קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: ניו יורק ניקס
לעמוד הקבוצה:
נשארו: קריסטפס פורזינגיס, פרנק ניליקינה, קורטני לי, אנס קאנטר, טים הארדוואי ג'וניור, טריי ברק, רון בייקר, עמנואל מודיאיי, לוק קורנט, לאנס תומאס, אייזאה היקס (חוזה דו כיווני), דמיאן דוטסון.
עזבו: טרוי וויליאמס, קייל אוקווין (אינדיאנה), מייקל ביזלי (לייקרס).
הגיעו: מריו הזוניה, נואה וונלה, קאדים אלן (שוק חופשי), אלונזו טרייר (חוזה דו כיווני), קווין נוקס, מיטשל רובינסון (דראפט).
מתנדנדים: ג'ואקים נואה.
חמישייה: טריי ברק, טים הארדוואי ג'וניור, קווין נוקס, הזוניה/פורזינגיס (כשיחזור), קאנטר.
ספסל: פרנק נילקינה, עמנואל מודיאיי, קורטני לי, מיטשל רובינסון, נואה וונלה, לאנס תומאס, לוק קורנט, קאדים אלן, אייזאה היקס, דמיאן דוטסון.
המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:
אז מה היה לנו שם?
הניקס, בצורה מאוד לא ניקסית, פתחו את העונה הראשונה ללא כרמלו אנתוני בצורה טובה יחסית, ועוד הספיקו להחזיק במאזן חיובי בחג המולד, מה שחיזק מאוד את עמדתם של שונאי מלו באשר הם. הפתיחה החזקה של הניקס הגיעה על הגב של החד-קרן הלטבי של הקבוצה, קריסטפס פורזינגיס, שפתח את העונה חזק מאוד עם 29.3 נק' בכמעט 48% מהשדה ו-8.3 ריבאונדים במהלך אוקטובר, אך הלך ונחלש ככל שהתקדמה העונה, כפי שקורה לו כל שנה, עד שבתחילת פברואר, כשהניקס בעיצומו של רצף הפסדים ובמאזן 32-23, קרע את ה-ACL וסיים את העונה. בלעדיו לניקס לא היה מה לחפש במגרשי ה-NBA והם הצליחו לאסוף רק שישה ניצחונות נוספים (מול 21 הפסדים) עד סוף העונה.
פורזינגיס, כמובן כי אנחנו מדברים פה על הניקס, לא היה היחיד שסבל מפציעות. טים הארדוואי ג'וניור, לו הניקס החליטו לשלם משום מה 71 מיליון דולר לארבע שנים בקיץ הקודם, שיחק רק 55 משחקים בהם היה בדיוק ספק הנקודות הלא יעיל שכולנו ידענו שהוא (17.5 נק' למשחק ב-42% מהשדה). ג'ארט ג'ק (הרכז הפותח עד כמה שעצוב להגיד את זה) שיחק 62, קאנטר הפסיד 11 משחקים וכו' וכו' וכו'. במפתיע, השחקן ששיחק הכי הרבה משחקים בעונה שעברה בגארדן היה דווקא הרוקי הצרפתי פרנק ניליקינה.
ניליקינה בן ה-19 נתן עונת רוקי חידתית למדי. מצד אחד, הוא קלע ב-36% אחוזים מזעזעים מהשדה ולא הראה יכולות ניהול משחק מעודדות במיוחד, אבל מצד שני הוא הראה פוטנציאל הגנתי יוצא דופן לגילו. לנילקינה יש מוטת ידיים של 2.16 (לצורך השוואה, זו מוטת הידיים גם של ג'ונתן אייזיק הגבוה ממנו ב-12 ס"מ) שעוזרת לו במיוחד בהגנה על מובילי כדור בפיק'נ'רול ובהגנת חילופים. מבין שחקני הניקס ששיחקו מעל 15 דק' למשחק, הצרפתי החזיק בדירוג ההגנתי הטוב ביותר. הישג מרשים במיוחד לרוקי וקרן אור בהירה אשר חדרה מעט מבעד לענני הדיכאון שהרכיבו את העונה של הניקס.
