Sample Page

קבוצה ביום פניקס סאנס

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-22 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

 

הקבוצה היום : פיניקס סאנס

לדף הקבוצה : 

 

נשארו: דווין בוקר, ג'בון קרטר (הוחתם מחדש), מיקאל ברידג'ס, קמרון ג'ונסון, דריו שאריץ' (הוחתם מחדש) ודיאנדרה אייטון.

 

עזבו: ריקי רוביו, קלי אוברה ג'וניור, טיי ג'רום, ג'יילן לקיו, פרנק קמינסקי, ארון ביינס.

 

הגיעו: לנגסטון גלאווי, אטוואן מור, ג'יי קראודר, דמיאן ג'ונס, בי ג'יי ג'ונסון, כריס פול ועבדל נאדר (טרייד), ג'יילן סמית (דראפט), טיישון אלכסנדר (חוזה דו כיווני).

 

מתנדנדים: טאריק אואנס

 

חמישיה: כריס פול, דווין בוקר, מיקאל ברידג'ס, ג'יי קראודר, דיאנדרה אייטון

 

ספסל: ג'בון קרטר, קאם פיין, אטוואן מור, קמרון ג'ונסון, דריו שאריץ', עבדל נאדר, דמיאן ג'ונס, ג'יילן סמית.

 

המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:

 

אז מה היה לנו שם?

את העונה האחרונה הסאנס פתחו די טוב. ה-GM החדש של הקבוצה, ג'יימס ג'ונס, הראה בכמה מהלכים פשוטים שהוא לא יסבול שטויות וכי הוא ממוקד בניצחונות. זה התחיל בהעברה של טי ג'יי וורן לאינדיאנה והמשיך בהעברה של ג'וש ג'קסון ודיאנתוני מלטון לממפיס עבור ג'בון קרטר. הוא לא ראה בוורן עתיד, וכשחקן שהרבה להיפצע במועדון, הוויתור עליו לאינדיאנה היה נכון. לגבי ג'וש ג'קסון, כנראה שג'ונס פשוט לא רצה את הבחור בסביבה שהתכוון ליצור, ואפילו הצמיד את מלטון, שנתן עונת רוקי טובה, רק כדי שהגריזליס יסכימו לטרייד. הזריקה של ג'קסון מהמועדון, שנתיים לאחר שנבחר במקום הרביעי על ידי ריאן מקדונו, הוכיחה שלג'ונס אין סבלנות לשטויות ונמאס לו מהבעיות של ג'קסון מחוץ לפרקט.

בדראפט הסאנס בחרו בקמרון ג'ונסון מנורת' קרוליינה. שחקן וותיק שבאותו זמן כבר היה בן 23 (כמו דווין בוקר שנכנס לעונתו החמישית). עם הטאלנט שעוד היה על הלוח, כמו ברנדון קלארק וטיילר הירו, הבחירה הזו היתה תמוהה בעיקר כיוון שרוב המוקים הראו שהסאנס יכלו להשיגו מאוחר יותר. אפילו חברו לקבוצה בנורת' קרוליינה, קובי ווייט, היה מופתע מהבחירה –

הם אספו גם את טיי ג'רום וג'יילן לקיו וסיימו את הערב.

38, 42, 39, 56, 57 – לא אלו לא מספרי הבונקר מ'אבודים' ותיכף נגיע אליהם.

העונה התחילה מצויין עם ניצחון מרשים מאוד (124-95) על ההפתעה הנעימה של העונה הקודמת, סקרמנטו קינגס. המאמן החדש, מונטי וויליאמס,  בהחלט נראה כבחירה הנכונה ומישהו שידע להוציא מהשחקנים את המיטב. דווין בוקר סיים עם 22 נקודות ו-10 אסיסטים, קלי אוברה עם 21 ו-9 ריבאונדים, אבל היה זה דווקא דיאנדרה אייטון שהגיע חד ואגרסיבי למשחק והרשים מאוד עם 18 נקודות, 11 ריבאונדים ולא פחות מארבע חסימות כשהוא פשוט נראה מפלצתי. לאחר המשחק הוא עבר בדיקת סמים והושעה ל-25 משחקים עקב הימצאות חומרים אסורים בגופו (וכשחזר לבסוף לשחק היה ניכר שהוא בפיגור לעומת הקבוצה ולא משחק באותו הקצב). בתקופת ההשעיה של אייטון ארון ביינס, שהגיע כביגמן מחליף, נאלץ להיכנס לנעלי הצעיר שלו ולשחק כמות גדולה יותר של דקות מאשר היה רגיל. זה דוקא היה נראה טוב מאוד אבל העומס עשה את שלו וגם הוא נאלץ לשבת בצד לא מעט העונה.

זוכרים את המספרים? בואו נדבר עליהם קצת.

מתוך 73 משחקים של הקבוצה בעונה האחרונה אייטון הופיע ב-38 בלבד. ביינס התלבש ל-42 מהם, קלי אוברה ל-56, קמרון ג'ונסון ל-57 ואפילו פרנק קמינסקי, שאולי רבים מכם לא יחשבו שהוא חשוב, אך ללא אייטון וביינס נאלץ להתעלות, שיחק ב-39 בלבד. יחד עם זאת, הסאנס עדיין הגיעו למאזן שווה לזה של ממפיס שנכנסה למשחקי ה-Play-in, זה גורם לי לחשוב 'מה אם?'. עכשיו, אני לא טוען שהסאנס היו עוקפים את אוקלהומה סיטי כשהפער בסוף העונה עמד על בערך עשרה ניצחונות לטובת התאנדר, אבל… 'מה אם?'.

לא מעט דברים נוספים קרו במהלך העונה. קלי אוברה נתן עונת פריצה נהדרת על אף ששיחק עם עננת הטרייד מעל ראשו משריקת הפתיחה בערך. רוביו היה נראה מצויין ובהחלט שינה וארגן את התקפת הסאנס. מיקאל ברידג'ס שהתחיל את העונה בצליעה, התאושש לקראת ינואר והראה שיפור גדול.

 

ואז… קורונה.

 

אני לא צריך להלאות אתכם בפרטים, בידודים, סגרים, בלגן… בואו נתקדם… בועה.

 

לבועה באורלנדו פיניקס הגיעה בסגל חסר, ללא אוברה (שהגיע אך לא שיחק) וללא ביינס, שהתאושש ממחלת הקורונה. דווקא ללא שניים מהשחקנים הכי חשובים העונה, הסאנס עלו והראו המון אופי ונחישות, כאשר לא מעט שחקנים מפתיעים ומתעלים. בשלב זה של הבועה כבר היה ברור שקאם ג'ונסון הוא שחקן איכותי, אך הוא העלה מדרגה נוספת והראה שיש לו בארסנל הרבה יותר מקליעה מצויינת משלוש, הוא תקף את הסל, הראה וורסטיליות בהגנה ותרם משמעותית בריבאונד. מיקאל ברידג'ס הראה אגרסיביות ואקטיביות שלא ראינו עד כה, ג'בון קרטר היה נפלא הגנתית ובעזרת קאם פיין שהוחתם לפני הבועה ונתן קמ-פיין נפלא הריצו את החמישיה השניה באופן מרשים למדי.

אי אפשר לדבר על הסאנס בעונה האחרונה ובבועה בפרט מבלי לדבר על אחד מכוכבי הבועה – דווין בוקר. הגארד המוכשר, שהעונה סוף סוף קיבל הכרה ושיחק באולסטאר, העלה את הרמה שלו השנה ואז גם בבועה. הוא היה חד ומסוכן ונראה היה שהגיע להוכיח לכולם שהוא אחד השחקנים הטובים בעולם, שהוא שווה אולסטאר, שהחוזה שלו הגיע לו. הוא עשה את זאת… ובגדול. את סל הניצחון על הראש של פול ג'ורג' וקוואיי אני כנראה לא אשכח הרבה זמן, כמו את המבט בשכיבה מהקרקע ושמיטת הראש כשהכדור נכנס והוא הבין שזה שלו. דווין בוקר כוכב. את הבועה הסאנס סיימו במאזן 8-0. אף קבוצה אחרת לא חזרה מאורלנדו בלתי מנוצחת. זו היתה יריית הפתיחה לקיץ שבסופו ג'יימס ג'ונס יראה את יכולותיו כג'נרל מנג'ר.

