סיכום ליגת הקיץ במספרים

צילום: Keith Allison

ליגת הקיץ הסתיימה. נכון, באופן רשמי הגמר יתקיים ב-17.7, אבל בפועל הג'נרל מנג'רים, המאמנים והפרשנים ראו כבר את כל מה שהיו צריכים לראות, והקבוצות עצמן כבר החלו להשבית את השחקנים החשובים ביותר שלהן. בלילה שבין שישי לשבת כבר לא שיחק אף אחד מהרוקיז המעניינים ואת מרבית הדקות קיבלו שחקנים שרוב הסיכויים שלא נראה השנה בליגה.

הליגה התגאתה בכך שהשנה, לראשונה, כל 30 קבוצות הליגה יקחו חלק במשחקי ליגת הקיץ בלאס וגאס, אבל כתוצאה מכך נוצרו כמה בעיות בשיטת המשחקים שהליגה תצטרך לפתור. ניק פרידל סיפר בפודקאסט The Hoop Collective, שהוא שאל את אחד מהמנהלים בליגה, אותו פגש בווגאס, איך הוא מתרשם מהקבוצה שלו עד כה, ובתגובה ענה המנהל שהוא מבסוט מהם מאוד, רק יש בעיה אחת, הם לא מפסיקים לנצח. נשמע שזו התפישה הרווחת בין אנשי הליגה והפרשנים, שרובם בכלל עזבו כבר את וגאס. אני מאמין שכבר בשנה הבאה נראה ליגת קיץ במתכונת טיפה שונה שתנסה להילחם בסיום דה פקטו המוקדם של הליגה. בינתיים, אם גם ככה אף אחד מהשחקנים המעניינים כבר לא משחק, אנחנו נתחיל בסיכומים. הפעם לא נעשה את זה בעזרת "בקרובים" אלא בעזרת מספרים. למה? ככה. בסדר? בא לי. זה היה או זה או בעזרת להיטים של סמיר שוקרי מהאייטיז, אבל אני זוכר רק שניים.

455

455 ס"מ, זה השטח שמכסים ג'ונתן אייזק ומוחמד במבה כשהם מחזיקים ידיים. לצורך השוואה, רוחב המגרש ב-NBA הוא קצת יותר מ-15 מטר. אם מוסיפים לצמד הזה גם את ארון גורדון מגיעים כבר לשישה מטרים ושישים ושמונה ס"מ. זה הרבה מאוד שטח שהקו הקדמי של המג'יק יכול לכסות. בטח ובטח כשמדובר בשלושה שחקנים אתלטים במיוחד, ולא סתם גבוהים אולדסקול שמדדים בין ההגנה להתקפה.

עונת הרוקי של אייזק באורלנדו הייתה קצרה במיוחד עקב פציעה, וכללה 27 משחקים בלבד, בהם הוא הראה ניצוצות, אבל לא מעבר לכך. בליגת הקיץ לעומת זאת ג'ונתן אייזיק הרשים מאוד, כולל משחק של עשרים נקודות, ומשחק של חמש חסימות ושתי חטיפות (גם לבמבה היה משחק כזה). אורלנדו הייתה קבוצה לא רלוונטית בשנים האחרונות, בהן הצטיינה בעיקר בהחתמות תמוהות, בחירות דראפט בינוניות ואיסוף גבוהים רנדומלים. ג'ון האמונד שהגיע בשנה שעברה אמנם המשיך לאסוף גבוהים, אבל נראה שהוא עושה את זה טוב יותר מרוב האניגן, הג'י אם הקודם. אורלנדו לא הולכים להיות טובים בעונה הבאה, אבל הם סוף סוף הולכים להיות מעניינים.

4

למיטשל רובינסון יש סיפור קצת מוזר. כשהוא סיים את לימודיו בתיכון בלואיזיאנה, הוא דורג במקום ה-11 בדירוג התיכוניסטים הארצי של ESPN. הוא התחייב לשחק בווסטרן קנטאקי הקטנה יחסית, בה שימש הסנדק שלו, שחקן העבר, שאמונד וויליאמס כעוזר מאמן. זמן קצר אחרי שהגיע לקמפוס, ולאחר שלקח כמה קורסים בקיץ (מה שמנע ממנו לשחק באותה עונה עבור מכללה אחרת) רובינסון ארז את הדברים שלו וחזר הביתה, ככל הנראה בגלל עזיבתו של וויליאמס את התפקיד. בזמן שחבריו למחזור הראו את הכישורים שלהם במכללות, רובינסון התאמן באופן פרטי בבית והתדרדר במוק-דראפטים. ההחלטה שלו לוותר גם על הקומביין העלתה חששות נוספים אצל רוב הקבוצות. מי שהחליטו בסוף לקחת את הסיכון על הגבוה המיסתורי היו הניקס עם הבחירה ה-36.

בינתיים בליגת הקיץ רובינסון מעמיד ממוצעים נאים במיוחד של 13 נק', 10.2 ריב' ו-4 (!) חסימות למשחק. רובינסון הוא אתלט טוב עם חוש התמצאות נהדר בצבע ונטייה להטביע או לחסום כל כדור שמגיע לכיוון הכללי שלו. בעונה שעברה דייויד פיזדייל (אז בממפיס) סיפק את המשפט של העונה עם נאום ה"TAKE THAT FOR DATA" שלו. השנה, כמאמן הניקס, הוא סיפק בליגת הקיץ ציטוט נפלא חדש:

David Fizdale says he's thought of playing a big Knicks lineup with Kevin Knox at the 2 and a frontcourt of Kristaps Porzingis at the 3 with Luke Kornet and Mitchell Robinson. "I have a crush on wingspan." Says he doesn't want to pidgeonhole anyone to any position.

— Mike Vorkunov (@MikeVorkunov) July 5, 2018

כמו שמיטשל רובינסון וקווין נוקס נראים עד עכשיו, נראה שהקראש של פיזדייל הולך להיות הקראש של ניו יורק כולה.

מיטשל רובינסון (צילום: TonyTheTiger)

0

גם אחרי שסוכמו תנאי הביי-אאוט של לוקה דונצ'יץ' מריאל מדריד, החליטו בדאלאס לא לשתף אותו בליגת הקיץ, אפילו לא לדקת משחק אחת. הסיבה הרשמית היא כדי לתת לסלובני מנוחה אחרי עונה ארוכה ומתישה במיוחד במדי ריאל מדריד. סיבה לגיטימית והגיונית. אני מניח שבדאלאס גם הבינו שהפוטנציאל תמיד סקסי יותר מההתגלמות והחליטו להאריך ככל הניתן את תקופת הסקרנות של האוהדים, מבלי שיזכו לראות את דונצ'יץ' משחק. דונצ'יץ' היה חסר מאוד בליגת הקיץ הזו. בניגוד לשנה שעברה, אז רוקיז כמו דונובן מיטשל וטייטום השתלטו על הליגה ופיזרו אבק כוכבים של ממש על הפארקט בלאס וגאס, השנה, למרות הופעות טובות של הרוקיז, זה לא קרה. הכי קרוב לזה אפשר להגיד שהיה קווין נוקס. דונצ'יץ' עם הכריזמה והמסירות הנפלאות שלו יכל לתת בדיוק את התבלין שהיה חסר השנה, אבל דאלאס מנעו אותו מאיתנו. נו טוב, מה נעשה… נמתין.

24

שון דאוסון בן 24. בדצמבר הוא יהיה בן 25. מה שהופך אותו למבוגר בחמש-שש שנים מהכוכבים הצעירים בליגת הקיץ ובשנתיים-שלוש מהסניורים שמתחרים איתו על מקום בשולי הספסל של אחת מקבוצות הליגה. כלומר, הוא קרוב יותר לתצורתו הסופית כשחקן. 85 שחקנים קלעו יותר נקודות בממוצע למשחק משון דאוסון בליגת הקיץ, וזה אחרי שהורדתי את מי ששיחק רק משחק אחד. אתם רוצים לדעת כמה שחקנים מסרו יותר אסיסטים ממנו? חטפו יותר? חילקו יותר כיפים? שון דאוסון לא הולך להיות יליד ישראל הרביעי ב-NBA. ואם אני אקרא עוד כתבה אחת שהכותרת שלה "חלום ה-NBA של דאוסון מתקרב" או משהו כזה אני אגש בעצמי למערכת האתר הרלוונטית, אעטוף את המקלדת של הכתב הרלוונטי ב-50 שכבות של צלופן, ואחביא לו את העכבר. די.