קיץ חם
תחילת העונה הטובה יחסית סידרה לחבר'ה בניו-יורק את המקום התשיעי בלבד בדראפט, אותו הם ניצלו כדי לבחור את קווין נוקס מקנטקי. אני מודה שהייתי בין הלא מעטים שטענו שמדובר בבחירה טיפה גבוהה מדי לנוקס, אבל הפורוורד האתלטי כבש את ליגת הקיץ בסערה והיה ביי פאר הרוקי המרשים ביותר בלאס וגאס. הוא השתלט על משחקים שלמים עם הופעות שהזכירו את ההופעות של דונובן מיטשל וג'ייסון טייטום בקיץ שעבר וסיים את משחקיו עם ממוצע של 21.3 נק' למשחק לפני שהניקס החליטו שהם ראו מספיק ונתנו לו לנוח. היתרונות של נוקס כיצרן נקודות, יכולת ההגעה שלו לסל והאתלטיות המרשימה שלו היו ידועות גם לפני הדראפט, אך הוא סומן כמי שנרדם לעיתים קרובות מדי בהגנה וכריבאונדר לא מספיק טוב לפורוורד בליגה שמרבה לשחק בהרכבים נמוכים ולהסתמך על הפורוורדים שידעו לחפות על המחסור בעוד גבוה מסורתי. בליגת הקיץ ראינו קווין נוקס שלם יותר ממה שחזו הסקאוטרים. הוא היה עירני מאוד גם בהגנה ואקטיבי במאבק על הריבאונד. אם הוא יצליח לשחק באותה רוח גם על בסיס יומיומי ב-NBA, הניקס יכולים להרשות לעצמם להיות אופטימיים (שזה משהו שנוגד כל אינסטינקט של אוהדי הניקס באשר הם).
בסיבוב השני של הדראפט, עם הבחירה ה-36, הניקס בחרו במיטשל רובינסון, סנטר-פורוורד שהיה כוכב תיכונים והחליט לוותר על המכללות אחרי שבועיים בלבד ולהתאמן לבדו לקראת הדראפט. בליגת הקיץ גם הוא הראה פוטנציאל מעניין במיוחד וסיים אותה עם דאבל פיגרס בנקודות, ריבאונדים ולא פחות מ-4 חסימות למשחק, מה שגרם לטריי ברק להשוות אותו כבר ל"שאקיל אוניל רזה" ושיחרר מדייויד פיזדייל את ההצהרה הנפלאה הבאה:
David Fizdale says he's thought of playing a big Knicks lineup with Kevin Knox at the 2 and a frontcourt of Kristaps Porzingis at the 3 with Luke Kornet and Mitchell Robinson. "I have a crush on wingspan." Says he doesn't want to pidgeonhole anyone to any position.
— Mike Vorkunov (@MikeVorkunov) July 5, 2018
מעבר לשני היהלומים הפוטנציאליים בדראפט, הניקס אספו הקיץ גם את מריו "שאני אבוא לראות את מסי? שמסי יבוא לראות אותי" הזוניה ואת נואה וונלה, שני שחקנים שמעולם לא התקרבו לממש את הפוטנציאל שייחסו להם כשנבחרו במקום החמישי והתשיעי בדראפט (בהתאמה) ו-וויתרו על חובב הבר-מצוות קייל או'קווין ומייקל "אני? מריח כמו וויד? מה פתאום…" ביזלי. לא הפסד גדול.
עם זאת, השינוי המשפיע ביותר בקיץ יכול להתברר כזה שהתרחש בכלל על הספסל. ג'ף הורנסק הבינוני למדי הוחלף בדייויד פיזדייל, מי שהיה עוזר מאמן מוערך מאוד במיאמי, ופוטר בשנה שעברה אחרי 19 משחקים בלבד מהגריזליס כשברקע שמועות על עימותים בינו לבין מארק גאסול, בעיקר סביב שיטת המשחק המהירה יחסית שניסה להטמיע בממפיס (אופטימי הבחור). פיזדייל, מלבד אהבתו לווינגספן, כבר דיבר על כך שהוא מתכוון לשחק בניקס בקצב מהיר ועם מספר מובילי כדור, שיטה שיכולה להתאים מאוד לנילקינה, נוקס, רובינסון ופורזינגיס לכשיחזור.
