Sample Page

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: סקרמנטו קינגס

(שחר שוויד)

לדף הקבוצה

נשארו: דיארון פוקס (האריך חוזה), באדי הילד, קורי ג'וזף, קורי ברואר, יוגי פרל, מרווין באגלי III, האריסון ברנס, ג'בארי פארקר, קייל גאי, ג'סטין ג'יימס, דקאן ג'פריז (האריך חוזה), רישון הולמס.

עזבו: אלכס לן (טורונטו), קנת בייזמור (גולדן סטייט), בוגדן בוגדנוביץ' (אטלנטה), הארי ג'יילס (פורטלנד)

הגיעו: פרנק קמינסקי, חסן וייטסייד (שניהם מהשוק החופשי), טייריס הליברטון, רוברט וודארד II, ג'המיוס ראמזי (דראפט)

מתנדנדים: באדי הילד

חמישייה: דיארון פוקס, באדי הילד, האריסון בארנס, נמניה בייליצה, חסן וייטסייד

ספסל: פרנק קמינסקי, קורי ג'וזף, רישון הולמס, ג'בארי פארקר, מארווין באגלי, קורי ברואר, דקאן ג'פריז, ג'סטין ג'יימס, קייל גאי, טייריס הליברטון

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

סקרמנטו התחילה את העונה עם שאיפות להגיע לפלייאוף ולשבור בצורת של 14 שנים. הציפייה הייתה לראות קפיצת מדרגה נוספת של פוקס והילד יחד עם באגלי הצעיר המבטיח. אבל לצערם הפתיחה הייתה קשה עם הפסד ב-29 הפרש לפיניקס במשחק הראשון, שגם כלל פציעה של באגלי שלבסוף השביתה אותו עד לתחילת דצמבר. ואז הם הפסידו גם ב-32 ליוטה במשחק השלישי ובסך הכל רשמו 5 הפסדים רצופים מתחילת העונה. אין מנוס, החמישייה הייתה פשוט חלשה מדי. דווקא אז היה נדמה שיש סימן לאופטימיות כשהקבוצה ניצחה 6 מתוך 8 המשחקים שלאחר מכן. המפתח היה בוגדנוביץ' שהעלה את הממוצע ב-10 נקודות.

אבל בשביל הקינגס זה לא היה מספיק. חוסר יציבות של פוקס, הילד ובוגדנוביץ', בתוספת צוות מסייע לא מספיק טוב בדמות נמניה בייליצה והאריסון בארנס, הוביל להפסדים רבים. הקבוצה הצליחה להגיע עד לדצמבר עם מאזן סביר אבל אז ספגה 8 הפסדים רצופים שהורידו אותה למטה. דצמבר שהיה חודש קשה לקבוצה אמנם נגמר אבל שבוע וחצי לאחר מכן התחילה הקבוצה רצף של 6 הפסדים שקבר באופן מעשי את סיכוייהם להגיע לפלייאוף.

לאחר רצף ההפסדים השני, שכלל הפסד לדטרויט ב-21 הפרש, לוק וולטון המאמן ניסה לעשות שינוי. זה התחיל בטרייד ששלח את טרבור אריזה לפורטלנד תמורת קנת בייזמור והמשך בשינוי בחמישייה. עד אז הילד ופוקס פתחו והילד היה זה שמוביל את המשחק. הוא קלע הכי הרבה עם 20 נקודות למשחק, זרק הכי הרבה ובכלל שיחק הכי הרבה דקות בקבוצה – 34 למשחק. ועדיין הקבוצה הפסידה. הפסידה הרבה.