על הנייר רשומים בווגאס ארבעה שחקנים ישראלים (אלא אם פספסתי מישהו): דאוסון, קולשוב, שקיבל בסך הכל שבע דקות, טי ג'יי קליין וטי ג'יי ליף. טי ג'יי קליין עושה במילווקי פחות או יותר את אותו תפקיד שהוא עשה העונה בחולון: עולה מהספסל ונותן הרבה אנרגיות בזמן שהגבוהים המרכזיים נחים. זה מעמיד אותו על 4 נק' וקצת יותר מ-4 ריב' למשחק. גם הוא לא יהיה ב-NBA וטוב שכך, כי אנחנו אוהבים אותו בחולון. היחיד שישחק בשנה הבאה ב-NBA הוא טי ג'יי ליף.

ליף, נבחר במקום ה-18 בדראפט הקודם על-ידי אינדיאנה, אחרי עונה נהדרת במדי UCLA. עונת הרוקי שלו הייתה חלשה למדי, ובעיקר לא משמעותית. את ליגת הקיץ הוא פתח חלש מאוד והשתפר במהלכה. נכון להיום הממוצעים שלו עומדים על 12 נק' ו-5.5 ריב'. לא מציאה גדולה, אבל אינדיאנה ימשיכו לתת לו הזדמנות כל עוד הוא על חוזה רוקי נוח, ובכל זאת, אם לא יראה התקדמות רצינית מהעונה שעברה, נתחיל בקרוב מאוד לראות כותרות בסגנון "ליף על הכוונת של מכבי/ירושלים." מקווה בשבילו שזה לא הכיוון.

6

שישה רכזים נבחרו בסיבוב הראשון של דראפט 2018, שנחשב לדראפט עשיר בגבוהים ועני בגארדים. דונצ'יץ' לא שיחק דקה. לנדרי שאמט מפילי' שיחק מעט ולא הותיר רושם, וכך נשארנו עם ארבעה: טריי יאנג (5, אטלנטה), קולין סקסטון (8, קליבלנד), שאי גילג'ס-אלכסנדר (11, שארלוט בחרה, עבר לקליפרס) וארון הולידיי (23, אינדיאנה). טריי יאנג הוא אחד הרוקים המדוברים ביותר במחזור, ובינתיים מסתמן כאכזבה צפויה למדי. לעומתו, סקסטון, גילג'ס-אלכסנדר והולידיי עונים שלושתם על הציפיות ואפילו מתעלים מעליהן. סקסטון הוא השחקן הראשון בקליבלנד בדור שלא ידע את לברון, והוא יקבל במהרה את המפתחות לטארנטע שנשארה שם, ואילו גילג'ס-אלכסנדר (אם הוא יוכיח את עצמו בליגה נצטרך למצוא לו כינוי או קיצור, כי זה שם בלתי נסבל לכתיבה) אמור להחליף בבוא היום את פטריק בברלי בקו האחורי של הקליפרס. שתי הקבוצות לא ממהרות להודות בכך, אבל הן מתחילות את תהליך הבנייה מחדש, ולא בדיוק ידועות בתור קבוצות היודעות לבנות סגל מנצח בצורה נכונה ובריאה (גם אם המוניטין של הקליפרס קצת השתנה בשנים האחרונות). בינתיים, ממשחקי ליגת הקיץ זה נראה ששתיהן מצאו רכזים נהדרים להתחיל איתם את התהליך, לנו נותר רק להישען לאחור על הכורסה ולראות איך הן יחרבנו אותו.