סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.
הקבוצה היום: אטלנטה הוקס
לדף הקבוצה:
נשארו: טריי יאנג (האריך חוזה), ג'ון קולינס (הוחתם מחדש), קלינט קאפלה (האריך חוזה), בוגדן בוגדנוביץ', דנילו גאלינרי, דיאנדרה האנטר, קווין הוארטר, לו וויליאמס (הוחתם מחדש), קאם רדיש, סולומון היל (הוחתם מחדש), אונייקה אוקנגווה.
עזבו: כריס דאן (טרייד), ברונו פרננדו (טרייד), ניית'ן נייט (שוק חופשי), טוני סנל (שוק חופשי).
הגיעו: גורג'י ז'אנג (שוק חפשי), דילון רייט (טרייד), ג'יילן ג'ונסון (דראפט), שאריף קופר (דראפט).
מתנדנדים: ברנדון גודויין, סקיילר מייס, איי.ג'יי לאוסון, ג'וני המילטון.
חמישייה: טריי יאנג, בוגדן בוגדנוביץ', דיאנדרה האנטר, ג'ון קולינס, קלינט קאפלה.
ספסל: לו ויליאמס, קווין הוארטר, קאם רדיש, דנילו גלינארי, אונייקה אוקנגווה, סולומון היל, דילון רייט, גורג'י ז'אנג, ג'יילן ג'ונסון, שאריף קופר.
המהלכים הגדולים של עונת 2020-21:
אז מה היה לנו שם?
איזו עונה מטלטלת עברה על החבורה מאטלנטה. תחזיות טרום העונה העריכו את התקרה של ההוקס בהעפלה לפלייאוף מטורניר הפליי-אין ולא מעבר, תחזיות אופטימיות פחות ניבאו שיישארו מחוץ ל-8 המובילות במזרח.
לפחות על פי פתיחת העונה, נראה שהפסימיים ידעו על מה הם מדברים. תחת ניצוחו של לויד פירס, החצי הראשון של העונה נחתם במאזן שלילי ומאכזב של 14 ניצחונות ו-20 הפסדים. לפני שממהרים לשפוט את פירס, חייבים להזכיר שאטלנטה סבלה ממכת פציעות חריפה בחודשים הראשונים של העונה ולפירס לא הייתה הפריבילגיה של סגל מלא בשום שלב. ובכל זאת, הן הכדורסל של אטלנטה והן ההישגים השתנו בצורה כל כך משמעותית כאשר פירס פוטר, והמושכות הועברו לעוזר המאמן שלו – נייט מקמילן, פירס פשוט לא היה האיש הנכון עבור ההוקס. גם מקמילן לא נהנה מסגל מלא בשום שלב, אבל הוביל את הקבוצה בחצי השני למאזן של 28 ניצחונות, לעומת 11 הפסדים בלבד.
אז מה קרה בעצם עם הגעתו של מקמילן שאפשר להוקס הפצועים לזנק אקספוננציאלית מ-44% הצלחה, ל-74% הצלחה? השינוי הבולט ביותר היה חלוקת הנטל ההתקפי. אצל לויד פירס התלות בטריי יאנג הייתה מוחלטת. כל ההתקפות התחילו אצל הכוכב והרבה מהן גם הסתיימו אצלו כאשר רק ג'ון קולינס משחק ככינור שני. כישרונות כמו הוארטר ורדיש וכמובן בוגדנוביץ' (בזמן הקצר ששיחק עד הפציעה) לא באו לידי ביטוי. מקמילן הנחיל כדורסל קבוצתי יותר- הרבה יותר תרגילים שמתבססים על הנעת כדור והרבה פחות בידודים של הכוכב. בודנוביץ' עשה את השיפור הגדול ביותר, כשתחת מקמילן סיפק את חצי העונה הטובה בקריירה שלו, וסוף סוף הגשים את הפוטנציאל האדיר שלו כקלעי וכעושה משחק (למגינת ליבה של סקרמנטו). גם הוארטר פרח תחת מקמילן וקלינט קאפלה נוצל בצורה יעילה יותר בפיק אנד-רול. דנילו גאלינרי הוא עוד דוגמא בולטת. כשאטלנטה הביאה את גלינארי בחוזה לשלוש שנים עם 60$ מיליון, בפרונט אופיס כנראה חשבו על יותר מאשר שחקן ספסל של 20 דקות בערב שתורם 11.7 נקודות ו-3.4 ריבאונד ב-39% מאוד בינוניים מהשדה. לויד פירס פשוט לא השכיל לשלב את גלינארי ברוטציה מה שגרם לחוסר ביטחון אצל הפנומן האיטלקי. אצל מקמילן האיטלקי הפך לשחקן השישי, וזכה ל-31 דקות משחק, כמו גם לתרגילים שהונדסו בשבילו. האיטלקי גמל למאמן שלו והחזיר עם 19.2 נקודות ו-6 ריבאונדים ב-51.4% סופר יעילים מהשדה ונתון מרשים של 48% מחוץ לקשת.
מקמילן גם הגדיל את העוגה ההתקפית, וגם השכיל לחלק אותה בין יותר שחקנים. העומס המופחת על טריי יאנג בא לידי ביטוי גם בצד ההגנתי. תחת פירס, טריי יאנג נשא בנתון לא מחמיא בצד ההגנתי של +- שלילי 6.17-, מה שהפך אותו לפוינט-גארד הגרוע בליגה בדירוג ההגנתי בפער. תחת מקמילן הוא השתפר ל 3.3-. יאנג לא הפך בין לילה לשומר גדול, רחוק מזה. אבל חלוקת העומס בצד ההתקפי השאירה לו יותר אוויר בצד ההגנתי והחור שהוא יצר בהגנה הצטמצם משמעותית.
אולי השינוי המשמעותי ביותר שהביא עמו מקמילן היה באופי ובקילינג אינסטינקט. תחת לויד פירס במשחקים בהם ההוקס פיגרו ביותר מ-10 נקודות המאזן היה ניצחון יחיד מול 14 הפסדים. כלומר- פיגור משמעו הפסד, לא היה להוקס את היכולת המנטלית לחזור ולנצח. תחת מקמילן הנתון הזה השתנה ל 6-6. יתרה מכך, תחת פירס הנט-רייטינג של ההוקס ברבע הרביעי היה (7.1-) מה שהפך אותם למקום לפני אחרון בליגה. תחת מקמילן אטלנטה הפכה לקבוצה השנייה בטיבה בליגה בנט-רייטינג של רבע אחרון (13.7+). מהמקום ה-29 ולמקום השני. זה אולי מסביר יותר מכל נתון אחר את השינוי המרתק שעשתה הקבוצה המוכשרת מג'ורג'יה.
כל זה הסתיים במקום החמישי במזרח ואפשר להוקס להתחרות בפלייאוף. מסע הפלייאוף של אטלנטה היה מהמרשימים והמפתיעים שראינו מקבוצה צעירה בשנים האחרונות. את הניקס הם הדיחו בקלות בחמישה משחקים, כאשר טריי יאנג מככב בגארדן וזוכה להיכנס לרשימת הרשעים המכובדת של אוהדי הניקס. הסדרה מול פילי בחצי גמר המזרח היא כזו שתיזכר עוד הרבה שנים. ההוקס השכילו לחזור ממינוס 18 במשחק 4 ולנצח בשניות אחרונות ואז שוב לחזור ממינוס 26 (!!) במשחק 5. הסדרה הזו שינתה לנצח את הקריירה של אחד, בן סימונס. עם הופעה טובה בגמר המזרח, אטלנטה היא ה- over achiever של עונת 2021.
קיץ חם
הקבוצה הייתה פסיבית למדיי באוף-סיזון וכנראה שבצדק. הם השכילו בשנים האחרונות לקבץ חבורה של צעירים סופר מוכשרים (יאנג, קולינס, האנטר, הוארטר), להוסיף להם ווטרנים במקומות הנכונים (קאפלה, בוגדנוביץ' גלינארי, וויליאמס) ובסוף מצאו את האיש נכון לנצח על התזמורת. העתיד באטלנטה נראה ורוד ואין סיבה לעשות שינויים גדולים. עיקר ההחתמות נועדו לשמר את הסגל הקיים- קולינס, ו-ווליאמס הוחתמו מחדש, יאנג וקאפלה האריכו חוזים. מעבר לזה דילון רייט הגיע בטרייד, גורג'י ז'אנג הוחתם כשחקן חופשי וג'יילן ג'ונסון הצטרף מהסיבוב הראשון בדראפט. אף אחד משלושתם לא אמור לקבל תפקיד משמעותי במיוחד.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
בדומה לסגל שלא השתנה משמעותית, הכדורסל של מקמילן שהביא את אטלנטה להישג המצוין צפוי גם הוא להמשיך. התקפת הפיק אנד רול של אטלנטה יעילה מאוד וליריבות יהיה קשה להתמודד איתה. טריי יאנג הוא אחד מהגארדים הזריזים ביותר בליגה, הוא יודע לעשות הכל- למסור, לסיים בוירטואוזיות מתחת לסל, להגיע לקו וכמובן לצלוף מחוץ לקשת. זו לא פונקציה של איכות הגנתית- יש מעט שיריבות יכולות לעשות נגד סט כזה של יכולות. גם בוגדנוביץ' הוא שחקן פיק אנד רול פנטסטי שמוסיף יכולת סיום מרשימה במיד ריינג' כמו גם קליעה קטלנית מחוץ לקשת. קולינס וקאפלה הם שניים מהמתגלגלים הטובים ביותר אחרי חסימה מה שמייצר אפשרות מסירה קרוב לסל ומחוץ לקשת מחכים גם גליאנרי, האנטר או הוארטר. כמות הכלים ההתקפיים והעומק של אטלנטה מפחידה וכאב הראש של מאמני היריבות בניסיון לעצור אותם מובטח.
בצד ההגנתי האתגר של מקמילן גדול יותר. קלינט קאפלה הוא שוט-בלוקר איכותי מאוד וסיים כריבאונדר המוביל בליגה בעונה שעברה. דיאנדרה האנטר הוא שומר פרימטר מצוין שיוכל להגביל את יכולת החדירה של היריבות. את הצמד הזה ראינו בפעולה בסדרה מול הניקס. האנטר תסכל את ג'וליוס רנדל כאשר נצמד אליו והכריח אותו פוזיישן אחר פוזישיין ללכת ימינה, שם קפלה חיכה כדיי לחפות. רנדל נאלץ להיפטר מהכדור או להכריח זריקות קשות. לניקס לא הייתה אלטרנטיבה התקפית וזה הסתיים בניצחון מוחץ לאטלנטה. הבעיה של מקמילן מתחילה בזה שמעבר לזה אין לו מספיק שומרים איכותיים בסגל. טריי יאנג ובוגדנוביץ' הראו שיפור בצד ההגנתי בעונה החולפת, אבל גם לאור זה, מדובר בצמד הגנתי מוגבל מאוד. יש גבול לכמה חיפוי אווירי יוכל קאפלה לתת אם שחקני הכנף יחדרו עליהם פעם אחרי פעם. בטח כשבליגה מחכות גם יריבות עם יותר נשק התקפי מאשר לניקס. אחת הטקטיקות של כל מאמן יריב תהיה לנסות לשחק פיק אנד רול על השחקן של קאפלה כדיי להרחיק אותו מהצבע ולאפשר חדירות או הזדמנות שנייה. מקמילן הצליח להתמודד עם זה די טוב בפלייאוף כאשר ראינו את קאפלה עובד מתחת לחסימה ולא מכריח החלפת שמירה. צריך לזכור שאטלנטה שיחקה מול הניקס ופילדלפיה, לשתיהן אין גארדים מהירים מספיק שיכלו להעניש את מקמילן על הטקטיקה הזו. בעונה הסדירה עם מגוון יריבות זו תהיה בעיה משמעותית יותר.
אלמנט נוסף שיהיה מעניין לעקוב אחריו באטלנטה השנה הוא ניהול הרוטציה של נייט מקמילן. במידה והקבוצה הזו בריאה לחלוטין, יש פה חתיכת עומק. עמדת הפוינט גארד היא הפשוטה ביותר, כאשר ברור שוויליאמס הוותיק ודילון רייט יחלקו בדקות המנוחה של טריי יאנג. האם הוארטר יפתח במקום בוגדנוביץ'? היכולת של בוגי כסטארטר הדהימה את כל אוהדי הליגה השנה, וספק אם מקמילן ייקח את הסיכון של להחזיר אותו לספסל ולפגוע בביטחון שלו. הבעיה היא שהוארטר עשוי לסבול מבעיה דומה. האנטר צפוי לפתוח בעמדה 3, אבל גם שם למקמילן יש כאב ראש בניהול הדקות של קאם רדיש והרוקי ג'יילן ג'ונסון. ההוקס צריכים צמצום כמות בשביל איכות, או לכל הפחות לנסות להשיג נכסים שיעזרו להם להשתפר בעתיד. בקו הקדמי, מקמילן השכיל לנהל בצורה הרמונית את חלוקת העבודה בין קולינס גאלינרי וקפאלה ואין סיבה שזה לא ימשיך לעבוד. הרכבים בהם גאלינרי משחק בעמדה 3 יצופפו עוד יותר את הקרב על דקות המשחק בעמדה הזו.
תחזית: העתיד כבר כאן. לאטלנטה יש את כל הכלים להתחרות על המקומות הראשונים במזרח. אטלנטה תשיג למעלה מ-50 ניצחונות ותסיים באחד מארבעת המקומות הראשונים במזרח. טריי יאנג ייבחר לחמישיית העונה.
