Sample Page

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: שארלוט הורנטס

לעמוד הקבוצה

שארלוט הורנטס

נשארו: קמבה ווקר, ניקולאס באטום, מרווין ויליאמס, קודי זלר, מיקל קיד-גליכריסט, ג'רמי לאמב, פרנק קמינסקי, מאליק מונק, וילי הרננוגומז, דווין בייקון.

עזבו: דוויט הווארד (וושינגטון), טרבון גרהאם (ברוקלין), מייקל קרטר וויליאמס (יוסטון).

הגיעו: טוני פארקר (חופשי), ביסמאק ביומבו (טרייד), מיילס ברידג'ס, דבונטה גרהאם (דראפט).

מתנדנדים (מתחרים על מקום אחרון ברוסטר): ג'יילן ברפורד, אייזיה ווילקינס, זאק סמית', ג'ו צ'ילי.

חמישייה: קמבה ווקר, ג'רמי לאמב, ניקולאס באטום, מרווין ויליאמס, קודי זלר.

ספסל: טוני פארקר, מאליק מונק, מיקל קיד-גליכריסט, מיילס ברידג'ס, פרנק קמינסקי, וילי הרננגומז, דווין בייקון.

המהלכים הגדולים של 2017-2018:

אז מה היה לנו שם?

קשה להסתכל על העונה האחרונה של ההורנטס ולא לחוות הרגשה קשה של דז'ה וו. לאחר עונה מאכזבת, ההורנטס הבטיחו עתיד טוב יותר. לאחר שבעונה הקודמת סיימו עם מאזן שלילי 36-46, עם בעיות בקלאץ', בספסל ובשמירה על קשת השלוש, הגיעו השנה ההורנטס ל..מאזן שלילי 36-46, בעיות בקלאץ', בספסל ובשמירה על קשת השלוש.

ההורנטס אמנם ספגו מכה בפתיחת העונה כשפציעה של ניקולה באטום גרמה לו לפספס כחודש מתחילת הליגה, אך הצליחו להתייצב בסיום החודש הראשון על מאזן 8-9, שהשאיר מקום לאופטימיות. 11 הפסדים מ-13 המשחקים שלאחריהם עמעמו גם את זה, והותירו את הצרעות 10 משחקים מתחת למאזן חצוי, דבר עליו הצליחו לשמור בקנאות שהייתה מפתיעה גם את ג'רי סיינפלד ה-STEVEN-EVEN  (כולל 5 הפסדים רצופים מיד לאחר 5 ניצחונות). ההורנטס ויתרו במהרה על חלום הפלייאוף, והתקשו לעניין – גם את תושבי העיר (מקום 28 בנוכחות קהל) – כשהדבר היחידי שאולי סיפק עניין היו שמועות הטרייד התכופות סביב קמבה ווקר, שהוכחשו נמרצות על-ידי הקבוצה. דבר נוסף שלא תרם לניצחונות, הוא היעדרותו של המאמן סטיב קליפורד, שלקח חופשה של כחודש ימים כדי לטפל במצבו הגופני והנפשי, לאחר ששנים של חוסר שינה ולחץ של מאמן NBA גרמו לו לכאבים ממושכים וכמעט לפרישה מאימון.

וכאמור, הבעיות נותרו אותן הבעיות. ההורנטס לא היו רעים כמו שהמאזן שלהם מציג אותם בהכרח. הנט-רייטינג של הקבוצה היה כזה של קבוצה עם 41 ניצחונות, אך 16 ניצחונות מתוך 41 משחקי קלאץ' לא נתנו להם את האפשרות להגיע לזה. בניגוד לעונה שעברה, הקבוצה הראתה הגנה מצוינת בקלאץ' (דיפנסיב רייטינג של 99), אך התקשתה בצורה דרמטית בצד השני עם אופנסיב רייטינג של 98, והמקום הלפני האחרון באחוזים מהשדה. הקבוצה הייתה צריכה יוצר נוסף ברגעים האלו, כשקמבה ווקר עומד על אחוז USG  של 41, אך התשובה לא הגיעה מניקולה באטום, עם עוד עונת קליעה רעה (33 אחוז מהשלוש), וגם לא מהרכש החדש, דוויט הווארד, או חבר אחר.

בצד השני של המגרש, בדיוק כמו שנה שעברה, ההורנטס היו הקבוצה הגרועה ביותר בהגנה על קשת השלוש. קשה להבין אם זו הסכמה של סטיב קליפורד או עצלות הגנתית, וברוב המקרים כנראה שילוב של שניהם, אך ההורנטס שוב היו בתחתית הליגה מבחינת מניעת זריקות מהשלוש, והיו במקום האחרון מבחינת קליעת היריבות (כלומר, האחוזים הגבוהים ביותר). הווארד אמנם סייע לערכי הסכמה ההגנתית שכבר היו חזקים אצל קליפורד וההורנטס – שליטה בריב' הגנה ומניעת פאולים (מקום ראשון בכל התחומים הללו), אך בכל הקשור לשמירה בפרימטר הוא בוודאי לא היה חיובי.

