Sample Page

קבוצה ביום – שיקגו בולס

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: שיקגו בולס

לדף הקבוצה:

נשארו: אוטו פורטר (מימש אופציית שחקן), זאק לאווין, ת'ד יאנג, תומאש סאטורנסקי, כריסטיאנו פליסיו, לאורי מרקאנן, קובי ווייט, וונדל קרטר ג'וניור, דנזל ואלנטיין (חתם על הצעת ההיענות) לוק קורנט, ריאן ארצ'ידיאקנו, צ'אנדלר האטצ'יסון, דניאל גאפורד.

עזבו: קריס דאן (אטלנטה) מקס שטרוס (מיאמי) שאקיל האריסון (חופשי),

הגיעו: גארט טמפל, נואה וונלה (שוק חופשי), פאטריק וויליאמס, מרקו סימונוביץ' (דראפט)

מתנדנדים:

חמישייה: קובי ווייט, זאק לאוין, אוטו פורטר, לאורי מרקאנן, וונדל קרטר ג'וניור.

ספסל: ת'ד יאנג, תומאש סטוראנסקי, גארט טמפל, נואה וונלה, פאטריק וויליאמס, דנזל ואלנטיין, לוק קורנט, ריאן ארצ'ידיאקנו, צ'אנדלר האטצ'יסון, דניאל גאפורד.

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

צמד המנהלים שקיבל את הכינוי 'גארפקס' (גאר פורמן שהיה הג'נרל מנג'ר, וג'ון פקסון שהיה סגן הנשיא לענייני כדורסל) היו בהחלט טובים בתחום של מציאת שחקנים טובים. הבעיה הייתה בערך כל שאר הדברים שקשורים לניהול קבוצה, החל מלדאוג מלשמור שחקנים טובים ועד לספק את כל מה שצריך. אם תרצו, שיקגו הייתה דוגמה מצוינת לאיך כל האנשים שמחוץ לפרקט יכולים להשפיע קצת יותר מדי על האנשים שעל הפרקט.

הבולס התחילו את העונה כשהתאוששו מעונה די טראומתית של מריבות בין השחקנים והמאמן ג'ים בוילן, שכללה ניסיונות משמעת באמצעות אימונים שביתות והרבה יותר מדי דרמה. הבולס בחרו בדראפט את קובי ווייט, שהיה רכז מבטיח בדראפט די טוב, ודניאל גאפורד. אוטו פורטר שהגיע בטרייד דדליין שלפני אמור היה להשתלב ולסייע לקבוצה בשני צידי המגרש, ביחד עם לאוין ומרקאנן שיוסיפו כח התקפי. על הנייר, לשיקגו היה סגל שאמור היה להתחרות על מקום בפלייאוף. אבל אמור, כולם יודעים מה זה.

זוכרים את האנשים שמחוץ לפרקט? אז למרות המלחמות, גארפקס החליטו להשאיר את המאמן ג'ים בוילן. נזכיר שלפני שהגיע לנבא בוילן היה מאמן מכללות, וגם שיש שני אנשים בשם ג'ים בוילן בנבא. שניהם היו מאמנים במכללות ואז עוזרי מאמן בנבא, אבל רק אחד מהם מאמן ראשי. אולי התבלבלו בבוילן שחשבו שמתאים לקבל את המושכות לקבוצה, מה שהוביל אותו להיות מאסכולת המאמנים שבטוחים שהם צריכים להיות רס"רים ומחנכים. לא נתנו לו לחלק עונשים ולהעביר אימונים מתישים, אז הוא מצא פתרונות יצירתיים אחרים:

בנוסף הוא היה מאוד מיושן והאמין בסכמות קצת אולד פאשן. התעקש לשחק עם שני ביגמנים ושלח את לאורי מרקאנן שאמור להיות קלעי, ואת וונדל קרטר ג'וניור שפרח במכללות כששיחק על הפרימטר עם ניהול משחק ופיקנרול, לשחק בפוסט. שניהם יחד. ההגנה התבססה יותר מדי על בליצים, שיכול להיות נחמד כגימיק מדי פעם, לא כסכמה הגנתית עיקרית. ובעוד שהגנתית הבולס הצליחו לסיים במקום ה-9 בעונה, התקפית הם סיימו במקום 29.

