Sample Page

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: דנבר נאגטס 

לדף הקבוצה

נשארו: ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי, מייקל פורטר ג'וניור, פול מילסאפ (חתם מחדש) , ויל בארטון, גארי האריס, מונטה מוריס, בול בול, פי.ג'יי דוזייר.

עזבו: מייסון פלאמלי (דטרויט), ג'רמי גראנט (דטרויט), טורי קרייג (מילווקי), נואה וונלה (חופשי).

הגיעו: פאקונדו קאמפצו (חופשי), ג'מייקל גרין (חופשי), איזייאה הרנשטיין, אר.ג'יי האמפטון (דראפט), זיק נאז'י (דראפט).

חמישייה משוערת: ג'מאל מארי, גארי האריס, וויל בארטון, מייקל פורטר ג'וניור, ניקולה יוקיץ'.

ספסל: פול מילסאפ, מונטה מוריס, ג'מייקל גרין, פאקונדו קאמפצו, בול בול, איזייאה הרנשטיין, אר.ג'יי האמפטון, זיק נאז'י.

 

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

"ועכשיו, מה עכשיו? עכשיו הזמן להוכיח". אלה היו המלים שכתבתי בפריוויו על דנבר לקראת העונה שעברה. אז נתחיל מהסוף. אין סימן שאלה אחד לגבי דנבר שלא נענה בסימן קריאה מהדהד. ממוניטין של קבוצה רכה הנרטיב השתנה לקבוצה לוחמת עם אופי של קונטנדרית. בשנתיים האחרונות דנבר הגיעה 4 פעמים למשחק מספר 7, 3 פעמים היא יצאה עם ידה על העליונה. בפלייאוף האחרון הצליחה פעמיים לחזור מפיגור 3-1 בשתי סדרות שהיו נראות גמורות לגמרי. לא יודע כמה אנשים הימרו על גמר מערב של הנאגטס טרום העונה, אבל גם האוהדים האדוקים ביותר לא נתנו להם סיכוי דקה לסיום המחצית הראשונה במשחק מספר 5 בחצי גמר המערב נגד הקליפרס, בפיגור 3-1 בסדרה ו-16 במשחק. ואז התחיל (שוב) הקסם. קל מאוד לתת את עיקר הקרדיט על הקאמבק המפואר של הנאגטס דווקא להתמוטטות מנטאלית של הקליפרס, ובעוד שבהחלט היה לזה משקל, הנאגטס הראו שוב כמה הם קבוצה עם חוסן מנטאלי אדיר, ומעבר לרמת המשחק המאוד גבוהה של יוקיץ' ומארי בסדרה הזאת צריך לתת את הקרדיט למייק מאלון על הגמישות בה הוא ניהל את המשחקים. ההרכב שסגר את המשחק היה שונה בכל משחק, בהתאם למה שעבד באותו המשחק. היה לו אומץ רב ללכת עם מונטה מוריס ומייקל פורטר ג'וניור בערב אנמי של 0 נק' ו 0/2 מהשדה בסוף משחק על חשבון גראנט ומילסאפ, שקלע 14 נק' ברבע השלישי והיה סיבה מרכזית לקאמבק, ופורטר גמל לו בשלשה שהעלתה את התוצאה להפרש 5 דקה ו-11 שניות לסיום, כששניהם למעשה קולעים את 9 הנק' האחרונות של הנאגטס במשחק. הסוף של הסדרה הזאת ידוע, גם ההמשך, נגד הלייקרס, שם לנאגטס לא היו מספיק פתרונות, והעונה הזאת נגמרה עם טעם מתוק והמון ציפייה להמשך.

אבל איך הנאגטס הגיעו לשם?

בניגוד לשנתיים לפני, שם החמישייה של הנאגטס לא הצליחה להישאר בריאה, השנה סוף סוף לא היו פציעות משמעותיות לאורך רוב העונה הסדירה. למעשה, החמישייה הפותחת שיחקה הכי הרבה דקות בליגה, יותר מכל חמישייה אחרת. בארטון, שכבר הראה שהוא מסתדר היטב ומתאים כסמול פורוורד הפותח חזר ליכולת הנהדרת שלו מלפני שנתיים (ונתן מספרים כמעט זהים ביעילות מאוד דומה, 15.1 נקודות לעומת 15.7 ב 52.3% אפקטיבי לעומת 52.8% שנתיים לפני) ומעבר לכך, הראה שיפור הגנתי מרשים. למרות המשך הדעיכה של מילסאפ, הוא עדיין היה שחקן מאוד חשוב (נט רייטינג חיובי של 9.3, הכי גבוה בקבוצה בפער, לעומת 1.3-  כשהוא לא על המגרש) עם תיאום נהדר עם יוקיץ' (פער של 8.1 נק' פר 100 פוזשנים כשיוקיץ' על המגרש עם מילסאפ לעומת כשיוקיץ' על המגרש בלי מילסאפ). גם גארי האריס, למרות שלא הצליח לשחזר את היכולות ההתקפיות שלו מעונת 17-18 וכנראה כבר לא יחזור להיות אותו קלע יעיל, היה משמעותי בפן ההגנתי, כשהוא שומר על השחקנים שלו על 5.5% פחות מהממוצע שלהם מהשדה. יחד עם יוקיץ' ומארי הם הרכיבו כאמור את החמישייה ששיחקה הכי הרבה דקות בליגה, בהצלחה נהדרת עם נט רייטינג חיובי של +7.7.

אבל לא הכל עבד חלק בנאגטס. הספסל, שהיה אחד הדומיננטיים בעונה שעברה נחלש. מאליק ביזלי וחאונצ'ו הרננגומז נשלחו בטרייד למינסוטה באמצע העונה תמורת מה שבסופו של דבר אפשר להגדיר כבחירת סיבוב ראשון.  ג'רמי גראנט, שעל פניו היה אמור להיות התאמה נהדרת ליד יוקיץ', אמנם המשיך להתקדם סטטיסטית פר דקה, אבל ההגנה איתו במקום עם מילסאפ על המגרש פשוט לא עבדה ( 103.2 נקודות ספיגה פר 100 פוזשנים עם מילסאפ לעומת 114.3 נקודות פר 100 פוזשנים כשגראנט משחק עם ארבעת הפותחים במקום מילסאפ). נקודת האור הייתה השילוב של מייקל פורטר ג'וניור ברוטציה, שהתרחב ככל שהעונה התקדמה. אם בתחילת השנה קיבל דקות בודדות כל משחק, החל מסוף דצמבר כבר קיבל דקות משמעותיות של שחקן רוטציה לגיטימי, ולפחות התקפית הבהיר למה הוא נתפס ככישרון כל כך גדול. התדלדלות הספסל לא האטה את הנאגטס שנראו פנטסטי והיו במקום השלישי במערב, צמודים לקליפרס שבמקום השני. ואז הליגה עצרה.

כשחזרה הליגה לבועה מצב הבריאות השתנה ממש לרעה. מארי (האמסטרינג), האריס (ירך) ובארטון  (ברכיים) לא חזרו כי נפצעו. בארטון, שהצליח לשמור על עצמו בריא כל העונה כמעט, לא חזר ופספס את כל שארית העונה והפלייאוף. הפציעות האלה היו חשובות מאוד להתפתחות של הנאגטס כקבוצה, כי ללא שלושת שחקני החמישייה הקבוצה נסמכה על היכולת של מייקל פורטר, שהתפוצץ עם 4 משחקים רצופים של 37,30,27 ו-23 נקודות. ללא הפציעות האלה ההתפתחות של פורטר אולי הייתה לוקחת קצת יותר זמן ולא היינו מדברים עליו כאחד השחקנים המובילים בתחזיות לשנת פריצה בעונה הקרובה. אבל לפציעות האלה היה גם מחיר, וב-3 משחקי הבועה האחרונים טרום העונה הנאגטס הפסידו ונראו מאוד פגיעים.

