קבוצה ביום – גולדן-סטייט ווריורס
סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.
הקבוצה היום: גולדן סטייט ווריורס
לדף הקבוצה:
נשארו: סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין, אנדרו וויגינס, ג'יימס ווייזמן, קבון לוני, ג'ורדן פול, חואן טוסקנו אנדרסון
עזבו: קלי אוברה ג'וניור (חופשי, שארלוט הורנטס), אריק פסקאל (טרייד, יוטה ג'אז), אלן סמאילגיץ' (חופשי, יורוליג)
הגיעו: אנדרה איגודלה, אוטו פורטר ג'וניור, נמניה ביילציה,אייברי בראדלי (שוק חופשי), ג'ונתן קאמינגה, מוזס מודי (דראפט)
מתנדנדים: אייברי בראדלי, לנגסטון גאלאווי, ג'ורדן בל (חוזה למחנה אימונים) גארי פייטון II, דמיון לי, מייקל מולדר (חוזים לא מובטחים)
חמישייה: סטף קרי, קליי תומפסון (ג'ורדן פול), אנדרו וויגינס, דריימונד גרין, קבון לוני
ספסל: ג'יימס ווייזמן, ג'ורדן פול, אוטו פורטר ג'וניור, נמניה ביילציה, אנדרה איגודלה,חואן טוסקנו אנדרסון, ג'ונתן קומינגה, מוזס מודי
המהלכים הגדולים של עונת 2020/21:
אז מה היה לנו שם?
אחרי עונת טנקינג בשגגה ו-5 משחקים בלבד של סטף קרי בעונת 19-20, הווריורס התחדשו בג'יימס ווייזמן. ווייזמן נבחר בבחירה השניה בדראפט 2020 מתוך מטרה שימלא את עמדת הסנטר הריקה של הקבוצה. חשבון מס היסטורי אחרי הבאתו של קלי אוברה ג'וניור היווה אמירה ברורה של ג'ו לייקוב, בעלי הקבוצה – לא ייחסך אף סנט במטרה להוכיח שהשנה האחרונה הייתה נפילה חד פעמית, וכי הקבוצה מחויבת לנצח ממש עכשיו כדי לנצל כל רגע שבו סטף קרי הוא אחד מהשחקנים הטובים על הפלנטה. אם היה מישהו שפיתח ציפיות מוגזמות – אוברה עצמו דאג להראות לו כבר לאחר שלושה משחקים כי הדרך צפויה להיות מלאת חתחתים, אחרי שקלע 6 זריקות בלבד מתוך 30 הראשונות שלו במדי הקבוצה, כשאנדרו וויגינס, הסקורר השני של הקבוצה, מחרה-מחזיק אחריו עם 16 מ-49 באותו פרק זמן.
למרות הפתיחה הגרועה, הקבוצה הצליחה לעמוד בציפיות – וויגינס התאושש במהרה מהפתיחה הרעה, בדרך לעונת קריירה ביעילות מהשדה (בעוד אוברה חוזר לעצמו רק אחרי 12 נק' ב-37% מהשדה, 22% מהשלוש ב-20 המשחקים הראשונים בקבוצה).דריימונד גרין, לא חסך שבטו מהעיתונאים על היעדרותו מחמישיות ההגנה, אחרי חמש שנים רצופות, דאג להזכיר את היכולת ההגנתית גם על הפרקט.\ הוא רשם את אחת מעונות ההגנה המרשימות בקריירה, ואולי הטובה בהן. הוא הוביל את הקבוצה לטופ 10 ביעילות הגנתית. סטף קרי מבחינתו רשם עונה בקליבר של MVP, מה שהספיק למקום התשיעי קצת אחרי פגרת האולסטאר (מאזן 21-20). במאבק על טורניר הפליי-אין. 7 הפסדים מ-8 המשחקים לאחר מכן (כשקרי מחמיץ חמישה משחקים מתוכם), כולל הפסד ב-53 הפרש, העמידו את הקבוצה על מאזן שלילי של 23-27 ואת חלום הפליי-אין בסכנה ממשית. אז סטף קרי העלה רמה. השחקן שנתן עד אותו זמן "סתם" עונת MVP עם 29 נק' ב-64% טרו־שוטינג (ממוצע הליגה הוא 57%), קלע החל מחודש אפריל, 37 נק' (!) למשחק ב-67% טרו־שוטינג. הקבוצה ניצחה 15 מ-20 המשחקים האחרונים שלה, בדרך למקום השמיני ושתי הזדמנויות להעפיל לפלייאוף.
המשחק הראשון הפגיש אותם עם הנמסיס מהעבר, לברון ג'יימס, הפעם במדי הלייקרס, והזכיר נשכחות. משחק צמוד נגמר בשלשה אדירה של ג'יימס ששלחה את הווריורס למפגש עם הילדים של ממפיס. עוד משחק צמוד שהלך להארכה, נגמר בפלואטר של ג'ה מוראנט (עם 35 נקודות במשחק). פלייאוף שני ברציפות שהקבוצה רואה מהבית.
קיץ חם
הווריורס פתחו את הקיץ בהארכת חוזה מקסימלית לסטף קרי, 215 מיליון דולר ל-4 עונות. ההארכה תחל מעונת 22-23, ותשלם לו כ-60 מיל' דולר (אופציית שחקן) כשיהיה בן 38. זו הצהרת כוונות רצינית מצד שני הצדדים, שאומרת דבר אחד – הווריורס לא מתכוונים לפרק את גרעין הקבוצה, ויעשו הכל כדי לתת עזרה מיידית כדי לאפשר לקרי לנצח במדי הווריורס.
מצד שני, עם הבחירה השביעית (זכר לטרייד המוצלח על וויגינס בתמורה לדיאנג'לו ראסל), והבחירה ה-14 הווריורס בחרו שני שחקנים צעירים ובוסריים: ג'ונתן קאמינגה (בחירה 7) מקבוצת ה-G ליג איגנייט, ומוזס מודי (14) ארוך הגפיים, מארקנסו. ג'ו לייקוב לא הסתיר את הרציונל מאחורי הבחירה בשני הפורוורדים האתלטיים, בראיון משתפך על שתי הבחירות: "אנחנו אוהבים ווינגספאן". קאמינגה הוא המסקרן ביניהם – אתלט־על שנחשב כחלק מהטופ 5 בדראפט לאורך זמן, אך חשש מעניינים אישיותיים שיקשו עליו למצות את הפוטנציאל, לצד העובדה שהוא עדיין רחוק מלהיות שחקן תורם בליגה. מודי לעומתו, נחשב כבחירה בטוחה אך עם תקרה לא ברורה, שירוויח את לחמו בעיקר בצד ההגנתי בינתיים. שניהם מאוד צעירים – קאמינגה, שיחגוג 19 רק בעוד כמה ימים, השחקן השלישי הכי צעיר בליגה היום, ומודי במקום ה-8 באותה רשימה, ותרומתם לעונה הקרובה ממש לא מובטחת.
חוסר ההתאמה בין השמירה על הגרעין המתבגר והוספת שני צעירים בוסריים, הוביל למבול של שמועות על טריידים אפשריים של השניים בתמורה לשחקן משמעותי שיכול לתרום עכשיו. פסקל סיאקם ובן סימונס כיכבו בשמועות האלו. ג'ו לייקוב הצהיר קבל עם ועדה שהוא חושב ש"בן סימונס לא מתאים להם", לצידו של דריימונד גרין. הוא קיבל על כך קנס – לא ברור אם בגין טמפרינג או בגין העלבה של סימונס, שכנראה כבר סבל מספיק בקיץ האחרון. הווריורס לכאורה סתמו את הגולל על השמועות הללו. האם הם באמת לא מתכננים להעבירם, או שמא פשוט הכוכב הנכון עדיין לא היה זמין? אולי זו טקטיקת מו"מ, אבל בג"ס בונים קייס די משמעותי לכך שהם רוצים לשמור על שני הצעירים. ראיון ארוך של ג'ו לייקוב התמקד בשתי הבחירות. לייקוב הודיע כי חשוב לו שקומינגה ומודי יהיו ה"גשר" להעברת הלפיד מהמשמר הישן, למשמר החדש: "אלו כנראה יהיו בחירות הלוטרי היחידות שלנו בזמן הקרוב, אז הם מאוד חשובים לנו". גם עיבוי צוות פיתוח השחקנים, עם קני אטקינסון כשם הבולט, מרמז שהקבוצה בונה על קומינגה ומודי לעתיד.
בסן פרנסיסקו החליטו לוותר על שירותיו של קלי אוברה אחרי עונה מאכזבת (השחקן היחידי שיכלו להחתים באמצעות זכויות בירד), מה שהותיר אותם רק עם חריגת ה-MLE-מס להוספת שחקנים חדשים, לצד חוזי מינימום. בקבוצה ניצלו זאת כדי להחזיר הביתה את אנדרה איגודלה לעונת פרישה, אוטו פורטר ג'וניור ונמניה ביילציה, כולם על חוזי מינימום. בנוסף גם העבירו את הפורוורד אריק פסקל ליוטה (לאיחוד עם חברו הטוב דונובן מיטשל), בתמורה להקלה פיננסית.
ההיילייט של תחילת מחנה האימונים של הווריורס היה הודעת עיריית סן פרנסיסקו על חובת חיסונים לאלו שמשתתפים באירועים במקומות סגורים, ביניהם משחקי כדורסל, מה שלא יאפשר למי שלא התחסן לשחק במשחקי הבית של הקבוצה. אנדרו וויגינס הביע את התנגדותו להתחסן בשיחות סגורות, גם לאחר מפגש עם מיטב אנשי בריאות הציבור. הוא אפילו הגיש לליגה בקשה לפטור מחיסון עקב רגשות דתיים. הליגה דחתה את הבקשה, בעיקר מכיוון שלא היא הטילה את חובת החיסון. מצד שני הליגה הבהירה שהקבוצות לא מחוייבות לשלם לשחקנים על משחקים שהחמיצו עקב היותם לא מחוסנים. לאחר כמה ימים שוויגינס היה בכותרות, הוא סירב לענות על שאלות בנושא במדיה דיי, וציין שזה פרטי. השחקנים רקדו סביב הנושא כדי לא לפגוע בחברם לקבוצה, ונתנו לו סוג של תמיכה. אלא שהסאגה נגמרה בקול ענות חלושה, יום אחרי שוויגינס נעדר מאימון בגלל שהרגיש לא טוב, הווריורס עדכנו שוויגינס התחסן והבעיה נפטרה. עכשיו רק צריך לקוות שהוא ידע לברור גם זריקות במשחק עצמו.
הקבוצה עדיין בוחנת החתמה של גארד שומר לצידו של קארי, בדמות אייברי בראדלי, גארי פייטון 2 או לנגסטון גאלווי. בקבוצה כבר הודיעו כי יצטרכו ממש להתרשם מהיכולות של השחקנים הללו כדי להחתימם, עקב המשמעויות הכלכליות של החתמת שחקן נוסף לסגל. נכון לכרגע הווריורס הולכים לשלם 177 מיליון דולר בשכר בעונה הקרובה. חשבון מס המותרות יעמוד על 184 מיליון דולר, יותר מהשכר עצמו, וכל חוזה נוסף יעלה לקבוצה כ-10 מיליון דולר (שכר + מס).
ועכשיו מה, מה עכשיו?
עכשיו מנצחים – הווריורס הבהירו לכל מי שרוצה לשמוע שהשנה הם לא יישארו מחוץ לפלייאוף. בהיעדר החתמות משמעותיות באוף־סיזן, הם יצטרכו להוכיח שהם אכן הקבוצה של חודש אפריל והלאה (מקום 2 בליגה בנט־רייטינג, מקום 12 ביעילות התקפית) ולא זו שלפני (מקום 22 בנט־רייטינג ויעילות התקפית). כדי לומר את זה, הם טוענים שני דברים: הראשון נקרא בלעז ADDITION BY SUBTRACTION. השחקן ששמו לא הופיע בסיכום העונה לעיל, הוא ג'יימס ווייזמן, למרות ששיחק כ-38 משחקים לפני שנפצע וסיים את העונה. אחרי שסטיב קר הודיע על מחויבותו ליותר סמול־בול בעונה הקרובה, אפשר להמר כי גם בסיכום העונה הבאה הוא לא יופיע. הסיבה היא שהוא היה לא טוב. ממש לא טוב. המספרים היבשים מעידים על 11 נקודות ו-6 ריבאונדים ב-19 דקות, שזה ממש לא נורא. המספרים המתקדמים לעומת זאת, זועקים מכאב. המקום האחרון בקבוצה באון/אוף נט רייטינג, כשהקבוצה מידרדרת איתו על המגרש ב-16.9 נקודות ל-100 פוזשנים. דריימונד גרין וסטף קארי איתו על הפרקט – 7- נט־רייטינג (יעילות התקפית של 104 נק' ל-100 פוזשנים, מהגרועות בליגה). קארי ודריימונד בלעדיו – נט־רייטינג של 12.5+, כולל יעילות התקפית של 122 (!).
זה לא יפתיע אף אחד שצפה במשחקי הקבוצה. וייזמן הגיע אחרי שלושה משחקי קולג' בלבד וללא משחקי פרה־סיזן, ונראה מאוד בוסרי. הניסיון של הקבוצה לפתח אותו להיות משהו יותר משחקן פיקנרול היה מאוד קשה עבור שחקן שעדיין מתקשה בקריאות בסיסיות ולא עדיין יודע איפה להיות. זה הוביל בעיקר לכך שאחוז האיבודים של הקבוצה בהתקפה עלה ב-3% כשווייזמן היה על המגרש (אחד המספרים הגבוהים בליגה), ומספר העבירות של הקבוצה עלה בצורה אדירה, בצד ההגנתי.
יחד עם זאת, אם נעמת את הרוקי הצעיר עם הנתונים, יש שני דברים שמטים את המספרים נגדו: האחד – שהנט־רייטינג מנופח עקב ניצחונות גדולים על קבוצות חלשות (ניצחונות ב-38 ו-39 הפרש על OKC, מפגשים מרובים עם יוסטון) לצד ניצחונות על קבוצות חזקות, אך ללא הכוכבים שלהם (יוטה ללא דונובן מיטשל, פילי ללא סימונס והאריס). השני – שאחד המשתנים המשמעותיים בקפיצה ההתקפית של הווריורס הוא הקליעה משלוש. במהלך הריצה הגדולה בתום העונה, הווריורס גם קלעו יותר – אחרי שקלעו רק ב-36% בינוניים משלוש עם הסנטר הצעיר על המגרש, הם קפצו ל-44% מפלצתיים מהטווח כשהוא ישב לנוח – וגם זרקו יותר (44% מהזריקות שלהם הגיעו מהטווח כשהוא היה על הספסל, לעומת 32% איתו על המגרש). זו לא אשמתו של ווייזמן. לפעמים קליעה זה עניין של מזל. והוא צודק. חלקית.
ההשפעה שלו על אחוזי הקליעה של קלי אוברה מהטווח (20% איתו על המגרש, 35% בלעדיו) או חואן טוסקאנו-אנדרסון (44% מהטווח) היא כנראה מקרית, כך שאין ספק שיש פה גם אפקט של מזל (שיתיישר בשנה הבאה). אך ההשפעה שלו על הקליעה של סטף קרי (39% איתו, 44% איתו) היא מאוד הגיונית. קרי, לפני שהוא שחקן כדורסל, הוא קודם כל משחק פינבול אנושי. הבסיס של התקפת הווריורס הוא עדיין הפיקנרול/הנד-אוף בין דריימונד לסטף, והקפיצה בדומיננטיות של גרין (67 מסירות למשחק במהלך המשחקים המסיימים של העונה, לעומת 51 קודם לכן) הייתה קריטית. רוב הזריקות של קרי הגיעו בכלל כאיום אוף-בול, אחרי שהעביר את הכדור הלאה, עבר דרך ארבע חסימות בהתקפה, כיווץ את ההגנה וקיבל את הכדור (בדר"כ מגרין) שוב לקליעה נוחה. כדי שזה יצליח, הקבוצה צריכה ספייסינג, דינמיות ובעיקר – שחקנים שיודעים איפה להיות ואיך לחסום. קבון לוני הוא אולי השם הכי אפור בכל הליגה, אבל ההבנה שלו בדיוק איפה להיות ואיך לחסום, היא קריטית להתקפה של הווריורס.
הווריורס מדברים על דינמיות בליינאפ לקראת העונה הקרובה, ומתכוונים בעיקר לחואן טוסקנו-אנדרסון. השחקן השני שבווריורס לא יתגעגעו אליו, הוא קלי אוברה ג'וניור. טוסקנו־אנדרסון קיבל חוזה מובטח לשנה הקרובה גם כי הוא היה פשוט פנטסטי כחותך וקלעי (44% מעבר לקשת השלוש, 76% מתחת לטבעת), אבל גם כי הוא איפשר התקפה יותר דינמית מזו של אוברה. אוברה אמנם היה חתכן בלתי נלאה, אך הרבה להחטיא מכל הטווחים (64% מתחת לטבעת, 32% מקשת השלוש), ולא רק זה – גם מיאן למסור. כך יצא שהוא מסר 5.4 מסירות לסטף קרי במהלך משחק ממוצע, בעוד חט"א העביר 9.1 מסירות לכוכב, למרות ששיחק כעשר דקות פחות. מה שהוביל להפרשים אדירים בהצלחת הקבוצה (5+ סולידי לאוברה לצד גרין וקארי, 18+ מפלצתי לטוסקנו־אנדרסון). ספק גדול אם הפורוורד יצליח לשחזר נתונים דומים גם העונה, אך חשוב יותר – הווריורס למדו מה הם צריכים בעמדה הזו.
יש שם רשמי לדאנקים שסטף קארי מסדר לחברים ע"י פשוט להסתובב באיזור? יש לנו כבר את ההוקי אסיסט, אני בעד להתחיל לתעד את ה"קארי אסיסט" pic.twitter.com/SPnkfZZ6Zn
— Ariel Taieb (@arieltaieb1) February 9, 2021
הדבר השני שבווריורס יכולים להשוויץ בו, הוא ADDITION BY ADDITION – קליי תומפסון. קודם כל, צריך לומר את המובן מאליו – קליי תומפסון בריא הוא חיזוק עצום לכל קבוצה, אך בפרט לווריורס, שהיו חסרים מאוד סקורר נוסף ליד סטף, קלע שלשות שיעזור בריווח. למעט סטף, חט"א ו-וויגינס היו היחידים שקלעו מעל 38% לשלוש בעונה שעברה, בווליום נמוך, וקשה לסמוך שיעשו זאת עונה שניה ברצף. הספייסינג הוא קריטי ליכולת של קרי לשחק און-בול ואוף-בול, כשמתמטית הרבה יותר קשה לשמור עליו. אבל – האם קליי תומפסון בריא? קשה לקבל אופטימיות מהצהרות הקבוצה, כשמקורות מלמלו באופטימיות דיווחים על חזרה בדצמבר, אך כבר כבר הספיקו לדחות לינואר. תומפסון ספג שתי פציעות טראומטיות ביותר, ויחזור אחרי קרע ב-ACL ובאכילס. למדנו מהשנים האחרונות שפציעות אכילס הם כבר לא גזר דין מוות, בפרט לשחקנים קלים שלא מתבססים על אתלטיות כתומפסון, אך המחשבה שיחזור להיות שחקן אימפקט כבר לאורך השנה, מרגישה קצת דמיונית.
עד שישוב, הקבוצה תיעזר בג'ורדן פול. ולקבוצה (ולקהל האוהדים) יש המון ציפיות מג'ורדן פול. אולי אפילו בצורה לא הוגנת אחרי עונה סולידית של 12 נק' למשחק. פול הראה כי בכל פעם שהיה צריך אותו הוא היה מוכן לאתגר – עם 18 נקודות בממוצע ב-25 המשחקים בהם קיבל יותר מ-20 דקות. חלקם הגדול היה בחודש מאי, בו הקבוצה ניצחה 8 מ-9 משחקים. קליעה נקייה מבחוץ, לצד סיומים יצירתיים מתחת לטבעת, נותנת כוח התקפי משני קריטי לצידו של קרי, או כוח משלים מהספסל במידת הצורך. הקבוצה תישען לצורך זה על אנדרו וויגינס, שלראשונה – בעונתו השמינית בליגה – עבר את ממוצע הליגה ביעילות מהשדה (54% eFG). עם 38% מהשלוש, חסימה למשחק וחטיפה למשחק (והגנה נהדרת גם ללא קשר לנתונים). וויגינס נתן כל מה שהקבוצה רצתה ממנו, וחשוב מכך – הוא תמיד היה שם. הוא פשוט שם. העמידות שלו היא כבר שם דבר בליגה (גם אם לעיתים הביקורת היא שהוא נוכח-נפקד על המגרש), אבל אחרי שהחמיץ רק משחק אחד בעונה החולפת – וגם הוא עקב מנוחה – העובדה שהקבוצה יכולה לסמוך עליו שיישאר על המגרש, גם כיוון שאין לו מחליף ראוי, היא ראויה להערכה. האם היא יכולה לסמוך עליו שיישאר על 38% מהשלוש, אחרי שלא עבר קודם לכן את ה-35% (וגם זה רק בעונה אחת) – זה כבר סימן שאלה.
העמידות היא השאלה שתכריע את העונה הזו, העמידות של שחקן אחד – סטף קרי. אחרי עוד עונה על־אנושית אשתקד, קשה לראות את הפנומן הזה מאט בינתיים. אבל הקבוצה עדיין לא מצאה פיתרון למה היא עושה כשהוא יורד לספסל, או חלילה וחס – מחמיץ משחק. הקבוצה קלעה 100 נק' ל-100 פוזשנים אשתקד כשירד לספסל (אחוזון 3 בליגה), והספסל שלה עדיין נראה כאחד הגרועים בליגה. ההימור על אוטו פורטר ג'וניור – קלעי של 40% משלוש בימיו הטובים – בהחלט ראוי, וזוהי עומדת להיות העונה הראשונה שלו אחרי קיץ בריא בכמה השנים האחרונות. קשה למחוק מהזיכרון את השיטוטים חסרי הפשר שלו על המגרש שנה שעברה. גם נמניה ביילציה מרגיש יותר טוב בתיאוריה, אחרי שנפלט כלאחר כבוד מהרוטציה של ההיט (מילא), אבל קודם לכן גם מזו של הקינגס (!). אנדרה איגודלה הוא נון־פקטור. סטיב קר ינסה להפיק את המיטב מהכישרון של דמיון לי (אם ישאר), אך יצטרך לגשת במהרה כנראה גם לקומינגה הרוקי (אשר קר כבר הודיע מראש כי ינסה להשתמש בו בפעולות כמה שיותר פשוטות).
הסגל של הווריורס ראוי, אך השמיכה קצרה. קצרה מדי. הטענה של הווריורס להצלחה היא הסטאר פאוור של סטף קארי, הגנה קוהרנטית ובעיקר – המערב לא כזה קשה. אין קבוצת על כרגע, אז הכל יכול להיות. אבל עדיין הרבה דברים יצטרכו להסתדר בשורה כדי שהם יהיו קבוצה משמעותית. לא בטוח שזה יקרה
תחזית: 43 ניצחונות, מקום 7.
קרא עוד