השחקנים היו ממורמרים, אוטו פורטר נפצע ומשך את זמן ההחלמה. המקורבים של לאורי מרקאנן סיפרו שהוא מעוניין לעזוב והיה נראה שהולך לפיצוץ. במהלך העונה זאק לאוין החליט לנסות לערוך "סולחה", נעשו שיחות וכמעט הגיעו להשלמה. ואז הגיע מרץ. כמה ימים לפני הפסקת העונה הבולס שיחקו נגד הקליפרס, בוילן התלהט, חטף 2 טכניות והורחק. הוא גם ספג קנס של 7000 דולר. כאקט של פיוס, זאק לאווין הציע לשלם את הקנס. בוילן דחה את המחווה ורץ לספר עליה לעיתונאים. וזה הוביל לפיצוץ.

לאווין ראה בזה בגידה והשחקנים נפגעו מכך שבוילן רץ לתקשורת עם מחווה אישית שציפו שתישאר בחדר ההלבשה. לאווין חש פגוע פעמיים: גם על כך שדחו את המחווה וגם על כך שרצו לתקשורת להשוויץ בה. על פי דיווחים זה הוביל את השחקנים לנקודת אל חזור. מרקאנן דיבר בגלוי על חוסר שביעות רצונו, וכשדניאל גאפורד, שסיים עונת רוקי כשחקן ספסל, דיבר בריאיון על כך שבוילן "אדם עם כמה בעיות באישיות", היה ברור שהגענו לשלב שבו אפילו הקמצנות של המועדון כבר לא תוכל לסייע לו. בוילן פוטר, וזמן מה לאחר מכן גם גארפקס. ארתוראס קרנישובאס הובא מדנבר כדי לסדר עניינים וקיבל את המושכות.

קיץ חם

בגזרת השחקנים לא היה משהו מעניין במיוחד. בדראפט הבולס שבחרו בבחירה הרביעית הפתיעו את כולם כשבחרו את פאטריק וויליאמס, שהיה אמור להיבחר נמוך יותר לפי התחזיות, ושלחו את שאר הבחירות בדראפט לסחרור קל. בגזרת השחקנים החופשיים גארט טמפל, שכבר הספיק לחטוף קורונה, ונואה וונלה הם לא בדיוק השמות שהולכים לעשות שינוי משמעותי בגורל מועדון.

ההחתמה המשמעותית בקיץ הייתה בגזרת המאמן. בילי דונובן קיבל הצעה להארכת חוזה מהת'אנדר והחליט שהוא לא מעוניין, ובעוד שכולם חשבו שזה נובע מכך שהוא לא מעוניין להמשיך עם קבוצה צעירה שנמצאת בבנייה הוא הפתיע והגיע לשיקגו, שלא בטוח שנמצאת במצב טוב יותר מהת'אנדר. זה לבד מספק שדרוג משמעותי, ואמור לספק פריצה עבור כמה מהשחקנים, ובראשם כאמור מרקאנן וקרטר, שאמורים להיות מנוצלים כראוי העונה.

דונובן הוא מאמן טוב שידע להיות גמיש ולשלוף שפנים מהכובע ברגעים החשובים. השחקנים שלו הסתדרו איתו מצוין, והוא ידע לשחק על נקודות החוזקה שלהם ולתת להם לפרוח. תחתיו פרחו שחקנים כמו דניס שרודר ושיי גילג'וס אלכסנדר, מה שאמור להיות מעודד במיוחד עבור הרכז הצעיר קובי ווייט ואולי גם עבור לאווין, שעבורו דונובן יהיה המאמן השישי בקריירה הקצרה. ככל הנראה הוא יסתדר מצוין בהתקפות ה-Motion של דונובן ובהחלט נראה שהוא מחכה למאמן שאולי סוף-סוף יבנה סגנון התקפה שיוציא ממנו את המיטב. לאחר כמה אימונים לאווין אמר, מלבד הקלישאות הרגילות, שהוא מקווה לשבור את הסטיגמה שלו כשחקן אגואיסט.

קריס דאן, שהיה רכז בלי קליעה שבמשך רוב העונה תפקד בכלל כסמול פורוורד מחליף בהיעדרו של פורטר, לא קיבל הצעת היענות ועזב לאחר שכל השנה שיקגו ניסתה למצוא עבורו טרייד, בלי הצלחה.

