Sample Page

סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.

הקבוצה היום: אטלנטה הוקס

לדף הקבוצה:

אטלנטה הוקס

 

נשארו: טריי יאנג (האריך חוזה), ג'ון קולינס (הוחתם מחדש), קלינט קאפלה (האריך חוזה), בוגדן בוגדנוביץ', דנילו גאלינרי, דיאנדרה האנטר, קווין הוארטר, לו וויליאמס (הוחתם מחדש), קאם רדיש, סולומון היל (הוחתם מחדש), אונייקה אוקנגווה.

עזבו: כריס דאן (טרייד), ברונו פרננדו (טרייד), ניית'ן נייט (שוק חופשי), טוני סנל (שוק חופשי).

הגיעו: גורג'י ז'אנג (שוק חפשי), דילון רייט (טרייד), ג'יילן ג'ונסון (דראפט), שאריף קופר (דראפט).

מתנדנדים: ברנדון גודויין, סקיילר מייס, איי.ג'יי לאוסון, ג'וני המילטון.

חמישייה:  טריי יאנג, בוגדן בוגדנוביץ', דיאנדרה האנטר, ג'ון קולינס, קלינט קאפלה.

ספסל:  לו ויליאמס, קווין הוארטר, קאם רדיש, דנילו גלינארי, אונייקה אוקנגווה, סולומון היל, דילון רייט, גורג'י ז'אנג, ג'יילן ג'ונסון, שאריף קופר.  

 

המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:

 

אז מה היה לנו שם?

איזו עונה מטלטלת עברה על החבורה מאטלנטה. תחזיות טרום העונה העריכו את התקרה של ההוקס בהעפלה לפלייאוף מטורניר הפליי-אין ולא מעבר, תחזיות אופטימיות פחות ניבאו שיישארו מחוץ ל-8 המובילות במזרח.

לפחות על פי פתיחת העונה, נראה שהפסימיים ידעו על מה הם מדברים. תחת ניצוחו של לויד פירס, החצי הראשון של העונה נחתם במאזן שלילי ומאכזב של 14 ניצחונות ו-20 הפסדים. לפני שממהרים לשפוט את פירס, חייבים להזכיר שאטלנטה סבלה ממכת פציעות חריפה בחודשים הראשונים של העונה ולפירס לא הייתה הפריבילגיה של סגל מלא בשום שלב. ובכל זאת, הן הכדורסל של אטלנטה והן ההישגים השתנו בצורה כל כך משמעותית כאשר פירס פוטר, והמושכות הועברו לעוזר המאמן שלו – נייט מקמילן, פירס פשוט לא היה האיש הנכון עבור ההוקס. גם מקמילן לא נהנה מסגל מלא בשום שלב, אבל הוביל את הקבוצה בחצי השני למאזן של 28 ניצחונות, לעומת 11 הפסדים בלבד.

אז מה קרה בעצם עם הגעתו של מקמילן שאפשר להוקס הפצועים לזנק אקספוננציאלית מ-44% הצלחה, ל-74% הצלחה? השינוי הבולט ביותר היה חלוקת הנטל ההתקפי. אצל לויד פירס התלות בטריי יאנג הייתה מוחלטת. כל ההתקפות התחילו אצל הכוכב והרבה מהן גם הסתיימו אצלו כאשר רק ג'ון קולינס משחק ככינור שני. כישרונות כמו הוארטר ורדיש וכמובן בוגדנוביץ' (בזמן הקצר ששיחק עד הפציעה) לא באו לידי ביטוי. מקמילן הנחיל כדורסל קבוצתי יותר- הרבה יותר תרגילים שמתבססים על הנעת כדור והרבה פחות בידודים של הכוכב. בודנוביץ' עשה את השיפור הגדול ביותר, כשתחת מקמילן סיפק את חצי העונה הטובה בקריירה שלו, וסוף סוף הגשים את הפוטנציאל האדיר שלו כקלעי וכעושה משחק (למגינת ליבה של סקרמנטו). גם הוארטר פרח תחת מקמילן וקלינט קאפלה נוצל בצורה יעילה יותר בפיק אנד-רול. דנילו גאלינרי הוא עוד דוגמא בולטת. כשאטלנטה הביאה את גלינארי בחוזה לשלוש שנים עם 60$ מיליון, בפרונט אופיס כנראה חשבו על יותר מאשר שחקן ספסל של 20 דקות בערב שתורם 11.7 נקודות ו-3.4 ריבאונד ב-39% מאוד בינוניים מהשדה. לויד פירס פשוט לא השכיל לשלב את גלינארי ברוטציה מה שגרם לחוסר ביטחון אצל הפנומן האיטלקי. אצל מקמילן האיטלקי הפך לשחקן השישי, וזכה ל-31 דקות משחק, כמו גם לתרגילים שהונדסו בשבילו. האיטלקי גמל למאמן שלו והחזיר עם 19.2 נקודות ו-6 ריבאונדים ב-51.4% סופר יעילים מהשדה ונתון מרשים של 48% מחוץ לקשת.