החל מהמשחק שאחרי דטרויט, בוגדנוביץ' פתח במקום הילד וההשפעה הייתה מהירה. הסרבי אמנם לא כיכב וקלע רק 13 נקודות למשחק, אבל כנראה הקיצוץ בדקות המשחק של הילד השפיע. באדי שיחק קצת פחות מ-23 דקות והקבוצה ניצחה ב-17 הפרש את שיקגו. משם הקינגס הצליחו לשפר את המאזן שלהם ומאותו רגע ועד סוף העונה מאזנם עמד על 15-12. לשם ההשוואה, עד לאותו משחק הוא היה 16-29. ההורדה ההדרגתית המשיכה עד לסוף העונה ובבועה הילד שיחק רק 21.4 דקות למשחק. למרות הירידה בדקות חל שיפור בנתוניו האישיים. הוא מן הסתם קלע פחות, אבל עדיין היה דומיננטי עם 17.8 נקודות ב-25.2 דקות ושיפר את אחוזי הקליעה לשלוש מ-36.4% ל-44.7%.

אחרי פגרת הקורונה הקבוצה הגיעה לבועה, אבל עם סיכויים קלושים להגיע לפלייאוף ולא הרשימה במיוחד. פוקס אמנם העלה את הממוצעים עם 26.2 נקודות, וגם בוגדנוביץ הפציץ 19.6 נקודות למשחק, אבל זה היה מאוחר מדי ולאחר מאזן 3-5 בבועה הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-12 במערב. נקודת האור מהעונה הייתה כאמור בוגדנוביץ', שהעלה את הממוצעים ל-15.1 נקודות למשחק והראה דומיננטיות בתור הגארד הפותח לצד דיארון פוקס.

https://twitter.com/NBA/status/1291474616041512962

קיץ חם

המהלך המשמעותי שסקרמנטו עשתה הקיץ הוא דווקא המהלך שהיא לא עשתה. הקינגס יכלו להשוות את ההצעות שקיבל בוגדנוביץ' אך בחרה שלא. אטלנטה הציעה לו חוזה בגובה 72 מיליון דולר לארבע שנים וסקרמנטו החליטה שהיא מוותרת עליו. החלטה דרמטית לאור העבודה שבוגדן היה הקלעי השני בטיבו בקבוצה וללא ספק היה חלק משמעותי שהצליח כבר להשתלב במועדון. ההחלטה נובעת ממניעים כלכליים ומכך שהמועדון כנראה סימן דווקא את הילד כגארד המוביל של הקבוצה לצד פוקס, למרות שמפברואר הוא סופסל לטובת הסרבי, כאמור. לפי ווג', במקור בוגדנוביץ' היה אמור לעבור למילווקי בעסקת סיין אנד טרייד, שהייתה נותנת לסקרמנטו לפחות תמורה עליו. אבל בסופו של יום העסקה הזו נפלה, יש האומרים בגלל עניינים טכניים של טמפרינג ויש הטוענים כי בוגדנוביץ' הבין שהוא יכול לקבל יותר בשוק החופשי, ובקליפורניה נותרו בידיים ריקות.

במקביל, הקבוצה החתימה את דיארון פוקס על חוזה מקסימום לחמש שנים, שיכניס לו במינימום 163 מיליון דולר ובמקסימום 196, אם ייבחר לאחת משלוש חמישיות העונה (השכר מדורג בהתאם לחמישייה שאליה יבחר). החתמה מעולה של מי שללא ספק הוא הכוכב המוביל של הקבוצה.

בדראפט סקרמנטו בחרה את טייריס האליבורטון במקום ה-12. מדובר ברכז גבוה (1.96 מ') ששיחק שתי עונות במכללת איווה. האליבורטון הוא לא קלעי גדול אבל הוא מאד וורסטילי. הוא מוסר מעולה עם 6.5 אסיסטים למשחק ולוקח הרבה ריבאונדים בזכות גובהו עם 5.9 ריבאונדים למשחק. בנוגע לקליעה, יש לו אמנם זריקה קצת מוזרה אבל הוא קולע לשלוש ברמה גבוהה ובמכללות עמד על 42.6% מחוץ לקשת.

