בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.
לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום:שארלוט הורנטס
נשארו: ביסמאק ביומבו (חתם מחדש), טרי רוזיר, קודי זלר, מאליק מונק, מיילס ברידג'ס, PJ וושינגטון, דבונטה גרהאם, קודי מרטין
עזבו: ניקולאס באטום (קליפרס), דווין בייקון (מג'יק)
הגיעו: גורדון היווורד (שוק חופשי), לאמלו בול, ורנון קארי ג'וניור, ניק ריצ'ארדס (דראפט)
מתנדנדים:
חמישייה: לאמלו בול, דבונטה גרהאם, גורדון הייוורד, PJ וושינגטון, קודי זלר
ספסל: ביסמאק ביומבו, טרי רוזיר, קודי זלר, מאליק מונק, מיילס ברידג'ס, קודי מרטין, ורנון קארי ג'וניור, ניק ריצ'ארדס
המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:
אז מה היה לנו שם?
ההורנטס פתחו את השנה הראשונה ללא קמבה ווקר. הפעם הראשונה מאז שהם היו הבובקאטס, שמס' 15 לא הוביל את הכדור בגאון מכיוון שחתם בסלטיקס על חוזה מקס' לאחר שההורנטס סירבו להציע לו חוזה כזה. בהובלתו של הרכש החדש טרי רוזיר, אשר חתם על 58 מיל' ל-3 שנים ומגוון שחקני שנה ראשונה או שניה לצידו, נראה שההורנטס אימצו לראשונה בעידן מייקל ג'ורדן את המירוץ לתחתית.
כמה ניצחונות על נמושות הליגה בפתיחת העונה הובילו את הקבוצה ל-16-12 שלילי וקצת באזז (סליחה) חיובי סביבם, כשטרי רוזיר קולע 17 נק' ב-40 אחוז מהשלוש, והכוכב הגדול – דבונטה גרהאם, שקלע בעונה הקודמת רק 4.7 נק', מוביל את הקבוצה עם 19 נק' ו-7 אסיסטים (40 אחוז מהשלוש). שני הגארדים הדינמיים איבדו מעט מומנטום בהמשך (גרהאם עם 17 נק' ב-37 אחוז מהשדה בשאר העונה), הקבוצה ניצחה 4 פעמים מ-23 המשחקים הבאים, וחזרה למימדים הטבעיים עם מקום 10 מרשים במזרח (מקום 22 בליגה) ומאזן של לא פחות מ-23 ניצחונות מול 42 הפסדים עם קטיעת העונה.
למה 23? כי להורנטס – לראשונה מאז שבגרוש היה חור – היה מזל. כן, הקבוצה ניצחה 4 ניצחונות יותר ממה שהנט־רייטינג של הקבוצה חזה (7-, מקום 27 בליגה), כיוון שלראשונה מזה עשור, לקבוצה היה מאזן חיובי בקלאץ' (נט־רייטינג של 10+), ומאזן חצוי (17-17) במשחקים כאלו.
לצערם של פרנסי שארלוט, גרהאם, על אף שהיה מועמד רציני שזכה לתמיכה של כמעט כל שחקן פעיל, לא זכה בתואר השחקן המשתפר (מקום 5), אחרי שסים את העונה עם 18 נק' ב-38 אחוז מהשדה ו-7 אסיסטים. טרי רוזיר תרם גם מספר דומה (ב-40 אחוז מהשלוש, שיא קריירה), והקבוצה יכולה גם לציין עונת רוקי מבטיחה של PJ וושינגטון, עם 12 נק' ב-45 אחוז מהשדה וכניסה לחמישייה השניה של הרוקיז. מהצד השני, ניקולס באטום, שהרוויח 25 מיל' דולר בשנה החולפת, יכול להודות לג'ו צ'ילי שמנע ממנו להיות במקום האחרון ברשימת הקלעים של הקבוצה העונה, אחרי שהצרפתי סיים את העונה עם 22 משחקים בלבד ו-3.6 נק' בממוצע למשחק.
