המדור השבועי בשיתוף 'פוסט אפ' והפעם רגע לפני העונה עם מידן בורוכוב, איתי קדם, שרית מרקוביץ' שוויד, אריק גנות ואורח מיוחד – אור עמית מהעמוד Insignifiststs
לברון אמר שהוא זכה בשתי האליפויות הכי קשות בהיסטוריה של הליגה – 2016 והאליפות בבועה. האם הוא צודק?
אריק גנות: חצי צודק. האליפות של 2016 מול גולדן סטייט הגדולה, בפרט בפיגור 3-1, היתה באמת אחת הקשות בהיסטוריה. בבועה, עם כל הכבוד לתנאים המגבילים ולמיאמי – הרבה פחות. הלייקרס פגשו את פורטלנד שלא היתה באמת תחרות, את יוסטון שכבר היתה גמורה והתפרקה בקיץ, את דנבר שהיתה רחוקה סל אחד מהדחה בסיבוב הראשון, ואת מיאמי הצעירה, הפצועה, ובלי שחקן טופ 5 בליגה.
אור עמית: אז אמר. לגבי 2016 עוד אפילו יש לו קייס. לגבי הבועה? המצ'אפים היו לטובתו לאורך כל הדרך והוא לא נתקל ביריבה העיקרית שלו במערב (הקליפרס) או במזרח (הקונצנזוס אומר מילווקי, אני אומר בוסטון). אה, והוא פגש במיאמי פצועה. אפשר להתפשר על האליפות הכי משונה. זה אני אסכים.
אבל ספוילר: אם בסוף העונה נקבל פלייאוף אמיתי והלייקרס יזכו בריפיט – אולי אז יהיה לו קייס לשתיים מהאליפויות המרשימות בהיסטוריה. כרגע שיהנה מהטבעת הרביעית.
מידן בורוכוב: אולי האליפויות הכי קשות בהסיטוריה של לברון, באליפות של יוסטון ב 95 היא עברה את יוטה,פיניקס והספרס קבוצות של 60,59 ו 62 ניצחונות. ובנוסף נתנה סוויפ לאורלנדו של שאק ופני. 2 סדרות עם ניצחון של משחק על כל הסדרה בחוץ. חזרה מפיגור 0-2 מול הגאז(הטוב מ 5) והסאנס 3-1.
בנוסף אליפות בק טו בק או טרי-פיט נראית תמיד קשה יותר.
האליפות של הבולס ב 98 עם המצב של הקבוצה היתה אליפות לא קלה, וגם האליפות של בוסטון ב 84 על הראש של הלייקרס שווה אזכור.
שרית מרקוביץ' שוויד: חד משמעית כן. שתי האליפויות שלברון ציין היו הכי קשות להשגה. ב-2016 לברון ג'יימס וקליבלנד הגיעו לגמר כאנדרדוג וניצחו את אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הליגה. הם גם עשו את זה בסטייל כשהיו לקבוצה הראשונה בליגה שחזרה מפיגור 3-1 בגמר בדרך לאליפות היסטורית. לעונת 2019-20 הלייקרס אמנם הגיעו כאחת הפייבוריטיות לזכיה, אבל בעונה כזאת רגשית ומורכבת שום דבר לא מובן מאליו. המוות של קובי, דרך black lives matter, השבתת הליגה בגלל התפרצות של מגיפה עולמית והשהות בבועה רחוקים מהמשפחה הם מטען כבד ששחקנים צריכים לסחוב איתם. הזכיה באליפות ב-2020 חתמה עבור הלייקרס והליגה עונה מיוחדת, ריגשית והזויה.
איתי קדם: אני לא חסיד גדול של כל מי שאוהב להעיד על עצמו דברים. בעיניי זה מקטין ומוריד מערכו של אדם ובכלל – כששחקן צריך לתת לעצמו תארים כל הזמן זה אומר משהו עליו יותר מאשר על המציאות. לעניין הטענה עצמה כמובן שמדובר במשהו סובייקטיבי לחלוטין. יש מי שיאמרו שלהישאר בבועה תקופה ארכה בלי משפחה זה קשה ויש כאלה שיטענו שלשחק בלי קהל זה הכי קל שיש…. האליפות ב 2016 תיזכר בהחלט כאחד הקאמבקים הגדולים שהיו אבל הכי קשה ? לא יודע.
עוד לא התחלנו עם משחקי ההכנה וקיירי התחיל עם המשחקים שלו, עד כמה תהיה לזה השפעה?
איתי קדם: קיירי שחקן כדורסל יוצא מהכלל ואדם לא שגרתי. כשברוקלין החתימו אותו הם קיוו כמו כולם לקבל הרבה מהחלק הראשון ופחות מהחלק השני. מה לעשות שהכדורסלן מחובר לאדם וזה הולך ביחד? העונה של ברוקלין הולכת להיות מאוד מעניינת מבחינה תקשורתית. מבחינת כדורסל? את זה נצטרך לחכות ולראות. ותכלס, אם דוראנט רוצה להיזכר בשורה אחת עם לברון – נראה אותו משתלט על קיירי כמו ג'יימס….
אריק גנות: תהיה. קיירי מצליח כבר שנים לחרב כל חדר הלבשה שהוא נמצא בו. קליבלנד העבירו אותו בטרייד עוד לפני שלברון עזב תמורת כלום וחצי רק כי אי אפשר איתו. את בוסטון הוא הרס בצורה כזו שהם הצילחו יותר עם קמבה ווקר פצוע מאשר איתו. בעונה שעברה הוא בקושי שיחק, והעונה הוא כבר התחיל עם הערת "הפיונים" שלו וכבר יש דיווחים שלדוראנט קשה איתו. כמות הכשרון בנטס מספיקה לאליפות, אבל כנראה שהשטויות של קיירי יעצרו אותם קודם.
אור עמית: אני בעד קיירי. הוא שובר אותי מצחוק כל פעם. כל פעם מחדש לוקחים ברצינות את ההטרלות שלו ובסוף הבדיחה עלינו. כל עוד הוא ידע לשמור על זה בפרופורציה בתוך הקבוצה – הסערה התקשורתית לא תפריע. עושה רושם שהוא ודוראנט היחידים בעולם שמבינים אחד את השני ואם נאש לא יתרגש מזה – וקשה לי להאמין שנאש יתרגש ממשהו כרגע – זה יעבור בשקט.
מידן בורוכוב: קיירי מתחיל להתנהג כמו הד-קייס רציני. הוא מעביר מסר שלילי ואנרגיות לא בריאות. בסופו של יום, כל אחד זקוק לשקט תעשייתי כשהוא מגיע לעשות את העבודה שלו. קיירי ממשיך להתעסק בשטויות, עצם המעבר שלו לבוסטון הייתה הפתעה. אני בכלל לא בטוח שבברוקלין
זה יהיה שונה. אם הייתי בעל עניין בנטס, הייתי שוקל טרייד עליו, בעיקר שליוסטון יש מה להציע.
בעיה נוספת של קיירי שהוא קצת לא מודע לעצמו, הוא שחקן עם כשרון עצום אבל הוא עוד לא פרע את השטרות כשחקן טופ 5 בליגה. לשם הוא שייך, נראה שהאישיות שלו מעכבת אותו בדרך לשם.
שרית מרקוביץ' שוויד: אישיות בעייתית של שחקן בקליבר של קיירי יכולה להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון של קבוצה. קיירי הוא שחקן כדורסל מצוין, אבל המוניטין שהוא יצר לעצמו בשנים האחרונות הוא של טיפוס מתבודד ובעייתי, שמאמין בתיאוריות קונספירציות מטופשות ומחרב חדרי הלבשה. אם נאש ודוראנט יוכלו לפקס את קיירי ולגרום לו להתמקד בכדורסל ולשים את השטויות בצד, הנטס יכולים לכבוש את פסגת המזרח, אבל אם לא, יתכן שטרייד על קיירי יהיה בלתי נמנע.
מי השחקנים שהכי התרשמתם מהם בפריסיזן? מי מהם גם יכול להמשיך ביכולת הזו בעונה הרגילה?
שרית מרקוביץ' שוויד: הפרה-סיזן של עונת 2020-21 שייך לטיילן הורטון-טאקר, שעונה שעברה בילה בעיקר ב-G league. אולי בילה זו לא המילה הנכונה פה. הורטון-טאקר עבד קשה והגיע מוכן לפרה-סיזן. ב-3 משחקים הוא קלע 23 נק', הוריד 8 ריב' ומסר 3.3 אס'. אז נכון שמדובר על מדגם קטן של 3 משחקים ועל הפרה-סיזן, אבל הוא נראה מוכן ויכול לספק ללייקרס עוד כח אש מהספסל כבר בעונה הקרובה.
איתי קדם: מאוד קשה לשים את האצבע על מישהו ספציפי. יש כמות כישרון ענקית בליגה וממש מהנה לצפות בכמות השחקנים הצעירים בעלי הפוטנציאל . הרמה בפרי סיזון לא מרמזת על מה שיקה ברגע שיפתחו המשחקים הרשמיים . באופן אישי אני חושב שג'ה מוראנט יתן קפיצה נוספת לעמדת האולסטאר וגם פורטר ג'וניור מדנבר מסקרן מאוד אם יעלה עוד רמה שכולנו מחכים לה.
אריק גנות: קודם כל הפצועים: דוראנט, וול וקאזינס חזרו מפציעות קשות וממושכות ונראו מצוין. אפשר להעריך שדוראנט יחזור להיות 80-90% ממה שהיה ו-וול יהיה רכז טוב בליגה. לגבי קאזינס קשה יותר לראות איך הגוף שלו יחזיק מעמד.
אחד מכוכבי ההכנה הוא טיילן הורטון – טאקר, אבל קשה לראות איך הוא מקבל דקות משמעותיות ברוטציה האיכותית של הלייקרס.
מבין הרוקיס ניתן להתרשם מפטריק וויליאמס, אייזק אוקורו, דווין וואסל, קיליאן הייז, ת'יאו מלדון וכמובן – דני אבדיה. סביר שלכולם יהיה מקום משמעותי ברוטציה.
אור עמית: מה זאת אומרת? אין קונצנזוס שהורטון-טאקר יהיה הMVP השנה?
אוקיי, סליחה, אני עוד בהשפעה של התשובה על קיירי.
וול וקאזינס נראים חיוביים סה"כ, וזה די מעודד במים העכורים של יוסטון. מקווה בשבילם שזה יכול להחזיק 72 משחקים, או לפחות קרוב לזה. כששמים את כל השטויות בצד הם שניים מהשחקנים הכי מוכשרים בליגה, כשהם בריאים.
בגזרת הצעירים הספרס הוכיחו שוב שהם יודעים לבחור שחקנים עם דווין ואסל. הוא מתאים בול לארגון הזה. רווח נקי לשני הצדדים. שייק מילטון נראה כמו מועמד לשחקן השישי בעוד שנתיים-שלוש.
מידן בורוכוב: בנימה אישית הורטון טאקר ניפק הצגה יוצאת דופן. אבל והאבל הגדול. בשנים האחרנות משחקי הפרי-סיזן הפכו למשחקים שהם לא יותר מיח״ץ ושואו. המאזנים והיכולת לא מרמזת על איך העונה תראה.
מאז שהליגה מתחילה באמצע אוקטובר החודש הראשון מרגיש כמו פרי-סיזן ארוך.
היו כאלה שהשוו את אבדיה לדוראנט אחריי המשחק הראשון שלו, זה לא מרמז כלום על הבאות.
יאניס חתם על המקס, האם זה אומר שמילווקי פתרו את בעיותיהם?
מידן בורוכוב: ממש לא, זה אומר שיאניס נכנס לבעיות משלו. מגיע לו כל הכבוד על המהלך שלו בנימה האנושית ובתרומה שלו לעיר. הלויאליות שלו כנראה תמנע ממנו כמה אליפויות.
הכיוון של מילווקי חיובי אבל יש להם קוף ענק על הגב. הם חייבים לעבור את המחסום המנטלי בפלייאוף. אני לא בטוח שמידלטון הוא הסייד קיק האולטימטיבי לחבר לאליפות.
יש לא מעט סימני שאלה על מילווקי. יכול להיות שהם יקחו אליפות כבר העונה ואז כל המלל הזה סתם גזל את זמני ואת זמנכם.
שרית מרקוביץ' שוויד: החתימה של יאניס על הסופרמקס הורידה המון לחץ ממילווקי, אבל יש לה עוד בעיות שהיא צריכה לפתור כדי לעשות את הצעד הבא ולזכות באליפות. בעוד שהגעתו של ג'רו הולידיי, אחד הגארדים ההגנתיים בליגה, במקום בלדסו היא שידרוג לבאקס, בטח בפלייאוף. ההגנה של הבאקס העונה, לפחות בקו האחורי, חטפה מכה. במקום היל ומת'יוס יאיישו את הקו האחורי ברין פורבס, די ג'יי אוגוסטין ודיוויצ'נזו, שלושתם שחקני הגנה חלשים. קואץ' באד יצטרך לבצע התאמות כדי לחפות עליהם. מה שמוביל אותי לבעיה נוספת שיש לבאקס והיא חוסר הגמישות של קואץ' באד. בעונה הסדירה זה פחות מפריע, אבל בפלייאוף כבר הוכח שזה מתכון לכישלון.
איתי קדם: הבאקס השיגו את המטרה הראשונית והיא למצב את עצמם כקבוצת צמרת בליגה לשנים הבאות. כפרנצ'ייז קטן עם שוק קטן זאת החתמה סופר חשובה לעתיד הכלכלי שלהם וגם לאפשרות למשוך אליהם שחקנים טובים. מבחינת כדורסל מילווקי חייבת להתרענן בעמדת המאמן ולהביא דמות שתוכל לקחת אותם עד הסוף. מישהו כריזמטי ובעל ניסיון שידע לתפקד ברגעי הלחץ החשובים של העונה ולא רק לסיים עונות רגילות עם 55 ניצחונות ומעלה. יאניס הוא עדיין חידה קבוצתית: מצד אחד יכולות לא שגרתיות – מצד שני אותן היכולות תוקעות את השטף הקבוצתי לא פעם. עוד לא נמצא התמהיל הנכון שיתאים לו – ושיביא את הקבוצה לאליפות.
אריק גנות: השאלה היא מה זה "בעיותיהם". אם הבעיה היא שיכול להיות שיאניס יילך ואז הם יגלו שהם מכרו את עתידם לניו אורלינס בשביל עונה אחות של הולידיי – אז כן, עכשיו זה לא יקרה.
אבל אם הבעיה היא שהם לא מצליחים לבנות אלופה מסביב ל-MVP וה-DPOY המכהן – אז לא, הבעיה לא נפתרה. הולידיי אמנם מהווה שידרוג יחסית לבלדסו, אבל גם איתו לא נראה שיש שם קבוצה שמסוגלת לקחת אליפות מול הלייקרס האימתניים, או שיש לה את הנכסים לבנות קונטנדרית.
אור עמית: הם קיבעו את המצב שלהם כקבוצת טופ-מזרח בשלוש-ארבע שנים הקרובות. האם זה מבטיח להם אליפות? לא. האם זה יגרום לשחקנים לרצות להגיע למילווקי? בינתיים גם לא נראה ככה. המצב שלהם כמובן היה גרוע בהרבה אם יאניס היה מטיל צל על העונה הזו כמו שדיוויס עשה לנולא לפני שנתיים, אבל הם הרוויחו שקט זמני, לא יותר.
מי המועמדים לקפיצה הגדולה ומי המועמדים לנפילה הגדולה השנה?
אור עמית: בא לי להגיד שדאלאס ייקחו ביתיות בפלייאוף השנה. ובעצם למה לא? כמובן שגם אטלנטה תעשה שיפור המשמעותי, עשתה צעדים יפים באופסיזן.
נפילה? שכחנו שמיאמי הייתה בלי ביתיות בפלייאוף האחרון, אז אם מישהו מצפה שהיא תגיע למקום שני במזרח הוא צפוי לאכזבה. אני גם חושב שמשלוש הקבוצות שמתחרות על מקומות 7-8 במזרח אינדי תהיה המפסידה (וושינגטון ואטלנטה ייכנסו). במערב יש את יוסטון שכל הוייב שלה שלילי, וצפוף שם מדי מכדי שזה לא יתנקם בהם.
שחקנים – אמביד הוא ההימור שלי לDPOY. ג'מאל מוריי יחזור להיות ג'מאל מוריי ולא הסופרנובה שהוא היה בבועה. לא אכזבה של ממש, אבל עלול להפתיע לרעה.
מידן בורוכוב: בסיטואציה שנוצרה בדנבר הבמה לקפיצה ופריצה אפשרית של פורטר ג׳וניר נראית הגיונית.
לא אופתע אם קובי וויט מהבולס ינפק עונה עם קו עלייה רציני.
ג׳אמל מארי מגיע במומנט חיובי מהפלייאוף האחרון.
אני אהמר על סטף קארי כנפילה הגדולה, באחוזים שירדו. הסיטואציה של הקבוצה בשילוב הגיל והפציעות. לא ישאר זכר לשחקן שהיה פעמיים אם וי פי.
כריס פול צפוי לדעוך, זה יהיה רע מאוד עבור הסאנס.
שרית מרקוביץ' שוויד: אני אוהבת את ג'רמי גראנט, שחקן 3 אנד די מצוין, אבל ההחלטה שלו לעזוב את דנבר ולחתום בדטרויט, כי הוא רצה תפקיד התקפי גדול יותר, עלולה לעלות לו ביוקר. הוא נכנס לקבוצה עם מלא סנטרים ומעט גארדים שלא מוסרים או קולעים משלוש ויצטרך ליצר לעצמו מצבי קליעה, ובלי האסיסטים של יוקיץ' והמבטים הפנויים לסל יהיה לו מאוד קשה להיות יעיל. צפו פגיעה במספרים שלו.
המועמד שלי לקפיצה הגדולה הוא קייל קוזמה, שנמצא בעונת חוזה. קוזמה התקשה העונה, אבל אם הוא רוצה שהחוזה הבא שלו יהיה גדול, הוא יהיה חייב להראות התקדמות משמעותית במשחק שלו, התקפית והגנתית. רף השיפור מתבקש פה.
איתי קדם: הקפיצה הגדולה תהיה של טיילר הירו. הוא סיפק עונת רוקי טובה מאוד והעונה תהיה המשך ישיר ליכולת שלו. הייתי מוסיף גם את כריסטיאן וודס. אם הארדן לא ישאר ביוסטון יש לו אפשרות לעשות נקודות ומספרים בהמשך ישיר לסוף השנה שעברה בדטרויט.
מועמדים לנפילה הגדולה, דיברנו כבר על קיירי אירווינג. הייתי מוסיף אליו את לברון ג׳יימס. הגיע שהזמן ייתן את שלו והדעיכה הטבעית שלו תגיע.
אריק גנות: קפיצה גדולה: יש לא מעט שחקנים שיקבלו הזדמנות השנה. שיי גילג'אוס אלכסנדר יקבל קבוצה משל עצמו. זאיון ווילאמסון אמור לשחק בלי מגבלת דקות. מייקל פורטר ג'וניור יקבל הרבה דקות בדנבר ויכול לאיים על מקום באולסטאר. כריסטיאן ווד יכול לקחת את המושכות ביוסטון, במיוחד (אבל לא רק) אם הארדן יעזוב.
נפילה גדולה: מארק גאסול יכול להימחק מהרוטציה השנה. ויקטור אולדיפו לא נראה טוב במשחקי ההכנה, ויכול להיות שימיו כשחקן מוביל נגמרו. גלינרי לא מתאים במיוחד לרוטציה של אטלנטה ועלול לא להצליח.