בדראפט הגיע כאמור פאטריק וויליאמס, פורוורד 2.03 שנחשב די חכם, עם יכולת הגנה טובה, קליעה סבירה עם פוטנציאל לשיפור והמון לחימה על המגרש. הסיבה שהופתעו שהוא נבחר גבוה כל כך היא כי הוא עדיין מאוד גולמי ודורש המון עבודה, ובספק אם יהיה מוכן לאינטנסיביות של הליגה כבר העונה, ובמקרה הטוב יהיה מחליף סביר מהספסל.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

קיץ 2021 אמור להביא איתו שני דברים: המון שחקנים טובים שמסיימים חוזה, וכמה שחקנים ממש טובים בדראפט ובראשם קייד קאנינגהאם, שאמור להיות פרנצ'ייז פלייר וכשרון על. אם תרצו, אם בן סימונס היה 2.01 עם קליעה ואופי, הוא היה קייד קאנינגהאם. הבולס נערכים לקיץ הזה בשתי דרכים: קודם כל, על ידי כך שלא ממש התחזקו. בנוסף, סך המשכורות המובטחות כרגע של הבולס לעונת 21-22 הוא 37 מיליון. השאר הם חוזים לא מובטחים, אופציית קבוצה או הצעת היענות. שיקגו בהחלט מתכוונת להגיע לקיץ הזה מוכנה לכל תרחיש.

מה יהיה עד אז? בוילן כאמור השתמש בבליצ די הרבה בפיקנרול, שזה אולי עזר במידה מסוימת (בכל זאת סיימו מקום 9 בדירוג הגנתי, ועוד עם לאווין בסגל) אבל זה התיש את השחקנים די מהר והשמיט את האזורים החשובים: הבולס היו בתחתית דירוג הליגה בהגנה מקליעות בצבע ומקליעות שלוש מהפינה, 2 הנקודות החשובות ביותר. אבל בעיקר זה נראה די רע כשיש לך שחקנים שלא ממש מתאימים לזה. ראיתם את לוק קורנט מנסה לשמור בליצ? לא מחזה מלבב.

זה לא שבליצ זה רע. זה כאמור עזר לבולס להגיע למקום ה-9 בדירוג הגנה, ושיקגו גם הובילה את הליגה בגרימת איבודים ליריבות עם 18.3 איבודים למשחק, כשבמקום השני טורונטו עם 16.8. ההפרש הזה בין המקום הראשון לשני אגב שווה ערך להפרש בין המקום השני לתשיעי.

זה גם התאים עבור חלק מהשחקנים. קריס דאן למשל פרח בסגנון הזה. וונדל קרטר ניצל את המוביליות שלו וגם כן נראה מצוין בהגנה הזו.
כשבליצ עובד, הוא מוציא קבוצה מהקצב שלה, מוביל להמון איבודים ובהחלט יעיל. אלא שהשאלה כאן זה המינון. כשקבוצות יודעות שזה הכיסוי העיקרי זה יכול להיות בעייתי, זה משאיר הרבה יותר מדי זמן את הגבוהים על הפרימטר בהגנה (אירוני בכך שבהתקפה בוילן התעקש שלא יצאו מהצבע) ומשפיע על יכולת הריבאונד של הקבוצה. בנוסף, זה תרם לכך שיריבות הבולס הגיעו המון לצבע. הטבלה הזו מציינת את יעילות ההגנה על פי תדירות, כלומר כמות הזריקות שהיריבה זרקה בצבע היה הכי גבוה מול שיקגו, בעוד שכמות זריקות המיד ריינג' הייתה הכי נמוכה.

הגנת שיקגו שלחה פשוט את היריבות למקומות הטובים יותר, ומנעה מהם גישה למקומות היעילים פחות לזריקה. ולגבי יעילות הקליעה משם, זה לא יותר טוב (הטבלאות מ-CTG, שמנפה גארבג' טיים)

 

אם תרצו בליצ מפריע ויעיל בחלק הראשון של ההגנה, של התחלת המהלך. אלא שלאחר מכן הגנת הבולס התקשתה מאוד ובסופו של דבר הפסידה משחקים. בנוסף יש את עניין העייפות שהוזכר. בליצ דורש המון מאמץ, וניתן להניח שזה גם תרם לא מעט לעובדה שהבולס היו מהקבוצות החלשות בקלאצ'.