קיץ חם
לאחר חמישה חודשים מנומנמים של חוסר מעש עם קטיעת העונה בטרם עת, ההורנטס התעוררו ובגדול אל ההודעה שהם הזוכים בגדולים בלוטרי, וקופצים 5 מקומות כדי לזכות במקום השלישי. לאחר מספר דיווחים על כך שהם יבחרו סנטר כיוון שזו העמדה שהם הכי זקוקים לה, הם גילו שגם בשאר העמדות אין להם יותר מדי ובחרו את מי שקוטלג ככישרון הגדול ביותר בדראפט – לאמלו בול.
בול – רכז 2.01 עם ראיית משחק פנטסטית כחוזקתו העיקרית – הוא מקרה קלאסי של תקרה גבוהה ורצפה נמוכה, שכן שיפור הקליעה הבעייתית שלו וההגנה הכמעט לא קיימת יהיו אלמנטים מהותיים ליכולת שלו להפוך לשחקן רוטציה טוב בליגה. שמועות על חוסר בגרות וקושי לעבור ראיונות בצורה אינטלגנטית איימו על מניית הדראפט שלו, אם כי לאור העובדה שחלק מהשמועות האלו הגיעו מכתבי ההורנטס לפני הדראפט, אפשר לקטלג אותן גם כמסך עשן.
בחירתו של בול השקיטה גם את השמועות סביב עניין של הקבוצה בראסל ווסטברו, אשר היה זמין לטרייד, ולאחר ששיחות הטרייד בין הקבוצה לקליפרס על אודות טרי רוזייר עלו בתוהו. נראה שיהיה קיץ שקט בצפון קרוליינה, כשגם מיץ' קופצ'אק, הנשיא לענייני כדורסל של הקבוצה, הודה כי הקבוצה "לא מתכננת" לרדוף אחרי שחקנים חופשיים. הצעת חוזה לגורדון הייוורד על-סך 120 מיל' ל-4 שנים, יום לאחר פתיחת הפרי אייג'נסי, טרפה את הקלפים והפכו את ההורנטס לשיחת היום. ההצעה הבומבסטית להייוורד (אם כי לפי דיווחים נוספים ההצעות המתחרות היו באיזור ה-110~ ל-4 שנים) הכתה גלים ותדהמה בליגה, כשהייוורד אמנם מגיע אחרי עונה טובה (17-7-4 ב-50 אחוז מהשדה ו-38 אחוז מהשלוש), אך גם אחרי עוד פציעה שסיימה את הפלייאוף שלו ושל הסלטיקס מוקדם משקיווה. התדהמה הייתה גם בקרב הפרונט־אופיס של ההורנטס, שנראה לא ערוך לצורך לפנות עוד כסף מהתקרה כדי להחתים את הפורוורד על החוזה. לאחר שיג ושיח של כמה ימים, החליטו לחתוך ולפרוש את השנה האחרונה של באטום, ובכך הוסיפו עוד 9 מיל' דולר של כסף מת לתקרה לשלוש השנים הקרובות. מראית העין של הבלבול בפרונט־אופיס הוכחה כנכונה, לאחר שקופצ'אק נשאל על אמירתו הקודמת באשר לרדיפה אחר שחקנים חופשיים וענה בקצרה, "לא ציפינו שגורדון הייוורד יהיה זמין עבורנו".
בגזרת הקורונה, לקבוצה נוסף לרשימת הנעדרים גם מאליק מונק, אשר אובחן כחיובי לקורונה וכרגע כמובן עדיין לא משתתף עם הקבוצה באימונים.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
ההחתמה של הייוורד הייתה אולי מוזרה מבחינה ניהולית, אבל מתאימה ביותר לכדורסל שהמאמן ג'יימס בוראגו מציג. לאחר שבשנתו הראשונה בוראגו שיחק עדיין עם קמבה ווקר הדומיננטי, והשינויים שביצע היו בעיקר קוסמטיים, השנה בוראגו יכול היה להטביע את חותמו. אחרי שבמשך שנים הייתה אחת מקבוצות הפיקנרול הבולטות בליגה (טופ 5 בליגה בכל שנה מאז שהתחילו לתעד), השנה הקבוצה הייתה במקום ה-22 בליגה. האמירה הייתה ברורה – האטת הקצב (מקום 30 בליגה), והמון המון מסירות. מקום רביעי בליגה במספר מסירות למשחק (לעומת מקום 23 בשנה שעברה), ומקום רביעי בליגה בסלים שהגיעו אחרי אסיסט (לעומת 24 בשנה שעברה).
הצרה – אלו לא היו מוסרים מוצלחים במיוחד. 15 אחוז מהפוזשנים של הקבוצה הסתיימו באיבוד בשנה שעברה (מקום 25 בליגה), כשפיג'יי וושינגטון, דווין בייקון ומאליק מונק תורמים תרומה ניכרת בתחום הזה. הבאתם של לאמלו והייוורד ממלאים בדיוק את החלל הזה, כששניהם שחקנים שיכולת המסירה שלהם היא התכונה הטובה ביותר אצלם, ובעיקר – הם בעיקר מבינים את המשחק לעומקו. הייוורד כבר מכונה ע"י דבונטה גרהאם "connector", והוסיף "פשוט קל לשחק איתו. הוא מושך תשומת לב, ואנחנו מקבלים זריקות קלות. הוא יודע מה הוא עושה והוא מדבר איתך כדי לעזור לך". גם לאמלו זכה למחמאות דומות מבוראגו, שלאחר שראה אותו מנהל כמה פעולות בפיקנרול הצהיר ש"הוא לא מצפה שיהיה משהו בליגה שהוא כבר לא ראה קודם". אמירות נועזות על שחקן שחגג יום הולדת 19 רק לפני חודשיים. בוראגו כבר שם דגש בפתיחת העונה על רעיון של קונספטים, ולא תרגילים מוגדרים. "אפשר לשרטט תרגילים, אבל בסוף הליגה תעלה על זה. לדעת להגיב לסיטואציה באופן אורגני פותח הרבה יותר דרכים לקלוע"
דבר נוסף שהייוורד אמור לתרום הוא בתור שחקן שיכול גם לשים את הכדור בתוך הטבעת. כלומר, ממש בתוכה. לא סתם גרהאם ציין את היכולת של הקבוצה להשיג זריקות קלות לצידו. בתיאוריה, ההורנטס הם קבוצת התקפה נהדרת, ששמה דגש על זריקות מתחת לסל ושלשות. לו הקבוצה הייתה קולעת באחוזים של קבוצה ממוצעת, הם היו נמצאים במקום ה-7 בליגה באחוזים. בפועל, הם במקום ה-28. יכולת קליעה ממוצעת מאחורי הקשת (36 אחוז, מקום 17) לא מכפרת על חוסר יכולת כמעט מוחלט לקלוע מתחת לטבעת. הקבוצה הייתה מקום 7 בתדירות ההגעה לסל, אך קלעה משם ב-59 אחוז בלבד, מקום 30 באופן מובהק. זה מאוד הגיוני, כאשר הסקוררים הבולטים הם גרהאם ורוזיר, ששניהם מדגדגים את ה-1.85 ביום טוב, עם יכולת בינונית מאוד ליצור מרווח קליעה מול בריוני הליגה (גרהאם קלע ב-49 אחוז, רוזיר ב-52. הרבה מתחת לממוצע הליגה). הייוורד בהחלט יתרום בתחום, כשקלע אשתקד 69 אחוז מהתחום (שיא קריירה), ובאופן כללי טוב יותר בעקביות מממוצע הליגה. היווורד יביא גם ורסטיליות נוספת למשחק, בדמות יכולות הקליעה מהמידריינג' (48 אחוז בשנתיים האחרונות). בוראגו אמנם שם דגש על התפלגות זריקות מודרנית, אך כבר אמר שבאחוזים כאלו יישמח שהייוורד יזרוק גם משם.
חמישיית הקבוצה עדיין לא בטוח, אך נראה שנוטעים את הזרעים לכך שמיילס ברידג'ס וטרי רוזיר, שפתחו בכל המשחקים בהם שיחקו אשתקד, יהפכו לסופר־סאב. המשמעות לדקות המשחק עצמן של השניים היא כנראה מינורית, לאור הורסטיליות שההורנטס מתכוונים להציג, אך ברידג'ס, לאחר שנה מאכזבת משהו בשני צידי המגרש, אולי יצליח להשפיע בצורה טובה ביותר כשיעלה מהספסל. לאמלו בול ודבונטה גרהאם יעלו בעמדות הגארד, PJ וושינגטון והייוורד כמובן בעמדות הפורוורד, וקודי זלר כסנטר. חמישייה ורסטילית וזריזה עם המון פליימייקינג וקליעה, שיכולה למקסם את יכולותיו של בול הצעיר. לפחות בצד ההתקפי.
בצד ההגנתי לעומת זאת, כנראה שלא. הדרישות לבזבז בחירת דראפט גבוהה על סנטר הייתה כנראה מוגזמת, אך הקבוצה בהחלט זקוקה לאיזשהו עוגן הגנתי, אחרי שאפשרה 114.5 נק' ל-100 פוזשנים (מקום 25 בליגה). אחרי שבע שנים שהובילה את הליגה בלקיחת ריב' הגנה (מורשתו של סטיב קליפורד), הקבוצה הידרדרה למקום ה-30 והאחרון בשנה האחרונה. לצד זה, שומרים בעייתים בפרימטר איפשרו שהקבוצה תאפשר המון זריקות בצבע (מקום 27 בליגה) ושומרים בעייתים בצבע איפשרו להם לקלוע ב-65 אחוז (מקום 19). הקבוצה לא נתנה מענה סביר, כשהחתימה שוב את ביסמאק ביומבו כסנטר המחליף, ותשים יהבה שוב על קודי זלר כסנטר. היכולת להסתמך על הייוורד כ-3-4 פיזי תעזור, אך כנראה שלא יותר מדי. הקבוצה כבר הצהירה גם כי כמו בשנה שעברה (360 פוזשנים), היא תסתמך כנראה יותר על וושינגטון (2.01 ביום טוב) כסנטר מחליף מאשר על ביומבו. להגנה, כמו שראינו בשנה שעברה (117 נק' ל-100 פוזשנים), זה לא צפוי לעזור.
פסטיבל ה-LAST DANCE שראינו בקיץ האחרון הוכיח עד כמה מייקל ג'ורדן הוא דמות מרתקת. ההחתמה של גורדון הייוורד היא עוד ביטוי לכך. החוזה הגדול שקיבל הוא במקרה הטוב שאפתני. הייוורד יכול היה להיות ההחתמה המושלמת לקבוצה שחסרה עוד חתיכה אחת. הדרישה ממנו להיות שחקן ההתקפה הטוב ביותר – בפער – היא כנראה יומרנית. אפשר להצדיק את ההחתמה הזו מטעמים מקצועיים – הקאפ-ספייס של הקבוצה לא היה מנחית שחקן דומה בשנה הבאה, בה יש יותר קבוצות עם מקום לחוזה גדול, או אם לאמלו בול הוא באמת שחקן פרנצ'ייז כמו שהם מקווים, אז צריך כבר עכשיו לנסות לבנות סביבו מעטפת בונה.
אבל כמו שנראה לפי הבלבול של ההורנטס – זו לא באמת חשיבה אסטרטגית. זה מבנה האישיות של ג'ורדן שפשוט לא מוכן לקבל איזושהי הנחת יסוד בסיסית בליגה – צריך להפסיד כדי לנצח. המרדף חסר התוחלת אחרי המקום השמיני תמיד יהיה כזה – חסר תוחלת. מבחינה אסטרטגית זו טעות גמורה, אבל הוא לעולם לא יאמץ את הטנקינג, כי תמיד צריך לרצות לנצח. זה מעורר השראה, בעצם.
תחזית: 28 ניצחונות, מקום עשירי.