מקמילן גם הגדיל את העוגה ההתקפית, וגם השכיל לחלק אותה בין יותר שחקנים. העומס המופחת על טריי יאנג בא לידי ביטוי גם בצד ההגנתי. תחת פירס, טריי יאנג נשא בנתון לא מחמיא בצד ההגנתי של +- שלילי 6.17-, מה שהפך אותו לפוינט-גארד הגרוע בליגה בדירוג ההגנתי בפער. תחת מקמילן הוא השתפר ל 3.3-. יאנג לא הפך בין לילה לשומר גדול, רחוק מזה. אבל חלוקת העומס בצד ההתקפי השאירה לו יותר אוויר בצד ההגנתי והחור שהוא יצר בהגנה הצטמצם משמעותית.

אולי השינוי המשמעותי ביותר שהביא עמו מקמילן היה באופי ובקילינג אינסטינקט. תחת לויד פירס במשחקים בהם ההוקס פיגרו ביותר מ-10 נקודות המאזן היה ניצחון יחיד מול 14 הפסדים. כלומר- פיגור משמעו הפסד, לא היה להוקס את היכולת המנטלית לחזור ולנצח. תחת מקמילן הנתון הזה השתנה ל 6-6. יתרה מכך, תחת פירס הנט-רייטינג של ההוקס ברבע הרביעי היה (7.1-) מה שהפך אותם למקום לפני אחרון בליגה. תחת מקמילן אטלנטה הפכה לקבוצה השנייה בטיבה בליגה בנט-רייטינג של רבע אחרון (13.7+). מהמקום ה-29 ולמקום השני. זה אולי מסביר יותר מכל נתון אחר את השינוי המרתק שעשתה הקבוצה המוכשרת מג'ורג'יה.

כל זה הסתיים במקום החמישי במזרח ואפשר להוקס להתחרות בפלייאוף. מסע הפלייאוף של אטלנטה היה מהמרשימים והמפתיעים שראינו מקבוצה צעירה בשנים האחרונות. את הניקס הם הדיחו בקלות בחמישה משחקים, כאשר טריי יאנג מככב בגארדן וזוכה להיכנס לרשימת הרשעים המכובדת של אוהדי הניקס. הסדרה מול פילי בחצי גמר המזרח היא כזו שתיזכר עוד הרבה שנים. ההוקס השכילו לחזור ממינוס 18 במשחק 4 ולנצח בשניות אחרונות ואז שוב לחזור ממינוס 26 (!!) במשחק 5. הסדרה הזו שינתה לנצח את הקריירה של אחד, בן סימונס. עם הופעה טובה בגמר המזרח, אטלנטה היא ה- over achiever של עונת 2021.

קיץ חם

הקבוצה הייתה פסיבית למדיי באוף-סיזון וכנראה שבצדק. הם השכילו בשנים האחרונות לקבץ חבורה של צעירים סופר מוכשרים (יאנג, קולינס, האנטר, הוארטר), להוסיף להם ווטרנים במקומות הנכונים (קאפלה, בוגדנוביץ' גלינארי, וויליאמס) ובסוף מצאו את האיש נכון לנצח על התזמורת. העתיד באטלנטה נראה ורוד ואין סיבה לעשות שינויים גדולים. עיקר ההחתמות נועדו לשמר את הסגל הקיים- קולינס, ו-ווליאמס הוחתמו מחדש, יאנג וקאפלה האריכו חוזים. מעבר לזה דילון רייט הגיע בטרייד, גורג'י ז'אנג הוחתם כשחקן חופשי וג'יילן ג'ונסון הצטרף מהסיבוב הראשון בדראפט. אף אחד משלושתם לא אמור לקבל תפקיד משמעותי במיוחד.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בדומה לסגל שלא השתנה משמעותית, הכדורסל של מקמילן שהביא את אטלנטה להישג המצוין צפוי גם הוא להמשיך. התקפת הפיק אנד רול של אטלנטה יעילה מאוד וליריבות יהיה קשה להתמודד איתה. טריי יאנג הוא אחד מהגארדים הזריזים ביותר בליגה, הוא יודע לעשות הכל- למסור, לסיים בוירטואוזיות מתחת לסל, להגיע לקו וכמובן לצלוף מחוץ לקשת. זו לא פונקציה של איכות הגנתית- יש מעט שיריבות יכולות לעשות נגד סט כזה של יכולות. גם בוגדנוביץ' הוא שחקן פיק אנד רול פנטסטי שמוסיף יכולת סיום מרשימה במיד ריינג' כמו גם קליעה קטלנית מחוץ לקשת. קולינס וקאפלה הם שניים מהמתגלגלים הטובים ביותר אחרי חסימה מה שמייצר אפשרות מסירה קרוב לסל ומחוץ לקשת מחכים גם גליאנרי, האנטר או הוארטר. כמות הכלים ההתקפיים והעומק של אטלנטה מפחידה וכאב הראש של מאמני היריבות בניסיון לעצור אותם מובטח.

בצד ההגנתי האתגר של מקמילן גדול יותר. קלינט קאפלה הוא שוט-בלוקר איכותי מאוד וסיים כריבאונדר המוביל בליגה בעונה שעברה. דיאנדרה האנטר הוא שומר פרימטר מצוין שיוכל להגביל את יכולת החדירה של היריבות. את הצמד הזה ראינו בפעולה בסדרה מול הניקס. האנטר תסכל את ג'וליוס רנדל כאשר נצמד אליו והכריח אותו פוזיישן אחר פוזישיין ללכת ימינה, שם קפלה חיכה כדיי לחפות. רנדל נאלץ להיפטר מהכדור או להכריח זריקות קשות. לניקס לא הייתה אלטרנטיבה התקפית וזה הסתיים בניצחון מוחץ לאטלנטה. הבעיה של מקמילן מתחילה בזה שמעבר לזה אין לו מספיק שומרים איכותיים בסגל. טריי יאנג ובוגדנוביץ' הראו שיפור בצד ההגנתי בעונה החולפת, אבל גם לאור זה, מדובר בצמד הגנתי מוגבל מאוד. יש גבול לכמה חיפוי אווירי יוכל קאפלה לתת אם שחקני הכנף יחדרו עליהם פעם אחרי פעם. בטח כשבליגה מחכות גם יריבות עם יותר נשק התקפי מאשר לניקס. אחת הטקטיקות של כל מאמן יריב תהיה לנסות לשחק פיק אנד רול על השחקן של קאפלה כדיי להרחיק אותו מהצבע ולאפשר חדירות או הזדמנות שנייה. מקמילן הצליח להתמודד עם זה די טוב בפלייאוף כאשר ראינו את קאפלה עובד מתחת לחסימה ולא מכריח החלפת שמירה. צריך לזכור שאטלנטה שיחקה מול הניקס ופילדלפיה, לשתיהן אין גארדים מהירים מספיק שיכלו להעניש את מקמילן על הטקטיקה הזו. בעונה הסדירה עם מגוון יריבות זו תהיה בעיה משמעותית יותר.

אלמנט נוסף שיהיה מעניין לעקוב אחריו באטלנטה השנה הוא ניהול הרוטציה של נייט מקמילן. במידה והקבוצה הזו בריאה לחלוטין, יש פה חתיכת עומק. עמדת הפוינט גארד היא הפשוטה ביותר, כאשר ברור שוויליאמס הוותיק ודילון רייט יחלקו בדקות המנוחה של טריי יאנג. האם הוארטר יפתח במקום בוגדנוביץ'? היכולת של בוגי כסטארטר הדהימה את כל אוהדי הליגה השנה, וספק אם מקמילן ייקח את הסיכון של להחזיר אותו לספסל ולפגוע בביטחון שלו. הבעיה היא שהוארטר עשוי לסבול מבעיה דומה. האנטר צפוי לפתוח בעמדה 3, אבל גם שם למקמילן יש כאב ראש בניהול הדקות של קאם רדיש והרוקי ג'יילן ג'ונסון. ההוקס צריכים צמצום כמות בשביל איכות, או לכל הפחות לנסות להשיג נכסים שיעזרו להם להשתפר בעתיד. בקו הקדמי, מקמילן השכיל לנהל בצורה הרמונית את חלוקת העבודה בין קולינס גאלינרי וקפאלה ואין סיבה שזה לא ימשיך לעבוד. הרכבים בהם גאלינרי משחק בעמדה 3 יצופפו עוד יותר את הקרב על דקות המשחק בעמדה הזו.

תחזית: העתיד כבר כאן. לאטלנטה יש את כל הכלים להתחרות על המקומות הראשונים במזרח. אטלנטה תשיג למעלה מ-50 ניצחונות ותסיים באחד מארבעת המקומות הראשונים במזרח. טריי יאנג ייבחר לחמישיית העונה.

 

קרא עוד

סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.

הקבוצה היום: מיאמי היט

לדף הקבוצה:

מיאמי היט

נשארו: באם אדביו, טיילר הירו, מקס סטרוס, קייזי אוקפלה, גייב וינסנט, עומר יורטסבן, ג'ימי באטלר (חתם על הארכת חוזה שתיכנס לתוקף בקיץ הבא), יודוניס האסלם (חתם על הארכת חוזה), דאנקן רובינסון (חתם על הארכת חוזה), דוויין דדמון (חתם על הארכת חוזה), ויקטור אולדיפו (הארכת חוזה)

עזבו: גוראן דראגיץ' ופרשס אוצ'יווה (טרייד, לטורונטו), אנדרה איגואדלה ונמניה בייליצה (חופשיים, לגולדן סטייט), טרבור אריזה וקנדריק נאן (חופשיים, ללייקרס)

הגיעו: קייל לאורי (סיין אנד טרייד, טורונטו), פי.ג'יי טאקר (חופשי, מילווקי), מארקיף מוריס (חופשי, לייקרס)

מתנדנדים:

חמישייה:  קייל לאורי, דאנקן רובינסון, ג'ימי באטלר, פי.ג'יי טאקר, באם אדביו

ספסל:  טיילר הירו, ויקטור אולדיפו, מארקיף מוריס, דוויין דדמון, קייזי אוקפלה, מקס סטרוס, גייב ווינסנט, עומר יורטסבן, יודוניס האסלם יחכה למשחק האחרון של העונה כדי לשבור את שיא ההרחקה המהירה שקבע העונה.

המהלכים הגדולים של עונת 2020/21:

https://www.youtube.com/watch?v=f5ErFj-MM1I

 

אז מה היה לנו שם?

מלאי ציפיות אחרי שהפתיעו לטובה בבועה מיאמי הגיעו לעונה הנוכחית כשהם מוכנים להסתער על הליגה. חלק מהתחזיות אף צפו שהם ינסו לצרף – במהלך העונה או לאחריה – את יאניס ממילווקי, שהיה אמור להפוך לשחקן חופשי. יאניס חתם על הארכת חוזה במילווקי, אבל הרוח של ההיט לא נשברה: הם תיגמלו את באם אדביו בהארכת חוזה עוד לפני תחילת העונה וכשהם שומרים על הסגל שלקח אותם עד הגמר התכוונו להסתער על העונה. זה עבד פחות מהמצופה: שמונה משחקים לתוך העונה, כשההיט במאזן חצוי, ג'ימי באטלר אובחן חיובי לאיזה וירוס שבטח שמעתם עליו והחמיץ עשרה משחקים. מיאמי ניצחו שניים מהם והעבירו את יתר העונה בנסיון לרדוף אחרי קבוצות המזרח. גם טיילר הירו וגוראן דראגיץ' החמיצו משחקים רבים והקבוצה – שנראתה מגובשת כל כך בזמן הבועה – קרטעה. גם כשהיה בריא הירו לא הצליח לשחזר את הכושר מריצת הפלייאוף והיו רגעים בהם הוא נראה כאילו התאהב יותר מדי בסטטוס הסלב. דראגיץ' סבל מהפגרה הקצרה ונראה שהשנים הדביקו ממנו את הפער.