 

קיץ (?) חם

בפגרה היו קבוצות שביצעו רכישות מטורפות כאילו הלכו לסופר רעבים, למי שלא מכיר את המטאפורה, אם הולכים רעבים לסופר – קונים את כל הסופר.

הסאנס, לעומת זאת, עשו מהלכים, אבל כל מהלך היה בדיוק כירורגי. הטרייד על כריס פול היה מלחיץ, 85 מיליון דולר בשנתיים הקרובות זה לא סכום קטן והוא בן 35 – מלחיץ, אבל ויתרנו יחסית על מעט בעיני ובנוסף קיבלנו שחקן לא רע בעבדל נאדר יחד עם פול.

אוברה לא היה שווה לסאנס הארכת חוזה של 20+ מיליון בעונה הבאה, ולכן היה ברור שהוא חייב ללכת. כל שאר החתיכות היו חלשות יותר מפול בעיני. טיי ג'רום לא הראה שהוא יכול להסתדר כמוביל כדור וכאשר הוסט לעמדת הגארד זה לא היה נראה נכון. אולי ייקח לו עוד זמן להתאקלם בליגה אבל לג'ונס, כאמור, אין סבלנות. ג'יילן לקיו הוחתם על פוטנציאל והוא לא הולך לממש אותו בקרוב ולכן גם הוא לא אבידה גדולה. רוביו ששיפר את הסאנס משמעותית אולי נחשב לאבידה, אך המציאות היא שכריס פול שחקן הרבה יותר טוב. הסאנס נתנו גם בחירת סיבוב ראשון ב-2022 שייתכן וזה יהיה הדראפט בו שחקני התיכונים יורשו להשתתף בו ואז כנראה שיהיה מדובר בדראפט מאוד רציני.
מצד שני, קיבלו רכז ומנטור מהטובים שהליגה ראתה, שנחשב לשחק הגנה מצויין, מנהל משחק שמשפר את כולם לצידו, ואחד שיכול לנצח משחקים מבלי לגעת בכדור… נשמע מופרך? תשאלו את ג'ורדן בל, שכנראה לא יתפס יותר ללא חולצה במכנסיים אפילו במכולת.

 

הבחירה בג'יילן סמית אולי היתה תמוהה, אבל מדובר בשחקן עם יכולות של ביגמן העתיד וכמו שכולנו יודעים, הקבוצות המצליחות גוררות מנג'רים שמנסים לחקות את ההצלחה שלהם ואת השחקנים שלהם. הסאנס לקחו את סמית' כי הוא יכול לשמור על כל עמדה על הפרקט, הוא ארוך ונחשב לרים פרוטקטור מצויין והוא קולע די טוב משלוש (38.7%), תכונות חשובות ולא שכיחות בביגמן היום. אז נכון שאולי היה עדיף לבחור ברכז שיתלמד שנתיים תחת כריס פול, אבל, על אף שהוא כנראה לא באם או דיוויס, סמית' הוא שחקן טוב שתהיה לו קריירה טובה וארוכה בליגה. לאחר הדראפט הסאנס החתימו על חוזה דו כיווני את טיישון אלכסנדר, גארד מצויין מקרייטון, חזק ואתלטי, שנחשב למגן מצויין ויכול לייצר לעצמו סל ולרווח משלוש (40% בעונה האחרונה). ההחתמות הבאות אולי לא היו מפוצצות אך, כאמור, בדיוק מה שהסאנס היו צריכים. הסאנס היו צריכים לחזק את עמדת הפאוור פורוורד, רצוי בשחקן שיכול לשמור על עמדות מרובות ולרווח משלוש כשצריך. שמות כמו גאלינרי, ג'רמי גראנט וכריסטיאן ווד עולים לראש, אך ג'יי קראודר פשוט מושלם. קראודר מגיע לסאנס לאחר שליש עונה נהדרת עם ההיט, 20 משחקים בהם קלע משלוש ב-44.5% משלוש (ב-6.4 זריקות למשחק), הוא שומר מצויין שקיבל הכרה כשומר קשוח בקבוצות כמו יוטה, בוסטון וקליבלנד. הוא וטרן וחבר טוב לקבוצה, הוא יוכל להיות עוד מנטור עבור כמה מהצעירים של הקבוצה יחד עם פול. נקודה חיובית נוספת בהחתמת קראודר היא שבעוד שגאלינרי וגראנט ירוויחו 20 מיליון לעונה, ברטנס 16, קראודר יקבל 10 מליון לעונה למשך שלוש שנים… והוא רק בן 30. בראיון לתוכנית הרדיו של ברנס וגמבו באריזונה לאחרונה, קראודר סיפר שוויתר על הצעות טובות יותר מקבוצות אחרות (הזכיר את המאבריקס כאחת הקבוצות) בכדי לשחק עבור הסאנס. כשנשאל מדוע וויתר על חוזה גבוה יותר בקבוצה בה משחק לוקה דונצ'יץ' שהביא את המאבריקס אל הפלייאוף בעונתו השניה בלבד ונחשבים למועדון נהדר הדואג לשחקניו גם בהמשך, אמר שהיה מוכן לוותר על זה מכיוון שראה את הסיטואציה של הסאנס כטובה יותר עבורו וזה מאוד מעניין לשמוע על קבוצה שלא היתה בפלייאוף מעל לעשור.
הסאנס המשיכו לחזק את מה שהיה נקודת חולשה רצינית עבורם בעונה הקודמת, הספסל, והחתימו את לנגסטון גלוואיי, שהגיע מדטרויט, איטוואן מור, שהגיע מניו אורלינס ואת דמיאן ג'ונס שלא הרשים עד כה בווריורס ובהוקס, אך כגבוה רביעי הוא עשוי להיות סביר. נכון, אלה לא שמות מפוצצים, אך כאשר חושבים שהם החליפו שמות כמו טיי ג'רום, ג'יילן לקיו וצ'יק דיאלו אפשר להבין שלג'ונס היה חשוב להכניס רוטציה עמוקה בשחקנים שיכולים לתת תפוקה, גם אם קטנה, אך אמינה יותר משל הצעירים. לבסוף הסאנס שלחו יד לעומקי ליגת הפיתוח והרימו משם שחקן מעניין בשם בי ג'יי ג'ונסון, פורוורד אתלטי וארוך, שלא היה ידוע בשל הקליעה שלו במכללות אך בשנתיים האחרונות בג'י ליג קלע 43% מ-323 השלשות שלו. פרוייקט מעניין.
לאחר הכנסת הדם החדש, הסאנס התפנו להאריך חוזה לשחקנים החשובים עבורם. הם מימשו את האופציה על קאם פיין והוא יזכה לשחק שנה נוספת בקבוצה, הם החתימו את ג'בון קרטר עם חוזה מאוד סביר של 11.5 מיליון דולר ל-3 שנים ונעלו את המנהיג ההגנתי הזה בספסל שלהם לשנים הקרובות ואז החתימו את דריו שאריץ' על חוזה של 27 מיליון דולר לשלוש שנים. החתמות מצויינות של שלושה שחקנים שהיו אחראים לאופן המשחק של הקבוצה בבועה.

הרוטציה של הסאנס קשוחה ומנוסה יותר עכשיו, אך יש דבר נוסף – ריווח.
גלוואי קלע בעונה שעברה 40% מ-331 הזריקות שלו משלוש, מור קלע 39% מ-1397 השלשות שלו בקריירה, אלכסנדר כאמור, עם 40% מ-203 השלשות שלו בעונה האחרונה בקרייטון, כריס פול מעל לממוצע הליגה אף הוא עם 37% בקריירה, וכמו שהזכרתי קודם גם קראודר לא גרוע עם 44.5% ב-20 המשחקים עם מיאמי.

הם יצטרפו לדווין בוקר שנחשב לקלעי טוב משלוש על אף רק 35% מהטווח, מיקאל ברידג'ס שעדיין משפר את הזריקה והשנה קלע 36%, קאם ג'ונסון עם 39%, ג'בון קרטר עם 42.5%, דריו שאריץ' עם 36%,  ואם בא לכם להחשיב את זה, אז קמרון פיין קלע 52% מ-29 השלשות שלו בבועה.

