Sample Page

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: מילווקי באקס

(שחר שווייד)

דף הקבוצה.

נשארו: יאניס אדטוקומבו, קריס מידלטון, ברוק לופז, דונטה דיווינצ'נזו, פאט קונוטון (חידש חוזה), די ג'יי ווילסון, ת'נאסיס אדטוקומבו

עזבו: אריק בלדסו (ניו אורלינס), ג'ורג' היל (אוקלהומה), ארסאן אילייסובה (שחקן חופשי), קייל קורבר (שחקן חופשי), סטרלינג בראון (יוסטון), ווסלי מתיוז (לייקרס), רובין לופז (וושינגטון)

הגיעו: טורי קרייג, בובי פורטיס, בריאן פורבס, די ג'יי אוגוסטין, ניק סטאוקאס (שוק חופשי), ג'רו הולידיי (טרייד), סם מריל, ג'ורדן נוורה (דראפט)

מתנדנדים:

חמישייה: ג'רו הולידיי, דונטה דיווינצ'נזו, קריס מידלטון, יאניס אדטוקומבו, ברוק לופז

ספסל : די ג'יי אוגוסטין, בובי פורטיס, בריאן פורבס, פאט קונטון, די ג'יי ווילסון, טורי קרייג, ניק סטאוקאס, ג'ורדן נוורה, סם מריל, ת'נאסיס אדטוקומבו

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

מילווקי הגיעה לעונה הזו אחרי האכזבה של העונה הקודמת בה לא הצליחה לעבור את טורונטו בדרך לגמר ה-NBA.  הקבוצה לקחה החלטה לוותר על מלקולם ברוגדון תמורות בחירות דראפט וייעדה את הקבוצה להיות על כתפיהם של מידלטון ויאניס.

ובעונה הסדירה לפחות הם עמדו במשימה בהצלחה. הם אמנם פתחו בצורה קצת מגמגמת עם 2 הפסדים בארבעת המשחקים הראשונים אך לאחר מכן הקבוצה התחילה ריצה קטלנית. מהראשון בנובמבר ועד הראשון במרץ, במשך חמישה חודשים הקבוצה העמידה מאזן של 50-6.

הקבוצה הצליחה לשלוט בליגה ביד רמה בעזרת השליטה שלה בצבע ובחירת הזריקות. בהתקפה הקבוצה מובילה את הליגה בנקודות וזאת בעזרת אחוזי שדה גבוהים, 47.6%, מקום שלישי בליגה וכמות זריקות גבוהה, 90.9, מקום רביעי בליגה. מלבד הנתונים הקבוצתיים, ניתן לראות שמבין השחקנים שקלעו העונה מעל ל-20 נקודות למשחק, יאניס במקום השלישי באחוזי שדה ומידלטון במקום השביעי. נתון זה סייע להם גם להיות מהשחקנים היעילים בליגה כשמתוך כל השחקנים שקלעו מעל 20 נקודות, הם מדורגים במקומות החמישי והשישי מהסוף בכמות דקות. יאניס קלע 29.5 נקודות ב-30.4 דקות, כמעט נקודה לדקה והוביל את קלעי הליגה בצבע.

בצד ההגנתי הקבוצה שלטה בריבאונד ביד רמה. יאניס הוביל את הליגה גם בריבאונדים בהגנה והקבוצה דורגה שנייה בכמות הנקודות שהיא סופגת מהזדמנות שנייה. הרבה ריבאונדים בהגנה איפשרו לקבוצה לרוץ מהר קדימה והיא דורגה במקום השלישי בליגה בנקודות מהתקפות מתפרצות.

השילוב של הגריק פריק עם שחקנים כמו מידלטון, היל, מתיוז וקורבר שקלעו העונה 41.3% מחוץ לקשת בקבוצה אפשר לרווח את המשחק ולהשאיר לו את העבודה בצבע או לחילופין לשחרר כדור החוצה ברגע שמגיעה אליו שמירה כפולה. יאניס היה בלתי ניתן לעצירה והוביל את קבוצתו למאזן הטוב בליגה עונה שנייה ברציפות מה שהביא לו את תואר הmvp, עונה שנייה ברציפות.

למרות הציפיות הגבוהות בצד צריך לזכור את סוף העונה של הבאקס ואת איך שהם הגיעו לפלייאוף לאחר הבועה. את הריצה הגדולה שלהם קטעה מיאמי (שעוד נחזור אליה) ומשם ועד סוף העונה הקבוצה העמידה מאזן של 4-9, דבר שעלול היה להקשות מנטלית על הקבוצה, למרות העובדה שהמשחקים הללו לא היו חשובים כל כך לקבוצה ועל אף המאזן המעולה שאתו סיימה.