אז מה הלאה? זאק לאווין נשאל לגבי ההגנה עם בילי דונובן וניסה להישאר עמום:

כמו שלאווין אמר, דונובן כנראה לא הולך לזנוח לחלוטין את הבליצ, אלא כנראה להשאיר אותו במינון "נורמאלי" וכנראה להתאים לקבוצות בהן יש יותר התקפי עיקרי בקו האחורי, נניח אטלנטה וטריי יאנג. בילי דונובן עצמו אמר אחרי אימונים שהם הולכים לשמור על מגוון כיסויים הגנתיים ולהתאים לקבוצה שממול. דניאל גאפורד, הסנטר שחקן השנה השניה, דווקא התנדב לספק יותר מידע:

ייתכן שהבולס יתרכזו בדרופ (הסגנון שמילווקי, פילדלפיה והקליפרס שיחקו המון בעונה שעברה) וייתכן שבאמת יהיה גיוון, ופשוט עם גאפורד ישחקו דרופ כי זה המתאים ביותר עבורו. כי גם יותר מדי דרופ זה לא בריא (ע"ע מה שמיאמי עשו למילווקי ומה שדנבר עשו לקליפרס בפלייאוף, אם כי כהגנת עונה סדירה זה מצוין). כך או כך, בילי דונובן ידוע כמאמן גמיש ואין ספק שידע להתאים ליריבה את ההגנה הראויה.

בצד ההתקפי, ההתקפות של הבולס בשנה שעברה היו מאוד סטטיות ומאוד בסגנון הניינטיז: לשלוח את הכדור לסנטר שנמצא בצבע. לאו דווקא לפוסט, ובאופן מפתיע הבולס היו מהאחרונים בליגה בתדירות של זה. גם כאן לא הכל שחור, ושיקגו בעונה שעברה הובילו את הליגה באחוז ההתקפות בצבע. דונובן מאמן שידוע כמאמין בהמון תנועה והנעת כדור, וגם כאן מהאימונים עולות תקוות:

ואם בתחום ההגנתי וונדל קרטר שמח על המעבר מדגש על בליצ, אין ספק שהוא שמח על השינוי הצפוי בגישה ההתקפית, כשבין היתר דונובן ציין אותו במיוחד כמי שיתמקדו בו יותר וישאפו לנצל את הוורסטיליות שלו. אם בהגנה לוקחים אותו יותר מהפרימטר פנימה, בהתקפה התהליך יהיה הפוך וצפו לראות אותו יותר גם כמנהל משחק וגם כקלעי, תחום שעושה רושם שמלבד הקלישאות הרגילות של מחנה אימונים, שמים עליו דגש בשיקגו , וכבר דאגו שיתאמן על תרגילים וקליעות משם.

תחום ייצור הנקודות עדיין בעייתי לבולס ובחמישיה יש רק את קובי ווייט, שזה עדיין לא התחום החזק שלו, וזאק לאווין. קארנישובאס ציין שהוא מעוניין להוריד מהם מהעומס בתחום הזה, מה שמרמז אולי גם על מהלכים עתידיים, אך גם על כך שיחזרו לנצל את וונדל קרטר כשם שהשתמשו בו בדיוק כמנהל משחק נוסף מהפרימטר או האלבו.

בנוסף צפו להתקדמות נוספת מכיוונו של קובי ווייט, שקיבל את המפתחות סופית ויהיה הרכז הפותח של הבולס. ווייט היה קלעי שהוסב לרכז במכללות, מה שהותיר כמה יכולות רכז די גולמיות אצלו, ובמיוחד תהליך קבלת החלטות, וניכר שהוא עדיין חושב קודם כל על קליעה מאשר על מסירה. הוא קלעי מצוין שדורש שיפור, זורק הרבה מבחוץ ולא מספיק נכנס לצבע. הוא דורש עוד שיפור גם בקבלת החלטות ובקליעה מכדרור, ונמסר שאלו התחומים שהוא מנסה לשפר במחנה האימונים. עם כל מגרעותיו חשוב לציין שהוא הרכז ההתקפי הכי מבטיח שהיה לבולס מאז דרק רוז.