במדיה דיי ובמסיבת העיתונאים הרשמית של ההנהלה נראה שההגעה של פיזדייל הביאה עימה רוח חדשה לקבוצה. נכון, כולם תמיד אופטימיים לפני פתיחת העונה. אבל הניקס, שתמיד נראה ששרויים בבלאגן ובלחץ אטומי, נראו רגועים, מאורגנים וחדורי מטרה. כל שחקן ידע לספר בדיוק מה פיזדייל מצפה ממנו, התברר שיותר מחצי סגל התכנס בניו יורק כבר לפני חודש וחצי כדי להתאמן יחד לעונה החדשה, וההנהלה דיברה על תהליך והתחייבה לעבור תהליך בנייה מסודר עם הקבוצה ללא קיצורי דרך, כולל הצהרה שלא יעבירו בחירות דראפט בעתיד הקרוב בשביל שחקנים פעילים כפי שהתרגלנו מהם. למען האמת, העיתונאים היו כל כך בהלם מהנחישות בהצהרות, שהם בילו 75% ממסיבת העיתונאים בלשאול את אותה שאלה שוב ושוב מכיוונים שונים כדי לבדוק את העקביות של חברי ההנהלה ולוודא שהם שמעו נכון. פיזדייל, סקוט פרי וסטיב מילס עמדו איתנים במתקפה. נשבע.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
פיזדייל הגדיר מראש את תכנית המשחק הבסיסית שלו לניקס העונה – הגנת חילופים קשוחה עם יציאה למלכודות בנקודות ספציפיות בצד אחד של המגרש, וכדורסל מהיר וחסר עמדות המתבסס על אתלטיות והנעת כדור ללא מוביל כדור עיקרי בצד השני. שיטת המשחק הזו, מעבר לכך שפיזדייל מאמין בה ללא קשר להיותו מאמן הניקס, מיועדת במיוחד כדי להתגבר על החסרונות שעלו בעונה שעברה ולמקסם את היתרונות של שחקני העתיד של ניו יורק.
מבחינת הגנה הניקס דורגו בשנה שעברה במקום ה-23 בליגה ב-Defensive Rating עם 108.4, במקום ה-28 בכפיית איבודי כדור על היריבה (13.3 בלבד), 27 ב-Deflections (רק 12.8) ו-29 בהגעה לכדורים חופשיים (7.7). אלה נתונים שמעידים כולם על מחסור חמור ברוח לחימה בהגנה. פיזדייל לא יאפשר זאת העונה. לצד הנחת העבודה שפורזינגיס לא חוזר בזמן הקרוב (מדברים על כריסטמס במינימום, פגרת האולסטאר היא תאריך יותר סביר כנראה), פיזדייל כבר הכריז שלאף אחד נכון להיום אין מקום מובטח בחמישייה ומי שיצליח לעמוד בסטנדרטים שמציבה שיטת המשחק שלו, יקבל את הדקות.
על פניו המרוויחים העיקריים אמורים להיות השחקנים הצעירים של ניו יורק – נילקינה, נוקס ורובינסון. שלושתם אתלטים יוצאי דופן עם מוטת כנפיים ארוכה שתאפשר להם לעשות חילופים אוטומיים, ללחוץ בהגנה ולהסיט ממסלולן מסירות ששחקני ההתקפה הניחו שיגיעו ליעדן בשלום. הנפגעים העיקריים הולכים ככל הנראה להיות עמנואל מודיאיי וטריי בורק, שני גארדים שלא בדיוק ידועים בתור שחקני הגנה מבריקים (ואני עדין) שדורגו בשנה שעברה בתחתית טבלת ה-Defensive rating של הניקס בתקופה שלהם בקבוצה. אם צריך להמר, אפשר לנחש שברק, מנהל משחק טוב יותר, ומי שעושה רושם של ספורטאי רציני יותר, יקבל את מרבית הדקות ומודיאיי ימצא את עצמו בסוף העונה, אם לא במהלכה, מחוץ לליגה.