בפלייאוף הקבוצה פגשה בסיבוב הראשון את הקבוצה היחידה שבשבילה הבועה היו משחקי בית, אורלנדו מג'יק. הסדרה נפתחה בצורה נוראה עבר החניכים של מייק בודנהולצר כשבמשחק הראשונים הם לא הצליחו להתמודד עם המג'יק. יום קליעה מעולה של אורלנדו מכל הטווחים ובעיקר מהעונשין (18 מ-19), בהובלת ווצ'ביץ' לא השאיר לבאקס סיכוי. המג'יק גם שמרו טוב והצליחו להוריד את אחוזי השדה של מילווקי. למרות ההפתעה הזו יאניס וחבריו התעשתו ובמשחקים לאחר מכן הניצלו כראוי את נקודות החוזקה שלהם וניצחו את כל המשחקים הבאים בסדרה בממוצע של 14.5 נקודות הפרש בדרך לניצחון 4-1 בסדרה.

הקבוצה עברה לשלב השני בהרגשה טובה אבל שם פגשה את מיאמי. ההיט הקשו מאד על הבאקס, בעיקר אדבאיו שנעל את הצבע עבור יאניס. בסדר זו הוא קלע 21.8 נקודות בממוצע. ההגנה הטובה של מיאמי גרמה לאחוזים נמוכים של מילווקי ומנגד אחוזים טובים משלוש של מיאמי סייעו לה לנצח בסדרה. במשחק הרביעי יאניס נפצע, דבר שהיה אמור להיות בשורות רעות לקבוצה אך דווקא במשחק שהתנהל ברובו בלעדיו הם השיגו את ניצחונם היחיד בסדרה. במשחק 5 היווני עדיין לא שב לשחק וקבוצתו הפסידה את הסדרה 4-1.

קיץ חם

אחרי סיום העונה המאכזב והמוקדם מן הצפוי התעוררה השאלה הגדולה – מה יהיה עם יאניס? היווני סיים את העונה הטובה בקריירה שלו ועדיין לא הצליח להעפיל אפילו לגמר האזורי. מיד לאחר הדחת הקבוצה החלה חרושת שמועות בנוגע למעבר בקיץ הזה או הבא. ממיאמי, דרך גולדן סטייט ועד לייקרס ודאלאס, כולן היו דרוכות לשמע מוצא פיו. אדטוקומבו אמר לא פעם שלא יעזוב את הבאקס לפני תום החוזה אך לקח את הזמן בהארכת החוזה. לבסוף הוא התרצה וחתם על חוזה מקסימום לחמש שנים בשווי 228 מיליון דולר, הגבוה בתולדות הליגה.

לאחר שיאניס נשאר היה צריך להתעסק בצוות המשלים. צעד ראשון – ריענון עמדת הרכז. אחרי האכזבה מבלדסו שלא הצליח להוביל את הקבוצה בפלייאוף ואפילו לא שיחזר את הממוצעים שלו מהעונה הוחלט להביא רכז ראשון אחר. בנוסף, גם ג'ורג' לא סיפק את הסחורה ונשלח גם הוא. מנגד הובאו שני רכזים בעלי ניסיון עשיר, הראשון – ג'רו הולידיי. הרכז בן השלושים נבחר לחמישיית ההגנה השנייה ונתן עונה טובה בני אורלינס בשנה החולפת. יחד איתו הובא גם די ג'יי אוגוסטין מאורלנדו עם הניסיון הרב. שני הרכזים הללו ינסו להוות תחליף ראוי לרכזים שהביאו את הקבוצה למאזן הטוב בליגה אך איכזבו בפלייאוף.

מלבד הרכזים הוחלף למעשה כל הצוות המסייע. מלבד פאט קונוטון, כל שחקני הספסל המשמעותיים הוחלפו. בבאקס החליטו על סוג של זעזוע והעיפו את איליאסובה, קורבר, בראון, רובין לופז ומתיוז. במקומם, הם הביאו את קרייג, סטאוקאס, פורבס, פורטיס ועוד שני שחקנים שנבחרו בדראפט האחרון – ג'ורדן נוורה וסם מריל שנבחרו במקומות ב-46 וה-60 בהתאמה. על הנייר, מבחינת חילופי השחקנים המשלימים לא בטוח שמילוואקי התחזקה. מתיוז נתן הרבה דקות טובות לקבוצה בעונה החולפת ולא בטוח שאחד ממחליפיו משחק ברמה שלו. בנוסף, לא הובא סנטר במקום רובין לופז. מה שבטוח, אחרי שנתיים של כשלונות מילווקי היו חשבים לעשות משהו משמעותי, גם עבור הקבוצה וגם בשביל להראות ליאניס שהם רצים לאליפות בכל הכח.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

כפי שכבר ראינו בשנתיים האחרונות, העונה הרגילה היא לא אתגר גדול במיוחד עבור הבאקס. אחרי שתי עונות בהן היא מסתכלת על כל הליגה מלמעלה אין סיבה שגם העונה מידלטון ויאניס יצעידו את הקבוצה לאותו מקום. אבל במילווקי יודעים שזה לא משנה ולאדטוקומבו נמאס להיות MVP שלא מגיע לגמר ה-NBA.

