בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.
לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: לוס אנג'לס קליפרס
(מידן בורוכוב – פוסט אפ)
נשארו:
קוואי לנארד, איבצ'ה זובאץ, לו וויליאמס, פטריק בוורלי, מרכוס מוריס (הוחתם מחדש), פול ג'ורג', פטריק פטרסון, רג'י ג'קסון, פיאונדו קאבינגלי
עזבו:
מונטראז הארל (חצה את הקווים ליריבה העירונית), לאנדרי שאמט (טרייד לברוקלין נטס), ג'מייקל גרין (דנבר נאגטס) , רודני מק'רודר (פיסטונס), ג'ואקים נואה (פרש)
הגיעו:
, סרג' איבקה (שוק חופשי), ניקולה באטום (שוק חופשי), לוק קנארד (טרייד פיסטונס), דניאל אוטורו (רוקי, טרייד ממינסוטה, בחירה 33 בדראפט)
מתנדנדים:
קופי אמיר, ג'יי סקרב (רוקי, בחירה 55 בדראפט) חוזי טו-ווי ,ריג'ון טאקר (חוזה ל 10 ימים)
חמישייה:
מסתמנת חמישיה של – פטריק בוורלי , פול ג'ורג', קוואי לנארד, סרג' איבקה ואיבצה זובאץ
ספסל:
לוק קנארד, מרכוס מוריס, ניקולה באטום, רג'י ג'קסון, לו ווילאמס, פטריק פטרסון, פיאונדו קאבינגלי, טרנס מן
המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:
אז מה היה לנו שם
מה היה לנו? הקיץ הקודם היה סנסצוני. לאחר עונה בה הקליפרס מתחו את גולדן סטייט ל-6 משחקים. הגיע הבום הגדול עם ההחתמה המטורפת של קוואי וזאת על חשבון היריבה העירונית. שישבה והמתינה ומצאה את עצמה המומה עם מהלך שהנחית באל איי לא רק את קוואי, אלא גם את פול ג'ורג' יליד נוסף של קליפורניה שמצא את עצמו באל איי. הקליפרס עבדו במרץ וסומנו כקבוצה מס 1 בדרך לאליפות היסטורית. למרות עונה רגילה מנומנת יחסית הקליפרס סיימה שניה במערב, שניה באופניסב רייטינג וחמישת בדיפניסב רייטינג. זה לא עניין של מה בכך. הקליפרס שיחקו על הילוך שני רוב העונה. הייתה ציפייה שאוטוטו זה מתחבר ואז הגיעה הקורונה. לאחר פגרת האול סטאר. הקליפרס הפסידו לקינגס וניצחו 7 מ-8 (הפסד ללייקרס לאחר 2 ניצחונות). הקליפרס הגיעו לבועה במקום ה-2 במערב ולאחר שהפסידו במשחק הפותח בבועה ללייקרס ואיבדו את הסיכוי לסיים ראשונים במערב. הקליפרס המשיכו ל-5 ניצחונת מול 2 הפסדים ולמאזן כולל של 23-49.
הקליפרס ניצחה את דאלאס 2-4 בסיבוב הראשון, זה היה סימן לבאות מכיוון שקבוצה כמו דאלאס שנשענה בעיקר על דונצ'יץ לא הייתה אמורה למשוך את הסדרה ל-6 משחקים.
בסדרה מול דנבר בחצי גמר המערב, הקליפרס הוכיחה שוב שיש קבוצה ויש מסורת. והמסורת של הקליפרס היא לא להיות בגמר איזורי. זאת בשנה ה-50 למועדון. בשביל להבין את גדול הבושה בנוסף לקליפרס המועודנים היחידים ללא גמר איזורי ברזומה הם שארלוט וניו אורלינס פליקנס, מועדונים צעירים יותר מהקליפרס. לוס אנג'לס הוליכה 3-1 בסדרה והפרש דו ספרתי (15 ומעלה) בכל אחד ממשחקים 5-6-7 אבל היא מצאה את הדרך לרשום הדחה מגה מביכה מול הנאגטס.
הפסד בסדרה שסיים את דרכו של דוק ריברס במועדון. הקליפרס בנתה קבוצה שהייתה אמורה להגיע הכי רחוק שאפשר. קוואי נישא על גלי ההצלחה של אליפות היסטורית עם טורונטו, פול ג'ורג' הגיע לאחר עונת שיא אישית באוקלהומה סיטי. הקליפרס החתימו כל מי שזז והוסיפו את האח הבכיר למשפחת מוריס, את רג'י ג'קסון וקיבלה את הארל ולו ווילאמס בכושר שיא מהספסל (לראשונה בהיסטוריה של הליגה, 2 שחקני ספסל עם 18 נקודות ומעלה למשחק). קוואי פרע שטרות בעונה הרגילה כשהוביל את הקליפרס בנקודות וחטיפות והיה שני בריבאונדים ואסיסטים.
סיום העונה של הקליפרס היה עגום. שום תירוץ לא יכול להסביר את הקריסה מול דנבר. לאן ולמה נעלם קוואי,הווינר הגדול של פלייאוף 2019 לא נדע, למרות פלייאוף טוב שלו (הוביל את הקליפרס בכל הקטגוריות המרכזיות) במשחק 7 מול דנבר הוא נעלם. פול ג'ורג' הוכיח שלא משנה באיזה חודש הפלייאוף, הוא לא השחקן של העונה הרגילה.
קיץ חם
הקיץ התחיל חם כאשר דוק ריברס מצא את עצמו מחוץ לקבוצה, לדעתי ועובדתית ריברס היה כשלון חרוץ בתקופתו באל איי. הקבוצה לא רצה קדימה. הוא קיבל קבוצה בשלה מויני דל נגרו עם 2 שחקנים שהיו טופ 10 בליגה (פול וגריפין בשיאם) ולמרות זאת הוא נכשל שנה אחר שנה. אגב גם ב-2015 הוא הפסיד סדרה לאחר שהוביל 3-1 מול יוסטון לאחר הפסד מגה מביך בגיים 6 בו הקליפרס שמטה 19 הפרש מול הספסל של יוסטון. ריברס שנהנה מיח"צ מעולה מצא את עצמו מחוץ לקבוצה ומצא בית חם (ויש מי שיאמר קריר) בפילדלפיה. הקליפרס הגיבו עם החתמה של טיירון לו, אלוף הליגה ב-2016 שהיה עוזר וקודם לקדמת הבמה. לו שזכה באליפות עם קליבלנד ב-2016 מחזיק במאזן של 83-128. אני בכלל לא בטוח שהוא האיש הנכון עבור הקליפרס, אבל כנראה כעוזר מאמן וכאחד שכבר היה במעמדים גדולים הוא נראה כפיקס עבור הקליפרס.
הקליפרס איבדו את השחקן ה-6 של העונה בקיץ ובאותו כסף החתימו את איבקה. איבקה אמנם פחות סקורר מהארל אבל הוא מוסיף נדבך הגנתי ויכולת לקלוע מדאון טאון עבור הקליפרס. החתמה עם ציון מאוד גבוה ונראה כשדרוג בעמדה. ההחתמה של לוק קנארד פנטסית, כח אש נוסף לארטילריה הכבדה ממילא של הקליפרס. ההחתמה של באטום היא הימור מושכל לשחקן שנראה כמו צל חיור של ימיו בשיא, אבל אם הוא יספק 10-15 דקות טובות בכל ערב על חשבון דקות מנוחה לקוואי/ג'ורג' הרווח של הקליפרס יהיה גדול.
חומר ללמחשבה עבור הקליפרס – עמדת הרכז. לא בטוח שהיו יותר מידי אלטרנטיבות בשוק אבל כדאי לשקול תוספת של רכז.
הקליפרס בחרה לשלם את שכרו של מרקוס ולממן את מרקיף שחתם על חוזה מינימום בלייקרס (למי שלא יודע התאומים מוריס מנהלים חשבון משותף).