השינויים שפיזדייל מתכנן להכניס בהתקפה של הניקס, שמטרתם להפוך אותה למהירה יותר (מקום 29 בעונה שעברה בנקודות מהתקפות מתפרצות) וזורמת יותר (מקום 21 בזריקות ממסירה) אמורים גם הם להיטיב עם שלושת הצעירים האתלטים, אך לא רק איתם. מרוויח צדדי נוסף אמור להיות גם מריו הזוניה שהגיע לניקס אחרי שלוש עונות די מאכזבות במג'יק. למרות האכזבה היחסית ממנו, הזוניה בסך הכל בן 22 וחווה פריחה מסוימת בחצי השני של השנה שעברה בה שיחק לראשונה את רוב הדקות שלו בעמדה מספר 4. כדורסל מבוסס ריצה יאפשר לו לקבל דקות בהתקפה בעמדה זו לצד קווין נוקס, הארדוואי ג'וניור וניליקינה, שכבר דווח שאמור לבלות העונה לא מעט דקות בלשמור על פורוורדים.
הארדוואי ג'וניור גם הוא צפוי להרוויח מהשיטה ההתקפית שפיזדייל ינסה להטמיע בקבוצה. הארדוואי חווה ירידה די גדולה באחוזים מהשלוש וביעילות בעונה שעברה, הראשונה מתוך ארבע תחת החוזה החדש והמוגזם שלו. במדיה דיי, הארדוואי ייחס את הירידה ביעילות למעבר שלו, לראשונה בקריירה, לתפקיד של ספק נקודות ראשי בקבוצה ודרש ממנו לקחת לעיתים קרובות מדי זריקות מנקודות פחות נוחות לו במגרש. העונה, הוא הביע תקווה, אחרי עונה של הסתגלות וכשהקבוצה מתכננת להתרכז במשחק מרובה מסירות, הוא יוכל להגיע בקלות רבה יותר לנקודות האהובות עליו לייצור נקודות ובכך ישפר את היעילות שלו לעומת השנה שעברה. בסך הכל הטיעון של הארדוואי והתכנית שלו לעונה הקרובה נשמעים אמינים מספיק כדי לשים עליו עין, אבל בואו נגיד שלא הייתי ממהר לבחור אותו בפנטזי.
בסופו של דבר, העונה הקרובה של הניקס היא עונת מעבר בדרך לקיץ הבא שאמור להיות נקודת מפתח בגלגול הנוכחי של הפרנצ'ייז. פורזינגיס יסיים חוזה, לניקס יהיה מקום תחת התקרת השכר לעוד חוזה מנופח והשמועות כבר מדברות (כרגיל כשמדובר בשוק עצום כמו ניו יורק) על הכוכבים הגדולים ביותר. כדי להגיע אליו בעמדה מיטבית יצטרכו הניקס להראות שפורזינגיס החלים לגמרי ומסוגל להישאר על מגרש כדורסל לאורך זמן, שלפחות שניים משלושת הצעירים המבטיחים יכולים להתפתח לשחקנים משמעותיים על סף האולסטאר ושההנהלה לראשונה מזה שנים מתנהלת ביציבות ובהגיון. אתם יודעים מה, אני אופטימי.
תחזית: כל עוד פורזינגיס בחוץ הניקס הולכים להיות חלשים, אין איך לעקוף את זה. למזלם, העונה הזו היא לא בסימן הישגים אלא בסימן תהליכים. ההנהלה בצעד לא אופייני אימצה את זה, האוהדים אימצו את זה, זה בסדר. לניקס יש כלים התקפיים סבירים יחסית והתקווה היא שבעזרת מאמן מקצועי יותר, שיטת משחק חדשה וצעירים מבטיחים הם יתקדמו עוד שלב אחד בדרך ללגיטימיות ואולי איזה כוכב בפרי אייג'נסי. אם פורזינגיס חוזר סביב האולסטאר אפשר לדבר על 35 נצחונות. בלעדיו יסתפקו בניו יורק ב-27. בקושי.
וגאס חזתה לקבוצה 29.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