לסיכום הוא די גולמי, ודורש המון שיפור. כמה הוא יצליח להשתפר יכריע במידה רבה איך תיראה העונה של שיקגו, ובכלל העתיד. הפוטנציאל ישנו, הוא קיבל את המפתחות ועכשיו הוא צריך להחזיר תוצאות. ההתמקדות כאן בוונדל קרטר ובקובי ווייט היא לא סתם. עושה רושם שגם ההתמקדות של הבולס היא בהם. אם לווייט יש המון מה לשפר, לסנטר נדרשה רק ההזדמנות והוא צפוי להחזיר פירות. שיקגו לא מנסים העונה לכוון גבוה, ואם יגיעו לפלייאין זה יהיה נחמד, אבל לאף אחד לא יחסרו שעות שינה אם לא יהיו בכיוון. המטרה היא לנסות לנצל את הכשרון היעיל שהביאו ולראות לאן ניתן לפתח אותו, ועל פי זה לקבל את ההחלטות הנדרשות בקיץ הבא.

תחזית

המטרה היא להגיע לקיץ 2021. לצערם יש קבוצות גרועות יותר כך שכנראה לא יזכו לקחת את קייד קאנינגהאם. אני גם מתקשה לראות שחקן חופשי מהבכירים שמצליח להגיע לשם. אבל הם יאספו שחקנים מהטיר השני והשלישי, גם בדראפט וגם באופסיזן, מספיק בשביל לחזור להיות קבוצת סף פלייאוף.

תגיות: , , , , , ,
קרא עוד

פודקאסט פנטאזי DTD פרק 4 – מינסוטה, פורטלנד וגולדן סטייט

 

 

בפרק הזה אריק וחובב דנים במינסוטה, פורטלנד וגולדן סטייט. בין היתר דיברנו על ההשפעה של הטרגדיות האישיות על טאונס, "פקק" הגארדים במינסוטה, האם הווריורס יהיו טובים השנה ואיך זה ישפיע על השחקנים שלהם בפנטזי? וכמובן, האם נורקיץ' מסוגל לשחזר את היכולת מהבועה.

קרא עוד

עדכונים 10.12.20

עדכונים ו-12 יום שהם שבוע ו-5 ימים לתחילת העונה!
 
 
פול ג'ורג' חתם על הארכת חוזה ל-5 שנים עם הקליפרס בהן יקבל 226 מיליון.
 
גילברט ארינאס אמר שהיה קשה יותר לשמור על אלן אייברסון מאשר על קובי.
 
מארווין בגלי עדכן שהוא חולה בקורונה.
 
דאלאס החתימו את קורטני לי על חוזה למחנה האימונים. צפויים בסופו לשחרר גם אותו וגם את ג'יי ג'יי בריאה.
 
הלייקרס מחכים לביי אאוט של אריזה.
 
ג'יימס הארדן ביקש טרייד על פי הדיווח, כשהרוקטס שכרו את סילאס ולא את טיירון לו.
 
הארדן על פי הדיווח מוכן לעבור גם לקבוצות נוספות. יוסטון מוכנה להעבירו לברוקלין רק בתמורה לקיירי או דוראנט.
 
יאניס אדטוקומבו אמר בריאיון שהוא מעדיף שלא לדבר כרגע על הארכת החוזה. "כרגע אני מתמקד בדברים אחרים."
 
 
 
 
 
 
 
למי שפספס: הפודקאסט מהיום, פריוויו המערב!
 