בתשיעי למרץ מיאמי התעוררה למיני שערוריה: סנטר הקבוצה (הפצוע) מאיירס לנארד הוקלט בזמן משחק אונליין כשהוא משתמש בקללה אנטישמית. לנארד טען שלא הכיר את המטען הגזעני מאחורי הקללה, אך את מיאמי – בבעלות מיקי אריסון, להזכירכם – זה לא עניין. הם השעו את לנארד ושבוע אחר כך שלחו אותו לגלות באוקלהומה סיטי, וצירפו את טרבור אריזה הנודד. שבוע אחר כך, כשהקבוצה ממוקמת במקום השמיני במזרח, ריילי ראה הזדמנות וצירף לקבוצה את ויקטור אולדיפו – שהספיק לעבור מאינדיאנה ליוסטון בטרייד של ג'יימס הארדן ולהיות פצוע בשתי הקבוצות – תמורת אייברי בראדלי וקלי אוליניק. כדי למלא את החוסר בעמדות הפנים הם צירפו גם את נמניה בייליצה מסקרמנטו.

מיאמי סיימו את העונה עם 12 נצחונות ב-16 המשחקים האחרונים ואחרי מאבק צמוד עם אטלנטה והניקס על מקומות 4-6 סיימו במקום השישי שהוביל לשחזור מסקרן של חצי גמר המזרח מהעונה הקודמת מול יאניס ומילווקי. ההיט הרגישו ששחזור הסדרה הזו – שסימנה אותם כבולדוגים של המזרח בבועה – יוכל להכניס אותם לקצב ולריצה עמוקה נוספת. זה לא קרה. מיאמי הגיעו להארכה מול מילווקי במשחק הראשון, אך הפסידו ומילווקי ניצחו את שלושת המשחקים הבאים בהפרש מצטבר של 80 נקודות ושלחו את מיאמי לעשות חישוב מסלול מחדש.

 

קיץ חם

ההיט רצו לגיע לקיץ הזה עם מקום בתקרת השכר לקראת החתמה אפשרית של יאניס או קוואי. כששני השמות האלו ירדו מהלוח מיאמי הלכו על השם הגדול הבא – קייל לאורי מטורונטו. הראפטורס – שהצליחו מעבר למצופה בבועה אך סיימו את העונה האחרונה מחוץ לפלייאוף – הבינו שהדרך שלהם ושל לאורי הגיעה לסיומה ושיתפו פעולה עם הסיין אנד טרייד שישלם לרכז שחגג לא מזמן 35 לא פחות מ-85 מיליון דולר לשלוש שנים. לאורי היה סחורה מבוקשת ברחבי הליגה – לפרטים מוזמנים לשאול את היושבים בחלונות הגבוהים של ניו אורלינס שקיוו שיביא איתו את 'אפקט כריס פול' לקבוצה הצעירה – אבל לאורי העדיף את הקבוצה המבושלת ממיאמי, זו עם ה"היט קאלצ'ר" שמדגיש קשיחות, כושר גופני וקבוצתיות במובן העמוק של המילה. כדי לפנות מקום ללאורי מיאמי נאלצו לוותר על שירותיו של דראגיץ', עם חוזה לעונה אחת (גם טורונטו לא צפויים לשמור אותו בסגל כשהדיווחים מקשרים אותו בעיקר לדאלאס שם יתאחד עם חברו לנבחרת סלובניה) ועל שירותיו של הביג מן הצעיר פרשס אוצ'יווה.

מיאמי גם מימשו את אופציית הקבוצה על אנדרה איגואדלה, שיחזור לעמק הסיליקון, והשתמשו במקום שנשאר להם מתחת לתקרה להחזיר שני גארדים – הראשון, דאנקן רובינסון, שמספק קליעה מבחוץ שמקלה מאד על החיים של צמד הכוכבים אדביו את באטלר. רובינסון הוא ספייסר מהסוג של קליי תומפסון וג'יי ג'יי רדיק שמשתמשים גם בתנועה ללא כדור כדי למשוך את ההגנה מה שמאפשר לשאר חברי הקבוצה להגיע למבטים פנויים.

השני הוא ויקטור אולדיפו. דיפו – שזכה בתואר השחקן המשתפר רק לפני שלוש שנים, מיינד יו – לא הצליח להשאר בריא בעונות האחרונות. הוא שיחק סה"כ 88 משחקים בשלוש עונות וצפוי להחמיץ חלק ניכר מהעונה הבאה. אבל הוא לא הגיע למיאמי 'בטעות'. למעשה כבר למעלה משנתיים הטענות בליגה הן שדיפו, שהוא בעלים של מחנה כדורסל בעיר, מעוניין לשחק במיאמי. מיאמי השאירו אותו תמורת חוזה מינימום וטרנס, תוך שהם שומרים על זכויות הבירד שלו, ויתנו לו את ההזדמנות להשתקם בפלורידה. אם יחזור בכושר יוכל לקבל ממיאמי – או קבוצה אחרת – חוזה גבוה בקיץ הבא. הסיכון מבחינת ההיט הוא מינימלי.

את שאר הקיץ ההיט השאירו להשלמות – הם צירפו שני אלופים מהשנתיים האחרונות בפי.ג'יי טאקר ומרקיף מוריס שיספקו ריווח מעמדות הפנים וקשיחות פיזיות ומנטלית. גם יודוניס האסלם הוחזר לעונה נוספת כשחקן מן המניין, על אף שמדובר בתואר ייצוגי בלבד. האסלם הוא השלוחה של ריילי וספו על המגרש ובעיקר מתווך בין המשרדים לחדר ההלבשה.

אחרי שהסתיימו כל ההחתמות לעונה הקרובה מיאמי התפנו לתת הארכת חוזה גם למנהיג שלהם, ג'ימי באטלר. באטלר, שמבטא באישיות שלו את כל מה שההיט קאלצ'ר מנסה להיות, מצא את המקום שלו בפלורידה וקיבל 140 מיליון דולר שיכנסו לתוקפם בקיץ הבא. ההיט סיימו את הקיץ כשבאטלר, לאורי, רובינסון, הירו ובאם חתומים כולם עד 2024 לפחות.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

שיטת המשחק שמיאמי הראתה בשתי העונות האחרונות הפכה בחלקים ארוכים של המשחקים את באם בתפקיד מנהל המשחק מהפוסט כשהגארדים והפורוורדים נעים ללא הכדור (כולל שימוש נרחב בחסימות רחוק מהכדור) כשהם משתמשים בריווח ואיום הקליעה מבחוץ כדי לפתוח אפשרויות חיתוך (הירו, רובינסון, בעונות האחרונות גם דרק ג'ונס ג'וניור ואריזה) וחדירה (באטלר, דראגיץ'). באם גם תפקד כחוסם בפיק אנד רול וניהל את המשחק מהשורט רול או היה ההאב סביבו התנהלו סדרות של דריבל-האנד-אוף. שימור ארבעה מחמשת שחקני המפתח של הקבוצה אמור להקל על ההתאקלמות של לאורי וטאקר, אבל מה אנחנו צפויים לראות מהם?

ובכן לאורי צפוי להרגיש כמו דג במים. בעונות האחרונות בראפטורס הוא שיחק חלקים נרחבים מהמשחק גם אוף דה בול והוא התרגל לשחק ליד סנטר שמנהל את המשחק בהיי פוסט (זוכרים את מארק גאסול?) הוא אמנם נמוך יותר מדראגיץ' אבל מספיק מוצק כדי לתפקד גם כחוסם אוף דה בול (בעיקר לגארדים האחרים) והנסיון שהוא מביא איתו יאפשר לו לזהות את הזמן הנכון לביצוע חיתוכים ושם לסיים בעצמו או למצוא את השחקנים שמתפנים בפינות. דראגיץ' אמנם היה מצוין כאיום קאץ' אנד שוט, אבל אחוז הקליעה לו מכדרור היה נמוך. לאורי לא נפל מדראגיץ' באחוזים בקאץ' אנד שוט ושומר על אחוזי הקליעה המצוינים גם אוף דה דריבל.

התפקיד של טאקר אמנם פחות משמעותי מזה של לאורי, אבל דווקא אצלו יש הרחבה בתפקיד לעומת מה שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות. זה לא שפתאום יצופה ממנו ליצור לאחרים – לפחות לא במובן הסטנדרטי של המילה – אבל אחרי שהתרגל לחנות באותה הנקודה בהתקפה לצד ג'יימס הארדן (ובערך אותו דבר ליד יאניס בחצי השנה האחרונה) אנחנו צפויים לראות את טאקר זז יותר, חוסם יותר ואולי אפילו זורק שלשות שאינן מהבלטה הקבועה שלו. דיפו – אם וכאשר יחזור – אמור להחזיר את המימד שאבד מאז שההיט ויתרו על דרק ג'ונס ג'וניור – החותך האתלטי שמפעיל לחץ גם לכיוון הטבעת ולא רק מסביבה.

הבעיה המרכזית של מיאמי תהיה הגיל, וכמובן הפציעות: לאורי, טאקר, באטלר ומוריס – ארבעה משבעת השחקנים המרכזיים של מיאמי כל עוד אולדיפו בחוץ – עברו את גיל 30 וסוחבים קילומטראז' רציני בעונות האחרונות, כולל ריצות פלייאוף ארוכות (כל אחד מהארבעה הופיע לפחות בגמר אחד בשלוש השנים האחרונות). מי שיצטרכו להגדיל את תפקידם במערך של מיאמי הם כמובן הצעירים, בדגש על מי שכונו "הספלאש בראד'רס של סאות' ביץ'" מיאמי ירצו לראות את טיילר הירו לוקח את הצעד הנוסף שציפו שיקח בעונה הארונה ואת דאנקן רובינסון מראה את התוצאות מהאימונים האישיים עליהם הוא מדבר בפודקאסט שלו במהלך הפגרה ומצדיק את החוזה שקיבל. כדי שמיאמי תגיע רחוק שני שחקני הכנף גם יהיו חייבים להוכיח שהם יכולים לשחק יחד גם בצד הפחות זוהר של המגרש.

השחקן המשמעותי השביעי הוא כמובן באם אדביו. בפלייאוף האחרון ברוק לופז נתן לבאם לקחת את הזריקות מחצי מרחק והקשה על באם לזרוק מתחת לסל. התוצאה הייתה צניחה של יותר מ-10% באחוזי הקליעה של הסנטר. אדביו יצטרך למצוא דרכים להעניש את ההגנה כשהיא נותנת לו מרחק – או באמצעות תקיפה חכמה יותר של הטבעת (ובהקשר הזה יש לזכור שבאם נמוך יותר מבן סימונס, לדוגמה) או באמצעות פיתוח זריקה מחצי מרחק – שלא לומר מטווח השלוש – שההגנה תהיה חייבת לכבד. באטלר (לא ממש איום מחוץ לקשת) ולאורי (הגיע לטבעת בשיעור הנמוך בקריירה בעונה האחרונה) כבר לא יעשו צעד קדימה בתור השחקנים שהולכים אליהם 'כשחייבים סל'. באם יכול עוד לעשות את הצעד הזה, או לפחות להקשות על ההגנה לעזור על מי שעם הכדור.

בניגוד להתאמות שהלייקרס, לדוגמה, ידרשו לעשות כל השחקנים שמיאמי צירפו מתאימים למודל של ה"היט קאלצ'ר" גם על המגרש וגם מחוצה לו (ונשים רגע בצד את סטנדרט אחוז השומן שמיאמי מציבים לשחקנים שלה ואיך לאורי וטאקר יעמדו בו) ולא צפויות בעיות משמעותית בחדר ההלבשה או מחוץ למגרש, לפחות כל עוד אוהדים יזכרו להעביר לפארקינג כשהם רואים את הירו. זה היתרון של קבוצה מנצחת שרצה כבר פרק זמן, ושנמצאת תחת איום תמידי לשטיפה מצידו של פט ריילי או כאפה מיודוניס האסלם.

https://youtu.be/4ONGUC-JCaE

 

 

תחזית

גם אחרי התוספות אני לא צופה שמיאמי תסיים מעל ברוקלין או מילווקי, כשהסיטואציה בפילדלפיה עדיין לא ברורה. ההיט בהחלט יכולים לשאוף לטופ-4 במזרח, אבל לא בלי פייט מבוסטון, אטלנטה או ניו יורק. הגרעין המגובש שלהם גם נותן לי תחושה שיש סיכוי סביר שהם יסיימו מעל פילי, בעיקר אם דיפו יחזור בצורה משכנעת ויתן להם בוסט בישורת האחרונה של העונה. 65-70 משחקים מלאורי ובאטלר אמורים להספיק ל54 נצחונות וסדרה מעניינת עם אחת משתי הגדולות בחצי הגמר האיזורי, משם זה כבר לגמרי עניין של בריאות.

קרא עוד