ובשוק החופשי, בסקרמנטו הבינו כבר שלא לבנות על באגלי, אחרי שבעונה שעברה שיחק רק 13 משחקים עקב פציעות, והחליטו להביא את וייטסייד שיהיה הסנטר הפותח שלהם בעונה הקרובה. גם למחליף לוייטסייד כבר דאגו והביאו את פרנק קמינסקי מפיניקס, ובכך סגרו את גזרת הקו הקדמי.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

סקרמנטו מתחילה את העונה עם שאלות רבות. האם ההימור על הילד ישתלם? האם פוקס יעשה את הצעד הנוסף שדרוש לו כדי להוביל קבוצה מנצחת? והאם באגלי יצליח להישאר כשיר ויצדיק את הבחירה בו בדראפט לפני דונצ'יץ'?

נכון לעכשיו המצב לא נראה מזהיר. הילד העביר את חצי העונה האחרונה בעיקר בהסתכלות על בוגדנוביץ' משחק על חשבונו ומעניין לראות איך הוא ישתלב מחדש בתור שחקן חמישייה בקבוצה. על אף אמונת הקבוצה בו אני מניח שוולטון מבין שאת המפתחות יש לשים אצל פוקס. הצלחת הקבוצה או כישלונה תלוי בו, בעיקר אחרי העזיבה של בוגדנוביץ'. הוא יצטרך לנהל את המשחק ולדעת לשחק על הנקודות החזקות של הקבוצה. פיק אנד רולים עם ווייטסייד יחד ריווח של בארנס, הילד ובייליצה יכול להיות מתכון להרבה שלשות או לחילופין מהלכים באזור הצבע.

הילד יצטרך ללמוד לקחת צעד אחורה ולהבין שהמשחק לא תמיד ילך אליו. הוא צריך לעשות את התנועה הנכונה ולחפש מצבי קליעה לשלוש. אם הוא ימשיך עם האחוזים שאיתם סיים את העונה יחד עם כמות דקות יותר גדולה אנחנו יכולים לצפות למקום ראשון בכמות השלשות בעונה לאחר שבעונה השנייה סיים שני רק להארדן.

מלבד השינויים בקו האחורי, הקינגס מגיעים לעונה הקרובה עם קו קדמי מעובה. בראש וראשונה, הקבוצה הביאה את חסן וייטסייד, שחקן שנקודות החוזקה שלו הן בדיוק מה שחסר לקבוצה. סקרמנטו סיימה את העונה האחרונה כשהיא הקבוצה הרביעית הכי גרועה בליגה בריבאונדים ובבלוקים. במקרה וייטסייד הוא האיש המושלם למשימה. את העונה האחרונה הוא סיים במקום רביעי בדירוג הכדורים החוזרים ומוביל בפער ניכר את טבלת החוסמים בליגה. ההצטרפות שלו צריכה לסייע לקבוצה בפרמטרים הללו לאחר שבעונה האחרונה הסנטר הפותח שלהם היה רישון הולמס. הקבוצה לא הסתפקה בוייטסייד והביאה גם את פרנק קמינסקי שנתן עונה טובה בפיניקס בשנה החולפת. שילוב שלו ושל ביאליצה בקו הקדמי יכול לייצר חמישייה של קלעי שלשות. הקבוצה שופעת בשחקנים גבוהים כשגם ג'בארי פארקר שהגיע באמצע העונה שעברה נמצא בסגל. אני מקווה שבאגלי לא תיכנן לחזור מהפציעה בקרוב כי מצפה לו הרבה תחרות.

בכלליות, כנראה שהקינגס לא חושבים ברצינות להגיע לפלייאוף העונה, אחרת היו עושים חיזוק רציני. כנראה שאנחנו נצפה פה בעונה נוספת של בניה מחדש שיכולה לבנות בסיס טוב לעונה הבאה. בתקווה שהקבוצה תמצא לנכון להביא שחקן משמעותי לקבוצה או תזכה בבחירת דראפט טובה ובעונה שלאחר מכן תצליח לייצר ריצת פלייאוף.

תחזית: מקום 13 במערב

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: ניו אורלינס פליקנס

לדף הקבוצה: ניו אורלינס פליקנס

נשארו: לונזו בול, ברנדון אינגרם (הוחתם על חוזה מקס), זאיון וויליאמסון, ג'י ג'י רדיק, ג'וש הארט, ג'קסון הייז, ניקייל אלכסנדר-ווקר, ניקולו מלי, סינדריוס ת'ורנוול (הוחתם לבועה, הוחתם מחדש בקיץ)

עזבו: דרק פייבורס (יוטה), ג'רו הולידיי (מילווקי), פרנק ג'קסון (אוקלהומה סיטי), איטוואן מור (פיניקס), ג'אליל אוקפור (דטרויט), קנריק וויליאמס

הגיעו: ווילי הרננוגומז (שוק חופשי), סטיבן אדאמס (קיבל הארכת חוזה עם הטרייד), אריק בלדסו (טרייד), קיירה לואיס (דראפט)

מתנדנדים:-

חמישייה: לונזו בול, ג'י ג'י רדיק, ברנדון אינגראם, זאיון וויליאמסון, סטיבן אדאמס

ספסל: אריק בלדסו, ניקייל אלכסנדר-ווקר, ג'וש הארט, ווניין גבריאל, ג'קסון הייז, קירה לואיס, סינדריוס ת'ורנוול, נאג' מארשל, ווילי הרננוגומז

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

אחרי 7 עונות תחת מוטת ידיו הבלתי נגמרת של אנתוני דייויס, הפליקנס יצאו לדרך חדשה. דייויס הועבר ללייקרס ובמקומו הגיע ישירות מהדראפט, כוכב חדש דנדש – זאיון וויליאמסון. אליו הצטרפו חבורה של צעירים וותיקים, והפליקנס השאירו רושם של קבוצה שהעתיד מונח לרגליה, אבל גם ההווה לא רע בכלל. למרות השילוב של הותיקים והצעירים הם לא הצליחו להגיע לפלייאוף, אבל קשה לבחון קבוצה כמעט חדשה לגמרי על נושא זה. בואו נסתכל אינדבידואלית מה היה לנו שם.

נתחיל כמובן בזאיון – במשחקי האימון הוא נראה בלתי עציר, ואז הגיעו הכאבים בברך והפליקנס השביתו אותו. רק בסוף ינואר קיבלנו את הבכורה שלו שהייתה מרשימה. הפליקנס שמרו אותו בצמר גפן והקפידו על הגבלת דקות. זאיון נאלץ להסתפק ב-28 דקות ממוצע למשחק, בהם הוא הספיק לקלוע 22.5 נקודות. אל תתרשמו מה-42% שרשום לו משלוש, הוא עשה 4 מ-4 במשחק הראשון, ובשאר העונה זרק רק עוד 10 פעמים, מתוכן קלע 2 בלבד. זאיון משחק באנרגיה גבוהה, בלתי עציר באיזור הטבעת. יש לו חוכמת משחק, והוא יודע לתת למשחק לזרום אליו. הבעיה העיקרית היא במשחק ההגנה. כצפוי לבחור במשקל של זאיון הוא דיי מתקשה בתנועה הלאטרלית, וכל מה שצריך בשביל לעקוף אותו זה לרוץ מסביבו (לא משימה פשוטה, אבל אפשרית). לא היה לפליקנס גיבוי מאחורה, כיוון שדרק פייבורס לא שיחק מספיק, וג'קסון הייז עדיין לא מספיק בשל.

אבל הפליקנס לא היו רק זאיון. ברנדון אינגראם סוף סוף פרץ והראה את הפוטנציאל שגרם ללייקרס לבחור בו בבחירה שניה בדראפט. אינגראם שיפר משמעותית את הקליעה, כשאחוזי השלשות עולים מ-33% ל-39% ואחוזי העונשין קפצו מ-67% עלובים ל-85% יפהפיים. אינגראם קלע 23.8 נקודות למשחק וגם מסר 4.2 אסיסטים ונראה כמו השחקן שחלמו שיהיה כשיצא מהקולג'.

לעומת אינגראם, לונזו בול המשיך להראות ניצוצות ממה שהוא יכול לעשות, אבל זה לא היה מספיק, ובבועה בול נראה זוועה. לקבוצה היה חסר כימיה וחיבור, ואלווין ג'נטרי לא הצליח ליצר אותם. ההתקפה הייתה בינונית, וההגנה גרועה. ככה אי אפשר להגיע לפלייאוף במערב.

קיץ חם

הפליקנס פיטרו את אלווין ג'נטרי דיי מהר אחרי הבועה, ואחרי לא מעט שמועות על מאמנים שרצו לבוא לאמן את זאיון, זכה בתפקיד סטן ון גנדי. ון גנדי התחיל את הקריירה במיאמי, ונאלץ לפנות את הכיסא לפט ריילי שחזר לקחת עוד אליפות אחת ב-2006. לאחר תקופה טובה באורלנדו, אותה הצליח להביא לגמר ה-NBA היחסים שלו עם הקבוצה הדרדרו והוא פוטר. הוא הגיע לדטרויט שם תיפקד גם כג'נרל מנג'ר, אבל לא הצליח לעזור לה להתרומם. מהתקופה שלו בדטרויט יזכרו בעיקר את השחרור של ג'וש סמית' ואת המשפט האלמותי – תבנו חומה מז***נת. אחרי שלא הצליחו להתרומם עם ג'נטרי ההתקפי, דייויד גריפין מביא מאמן הגנתי קשוח שירביץ תורה בילדים.

בסגל היו לא מעט שינויים. עוד לפני הדראפט גריפין שלח את הולידיי למילווקי בתמורה לאריק בלדסו, ג'ורג' היל והמון בחירות סיבוב ראשון, שעדיין לא ברור איפה הם יהיו. אם יאניס יעזוב את מילווקי, זה יהיה מכרה זהב. אם יאניס ישאר, זה יהיה נכסים נחמדים ותו לא. מצד שני לא ברור מה בער לגריפין להעביר את הולידיי שיכל לשמש כמנטור לצעירים, ועדיין יש לו המון כדורסל לתת. בסופו של דבר הטרייד הפך לטרייד משולש כשג'ורג' היל המשיך לאוקלהומה סיטי והפליקנס קיבלו את סטיבן אדאמס.

הסנטר הניו זילנדי, הוא מזן שכבר כמעט נכחד מהליגה. קשוח על גבול האלים, רים ראנר ללא טווח קליעה. הוא אמנם הגיע בזול, אבל עם תג מחיר של 27 מליון דולר בעונה הקרובה. גריפין מיהר להחתים אותו ל-2 עונות נוספות בהן הניו זילנדי ירוויח 17 מליון דולר בעונה. זה המון כסף לשחקן שכבר אין לו כמעט ביקוש בליגה.

לאחר עונת הפריצה של אינגראם, לפליקנס לא נותרו ברירות והם החתימו אותו על חוזה מקסימום. מי שלא קיבל הארכת חוזה הוא לונזו בול שנכנס לעונה האחרונה בחוזה הרוקי שלו. דיי בצדק. הוא יצטרך להוכיח את עצמו לפני שיקבל כסף. לא מספיק פוטנציאל, בול ידרש לעונה שלמה יציבה.