 
 
לפוסט זה מצורפות: השאלות הבוערות לקראת העונה
 
 
קרא עוד

14 דברים שלמדתי בשנה הראשונה\טיילר הירו

פוסט מתורגם נוסף מאתר הפליירז טריביון. למקור

(1) זה בסדר להיות קצת בהלם
אתה מבין מה אני אומר? אני חושב שהאינסטינקט שלך כרוקי הוא לנסות להיות קול. לנסות להראות ששום דבר לא מרשים אותך. אבל אחד הדברים הגדולים שהבנתי זה שזה בסדר פשוט…. לקחת דקה. לקחת צעד אחורה ולהעריך את הסיטואציה שאתה נמצא בה.
כאילו זה בסדר אם המחשבה הראשונה שעוברת לך בראש אחרי שנבחרת בדראפט היא 'יא אללה – נבחרתי בדראפט'. זה בסדר אם אתה עומד במשחק הראשון בליגת הקיץ והלוגו של הNBA על הרצפה מעביר בך צמרמורת.
להרגיש ככה… אני לא חושב שזה גורם לך להראות שאתה נרתע מהמעמד.
עבורי זה יותר סימן שאתה מבין את זה. אתה מבין את הרגע שבו אתה נמצא. שאתה מבין שהרגע הזה אמיתי.

(2) אבל אל תהיה יותר מדי בהלם
אני זוכר ערב אחד בזמן ליגת הקיץ, אחרי משחק שלנו וכמה מהחברים לקבוצה מתכוננים ללכת לארוחת ערב איפשהו והם כזה "יו, טיי, אתה רוצה לבוא?' ואתם צריכים להבין – אני כולה בן 19 בזמן הזה. עברו רק כמה חודשים מאז שהייתי תחת הכללים של הקולג' ואלו כללים-כללים.
אז אני שואל את החבר'ה שעומדים לצאת- זה כבר מאוחר ואני שואל אותם – "אנחנו… מותר לנו בכלל לעזוב את המלון?"
והם פשוט נקרעים לי בפנים
אני הרוקי *הזה*
"אחי, אתה בNBA, אתה יודע? כן, אתה יכול לעזוב את המלון"

(3) ציפיות עובדות לשני הכיוונים
אנשים תמיד מדברים על כמה שאני נראה שיש לי ביטחון על המגרש (כנראה כי יש לי ביטחון על המגרש) אבל הביטחון שלי הוא לא מה שמניע אותי. כאילו, מה שבאמת עזר לי להעלות את הרמה בעונה שעברה לא היה זה שידעתי כמה אני טוב
זה שידעתי שמצפים ממני להיות.
זו הסיבה שאני חושב שהצלחתי בעונה שעברה. כי מצד אחד אני איתגרתי את עצמי להיות אול-סטאר ומצד שני יש את פאט, שמציג אותי במסיבת העיתונאים כבחירת הדראפט שלהם – ואומר למדיה שאני הולך להיות אולסטאר.
בנאדם, אהבתי את זה. אני אוהב ששמים אותי במקום שבו לא רק אני מצפה ממני להצליח – אני גם חלק מארגון שמצפה ממני להצליח.
או בואו ננסח את זה אחרת – *אתה* רוצה להיות הבנאדם שאיכזב את פאט רייילי?

(4) ג'ימי באטלר ווינר
כנראה שלא רק אני למדתי את זה בעונה שעברה. כל העולם למד את זה. אבל זה משוגע שלקח לאנשים כל כך הרבה זמן להבין את זה.
ג'ימי הוא הבנאדם שעובד הכי קשה שראיתי. מקום ראשון. נקודה. אמיתי.
הבנאדם מזיע דליים בשביל המטרות שלו ואני חושב שהדרך הכי מנומסת לנסח את המחשבה הבאה היא: בעיקרון, או שאתה מוכן להזיע אותה כמות, ולא טיפה פחות – או שתעוף מהדרך.
וההיט קאלצ'ר מתאימה בול לג'ימי כי עכשיו הוא מוביל הרכב שלם של אנשים שמסרבים לראות מישהו שעובד יותר קשה מהם.
עכשיו הוא בסיטואצה שבה זה… אנחנו הולכים להפסיד פה ושם? כן, אולי. אבל אתם תצטרכו להרוג אותנו בשביל זה.
והכל מתחיל בג'ימי

 

(5) שאוט אאוט לליג פאס
משהו שאנשים שוכחים זה שכבר הייתי בהפסקה של כמה דקות, עם פציעה בקרסול כשהקורונה התפרצה. ורק מזה שהייתי תקוע בבית ולא נוסע עם הקבוצה והכל… בנאדם, שנאתי להיות רחוק מהמשחק. אז התחלתי לראות משחקים בליג פאס כדי לקבל את המנה שלי של הכדורסל
וזה מצחיק כי אני מדליק את הטלוויזיה ואני חושב לעצמי 'סבבה, בוא נראה משחק או שניים' נרגע לכמה שעות ונראה מה קורה בליגה. אבל אני פשוט לא מחווט ככה. אני מחווט להתחרות – אפילו אם אני על הספה במגף הליכה.
אז אני מתחיל לגלוש בליג פאס או מה שלא יהיה, אבל מהר מאד אני מתחיל להתמקד בכמה שחקנים ספציפיים שאני רוצה ללמוד.