מאליק מונק הגיע כרכש השני של הקבוצה, בדיוק כדי לנסות ולהוביל את החמישייה השניה. ההורנטס, שבחרו את מונק במקום ה-11, קיוו שהרוקי יצליח למרות גילו הצעיר להראות את כישוריו ההתקפיים. קליפורד הבין מהר מאוד כי מונק עוד לא מוכן גם בצד ההתקפי (6.7 נק' ב-36 אחוז מהשדה) ובוודאי שלא בצד ההגנתי, ונתן לרוקי דקות ספורדיות. ג'רמי לאמב לקח את התפקיד על עצמו, אך למרות עונה אישית טובה, היה קשה בהורנטס להתחמק מהצל של קמבה ווקר, שהקבוצה צנחה ב-10.5 נק' כשעזב את המגרש, אולי הצניחה הגבוהה ביותר עבור קבוצה בליגה.

ואולי בעצם כל זה לא מפתיע. ההורנטס בסופו של יום לא באמת עשו משהו כדי להשתפר, למעט כמה שינויים קוסמטיים במטרה להפיח חיים בבלון הזה, כי אף אחד לא לוקח את דוויט הווארד אלא אם כן הוא מאוד נואש. כי הסיפור של ההורנטס הוא לא הסיפור של העונה האחרונה, אלא מגלם בתוכו את הסיפור של קבוצה שבעצם נקלעה לסיטואציה. הקיץ של עונת 15-16 פגע בהרבה קבוצות ובהורנטס כנראה בצורה הדרמטית ביותר. מייקל ג'ורדן אמנם עשה השקעה כלכלית נבונה כשרכש את ההורנטס ב-175 מיל' דולר (מוערכים היום במיליארד), אך השאיפה שלו לבינוניות והעובדה כי נאלץ להוציא את מיטב כספו על חוזים שניתנו בדיוק בקיץ הזה, גם אם באותו זמן נחשבו סבירים לקבוצה בעלייה, השאירו אותו עם מעט מרחב תמרון, וקבוצה שלא יכולה להשתפר, אלא רק להישאר במקום.

קיץ חם:

לאחר ש-GM  הקבוצה ריץ' צ'ו פוטר במהלך העונה החולפת, ההורנטס הזדרזו ומינו את מיץ' קופצ'אק כמחליפו. קופצ'אק, עד לפני כמה שנים אדריכל אליפויות בלייקרס ויותר לאחרונה מחלק חוזים מופרכים לטימופי מוזגוב. מהלכו הראשון של קופצ'אק, כמובן, הייתה העברתו של דוויט הווארד תמורת לא אחר ממוזגוב וכמה בחירות סיבוב שני. כידוע – מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה. השפעה שלילית על חדר ההלבשה וצורך לרדת מתחת לתקרת המס גרמו לשני הצדדים להתקדם הלאה. מוזגוב המשיך מיד לאחר מכן בתמורה לביסמאק ביומבו, חוזה רעיל באותה המידה. המהלך עורר ביקורת רבה, כיוון שזה הצריך מההורנטס להתחייב לעוד עונה עבור סנטר עם חוזה גדול, בניגוד לביי-אאוט, שהווארד השיג לבסוף מהנטס (וגם ויתר על 5 מיל' דולר, סכום שבהחלט היה מספיק), שהיה מוריד מהתקרה את ההתחייבות הזו כבר עכשיו. קופצ'אק הגן על המהלך ואמר כי באותו הזמן הווארד לא הסכים לוותר על סכום גבוה שהיה מאפשר להם לרדת מתחת לתקרת המס (כנראה כיוון שלא הייתה לו הצעה קונקרטית מקבוצה אחרת באותו הזמן).

הווארד זכה לעדנה מחודשת, לא בהכרח מוצדקת. אמנם 16.6 נק' ו-12.5 ריב' (שלישי בליגה, כשההורנטס מדורגים במקום הראשון באחוזי ריב'), אך באחוזים הגרועים בקריירה (56 אחוז), כמות בלתי נסבלת של מהלכי פוסט ביעילות מגוחכת (0.77 נק' לפוזשן, הוביל את הליגה בצעדים) ושוב אותה התחושה כי הקבוצה טובה יותר בלעדיו – על המגרש – קמבה ווקר עם נט-רייטינג של 2.7 עם הווארד על המגרש, 7.2 בלעדיו – ובוודאי גם בחדר ההלבשה. קשה עד בלתי אפשרי לטעון שמישהו מהמיש-מש הבינוני שנמצא כרגע בעמדה בשארלוט טוב יותר כשחקן מהווארד, אך העובדה כי הם הרבה פחות דורשניים ממנו ומבינים את המגבלות שלהם טוב יותר, יכולה לשים את ההורנטס בעמדה טובה יותר להצליח.