וכך גם התחילה סדרת הסיבוב הראשון נגד הג'אז. אמנם הנאגטס ניצחו במשחק הראשון, בזכות יכולת משופרת של מארי שחזר מהפציעה, אבל המחסור בבארטון והאריס היה ניכר בעיקר בהגנה, שם הם לא מצאו שום פתרון למיטשל, שקלע 36.3 נק' בממוצע למשחק בסדרה. ההמשך ידוע, ולאחר פיגור 3-1 בסדרה ג'מאל מארי נתן שני משחקים עצומים, וביחד עם היכולת המשופרת בהגנה, שנבעה לא מעט מהחזרה של האריס שהצליח להאט את מיטשל, הנאגטס הראו (לראשונה) את חוסנם המנטלי וחזרו לניצחון דחוק בסדרה.

 

קיץ חם

המטרה המרכזית של הנאגטס בקיץ הייתה להחתים מחדש את ג'רמי גראנט, שלאחר סדרת גמר מאוד מרשימה המניות שלו עלו באופן דרמטי והיה ברור שלא ינצל את אופציית השחקן שלו. במהלך מפתיע במיוחד, גראנט החליט לחתום בדטרויט על חוזה של 60 מליון דולר ל-3 שנים. החלק הבאמת מפתיע בסיפור הוא שהנאגטס השוו את ההצעה של דטרויט, אבל גראנט כאמור בחר למקום בו יוכל לבוא לידי ביטוי התקפית טוב יותר מאשר בנאגטס העמוסים. את אותה הדרך לדטרויט עשה גם מייסון פלאמלי שחוזהו נגמר ולא חודש.

מי שכן קיבל הארכת חוזה היה מילסאפ (10 מליון לשנה), שעם העזיבה של שני הגבוהים ימשיך להיות חלק חשוב מהרוטציה, גם אם יעלה מהספסל. בנוסף, בשביל לכפר על האובדן של גראנט הוחתם ג'מייקל גרין על חוזה של 15 מליון דולר לשנתיים. גרין,  פאוור פורוורד שהולך לספק את עיקר הפונקציות שנדרש למלא ג'רמי גראנט, לשמור על שחקני פנים וסמול פורוורדים מאסיביים מצד אחד ולקלוע שלשות פנויות מצד שני (ב-4 העונות האחרונות גרין לא ירד מ-38.7% מהשלוש). מבחינת ערך פר חוזה החוזה של גרין לדעתי הגיוני יותר מהחוזה שגראנט סירב לו.

בנוסף אליהם הוחתם הרכז הארגנטינאי המרגש פאקונדו קמפאצו מריאל מדריד, שלמרות גובהו (1.78) נחשב לשחקן הגנה טוב ויהיה מעניין איך יתמודד עם היכולות הפיסיות של שחקני הליגה הטובה בעולם.

גם איזייאה הארנשטיין, הסנטר הצעיר הוחתם כגיבוי נוסף לעמדות הפנים.

בדראפט הנאגטס בחרו באר.ג'יי האמפטון ובזיק נאג'י במקומות ה-22 וה-24.

כדי לפנות מקום בסגל לכל השחקנים החדשים ויתרו ולא חידשו חוזה לטורי קרייג, שחתם על חוזה מינימים במילווקי.

 

 

ועכשיו, מה עכשיו?

 לעונה הזו מגיעים הנאגטס בגרסה הטובה ביותר של עצמם עד כמה. אמנם האובדן של ג'רמי גראנט משמעותי, אבל צריך לשים אותו בפרופורציה. בעונה הסדירה השילוב של גראנט היה רחוק מלהיות אופטימלי ובחלקים גדולים של הפלייאוף התפקיד שלו לא היה מרכזי, עד סדרת הגמר, וגם שם, למרות משחקים טובים מאוד ותפקוד קריטי בהגנה, הקליעה שלו הייתה מאוד לא יציבה (קלע את השלשות הפנויות שלו ב-18.8% עלובים, 3/16 לאורך הסדרה).

מלבד גראנט, אף שחקן משמעותי לא עזב את הקבוצה, שעברה קיץ שקט וסולידי, כראוי לקבוצה צעירה שמשתפרת מעצם הניסיון והבגרות ששחקניה רוכשים. צריך לזכור שקבוצת העונה הסדירה שסיימה עונה שעברה במקום השלישי, זאת קבוצה עם גרסה הרבה פחות דומיננטית של ג'מאל מארי, שכשחזר לבועה אחרי הפציעה היה נראה מאוד מרשים פיסית, ולקח סוף סוף את הצעד הדרמטי שציפו שייקח קדימה. מארי של הפלייאוף לא מזכיר את השחקן הלא מאוד יעיל של העונה הסדירה שעברה (18.5נק' ב-55.9% טרו שוטינג לעומת 26.5 נק' ב-62.6% טרו שוטינג בפלייאוף), והואיל ומדובר בשחקן צעיר, עדיין רק בן 23, סביר מאוד להניח שהצעד הזה קדימה אינו סתם סטרץ' טוב אלא שיפור טבעי שלו כשחקן.

אבל מי שאמור לעשות את ההבדל השנה זה אחד המועמדים העיקריים לעונת פריצה בליגה, מייקל פורטר ג'וניור. התקפית, פורטר ג'וניור הראה כבר יכולות מרשימות בעונה שעברה, עם מספרי פר 36 של מעל 20 נק' ו-10 ריב' למשחק, ביעילות מאוד מרשימה (61.7% טרו שוטינג בעונה הסדירה), ומה שמרשים לא פחות זה שהוא הצליח לשמור על היעילות גם בפלייאוף, שם סיים עם ממוצעים מעודדים של 11.4 נק' (ב-60.2% טרו שוטינג)  ו – 6.7 ריב'. הבעיה אצל פורטר בצד השני של המגרש, שם היה כל כך לא מחובר הגנתית שמאלון נאלץ לספסל אותו יותר ככל שהפלייאוף התקדם. אבל גם פורטר מבין שללא שיפור הגנתי דרמטי הוא לא יקבל את הבמה ברגעים החשובים, לא אצל מייק מאלון, וכבר התבטא שהוא רוצה להיות השחקן ששומר על הכוכב של הקבוצה היריבה.

התקפית, עם שילוב של מארי, יוקיץ' ופורטר, דנבר מעמידה את אחת החמישיות המסוכנות בליגה. אמנם מאלון טען שרק המקומות של יוקיץ' ומארי סגורים בהרכב, אבל קשה להאמין שגם אם פורטר לא יפתח את השנה בחמישייה, הוא לא יגיע לשם מתישהו. השאלה מאיזו עמדה. בגלל גילו של מילסאפ הגיוני שזה יהיה במקומו, אבל בלי שיפור דרמטי בהגנה של פורטר, ולמרות שיוקיץ' משתפר הגנתית ולומד לנצל עד תום את האיכויות שלו, אנחנו עדיין מדברים על קו קדמי מאוד רך הגנתית, כזה שקבוצות עם גבוהים דומיננטים ינצלו עד תום. אפשרות אחרת היא שיעלה בעמדת הסמול פורוורד ושבארטון, שיודע לעלות מהספסל ביעילות יחזור למלא את תפקיד השחקן הששי. בכל מקרה, לשיפור ההגנתי של פורטר תהיה משמעות קריטית, בעיקר כשמגיעים לפלייאוף.

בכלל, על פניו, נראה שנאגטס קצת נחלשו הגנתית, והואיל וזו מלכתחילה הייתה קבוצת הגנה בינונית (מקום 16 ברייטינג ההגנתי בליגה) זו עשויה להיות נקודת המפתח של העונה. השיפור של פורטר, וגם של מארי שחייב לקחת גם הוא עוד צעד קדימה הגנתית, והשילוב ההגנתי של ג'מייקל גרין עשויים לקבוע את גורל העונה של הנאגטס. זה, וכרגיל אצלם, הבריאות. כפי שהם הוכיחו שנה שעברה, כשהם בריאים, התיאום והאינטליגנציה הגבוהה של השחקנים שלהם הופכים אותם לקבוצה מצוינת משני צידי המגרש.

 

תחזית:

אחרי שנתיים שאני מאופק בתחזית שלי לגביהם, והם מצליחים להפתיע אותי, אני הולך השנה על הנאגטס בכל הכוח. בעונה בה סביר להניח שנראה לא מעט מנוחות אצל הלייקרס (לברון בן 36 ויצטרך לשמור את עצמו לפלייאוף אחרי פגרה קצרה במיוחד) והקליפרס (על קוואי אין הרבה מה להרחיב, ספק שיתחיל לשחק משחקי בק טו בק)  הנאגטס יכולים להגיע למקום הראשון בעונה הסדירה, מה שימנע מהם מפגש עם אחת הקבוצות מלוס אנג'לס עד גמר המערב, וזה בדיוק מה שאני מאמין שיקרה. בגמר המערב אני עדיין אלך על הקבוצה מאל.איי, מי שלא תהיה, אבל בקרב יותר קשוח וצמוד מגמר המערב השנה. הפסד 4-2 שייתן עוד המון אופטימיות לקראת השנה הבאה והצעד הבא קדימה.

קרא עוד

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

 

הקבוצה היום: בוסטון סלטיקס

לדף הקבוצה:

נשארו: קמבה ווקר, ג'יילן בראון, מרכוס סמארט, ג'ייסון טייטום, דניאל ת'ייס (הוחתם מחדש) רומיאו לנגפורד, גראנט וויליאמס, רוברט וויליאמס, שמי אוג'יליי (מימוש אופציית קבוצה), קרסן אדוארדס, ג'בונטה גרין. טאקו פול (חוזה דו כיווני) טרמונט ווטרס (דו כיווני)

עזבו: גורדון הייוורד (שארלוט), בראד וואנאמייקר (גולדן סטייט) אנס קאנטר (פורטלנד), וינסן פוארייה (אוקלהומה־סיטי)

הגיעו:  טריסטאן תומפסון, ג'ף טיג (שוק חופשי); ארון ניסמית', פייטון פריצ'ארד (דראפט);

מתנדנדים:

חמישייה: קמבה ווקר, מרכוס סמארט, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום, טריסטאן תומפסון\דניאל ת'ייס.

ספסל: דניאל ת'ייס\טריסטאן תומפסון, רומיאו לנגפורד, ארון ניסמית', גראנט וויליאמס פייטון פריצ'ארדס, רוברט וויליאמס, שמי אוג'יליי, ג'ף טיג, קרסן אדוארדס, ג'וונטה גרין.

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

קיץ 2019 היה בסימן פרידות. אחרי עונה מאכזבת דני איינג' נתן לכמה שחקנים שלא התאימו למרקם ללכת, גם אם היו מאוד כשרוניים.קיירי עזב לברוקלין ועזרו לו לארוז, מרכוס מוריס לא קיבל הארכת חוזה, אל הורפורד לא רצה להישאר עם קיירי וכשגילה שגם קיירי עוזב החליט בכל זאת לעזוב. היה גם היחיד שניסו להשאיר. היה נדמה שהחבילה כמעט מתפרקת, ואז טרי רוזייר הסכים ללכת לשארלוט ובכך לסייע לסלטיקס על ידי סיין אנד טרייד שבתמורה הגיע קמבה ווקר. בוסטון לא כיוונו להגיע רחוק, כיוונו לעונה שקטה יותר מקודמתה כשהאוהדים המודאגים כבר הנמיכו ציפיות.

העונה התחילה לא רע גורדון הייוורד הראה שחוזר לעצמו, עד שנתקע בלמרכוס אולדריג' ונפצע ביד, קמבה ווקר שהיה איש הברזל שנים בשארלוט גילה פתאום בעיות כרוניות בברכיים וה"הוספיטל סלטיקס" נאלצו כרגיל להסתדר כשבכל פעם הרכב חסר אחר. למרות זאת הכימיה הייתה טובה, והקבוצה נראתה יעילה יותר לעומת עונה קודמת. כשבפברואר עברו את כמות הנצחונת של שנה לפני כן למרות שכמובן פציעות. טייטום נבחר לאולסטאר מה שנתן לו דחיפה קדימה ולאחר היוודע דבר הבחירה התחיל לשחק אף טוב יותר ולהתחיל להיכנס לדיונים של טופ 20 בליגה. ג'יילן בראון שקיבל חוזה חדש בקיץ חווה גם הוא פריצה ופתאום החוזה שלו נראה כמו גניבה, בהשוואה לשאר החוזים שנחתמו בקיץ 2019. הבועה הביאה עימה קצת חלודה ובסופה של העונה הרגילה הסלטיקס סיימו עם 49 נצחונות מתוך 72, קצב של 54 נצחונות לעומת 55 מתוך 82 בעונה קודם. נתן מעט תקווה שאולי למרות איבוד הכשרון, הייוורד המשיך להיראות מדהים, ואז נפצע במשחק הראשון מול פילדלפיה. זה לא הפריע לבוסטון לדרוס את הסיקסרס בסוויפ מביך, כשמהצד השני למעט אמביד לא נראה שמישהו בכלל ברמה הנדרשת. נגד טורונטו פתחו את הסדרה בסערה, אך אפשרו להם לצמצם, בסדרה שנראתה אפית. בסדרה זו שני המאמנים הפגינו יכולות מרשימות כששתי הקבוצות יחד הציגו בערך את כל סוגי ההגנות ומבצעים אותן בצורה טובה, וניכר שהתאמנו וביצעו בעבר. הסדרה הזו לצערם של הסלטיקס הציגו בעיה לאחר שניק נרס הפעיל כמעט כל סוג של איזורית כשלרוב התשובות של סטיבנס לא צלחו. ואם נגד הראפטורס פיצוח האיזורית היה קשה, נגד מיאמי שהתמחתה בזה במהלך העונה הסדירה זה היה כמעט בלתי אפשרי. אולם למרות שהסדרה הסתיימה 4-2 היא הייתה קרובה יותר כשכמעט כל משחק יכול היה ללכת לצד השני עם סל לפה או לשם שנכנס.
אחרי קיץ שבו איבדה המון כשרון, הסלטיקס הודחו מגמר איורי אליו הגיעו פעם 3 ב-4 שנים ויצאו עם תחושת החמצה, שזה צריך היה להיות שלהם, ואולי תקווה אופטימית לעתיד.

 

קיץ חם

הקיץ של בוסטון היה בסימן גורדון הייוורד מסיים חוזה וזה עמד במרכז הפוקוס. לבוסטון כפי שהסתבר בפלייאוף היו שתי בעיות עיקריות: שומר יעיל בצבע, וקליעה יעילה מהספסל. בדראפט הגיע ארון ניסמית' (ני בחיריק, לא בצירה), שהפתיע כמה פרשנים כשנפל עד מקום 14. ניסמית' קלע במכללות 52% מעבר לקשת, ולא במדגם קטן, סה"כ 115 זריקות. פייטון פריצ'ארד הגיע לתגבר את יכולת הובלת הכדור מהספסל, ואולי נבחר מוקדם מדי, אך יש הטוענים שהוא גרם לדני איינג' לראות בו את עצמו – גארד קטן שמפצה על כך ברוח לחימה.

בשוק החופשי כאמור השאלה העיקרית הייתה חוזהו של גורדון הייוורד, שלו הייתה אופציית שחקן והצפי היה שיממש את האופציה, או שיצא ויחתום על חוזה חדש. הייוורד בדיעבד באמת רצה לשמור על כל האופציות פתוחות, כולל הישארות בבוסטון. אלא שמבחינתו בדיעבד היו 2 תנאים: אחד הוא רצה חלק גדול יותר בהתקפה, מה שאיבד לאור ההתקדמות של צמד הג'ייז בבוסטון, והשני שטיפה חשוב יותר –  כסף. אם בוסטון היו משלמים לו מה שרצה היה נשאר, אלא שמכיוון וההצעה מבוסטון הייתה דומה להצעה מאינדיאנה, העדיף את הצעת הפייסרס שכן כללה גם אופציה לחלק גדול יותר, וגם שיבה הביתה להיות קרוב למשפחה. (אשתו והילדים מתגוררים באינדיאנה). 2 הקבוצות הניחו שהן האפשרויות היחידות עבורו, ומשכו את הזמן בדיוני סיין אנד טרייד כשעל פי הדיווח אינדיאנה הייתה מוכנה לתת את מיילס טרנר, ובחירת סיבוב ראשון או דאג מקדרמוט, כשמנגד בוסטון רצו לפחות עוד בחירה או טי ג'יי וורן.  סוכנו של הייוורד החל לגשש אופציות נוספות, ואז הגיעה ההצעה משארלוט. על פי הדיווח גורדון הייוורד פנה לבוסטון ואינדיאנה בשאלה האם יהיו מעוניינות להשוות את הצעת שארלוט, ומשנענה בשלילה, החליט ללכת על  הצעה זו. איינג' ניסה שלא לצאת בלא כלום ואחרי מו"מ וזריקת 2 בחירות סיבוב שני קיבל את הארכת הטרייד הגדולה בהיסטוריה, 28.5 מיליון בתמורה.

שאר האוף סיזן לא היה דרמתי במיוחד: טריסטאן תומפסון הובא כדי לטפל במחסור בבשר בצבע. הוא כנראה פחות טוב מטרנר, אך 9 המיליון שלו כשכר, עולים הרבה פחות מהחוזה של טרנר +מיסים (שמצטבר לקרוב ל-40 מיליון). בראד וואנאמייקר שוחרר ובמקומו הובא ג'ף טיג לגבות את ווקר מהספסל. טיג ותומפסון סיפרו בריאיונות המדיה שהם היו בעבר בקבוצות מנצחות, והעובדה ששנה שעברה היו בקבוצות חלשות פגעה להם במוטיבציה, והם שמחים לקבל אחת חזרה. הדבר הראשון שדני איינג' אמר על תומפסון בהצגתו הרשמית זה שהוא היה חבר בקבוצה שחזרה מפיגור 1-3 בגמר, ורמז על רצונו לחזק את הקבוצה באספקט נוסף – המנטאלי. תומפסון גם אמר על עצמו שהוא כמו מרכוס סמארט בביגמן, מבחינת האופי, והכוונה כאן כמובן שיהיה מי שידחוף בחדר ההלבשה כשקשה, וידע לשתף מניסיונו.

פייטון פריצ'ארד הובא כרכז שלישי, מתוך תקווה שבעיקר ילמד ויתפתח השנה. הסנטרים האירופאים אנס קאנטר ווינסן פוארייה נשלחו בטריידים בתמורה לכך שבעיקר לא יהיו בבוסטון יותר.

סה"כ אוף סזן לא דרמתי במיוחד, אך אין ספק שלאבד את גורדון הייורד משמע להיחלש, מכיוון שהוא בהחלט שחקן יעיל מאוד, ולא משנה מה חושבים על החוזה שלו.

נקודה חיובית מהאוף סיזן הייתה כשטייטום קיבל כמה סנטימטרים אקסטרה. האם עדיין צמח בגיל 22 או שמא מדידה נדיבה? נשאיר לכם להחליט.

https://twitter.com/jaytatum0/status/1338289902283264006?s=08

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

שנה שעברה הבעיות היו נקודות מהספסל ושמירה בצבע, טריסטאן תומפסון אמור לכשיהיה בריא לטפל בנושא ההגנה. נקודות מהספסל זו בעיה שלא נפתרה בצורה טובה במיוחד, בטח עכשיו כשסמארט, שהיה בערך הכי יעיל בצוות הספסל (רק להבהיר כמה זו בעיה אקוטית) עולה לחמישיה. הדרך העיקרית שזה יקרה היא כמובן שיפור אינהרנטי.

גורדון הייוורד עזב, והייוורד סיפק ניהול משחק, קליעה והגנה.  זה ידרוש מסמארט להיות מנהל משחק טוב יותר, מבראון וטייטום לקחת יותר על עצמם ומקמבה להיות בריא יותר. כל האופציות מלבד האחרונה סבירות ואף רצויות. עוד טייטום בוודאי לא דבר רע. ג'ף טיג וטריסטאן תומפסון שכבר הודיעו כי לא יפתח את העונה בשל פציעה בהאמסטרינג אמורים לחזק את הנקודות החלשות.

כל זה יהיה מאוד קשה לביצוע כשקמבה פצוע. קמבה סובל מכאבים בברך וככל הנראה משחיקת סחוס. ווקר עבר בשביל זה טיפול עם תאי גזע שאמורים להחזיר חלקית רקמות פגועות, ובנוסף הוא עובד על חיזוק השרירים שמסביב לברך על מנת לייצב אותה. הוא צפוי להחמיץ כחודש (כנראה שיותר) מה שמוביל לעניין נוסף – בית החולם סלטיקס. איכשהו בוסטון סובלת תמיד ממכת פציעות, מה שהוביל לתסכול אצל האוהדים שכבר רגילים לקבל עדכוני פציעות, ולכינוי 'Hospital Celtics'. חפשו בטוויטר, תמצאו כל מיני ממים חביבים כגון זה בנושא

Game Day, hospital Celtics are back. pic.twitter.com/JEix3uPYsy

— StrengthIN#S (@StrengthinS) December 15, 2020

אולי עוד כמה שנים נגלה שבצוות המקצועי יש איזה פיזיותרפיסט אוהד ניקס, או סתם מישהו שלא צריך לעבוד בתחום. בכל מקרה המזל האירי כנראה לא עובד בענייני בריאות, וכל זה בא לציין שקמבה ווקר השנה הולך להחמיץ משחקים ולהיות בהגבלת דקות. ניהול המשחק בהיעדרו יהיה בידי ג'ף טיג שאמנם רכז פיקנרול מצוין, אך סובל מאחוז איבודים מאוד גבוה. וזה לא שבוסטון הייתה קבוצה שלא סבלה מזה. אמנם הסלטיקס יודעים ליצור איבודים עבור היריבות, אך כל מי שצפה בסדרות נגד טורונטו ומיאמי, יודע שגם לסלטיקס קשה תחת לחץ לשמור על הכדור. לשם השוואה אחוז האיבודים של טיג בעונה שעברה עמד על 12.2% מה שהיה ממקום אותו שני אחרי הרוקי גראנט וויליאמס מבין כל שחקני הרוטציה בבוסטון. לא הכי מבטיח.  זה ידרוש העלות של פייטון פריצ'ארד הרוקי, והצעירים טרמונט ווטרס שעל חוזה דו כיווני וג'בונטה גרין, שיסייעו למרכוס סמארט בניהול המשחק.

הסלטיקס בעידן סטיבנס קבוצת הגנה חזקה ששומרת היטב על השלשות, ובעיקר על הפינות. דווקא בעונה האחרונה הם התקשו בזה, והיו במקום ה-18 בליגה בהגנה על הפינות. למרות זאת סיימו במקום השני בהגנה בסה"כ מול שלשות, מה שסייע להם להיות בטופ 5 ההגנתי בליגה.

כפי שראינו במהלך העונה, ובעיקר בסדרות נגד מיאמי וטורונטו, אין לבוסטון סכימה אחת, הגנתית או התקפית. סטיבנס אוהד לעשות ניסויים במהלך העונה, ובעיקר במהלך החודש חודשיים הראשונים כדי לראות מה עובד טוב יותר ומה לא, איזה הרכבים מוצלחים יותר, וזה כבר מזמן הפך למעין סימן היכר של תחילת העונה – המעבדה של בראד. צפו לחודשים ראשונים של ניסויים שונים, בחמישייה ובהרכבים שיעלו לשחק, אך גם בסכימות. לפלייאוף הסלטיקס הגיעו כשהם מתורגלים בכמה שיטות וסכימות בעיקר בזכות המעבדה הזו.

אחד המאפיינים הטובים שנובעים מהנדרכה של סטיבנס זה התקשורת בהתקפה ובהגנה. זה מאפשר הרבה דברים ומוביל לדוגמא לכך שהסלטיקס מהקבוצות היחידות בליגה שיודעת לבצע "סקראם" בהגנה בצורה יעילה (סקראם זה חילוף משולש, כלומר שחקן א ו-ב של הקבוצה היריבה עושים פיקנרול לכפות חילוף, ובמקום שהשומר של ב יעבור לשחקן א, מגיע שחקן שלישי. ויש משחק תנועתי. על הנייר זה קל, על המגרש כפי שמבינים דורש המון משמעת, תקשורת ותיאום הגנתי.  גם הסלטיקס לא תמיד מצליחים אבל העובדה שהם מהקבוצות הבודדות שכן מבצעות את זה מראה שאת הבסיס והשילוש יש להם.  (למי שמתעניין יש דוגמה פה או שחפשו Celtics scram)

צמד הג'יי שמובילים את הקבוצה, יהיו חייבים השנה לעלות מדרגה. ג'ייסון טייטום כבר בדיון בחלק מהמקומות על טופ 10 בליגה, וג'יילן בראון נראה כמו אולסטאר בהתהוות. מהבחינה הזאת יש בהחלט לבוסטון תקווה ונקודה אופטימית.שניהם יודעים לבצע הכל על המגרש, ברמה כזו או אחרת ביעילות, לקלוע, לחדור לסל, וכמובן לשמור על כמה עמדות. אליהם מצטרף קמבה ווקר לכשיהיה בריא, ומרכוס סמארט שהראה יכולת התקפית מאוד טובה במהלך הפלייאוף, גם אם לא הכי יציבה. באם יצליח לשמור עליה ברמה גבוהה באופן יציב, יהיה גם הוא בדיוני השחקנים הטובים בליגה. שחקן ששומר מצוין על 5 עמדות עם 40% מעבר לקשת בהחלט יכול להיות תוספת מצוינת עבור קבוצה שמעוניינת להסתער על הפסגה.

בעיה נוספת שנחשפה בפלייאוף היא האופי המנטאלי. הזכרתי קודם שהדבר הראשון שאיינג' דיבר עליו כשהביא את טריסטאן היה העובדה שהיה חלק בקבוצה שחזרה מפיגור 1-3 בגמר ולא בכדי. איינג' מודע ומעוניין לשפר את החוסן המנטאלי של הקבוצה, בעיה שנתגלתה בעיקר מול מיאמי, כשבוסטון נראו טוב יותר, קלעו טוב יותר, הגיעו ליתרון 20 הפרש, ונשברו בדקות הסיום ונתנו להיט לחזור. עד כמה טריסטאן יצליח לשפר זאת לבד, והאם זה יסייע כשהוא יהיה שם לצד מרכוס סמארט בעת שהאחרון שוב יתפוצץ בחדר ההלבשה? אולי. שוב זה משהו שאמור להגיע עם הניסיון, וזה קצת קשה כשהספסל מורכב בעיקר מרוקיז וצעירים. זו סיבה נוספת אולי למה הביאו את ג'ף טיג במקום בראד וואנאמייקר. מוביל כדור מנוסה מהספסל עשוי אולי לסייע לשמור על קור רוח.

על לא מעט מהשאלות והבעיות הללו אמורה להתקבל תשובה ועזרה נוספת באמצעות חריגת הטרייד שבוסטון קיבלה בעקבות הטרייד על גורדון הייוורד. חריגת טרייד של 28 מיליון שתאפשר להביא חיזוק. ככל הנראה זה לא יקרה בקרוב, חריגת הטרייד מחזיקה שנה ושני מועדים עיקריים יש לאיינג' להשתמש בה: הטרייד דדליין והאוף סיזן הבא.

בוסטון קרובה לתקרה ובשל העובדה שתומפסון חתום על ה-MLE של משלמי המס, היא נמצאת בתקרה קשיחה, מה שאומר שאת כל 28 המיליון יהיה בלתי אפשרי לממש כבר העונה, מכיוון שיש בערך 20 מיליון מתחת לתקרה הקשיחה. (אל דאגה, ניתן לפצל חריגת טרייד) בנוסף צריך לחכות ולראות מי בכלל פנוי עבור בוסטון, וזה משהו שיתבהר יותר לקראת הדדליין וכמובן עוד יותר לקראת סוף העונה. וכמובן גם במהלך העונה נראה מה מצב הבעיות שהוזכרו כאן, ועד כמה הן דורשות סיוע מיידי או לא.

כמובן שברצף ההפסדים הראשון מד הלחץ יעלה, אלא שאיינג' לא ממש מתרגש מלחץ אוהדים או תקשורתי, כי הוא נוטה להשתנות מהיום למחר. פעם מעבירים ביקורת שהוא מעביר בטרייד כל שחקן שיש בלי רגשות, ופעם מעבירים עליו ביקורת שהוא חושש לבצע טריידים. מי שמאמין באמת שאיינג' חושש מלבצע טריידים כנראה סובל מזכרון קצר מאוד וצריך ריענון. אין סיבה לבצע טרייד בכל מחיר לשם עשיית טרייד וכדי שידווחו אח"כ שעשו טרייד וכל הכבוד. צריך להיות מהלך מועיל בלי למכור נכסים סתם שלא לצורך.  עם חריגת הטרייד הזו רמת הסיכון אמנם יורדת מבחינת איבוד נכסים, אבל ככל שעובר הזמן רמת הסיכון של חריגה פגת תוקף (תקפה לשנה בלבד) דווקא עולה.

לבוסטון יש את הבעיות שלה, אבל גם המון כשרון, ומאמן מהטובים בליגה, שצבר ניסיון נוסף וחשוב בפלייאוף האחרון. 2 יריבות מיידיות בבית התחזקו בקיץ, ברוקלין ופילדלפיה, אולם לסלטיקס יש עדיין מה לתת ובסופו של דבר הם דווקא מתורגלים בלשחק בלי גורדון הייוורד. צמרת המזרח מאוד חזקה אבל נגמרת מהר מאוד והסלטיקס בהחלט יתפסו אחיזה חזקה בצמרת הזו, אולם לפלייאוף יצטרכו אקסטרה. העתיד עוד לא כאן, לא השנה. אולי בעזרת חריגת הטרייד הוא יהיה.

 

תחזית:

יש גבול לכמה כשרון אפשר לאבד, ועדיין להיות בצמרת המזרח. במיוחד כשהשנה המזרח ובעיקר הבית האטלנטי התחזקו משמעותית. 47 נצחונות, מקום 4-5 במזרח, והדחה בסיבוב השני.

קרא עוד

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: יוסטון רוקטס

לדף הקבוצה

נשארו: ג׳יימס הארדן, פי ג׳יי טאקר, אריק גורדון, דנואל האוס, בן מקלמור, דיוויד נוואבה, כריס קלמונס

עזבו: רוברט קובינגטון (פורטלנד), ג׳ף גרין (ברוקלין), אוסטין ריברס (ניו יורק), ראסל ווסטברוק (וושינגטון)

הגיעו: סטרלינג בראון, דמרקוס קאזינס, ג׳ראלד גרין, ג׳ייסון טייט (שחקנים חופשיים), ג׳ון וול, כריסטיאן ווד (טריידים), קניון מרטין ג׳וניור (דראפט)

מתנדנדים: טייסון צ׳נדלר, ת׳אבו ספלושה, לוק מבה א מוטה, מייקל פרייזר

חמישייה: ג׳ון וול, ג׳יימס הארדן, דנואל האוס, פי ג׳יי טאקר, כריסטיאן ווד

ספסל: סטרלינג בראון, בן מקלמור, אריק גורדון, דיוויד נוואבה, דמרקוס קאזינס, ברונו קאבולו, ג׳ראלד גרין, כריס קלמונס, קניון מרטין ג׳וניור, ג׳ייסון טייט

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

https://www.youtube.com/watch?v=RiKyjRkHTr0

אז מה היה לנו שם?

יוסטון החלה את העונה האחרונה בהרכב דומה מאוד אבל עם שינוי אחד גדול – ראסל ווסטברוק במקום כריס פול. לבקשתו/דרישתו של הארדן, דריל מורי סידר לו פרטנר חדש. עם הארדן הפלייאוף תמיד בהישג יד, אבל אחרי כמה כשלונות כואבים בפלייאוף, הוחלט להחליף את השקט של כריס פול בסערה של ראסל ווסטברוק כדי לנסות להגיע לסיום שונה לעונה.

המהירות והאתלטיות של ווסטברוק הביאה שינוי מידי בסגנון המשחק של הרוקטס. מקבוצה ששיחקה בקצב ה-27 בליגה (98.39 פוזשנים למשחק) היא הפכה לקבוצה ששיחקה בקצב השני הכי מהיר בליגה (104.04 פוזשנים למשחק). השינוי אמנם היה חד, הניצחונות הצטברו והרוקטס התבססו במקום הרביעי במערב, אבל כל אלו היו ליוסטון גם בעונות הקודמות. כדי להביא את הקבוצה לטופ של הליגה ולוודא שיש לה סיכוי אמיתי לאליפות, דריל מורי ידע שדרוש עוד מהלך.

בטרייד דדליין הוא רקח טרייד מרובע שעיקרו קלינט קאפלה ובחירת סיבוב ראשון תמורת רוברט קובינגטון. הסיבות היו מגוונות: הירידה ביכולת של קאפלה, המחסור בקליעה של ווסטברוק ובעיקר הצורך להביא משהו חדש כדי לתת לקבוצה סיכוי מול אריות הליגה. התוצאה הייתה קבוצה בלי גבוהים, אבל עם המון שחקני כנף שקולעים שלשות ויכולים לשמור על כמה עמדות. הם נתנו להארדן ו-ווסטברוק ריווח מקסימלי כדי שיוכלו לעבוד. ראינו כבר קבוצות שמשחקות עם חמישיות נמוכות במצבים מסוימים, אבל דריל מורי החליט ללכת על כל הקופה – קבוצה בלי גבוהים בכלל, שבה כל חמישייה שמשחקת היא חמישייה נמוכה.

יום אחרי הטרייד קובינגטון כבר שיחק עם הקבוצה בסטייפלס סנטר נגד הלייקרס ונראה היה שהרוקטס עלו על משהו:

אחרי שגרמו אפילו ללייקרס להיראות אנושיים, הרוקטס המשיכו לעוד כמה ניצחונות על קבוצות חזקות. על אף שסיימו את העונה רק במקום הרביעי במערב הם היו הימור אופנתי (כולל שלי) ללכת רחוק בפלייאוף.

אבל לפני שהולכים רחוק, חיכו להם אוקלהומה סיטי עם האקס כריס פול. אחרי שני ניצחונות הסדרה נראתה גמורה, אבל הת׳אנדר החזירו מלחמה. ניצחון דחוק ב-2 נקודות במשחק 7 העלה את יוסטון לשלב הבא, אבל עם הרבה שאלות לגבי היכולת של הקבוצה להתמודד עם הלייקרס בשלב הבא.

ניצחון דו ספרתי במשחק הראשון נתן ליוסטון הרבה ביטחון, ונראה היה שהיא אכן מצאה את הדרך לעצור את לברון ודייויס. במשחקים הבאים זה כבר נראה אחרת לגמרי, כשהלייקרס ניצחו 4 משחקים ברציפות ולרוקטס לא נותרו תשובות. מול ההתאמות שעשה פרנק ווגל ממשחק למשחק, מייק דאנטוני נשאר בשלו גם כשיוסטון, ובמיוחד ווסטברוק לא הצליח לייצר כלום על המגרש.

קיץ חם

אחרי עוד כישלון של הרוקטס בפלייאוף, בלי שנראו קרובים ליכולת הדרושה לאליפות, היה ברור שיוסטון בדרך לשינויים משמעותיים. ראשון ללכת היה המאמן מייק דאנטוני, שחוזהו לא הוארך. הוא אמנם בנה שיטה שהבליטה את החוזקות של הארדן, אבל העקשנות שלו על שיטת המשחק הרגילה גם בפלייאוף, בלי התאמות לסדרה, עלתה לרוקטס בהפסדים כואבים מספר פעמים ולכן הוויתור עליו לא היה מפתיע.

ההמשך כבר היה פחות צפוי – אחרי 13 שנים בתור הג׳נרל מנג׳ר של יוסטון, שבהן היה אחד המנהלים הטובים בליגה, דריל מורי התפטר מתפקידו. מורי העמיד ביוסטון קבוצת צמרת בליגה כמעט בכל עונה, ובתקופתו יוסטון ניצחה יותר משחקים מכל קבוצה בליגה (חוץ מסן אנטוניו). מורי הוכיח את יכולתו לבצע טריידים גדולים כדי לעשות שינויים גדולים בקבוצה כשהיא לא הייתה מספיק טובה.

מורי אמנם תלה את העזיבה שלו ברצון לבלות זמן עם המשפחה ולהתעסק בתחומים אחרים, אבל העובדה שהתמנה לנשיא לענייני כדורסל של פילדלפיה זמן קצר לאחר מכן מלמדת שהסיטואציה בקבוצה גרמה לו לעזוב. בשנים האחרונות הוא התקשה לעבוד תחת הבעלים החדש טילמן פרטיטה, שלא הסכים לשלם את מס המותרות ובכך הגביל את היכולת של מורי לבצע מהלכים. כתוצאה מכך (ומדרישות מצד הארדן), מורי נאלץ לבצע מהלכים שהביאו את הסגל ותקרת השכר של הקבוצה למצב קשה, שבו קשה לראות אותה משתפרת בשנים הקרובות. תוסיפו את פרשיית הונג קונג, ותבינו שלמורי היו מספיק סיבות לעזוב את הרוקטס אחרי כל כך הרבה שנים.

אחרי עזיבת מורי קודם סגנו, רפאל סטון, שניגש מיד לעבודה. בצל דיווחים על כך שהארדן לא מרוצה, היו לסטון משימות רבות לבצע על מנת לעשות את השינויים הנדרשים בקבוצה. הוא מינה את למאמן את סטיבן סיילאס, שהיה עוזר מאמן מוערך במשך 20 במספר קבוצות בליגה. סיילאס נחשב למוח התקפי יצירתי, כשבמשרתו האחרונה היה עוזר מאמן בדאלאס, שם היה אחראי על ההתקפה. לפי כל הדיווחים הוא מתכנן התקפה יותר זורמת ביוסטון, בניגוד לסטטיות שאפיינה אותה בשנים האחרונות.

המהלך הבא היה לשלוח את רוברט קובינגטון לפורטלנד בתמורה לטרבור אריזה ושתי בחירות סיבוב ראשון. ההמשך היה לשלוח את אריזה לדטרויט על מנת להחתים את כריסטיאן ווד בסיין אנד טרייד (גם הבחירה שהגיעה מפורטלנד נשלחה לפיסטונס בתמורה לבחירת סיבוב ראשון עתידית). ווד חתם על חוזה של 41 מיליון דולר ל-3 שנים. ווד הוא גבוה שהסתובב בליגה עד שקיבל בעונה האחרונה הזדמנות בדטרויט והראה הרבה פוטנציאל. הגבוה בן ה-25 אמנם פתח רק ב-12 משחקים אבל הראה יכולות מצוינות בהתקפה – אורך ודינמיות בפיק אנד רול ומתחת לסל, לצד קליעה טובה מכל הטווחים, כולל 38.6% משלוש. הוא אמנם סוג של הימור אבל הוא קיבל חוזה סולידי שיכול להיות מצוין עוד שנתיים-שלוש אם ווד יהפוך לשחקן מרכזי.

בסיכום הטריידים הללו, נשלח קובינגטון בתמורה לווד ושתי בחירות סיבוב ראשון – מהלך שמשאיר ליוסטון אופציה להיות תחרותיים השנה, אבל גם בונה אותה לעתיד עם שחקן צעיר יותר ובחירות דראפט במקרה שיצטרכו לפרק את העסק.

בהמשך הוחתמו הוטרנים סטרלינג בראון ודמרקוס קאזינס על חוזי מינימום, כשעם המהלך האחרון סטון התמהמה. אחרי שהשוק החופשי נגמר ורגע לפני מחנות האימונים, נשלח ווסטברוק לוושינגטון בתמורה לג׳ון וול ובחירת סיבוב ראשון. שניהם על חוזים גדולים הרבה יותר מדי ל-3 השנים הקרובות, במה שהפך אותם לשחקנים היחידים שיוכלו לעבור אחד תמורת השני. וול שחקן פחות טוב מווסטברוק ולא שיחק שנתיים, אבל הקליעה שלו טובה יותר ולכן הוא אמור להתאים יותר טוב ליד הארדן. עם ווסטברוק כבר הוכח שיוסטון לא יצליחו להגיע רחוק, ולכן ההימור על וול לפחות נותן לה סיכוי טוב יותר. יחד עם בחירת הדראפט זו האופציה הכי פחות גרועה שהייתה לטרייד על ווסטברוק.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

מחנות האימונים ומשחקי קדם העונה כבר החלו, אבל הסיפור ביוסטון הוא בכלל מחוץ למגרש – הארדן וטאקר הגיעו למחנה האימונים (שגם ככה קצר השנה) באיחור של כמה ימים. מחקר באינסטגרם גילה שהארדן לא בדיוק עשה אימונים אישיים בזמן הזה, אלא חגג בלאס וגאס. גם כשהגיע ליוסטון היה צריך להיות בבידוד ולחכות לעבור מספר בדיקות קורונה שליליות לפני שהצטרף לאימונים.

ניתן היה להסביר את זה בסיבוב מסיבות אחרון לפני עונת הקורונה (במהלכה הליגה אוסרת על ביקורים במועדנים וברים) אבל כנראה שהיו סיבות נוספות. בשבועות האחרונים התרבו הדיווחים על דרישה מצד הארדן לשלוח אותו בטרייד כי הוא לא מאמין שהקבוצה תהיה קונטנדרית רצינית בעונה הקרובה. נראה שהארדן רציני בעניין – גם כשכן החל להתאמן הוא לא נראה בכושר (גם אם זו לא הפעם הראשונה):

https://twitter.com/TheHoopCentral/status/1339012498544943104?s=20

ג'יימס הארדן מגיע לא בכושר למחנה אימונים??? וואו, זה בטח משהו שצריך לדבר עליו שעות ולא משהו

שקורה
כל
פאקינג
שנהההה pic.twitter.com/cz2fFKmSHK

— arieltaieb (@arieltaieb1) December 16, 2020

תוסיפו ציטוטי פאסיב-אגרסיב במסיבות עיתונאים ואת טאקר שמרגיש לא מוערך ודורש הארכת חוזה ותקבלו הרבה סיבות לדאגה אצל יוסטון. אפשר לדבר על כך שווד הוא פרטנר מצוין להארדן בפיק אנד רול ושוול נראה נהדר בקדם העונה אבל כל זה לא משנה כל עוד הארדן וההנהלה נמצאים במלחמה. ככל שעוברים הימים המצב מחריף, וקשה לראות את הארדן מסיים את העונה ביוסטון.

לפי הדיווחים שיחות הטרייד כבר בעיצומן, כשמורי רוצה להביא את הארדן לפילדלפיה, אבל יוסטון דורשים בינתיים את בן סימונס ו-3 בחירות דראפט. הארדן מצידו הדליף רשימת קבוצות שירצה לעבור אליהן, אבל זה לא אמור לעניין את יוסטון וגם לא קבוצה אחרת שתקבל אותו עם חוזה ל-3 שנים. מאותה סיבה אין ליוסטון סיבה להילחץ לעשות את הטרייד מהר. אחרי הארכת החוזה של יאניס, יהיו כמה קבוצות שכיוונו אליו ועשויות לשנות את התכניות לכיוון הארדן, ויוסטון יכולים לקחת את הזמן ולשקול את ההצעות.

בטריידים על כוכבים בסדר הגודל הזה לרוב לא מקבלים בתמורה שחקן שווה לכך, ולכן בדרך כלל עשויים להעדיף לקחת צעירים ובחירות דראפט כדי לבנות מחדש. הבעיה היא שבתמורה לווסטברוק יוסטון נתנו לאוקלהומה סיטי את האפשרות להחליף איתם בחירות בדראפט הבא, ואת בחירות הסיבוב הראשון שלה ב-2024-2026 (אחת מהן היא אפשרות להחליף). זה משאיר לרוקטס חלון קטן לעשות טנקינג אמיתי. תוסיפו את העובדה שחוץ מהארדן לרוקטס אין הרבה שחקנים עם ערך טרייד גבוה (וול וגורדון על חוזים גבוהים מדי) ולכן כנראה שלא תלך לבנייה מלאה מחדש. יוסטון יעדיפו לקבל כמה שחקנים טובים עם פוטנציאל (בטרייד ישיר על הארדן או בטרייד המשך עם קבוצות אחרות) שיוכלו להתפתח עם וול ו-ווד לקבוצה חדשה וצעירה יותר.

בינתיים, הפוקוס בעונה של הרוקטס יהיה על דיווחים מחוץ למגרש ופחות על הנעשה על הפרקט. גם אחרי הטרייד על הארדן, זו תהיה עונת מעבר – שחקנים יתחלפו ויהיה קשה לגבש קבוצה טובה, במיוחד עם הלו״ז הצפוף בעונת הקורונה.

תחזית: עונה מבולגנת על ומחוץ למגרש. מול הכוחות העולים במערב תישאר מחוץ ל-8 הראשונות, תנסה להשתחל לפלייאוף דרך הפליי-אין.

 

 

 

קרא עוד

בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: אינדיאנה פייסרס

לדף הקבוצה

נשארו: ויקטור אולדיפו, מלקום ברוגדון, דומאנטס סאבוניס, מיילס טרנר, טי.ג׳י. וורן, ג׳רמי לאמב, דאג מקדרמוט, ג׳סטין הולידי (הוחתם מחדש), טי.ג׳י. מקונל, גוגה ביטדזה, ארון הולידי, אדמונד סאמנר, ג׳אקר סמפסון (הוחתם מחדש).

עזבו: טי.ג׳י. ליף (אוקלהומה סיטי), אלייז׳ה ג׳ונסון (טורונטו).

הגיעו: קיילן מרטין (שוק חופשי), ג׳אלן לק (טרייד), קאסיוס סטנלי (דראפט).

חמישייה: מלקום ברוגדון, ויקטור אולדיפו, טי.ג׳י. וורן, דומאנטס סאבוניס, מיילס טרנר.

ספסל: ג׳רמי לאמב, דאג מקדרמוט, ג׳סטין הולידי, טי.ג׳י. מקונל, גוגה ביטדזה, ארון הולידי, אדמונד סאמנר, ג׳אקר סמפסון, קיילן מרטין, ג׳אלן לק, קאסיוס סטנלי.

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

למרות ההיעדרות של אולדיפו, שנפצע בעונה שלפני, הפייסרס פתחו את העונה לא רע בכלל. ברוגדון, שהגיע ממילווקי, נתן מספרים מעולים, ווורן ולאמב הראו שהם יכולים גם לשמור וסאבוניס עבר לחמישייה, מיצב את עצמו ככוכב של הקבוצה ונבחר לאולסטאר. לקראת אמצע העונה אולדיפו חזר, אבל הוא נראה כמו צל של עצמו. הוא לא היה אקספלוסיבי כמו פעם, וגם אחוזי הקליעה ירדו משמעותית. לפני החזרה לבועה אולדיפו גם הסתבך לאחר שהודיע שלמרות שהוא בריא הוא מתכוון להגיע לבועה אבל לא לשחק. הליגה הודיע בתגובה שהוא לא יקבל כסף אם הוא לא משחק ללא סיבה מוצדקת (כחלק מהפרוטוקולים של הליגה לבועה היתה גם רשימת סיבות מוצדקות שכללה פציעה, קבוצת סיכון לקורונה, ועוד), וכך למעשה ״הכריחה״ אותו לשחק. בבועה אינדיאנה נאלצה להסתדר ללא סאבוניס הפצוע, אבל לוואקום שנוצר נכנס טי. ג׳י. וורן. הווינג שהגיע מפיניקס התפוצץ במשחקי הדירוג עם שלושה משחקים של 30+ נקודות ועוד אחד של 53 נקודות, ושמר אותם במקום הרביעי במזרח. בפלייאוף אינדיאנה לא יכלו לכישרון של מיאמי והפסידו בסוויפ. אומנם המשחקים נגמרו בתוצאה יחסית קרובה לא היה לפייסרס סיכוי מול ג׳ימי באטלר וחבורתו.

קיץ חם:

הדבר הראשון שקווין פריצ׳רד הג׳נרל מנג׳ר עשה היה לפטר את נייט מקמילן. מקמילן אימן את הפייסרס בארבע העונות האחרונות והוביל אותם לארבע הפסדים בסיבוב הראשון (מתוכם שלושה בסוויפ). עיקר הביקורת על מקמילן הייתה שהקבוצה לא אימצה סגנון משחק מודרני, מה שמהווה שם קוד ליותר מידי בידודים וזריקות מיד ריינג׳. בנוסף, היו דיווחים על כך שהיחסים בין מקמילן לשחקנים לא היו טובים ברמה האישית, ושהאווירה בחדר ההלבשה לא הייתה טובה. במקומו אינדיאנה מינתה את נייט ביורקגרן. ביורקגן הינו המאמן הראשון שיוצא מהעץ של ניק נרס, לאחר שהיה עוזרו בטורונטו בשנתיים האחרונות. ביורקגן אמור להביא איתו גישה יצירתית יותר לכדורסל, ולהציג כדורסל מודרני שמבוסס על שלשות. בנוסף העלות שלו היתה נמוכה משמעותית משאר השמות שהיו פנויים הקיץ כמו מייק דאנטוני, טיירון לו וסטן ואן גנדי.

מבחינת סגל הפייסרס לא עשו הרבה, והרוב מה שקרה היה בגדר שמועות. הם ניסו להשיג את גורדון הייוורד בסיין אנד טרייד אבל לא היו מוכנים (ובצדק) להוסיף גם את וורן לחבילה שכללה את מיילס טרנר, מקדרמוט ובחירת סיבוב ראשון (כנראה מאוד מוגנת), והעסקה לא יצאה לפועל. בנוסף, היו שמועות על כך שאולדיפו לא רוצה להישאר, ושאפילו אמר לשחקני הקבוצות היריבות במהלך משחקים שהוא רוצה לעזוב. השחקן הכחיש את השמועות, אבל נראה שיש דברים בגו.

הם החתימו מחדש של ג׳סטין הולידי על 18 מיליון לשלוש שנים. ההולידי הפחות טוב (לעומת ההולידי העוד יותר פחות טוב שגם משחק בקבוצה) מיצב את עצמו ווינג 3&D לגיטימי, והקבוצה תוכל להשתמש בו גם על המגרש וגם כנכס טרייד עם ערך חיובי.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בשנה שעברה, אינדי התבססה על הגנה חזקה באופן מפתיע (מקום שישי ברייטינג  הגנתי) ופיק אנד רול בין ברוגדון וסאבוניס. הסגנון הזה יצר מספר בעיות:

1. ברוגדון פחות יעיל עם הכדור ביד. אומנם הוא עבר לפייסרס כדי לקבל תפקיד יותר משמעותי בהתקפה, אבל היעילות שלו נפגעה מהשנים שלו במילווקי. בשנה שעברה 32.6% מהשלשות שזרק היו בקאץ׳ אנד שוט לעומת 74.1% מעונתו האחרונה במילווקי, והאחוזים משלוש היו בהתאם (32.6% לעומת 42.6%)
2. שונות התקפית. מעבר לפיק אנד רול ובידודים אינדיאנה לא תקפה בעוד דרכים. ניתן היה לראות בפלייאוף מול מיאמי כיצד הגנת חילופים תקעה את ההתקפה. הם ניסו פעם אחר פעם לתקוף את באם אדבאיו אחרי חילוף בחסימה אבל ללא הצלחה.
3. טרנר מאוד התקשה להשתלב בהתקפה. השילוב של סאבוניס בחמישייה גרם לו לעבור לתפקיד של מרווח. הוא קלע ב-34.4% משלוש כך שהוא ההגנה לא חששה להשאיר אותו חופשי לפקוק את הצבע.
4. השילוב של סאבוניס בחמישייה גרם לוורן לשחק כסמול פורוורד. חלק מהפריצה של וורן בבועה נבעה המעבר שלו לשחק בעמדה 4. הוא הסתדר יותר טוב עם השומרים שיותר כבדים ממנו, ונהנה מריווח טוב יותר שסיפק עוד שחקן כנף.
5. למרות ההגנה החזקה, אינדיאנה לא רצה הרבה למתפרצות. ההגנה החזקה נבעה בעיקר מאחוזי קליעה לא טובים של היריבות, ולא על כפיית איבודים, מה שהקשה על משחק הריצה. הם סיימו בקום ה-19 בליגה מבחינת תדירות התקפות מעבר, וזה הכריח אותם לשוב למשחק העומד, השבלוני והלא יעיל בחצי המגרש.

ביורקגרן אמור לפתור את כל הבעיות הללו, או לפחות את חלקן, אבל זה לא יהיה פשוט. המכשול העיקרי הינו הציוות בין סאבוניס לטרנר. צמד הסנטרים מתקשה לשחק ביחד במשחק עומד, ולשחק עם שני סנטרים בוודאי לא עוזר למשחק הריצה של הקבוצה. הפתרון המיידי הינו לא לשחק עם שניהם ביחד, אבל גם לפתרון זה יש חסרונות משמעותיים, בעיקר בחלק ההגנתי. סאבוניס לא שומר טבעת מספיק טוב, והוא לא יכול לחפות על טעויות של שחקני הפרימטר. מהצד השני, חוסר היכולת של טרנר לקחת ריבאונד הגנה מקשה על ביורקגן לשחק איתו כגבוה יחיד.

אספקט נוסף שצריך לקחת בחשבון הינו הניסיון להעביר את טרנר בטרייד. איך טרנר יגיב לעובדה שניסו להיפטר ממנו? לפי הדיווחים (אני לא מכיר אותו אישית) טרנר מאוד בוגר, והוא לא ייתן לדבר כזה להשפיע עליו, אבל אי אפשר לדעת בוודאות. עוד שחקן ממורמר, בנוסף לאולדיפו שלא רוצה להיות שם, יכול להיות מתכון לאסון בחדר הלבשה.

פתרון אפשרי יהיה שסאבוניס ישחק יותר דקות עם החמישייה השנייה. השילוב שלו עם דאג מקדרמונט שעלה מהספסל היה מעולה, והחיסרון ההגנתי שלו יהיה פחות משמעותי מול המחליפים. בדרך זו גם ניתן יהיה לתת לוורן את הבמה להוביל את הקבוצה כמו שעשה בבועה. אפרופו וורן, הוא מתמודד עם פציעה (plantar fasciitis) שתגרום לו לפספס את פתיחת העונה ועדיין לא ברור מתי הוא יחזור. הוא שיחק עם הפציעה במהלך הפלייאוף, אבל ביום חמישי האחרון (10.12) הפייסרס עדכנו שהוא מוגדר כ-week to week, ועם היסטוריית הפציעות שלו זה מעט מדאיג.

בעיה נוספת הינה בכל הקשור לאולדיפו. הגארד, שפרץ לפני לפני שלוש עונות, מסיים חוזה בעונה הקרובה ויש סימני שאלה משמעותיים בקשר ליכולת שלו להישאר בריא, וליכולת שלו לשחזר את הרמה מאותה עונת פריצה. בשתי העונות האחרונות הוא שיחק 55 משחקים בלבד, וגם כששיחק הוא לא הזכיר את אותו שחקן. הרבה תלוי באיזו רמה הוא יציג השנה. בתסריט האופטימי (מבחינת הקבוצה), הוא חוזר בסערה, נשאר בריא, ובמהלך העונה חותם על הארכת חוזה באינדיאנה. בתסריט הפסימי, הוא משחק לא טוב במשחקים הראשונים, נפצע, אף קבוצה לא מוכנה להעביר תמורתו נכנס חיובי, והוא עוזב בקיץ למקום נוצץ יותר. האמת כנראה תהיה איפשהו באמצע, אבל זאת שאלה שתרחף מעל אינדי לאורך כל העונה.

במבט יותר כולל לפייסרס יש חמישייה נחמדה, אבל ללא אפסייד של מעבר לסיבוב ראשון ועם שלל אופציות שבהן הכל יכול לקרוס. ההמשכיות משנה שעברה תעזור להם בפתיחת העונה, אבל ללא חזרה מופלאה של אולדיפו לשחקן שהיה לפני שנתיים יהיה להם מאוד קשה בפלייאוף.

תחזית:

אולדיפו יהיה סביר, טרנר יעבור בטרייד באמצע העונה, אבל במזרח של העונה זה יספיק למקום שביעי. יפסידו בפעם החמישית ברצף בסיבוב הראשון ויאבדו את אולדיפו בקיץ.

קרא עוד