שני דברים נוספים קרו בארגון לאחרונה. הראשון הוא מכירת קבוצת ליגת הפיתוח של הסאנס, הנורתרן אריזונה סאנס, לפיסטונס. מהלך מפתיע עליו חטף רוברט סארבר לא מעט ביקורת וחיזק את תדמיתו כ"חסכן". למרבית קבוצות הליגה יש קבוצת פיתוח, אליה הם שולחים שחקנים על חוזים דו כיווניים, כאלה המחלימים מפציעה או סתם כאלה שמנסים להרשים ולקבל צ'אנס בליגה הבכירה. הנוחיות שבקרבה הגיאוגרפית של קבוצת הפיתוח לקבוצה הבכירה ככל הנראה לא היתה משמעותית עבור ג'יימס ג'ונס ורוברט סארבר, שכאמיר החתימו את בי ג'יי ג'ונסון, שבילה את השנתיים האחרונות בקבוצת הפיתוח של המג'יק.

הדבר השני שקרה הוא שהסאנס עברו להתאמן במתקן אימונים חדש ונוצץ הנקרא 5G Lab. מתקן אימונים בעלות של 45 מיליון דולר הכולל יותר מ-150 מצלמות שיעקבו ויזרימו נתונים על שחקנים. השחקנים עצמם הביעו לאחרונה התרגשות ושביעות רצון רבה מהמתקן החדש.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

כריס פול ידוע כאחד שמשפר את חבריו לקבוצה ולוקח אותם אל הרמות הגבוהות יותר של המשחק שלהם. אני חושב שדווין בוקר הולך להנות ממצבים הרבה יותר קלים עכשיו כשיש לו רכז שגם מהווה איום התקפי. אייטון יהיה המרוויח העיקרי מהגעתו של פול ואם נחזור אחורה בזמן, ניזכר בשני ביגמנים שנהנו ממנו מאוד כמו דיאנדרה ג'ורדן וטייסון צ'אנדלר שתחתיו הפכו לסנטרים מובילים בליגה ולמופיעים קבועים במהלכי השבוע. אייטון במיוחד זקוק למנטור כמו פול, שמעבר להיותו אחד שמוביל על ידי דוגמא אישית, גם לא אוהב שטויות ומצפה מחבריו לקבוצה/מקצוע להתנהג בהתאם. הרבה שחקנים רואים בפול מנטור/מנהיג בעקבות תפקידו ב-NBPA והוא מוערך מאוד בליגה, הסאנס מקבלים את אחד המנהיגים הטובים בליגה וזה הולך להיות בולט מאוד, מהר מאוד.

לפול תמיד היה איזה קלעי או שניים בקבוצות שלו, אבל השנה הוא יגיע לסיטואציה בה הוא יכול למצוא את עצמו עם 3 ולפעמים 4 שחקנים נוספים שיכולים להוות איום רציני משלוש. אם ניקח לדוגמא ליינאפ אפשרי של פול, בוקר, ברידג'ס, ג'ונסון וסמית' או שאריץ' יש לנו חמישיה של שחקנים שיכולים להפציץ שלשה בכל רגע. ההגנה גם צפויה להתחזק משמעותית עם פול וקראודר לעומת רוביו ואוברה.

עכשיו הקבוצה נראית מאוזנת על הנייר ואם חשבתי שהיתה שווה כמה ניצחונות נוספים ללא כל ההיעדרויות בעונה האחרונה, אני מן הסתם מאמין שהשנה הקבוצה משופרת בהרבה ושווה יותר. אני מאמין שנראה את מיקאל ברידג'ס וקאם ג'ונסון לוקחים את המשחק שלהם לרמה הבאה ואני מאמין שברידג'ס עשוי לקבל כבר בעונה הקרובה הכרה בחמישיית הגנה. לגבי מיקאל ברידג'ס, אני חושב שהוא השחקן שהכי קל יהיה לחזות לו קפיצה משמעותית בשנה הקרובה. הוא נכנס לשנתו השלישית, אשר בד"כ מביאה איתה קפיצה טבעית. הוא העמיד בעונה שעברה ממוצעים של 9 נק', 4 רב', 1.8 אס' ו-1.4 חט' למשחק, אך הם מתעתעים, כיוון שבפברואר הוא חווה קפיצה ואז בבועה הוא נראה אפילו טוב יותר. אני מאמין שהוא ירוויח לא מעט מהנוכחות של כריס פול והוא כנראה יהפוך לספק הנקודות הרביעי של הקבוצה, אלא אם קאם ג'ונסון יעשה קפיצה רצינית. בהיותו שחקן הגנה נהדר, זה יהפוך אותו לשחקן מאוד חשוב בקבוצה.

אני מאמין שנראה שיתוף פעולה מרשים בין דווין בוקר לכריס פול, שיהפוך את הבאק קורט של הסאנס לאחד הטובים בליגה ואני מקווה לראות מאייטון הרבה יותר אגרסיביות מבעבר. אייטון, שבשנתו השניה העמיד ממוצעים יפים של 18.2 נקודות, 11.5 רב', 1.9 אס' ו-1.5 חסימות למשחק, צפוי להפוך למגנט עבור המסירות של פול. הוא כבר הראה שהוא יכול לשמור מצויין על כל עמדה על הפרקט ועכשיו נותר רק להפוך לדומיננטי יותר.
אני מאמין שהסאנס לא רק יכנסו לפלייאוף, הם יתחרו על ביתיות. בעיני יש כמה קבוצות באותה הרמה או קרובה שאמורות להילחם על מקומות 4-8 ואלה שישארו בחוץ ירגישו פספוס, בתקווה שאלה לא יהיו אנחנו. בנוסף, במצב של טורניר פליי-אין, אני מאמין שההחתמות של כל השחקנים המנוסים ובפרט פול וקראודר עשויים להטות את כף המאזניים לטובתנו.
בקיצור עם קצת מזל, הסאנס ישתתפו בפלייאוף לראשונה מזה עשור, בקיצור במידה ולא הבנתם… אני מאמין…

 

תחזית – 47-25

תגיות: , , , , , ,
קרא עוד

קבוצה ביום – שארלוט הורנטס

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום:שארלוט הורנטס

לדף הקבוצה

נשארו: ביסמאק ביומבו (חתם מחדש), טרי רוזיר, קודי זלר, מאליק מונק, מיילס ברידג'ס, PJ וושינגטון, דבונטה גרהאם, קודי מרטין

עזבו: ניקולאס באטום (קליפרס), דווין בייקון (מג'יק)

הגיעו: גורדון היווורד (שוק חופשי), לאמלו בול, ורנון קארי ג'וניור, ניק ריצ'ארדס (דראפט)

מתנדנדים:

חמישייה: לאמלו בול, דבונטה גרהאם, גורדון הייוורד, PJ וושינגטון, קודי זלר

ספסל: ביסמאק ביומבו, טרי רוזיר, קודי זלר, מאליק מונק, מיילס ברידג'ס, קודי מרטין, ורנון קארי ג'וניור, ניק ריצ'ארדס

המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:

אז מה היה לנו שם?

ההורנטס פתחו את השנה הראשונה ללא קמבה ווקר. הפעם הראשונה מאז שהם היו הבובקאטס, שמס' 15 לא הוביל את הכדור בגאון מכיוון שחתם בסלטיקס על חוזה מקס' לאחר שההורנטס סירבו להציע לו חוזה כזה. בהובלתו של הרכש החדש טרי רוזיר, אשר חתם על 58 מיל' ל-3 שנים ומגוון שחקני שנה ראשונה או שניה לצידו, נראה שההורנטס אימצו לראשונה בעידן מייקל ג'ורדן את המירוץ לתחתית.

כמה ניצחונות על נמושות הליגה בפתיחת העונה הובילו את הקבוצה ל-16-12 שלילי וקצת באזז (סליחה) חיובי סביבם, כשטרי רוזיר קולע 17 נק' ב-40 אחוז מהשלוש, והכוכב הגדול – דבונטה גרהאם,  שקלע בעונה הקודמת רק 4.7 נק', מוביל את הקבוצה עם 19 נק' ו-7 אסיסטים (40 אחוז מהשלוש). שני הגארדים הדינמיים איבדו מעט מומנטום בהמשך (גרהאם עם 17 נק' ב-37 אחוז מהשדה בשאר העונה), הקבוצה ניצחה 4 פעמים מ-23 המשחקים הבאים, וחזרה למימדים הטבעיים עם מקום 10 מרשים במזרח (מקום 22 בליגה) ומאזן של לא פחות מ-23 ניצחונות מול 42 הפסדים עם קטיעת העונה.

