל רייצ׳ל ניקולס, כשנשאל האם העובדה שהגיע לאימון אומרת שהמצב תוקן או שהוא בדרך לתיקון, הוא השיב שהמצב ״לא תוקן״. כשנשאל האם המצב בר תיקון הוא ענה ״הוא יכול להיות. האם אני חושב כך? לא״.

עד האימון הזה, עוד היו תקוות במינסוטה שאפשר להחזיר את באטלר לקבוצה, אבל מאותו יום היה ברור שזה כבר לא יקרה. באטלר אמנם שיחק עם הקבוצה בפתיחת העונה, אבל ברקע התנהלו שיחות טרייד, שנגמרו בתחילת נובמבר, בטרייד עם פילדלפיה. בתמורה לבאטלר, מינסוטה קיבלו את רוברט קובינגטון, דאריו שאריץ׳, ג׳ארד ביילס ובחירת סיבוב שני. אחרי הטרייד המוטיבציה של הטימברוולבס היתה גבוהה, הם רצו להוכיח שבאטלר טעה, וניצחו 9 מ-12 המשחקים הראשונים אחרי הטרייד. טאונס המשיך להיות שחקן התקפה מצוין, אך מי שהפתיע היה דרק רוז שהזכיר נשכחות, והפך לאחד משחקני הספסל הטובים בליגה. הוא ייצר הרבה נקודות ביעילות גבוהה (51.8% אפקטיבי) ולקח על עצמו חלק גדול מההתקפה. קובינגטון נכנס לחמישייה ושיפר מאוד את ההגנה, שמירה אישית טובה על מגוון עמדות, עזרות לאחרים והרבה תקשורת בהגנה, שעזרה גם לאחרים להשתפר בתחום. אפילו טאונס רשם שיפור ונראה הרבה פחות אבוד בצד הזה של המגרש. בסוף דצמבר קובינגטון נפצע וסיים את העונה, ומעט לאחר מכן טום ת׳יבודו פוטר מתפקידיו כמאמן וכנשיא. המאמן שהחליף אותו היה ראיין סונדרס, בנו של פליפ, שאימן את הקבוצה במשך שנים רבות ונפטר לפני 4 שנים. זריקת המרץ הזו עזרה לנצח כמה משחקים, אבל בסופו של דבר הקבוצה החלה להידרדר. מיעילות הגנתית של 107.3 עם קובינגטון (מקום 11 בליגה בתקופה הזו) היא ירדה ל-114.2 אחרי הפציעה שלו (מקום 25 בליגה בתקופה הזו). ההפסדים החלו להיערם והפלייאוף הלך והתרחק.

העונה הסתיימה בקול ענות חלושה, כשמינסוטה מציגה מאזן 16-9 אחרי פגרת האולסטאר. נקודת האור היחידה הייתה הרוקי ג׳וש אוקוגי שקיבל הרבה דקות והראה פוטנציאל.

קיץ חם

הקיץ של מינסוטה התחיל בתחילת מאי, אז מונה גרסון רוסאס לתפקיד נשיא הקבוצה. רוסאס עבד ביוסטון במשך 16 עונות במגוון תפקידים בהנהלת הקבוצה. הוא התחיל בתור מנתח וידאו, ועלה עד לתפקיד סגנו של דריל מורי. רוסאס קיבל קבוצה בלי מקום מתחת לתקרת השכר, בגלל כמה חוזים גדולים מדי, ג׳ף טיג שירוויח העונה 19 מיליון דולר, גורג׳י ג׳נג שירוויח 16 מיליון והחוזה הנורא של אנדרו וויגינס, שירוויח 121 מיליון דולר (!!!) בארבע השנים הקרובות. הצעד הראשון של רוסאס הגיע בדראפט. הוא שילם לפיניקס בשאריץ׳ כדי להתקדם מהבחירה ה-11 לבחירה ה-6 ולבחור את ג׳ארט קולבר. קולבר הוא שחקן כנף אתלטי ושומר טוב על מספר עמדות שהוביל את קבוצתו טקסס טק לגמר טורניר המכללות. עקב המחסור במקום תחת תקרת השכר, רוסאס נאלץ להתחזק בשחקנים משלימים שהצליח למצוא בזול. ג׳ייק ליימן הובא מפורטלנד בסיין אנד טרייד תוך שימוש בחריגה שהתקבלה מהטרייד על שאריץ׳. נואה וונלה וג׳ורדן בל הוחתמו על חוזי מינימום כדי לעבות את הקו הקדמי. רוסאס גם הצטרף כנספח לטרייד על דוראנט וראסל כדי לקבל מברוקלין את שבאז נאפייר וטרבון גרהאם שיתנו קצת עומק לסגל.

העובדה שרוסאס הגיע מבית ספרו של דריל מורי, הביאה גם לכמה שינויים הקיץ שקשורים לאנליטיקס, ומעניין יהיה לראות כמה השפעה תהיה להם על ביצועי הקבוצה בעונה הקרובה: הוא צירף לצוות האימון את קול פישר, אנליסט ממחלקת האנליטיקס של הקבוצה. פישר ייסע עם הקבוצה למשחקי חוץ ויישב מאחורי הספסל במשחקים. בנוסף, באולם האימונים של הקבוצה יש עכשיו מדבקות שמראות כמה נקודות בממוצע שווה זריקה ממגוון מקומות במגרש. זאת כדי לדחוף את השחקנים לקחת זריקות יעילות יותר.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בהיעדר מקום מתחת לתקרת השכר, מינסוטה יצרה סגל לעונת בנייה מחדש. היא נחלשה הקיץ, והפכה לאחת הקבוצות הצעירות בליגה (גיל ממוצע 24.4). טאונס ימשיך להיות שחקן מצוין, והחזרה של קובינגטון מפציעה אמנם תעזור להגנה, אבל מרבית הסגל שלה מורכב משחקנים שיקבלו יותר דקות וזריקות ממה שהם צריכים לקבל. בהיעדר אופציות אחרות, החמישייה שלה תמשיך להיות מורכבת מאנדרו וויגינס (46.1% אפקטיבי), ג׳ף טיג (45.8% אפקטיבי בעונה שעברה) וג׳וש אוקוגי (44.7% אפקטיבי). הנתונים הללו שווי ערך למקומות 159, 160 ו-163 מתוך 166 שחקנים שפתחו בחמישייה בלפחות 30 משחקים בעונה שעברה.

דרק רוז, שהיה שחקן ההתקפה השני הכי טוב של הקבוצה (אחרי טאונס), עזב ולא הוחלף בשחקן שיכול להיות חלק כל כך מרכזי בהתקפה. בנוסף, לקבוצה יהיה מחסור במובילי כדור, ג׳ף טיג ושבאז נאפייר הם הרכזים היחידים בסגל אחרי העזיבה של רוז וטיוס ג׳ונס. לכן הרוקי ג׳ארט קולבר, שהראה במכללות את היכולת שלו ליצור לאחרים, יקבל הזדמנויות לעשות זאת כבר בעונתו הראשונה בליגה. מינסוטה יתנו לאוקוגי וקולבר להתפתח, ויקוו שאחד הצעירים שהחתימה הקיץ (וונלה, ליימן, בל, נאפייר, גרהאם) יעשה פריצה מאוחרת. המטרה היא לפתח את הצעירים ולחכות לקיץ הבא, אז הקבוצה תשחרר מהחוזים של טיג וג׳נג ותוכל להתחזק.

תחזית: הקבוצה תיכנס למוד טנקינג די מהר, בתקווה לקבל בחירה גבוהה בדראפט הבא. 30 ניצחונות ומקום 13 במערב.

תגיות: , , , ,
קרא עוד

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות