Sample Page

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: דאלאס מאבריקס

(סער ברעם פוסט אפ)

לדף הקבוצה

נשארו: לוקה דונצ'יץ', בובאן מריאנוביץ',  ווילי קאולי-סטיין, דוויט פאוול, דוריאן פיני-סמית', קריסטפס פורזינגיס, מקסי קליבה, טים הרדוואי ג'וניור, ג'יילן ברונסון.

עזבו: סת' קרי (פילדלפיה), מייקל קיד-גילכריסט (ניקס),  דלון רייט (דטרויט), אנטוניוס קליבלנד (חופשי), ג'סטין ג'קסון (ת'אנדר), ג'וש ריבס (חופשי), ראיין בורקהוף (פילדלפיה), בריאה (חופשי)

הגיעו: ג'יימס ג'ונסון (טרייד), ג'וש ריצ'רדסון (טרייד), טיירל טרי (בחירה 31, רוקי), ג'וש גרין (בחירה 18, רוקי), פרדי גילספי (רוקי), ווסלי איוונדו , דבונטה פטרסון (רוקי).

מתנדנדים:

חמישייה: דונצ'יץ', ריצ'רדסון, דוריאן פיני-סמית', פורזינגיס, פאוול

ספסל: טים הרדוואי ג'וניור, בובאן מריאנוביץ', ג'יימס ג'ונסון, מקסי קליבה,ג'יילן ברונסון,  ווסלי איוונדו, ג'וש גרין, טיירל טרי, דוונטה פטרסון.

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

בעונה הקודמת המאבס-מאמי "הרביצו, שרטו ונשכו" בדרך למקום ה-7 בקונפרנס עם סיום מביך לעונה (7 הפסדים ב-11 האחרונים). אם העונה הייתה נמשכת עד הסוף, עוד היה סיכוי שהיו נופלים עוד מקום. כמעט חצי שנה לאחר מכן הם פגשו את הקליפרס בסיבוב הראשון. משם, הארל, מוריס ובברלי הראו להם מה זה קשיחות, והם נשארו עם המחמאות ועפו – אחרי הרחקה לא מוצדקת של פורזינגיס וגם פציעה שלו. הרבה תקווה ואופטימיות בקבוצה לשנים הבאות.

קיץ חם

חוץ מזה שהמאבס השאירו את הליבה הצעירה שלהם, יותר מדי שינויים לא היו פה. ג'וש ריצ'ארדסון וג'יימס ג'ונסון הם תוספת רוע הכרחית למאבריקס. מרגישים לי ממש כמו טייסון צ'נדלר לקראת עונת האליפות. הם צריכים אנשים שבועטים, נושכים ולא זורקים שלשות ומביאים את ההתקפה הכי יעילה בהיסטוריה. האנשים האלה (ואולי ג'וש ריצ'ארדסון פחות) הגיעו. בעיקר ג'יימס ג'ונסון שידוע באומנויות לחימה ובקעקועים.

מארק קיובן ושות' הלכו בכיוון הנכון. היינו הקבוצה הכי חמודה העונה וספציפית בבועה. אז הלכו קצת יותר אגרסיבי וקצת פחות 'ונילי' והבאנו את האנשים הנכונים לשרוף את המגרש. מה הלאה? האם זה מספיק? לדעתי, עדיין לא. דוויט פאוול חוזר מפציעה קשה יחסית, ולמרות שהוא נראה אותו הדבר, זה לא זה עד שאתה לא חוזר לכשירות מלאה. פעם יאיר זעפרני, אם אני לא טועה, אמר לי "בכל פעולה שהיא יותר מריצה אני חושש שהוא ייפצע", וזה אכן קרה – ודווקא במהלך הכי 'פשוט' לכאורה.

עוד מישהו שנפצע, למרות שבכלל היה ספק בפלייאוף שדונצ'יץ' לא ישחק (ובסוף נתן 43-18-13 על הראש של הקליפרס, ובאזר ביטר) הוא קריסטפס פורזינגיס. החוזה של 30 מיליון לעונה מתחיל להראות מפוקפק והלטבי הבינ"ל לא מחזיק את העומס. כשהוא על המגרש, הוא שחקן מדהים. אירופי אתלטי שיודע לקלוע מרחוק, לפתוח את ההגנה וגם לעשות את העבודה השחורה. אבל אם הגוף לא מחזיק, אז לא משנה כמה משלמים לו – זה לא יעבוד.

בקצרה, הפגרה הזו עשינו מהלכים קטנים בכיוון הנכון; עוד משהו שעשינו היה לשמור על המורשת (בראה), להביא צעירים בדראפט ולשמר את הליבה של המאבס.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

לא יודע מה איתכם אבל אני חיכיתי בסבלנות לכתוב את הפריוויו הזה. עד שדונצ'יץ' יחזור ויראה לנו איך הוא נראה. אז אחרי שראיתי שהוא תפח בנופש ביוון, הוא נראה כבד ב-15 קילו. לצערי, לא בשרירים עסקינן. הוא לא עוזר בהגנה, איטי ובקושי קופץ. מבחינתי יש סיבה לדאגה. אולי הבחור הצעיר לא עמיד ללחץ כמו שחשבנו שהוא עד היום. יהיה 22 בפברואר. שיתחיל להוריד, ומהר. הוא לא שאק.

עם הבעיות הקיימות בסגל הנוכחי, נראה שהם עתידים להתייצב העונה ולהתברג בתור אחת מקבוצות הפלייאוף הבטוחות. עם דונצ'יץ' בכושר טוב (מזכיר, שחקן של 29-9-9 בעונה האחרונה), זינגר בריא, פאוול מחפה ותוספות כוח איכותיות – יש לנו קבוצה של מקום 5 במערב הסבוך. האבידה שהכי לקחתי בחשבון היא סת' קרי – קלעי מחונן שבפלייאוף היווה כוח אש משמעותי. קיד-גילכריסט לא פוגע, ג'סטין ג'קסון לא נראה כמו הדבר האמיתי ודלון רייט (למרות שהיה נראה טוב לפרקים) לא סיפק את הסחורה. השאר באמת לא רלוונטיים.

בקיצור ולעניין, דאלאס מתברגים בתור קבוצה מעניינת גם לאחרי העונה הבאה. אל תתפלאו אם יאניס מחליט שהוא חותך לקבוצה הטקסנית בתמורה לג'יימס ג'ונסון, טים הרדוואי ג'וניור ובחירות דראפט. הם עשו הכל בשביל שזה יתאים לשם. כמובן, נצטרך לספוג את בלדסו, לצערי.

בקיצור, עונה מעניינת עבור המאבריקס. ג'ים קרי ממשיך עם העונה ה-11 במדי המאבס ואני ממשיך להנות מקבוצה אטרקטיבית שיכולה להסתכל עין בעין לכל מערבית ומזרחית באשר היא. זה, כמובן, עם כל אי-הכבוד שאני רוכש לקליפרס העונה ומקווה שהוא יפסידו בכל צורה שהיא.

היכולת של המאבס לאיים על התואר, אם בכלל, תנבע בעיקר מהבריאות שלהם ומזה שלא יאבדו את הראש מול מרקיף מוריס והארל. או מרכוס ובברלי? בכל מקרה, אני מבולבל כבר.

ועוד מטעם קטן ללוחמה הפסיכולוגית בפלייאוף הקרוב: מי לדעתכם עובד בפרויקט שיקום שחקני עבר בליגה, ושוב פעם עוקף את כל הבעלים בליגה בסיבוב על הפרס הבעלים הטוב ביותר? כמובן, מארקי בוי שלנו, שמכניס את דלונטה ווסט חזרה לגמילה. מוזמנים לראות הכל בוידאו הזה:

תחזית:

התרחיש האופטימי בהגזמה: יאניס מגיע לדאלאס בטרייד בפגרת האולסטאר ואנחנו מפסידים בעיקר בחירות עתידיות ואת מי שלא השתלב כמו שצריך עד כה. אנחנו גם מוותרים על טריי ברק בשביל בלדסו כדי לספוג צפרדע כלשהי מהטרייד הזה. דאלאס מתקדמים בדירוגים ולמרות פציעות קטנטנות של דונצ'יץ' וזינגר, מתברגים במקום ה-3 במערב. עוברים את פורטלנד, דנבר והקליפרס\לייקרס בדרך לאליפות מול הנטס.

התרחיש האופטימי: דאלאס מתבגרים בעונה אחת ומשפרים לעין כל שיעור. ג'יימס ג'ונסון עושה קראטה על המגרש כשהשופטים לא רואים, וריצ'רדסון מתגלה כאס, אפילו יותר מסת' קרי. דאלאס נאבקים על ביתיות ובסופו של דבר מוצאים את עצמם במקום ה-4 במערב, מפסידים ללייקרס בחצי הגמר האזורי.

התרחיש הריאלי: דאלאס מתמקמים באותו מקום בדיוק בעונה הקרובה, רק שהפעם הם עוברים סיבוב מול הקליפרס, שלא מוצאים תשובה לזה שדונצ'יץ' וזינגר נותנים סדרה שלמה ולא נפצעים \ מורחקים \ שאר ירקות. זה מספיק להם להפסד בסדרה מול דנבר 4-3 (והפעם, דאלאס עם הניסיון לקאמבק).

התרחיש הפסימי: זינגר לא מצליח לחזור לעצמו ב-100% ומפלרטט עם פציעות למכביר. דונצ'יץ' לא מצליח להוריד את הקילוגרמים שהעלה בפגרה, והולך צעד אחד אחורה ביכולת. הוא עדיין מרשים ומרהיב, אבל זה לא זה. גם הקרסוליים שלו מדברות והמאבס בקושי משתחלים לפלייאוף. הם נפגשים מול הלייקרס האימתניים, ולברון ודיוויס מראים שהם עדיפים בהרבה על לוקה-זינגר.

בסופו של דבר, אני מנחש שהאופטימי הוא הריאלי. גם כאן, מדובר באופטימיות זהירה. קבוצה צעירה שהולכת סיבוב נוסף הוא משהו שנשמע ריאלי. וכן, אני מתכנן שהלייקרס יסיימו ראשונים בקונפרנס.

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-22 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: ממפיס גריזליס

(עידו צנג)

לדף הקבוצה

נשארו: ג'ה מוראנט, גרייסון אלן, קייל אנדרסון, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, דילון ברוקס, ברנדון קלארק, יונאס ולנצ'יונאס, גורג'י ג'נג, מרקו גודוריץ', טיוס ג'ונס, ג'ון קונצאר ודיאנטוני מלטון (הוחתמו מחדש), ג'ונטאי פורטר, אנתוני טוליבר, ג'סטיס ווינסלו

עזבו: יוטה וונטבה (טורונטו), ג'וש ג'קסון (ג'י-ליג)

הגיעו: ג'אליל טריפ (שוק חופשי), מריו הזוניה (טרייד), דזמון ביין (טרייד), חאבייר טילמן (דראפט)

מתנדנדים: אין

חמישייה:  ג'ה מוראנט, דילון ברוקס, קייל אנדרסון, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, יונאס ולנצ'יונאס

ספסל: גרייסון אלן, ג'סטיס ווינסלו, ברנדון קלארק, גורג'י ג'נג, מרקו גודוריץ', טיוס ג'ונס, ג'ון קונצאר, דיאנטוני מלטון, ג'ונטאי פורטר, אנתוני טוליבר, ג'אליל טריפ, מריו הזוניה, חאבייר טילמן, דזמון ביין

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

עונת 2019-2020 הייתה עונה פנטסטית עבור הדובים מממפיס. הסגל הצעיר, שרוב הפרשנויות צפו שידשדש בתחתית המערב, הפתיע את כולם והגיע מרחק פסיעה מהפלייאוף. השם הראשון שצריך להיות מוזכר הוא טיילור ג'נקינס. אחרי כמה שנים שבהן אימן בגלגול הקודם של הג'י-ליג, ג'נקינס הצטרף כעוזר למייק בודנהולצר באטלנטה, ובהמשך נדד איתו למילווקי, והיה שותף להצלחות המרשימות בשני המקרים: באטלנטה הייתה זו הקבוצה המלהיבה שסיימה במקום הראשון במזרח ב-2015 ושיחקה כדורסל התקפי נפלא עם כישרון מוגבל ובמילווקי הייתה זו עונת 2018-2019, שבה הקבוצה סיימה במקום הראשון בליגה תוך שהיא מדורגת קרוב לפסגה הן במדדים ההגנתיים והן באלה ההתקפיים. אמנם אף אחת מהקבוצות הללו לא מאוד הרשימה בפוסט-סיזן, אבל עבור הגריזליס, קבוצה צעירה ששואפת להפוך לקבוצת פלייאוף, הבחירה בג'נקינס הצעיר נראתה מבטיחה. והיא אכן הוכיחה את עצמה.

סגל השחקנים נבנה בעיקרו סביב צעירים שהגיעו מהדראפט בשנים האחרונות. דילון ברוקס המפתיע נבחר בדראפט 2017 במקום ה-45 על-ידי יוסטון ועבר מיידית בטרייד לממפיס שהחליטה להשקיע בקנדי הצעיר ונתנה לו חוזה. ג'ארן ג'קסון ג'וניור (גג"ג) הוא הבחירה מספר 4 בדראפט 2018. את ג'ה מוראנט בחרה ממפיס במקום השני ב-2019 ואיתו הגיע גם קנדי נוסף – ברנדון קלארק שנבחר במקום ה-21 על ידי אוקלהומה סיטי ועבר בטרייד לממפיס באותו ערב. מה שראינו היה בניית סגל קלאסית של קבוצה צעירה.

ג'ה מוראנט הראה הרבה מאוד כדורסל. הרוקי שבילה שנתיים בקולג' וקיבל מייד את המושכות בממפיס החזיר במספרים מרשימים. הוא הוביל את הגריזליס עם 17.8 נקודות, ו-7.3 אסיסטים. תוסיפו לזה 3.9 ריבאונדים, 0.9 חטיפות ו-3.3 איבודים בקצת יותר מ-31 דקות למשחק ותקבלו PER של 17.45 – הרבה מעל הממוצע בליגה ובהחלט מצוין עבור רוקי בעמדת הפוינט גארד (שם יש מרחב גדול יותר לטעויות). אולם בתחום קבלת ההחלטות והמנהיגות נרשמו הרבה חריקות אצל ג'ה, שעלו לממפיס בלא מעט הפסדים של משחקים צמודים.

למרות זאת, ההחלטה של ג'נקינס לשים את הכדור בידיים שלו נראית יותר מסבירה. קודם כל בגלל שאין בסגל של ממפיס הרבה אלטרנטיבות. להוציא את ג'סטיס ווינסלו שהיה פצוע לא מעט העונה, אין בממפיס מי שיוביל כדור וינהל משחק חוץ מג'ה. אבל הצדקה שנייה וחשובה יותר היא שההחלטה להשקיע בג'ה לטווח הארוך היא הימור מתבקש. התשורות על שכר הלימוד שממפיס שילמה העונה צפויות להשתלם בעתיד, וכל מי שצפה במשחק הפליי-אין הנהדר בין ממפיס לפורטלנד בבועה יכול להעיד כי ג'ה הפגין שם ניצוצות של מנהיגות אמיתית. העונה המוצלחת זיכתה את ג'ה (בצדק) בתואר רוקי השנה.

גג"ג סיפק העונה 17.4 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 1.6 חסימות ו-1.4 אסיסטים ב-28.5 דקות. לצד המספרים הטובים לגבוה המוכשר יש לא מעט חסרונות כמו חוסר יציבות, רכות הגנתית וכמובן כמות פציעות מדאיגה לשחקן שנמצא רק שנתיים בליגה. עם זאת, מדובר בגבוה מוכשר ואינטיליגנטי, דינמי מאוד שקולע כמעט 40% מחוץ לקשת, כך שמבחינת אנליטיקס הוא מתאים מאוד ל-NBA של 2020 ולממפיס יש על מה לבנות.

לצד שני אלה, גם דילון ברוקס הראה הרבה פוטנציאל. אחוזי הקליעה שלו מכל הטווחים אולי היו בינוניים, אבל מדובר באתלט ששומר נהדר ואם הוא ישפר מעט את הקליעה יוכל להיות משמעותי. גם דיאנטוני מלטון וברנדון קלארק הצעירים הראו הרבה מאוד כדורסל. ולנצ'יונאס הוותיק בן ה-28 הוסיף ניסיון ואיכות באזור הצבע, כשהוביל את הקבוצה בריבאונדים, קלע באחוזים מרשימים מהשדה וסיים עם PER מרשים מאוד של 22.45 – הגבוה ביותר בקבוצה. ועל כל התזמורת הזו ניצח טיילור ג'נקינס, כשהגריזליס הראו כדורסל מלהיב ולוחמני שהניב תוצאות מצוינות ומפתיעות. אבל אז הגיע נגיף הקורונה.

אין קבוצה בליגה שנפגעה מהקפאת המשחקים בעקבות המגיפה יותר מממפיס. ממש עד ההפסקה הכפויה, נראה היה שממפיס בתמונת הפלייאוף, אבל הקבוצה לא הצליחה לשחזר את ההצלחה בבועה. ג'סטיס ווינסלו וטיוס ג'ונס נפצעו ולא הגיעו לאורלנדו. דילון ברוקס, שהיה אחת ההפתעות המרשימות עד להפסקה, נראה בבועה כמו הצל של עצמו. ואם כל זה לא מספיק גרוע, גג"ג נפצע במהלך משחקי הבועה וסיים את העונה. הגריזליס הפסידו משחקים קריטיים לפיניקס, ניו אורלינס וסן אנטוניו, אבל ממש לקראת הסוף הצליחו להשיג ניצחון מרשים מול מילווקי החזקה שהעלה אותם למשחק הפליי-אין: הכל או כלום מול פורטלנד. משחק הרואי של ג'ה מוראנט והחבורה הצעירה הספיק רק כמעט, והחבורה המוכשרת מממפיס נשלחה בחזרה לטנסי אחרי הפסד אכזרי לבלייזרס המצוינים.

קיץ חם

אז זהו שלא. הקבוצה הייתה פסיביית למדי באוף-סיזן הקצרצר. להוציא טרייד אחד שבו הגיעו מריו הזוניה והרוקי דזמון ביינס, הגריזליס בסך הכל צירפו את בחירת הסיבוב השני שלהם חאבייר טילמן ואת הגארד ג'אליל טריפ שלא נבחר בדראפט. אין פה אף שם שצפוי להיות משמעותי בשנה הקרובה. המשמעות היא אחת: הגריזליס מאמינים בסגל הנוכחי שימשיך להתפתח וייקח אותם גבוה. זה מתבטא גם בהחתמה מחדש של דיאנטוני מלטון, שהראה ניצוצות השנה והוחתם ל-4 שנים עבור 35 מיליון.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בצד ההגנתי, ג'נקינס עובד בצורה מאוד דומה למורו ורבו בודנהולצר. שחקני הפרימטר לוחצים חזק את הקלעים, ומאחורי החסימות מחכים ולנצ'יונאס וקלארק שעושים עבודה טובה בשינוי זריקות. ג'נקינס משתמש בגג"ג בצורה דומה לשימוש שעושה בודנהולצר ביאניס כמגן טבעת נוסף, שמצופף ומגיע לעזור בצבע. ממפיס הכריחה את היריבות שלה ללא מעט זריקות מחצי מרחק, מה שעבד לטובתה. גם האחוזים של היריבות בצבע היו מהנמוכים בליגה.

הבעיה המרכזית בצד הזה הייתה בעונה החולפת ריבאונד ההתקפה של היריבות. גג"ג גילה הרבה רכות, מה שהשאיר את ולנצ'יונאס די בודד במאבק על ריבאונד ההגנה. ובהיעדר ריבאונד הגנה קונסיסטנטי, האיכות ההגנתית של ממפיס מתבטלת לחלוטין. מכיוון שלא נעשו שינויים דרמטיים בסגל, הנושא הזה הוא אתגר גדול עבור ג'נקינס ב-2021. השיפור יכול לבוא או משינוי אצל גג"ג שיתחיל להפגין יותר קשיחות בריבאונד, או אולי מדקות רבות יותר של קלארק בעמדה 4 לצד ולנצ'יונאס. זו לא אפשרות מאוד סבירה כי מבחינה התקפית זה פוקק את הצבע ומגביל מאוד את האפשרויות של ממפיס.

בצד ההתקפי, ג'נקינס ידע לנצל היטב את האקספלוסיביות של ג'ה מוראנט. היכולת שלו לחדור אחרי חסימה, להכריח את ההגנה להתכווץ ולייצר זריקה נוחה קרוב לסל הביאה את ממפיס למקום הראשון בליגה בכמות הזריקות מהצבע ולמקום השני והמכובד באחוזי הניצול של הזריקות הללו. זה כלי מאוד יעיל שקשה ליריבות לעצור ואין סיבה שלא נראה הרבה ממנו גם בשנה הקרובה. בנוסף, מוראנט טס להתקפות מתפרצות והמהירות שלו לא מאפשרת ליריבה להתארגן בצד השני.

הנתון הבא הוא פשוט לא יאומן: אחרי שב-2018-2019 ממפיס הייתה אחרונה בכל הליגה בכמות פוזשנים בהתקפות מתפרצות, בעונה החולפת היא דורגה חמישית בקטגוריה הזו. המשמעות של ג'ה מוראנט ברורה מאוד בהקשר הזה. אחוז הניצול של ממפיס לעומת זאת לא נמצא במקום טוב כאשר היא מתרגמת רק 48% מהפוזשנים במעבר שלה לנקודות. פחות מהממוצע בליגה. זוהי נקודה חשובה מאוד שיהיה מעניין לראות האם תשתפר בעונה הקרובה. אם ממפיס תדע לנצל אחוז גבוה יותר מהמתפרצות שלה לנקודות, היא תהיה קטלנית. זה בעיקר תלוי ביכולת קבלת החלטות של ג'ה מוראנט אבל גם של ברוקס, קייל אנדרסון, ג'סטיס ווינסלו וגג"ג, שכל אחד מהם עשוי בהתקפה נתונה להיות מקבל ההחלטות ו/או מי שמסיים את ההתקפה. קבלת החלטות היא גורם שמשתפר עם הניסיון ולכן מעניין יהיה לעקוב אחרי ממפיס בהקשר הזה.

שאלה מעניינת נוספת היא מי יפתח בעמדה 3, כשהמועמדים הטבעיים הם ג'סטיס ווינסלו וקייל אנדרסון. אנדרסון, שפתח רוב העונה החולפת בין היתר בשל הפציעות של ווינסלו, עשה עבודה סבירה בסך הכל למרות המספרים הצנועים. . נכון למועד כתיבת שורות אלו ווינסלו עדיין מתאושש מפציעה ולא צפוי להיות כשיר לפתיחת העונה, אבל ברגע שג'סטיס ווינסלו יהיה בריא עדיף יהיה להשתמש בו, כי הוא שחקן טוב ומגוון יותר שיכול להוריד עומס ממוראנט בהובלת הכדור. אופציה נוספת מעניינת היא הרכב גארדים בו דיאנטוני מלטון ישחק לצד ג'ה מוראנט ודילון ברוקס ישחק בעמדה 3.

בחשיבה לטווח הארוך הגריזליס לא טועים. הסגל הקיים כולל לא מעט כישרון והצפי הוא ששחקנים כמו מוראנט, ברוקס וגג"ג עוד רחוקים מלמצות את השיפור שלהם ויהיו משמעותיים. להוציא את ולנצ'יונאס, כל השחקנים המשמעותיים בסגל הם צעירים כך שלא צפוי להיווצר ואקום באף עמדה. זה כמעט הספיק לפלייאוף השנה, אבל את הפירות סביר שהגריזליס יקצרו רק בעתיד. ב-2021 התחרות במערב הקשוח רק תתעצם עם ההתחזקות של פיניקס והחזרה הצפויה לתמונה של גולדן סטייט. לכן גם אם הגריזליס יצליחו לשחזר את היכולת הנפלאה מהעונה החולפת, סביר להניח שאת הפלייאוף הם יראו מהבית.

תחזית

הגריזליס ישיגו 50-55% הצלחה, מה שיספיק רק למקומות 9-10 במערב.

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-22 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: וושינגטון וויזארדס

לדף הקבוצה:

נשארו: ג'ון וול, בראדלי ביל, תומאס בראיינט, איש סמית', רוי האצ'ימורה, ג'רום רובינסון, טרוי בראון, מו ואגנר, אייזק בונגה, ג'רום רובינסון, דאוויס ברטאנס (חתם מחדש. 72 מיליון ל-4 שנים)

עזבו: ג'ון וול (בטרייד, ליוסטון), ג'ריאן גראנט (ללא קבוצה), שבאז נאפייר (ללא קבוצה), גארי פייטון השני (ללא קבוצה)

הגיעו: דני אבדיה (דראפט), אנתוני גיל (חופשי, חימקי מוסקבה), רובין לופז (חופשי, מילווקי), ראול נטו (חופשי, פילדלפיה), ראסל ווסטברוק (בטרייד, מיוסטון)

מתנדנדים: יאן מהינמי (סיים חוזה, קיבל חוזה חדש למחנה האימונים)

חמישייה: ראסל ווסטברוק, בראדלי ביל, דני אבדיה, רוי האצ'ימורה, תומאס בראיינט

ספסל: איש סמית', טרוי בראון, ראול נטו, אייזק בונגה, ג'רום רובינסון, דאוויס ברטאנס, אנתוני גיל, רובין לופז

המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:

אז מה היה לנו שם?

כל דבר שנכתב על וושינגטון צריך להתחיל בבית חולים. אחרי הופעה מכובדת (יחסית) בפלייאוף 2018 הוויזארדס נכנסו לעונת 18-19 עם שאיפה שהקו האחורי שלהם יוכל לשחזר את ההצלחה. השאיפות האלו התנפצו כשוול עבר ניתוח שסיים את עונת 18-19 בדצמבר ובינואר קיבלו עוד חדשות כואבות, כשוול קרע את גיד האכילס במקלחת. הצד האופטימי באותה העונה היה כשגילו את הפוטנציאל הגלום בתומאס בראיינט, ועם התוספת של דאוויס ברטאנס שהגיע מסן אנטוניו הגיעו לעונת 19-20.

וכמו בעונה הקודמת, גם העונה האחרונה של וושינגטון הושפעה מפציעות, הפעם לכל אורך הסגל: הרוקי רוי האצ'ימורה החמיץ 24 משחקים, בראיינט 26. אייזיה תומאס, פצוע כרוני בעצמו, פתח ב-37 משחקים לפני ששוחרר בפברואר לקליפרס. התוצאה הסופית הייתה שב-72 משחקים שהוויזארדס שיחקו, רק שחקן אחד פתח בחמישיה ב-50 או יותר: בראדלי ביל. ביל הפך לאחד מכלי הנשק ההתקפיים המסוכנים בליגה וייזכר כשחקן השני אחרי אדריאן דנטלי ב-83 שסיים עונה עם ממוצע 30 נקודות – אבל ללא בחירה לאולסטאר או לאול-NBA (דנטלי, אגב, שיחק באותה עונה 22 משחקים בלבד), במה שהיה חתיכת החלטה תמוהה של הליגה. היכולת של ביל סחבה את הוויזארדס לבועה באורלנדו, אבל הם לא באמת נתנו פייט והפסידו בכל משחקי הדירוג למעט האחרון שבהם. העיניים של כולם נישאו לעבר העונה הקרובה, בה הוויזארדס יוכלו להנות סוף סוף משובו של ג'ון וול לצד בראדלי ביל שהתקדם למעמד אולסטאר.

קיץ חם

בדראפט שטוח הבחירה התשיעית שהוויזארדס קיבלו לא הבטיחה יותר מדי, אבל אז הבולס הפתיעו את כולם כשבחרו את פטריק וויליאמס שהיה צפוי להבחר לקראת סוף הלוטרי, אחריהם הקאבס לקחו את אייזיק אוקורו והוויזארדס פתאום קיבלו את דני אבדיה מהרצליה, ישראל.

לוויזארדס הייתה מטרה ספציפית באוף-סיזן: להשאיר את דאוויס ברטאנס על חוזה מתקבל על הדעת. ברטאנס הוכיח את היעילות שלו כקלעי שלשות שמרווח את המגרש מעמדה 4. הלטביאן לייזר סיים את העונה עם 42% מחוץ לקשת, על קרוב ל-9 נסיונות, ואף עלה לשלב הגמר בתחרות השלשות באולסטאר. הוויזארדס השאירו אותו על חוזה של 72 מיליון ל-4 שנים, שיסתיים כשברטאנס יהיה בן 32. לא צעיר, אבל הסקיל סט שלו לא אמור להיות מושפע מדי מהגיל.

בין הארכת החוזה של ברטאנס לחוזים הגבוהים של וול וביל (70 מיליון דולר בינהם) האפשרות של הוויזארדס להשתפר הייתה מוגבלת למדי. הם החתימו את רובין לופז כסנטר מחליף לבראיינט, במקומו של יאן מהינמי המבוגר והמוגבל, וצירפו את ראול נטו ואנתוני גיל כדי לעבות את הרוטציה.

וול אמנם היה נראה בריא סוף סוף, אבל זמזומים מאיזור וושינגטון טענו שהוא לא מרוצה מהעובדה שמצופה ממנו להיות כוכב משני לביל. טומי שפרד, ה-GM של הוויזארדס, התעקש שהוא מתרגש לראות את שני הגארדים יחד על המגרש סוף סוף, אבל בערך יום וחצי אחרי פתיחת מחנה האימונים וול – שלפי הדיווחים עלה לבעלים טד לאונסיס על העצבים – מצא את דרכו ליוסטון. במקומו הגיע ראסל ווסטברוק

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אנשים אוהבים להכניס את ג'ון וול וראסל ווסטברוק לאותה המשבצת. לכאורה שני פוינט גארדים עם קליעה מפוקפקת מרחוק שאוהבים את הכדור אצלהם בידיים, ולא מסוגלים לחלוק את המגרש עם כוכב נוסף. לאנשים האלו אני אומר – ראיתם אותם משחקים בשנתיים האחרונות?

לגבי וול, התשובה היא כמובן לא. הוא היה פצוע וזה סימן שאלה גדול לגבי הצלחת העונה של וושינגטון והשארת בראדלי ביל בעיר – תנאי הכרחי לכך שהקבוצה תישאר רלוונטית. לגבי ווסטברוק, אני חושב שאולי התשובה היא גם שלילית, כי ראסל ווסטברוק בשתי העונות האחרונות הוא שחקן שונה ממה שהיה לפני כן. פול ג'ורג' (באוקלהומה סיטי) והארדן (ביוסטון) רשמו עונות שיא בנקודות וזריקות מהשדה לצידו של ווסטברוק. הוא עדיין לא תמיד מקבל את ההחלטה הנכונה והוא כנראה לעולם לא יהיה קלעי אמין מבחוץ, אבל הוא רחוק מלהיות הבול-הוג שהיה בשתי העונות הראשונות שלו באוקלהומה סיטי.

ההבדל בין וול לווסטברוק לא מסתיימים ב-48 הדקות של המשחק. וול קיבל מוניטין של אחד שלא תמיד מתאמץ באימונים, לא חבר מוצלח במיוחד לקבוצה. בדיוק ההפך מכל מה שנאמר על ווסטברוק – כזה שאפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל הוא הבנאדם החרוץ ביותר בקבוצה. מנהיג נהדר בחדר ההלבשה. גם אם מדובר באדם לא מובן לעתים, אי אפשר לטעון לבעיה באישיות שלו. הסיפורים על הטיפ השמן שהשאיר לעובדות האחזקה בבועה באורלנדו הן דוגמה קטנה שמייצגת את האיש הזה, ולא חסרים סיפורים בסגנון.

מיד עם ההודעה על הטרייד קפצו המגיבים האוטומטיים לומר 'אבל זה יפגע בדני אבדיה'. אז קודם כל, ואני מקווה שאתם יושבים – למעט מקרי קצה מנהלים מקצועיים לא מקבלים החלטה על שחקן בחוזה מקסימום בהתאם להשפעה שלו על רוקי שעדיין לא שיחק משחק אחד בליגה. אבל אם כבר מסתכלים על האימפקט על אבדיה –  להערכתי הוא יהיה חיובי.

הדיווחים ממחנה האימונים לגבי אבדיה טוענים שהאנרגיה שלו מצוינת. זה יתאים בדיוק לאופי של ראסל. גם התנועה ללא כדור, שהיא יכולת פחות מדוברת בארגז הכישורים של אבדיה, תעזור לו להשתלב לצד הגארדים הדומיננטיים. בעיקר ליד ראסל. בימיו באוקלהומה סיטי ווסטברוק אהב להריץ פיק אנד רול ולמצוא את אחד מחברי הקבוצה שלו חותך מהפינה לטבעת לאלי-הופ – למעשה אלו הסלים המתועדים היחידים של אנדרה רוברסון – ואבדיה יכול להיות האדם הזה.

ביל וראסל צפויים לשחק לא מעט ב'תורות' של מי תוקף, אבל בדקות בהם ישחקו יחד ביל צפוי להנות קצת ממצבי קאץ' אנד שוט (שנה שעברה כ-20% מהזריקות שלו הגיעו בקאץ' אנד שוט והוא קלע כ-55% אפקטיבי בזריקות הללו). לצידם, למעט תומאס בראיינט, הוויזארדס צפויים לחפש ריווח, ובקטגוריה הזו תהיה לאבדיה תחרות מצד טרוי בראון. גם רוי האצ'ימורה שאמור לפתוח בחמישיה עלול להדחק לטובת ברטאנס אם לא יתרום לריווח סביב ביל ו-ווסטברוק. יש כבר כאלו שמפנטזים על פיק אנד רול בין הגארדים, אבל מה שעבד בין הארדן לווסטברוק (בעיקר כשהארדן חסם ויצא לקליעה) לא בהכרח יתאים גם לביל.

אבדיה כנראה לא יתחיל עם יותר מדי נגיעות בכדור, מה שיאפשר לו להתרגל לליגה באיטיות. התפקיד שלו יהיה לעבוד קשה בהגנה, לרוץ למתפרצות, לקלוע את הזריקות הפנויות ומדי פעם לנצל את ההתמקדות של ההגנה בביל ו-ווסטברוק כדי לחתוך לסל לנקודות קלות. בהמשך הוא יוכל להפוך להיות מעין פוינט פורוורד, בעיקר לצד ביל, ולמצוא אותו בנקודות הנוחות לו.

תחזית:

התוספת של ווסטברוק לוויזארדס אוטומטית מעלה את הרצפה של הקבוצה. הטופ של המזרח נראה צפוף – בוסטון, מילווקי, פילדלפיה, טורונטו, ברוקלין (בהנחה ובריאים) ומיאמי צפויים להאבק על ביתיות. וושינגטון צפויים להלחם עם אינדיאנה, אורלנדו ואטלנטה על שני המקומות האחרונים בפלייאוף. אולי זו הטיה שלי אבל אני חושב שיש להם עדיפות על כל הרשימה הזו, בעיקר כי עושה רושם שהדברים באינדיאנה קצת חורקים. קצב של 45 ניצחונות בעונה רגילה אמור לתת להם כ-40 נצחונות הפעם, מקום שביעי בפלייאוף ופייט צמוד מהצפוי בסיבוב הראשון מול הנטס עם הפיקנטיות של שני זוגות של אקסים מיתולוגיים: דוראנט מול ווסטברוק ודני מול אמארה.