אני יכול להתמקד בבוק, שבעיקרון בניתי את כל הגישה שלי לפיו

או לוקה, שאני כבר רואה כאחד מהגארדים הכי שלמים בעולם

או הארדן, שאני חושב שהוא הסקורר הכי טוב בעמדת הגארד בהיסטוריה.

שחקנים כאלו.
ואני אסתכל עליהם משחקים ואני רושם לעצמי הערות במוח. אני אנסה לראות איך המשחק זורם דרך העיניים שלהם

 

(6) טיולי אופניים זה הדבר
נראה לי ששמעתם הרבה על הדיג בבועה. שמעתם הרבה על הגולף בבועה. שאוט אאוט לדייגים ולשחקני הגולף אבל רוצים לשמוע את האמת? הקטע הכי טוב בבועה? זה היה לרכב על אופניים מסביב למתחם. או לפחות זו הייתה החוויה שלי.
מה שאהבתי זה שזה היה בערך סיבוב של שני ק"מ – אז אתה והחבר'ה אף פעם לא משתעממים, אבל גם אף פעם לא רחוקים מדי מסיום. אלו סימנים לפעילות שהיא צ'יל.

(7) קואץ' ספו ידע
הקואץ' פשוט ידע, בנאדם. הוא לא היה שחצן בנוגע לזה, הוא לא היה יהיר. שום דבר נדוש. בלי נאומים מלאי השראה, בלי הבטחות.
אבל כשהוא דיבר איתנו לפני המשחק הראשון בסדרה עם הפייסרס – אתה יכולת לדעת בדרך שבה הוא עמד לפנינו. היה שם רוגע שיש לבנאדם. אתה מבין? הייתה תחושה שהוא יודע משהו שאתה לא.
המאמן פשוט משך את תשומת הלב של כולם ומיקד את תשומת הלב שלנו לדרך. הוא הראה שאין קבוצה בקונפרנס שאין לנו מצ'אפ טוב מולה – אז למה שלא נלך את כל הדרך?
וזה הכל
זה לא היה נאום חוצב להבות. שום דבר שהיית מכניס לסרט.
פשוט הקואץ', אתה מבין – מסתכל עלינו, מסתכל על כל השאר ופשוט אוהב את הסיכויים שלנו.

 

(8) יש ותיקים ויש את UD
כאילו, יש ותיקים ויש *ותיקים*.
אני מרגיש בר מזל לגבי הנסיבות בשנה שעברה והתרבות הזו שלקחתי בה חלק. אבל בר מזל זה דבר אחד.
זה שיש לך את יודוניס האסלם בתור השחקן הותיק בעונה הראשונה בליגה? בנאדם זה משהו אחר לגמרי. זה כאילו זכית בלוטו.
וזה שהוא חוזר לעוד שנה? זה כמו לזכות בלוטו פעמיים.

 

(9) יש סיבה פשוטה למה ניצחנו את מילווקי
זה לא כי ניצחנו את משחק 1, זה לא כי ניצחנו את משחק 2, זה לא כי ניצחנו את משחק 3.
לא
אם אתם רוצים לדעת את הסיבה האמיתית שניצחנו אותם – זה בגלל שהפסדנו את משחק 4