טוני פארקר קשישא הגיע על חוזה של 10 מיל' לשנתיים, שנה שניה אופציית קבוצה. פארקר אמור לספק עוד נוכחות וטרנית, וחברו, ניקולה באטום, כבר אומר כי הקול של פארקר מאוד דומיננטי בחדר ההלבשה. בנוסף פארקר צפוי לקבל דקות כרכז המחליף, ואמר שזה מה שהכריע את הכף בהחלטה לחתום בקבוצה (בניגוד לספרס שלא הבטיחו דבר כזה), וגם לגרום לכל אוהד ספרס שיראה אותו במדי הטורקיז של שארלוט לחרוק שיניים.

מהדראפט הגיע מיילס ברידג'ס. אחרי ששארלוט נתנו לקליפרס לעקוף אותם תמורת 2 בחירות סיבוב שני ושג"א נהפך לכוכב ליגת קיץ, נראה ששכחנו קצת מברידג'ס. יש לו את המימדים של מק"ג ולמרות שהוא לא קרוב אליו בתור שחקן הגנה, הוא אמור לשרוד בהגנה ולקלוע את השלשות הפנויות (37.5% מ-3 בקולג'). הוינגספאן (6-9.5) קצת קצר לעמדה 4, אבל הוא ניחן בכוח פי ג'יי טאקרי שיאפשר לו להגן על מיקום. פרה-סיזן מצוין (16 נק' ב-58 אחוז מהשדה, 8 מ-15 מהשלוש ב-3 משחקים, לעומת 7 שלשות של מק"ג כל הקריירה) כבר החזיר אותו לרדאר. בהתחשב בעומק הבינוני של עמדות הפורוורד בשארלוט, הוא יכול לשחק תפקיד משמעותי בקבוצה כבר עכשיו, וגם הרוקי עם הסיכוי הטוב ביותר להגיע לתחרות ההטבעות.

ההורנטס החתימו את ג'יימס בוראגו לעונתו הראשונה כמאמן ראשי, אם לא מחשיבים 30 משחקים כמחליף באורלנדו ולרוב לא מחשיבים את אורלנדו (מאזן שלילי 10-20 בתקופה זו, אגב). בוראגו מגיע אחרי 10 שנים תחת פופוביץ, בתקווה לנסות ולחקות את ההצלחה של שאר יוצא הספרס (בודהונזלר באטלנטה, ברט בראון בפילי, קוין סניידר ביוטה ועוד רבים לפניהם – כבר חצי מקבוצות הליגה שכרו תלמיד של פופ כמאמן) ויהיה המאמן הלטיני הראשון ב-NBA.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

על-פניו, עוד מאותו הדבר?

לא אם תשאלו את ג'יימס בוראגו. המאמן החדש של הקבוצה מטיף למה שנראה כמו שינוי של 180 מעלות בהתקפת הקבוצה. לטענתו, הדבר המשמעותי ביותר עבורו בקבוצה הוא הנעת הכדור, "אם שחקן רוקד עם הכדור 5-6 שניות בהתקפה, זה גורם להגנה להירגע", אמר. ההורנטס, שלא דורגו בחצי העליון של מסירות למשחק בחמש השנים האחרונות (כולל מקום 26 בשנה שעברה, לעומת אסכולת פופ – הספרס, פילדלפיה ויוטה שנמצאות בשליש העליון). זה בהחלט מהפך מהמדיניות השמרנית של קליפורד, שהטיף בראש ובראשונה לאחוז איבודים נמוך בהתקפה, גם אם זה מגיע על חשבון הנעת הכדור – ההורנטס סיימו השנה במקום השלישי באחוזי איבודים בהתקפה, ובארבע שנים הקודמות סיימו במקום הראשון.

מלבד זאת, בוראגו גם אומר כי הוא רוצה לשחק בקצב מהיר יותר. ההורנטס הצליחו לקפוץ למקום 18 באחוז ההתקפות המתפרצות שלהם השנה (לאחר 4 שנים בבוטום 5), אך זה עדיין לא מספיק. לצרכי שני הדברים הללו, המאמן כבר הכריע כי הוא ישנה את החמישייה הפותחת. ניקולה באטום ישוב ל-SF, דבר אשר בקבוצה מקווים שיוציא ממנו את המיטב לאחר שלוש שנים עם נט רייטינג שלילי. ג'רמי לאמב יפתח כ-2 בעוד מייקל קיד-גילכריסט, ככל הנראה, יפתח על הספסל וישמש כ-PF מחליף. המסר ברור – הרבה יותר פליימייקינג, יכולת יצירה וספייסינג בחמישייה, מה שיגרום לבחירות קשות יותר עבור היריבה.

לאמב בן ה-26 הוא אמנם לא שם שתופס את העין יותר מדי, אך כדאי לשים לב. לאחר ששיחק יותר מ-1500 דקות בעונה בפעם הראשונה בקריירה שלו (חלק מזה תודות גם לפציעתו של באטום), הוא הציג גרף שיפור מאוד משמעותי. הציוות שלו לצד קמבה ווקר (וללא קיד-גילכריסט) הוכיח עצמו באופן נהדר עם 118 נק' ל-100 פוזשנים במרחב מדגם של כמעט 1500 פוזשנים. מלבד השיפור ל-37 אחוז מאחורי קשת השלוש, לאמב הראה בעיקר יכולות מצוינות לכדרר ולסיים מתחת לטבעת. הגארד היה השחקן היחידי בקבוצה, מלבד קמבה, שיצר לעצמו את רוב הקליעות, ולאן מן הנמנע שהוא יהיה פתרון מצוין להתקפה תקועה.

קודי זלר הוא המועמד המוביל להחליף את הווארד בחמישייה. הזלר הבכיר שחקן סולידי, שנותן חסימות טובות בהתקפה ועירנות בהגנה, אבל גם בעונת השיא שלו (2015-6) נתן 10 נקודות ב-28 דקות ולא בטוח האם הוא סנטר של קבוצת פלייאוף. פרנק קמינסקי, סטרץ' 5 שיקווה שמורשתו לא תהיה רק השחקן ששארלוט ויתרה על 4 בחירות סיבוב ראשון (כולל זו של ברוקלין) כדי לבחור אותו, ווילי הרננגומז וביסמאק ביומבו יהיו המתחרים שלו על העמדה. חוסר היכולת של קמינסקי והרננגומז לשמור בפרימטר או להגן על הטבעת וחוסר היכולת של ביומבו לתפוס כדור, ייתנו את היתרון לזלר (אם כי לשחקני פנטזי כדאי לשים עין על היכולת המרשימה של הספרדי לשאוב ריב' גם במעט דקות) ולשאר תחרות מעניינת על תפקיד הסנטר המחליף. אם זלר יפסיד משחקים (לפי העונות האחרונות נראה יותר כמו עניין של "מתי"), זה יהיה קריטי שמישהו יצליח להיכנס לנעליו. החשיבות של זלר ידועה ומתועדת (כולל מאזן של 3 ניצחונות ב-20 משחקים שפספס לפני שנתיים), אם כי היא כנראה קשורה יותר לזהות מחליפיו ופחות לו עצמו. בהינתן השחקנים הלא מוכחים שנמצאים מאחוריו ברוטציה, החמצת משחקים שלו עלולה להיות ההבדל בין מאבק על הפלייאוף לבין לוטרי.

גם הספסל קיבל זריקת אנרגיה חיובית במהלך האוף-סיזן. טוני פארקר ומק"ג הם בהחלט מכפיל כוח משמעותי לאחד מהספסלים הגרועים בליגה בשנה שעברה בשני צידי המגרש, אך עדיין הספסל יהיה תלוי בהתפתחות של מאליק מונק. אחרי עונה מצוינת בקנטאקי, לצד ד'ארון פוקס, בה הפגין יכולת קליעה (40% מה-3, כמעט 50% מ-2 נקודות) ונבחר ל-SEC POY, מונק נבחר 11 בדראפט 2011. מונק היה חביב הפרשן ביל סימונס שהרבה לשאול, גם לפני וגם אחרי הדראפט, why not just take Malik Monk? עונה ראשונה זוועתית של מונק בהחלט הסבירה את התשובה. מונק קיבל דקות להוכיח את עצמו לאור הפציעה של באטום וכשלא הסתדר בהגנה שיחק פחות מ-10 דקות למשחק בחודשים דצמבר עד פברואר. הדקות של מונק עלו לאחר שהקבוצה איבדה עניין באופן סופי בפלייאוף, ובחמישה משחקים באפריל קלע 102 נק' ב-124 דקות (20.4 נק' למשחק). שיפור אמיתי או ניצול של גארבג'-טיים? בהורנטס מקווים שזה הראשון.