למה 23? כי להורנטס – לראשונה מאז שבגרוש היה חור – היה מזל. כן, הקבוצה ניצחה 4 ניצחונות יותר ממה שהנט־רייטינג של הקבוצה חזה (7-, מקום 27 בליגה), כיוון שלראשונה מזה עשור, לקבוצה היה מאזן חיובי בקלאץ' (נט־רייטינג של 10+), ומאזן חצוי (17-17) במשחקים כאלו.

לצערם של פרנסי שארלוט, גרהאם, על אף שהיה מועמד רציני שזכה לתמיכה של כמעט כל שחקן פעיל, לא זכה בתואר השחקן המשתפר (מקום 5), אחרי שסים את העונה עם 18 נק' ב-38 אחוז מהשדה ו-7 אסיסטים. טרי רוזיר תרם גם מספר דומה (ב-40 אחוז מהשלוש, שיא קריירה), והקבוצה יכולה גם לציין עונת רוקי מבטיחה של PJ וושינגטון, עם 12 נק' ב-45 אחוז מהשדה וכניסה לחמישייה השניה של הרוקיז. מהצד השני, ניקולס באטום, שהרוויח 25 מיל' דולר בשנה החולפת, יכול להודות לג'ו צ'ילי שמנע ממנו להיות במקום האחרון ברשימת הקלעים של הקבוצה העונה, אחרי שהצרפתי סיים את העונה עם 22 משחקים בלבד ו-3.6 נק' בממוצע למשחק.

קיץ חם

לאחר חמישה חודשים מנומנמים של חוסר מעש עם קטיעת העונה בטרם עת, ההורנטס התעוררו ובגדול אל ההודעה שהם הזוכים בגדולים בלוטרי, וקופצים 5 מקומות כדי לזכות במקום השלישי. לאחר מספר דיווחים על כך שהם יבחרו סנטר כיוון שזו העמדה שהם הכי זקוקים לה, הם גילו שגם בשאר העמדות אין להם יותר מדי ובחרו את מי שקוטלג ככישרון הגדול ביותר בדראפט – לאמלו בול.

בול – רכז 2.01 עם ראיית משחק פנטסטית כחוזקתו העיקרית – הוא מקרה קלאסי של תקרה גבוהה ורצפה נמוכה, שכן שיפור הקליעה הבעייתית שלו וההגנה הכמעט לא קיימת יהיו אלמנטים מהותיים ליכולת שלו להפוך לשחקן רוטציה טוב בליגה. שמועות על חוסר בגרות וקושי לעבור ראיונות בצורה אינטלגנטית איימו על מניית הדראפט שלו, אם כי לאור העובדה שחלק מהשמועות האלו הגיעו מכתבי ההורנטס לפני הדראפט, אפשר לקטלג אותן גם כמסך עשן.

בחירתו של בול השקיטה גם את השמועות סביב עניין של הקבוצה בראסל ווסטברו, אשר היה זמין לטרייד, ולאחר ששיחות הטרייד בין הקבוצה לקליפרס על אודות טרי רוזייר עלו בתוהו. נראה שיהיה קיץ שקט בצפון קרוליינה, כשגם מיץ' קופצ'אק, הנשיא לענייני כדורסל של הקבוצה, הודה כי הקבוצה "לא מתכננת" לרדוף אחרי שחקנים חופשיים. הצעת חוזה לגורדון הייוורד על-סך 120 מיל' ל-4 שנים, יום לאחר פתיחת הפרי אייג'נסי, טרפה את הקלפים והפכו את ההורנטס לשיחת היום. ההצעה הבומבסטית להייוורד (אם כי לפי דיווחים נוספים ההצעות המתחרות היו באיזור ה-110~ ל-4 שנים) הכתה גלים ותדהמה בליגה, כשהייוורד אמנם מגיע אחרי עונה טובה (17-7-4 ב-50 אחוז מהשדה ו-38 אחוז מהשלוש), אך גם אחרי עוד פציעה שסיימה את הפלייאוף שלו ושל הסלטיקס מוקדם משקיווה. התדהמה הייתה גם בקרב הפרונט־אופיס של ההורנטס, שנראה לא ערוך לצורך לפנות עוד כסף מהתקרה כדי להחתים את הפורוורד על החוזה. לאחר שיג ושיח של כמה ימים, החליטו לחתוך ולפרוש את השנה האחרונה של באטום, ובכך הוסיפו עוד 9 מיל' דולר של כסף מת לתקרה לשלוש השנים הקרובות. מראית העין של הבלבול בפרונט־אופיס הוכחה כנכונה, לאחר שקופצ'אק נשאל על אמירתו הקודמת באשר לרדיפה אחר שחקנים חופשיים וענה בקצרה, "לא ציפינו שגורדון הייוורד יהיה זמין עבורנו".

בגזרת הקורונה, לקבוצה נוסף לרשימת הנעדרים גם מאליק מונק, אשר אובחן כחיובי לקורונה וכרגע כמובן עדיין לא משתתף עם הקבוצה באימונים.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

ההחתמה של הייוורד הייתה אולי מוזרה מבחינה ניהולית, אבל מתאימה ביותר לכדורסל שהמאמן ג'יימס בוראגו מציג. לאחר שבשנתו הראשונה בוראגו שיחק עדיין עם קמבה ווקר הדומיננטי, והשינויים שביצע היו בעיקר קוסמטיים, השנה בוראגו יכול היה להטביע את חותמו. אחרי שבמשך שנים הייתה אחת מקבוצות הפיקנרול הבולטות בליגה (טופ 5 בליגה בכל שנה מאז שהתחילו לתעד), השנה הקבוצה הייתה במקום ה-22 בליגה. האמירה הייתה ברורה – האטת הקצב (מקום 30 בליגה), והמון המון מסירות. מקום רביעי בליגה במספר מסירות למשחק (לעומת מקום 23 בשנה שעברה), ומקום רביעי בליגה בסלים שהגיעו אחרי אסיסט (לעומת 24 בשנה שעברה).

הצרה – אלו לא היו מוסרים מוצלחים במיוחד. 15 אחוז מהפוזשנים של הקבוצה הסתיימו באיבוד בשנה שעברה (מקום 25 בליגה), כשפיג'יי וושינגטון, דווין בייקון ומאליק מונק תורמים תרומה ניכרת בתחום הזה. הבאתם של לאמלו והייוורד ממלאים בדיוק את החלל הזה, כששניהם שחקנים שיכולת המסירה שלהם היא התכונה הטובה ביותר אצלם, ובעיקר – הם בעיקר מבינים את המשחק לעומקו. הייוורד כבר מכונה ע"י דבונטה גרהאם "connector", והוסיף "פשוט קל לשחק איתו. הוא מושך תשומת לב, ואנחנו מקבלים זריקות קלות. הוא יודע מה הוא עושה והוא מדבר איתך כדי לעזור לך". גם לאמלו זכה למחמאות דומות מבוראגו, שלאחר שראה אותו מנהל כמה פעולות בפיקנרול הצהיר ש"הוא לא מצפה שיהיה משהו בליגה שהוא כבר לא ראה קודם". אמירות נועזות על שחקן שחגג יום הולדת 19 רק לפני חודשיים. בוראגו כבר שם דגש בפתיחת העונה על רעיון של קונספטים, ולא תרגילים מוגדרים. "אפשר לשרטט תרגילים, אבל בסוף הליגה תעלה על זה. לדעת להגיב לסיטואציה באופן אורגני פותח הרבה יותר דרכים לקלוע"

דבר נוסף שהייוורד אמור לתרום הוא בתור שחקן שיכול גם לשים את הכדור בתוך הטבעת. כלומר, ממש בתוכה. לא סתם גרהאם ציין את היכולת של הקבוצה להשיג זריקות קלות לצידו. בתיאוריה, ההורנטס הם קבוצת התקפה נהדרת, ששמה דגש על זריקות מתחת לסל ושלשות. לו הקבוצה הייתה קולעת באחוזים של קבוצה ממוצעת, הם היו נמצאים במקום ה-7 בליגה באחוזים. בפועל, הם במקום ה-28. יכולת קליעה ממוצעת מאחורי הקשת (36 אחוז, מקום 17) לא מכפרת על חוסר יכולת כמעט מוחלט לקלוע מתחת לטבעת. הקבוצה הייתה מקום 7 בתדירות ההגעה לסל, אך קלעה משם ב-59 אחוז בלבד, מקום 30 באופן מובהק. זה מאוד הגיוני, כאשר הסקוררים הבולטים הם גרהאם ורוזיר, ששניהם מדגדגים את ה-1.85 ביום טוב, עם יכולת בינונית מאוד ליצור מרווח קליעה מול בריוני הליגה (גרהאם קלע ב-49 אחוז, רוזיר ב-52. הרבה מתחת לממוצע הליגה). הייוורד בהחלט יתרום בתחום, כשקלע אשתקד 69 אחוז מהתחום (שיא קריירה), ובאופן כללי טוב יותר בעקביות מממוצע הליגה. היווורד יביא גם ורסטיליות נוספת למשחק, בדמות יכולות הקליעה מהמידריינג' (48 אחוז בשנתיים האחרונות). בוראגו אמנם שם דגש על התפלגות זריקות מודרנית, אך כבר אמר שבאחוזים כאלו יישמח שהייוורד יזרוק גם משם.