בדראפט גריפין בחר את קיירה לואיס, רכז אתלטי ממכללת אלבאמה שמקבל השוואות לדארן קוליסון ודניס שרודר. לא ברור כמה הזדמנויות יהיו לו מאחורי בול ובלדסו.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

שאלת השאלות הייתה ונשארה הבריאות של זאיון. גריפין אמר בראיון שהוא רוצה שזאיון ישחק 3, שהוא רוצה לראות פיק אנד רול של זאיון עם סטיבן אדאמס בהתקפה. מעבר לרחמים על מי שיצטרך לשמור על הפיק הזה ולהקריב את גופו למען הכדורסל, לא מדובר פה ברעיון מהפכני. זאיון במעמדו אמור לדעת לשחק בפרימטר ולהוביל כדור, הגם שהוא יותר 4 מ-3. בהגנה זה סיפור אחר. לזאיון אין שום סיכוי לשמור על שחקני כנף, וכשהוא, אינגראם וסטיבן אדאמס יהיו ביחד על המגרש, קבוצות ינצלו את הכבדות והאיטיות בשביל לעשות המון סלים. בכלל, לא ממש ברור איך זאיון ואדאמס אמורים לשחק ביחד בכדורסל של היום. לשניהם אין טווח והם סותמים את הצבע, ושניהם יתקשו לרדוף אחרי גארדים זריזים על קשת השלוש. הפתרונות לסטן ון גנדי שיצטרך להיות יצירתי במיוחד. הפליקנס החליפו מאמן התקפי במאמן הגנתי, אבל לא בטוח שיהיו לו פתרונות עם הסגל הנוכחי.

ון גנדי יכול לעלות עם הרכב סופר הגנתי של בול, בלדסו, הארט, אינגראם ואדאמס, אבל הרכב כזה יתקשה לייצר נקודות והריווח יהיה נוראי. זאת הסיבה שאני חושב שרדיק יהיה חייב לעלות בחמישיה עם בול כדי לייצר איום שלשות שלמעט אינגראם לא קיים. אם את ההתקפה אפשר לסובב סביב אינגראם או זאיון, אבל בלי ריווח זה לא יעבוד. בנוסף לזאיון יש לא מעט בעיות הגנתיות שיפגעו בקבוצה.

זאת הולכת להיות עונת חוזה עבור הארט ובול (בהנחה שהם לא יחתמו על הארכה לפני פתיחת העונה) וזה יכול לשחק לטובת הפליקנס. המדד עבור בול יהיה קודם כל הקליעה שלא הבריקה עד היום, אבל גם ניהול משחק נקי יותר מטעויות. הארט הוא 3&D וחייב להוכיח שהוא יכול לשמור על השחקנים הטובים בליגה.

בסופו של יום הפליקנס יקומו ויפלו על היכולת של זאיון להיות הכוכב שהובטח לנו, וזה תלוי מאוד בבריאות שלו. נקווה שאינגראם וזאיון בילו את הקיץ בשיפור התקשורת בינהם כי זה הבסיס עליו בונה דייויד גריפין. גריפין דיבר על פיק אנד רולים של זאיון עם אדאמס, אבל אני בהחלט חושב שפיק אנד רול עם אינגראם יכול להיות יותר קטלני, ולא משנה מי מוליך הכדור. אינגראם עלה 3 דרגות בעונה האחרונה כשהפך לסקורר יעיל, יש לו עוד דרגה או שתיים לעלות כדי להפוך לכוכב אמיתי בליגה. הוא צריך להוכיח שמה שראינו בעונה האחרונה לא היה מה שנקרא בעגה המקצועית – עונת חוזה.

תחזית:

אינגראם יככב על המגרש, וזאיון ישחק כ-75% מהמשחקים. בול יראה נורא ויעבור בטרייד במהלך העונה. בלדסו יתפוס את עמדת הרכז הפותח ויגאל את עצמו על ידי זה שידחוף את הפליקנס לפלייאוף מתוך הפלייאין. הפליקנס יסיימו את העונה במקום התשיעי במערב.