בעונה הסדירה היווני הולך לפרק קבוצות כמו שהוא עשה בשנתיים החולפות. המשח'ק שלו בצבע בלתי ניתן לעצירה ומרבית מנהלי הקבוצות בליגה חושבים שהוא ייבחר לשחקן המצטיין של העונה פעם נוספת. אבל מבחינת מילווקי כל המשחק מתבסס עליו. קשה לראות מישהו שמוביל את המשחק לכיוון שלו ולא של יאניס. זה לא מפתיע במיוחד כשיש לך שחקן כזה על המגרש אבל מה קורה כשהוא לא במיטבו?

זה בדיוק מה שקרה בסדרה נגד מיאמי.  בניגוד להיט, משהו שחסר מאד במילווקי זה מגוון קלעים, וזה גם אחד ההבדלים של העונה החולפת לעומת העונה שלפני. בעונה שעברה יאניס ומידלטון קלעו 42.4% מסך הנקודות של הקבוצה בעונה הסדירה. במצב כזה שאר השחקנים לא קולעים יותר מדי וגם מתרגלים לזה. בלדסו, לופז, היל וכל מי שהוא לא הצמד הזה יודע שהוא לא יהיה הקלעי המוביל כי אפשר לסמוך על השניים.

בעונה לפני, לקבוצה היה את מלקולם ברוגדון וגם התפקיד של בלדסו וברוק לופז היה יותר משמעותי והקבוצה אכן הצליחה להגיע לגמר האזורי. אין מה לעשות, היווני צריך לחשוב איך הוא צריך להוביל קבוצה לאליפות. זה לא מספיק רק לקלוע הכי הרבה נקודות בקבוצה, צריך לדעת להשתמש בכלים שיש לך בצורה נכונה.

מעניין לראות איך המחליפים החדשים ישתלבו במשחק בעונה הסדירה. בסופו של יום, אין לקבוצה נשק חזק במיוחד שיעלה מהספסל. יש את אוגוסטין ופורבס אבל אין מישהו שיכול לעלות ולשנות את המשחק. השאלה היא האם השחקנים החדשים יוסיפו ניסיון שיעזור לקבוצה בפלייאוף. על הנייר להולידיי ואוגוסטין יש רזומה פחות מרשים בפלייאוף מאשר בלדסו והיל. אבל בבאקס מאסו בהם אחרי הכישלון האחרון ומקווים שהרכזים החדשים יביאו רוח של מנהיגות וניסיון.

שאר השחקנים שהביאה הקבוצה לחיזוק הספסל לא מצטיינים  בדברים ספציפיים. פורטיס הוא קלע בינוני, פורבס וסטאוסקאס בעלי יכולת לא רעה מחוץ לקשת וטורי קרייג שומר טוב. אין שם גדול וכנראה שאף אחד מהם לא יתעלה על הציפיות.

העונה הקרובה חשובה מאד לקריירה של היווני. אי זכייה באליפות או אפילו כישלון נוסף בהגעה לגמר הליגה יכתירו אותו כלוזר. הוא אמנם חתם על חוזה מקסימום ולא נראה שיעזוב בקרוב אבל אין לדעת מה יהיה עם מידלטון שהוכיח את עצמו כשחקן מעולה. הוא אמנם חתום על חוזה עד 2023 אבל כישלון נוסף עשוי לגרום לטלטלה קצת יותר רצינית מהחלפת שחקני הספסל.

לסיכום, הפרויקט במילוואקי באקס מגיע העונה לשיאו כשיאניס ומידלטון נמצאים בכושר הטוב בקריירה שלהם. השינוי המרענן בגזרת הרכזים דגש על ג'רו הולידיי עשוי לעשות את ההבדל השנה ולהביא את הקבוצה צעד אחד קדימה.

תחזית:

מקום ראשון במזרח וגמר אזורי.

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: לוס אנג'לס קליפרס

(מידן בורוכוב  – פוסט אפ)

לדף הקבוצה

נשארו:

קוואי לנארד, איבצ'ה זובאץ, לו וויליאמס, פטריק בוורלי, מרכוס מוריס (הוחתם מחדש), פול ג'ורג', פטריק פטרסון, רג'י ג'קסון, פיאונדו קאבינגלי

עזבו:

מונטראז הארל (חצה את הקווים ליריבה העירונית), לאנדרי שאמט (טרייד לברוקלין נטס), ג'מייקל גרין (דנבר נאגטס) , רודני מק'רודר (פיסטונס), ג'ואקים נואה (פרש)

הגיעו:

, סרג' איבקה (שוק חופשי), ניקולה באטום (שוק חופשי), לוק קנארד (טרייד פיסטונס), דניאל אוטורו (רוקי, טרייד ממינסוטה, בחירה 33 בדראפט)

מתנדנדים:

קופי אמיר, ג'יי סקרב (רוקי, בחירה 55 בדראפט) חוזי טו-ווי ,ריג'ון טאקר (חוזה ל 10 ימים)

חמישייה: 

מסתמנת חמישיה של – פטריק בוורלי , פול ג'ורג', קוואי לנארד, סרג' איבקה ואיבצה זובאץ

ספסל:

לוק קנארד, מרכוס מוריס, ניקולה באטום, רג'י ג'קסון, לו ווילאמס, פטריק פטרסון, פיאונדו קאבינגלי, טרנס מן

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם

מה היה לנו? הקיץ הקודם היה סנסצוני. לאחר עונה בה הקליפרס מתחו את גולדן סטייט ל-6 משחקים. הגיע הבום הגדול עם ההחתמה המטורפת של קוואי וזאת על חשבון היריבה העירונית. שישבה והמתינה ומצאה את עצמה המומה עם מהלך שהנחית באל איי לא רק את קוואי, אלא גם את פול ג'ורג' יליד נוסף של קליפורניה שמצא את עצמו באל איי. הקליפרס עבדו במרץ וסומנו כקבוצה מס 1 בדרך לאליפות היסטורית. למרות עונה רגילה מנומנת יחסית הקליפרס סיימה שניה במערב, שניה באופניסב רייטינג וחמישת בדיפניסב רייטינג. זה לא עניין של מה בכך. הקליפרס שיחקו על הילוך שני רוב העונה. הייתה ציפייה שאוטוטו זה מתחבר ואז הגיעה הקורונה. לאחר פגרת האול סטאר. הקליפרס הפסידו לקינגס וניצחו 7 מ-8 (הפסד ללייקרס לאחר 2 ניצחונות). הקליפרס הגיעו לבועה במקום ה-2 במערב ולאחר שהפסידו במשחק הפותח בבועה ללייקרס ואיבדו את הסיכוי לסיים ראשונים במערב. הקליפרס המשיכו ל-5 ניצחונת מול 2 הפסדים ולמאזן כולל של 23-49.

הקליפרס ניצחה את דאלאס 2-4 בסיבוב הראשון, זה היה סימן לבאות מכיוון שקבוצה כמו דאלאס שנשענה בעיקר על דונצ'יץ לא הייתה אמורה למשוך את הסדרה ל-6 משחקים.

בסדרה מול דנבר בחצי גמר המערב, הקליפרס הוכיחה שוב שיש קבוצה ויש מסורת. והמסורת של הקליפרס היא לא להיות בגמר איזורי. זאת בשנה ה-50 למועדון. בשביל להבין את גדול הבושה בנוסף לקליפרס המועודנים היחידים ללא גמר איזורי ברזומה הם שארלוט וניו אורלינס פליקנס, מועדונים צעירים יותר מהקליפרס. לוס אנג'לס הוליכה 3-1 בסדרה והפרש דו ספרתי (15 ומעלה) בכל אחד ממשחקים 5-6-7 אבל היא מצאה את הדרך לרשום הדחה מגה מביכה מול הנאגטס.

הפסד בסדרה שסיים את דרכו של דוק ריברס במועדון. הקליפרס בנתה קבוצה שהייתה אמורה להגיע הכי רחוק שאפשר. קוואי נישא על גלי ההצלחה של אליפות היסטורית עם טורונטו, פול ג'ורג' הגיע לאחר עונת שיא אישית באוקלהומה סיטי. הקליפרס החתימו כל מי שזז והוסיפו את האח הבכיר למשפחת מוריס, את רג'י ג'קסון וקיבלה את הארל ולו ווילאמס בכושר שיא מהספסל  (לראשונה בהיסטוריה של הליגה, 2 שחקני ספסל עם 18 נקודות ומעלה למשחק). קוואי פרע שטרות בעונה הרגילה כשהוביל את הקליפרס בנקודות וחטיפות והיה שני בריבאונדים ואסיסטים.

סיום העונה של הקליפרס היה עגום. שום תירוץ לא יכול להסביר את הקריסה מול דנבר. לאן ולמה נעלם קוואי,הווינר הגדול של פלייאוף 2019 לא נדע, למרות פלייאוף טוב שלו (הוביל את הקליפרס בכל הקטגוריות המרכזיות) במשחק 7 מול דנבר הוא נעלם. פול ג'ורג' הוכיח שלא משנה באיזה חודש הפלייאוף, הוא לא השחקן של העונה הרגילה.

קיץ חם

הקיץ התחיל חם כאשר דוק ריברס מצא את עצמו מחוץ לקבוצה, לדעתי ועובדתית ריברס היה כשלון חרוץ בתקופתו באל איי. הקבוצה לא רצה קדימה. הוא קיבל קבוצה בשלה מויני דל נגרו עם 2 שחקנים שהיו טופ 10 בליגה (פול וגריפין בשיאם) ולמרות זאת הוא נכשל שנה אחר שנה. אגב גם ב-2015 הוא הפסיד סדרה לאחר שהוביל 3-1 מול יוסטון לאחר הפסד מגה מביך בגיים 6 בו הקליפרס שמטה 19 הפרש מול הספסל של יוסטון. ריברס שנהנה מיח"צ מעולה מצא את עצמו מחוץ לקבוצה ומצא בית חם (ויש מי שיאמר קריר) בפילדלפיה. הקליפרס הגיבו עם החתמה של טיירון לו, אלוף הליגה ב-2016 שהיה עוזר וקודם לקדמת הבמה.  לו שזכה באליפות עם קליבלנד ב-2016 מחזיק במאזן של 83-128. אני בכלל לא בטוח שהוא האיש הנכון עבור הקליפרס, אבל כנראה כעוזר מאמן וכאחד שכבר היה במעמדים גדולים הוא נראה כפיקס עבור הקליפרס.

הקליפרס איבדו את השחקן ה-6 של העונה בקיץ ובאותו כסף החתימו את איבקה. איבקה אמנם פחות סקורר מהארל אבל הוא מוסיף נדבך הגנתי ויכולת לקלוע מדאון טאון עבור הקליפרס. החתמה עם ציון מאוד גבוה ונראה כשדרוג בעמדה. ההחתמה של לוק קנארד פנטסית, כח אש נוסף לארטילריה הכבדה ממילא של הקליפרס. ההחתמה של באטום היא הימור מושכל לשחקן שנראה כמו צל חיור של ימיו בשיא, אבל אם הוא יספק 10-15 דקות טובות בכל ערב על חשבון דקות מנוחה לקוואי/ג'ורג' הרווח של הקליפרס יהיה גדול.

חומר ללמחשבה עבור הקליפרס – עמדת הרכז. לא בטוח שהיו יותר מידי אלטרנטיבות בשוק אבל כדאי לשקול תוספת של רכז.

הקליפרס בחרה לשלם את שכרו של מרקוס ולממן את מרקיף שחתם על חוזה מינימום בלייקרס (למי שלא יודע התאומים מוריס מנהלים חשבון משותף).

בהינתן המצב של השוק החופשי ומגבלות התקציב, מגיע ציון 8 לקליפרס על הקיץ האחרון.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

הקליפרס קבוצה עם גמישות מאוד גדולה, סגל של לא מעט שחקנים שיכולים לשחק יותר מעמדה אחת. קוואי לנארד הוא ללא ספק אחד השחקנים הטובים בליגה ואחריי העונה הקודמת הוא צריך לחזור רעב יותר ונחוש יותר. קליפרס יש את כל מה שנחוץ על מנת לסיים במקום ה-1 בקונרפנס והיא חייבת לכוון לשם. היתרונות של הקליפרס רבים בעיקר בשימוש בקוואי ובפול ג'ורג'. החסרון המרכזי של הקבוצה הוא בעמדת הרכז. עם כל הכבוד לפטריק בוורלי, היכולת ההתקפית שלו לוקה בחסר. לו ווילאמס לא מספיק טוב כרכז ורג'י ג'קסון זה אחלה כפלסטר. בפלייאוף הקודם זובאץ והארל חשפו את הבטן הרכה של הקליפרס בעמדת הסנטר. איבקה לא אמור לתת לזה לקרות. ההרכב הכי קטלני של הקליפרס יהיה בוורלי-קוואי-ג'ורג'-מוריס-איבקה. הרכב שבנוי טוב הגנתית והתקפית. הבעיה המרכזית של הקליפרס שגם הלייקרס לא קפאה על השמרים בקיץ. אין לקליפרס מי שיעצור את דווויס ולברון ולכן המשוכה של הלייקרס עדין גבוהה. טיירון לו חייב לפרוץ את המחסום הפסיכולגי של הקבוצה. היא נכשלת באופן סדרתי. קוואי שסיפק פלייאוף היסטרי והסיטורי ב-2019 צריך לשחזר עונה רגילה כזאת שתיתן לו אם וי פי. הקליפרס זו הקבוצה שלו והסט כישורים שלו בשמיים. מדיניות המנוחה שלו נראית כהכרחית בעונה מקוצרת ואינטיסבית ואם וכאשר הוא יגיע רענן לפלייאוף הוא צריך לעשות את ההבדל עבורם. פול ג'ורג' שחקן נוסף בקליבר של כמעט אם וי פי היה פושר בעונה הקודמת. הוא חייב לספק פלייאוף אחד טוב לרזומה שלו. טיירון לו הצליח ב-2016 איפה שבלאט נכשל, הוא נתן באלאנס לשחקנים ולכוכבים והצליח לתת שח-מט לסטיב קר.הנושא החברתי הסתמן כאישו בעונה שעברה עם טענות של שחקנים להתנהגות פרימודנית מצד קוואי את ג'ורג'. טיי לו עבר את זה מול לברון-לאב-קיירי שלא ספרו את בלאט אבל כיבדו אותו. הוא עבר תקופה קשה בקליבלנד אבל הרצון שלו להצליח ולהוכיח שההצלחה בקליבלנד לא הייתה מיקרית. הקליפרס צפויה להיות קבוצה התקפית מעולה. רוב שחקני הסגל מסוגלים לקלוע מצויין מה 3. יהיה מעניין לראות הרכב נמוך של ג'קסון/בוורלי, לו-וויל, קנארד, קוואי ואיבקה או מוריס. יש לקליפרס הרכבים שיוכלו להתמודד מול היריבות בפלייאוף (דנבר-יוטה-פורטלנד) ומול הלייקרס אם וכאשר. מלבד הארנסל של טיי לו, הקליפרס תמשיך להיות קבוצה מהנה לצפייה. הפתעה נעימה יכולה להיות ניקולה באטום. יש לו יכולות הוא היה העברו שחקן מגוון, הוא יכול לתת נדבך חשוב דרך הספסל של הקליפרס ולאפשר לקבוצה להעמיד הרכב של חמישה פורוורדים (יחד עם ג'ורג', קוואי, מוריס ואיבקה).

תחזית:

תחזית ראילית של הקליפרס היא מקום 2 במערב ו-3 בליגה. 51-54 ניצחונות בעונה של 72. הם צפויים לראות את הגב של הלייקרס גם בפלייאוף. אין לקליפרס גמישות תחת תקרת השכר ואין נכסים עתידים בדראפט. העונה צריכה להיות עונת מפתח עבורם ועל מנת ליצור מועדון תחרותי כל תרחיש מתחת לגמר מערב יהיה מביך. אני מאמין בכוחה של הקליפרס להיות אלופה. יש שילוב של וטרנים עם צעירים, עם כל הכבוד לקוואי שזרח בטורונטו ככוכב ראשי, פול ג'ורג' חייב להיות לו לעזר.

תחזית ראילית – גמר מערב, הפסד 2-4 ללייקרס

תחזית אופטימית – אליפות, קוואי האם וי פי ש העונה הרגילה

תחזית פסימית – שוב חוזר הניגון, הפסד בחצי גמר המערב, הפעם לפורטלד ולילארד שסוגר חשבון שוב עם פול ג'ורג' שסוגר את חשבון בטוויטר שלו כתגובה

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: טורונטו רפטורס

(גיא טורג'מן – פוסט אפ)

לדף הקבוצה

נשארו: קייל לאורי, פסקל סיאקם, פרד ואן וליט, כריס בושה (חוזים חדשים), נורמן פאוול, פטריק מקאו, אוג'י אנונובי, סטנלי ג'ונסון, מאט תומאס, טרנס דיוויס, אושי בריסט

עזבו: סרג' איבקה (קליפרס), מארק גאסול (לייקרס), רונדה הוליס ג'פרסון (מינסוטה)

הגיעו: אלכס לן, ארון ביינס, הנרי אלנסון, דיאנדרה באמברי (חופשיים), מלאכי פלין (דראפט)

מתנדנדים: אליז ג'ונסון, יוטה ינאטבה, ג'יילן האריס

חמישייה: קייל לאורי, פרד ואן וליט, אוג'י אנונובי, פסקל סיאקם, ארון ביינס

ספסל: נורמן פאוול, כריס בושה, פטריק מקאו, סטנלי ג'ונסון, מאט תומאס, טרנס דיוויס, אושי בריסט, אלכס לן,  הנרי אלנסון, דיאנדרה באמברי

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20

אז מה היה לנו שם:

למרות העזיבה של קוואי ודני גרין בקיץ שעבר, טורונטו פתחה את העונה חזקה עם קפיצת מדרגה נוספת של פסקל סיאקם ופרד ואן וליט, וחזרה של אנונובי לעניינים כסמול הפותח אחרי העזיבה של קוואי. בניגוד לתחזיות שיהוו קבוצת סיבוב ראשון בפלייאוף ללא יתרון ביתיות, הרפטורס מהתחלה מיצבו את עצמם כמועמדת הבכירה למקום השני במזרח אחרי מילווקי. פרד ואן וליט השתלט על עמדת השוטינג גארד ומוביל כדור שני כשלאורי נח, סיאקם הראה יכולות מעולות ומיצב את עצמו כסופרסטאר וגם ההחלשות של גאסול ואיבקה לא השפיעה יותר מידי. כאשר אנונובי מתחיל להראות יותר ויותר כמו רול פלייר אולטימיטי של 3&D.

לבועה הרפטורס כבר הגיעו במוד אחר, ללא קהל התקשו חלק מהשחקנים, ובראשם סיאקם, שנראה כמו הצל של עצמו, לשחזר את היכולת מלפני פגרת הקורונה. היתרון מלפני הבועה והבולדזוריות של לאורי וואן וליט הספיקה כדי להבטיח את המקום השני במזרח למרות הסיום החלש.

בסיבוב הראשון מול ברוקלין החלשה הרפטורס הצליחו לשבור את המסורת ולנצח את המשחק הראשון בדרך לסוויפ קליל. הסיבוב השני נגד בוסטון, המדורגת שלישית, היה כבר אופרה אחרת לחלוטין. לאחר תבוסה במשחק הראשון, הרפטורס חזרו עם אנרגיות חדשות במשחק השני, שעדיין לא הספיקו לנצחון. במצב של 2-0 ועם הגב לקיר, שלשת באזר ביטר של אנונובי נתנה לרפטורס ניצחון במשחק השלישי, והמשחק הרביעי היה צמוד אך ניצחון נוסף השווה את הסדרה ל2-2. הסלטיקס הגיעו כמו מלוע של תותח במשחק 5 והביסו את הרפטורס לעלות ל 3-2. משחק שש הלך לשתי הארכות, שבסופן רפטורס יצאה עם ידה על העליונה, אך שתי הקבוצות היו עם שחקנים גמורים לחלוטין, ובמשחק שבע בוסטון סגרה סיפור ועלתה לגמר המזרח נגד מיאמי. למרות שהסדרה נגררה לשבעה משחקים הרפטורס נראו נחותים מבוסטון לאורך רוב הסדרה, כאשר הרפטורס מנצחים בשיניים בעוד בוסטון רושמת ניצחונות קלילים.

קיץ חם

למרות הצורך הברור בחיזוק, ובגלל תקרת השכר הגבוהה, הקיץ של הרפטורס היה דיי קריר. המהלך החשוב של הקיץ היה השארתו של פרד ואון וליט, שהיה שחקן חופשי בלתי מוגבל. חוזה סביר בהחלט של 85 ל-4 שנים הבטיח את הישארותו בקבוצה, אבל דיי סתם את תקרת השכר, לאור החוזים הגדולים של לאורי וסיאקם לשנה הקרובה, והצפי שהרפטורס בשום מצב לא יעברו את מס המותרות.

גאסול שסיים חוזה גדול עזב כצפוי, אך במקום לאירופה חתם על חוזה מינימום בלייקרס. איבקה שסיים חוזה, והצפי היה שיישאר בחוזה מוקטן ברפטורס ללפחות עוד שנה, הפתיע והלך לקליפרס על חוזה של 19 מיליון לשנתיים. חוזה שהרפטורס בהחלט היו יכולים להשוות, מה שמלמד שלפחות אחד מהצדדים החליט שהגיע הזמן להפרד

במצב הזה הרפטורס נשארו בלי סנטרים בסגל. במקום לחפש סנטר בכיר שימלא את החסר החליטו ברפטורס ללכת של שלושה סנטרים סולידיים, במחירים נמוכים, בתקווה למצוא שם את החתיכה החסרה. ארון ביינס, המיועד להיות הסנטר הפותח, הגיע אחרי עונה נהדרת בפיניקס, כאשר הראה שיכול להיות סנטר פותח בליגה במשחקים שאייטון היה מושהה ופצוע. חוזה של 14 מיליון לשנתיים עם אופציית קבוצה בשנה השנייה, הינו מציאה לשחקן במעמדו. לעמדת הסנטר השני הרפטורס החליטו להמשיך את מגמת השדרוג של שחקני הבית וכריס בושר הקנדי קיבל חוזה כמעט זהה עם עונה שנייה מובטחת לחלוטין. הרפטורס לא סיימו שם והחתימו את אלכס לן מאטלנטה, לשעבר בחירה 5 בדראפט, על חוזה של 2 מיליון לעונה אחת כגיבוי נוסף. השחקן האחרון שעזב היה רונדה הוליס ג'פרסון, למרות שמיצב את עצמו כפורוורד לגיטימי לחלוטין והראה ניצוצות שהזכירו את עונותיו הראשונות בליגה. גם פה הרפטורס החליטו כנראה להיפרד מסיבה לא ברורה, היות והוא כרגע על חוזה למחנה אימונים בלבד ממינסוטה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

הדבר הראשון שיבלוט השנה ברפטורס הוא שלא רק שישחקו בלי קהל, אלא גם לא ישחקו בקנדה בכלל. לאור מגבלות הקורונה הרפטורס נאלצו לנדוד השנה לטמפה ביי פלורידה. ללא האוהדים המדהימים והאולם הביתי אין ספק שהרפטורס יפתחו את העונה בחיסרון גדול מההתחלה.

הרפטורס ימשיכו גם השנה להיות קבוצה מנצחת ולהיאבק על ביתיות בפלייאוף, יחד עם זאת אין ספק שהם נחלשו השנה ויהיה קשה לראות אותם מגיעים למקום שני במזרח שוב, במיוחד לאור החזרה של קיירי וקיידי בנטס, המשך ההשתפרות במיאמי וההתחדשות של פילי. שנתיים אחרי האליפות המפתיעה, העונה הזאת תהיה בסימן חילופי דורות סופיים. למעט לאורי כול הוותיקים מעונת האליפות עזבו וסיאקם וואן וליט יצטרכו לתפוס את ההובלה השנה ולסחוב את הקבוצה.

העונה הזאת, ואיתה העתיד הקרוב של הרפטורס תקום ותיפול על פרד ואן וליט ופסקל סיאקם. אישית אני מחובבי ואן וליט ומאמין שגם בגיל 26 הוא ימשיך להשתפר בכול שנה, בדגש על קבלת החלטות ובחירת הזריקות שלו, 40 אחוז מהשדה הינם מספר נמוך מאוד לגארד בכיר בליגה, במיוחד בגובה החוזה שלו. סיאקם הוא אניגמה מבחינתי, האם נקבל את סיאקם של לפני הפגרה או את סיאקם של אחרי הפגרה. כמי שהתחיל לשחק כדורסל בגיל מאוחר ופרץ משומקום, אחרי שעונה לפני שיחק חצי מהזמן בג'י ליג, יש לו עוד המון לאן להשתפר, אולם יהיו לו קשה ללא הדחיפה של הקהל, שהוא ניזון ממנו. ההגעה של סנטר כמו ביינס שפותח את המשחק ויכול לקלוע משלוש באחוזים גבוהים, תפתח לסיאקם וואן וליט את הצבע להראות את היכולות ההתקפיות שלהם.

ברמה הקבוצתית יהיו שתי שאלות עיקריות השנה: הראשונה היא ההגנה, מבחינת פוטנציאל זאת אחת מחמישיות ההגנה המפחידות בליגה, עם חמישה שומרים מעולים ומאמן מפתיע או יצירתי. אני מאמין שהגנה תהיה הדגש השנה של הרפטורס והרבה משחקים ינצחו דרך ההגנה. השאלה השניה תהיה כיצד תראה חמישית המחליפים, ובעיקר מי יוביל אותה. לאורי היה זה שהוביל לרוב את חמישיית המחליפים, אבל בגיל 34 לא ברור האם יוכל להמשיך לשחק 35 דקות באינטנסיביות הזאת. שאלה שניה נוגעת לריווח, בושה, בניגוד לאיבקה, הינו סנטר אתלטי שחי בצבע ומאוד מוגבל מחוצה לו, פאוול, שיהיה שחקן הכנף העיקרי, מסוגל לקלוע משלוש אך היתרון הגדול שלו הוא האתלטיות המתפרצת. מאט תומס יהיה חייב להוות איום כול הזמן משלוש על מנת לרווח את המשחק. שאלה נוספת הינה מי ישחק ב4 כשסיאקם נח אחרי העזיבה של רונדה הוליס ג'פרסון, בושר יכול להתאים ליד ביינס אבל לא ליד לן, ומעדיף לשחק בסנטר. חוץ ממנו אין באמת 4 אמיתי בסגל אחרי סיאקם, אנוונובי לא מסוגל להתמודד עם פאוור פורוורדים חזקים עדיין.

האקס פקטור השנה מבחינתי הם אנונובי וביינס. אוונובי יצטרך לבצע את הקפיצה הגדולה לרול פלייר האולטימטי, שלדעתי יש לו את היכולות והפיזיות לכך, והצפי הוא שנראה פה רוברט קובינגטון 2. ביינס הוא סנטר שהסתובב בליגה שנים ועשה קפיצת מדרגה שנה שעברה כשנקלע לעמדת הסנטר הפותח למחצית העונה. לדעתי יכולות הריווח שלו וההגנה שלו ימצבו אותו כגניבה של הקיץ, והוא מסוגל לתת לקבוצה את הריווח החסר, השאלה הגדולה היא האם יצליח להתקרב ביכולות ההגנתיות, שלא בהכרח רואים בסטטיסטיקה, לתפוקה של גאסול שנה שעברה, לדעתי עדיין לא. לקיץ הבא הרפטורס יגיעו עם הרבה כסף לבזבז. העובדה ששחקנים בכירים לא ששים להגיע לרפטורס כשחקנים חופשיים, יכולה להביא לכך שנראה את הקבוצה פעילה מאוד בשוק הטריידים השנה במטרה להחתים שחקן בכיר נוסף.

תחזית:

ללא שינוי משמעותי בסגל נראה עונה סולידית, שתזכיר את ימי דרוזן ולאורי לפני עונת האליפות, תסתיים במקומות 3-6 במזרח, פלייאוף בלי קהל יוביל להדחה בסיבוב הראשון בעוד חזרה מלאה של הקהל למגרשים עשויה להוביל אותם עד גמר המזרח. לא לטנקינג אבל גם לא מועמדים לאליפות