בין חוזים בעייתים שקובעים רצפה גבוהה מידי (לטנקינג) לבין שחקנים שקובעים תקרה נמוכה מידי (לפלייאוף) השאלה שההורנטס מתים לדעת את התשובה עליה היא – מה אתה עושה כשאתה קמבה ווקר? (ת' הלל שנהב)

קמבה ווקר, האולסטאר היחיד של שארלוט, הקפטן והסופרסטאר ב-ה' הידיעה של שארלוט מסיים חוזה השנה. חוזה ששילם לו 12 מ' לעונה, שנחשב מופרז מצד שארלוט בתחילתו וסכום נמוך בצורה מגוחכת בסופו. קמבה אומר את כל הדברים הנכונים על רצונו להישאר בקבוצה היחידה שהוא מכיר, מקום שהוא עצמו מגדיר כבית והמקום שאליו הוא העביר את כל משפחתו –  אך כמה אפשר להישאר בקבוצה שעלולה לסיים מחוץ לפלייאוף במזרח כבר עונה שלישית ברצף? למעט האלמנט המשפחתי, להורנטס יש מעט מאוד תמריצים לשכנע את ווקר. גם היכולת שלה להציע עבורו חוזה מקס' ל-5 שנים היא פחות משמעותית עכשיו, כשיותר ויותר שחקנים (בוודאי בריאים יחסית כמו ווקר) מעדיפים לחתום על חוזים קצרים יותר במטרה לחתום על חוזה מקס' נוסף לאחר שיש להם 10 שנים בליגה, ובמקרה של ווקר – עוד שלוש שנים. קשה להם להציע לו עתיד טוב יותר, כשהם מחויבים לכ"כ הרבה כסף לשנים הקרובות, וגם לא ברור מה התקרה שלהם יחד עם ווקר על חוזה מקסימום. האם ההורנטס ייקחו את הסיכון, או שבהינתן פתיחה חלשה כבר יעדיפו להעביר את הסופרסטאר תמורת איזשהו מחיר? זו העננה שתאפוף את עונת הצרעות מתחילתה.

תחזית: הרבה תלוי במה יעשו בקבוצה עם קמבה, אז התחזית תתחלק ל-2: 38 ניצחונות ומשאירים את קמבה עד לתום העונה (אריאל) או – קמבה עובר בדדליין, ו-28 ניצחונות בלבד (עידן).

וגאס חזתה לקבוצה 35.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

קרא עוד

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: ניו יורק ניקס

לעמוד הקבוצה:

ניו יורק ניקס

נשארו: קריסטפס פורזינגיס, פרנק ניליקינה, קורטני לי, אנס קאנטר, טים הארדוואי ג'וניור, טריי ברק, רון בייקר, עמנואל מודיאיי, לוק קורנט, לאנס תומאס, אייזאה היקס (חוזה דו כיווני), דמיאן דוטסון.

עזבו: טרוי וויליאמס, קייל אוקווין (אינדיאנה), מייקל ביזלי (לייקרס).

הגיעו: מריו הזוניה, נואה וונלה, קאדים אלן (שוק חופשי), אלונזו טרייר (חוזה דו כיווני), קווין נוקס, מיטשל רובינסון (דראפט).

מתנדנדים: ג'ואקים נואה.

חמישייה: טריי ברק, טים הארדוואי ג'וניור, קווין נוקס, הזוניה/פורזינגיס (כשיחזור), קאנטר.

ספסל: פרנק נילקינה, עמנואל מודיאיי, קורטני לי, מיטשל רובינסון, נואה וונלה, לאנס תומאס, לוק קורנט, קאדים אלן, אייזאה היקס, דמיאן דוטסון.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם? 

הניקס, בצורה מאוד לא ניקסית, פתחו את העונה הראשונה ללא כרמלו אנתוני בצורה טובה יחסית, ועוד הספיקו להחזיק במאזן חיובי בחג המולד, מה שחיזק מאוד את עמדתם של שונאי מלו באשר הם. הפתיחה החזקה של הניקס הגיעה על הגב של החד-קרן הלטבי של הקבוצה, קריסטפס פורזינגיס, שפתח את העונה חזק מאוד עם 29.3 נק' בכמעט 48% מהשדה ו-8.3 ריבאונדים במהלך אוקטובר, אך הלך ונחלש ככל שהתקדמה העונה, כפי שקורה לו כל שנה, עד שבתחילת פברואר, כשהניקס בעיצומו של רצף הפסדים ובמאזן 32-23, קרע את ה-ACL וסיים את העונה. בלעדיו לניקס לא היה מה לחפש במגרשי ה-NBA והם הצליחו לאסוף רק שישה ניצחונות נוספים (מול 21 הפסדים) עד סוף העונה.

פורזינגיס, כמובן כי אנחנו מדברים פה על הניקס, לא היה היחיד שסבל מפציעות. טים הארדוואי ג'וניור, לו הניקס החליטו לשלם משום מה 71 מיליון דולר לארבע שנים בקיץ הקודם, שיחק רק 55 משחקים בהם היה בדיוק ספק הנקודות הלא יעיל שכולנו ידענו שהוא (17.5 נק' למשחק ב-42% מהשדה). ג'ארט ג'ק (הרכז הפותח עד כמה שעצוב להגיד את זה) שיחק 62, קאנטר הפסיד 11 משחקים וכו' וכו' וכו'. במפתיע, השחקן ששיחק הכי הרבה משחקים בעונה שעברה בגארדן היה דווקא הרוקי הצרפתי פרנק ניליקינה.

ניליקינה בן ה-19 נתן עונת רוקי חידתית למדי. מצד אחד, הוא קלע ב-36% אחוזים מזעזעים מהשדה ולא הראה יכולות ניהול משחק מעודדות במיוחד, אבל מצד שני הוא הראה פוטנציאל הגנתי יוצא דופן לגילו. לנילקינה יש מוטת ידיים של 2.16 (לצורך השוואה, זו מוטת הידיים גם של ג'ונתן אייזיק הגבוה ממנו ב-12 ס"מ) שעוזרת לו במיוחד בהגנה על מובילי כדור בפיק'נ'רול ובהגנת חילופים. מבין שחקני הניקס ששיחקו מעל 15 דק' למשחק, הצרפתי החזיק בדירוג ההגנתי הטוב ביותר. הישג מרשים במיוחד לרוקי וקרן אור בהירה אשר חדרה מעט מבעד לענני הדיכאון שהרכיבו את העונה של הניקס.

קיץ חם

תחילת העונה הטובה יחסית סידרה לחבר'ה בניו-יורק את המקום התשיעי בלבד בדראפט, אותו הם ניצלו כדי לבחור את קווין נוקס מקנטקי. אני מודה שהייתי בין הלא מעטים שטענו שמדובר בבחירה טיפה גבוהה מדי לנוקס, אבל הפורוורד האתלטי כבש את ליגת הקיץ בסערה והיה ביי פאר הרוקי המרשים ביותר בלאס וגאס. הוא השתלט על משחקים שלמים עם הופעות שהזכירו את ההופעות של דונובן מיטשל וג'ייסון טייטום בקיץ שעבר וסיים את משחקיו עם ממוצע של 21.3 נק' למשחק לפני שהניקס החליטו שהם ראו מספיק ונתנו לו לנוח. היתרונות של נוקס כיצרן נקודות, יכולת ההגעה שלו לסל והאתלטיות המרשימה שלו היו ידועות גם לפני הדראפט, אך הוא סומן כמי שנרדם לעיתים קרובות מדי בהגנה וכריבאונדר לא מספיק טוב לפורוורד בליגה שמרבה לשחק בהרכבים נמוכים ולהסתמך על הפורוורדים שידעו לחפות על המחסור בעוד גבוה מסורתי. בליגת הקיץ ראינו קווין נוקס שלם יותר ממה שחזו הסקאוטרים. הוא היה עירני מאוד גם בהגנה ואקטיבי במאבק על הריבאונד. אם הוא יצליח לשחק באותה רוח גם על בסיס יומיומי ב-NBA, הניקס יכולים להרשות לעצמם להיות אופטימיים (שזה משהו שנוגד כל אינסטינקט של אוהדי הניקס באשר הם).

בסיבוב השני של הדראפט, עם הבחירה ה-36, הניקס בחרו במיטשל רובינסון, סנטר-פורוורד שהיה כוכב תיכונים והחליט לוותר על המכללות אחרי שבועיים בלבד ולהתאמן לבדו לקראת הדראפט. בליגת הקיץ גם הוא הראה פוטנציאל מעניין במיוחד וסיים אותה עם דאבל פיגרס בנקודות, ריבאונדים ולא פחות מ-4 חסימות למשחק, מה שגרם לטריי ברק להשוות אותו כבר ל"שאקיל אוניל רזה" ושיחרר מדייויד פיזדייל את ההצהרה הנפלאה הבאה:

David Fizdale says he's thought of playing a big Knicks lineup with Kevin Knox at the 2 and a frontcourt of Kristaps Porzingis at the 3 with Luke Kornet and Mitchell Robinson. "I have a crush on wingspan." Says he doesn't want to pidgeonhole anyone to any position.

— Mike Vorkunov (@MikeVorkunov) July 5, 2018

מעבר לשני היהלומים הפוטנציאליים בדראפט, הניקס אספו הקיץ גם את מריו "שאני אבוא לראות את מסי? שמסי יבוא לראות אותי" הזוניה ואת נואה וונלה, שני שחקנים שמעולם לא התקרבו לממש את הפוטנציאל שייחסו להם כשנבחרו במקום החמישי והתשיעי בדראפט (בהתאמה) ו-וויתרו על חובב הבר-מצוות קייל או'קווין ומייקל "אני? מריח כמו וויד? מה פתאום…" ביזלי. לא הפסד גדול.

עם זאת, השינוי המשפיע ביותר בקיץ יכול להתברר כזה שהתרחש בכלל על הספסל. ג'ף הורנסק הבינוני למדי הוחלף בדייויד פיזדייל, מי שהיה עוזר מאמן מוערך מאוד במיאמי, ופוטר בשנה שעברה אחרי 19 משחקים בלבד מהגריזליס כשברקע שמועות על עימותים בינו לבין מארק גאסול, בעיקר סביב שיטת המשחק המהירה יחסית שניסה להטמיע בממפיס (אופטימי הבחור). פיזדייל, מלבד אהבתו לווינגספן, כבר דיבר על כך שהוא מתכוון לשחק בניקס בקצב מהיר ועם מספר מובילי כדור, שיטה שיכולה להתאים מאוד לנילקינה, נוקס, רובינסון ופורזינגיס לכשיחזור.

במדיה דיי ובמסיבת העיתונאים הרשמית של ההנהלה נראה שההגעה של פיזדייל הביאה עימה רוח חדשה לקבוצה. נכון, כולם תמיד אופטימיים לפני פתיחת העונה. אבל הניקס, שתמיד נראה ששרויים בבלאגן ובלחץ אטומי, נראו רגועים, מאורגנים וחדורי מטרה. כל שחקן ידע לספר בדיוק מה פיזדייל מצפה ממנו, התברר שיותר מחצי סגל התכנס בניו יורק כבר לפני חודש וחצי כדי להתאמן יחד לעונה החדשה, וההנהלה דיברה על תהליך והתחייבה לעבור תהליך בנייה מסודר עם הקבוצה ללא קיצורי דרך, כולל הצהרה שלא יעבירו בחירות דראפט בעתיד הקרוב בשביל שחקנים פעילים כפי שהתרגלנו מהם. למען האמת, העיתונאים היו כל כך בהלם מהנחישות בהצהרות, שהם בילו 75% ממסיבת העיתונאים בלשאול את אותה שאלה שוב ושוב מכיוונים שונים כדי לבדוק את העקביות של חברי ההנהלה ולוודא שהם שמעו נכון. פיזדייל, סקוט פרי וסטיב מילס עמדו איתנים במתקפה. נשבע.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

פיזדייל הגדיר מראש את תכנית המשחק הבסיסית שלו לניקס העונה – הגנת חילופים קשוחה עם יציאה למלכודות בנקודות ספציפיות בצד אחד של המגרש, וכדורסל מהיר וחסר עמדות המתבסס על אתלטיות והנעת כדור ללא מוביל כדור עיקרי בצד השני. שיטת המשחק הזו, מעבר לכך שפיזדייל מאמין בה ללא קשר להיותו מאמן הניקס, מיועדת במיוחד כדי להתגבר על החסרונות שעלו בעונה שעברה ולמקסם את היתרונות של שחקני העתיד של ניו יורק.

מבחינת הגנה הניקס דורגו בשנה שעברה במקום ה-23 בליגה ב-Defensive Rating עם 108.4, במקום ה-28 בכפיית איבודי כדור על היריבה (13.3 בלבד), 27 ב-Deflections (רק 12.8) ו-29 בהגעה לכדורים חופשיים (7.7). אלה נתונים שמעידים כולם על מחסור חמור ברוח לחימה בהגנה. פיזדייל לא יאפשר זאת העונה. לצד הנחת העבודה שפורזינגיס לא חוזר בזמן הקרוב (מדברים על כריסטמס במינימום, פגרת האולסטאר היא תאריך יותר סביר כנראה), פיזדייל כבר הכריז שלאף אחד נכון להיום אין מקום מובטח בחמישייה ומי שיצליח לעמוד בסטנדרטים שמציבה שיטת המשחק שלו, יקבל את הדקות.

על פניו המרוויחים העיקריים אמורים להיות השחקנים הצעירים של ניו יורק – נילקינה, נוקס ורובינסון. שלושתם אתלטים יוצאי דופן עם מוטת כנפיים ארוכה שתאפשר להם לעשות חילופים אוטומיים, ללחוץ בהגנה ולהסיט ממסלולן מסירות ששחקני ההתקפה הניחו שיגיעו ליעדן בשלום. הנפגעים העיקריים הולכים ככל הנראה להיות עמנואל מודיאיי וטריי בורק, שני גארדים שלא בדיוק ידועים בתור שחקני הגנה מבריקים (ואני עדין) שדורגו בשנה שעברה בתחתית טבלת ה-Defensive rating של הניקס בתקופה שלהם בקבוצה. אם צריך להמר, אפשר לנחש שברק, מנהל משחק טוב יותר, ומי שעושה רושם של ספורטאי רציני יותר, יקבל את מרבית הדקות ומודיאיי ימצא את עצמו בסוף העונה, אם לא במהלכה, מחוץ לליגה.

השינויים שפיזדייל מתכנן להכניס בהתקפה של הניקס, שמטרתם להפוך אותה למהירה יותר (מקום 29 בעונה שעברה בנקודות מהתקפות מתפרצות) וזורמת יותר (מקום 21 בזריקות ממסירה) אמורים גם הם להיטיב עם שלושת הצעירים האתלטים, אך לא רק איתם. מרוויח צדדי נוסף אמור להיות גם מריו הזוניה שהגיע לניקס אחרי שלוש עונות די מאכזבות במג'יק. למרות האכזבה היחסית ממנו, הזוניה בסך הכל בן 22 וחווה פריחה מסוימת בחצי השני של השנה שעברה בה שיחק לראשונה את רוב הדקות שלו בעמדה מספר 4. כדורסל מבוסס ריצה יאפשר לו לקבל דקות בהתקפה בעמדה זו לצד קווין נוקס, הארדוואי ג'וניור וניליקינה, שכבר דווח שאמור לבלות העונה לא מעט דקות בלשמור על פורוורדים.

הארדוואי ג'וניור גם הוא צפוי להרוויח מהשיטה ההתקפית שפיזדייל ינסה להטמיע בקבוצה. הארדוואי חווה ירידה די גדולה באחוזים מהשלוש וביעילות בעונה שעברה, הראשונה מתוך ארבע תחת החוזה החדש והמוגזם שלו. במדיה דיי, הארדוואי ייחס את הירידה ביעילות למעבר שלו, לראשונה בקריירה, לתפקיד של ספק נקודות ראשי בקבוצה ודרש ממנו לקחת לעיתים קרובות מדי זריקות מנקודות פחות נוחות לו במגרש. העונה, הוא הביע תקווה, אחרי עונה של הסתגלות וכשהקבוצה מתכננת להתרכז במשחק מרובה מסירות, הוא יוכל להגיע בקלות רבה יותר לנקודות האהובות עליו לייצור נקודות ובכך ישפר את היעילות שלו לעומת השנה שעברה. בסך הכל הטיעון של הארדוואי והתכנית שלו לעונה הקרובה נשמעים אמינים מספיק כדי לשים עליו עין, אבל בואו נגיד שלא הייתי ממהר לבחור אותו בפנטזי.

בסופו של דבר, העונה הקרובה של הניקס היא עונת מעבר בדרך לקיץ הבא שאמור להיות נקודת מפתח בגלגול הנוכחי של הפרנצ'ייז. פורזינגיס יסיים חוזה, לניקס יהיה מקום תחת התקרת השכר לעוד חוזה מנופח והשמועות כבר מדברות (כרגיל כשמדובר בשוק עצום כמו ניו יורק) על הכוכבים הגדולים ביותר. כדי להגיע אליו בעמדה מיטבית יצטרכו הניקס להראות שפורזינגיס החלים לגמרי ומסוגל להישאר על מגרש כדורסל לאורך זמן, שלפחות שניים משלושת הצעירים המבטיחים יכולים להתפתח לשחקנים משמעותיים על סף האולסטאר ושההנהלה לראשונה מזה שנים מתנהלת ביציבות ובהגיון. אתם יודעים מה, אני אופטימי.

תחזית: כל עוד פורזינגיס בחוץ הניקס הולכים להיות חלשים, אין איך לעקוף את זה. למזלם, העונה הזו היא לא בסימן הישגים אלא בסימן תהליכים. ההנהלה בצעד לא אופייני אימצה את זה, האוהדים אימצו את זה, זה בסדר. לניקס יש כלים התקפיים סבירים יחסית והתקווה היא שבעזרת מאמן מקצועי יותר, שיטת משחק חדשה וצעירים מבטיחים הם יתקדמו עוד שלב אחד בדרך ללגיטימיות ואולי איזה כוכב בפרי אייג'נסי. אם פורזינגיס חוזר סביב האולסטאר אפשר לדבר על 35 נצחונות. בלעדיו יסתפקו בניו יורק ב-27. בקושי.

וגאס חזתה לקבוצה 29.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

קרא עוד