השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: ממפיס גריזליס
לדף הקבוצה:
נשארו: קייל אנדרסון, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, איבן ראב, דילון ברוקס, יונאס וולנצ'יונאס (הוחתם מחדש).
עזבו: אייברי ברדלי (שוק חופשי, ללייקרס), ג'סטין הולידיי (לא הוחתם, אינדיאנה), דוויט הווארד (שוחרר, ללייקרס), צ'נדלר פרסונס (טרייד, לאטלנטה), מייק קונלי (טרייד, ליוטה), דילון רייט (טרייד, לדאלאס), סי ג'יי מיילס (טרייד, לוושינגטון), ג'בון קרטר (טרייד, לפיניקס).
הגיעו: טיוס ג'ונס (שוק חופשי, ממינסוטה), אנדרה איגואדלה (טרייד, מגולדן סטייט), ג'יי קראודר (טרייד, מיוטה), ג'וש ג'קסון (טרייד, מפיניקס), דיאנתוני מלטון (טרייד, מפיניקס), גרייסון אלן (טרייד, מיוטה), סולומון היל (טרייד, מניו אורלינס), מיילס פלאמלי (טרייד, מאטלנטה), ג'ה מוראנט (דראפט), ברנדון קלארק (דראפט).
מתנדנדים: אנדרה איגואדלה, איבן ראב.
חמישייה: ג'ה מוראנט, דילון ברוקס, אנדרה איגואדלה, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, יונאס וולנצ'יונאס.
ספסל: טיוס ג'ונס, ג'יי קראודר, קייל אנדרסון, ג'וש ג'קסון, דיאנתוני מלטון, גרייסון אלן, ברונו קבוקלו.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
עונת 17/18 היתה אמורה להיות המשך של הגריט אנד גריינד, אבל אז מייק קונלי נפצע והיא הפכה לסוג של עונת טנקינג, גם אם לא בהכרח מכוונת. לעונת 18/19 ממפיס הגיעה כקבוצה עם תוכנית לא ברורה, כששני הכוכבים הגדולים שלהם לא במיטבם, קונלי חזר מפציעה ארוכה ולא היה ברור אם ומתי יחזור לרמתו, ומארק גאסול אחרי עונת מאכזבת כשחקן הבכיר המרכזי בקבוצה, עם גיל שהולך ונותן את אותותיו ועם סימן שאלה לגבי היכולת לשחזר את היכולת הנפלאה בשני צידי המגרש. אל שני אלה הצטרף ג'ארן ג'קסון ג'וניור, שנבחר בבחירה הרביעית בדראפט והגיע לקבוצה עם המון ציפיות. הספסל היה קצר מאוד, בין היתר באדיבות צ'נדלר פרסונס והחוזה הענק שלו שלא איפשר חיזוק. ממפיס הציגה קבוצה קיצונית. מצד אחד, הקבוצה היתה במקום אחרון בליגה בקצב משחק ובמקום 27 בליגה בדירוג התקפי, אבל, מצד שני, בדירוג ההגנתי ממפיס היתה במקום תשיעי בליגה ובצירוף הקצב הנמוך גם היתה במקום 3 בליגה בספיגת נקודות למשחק. הגנה טובה, התקפה גרועה. קלאסי לממפיס.
ההתחלה היתה מאוד חיובית, ונראה היה שממפיס מצליחה לחזור להיות קבוצה רלוונטית בליגה. הם ניצחו 16 מ-27 המשחקים הראשונים שלהם, מאזן שמתאים לקבוצת פלייאוף חזקה. קונלי נראה בדיוק כמו השחקן של לפני הפציעה, ג'ארן ג'קסון הראה פוטנציאל הגנתי ברמת חמישיית הגנה, פלוס אתלטיות וטווח התקפי מרשים ומארק גאסול נראה לא רע בכלל. בסך הכל הקבוצה הצליחה יפה. כל זה השתנה בחודש אחד. ממפיס רשמה חודש ינואר מהגהינום עם מאזן של 15-2 שמחק כל סיכוי לפלייאוף. בנקודת הזמן הזו היה ברור שהקבוצה צריכה לקבל החלטה על המשך דרכה, וזו אכן הגיעה בטרייד דדליין בפברואר. מארק גאסול נשלח אחר כבוד לטורונטו לטובת יונאס וולנצ'יונאס, הפוטנציאל של דילון רייט וסי ג'יי מיילס, וממפיס נכנסה רשמית למוד טנקינג. השחקנים דווקא שמרו על כבודם, כשוולנצ'יונאס השתלב יפה וביחד איתו הם ניצחו 9 מ-19 המשחקים האחרונים שלהם, אבל היה ברור לכולם שעתידה של הקבוצה ייקבע בקיץ.
קיץ חם
ואיזה קיץ זה היה. בזמן שכולם דיברו על המזל של הפליקנס בלוטרי, ממפיס זכתה בבחירה השניה בדראפט, למרות שהיו שבע קבוצות עם מאזן גרוע משלהם, וניצלו אותה כדי לקחת את ג'ה מוראנט, רכז נהדר שהושווה לדיארון פוקס ואפילו לראסל ווסטברוק. הם העבירו את קונלי בטרייד ליוטה, השריד האחרון לקבוצת הגריט אנד גריינד, בעיקר בשביל בחירות דראפט, שהנוכחית שבהן הפכה לברנדון קלארק. משם הם יצאו לסדרה מסחררת של טריידים והחתמות שמטרתה בעיקר לסדר חוזים נוחים שנגמרים בקיץ הבא, ולצבור נכסים בדמות בחירות דראפט וצעירים שעשויים, אולי, לפרוץ – ג'וש ג'קסון, דיאנתוני מלטון, טיוס ג'ונס. ההחתמה הגדולה (יחסית) של הקיץ היתה של יונאס ולנצ'יונאס על חוזה לשלוש שנים, אחרי שנתן תפוקה יפה של 20 נק' ו-11 ריבאונדים למשחק בזמן הקצוב ששיחק שם.
טרייד נוסף שראוי לציון הוא הטרייד שהביא לקבוצה את אנדרה איגואדלה, כאשר ברור שהוא לא הגיע כדי לסייע לממפיס לסיים 11 ולא 13 במערב. הווריורס עשו את זה מטעמים כלכליים ואולי גם בגלל חוסר שביעות רצון של איגואדלה. ממפיס רצתה בעיקר את בחירת הדראפט שהגיעה איתו בטרייד ואת האפשרות להפוך את איגואדלה עצמו לנכס כלשהו בטרייד אחר לקבוצה שרוצה אליפות. עד עכשיו זה לא הצליח, וכרגע נראה סביר שהוא יתחיל את העונה במדי ממפיס, אבל רוב הסיכויים שהוא לא יסיים שם.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
מבחינת ממפיס יש רק דבר אחד שחשוב העונה – פיתוח צעירים. ג'ארן ג'קסון ג'וניור צריך להמשיך ולהשתפר, כנראה שלא לרמת אולסטאר כבר בעונה הקרובה, אבל לפחות לרמוז על יכולת להגיע לשם בשנתו השלישית. ג'ה מוראנט צריך להוכיח שהוא אולסטאר עתידי. ברנדון קלארק סיים כמצטיין בליגת הקיץ ועורר תקווה לגבי יכולתו להתפתח לשחקן רוטציה לגיטימי. ג'וש ג'קסון נבחר רביעי בדראפט רק לפני שנתיים, ואמנם קלע באחוזים מחרידים בפיניקס בלי שהראה יותר מדי בצד ההגנתי, אבל האתלטיות והפוטנציאל עדיין שם. טיוס ג'ונס נתן משחקים יפים, כשלא היה קבור מאחורי ג'ף טיג בעמדת הרכז, ולדיאנתוני מלטון יש פוטנציאל הגנתי מרשים. אם ג'ארן ג'קסון ומוראנט יראו שהם בדרך להיות אולסטארים, ממפיס תוכל לסמן את העונה כחיובית, ואם אחד מהצעירים האחרים יראה פוטנציאל גם הוא, העונה תיחשב מוצלחת.
הפוטנציאל ההגנתי של הגריזליס אמור להיות מעניין. ג'ארן ג'קסון שחקן הגנה מצוין, גם קייל אנדרסון ודילון ברוקס. מוראנט אמנם לא ידוע כשחקן הגנה אדיר, אבל בהחלט יש לו את האתלטיות להיות כזה, ועם המסורת של ממפיס כקבוצת הגנה חזקה יכול להיות שנראה חבורה אתלטית ולוחמת שאולי לא תנצח הרבה משחקים, אבל יהיה קשה לשחק נגדה.
עוד נקודה לשים אליה לב – לממפיס יש המון כסף בחוזים נגמרים, והיא יודעת שהסיכויים שלה להחתים פרי אייג'נט גדול נמוכים עד בלתי אפשריים. אם בכל זאת הם יצליחו מעל הציפיות וירצו לצרף שחקן טוב, הם בסיטואציה מצוינת להביא שחקן על חוזה גדול.
תחזית:
ממפיס מגיעה לעונה הזו כדי לייצר נכסים, לא כדי לנצח. סביר להניח שהיא תצליח בשתי המטרות. 28 נצחונות, פריצה של צעיר או שניים, והרבה תקווה להצלחה חוזרת בלוטרי הבא.