אוליי זה נשמע מוזר אבל מבחינתי זה הגיוני. ככה אני חושב על זה.
כי אם אתם זוכרים את סוף משחק 4 זה שבר את הלב. יאניס יצא, היה לנו סיכוי לחסל אותם אבל אז הם קלעו זריקות הזויות, כפו הארכה וניצחו אותנו בהפרש של סל.
ואני חושב שיש הרבה קבוצות שהיו רואות הפסד כזה בתור ההתחלה של הסוף שלהם. אתם מבינים לאיזו סדרה אני מתכוון? כשלאנדרדוג יש סיכוי, אבל הם לא מנצלים אותו ואז – בום. הכל מסתובב בבת אחת
וזה מה שמיוחד בקבוצה שלנו, בנאדם. זה כאילו… זה לא שלא הגבנו ככה, הגבנו בצורה ההפוכה לגמרי.
עלינו באטרף למשחק 5. אחרי שהפסדנו את משחק 4. היינו מוכנים-מוכנים.
זאת אומרת – וזה ישמע כאילו אני צוחק אבל אני רציני לגמרי – היינו משחקים עוד משחק באותו הערב אם היו נותנים לנו. אמיתי לגמרי.
אם היו נותנים לנו היינו משחקים משחק כפול באותו העבר. ועבורי, הערב הזה, אומר לכם בדיוק כל מה שאתם צריכים לדעת על החבורה שלנו.
כאילו, תחשבו איזה סוג של קבוצה מפסידה משחק כל כך גדול והתגובה שלהם היא "יאללה, בואו עוד משחק". זה מחזה מפחיד. וזה בדיוק מה שהיינו בפלייאוף הזה. מחזה מפחיד.

 

(10) אני מתגעגע לשחק לפניכם, האוהדים
אין לי מה להוסיף. אני פשוט מתגעגע לזה.

(11) אני גאה שסמכו עליי מספיק כדי לקלוע 37
ככה אני מסתכל על משחק 4 מול בוסטון. מה שמיוחד עבורי זה לא איך הג'אמפ שלי נכנס. זה יותר הסיטואציה שהיינו בה.
גמר איזורי, מובילים 2-1.
אז זה ההבדל בין לעלות ל3-1 (מרחק ניצחון מגמר הNBA) לבין שוויון 2-2 (כשיש להם את כל המומנטום)
זה רגע עצום.
וזה מה שהיה משמעותי עבורי. כאילו, זה לא שקיבלתי אור ירוק לזרוק באיזה משחק חסר מסמעות בפברואר אחרי שכמה נכנסו ברצף. זה היה המאמן, באחד המשחקים הגדולים של השנה, שהראה שהוא מאמין בי.
אלו היו החברים לקבוצה, עם העונה על הכף אומרים – לטיילר הולך הלילה. בואו ניתן לו לרוץ עם זה.

 

(12) מסתבר שהיו כמה ממים של טיילר הירו שהתפוצצו בזמן הפלייאוף
זה אחלה.
אני אוהב את זה:


תודה לאנשי הממים

 

(13) אם הNBA היה משחק וידאו, לברון היה כמו הבוס האחרון
כנראה שככה אני אסכם את סיום העונה שלנו.
כאילו מצד אחד זה היה כישלון, ברור. זו התרבות שלנו ואנחנו דבקים בה. המטרה שלנו הייתה לזכות באליפות ולא עמדנו בה.
ומצד שני… בנאדם זו הייתה ריצה פסיכית. שיחקנו עם כל הלב וניצחנו כמה קבוצות ממש טובות.
ואז היה חסר לנו קצת מול הבוס הגדול.

 

(14) הדרך שבה חזרנו מההפסד במשחק 4 למילווקי – ככה גם הגבנו להפסד בגמר.
כאילו ההפסד היה מבאס, אין ספק. אבל אני לא חושב שזו קבוצה שהעבירה את האוף-סיזן ברחמים על עצמם.
למעשה ההפך – אני חושב שזו קבוצה שהעבירה את האוף-סיזן עם מוטיביצה בשמיים.
זו קבוצה שהייתה משחקת שוב מול הלייקרס באותו הערב אם היו נותנים לנו. אז כששואלים אותי על הפגרה הקצרה והכל, איך זה ישפיע עלינו ואם אנחנו נהיה מוכנים זה כזה – אין 'אם'. אני יודע שאנחנו נהיה מוכנים.
אנחנו נהיה מוכנים כי אנחנו כבר מוכנים.
אנחנן נהיה מוכנים כי אנחנו משקיעים את כל העבודה באותה המחשבה:
מישהו ניצח אותנו. אחלה בשבילהם. זה נגמר עכשיו
בואו עוד משחק

 

תגיות: , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות