קבוצה ביום – אינדיאנה פייסרס
סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.
הקבוצה היום: אינדיאנה פייסרס
לדף הקבוצה
נשארו: מלקולם ברוגדון, דומנטאס סאבוניס, מיילס טרנר, קאריס לוורט, טי ג'יי וורן, ג'רמי לאמב, טי ג'יי מקונל (חוזה חדש), גוגה ביטאדזה, ג'סטין הולידיי, אדמונד סאמנר, אושיי בריסט
עזבו: ארון הולידיי (טרייד, וושינגטון), דאג מקדרמוט (שוק חופשי, סאן אנטוניו)
הגיעו: טורי קרייג, קיפר סקייס (שוק חופשי), כריס דוארטה, איזייאה ג'קסון (דראפט),
מתנדנדים: דיילין מרטין, טרי טיילור
חמישייה: מלקולם ברוגדון,קאריס לוורט, טי ג'י וורן, מיילס טרנר, דומאנטס סאבוניס
ספסל: טי ג'י מקונל, ג'סטין הולידיי, כריס דוארטה, טוריי קרייג, ג'רמי לאמב, גוגה ביטאדזה, קיפר סקייס, אושיי בריסט, אדמונד סאמנר, אייזיה ג'קסון.
אז מה היה לנו שם?
הסיפור של אינדיאנה הוא סיפור של כמעט. כבר המון שנים, הפייסרס מצליחים שוב ושוב לבנות קבוצות חזקות, לאתגר את האלופות, אבל אף פעם לא לעבור אותם. הקבוצות הנפלאות של רג'י מילר עשו הרבה צרות לג'ורדן בדרך לאליפות. אחר כך היו את הקבוצות המצוינות של תחילת שנות האלפיים, שהגיעו פעם אחת לגמר הליגה לפני שנכנעו ללייקרס של שאקובי, אבל לא הצליחו לשחזר את ההישג ונגמרו סופית ב-Malice in the Palace. כולם זוכרים את הקרבות האדירים בין לברון, ווייד ובוש ובין היל, ג'ורג', ווסט והיברט – שנגמרו גם הם בהפסד. לאחרונה, קבוצת ההגנה בראשות ויקטור אולדיפו שנתנה ללברון פייט אדיר ב-17/18 לפני שנכנעה ב-4 נק' במשחק מס' 7 ונראתה כאילו היא הולכת לפרוץ לצמרת.
מאז שאולדיפו נפצע הקבוצה הזו מחפשת את עצמה, וכל פעם שהיא מוצאת מישהו – הוא נפצע. ברוגדון נראה כמו אולסטאר בלא מעט משחקים, אבל אף פעם לא מצליח להישאר בריא. טי ג'יי וורן נראה נהדר ב-19/20, אבל שיחק רק ארבעה משחקים ב-20/21 בגלל קרע ברצועה הפלנטרית ועדיין לא ברור מתי יחזור. אולדיפו לא ממש הצליח לחזור מהפציעה והוחלף בתחילת 20/21 בקאריס לוורט. בבדיקות שלוורט עבר עם הטרייד התגלה גידול בכליה, והוא עבר ניתוח, החמיץ את רוב העונה, חזר, שיחק מצוין – וסיים את העונה בגלל פרוטוקול בטיחות קורונה. אם כל זה לא הספיק, מיילס טרנר, אלוף החסימות של הליגה ומועמד לשחקן ההגנה של העונה באותו זמן, קרע רצועה בבוהן ופספס גם הוא חלק ניכר מהעונה. גם ג'רמי לאמב שיחק בדיוק חצי עונה.
תופעה נוספת שבלטה היא חוסר ההתאמה בין מיילס טרנר לדומאנטס סאבוניס. סאבוניס הגיע לאולסטאר בעונה שעברה ובצדק, עם שילוב נהדר של יכולת מסירה, קליעה מחצי מרחק וסיום מתחת לסל, ויכולת פחות נהדרת בהגנה על הטבעת (0.5 חס' למשחק, פחות מלוורט, לאמב, ג'סטין הולידיי ואושיי בריסט, שלא לדבר על טרנר). טרנר אמור היה להיות התאמה מושלמת, כשהוביל את הליגה בחסימות (3.3) וקלע 1.5 שלשות למשחק ב-34 אחוזים מכובדים. בפועל זה לא עבד, המאזן של הפייסרס עם שניהם על המגרש היה שלילי, ברור ששניהם אמורים לשחק בסנטר והתקשו לתפקד במקביל.
עם כל הצרות, הפייסרס הם קבוצה מלאת כישרון, וזה הספיק כדי להגיע לפליי אין ואפילו לנצח את שארלוט השאפתנית. אבל בלי לוורט, טרנר, וורן ולאמב ועם הרכב פותח שכלל את בריסט, מקדרמוט וג'סטין הולידיי – השמיכה היתה קצרה מדי והפייסרס הפסידו לוושינגטון והודחו.
בגזרת המאמן, הפייסרס הביאו את נייט ביורקגרן על תקן של גאון כדורסל וניסו להפוך אותו לניק נרס הבא. ביורקגרן התברר כאדם בעל יחסי אנוש רעים וכמאמן מקובע, כשהפעיל שחקנים בצורות שלא בהכרח התאימו להם – לדוגמה, לנסות להפוך את סאבוניס לשומר פרימטר. אחרי שזכה למחמאות בתחילת העונה, ביורקגרן רב עם עם העוזרים שלו וגם עם שחקניו, הצליח להביא את שחקניו ליכולת טובה רק לפרקים, ולא עורר יותר מדי סימפטיה מאף אחד.
קיץ חם
בגזרת השחקנים, הקיץ היה בקושי פושר. הפייסרס עשו טרייד אחד ראוי לציון, כשהעבירו את ארון הולידיי לוויזרדס בשביל הביגמן אייזיאה ג'קסון בבחירה ה-22 בדראפט, שכנראה לא יהיה ברוטציה בשנה הקרובה. בנוסף הביאו את כריס דוארטה, שחקן הגנה וקלע טוב עם אפסייד מוגבל. טורי קרייג הגיע מהשוק החופשי, והוא ודוארטה כנראה יחלקו בדקות שמקדרמוט פינה.
האירוע החם הוא בגזרת המאמן. נייט ביורקגרן פוטר אחרי עונה לא טובה, הפייסרס ניצלו את החיכוכים בדאלאס כדי להביא את ריק קרלייל המוערך, שכבר אימן שם בין 2003 ל-2007.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הפייסרס מציגים את אחת הקבוצות המאוזנות והעמוקות בליגה. כל אחד משחקני החמישיה שלהם פרט לטרנר יכול להיות סקורר מוביל בכל משחק. כולם פרט לסאבוניס שחקני הגנה טובים. הספסל עמוק ומשלב גם הוא הגנה והתקפה, והמאמן טופ 5. מהצד השני, הם עניים בסטאר פאוור, בוודאי יחסית לקבוצת פלייאוף. סאבוניס שחקן מצוין אבל לא מפחיד אף אחד, והיתר לא ברמת אולסטאר. חוסר ההתאמה בין סאבוניס לטרנר והפציעות הרבות הופכות את הקבוצה לשלם שקטן משמעותית מסכום חלקיו.הפייסרס צריכים טרייד, בשאיפה בשביל סקורר דומיננטי שיכול לקחת אותם לרמה הבאה. העומק שלהם מאפשר להם להציע חבילות נאות בשביל הכוכב הממורמר הבא, אבל לא ברור אם ומתי יהיה כזה, אם יתאים להם ואם היכולת שלהם להציע תתאים לצורך של הקבוצה השניה.
עד לטרייד, אם יגיע, לקבוצה יהיו מספר מפתחות להצלחה:
הגנה – הפייסרס סיימו את העונה שעברה עם דירוג הגנתי ממוצע בלבד, גרוע בארבע נקודות מזה שהיה להם ב-19-20. זאת למרות היכולת המופלאה של טרנר ולמרות שיש להם שחקני הגנה טובים. כנראה שחוסר האהדה לביורקגרן פגע במחויבות ההגנתית, וכמובן שהפציעות לא הוסיפו. קרלייל יצטרך להוציא מהקבוצה רמת מאמץ שתחזיר אותם לטופ 10 בהגנה.
קצב – הפייסרס שיחקו בעונה שעברה בקצב החמישי בליגה, ולא בטוח שזה נכון עבור קבוצה יחסית גבוהה. המאבריקס של קרלייל, לעומתם, שיחקו בקצב החמישי מהסוף. סביר להניח שקרלייל יאט את הקצב וינסה לגרור משחקים לסקור נמוך שבו ההגנה מדברת.
תיאום התקפי – חוסר ההתאמה של סאבוניס לטרנר דובר לעייפה, אבל קרלייל הראה שהוא מסוגל להוציא יכולת מפתיעה אפילו מהרכב לא סביר על פניו כמו פורזינגיס ומריאנוביץ'. יכול להיות שהגנה אזורית, למשל, תעשה פלאים עבור הצמד הזה. בנוסף נראה שמיילס טרנר זורק יותר מדי מבחוץ ומשמש פחות מדי כרים ראנר, למרות הרבה מוסרים טובים בקבוצה שלו. בשנה שעברה לא מעט התקפות הסתיימו בפעולות אחד על אחד לא יעילות של ברוגדון ולאוורט, ונראה שהם משוועים לסכמה התקפית טובה יותר.
תחזית: לסגל הנוכחי יש פוטנציאל, וקרלייל הוא האיש הנכון לנצל אותו. אם הפייסרס יצליחו להישאר בריאים הם יגיעו לפלייאוף ולגמרי יכולים להפתיע ולנצח בסיבוב הראשון. אבל הימור סביר יותר יהיה 48 נצחונות והדחה בסיבוב הראשון. הטרייד הנכון יכול לקחת אותם למעלה, אבל קשה לחזות מי יכול להגיע ומה בדיוק זה אומר.
קרא עוד