חמישיית הקבוצה עדיין לא בטוח, אך נראה שנוטעים את הזרעים לכך שמיילס ברידג'ס וטרי רוזיר, שפתחו בכל המשחקים בהם שיחקו אשתקד, יהפכו לסופר־סאב. המשמעות לדקות המשחק עצמן של השניים היא כנראה מינורית, לאור הורסטיליות שההורנטס מתכוונים להציג, אך ברידג'ס, לאחר שנה מאכזבת משהו בשני צידי המגרש, אולי יצליח להשפיע בצורה טובה ביותר כשיעלה מהספסל. לאמלו בול ודבונטה גרהאם יעלו בעמדות הגארד, PJ וושינגטון והייוורד כמובן בעמדות הפורוורד, וקודי זלר כסנטר. חמישייה ורסטילית וזריזה עם המון פליימייקינג וקליעה, שיכולה למקסם את יכולותיו של בול הצעיר. לפחות בצד ההתקפי.

בצד ההגנתי לעומת זאת, כנראה שלא. הדרישות לבזבז בחירת דראפט גבוהה על סנטר הייתה כנראה מוגזמת, אך הקבוצה בהחלט זקוקה לאיזשהו עוגן הגנתי, אחרי שאפשרה 114.5 נק' ל-100 פוזשנים (מקום 25 בליגה). אחרי שבע שנים שהובילה את הליגה בלקיחת ריב' הגנה (מורשתו של סטיב קליפורד), הקבוצה הידרדרה למקום ה-30 והאחרון בשנה האחרונה. לצד זה, שומרים בעייתים בפרימטר איפשרו שהקבוצה תאפשר המון זריקות בצבע (מקום 27 בליגה) ושומרים בעייתים בצבע איפשרו להם לקלוע ב-65 אחוז (מקום 19). הקבוצה לא נתנה מענה סביר, כשהחתימה שוב את ביסמאק ביומבו כסנטר המחליף, ותשים יהבה שוב על קודי זלר כסנטר. היכולת להסתמך על הייוורד כ-3-4 פיזי תעזור, אך כנראה שלא יותר מדי. הקבוצה כבר הצהירה גם כי כמו בשנה שעברה (360 פוזשנים), היא תסתמך כנראה יותר על וושינגטון (2.01 ביום טוב) כסנטר מחליף מאשר על ביומבו. להגנה, כמו שראינו בשנה שעברה (117 נק' ל-100 פוזשנים), זה לא צפוי לעזור.

פסטיבל ה-LAST DANCE שראינו בקיץ האחרון הוכיח עד כמה מייקל ג'ורדן הוא דמות מרתקת. ההחתמה של גורדון הייוורד היא עוד ביטוי לכך. החוזה הגדול שקיבל הוא במקרה הטוב שאפתני. הייוורד יכול היה להיות ההחתמה המושלמת לקבוצה שחסרה עוד חתיכה אחת. הדרישה ממנו להיות שחקן ההתקפה הטוב ביותר – בפער – היא כנראה יומרנית. אפשר להצדיק את ההחתמה הזו מטעמים מקצועיים – הקאפ-ספייס של הקבוצה לא היה מנחית שחקן דומה בשנה הבאה, בה יש יותר קבוצות עם מקום לחוזה גדול, או אם לאמלו בול הוא באמת שחקן פרנצ'ייז כמו שהם מקווים, אז צריך כבר עכשיו לנסות לבנות סביבו מעטפת בונה.

אבל כמו שנראה לפי הבלבול של ההורנטס – זו לא באמת חשיבה אסטרטגית. זה מבנה האישיות של ג'ורדן שפשוט לא מוכן לקבל איזושהי הנחת יסוד בסיסית בליגה – צריך להפסיד כדי לנצח. המרדף חסר התוחלת אחרי המקום השמיני תמיד יהיה כזה – חסר תוחלת. מבחינה אסטרטגית זו טעות גמורה, אבל הוא לעולם לא יאמץ את הטנקינג, כי תמיד צריך לרצות לנצח. זה מעורר השראה, בעצם.

תחזית: 28 ניצחונות, מקום עשירי.

תגיות: , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים 11.12.20

עדכונים ו-11 יום שהם שבוע ו-4 ימים לתחילת העונה!
 
 
 
 
 
סטיב קר אמר שדריימונד גרין וג'יימס ווייזמן לא צפויים לשחק בפריסיזן.
 
קיירי אירווינג והנטס נקנסו בשל הפרת נהלי מדיה. קיירי הגיב באינסטגרם: "אני לא מדבר עם פיונים."


 
וושינגטון וויזארדס השיקו חשבון טוויטר ייעודי לקהל הישראלי בעברית.
 
גאר פורמן לשעבר ה-GM של שיקגו מצטרף לפליקנס כסקאוט.
 
קווין דוראנט סיפר שהשנה אמנם ישחק בעיקר סמול פורוורד, אך תורגל כבר גם כסנטר בהרכבי סמול בול.
 
אוון טרנר העלה לאינסטגרם תמונה שלו בשיקגו, ג'יסון טייטום הגיב ושאל אותו מתי הוא מצטרף אליהם לאימונים
 
ממפיס חתכו את מריו הזוניה.
 
דוק ריברס נשאל איך הוא מתכוון להריץ פיקנרולים של אמביד וסימונס, כשהאחרון לא מהווה איום, וענה שאנשים שוכחים את רונדו שהיה מעולה בפיקנרול, וכשהיו נותנים לו מטר היה מריץ מהלכים.


 
טי ג'יי וורן צפוי להחמיץ את פתיחת העונה בשל הפציעה ברגל.
 
הסיקסרס טוענים שאין בכוונתם להעביר את בן סימונס בטרייד, ויוסטון טוענים שאין כוונה להעביר את הארדן בטרייד.
 
דיסני הכריזה על תחילת הפקת סרטים על חייהם של כריס פול ויאניס אדטוקומבו


 
 
 
משחקי קדם עונה:
 
02:00 אטלנטה – מג'יק
 
02:00 דטרויט – ניקס
 
03:00 שיקגו – רוקטס שידור בספורט 5
 
05:00 לייקרס – קליפרס
 
05:30 פורטלנד – קינגס
 
 
 
לפוסט זה מצורף: קייד קאנינגהאם. כולם כבר מדברים על מי שצפוי להיות הבחירה הראשונה בדראפט ב-2021, כל מה שאתם צריכים לדעת.
 
קרא עוד

קבוצה ביום – סן אנטוניו ספרס

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-22 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: סן אנטוניו ספרס

לדף הקבוצה

נשארו: למרכוס אולדריג', דמאר דרוזן, רודי גיי, פאטי מילס, דז'ונטה מארי, דרק ווייט, לוני ווקר, קלדון ג'ונסון, טריי ליילס, לוקה שמאניץ', טיילר זלר, יאקוב פלטל ודרו יובנקס (הוחתמו מחדש), קווינדרי וות'רספון (חוזה דו-כיווני)

עזבו: ברין פורבס (מילווקי), מרקו בלינלי (איטליה), צ'ימזי מטו (סקרמנטו)

הגיעו: קיטה בייטס דיופ (חוזה דו-כיווני), דווין ואסל וטרה ג'ונס (דראפט)

מתנדנדים: קאם ג'ונסון (חופשי, חוזה לא מובטח למחנה אימונים)

חמישייה: אולדריג', ליילס, דרוזן, דז'ונטה מארי, לוני ווקר (עד שדרק ווייט יחלים)

ספסל: יאקוב פלטל, רודי גיי, פאטי מילס, קלדון ג'ונסון, דווין ואסל, לוקה שמאניץ', דרו יובנקס, קווינדרי וות'רספון,  טיילר זלר

המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:

אז מה היה לנו שם?