בהינתן המצב של השוק החופשי ומגבלות התקציב, מגיע ציון 8 לקליפרס על הקיץ האחרון.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הקליפרס קבוצה עם גמישות מאוד גדולה, סגל של לא מעט שחקנים שיכולים לשחק יותר מעמדה אחת. קוואי לנארד הוא ללא ספק אחד השחקנים הטובים בליגה ואחריי העונה הקודמת הוא צריך לחזור רעב יותר ונחוש יותר. קליפרס יש את כל מה שנחוץ על מנת לסיים במקום ה-1 בקונרפנס והיא חייבת לכוון לשם. היתרונות של הקליפרס רבים בעיקר בשימוש בקוואי ובפול ג'ורג'. החסרון המרכזי של הקבוצה הוא בעמדת הרכז. עם כל הכבוד לפטריק בוורלי, היכולת ההתקפית שלו לוקה בחסר. לו ווילאמס לא מספיק טוב כרכז ורג'י ג'קסון זה אחלה כפלסטר. בפלייאוף הקודם זובאץ והארל חשפו את הבטן הרכה של הקליפרס בעמדת הסנטר. איבקה לא אמור לתת לזה לקרות. ההרכב הכי קטלני של הקליפרס יהיה בוורלי-קוואי-ג'ורג'-מוריס-איבקה. הרכב שבנוי טוב הגנתית והתקפית. הבעיה המרכזית של הקליפרס שגם הלייקרס לא קפאה על השמרים בקיץ. אין לקליפרס מי שיעצור את דווויס ולברון ולכן המשוכה של הלייקרס עדין גבוהה. טיירון לו חייב לפרוץ את המחסום הפסיכולגי של הקבוצה. היא נכשלת באופן סדרתי. קוואי שסיפק פלייאוף היסטרי והסיטורי ב-2019 צריך לשחזר עונה רגילה כזאת שתיתן לו אם וי פי. הקליפרס זו הקבוצה שלו והסט כישורים שלו בשמיים. מדיניות המנוחה שלו נראית כהכרחית בעונה מקוצרת ואינטיסבית ואם וכאשר הוא יגיע רענן לפלייאוף הוא צריך לעשות את ההבדל עבורם. פול ג'ורג' שחקן נוסף בקליבר של כמעט אם וי פי היה פושר בעונה הקודמת. הוא חייב לספק פלייאוף אחד טוב לרזומה שלו. טיירון לו הצליח ב-2016 איפה שבלאט נכשל, הוא נתן באלאנס לשחקנים ולכוכבים והצליח לתת שח-מט לסטיב קר.הנושא החברתי הסתמן כאישו בעונה שעברה עם טענות של שחקנים להתנהגות פרימודנית מצד קוואי את ג'ורג'. טיי לו עבר את זה מול לברון-לאב-קיירי שלא ספרו את בלאט אבל כיבדו אותו. הוא עבר תקופה קשה בקליבלנד אבל הרצון שלו להצליח ולהוכיח שההצלחה בקליבלנד לא הייתה מיקרית. הקליפרס צפויה להיות קבוצה התקפית מעולה. רוב שחקני הסגל מסוגלים לקלוע מצויין מה 3. יהיה מעניין לראות הרכב נמוך של ג'קסון/בוורלי, לו-וויל, קנארד, קוואי ואיבקה או מוריס. יש לקליפרס הרכבים שיוכלו להתמודד מול היריבות בפלייאוף (דנבר-יוטה-פורטלנד) ומול הלייקרס אם וכאשר. מלבד הארנסל של טיי לו, הקליפרס תמשיך להיות קבוצה מהנה לצפייה. הפתעה נעימה יכולה להיות ניקולה באטום. יש לו יכולות הוא היה העברו שחקן מגוון, הוא יכול לתת נדבך חשוב דרך הספסל של הקליפרס ולאפשר לקבוצה להעמיד הרכב של חמישה פורוורדים (יחד עם ג'ורג', קוואי, מוריס ואיבקה).
תחזית:
תחזית ראילית של הקליפרס היא מקום 2 במערב ו-3 בליגה. 51-54 ניצחונות בעונה של 72. הם צפויים לראות את הגב של הלייקרס גם בפלייאוף. אין לקליפרס גמישות תחת תקרת השכר ואין נכסים עתידים בדראפט. העונה צריכה להיות עונת מפתח עבורם ועל מנת ליצור מועדון תחרותי כל תרחיש מתחת לגמר מערב יהיה מביך. אני מאמין בכוחה של הקליפרס להיות אלופה. יש שילוב של וטרנים עם צעירים, עם כל הכבוד לקוואי שזרח בטורונטו ככוכב ראשי, פול ג'ורג' חייב להיות לו לעזר.
תחזית ראילית – גמר מערב, הפסד 2-4 ללייקרס
תחזית אופטימית – אליפות, קוואי האם וי פי ש העונה הרגילה
תחזית פסימית – שוב חוזר הניגון, הפסד בחצי גמר המערב, הפעם לפורטלד ולילארד שסוגר חשבון שוב עם פול ג'ורג' שסוגר את חשבון בטוויטר שלו כתגובה