סן אנטוניו ספרס הגיעה לעונת 2019-20 כשהיא חדורת מטרה להשתפר, לאחר אחת מהעונות הגרועות שידעה הקבוצה, אבל למציאות היו תוכניות אחרונות והיא הציגה את היכולת הגרועה ביותר מאז עונתו הראשונה של פופוביץ' על הקווים.

מאזן שלילי, דבר שהקבוצה כמעט לא ראתה ב-22 העונות האחרונות, ליווה אותה כמעט מתחילת העונה ועד לסיומה, ובמשך יותר מדי משחקים ההגנה שלה הזכירה גבינה שוויצרית. ללמרכוס אולדריג' קשישא לקח יותר מדי משחקים להיכנס לקצב ודמאר דרוזן, למרות יכולת טובה במונחיו, פשוט לא הצליח לסחוב את הקבוצה על כתפיו. שחקני רוטציה נוספים, כמו ברין פורבס ומרקו בלינלי, אכזבו מאוד, והאוהדים זכו להכיר רגש שלא הכירו יותר מדי – מרמור.

אף על פי כן, ולמרות שהקבוצה חזרה מפגרת הקורונה בלי שלושה שחקני חמישייה פצועים (אולדריג', ליילס ופורבס), היא נאבקה על הכרטיס לפלייאוף כמעט עד השנייה האחרונה. השחקנים הצעירים נטלו את המושכות, הציגו יכולת מרעננת יחסית בבועה והיו במרחק ניצחון אחד מהעפלה. זה לא הספיק, ובפעם השנייה בלבד בקריירה של פופוביץ', הוא ושחקניו צפו בפלייאוף מהבית במקום מהפרקט. בכך גם נקטע הרצף הארוך ביותר בתולדות הליגה של העפלות לפלייאוף, והקבוצה יצאה רשמית לדרך חדשה.

https://twitter.com/overtime/status/1294038460567900160

קיץ חם

קשה לקרוא לקיץ של הספרס חם במיוחד. אלא אם להחתים על הארכת חוזה את יאקוב פלטל האוסטרי ואת דרו יובנקס מהג'י-ליג נחשב לחדשה מרעישה. אבל לפעמים, כשמסביב יהום הסער, , לא תמיד יש ברירה ולפעמים עדיף לעמוד במקום עד שתחלוף הסופה ולא לעשות יותר מדי.

בגלל היעדר מקום מתחת לתקרת השכר ומחסור בנכסים מספיק מעניינים שקבוצות אחרות ירצו, לספרס לא היו הרבה אפשרויות חיזוק אמיתיות שהיו הופכות אותה למועמדת לאליפות בטווח הארוך. זה לא אומר שבמועדון לא ניסו להתחזק, אלא רק שלא הצליחו למצוא אפשרויות טובות מספיק לשיטתם. כמובן שהיה אפשר להחתים עוד שחקן רוטציה סוג ב' שהיה עוזר לספרס להילחם על הפלייאוף, כמו שעשו קבוצות אחרות, אבל לספרס כבר יש שחקנים כאלה, זה היה בא על חשבון ההתפתחות של הצעירים וזה לא היה לוקח את הקבוצה לשום מקום שאליו היא לא הגיעה קודם. לא העונה, ובטח לא בעונות הבאות. אז מה עושים? עומדים במקום, כאמור, ומנסים להשתפר בדברים הקטנים.

כמעט כל הסגל של הספרס מהעונה שעברה נשאר, ומהמהלכים המעטים שכן נעשו נדמה שהקבוצה החליטה להטיל את מלוא יהבה על שיפור ההגנה. אחרי הכל, ההתקפה הייתה עוד יחסית בסדר, בטח מבחינת יעילות – מקום רביעי באחוזי שדה, חמישי באחוזים משלוש, ראשון ביחס אסיסטים לאיבודי כדור (וגם הכי פחות איבודים למשחק) ומקום 10 בדירוג התקפי כולל. ברור שיש מקום לשיפור, אבל ההגנה היא זו שהייתה גרועה במיוחד, הגרועה ביותר בעידן פופוביץ'. כך שהשניים שאכזבו הכי הרבה בצד הזה של המגרש (פורבס ובלינלי) הועזבו, ובדראפט, שבו הקבוצה בחרה בלוטרי לראשונה מאז הבחירה בדאנקן, הוחלט ללכת על שחקן שנחשב בעיני רבים לשחקן ההגנה הטוב במחזור – דווין ואסל.

מהלך מעניין נוסף שקרה היה זה שדווקא לא יצא לפועל בסופו של דבר, עד כמה שזה נשמע מוזר. בניגוד לעונות קודמות, הפעם עם פתיחת חלון הטריידים הקבוצה כיכבה בלא מעט שמועות, כשהשניים הבולטים שהוזכרו היו הכוכבים הוותיקים אולדריג' ודרוזן. נכון לרגע כתיבת שורות אלה לא נמצא להם בית חם אחר, אבל עצם העובדה שהם הוזכרו כמה וכמה פעמים על ידי כתבים עם מקורות פנימיים מעידה על הנכונות של המועדון לשנות כיוון ולא להסתמך עליהם יותר. לא מן הנמנע שהשניים לא יסיימו את העונה במדי הקבוצה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

עכשיו המושכות עוברות לידיהם של הצעירים. אחרי שב-2018 נבחר לחמישיית ההגנה ואז נפצע לשנה, דז'ונטה מוריי, הרכז/מוביל הכדור בעל זריזות הידיים, קיבל בשנה שעברה הארכת חוזה אבל סבל מחוסר יציבות בהתקפה ואכזב יחסית. סביר שחלק מזה קשור גם להחלמה מהפציעה, שבאופן טבעי לוקחת זמן. העונה עיקר הזרקור יופנה אליו והוא יצטרך להראות שהוא עומד בציפיות ממנו, וחשוב מזה – שווה את החוזה שקיבל ויכול להיות הכוכב הבא של המועדון.

דרק ווייט, הגארד שנכנס לנעליו של מארי עם פציעתו, הוכיח גם בעונה שעברה שהוא נכס חשוב ויעיל, וייתכן אף הצעיר העדיף מבין שניהם בהגנה. עם כמעט חסימה למשחק הוא הוביל את הליגה לגארדים בחסימות, ולצד יכולת הגנתית מעולה (שלישי בסחיטת עבירות תוקף) ניחן גם בראיית משחק מהסוג שקשה ללמד וביד טובה יחסית לשלוש (38% ב-7 זריקות למשחק בבועה). הבעיה היא שהוא אמנם צעיר מבחינת הוותק בליגה, אבל ביולי הבא יחגוג 27 קיצים, וחלון ההזדמנויות שלו להפוך למשהו מעבר לשחקן רוטציה, אם בכלל, הולך ונסגר.

שני צעירים נוספים שיקבלו דקות משמעותיות יותר הם לוני ווקר, שהראה ניצוצות של אתלטיות וגרר את ג'יימס הארדן לדו-קרב פרטי בדצמבר, אבל היה לא יציב לאורך העונה, וקלדון ג'ונסון, שהיה לאחד מהקלעים המובילים של הקבוצה בבועה בעונתו הראשונה בליגה ונראה כמו חיה רעה בהגנה. אף אחד משניהם לא נראה כרגע כמו כוכב-העל הבא של סן אנטוניו, אבל ללא ספק יוכל להיות חלק מתשתית ראויה שתיבנה סביב כוכב כזה, אם וכאשר יגיע.

https://twitter.com/NBATV/status/1334527819284680708

המשותף לארבעתם הוא שהם עם אייקיו כדורסל גבוה, עם מוטת ידיים ארוכה יחסית ויכולים לשמור על כל אחת משלוש העמדות בקו האחורי. ההבדל הוא שכל אחד משחק כדורסל התקפי קצת אחר. מוריי יותר שחקן יוצר שמתבסס על חדירות וזריזות, דרק ווייט הוא יותר סבלני שמחפש את המסירה, קלדון ג'ונסון הוא קצת מכל דבר ולוני ווקר מתבסס על האתלטיות שלו בשביל להגיע לטבעת, אבל צריך לשפר את הסיומת ואת הקליעה משלוש.

בבועה ראינו ניסיון לשחק בהרכבים שונים עם שלושה מתוך הארבעה זה לצד זה, והקבוצה ניצחה חמישה מתוך שבעה משחקים (השמיני והאחרון היה לפרוטוקול בלבד ולכן קשה לגזור ממנו מסקנות). ואם לשפוט לפי דברים שאמר פופוביץ' בראיונות לקראת העונה, זה גם מה שנראה בהמשך, בתוספת דווין ואסל הרוקי, שהוא עוד מאותו דבר ואולי אף טוב יותר מחלקם.

https://twitter.com/AssassinateHate/status/1331500696672342017

ויש גם את יאקוב פלטל בן ה-25, שהגיע לספרס כחלק מהטרייד על קוואי לנארד ודני גרין עם טורונטו וקיבל הקיץ חוזה חדש לשלוש שנים. החוזה הזה הוא בגדר הבעת אמון בו כסנטר העתיד של המועדון, למרות שבעונה שעברה, שהייתה כבר עונתו השנייה בקבוצה, הוא שיחק מעט מאוד – פחות מ-18 דקות למשחק. למרות הדקות המעטות, רק שבעה שחקנים בכל הליגה חסמו יותר ממנו במצטבר, כולל גבוהים ששיחקו הרבה יותר דקות ממנו כמו באם אדאביו, יאניס, מונטרז הארל ואפילו למרכוס אולדריג'. גם בהגנה על הטבעת הוא הצטיין ביחס לליגה, ובעיקר עשה טוב מאוד את כל הדברים הקטנים שצריך ממנו בתפקידו, כמו חסימות לריבאונד ולפיק-אנד-רול, כך שיש על מה לבנות.

הבעיה הייתה שבבועה, שבה מספר הדקות שלו גדל בעקבות הפציעה של אולדריג', עלה תמרור אזהרה מדאיג לגבי יכולתו לשחק דקות ארוכות כשהוא נקלע לבעיית עבירות: מתוך שמונת המשחקים, פעמיים הוא הורחק אחרי שש עבירות ועוד פעמיים סופסל למשך זמן רב כדי שזה לא יקרה.

בראיון איתו לאחר החתימה על החוזה החדש פטר זאת יאקוב בקשיי הסתגלות לתפקיד המוגדל, שעליהם יעבוד העונה אם וכאשר יקבל יותר דקות, כחלק מהניסיון להבין איפה נכון יותר שיעמוד על המגרש כדי להיות יותר אגרסיבי. אלה מילים שמאמן כמו פופוביץ' מאוד אוהב לשמוע. אז האם השנה הוא סוף כל סוף יזכה לדקות משמעותיות?

לא בהכרח, במיוחד לא כל עוד אולדריג' כאן. בכל זאת מדובר בשחקן יותר מנוסה ופופוביץ' הודיע מפורשות שהוא לא עומד לוותר על הפלייאוף בכזו קלות. פופ אמנם שיבח את פלטל לקראת העונה, ואמר שהוא צריך את להגדיל את תפקידו ו"לשנות את המנטליות במידה מסוימת… להיות איום.. לעזור לנו בכך שיצטרכו לשמור עליו", אבל גם שיבח את יכולתו של אולדריג' להסתגל לסגנון משחק חדש בעונה שעברה, כשהפך להיות אחד מקלעי השלשות המובילים של הקבוצה. כבר בדצמבר, חודשיים בלבד לתוך העונה, אולדריג' זרק יותר שלשות ממה שזרק בכל העונה הקודמת, "והשנה יעשה צעד עוד יותר גדול", אמר פופ. רק ימים יגידו ויהיה מעניין לראות איך השניים משתלבים יחד.

כך או כך, הנתונים לא משקרים – עם ממוצע גילים של כ-25, זה הולך להיות הסגל הצעיר ביותר שפופוביץ' אימן בקריירה, והצעיר בתולדות המועדון. ריבוי הפוטנציאל טומן בחובו גם חוסר ניסיון והמון סימני שאלה שהתשובה אליהם תתברר רק בסוף העונה, וזה אך טבעי שחלק מהצעירים יאכזבו בשלבים שונים לאורך הדרך כשיסתגלו לבמה הגדולה.

בנוסף, למעט פאטי מילס הוותיק ודרק ווייט, ואולי גם קצת לוני ווקר ודווין ואסל, הקו האחורי של הספרס לוקה בחסר בתחום שאליו הליגה הולכת כבר שנים – קליעה משלוש – דבר שעלול להיות בעוכריהם אל מול הג'יימס הארדנים והסטף קרים של הליגה. אבל למי שאוהב לראות תהליכי התפתחות של צעירים, הולך להיות מסקרן לראות את הספרס השנה, ולו רק כדי להבין לאן מועדות פני המועדון בשנים הקרובות.

לא יקרה שום אסון אם הקבוצה שוב לא תגיע לפלייאוף ותסיים את העונה בלוטרי, הפעם בתקווה עם בחירה קצת יותר גבוהה שאולי תנחית כוכב עתידי. בינתיים הצעירים ימשיכו להשתפשף ולצבור ניסיון, אחד מהם אולי יעשה עוד קפיצה, ולקראת סגירת חלון הטריידים הספרס אולי ימצאו קונטנדרית שתרצה להתחזק באולדריג' או בדרוזן תמורת איזו בחירת דראפט או נכס צעיר. זה יצטרך להיות כנראה הרבה פחות ממחיר השוק שלהם, אבל עדיף על כלום.

גם אם הם לא יעברו לקבוצה אחרת השנה, השניים מסיימים חוזה בסוף העונה ויפנו לספרס כ-50 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר. יחד עם עוד כ-30 מיליון או יותר שיתפנו משחקנים אחרים, כמו רודי גיי ופאטי מילס, היא תוכל להיות פקטור רציני יותר בשוק החופשי, שיכלול שמות גדולים יותר מאשר השנה – ובראשם היהלום הגדול שכולן יחזרו אחריו, יאניס. ואז, בתקווה, סן אנטוניו תחזור למחוז המוכר לה היטב – צמרת המערב.

תחזית

באיחור ניכר, ואחרי שבאמת כבר לא הייתה לפופוביץ' ברירה, הקבוצה תיכנס העונה לתהליך של בנייה מחדש, רק שהיא תעשה זאת בדרכה הייחודית. במקום מכירת חיסול של שחקנים, בקבוצה ימשיכו לנסות להעביר חלקים בודדים אבל לא בכל מחיר. ובמקום להפסיד עד הסוף בכוונה, הם ינסו להיות תחרותיים ולהיאבק על הפלייאוף כנגד כל הסיכויים. זה יהיה בעוכריהם, כי בסופו של דבר הספרס כנראה יסיימו רק עם 35-40% הצלחה, אבל שוב יהיו לפחות 7 או 8 קבוצות גרועות מהם בליגה.

בהגנה כמעט בוודאות יהיה שיפור דרך חיסור, לאור עזיבת פורבס ובלינלי, אבל לא בטוח שכזה משמעותי והקבוצה תיקח צעד אחורה בהתקפה בדיוק מאותה סיבה – בהיעדרם לקבוצה אין כמעט קלעי שלוש טהורים. בנוסף, דרק ווייט, לוני ווקר וקלדון ג'ונסון פצועים כרגע. לפחות חלקם לא צפויים לפתוח את העונה ולא ברור מתי הם יחזרו או עד כמה זה יפגע במאזן הסופי, לאור לו"ז המשחקים המקוצר והדחוס.

אבל אם אתם צריכים להצמיד לי אקדח לרקה, הייתי מהמר שדרק ווייט ייבחר לחמישיית ההגנה השנייה, כמו שמגיע לו כבר שתי עונות, שלוני ווקר או קלדון ג'ונסון ייתנו עונת פריצה ושלקראת סוף חלון ההעברות אחד משני הכוכבים הוותיקים, ואולי גם אחד מהצעירים שיאכזב, יועברו תמורת צעיר מבטיח נוסף. ובסוף, כשאחרון האורות באולם הביתי יכבה, הספרס יבחרו בלוטרי בפעם השנייה בלבד מאז 1997, ואם אלת המזל תחייך לפופוביץ' שוב, הוא יזכה לבחור את הכוכב שיצעיד את המועדון לעשור נוסף של הצלחה.

תגיות: , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד

מחשבות ראשוניות על הארכת החוזה של פול ג'ורג', והמתח בין המהלך הנכון ל"נכון"

פול ג'ורג' חתם אמש על הארכת חוזה של 226 מיל' דולר ל-5 השנים הקרובות בלוס אנג'לס קליפרס. ג'ורג' שיכול היה להיות שחקן חופשי בתום העונה הנוכחית, בעצם יממש את אופציית השחקן שיש לו בסוף העונה. בנוסף יחתום על חוזה של 190 מיל' דולר ל-4 השנים הקרובות, כשבשנה האחרונה (2024/25), בגיל 35, תהיה לו אופציית שחקן על סך 48 מיל' דולר.

במבט ראשוני, זה לא נראה מתאים. ג'ורג', שמגיע אחרי עוד עונה פצועה, אחרי שהחמיץ 18 משחקים העונה עקב ניתוח בכתפו ועוד משחקים ספורדיים לאורך העונה. הוא בעיקר מגיע אחרי הילה של כישלון שסובבת סביבו וסביב הקבוצה בפלייאוף האחרון, עם הפסד יתרון של 3-1, וממוצעי פלייאוף של 20 נק' ב-39 אחוז מהשדה (33 אחוז מהשלוש). זה מצטרף לשורת כישלונות של הפורוורד בשנים האחרונות בפלייאוף. תגמול על כך בדמות החוזה המקסימלי נראה כמו ההגדרה המילונית ל-Failing upwards, כישלון שמזכה בקידום. העובדה שדיווחים מחדר ההלבשה מסמנים אותו כאדם בלתי נסבל ודאי לא תורמת.

אז קודם כל, האם זה נכון? אז על איכויותיו כאדם קשה לי לדבר, אבל 10 נק' ב-4 מ-16 במשחק 7, כולל שתי שלשות מהפינה שפוגעות אך ורק בלוח, צבעו את הסדרה ככישלון רבתי של PG. ששת המשחקים הקודמים בסדרה, עם 24 נק' בממוצע, ב-46 אחוז מהשדה (43 אחוז מהשלוש על 8 זריקות, 90 אחוז מהעונשין), כולל 26 ו-33 נק' בהפסדים במשחק 5 ו-6, מוסיפים עוד גוונים לתמונה. גם עם משחק 7 מחריד, הוא מסיים את הסדרה הזו עם 22 נק' בממוצע למשחק, ב-38 אחוז מהשלוש.

ועדיין – התמונה המלאה של ג'ורג' מאיימת. סדרת סיבוב ראשון מול המאבריקס שהסתיימה אמנם בניצחון, אבל גם ב-18 נק' ב-27 אחוז מהשלוש (כששני משחקים של 27 ו-35 נק' מופרדים ביניהם בשלושה משחקים של 11 נק' ב-21 אחוז מהשדה, 16 אחוז מהשלוש) מעידים על שחקן שלכל הפחות לא יציב בצורה קיצונית, לשלם לו סכום כזה לאורך 5 השנים לא מקבע את הקליפרס בכיוון מאוד ספציפי?

אז כן, זה בוודאי מקבע אותם. אבל זה גם מקבע אותם על היקום הטוב ביותר מבין כל התרחישים האלטרנטיביים. סקירה קצרה של השוק החופשי ב-2021 מלמדת שאמנם יש יותר כישרון משנה שעברה, אך קשה לראות תרחיש שבו פול ג'ורג' הוא לא השחקן ה-3 בטיבו בשוק, אחרי יאניס וקוואי. רק ירידה דרמטית בכושרו, תוריד אותו מתחת לרמת הכישרון של ויקטור אולדיפו, כריס פול, רודי גובר, וכמובן ג'רו הולידיי, קייל לאורי ודמאר דרוזן. גם אם הקבוצה תוותר עליו, וגם לו הייתה לה האפשרות ליצור קאפ-ספייס משמעותי, אין שחקן שיהווה שדרוג משמעותי עליו בשוק החופשי, וגם אין שחקן ריאלי שכזה גם בשוק הטריידים.

האם זה החוזה הנכון? כידוע, אתה הוא מחיר השוק שלך. בשוק שבו עשר קבוצות יכולות לפנות די בקלות מקום לחוזה מקסימלי, וג'ורג' ממוקם גבוה ברשימת השחקנים החופשיים, קשה לראות מצב שבו ג'ורג' לא מקבל הצעה מקבילה לפחות מקבוצה אחת, אולי אטרקטיבית לא פחות מהקליפרס (אפשר להניח שהוא כבר עכשיו היה תוכנית ב' ברורה לאחת הקבוצה שתפסיד במירוץ על יאניס – מיאמי, דאלאס או טורונטו). עונה פצועה למחצה של גורדון הייוורד זיכתה אותו ב-120 מיל' בשוק עם מעט מאוד קאפ-ספייס, קמבה ווקר – שחקן פחות לכל הדעות – זכה לחוזה מקס' שנה קודם לכן. גם ג'ורג' היה זוכה לעניין שכזה.

אוקיי, אבל למה עכשיו? בעיקר, כי למה לא. ג'ורג' מאוד מעוניין בהארכת חוזה. אפשר לראות את זה מהעובדה שהוא בנה את החוזה שלו בדיוק במטרה שתאפשר לו להאריך את החוזה ללא לבחון את השוק החופשי. זה מאפשר לו ביטחון עתידי ושקט נפשי. הקליפרס, מצידם, מקבלים דבר דומה – שקט נפשי בגזרה אחת של שחקן חופשי פוטנציאלי, וביטחון עתידי. הם אכן לא מוגנים נגד פציעה משמעותית של ג'ורג' השנה, אבל זה טרייד-אוף שאפשר לעשות לאור הסבירות הנמוכה של פציעה שכזו.

הדבר הנוסף שהארכת החוזה הזו מאפשרת היא בהירות. בהירות גם עבור מנהלי הקבוצה, ובהירות גם עבור קוואי לנארד, לנארד, שגם לו היה רוצה לא היה יכול לחתום על הארכת חוזה עכשיו בגלל מבנה החוזה שלו, יודע כבר עכשיו כי הקבוצה שמה לצידו את השחקן הטוב ביותר שהיא יכולה לשים לטווח הארוך. האם היה עדיף לחכות עד שלנארד יחליט בעצמו כדי לקבוע את עתידו של ג'ורג'? לאחר שהקליפרס מישכנו כבר את רוב הבחירות העתידיות שלהם, ניסיון לוותר על שניהם כדי לבצע טנקינג זריז הוא אוטופי ומאד לא ישים בעולם האמיתי.

אבל האם זה חוזה טוב? לא, זה לא חוזה טוב. אפשר כביכול להיות אופטימיים, כיוון שמשחקו של ג'ורג' צפוי להתבגר בצורה לא רעה: הוא מתבסס הרבה על קליעה, ויהיה פלוס הגנתי לאורך זמן. ועדיין – לשלם 48 מיל' לפול ג'ורג' בן ה-35, גם בתקרת שכר גבוהה יותר מעכשיו, זה שאפתני במקרה הטוב. השנים הללו ייראו רע, הקבוצות הללו יהיו לא טובות – אבל זה עדיין החוזה הנכון. אף קבוצה לא זכתה באליפות כי כל חוזה שהיא נתנה היה החוזה האופטימלי. החיים, למרות מה שכל סטטיסטיקאי מתחיל רוצה להאמין בו, הם לא פיתרון בעיית MIN/MAX. גם הכרה בהפסד עתידי בסבירות גבוהה מאוד היא חלק בסיסי מכל ניהול סיכונים. פול ג'ורג' ירוויח בסוף החוזה הזה, הוא יקבל סכום כסף שהתפוקה שלו על המגרש לא תצדיק. אבל באמצע החוזה הזה, הקליפרס – אולי – ייזכו באליפות. או לכל הפחות, הם משיגים את הטוב ביותר בעולם לא מושלם.

קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות