Sample Page

החמישיה הסודית

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: בוסטון סלטיקס

לדף הקבוצה:

בוסטון סלטיקס

נשארו: מרכוס סמארט, ארון ביינס (הוחתמו מחדש), ג'יילן בראון, גורדון הייוורד, אל הורפורד, קיירי אירווינג, מרכוס מוריס, שמי אוג'לייה, טרי רוזייר, ג'ייסון טייטום, דניאל ת'ייס, גרשון יבוסלה.

עזבו: גרג מונרו (טורונטו) שיין לארקין (טורקיה), עבדל נאדר, רודניס פרוויס (ת'אנדר).

הגיעו: בראד וואנאמייקר (חופשי מאירופה), רוברט וויליאמס (דראפט).

מתנדנדים: ג'בארי בירד (מחכה לתוצאות חקירה בחשד ניסיון חטיפה ותקיפה), מרכוס ג'ורג'-האנט (חוזה לא מובטח), וולטר למון, ג'ף רוברסון, ג'אסטין ביבס (חוזה למחנה אימונים). 

חמישייה: קיירי אירווינג, ג'יילן בראון, גורדון הייוורד, ג'ייסון טייטום, אל הורפורד.

ספסל: מרכוס סמארט, טרי רוזייר, ארון ביינס, מרכוס מוריס, שמי אוג'לייה, דניאל ת'ייס, בראד וואנאמייקר. ומי שישאר מכל החוזים הלא מובטחים והדו כיוניים.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

 אז מה היה לנו שם?

או טוב שבאתם. עונת 17/18 של בוסטון סלטיקס עברה מתחת לרדאר, אז לטובת מי שישן בשנה האחרונה או לחילופין החליט להתעניין ב-NBA אתמול אסכם: קיץ 2017 הגיע אחרי סיום מרגש, שכלל את הסיפור של אייזיאה תומאס מאבד את אחותו, ועולה לשחק פצוע. נצחון על וושינגטון בסדרה, שבו הוויזארדס לא הצליחו להרשים בחוץ, אבל בבית הקשו על בוסטון ונצחו, ואז הפסד 1-4 לקליבלנד בסדרת גמר המזרח. דני איינג' הבין שיש לו קבוצה טובה, אבל כזו שהגיעה לתקרה שלה וזה לא מספיק לאליפות. גם העובדה, שתומאס, בראדלי וסמארט מסיימים חוזה ב-2018 ושאי אפשר להשאיר את כולם, בנוסף לשמועות על כך שאיינג' נשמע אומר שנמאס לו לסמוך על אובראצ'יברים, תרמה לכך שבקיץ 2017, בוסטון החליפה 11 שחקנים מתוך ה-15 כאשר כולם היו על המדף, כמעט. גורדון הייוורד הוחתם אחרי שיוטה סירבה לסיין אנד טרייד של הייוורד בתמורה לקראודר. אמנם על בראדלי ואוליניק איינג' אמר ששוחררו רק כי היה צריך מקום לגורדון הייוורד, אבל לגבי השאר… (אם תהיתם מי הם האובר אצ'יברים שאיינג' התכוון אליהם), ובנוסף חיפשו טריידים על שחקנים בכירים שהיו זמינים. על פי דיווחים, באטלר ופול ג'ורג' הוצעו לקבוצה, אך איינג' סירב לוותר על ג'יילן בראון והגדיר אותו אנטאצ'אבל. דיווח אחר דיבר על כך שהוא אמר לאינדיאנה, שיעביר את בראדלי, קראודר ובחירות בתמורה לגורדון הייוורד אך יעשה זאת אחרי שהייוורד יחתום וגרסה שלישית טוענת שממילא שיקגו ואינדיאנה רצו להעביר את הכוכבים הללו רק מערבה. אם רק גרסה אחת נכונה או כולן (כנראה כולן) בוסטון "הסתפקה" בהייוורד וקיירי שהגיעו וקבוצה שנבתנה למעשה מאפס, עם המון תקוות ואופטימיות ו… זהו. כאן מגיע החלק המוכר: 5 דקות לפתיחת העונה בקליבלנד, גורדון הייוורד נפצע, בוסטון מפסידה עם החטאה של קיירי מעבר לקשת בשניות האחרונות, ומפסידה אח"כ למילווקי. סטיבנס מכנס את השחקנים, אחרי פתיחת עונה של 2 הפסדים, והם יוצאים לרצף נצחונות מרשים, שכולל גם קאמבק ב-20 הפרש מול גולדן סטייט ונצחונות מרשימים. למרות ויתור על שחקנים כמו קראודר ובראדלי, בוסטון הצליחה לשפר את ההגנה כשבראון התקדם וטייטום הראה יכולות מרשימות בתחום הזה, וגם קיירי הראה יכולות סבירות.

עונה ברובה בפסגה, קיירי נפצע במרץ ולא חוזר יותר, קצת אחריו במשחק מול אינדיאנה, סמארט ות'ייס נפצעים גם הם ואל הפלייאוף בוסטון מגיעה מהמקום השני אמנם, אך עם חששות כבדים וכשרוב הפרשנים אם לא כולם, בטוחים שבסיבוב הראשון, בוסטון יפרדו מהפלייאוף.

אז מתחיל הסיפור המרגש באמת: מול מילווקי בוסטון מנצחת ב-7 משחקים אחרי שסמארט חוזר למשחקים האחרונים, מנצחים את פילדלפיה (ומאבדים את לארקין כי היו חסרים פצועים) וגוררים את קליבלנד ל-7 משחקים. בוסטון הפגינו מנטאליות של לא משנה מי על המגרש, לא משנה מי נגדם, הם באים לנצח ויכולים לנצח.
מכירים בלוני טונס את הקטע הזה שהדמות רצה מעבר לתהום וממשיכה לרוץ, אלא שמתישהו נעצרת, מסתכלת למטה ונופלת? ככה הרגישה הסדרה מול קליבלנד. משחק 7 התחיל טוב מבחינת בוסטון, קליבלנד עשו קאמבק והסלטיקס עדיין נשארו בתמונה. ואז היה המהלך הזה:

טייטום הטביע על לברון ועוד ניגש לצעוק ולהתלהב, לברון היה בהלם והדליק מנועים, והפך להיות הלברון שמסוגל לנצח קבוצות. צעירי בוסטון ראו מולם את לברון כועס, עצרו שניה לחשוב, ובעצם הסתכלו למטה. מאותה נקודה המשחק נראה כמו משחק בין אלופת הקונפרנס לקבוצה של צעירים בלי שני הכוכבים שלה, והסלטיקס הלכו הביתה לחשוב על מה שעשו.

קיץ חם

בניגוד לקיץ הקודם, הפעם היו מאוד מרוצים מהסגל, בטח לאור העובדה שהגיע להישגים מרשימים ללא 2 הכוכבים שלהם. היתה הרגשה שיש עם מה לעבוד וצריך לתת לסגל אפשרות להראות מה הוא מסוגל לתת במלוא היכולת. אמנם ניסו לבחון טריידים על קוואי, אך הקבוצה ממש לא התכוונה לוותר על נכסים עבור שחקן שלא הסכים להגיד אם ישאר (ויותר מזה אף העביר באמצעות מקורבים מסרים שלא ישאר בבוסטון) וטייטום ובראון הוגדרו כאנטאצ'אבל. ארון ביינס נשאר חצי שניה אחרי שניתן היה לחתום, וכבר דובר על ברית שלושת הלבנים של הקבוצה שהתפתחה בינו עם ת'ייס והייוורד. המטרה העיקרית של הסלטיקס הייתה החזרת מרכוס סמארט, בסאגה שנמשכה הרבה יותר מדי. סמארט סיפר במהלך הפלייאוף שאימו גוססת מסרטן, ואמרה לו שעליו להיות עם חבריו ולשחק. בפגרה היה עסוק בעיקר איתה, והסוכן שלו ובוסטון הדליפו כל אחד מסרים סותרים. בהתחלה היה חשש שקבוצה כלשהי תציע חוזה גבוה לסמארט, אבל מתישהו נגמר לכולן הכסף, סמארט החליט שלא לחתום על הצעת ההיענות אלא על חוזה ארוך טווח וכולם היו מרוצים והדגישו כמה הם שמחים וקיטש. זמן קצר לאחר מכן סמארט עדכן שאימו נפטרה במכתב מרגש

בגזרת הספסל עמוק, בראד וואנאמייקר הגיע כדי להיות הרכז השלישי שיתן כמה דקות מנוחה נוספות לגארדים החשובים, ומהדראפט הגיע רוברט וויליאמס שחזו לו שיבחר במקום גבוה יותר. אחרי הדראפט, התגלו אצל וויליאמס בעיות ברכיים ובנוסף הוא איחר לאימונים, בבוסטון התחילו להבין למה הוא נפל. אבל אם וויליאמס יהיה כשיר ומאופס, הוא אמור להיות שחקן שמסוגל לרוץ בפיקנרול, לשמור, להיות רים פרוטקטור ולקלוע. מעין 3&B אם תרצו. (שלשות ובלוקים\שלשות ורים פרוטקטור. בניגוד ל- 3&D שיותר לפרימטר) זה כמובן תסריט אופטימי שלא יקרה בשנה הקרובה, אך טוב להיות אופטימי.

ואם כבר אופטימיים: גורדון הייוורד הודיע שהוא כשיר לחלוטין (תזכרו את ההצהרה הזו לעיתונאים)

ועכשיו מה, מה עכשיו?

סיימנו את החלק של הקיץ עם האופטימיות של גורדון הייוורד, וזה חלק מהעניין שמתחיל ותפס עניין מרכזי בקיץ: עם 8-9 שחקנים שיכולים להיות שחקני הרכב פותח ברוב הליגה, מי יפתח בחמישיה? מי ישחק וכמה? ואיך שחקנים טובים ירדו לספסל?

גורדון הייוורד כבר הדגיש שהוא יכול וכשיר להיות בחמישיה, אולם כשנשאל ישירות ענה שאין לו בעיה לעלות מהספסל כי המטרה היא הבאנר. גם טייטום אמר שאין לו בעיה לעלות מהספסל וגם רוזייר שעוד לא תופס מעצמו כעדיף על קיירי. וזה אכן אמין, כי זו לא תהיה פעם ראשונה ששחקנים טובים עולים מהספסל ומוכנים לזה, בקבוצה טובה. וכל עוד בוסטון תהיה טובה המצב ימשיך ככה. היו שמועות שהסלטיקס מתכננים להעלות את הייוורד מהספסל, לפחות בתחילת העונה כדי שיתרגל לאט, יש הטוענים שזו הסיבה שהיוורד טרח להדגיש מראש ומיוזמתו שהוא כבר כשיר לשחק בהרכב הפותח. סטיבנס עצמו עדיין לא התייחס לזה ישירות. הוא רמז שיתכן ולא תהיה חמישיה קבועה וכשהוא כן נשאל ישירות סיפק את התשובה הזאת

העניין בבוסטון ובהרכבים של סטיבנס זו לא החמישיה, כי לא משנה מי יפתח, לכולם ברור מי תהיה החמישיה ברגעים החשובים. בנוסף לכך, מה שחשוב זה כמות הדקות. בעונה שעברה קיירי הוביל בדקות את הסלטיקס עם 32, הורפורד שיחק 31 ובראון וטייטום שיחקו כ-30 דקות כל אחד.


גם השנה, ואולי במיוחד השנה, בתקווה שכולם יהיו בריאים, אף אחד לא ישחק הרבה דקות. סטיבנס מהבחינה הזאת הוא אנטי ת'יבס ואחת הטקטיקות שהוא אוהב לעשות, בעיקר נגד קבוצות עדיפות, היא רוטציה מהירה במטרה ליצור מלחמת התשה. ראו את זה בעיקר מול לברון וגולדן סטייט, כל הזמן להחליף שחקנים, להעלות שחקנים מהספסל ולהתיש את כוכבי היריבה. כשהצד השני כל הזמן צריך להתמודד מול שחקנים שעולים רעננים אחרי מנוחה וצריך לרדוף בהגנה או להתמודד מול שומרים רעננים כל הזמן, זה יעשה את שלו. ופה יבוא לידי ביטוי הספסל, החמישיה לא תשחק הרבה דקות יחסית לחמישיות אחרות, הספסל כן. כך שאף אחד לא יתייבש יותר מדי על הספסל.

הספסל של בוסטון הוא ללא ספק מהטובים בליגה (תדרגו אותו כרצונכם, מקבל כל טיעון בעד קבוצות אחרות) והוא כבר קיבל מיתוג מחדש על ידי מרכוס מוריס: BWA.  Bench With Attitude.

כפי שהסברתי, אין ספק שלספסל מתוכנן חלק מכריע באסטרטגיה של סטיבנס. מדי פעם אחד מהם גם יעלה בחמישיה עצמה, במעין הרכב שמכוון להתמודד טוב יותר עם ההרכב שמולו, או ליצור יותר בעיות להרכב מולו. סטיבנס מאוד דינמי מהבחינה הזאת, ובעוד שבתחילת הקריירה שלו בבוסטון זה קצת הפריע לשחקנים, היום הם כבר מקבלים זאת בהבנה והם גם ימשיכו להבין זאת כל עוד הקבוצה תמשיך להצליח. הם יודעים שהם יקבלו יותר דקות אם יפגינו יכולת טובה פחות בסטטיסטיקה אישית, יותר בתרומה הקבוצתית. לכן אגב לא פלא, שבתקריות שונות על ומחוץ למגרש, המעורבים הם חלק מה-BWA. מה שיש להם לתרום זה בעיקר בהאסל וב"לב", וזה מה שהם יתרמו.

אבל אחרי שהשקענו מילים רבות בספסל, סליחה, ב-BWA, שאמנם כבר יש לו מרצ'נדייז משלו, נעבור להתמקד בחמישיה, שגם אם לא תפתח, היא החמישיה של הקבוצה.

אומרים שהעתקה זו צורה של מחמאה, ובוסטון מאוד מאוד מחמיאים אם כך לגולדן סטייט. החמישיה של בוסטון בנויה מאוד לפי חמישית המוות משנה שעברה (לפני שהגיע בוגי) של הווריירס ולא במקרה. קיירי מוביל את ההתקפה ואמור להיות הנשק העיקרי שייצור בעיות עבור הגנות היריבות, ג'יילן בראון, בווינג, 2.01, שומר מצויין, קולע ומסייע לאחרים, טייטום, הפורוורד, שקולע מכל מקום ובכל דרך, גורדון הייוורד על תקן אנדרה איגודלה (יעלה גם כן מהספסל?) ווינג שמספק גם התקפה, גם הגנה וגם מנהיגות, והורפורד, על תקן הביג, שמתפעל את ההגנה ומשמש גם כמנהיג התקפי. מתישהו תראו אותו מריץ מתפרצות משל היה רכז.

הורפורד התקדם מאוד בתקופתו בבוסטון. וזה פחות משהתקדם ויותר ששמו לב ליכולותיו. הרי ביג חכם הוא תמיד היה. היכולות שלו בהנהגת הצעירים ובהיותו רכז הגנתי כבר הוזכרו פה בעבר. עדיין בריאיונות סטיבנס הבטיח שיש להורפורד עוד מה להראות, והסלטיקס צריכים אותו כמנהיג.

על קיירי והייוורד אין יותר מדי מה להוסיף, מלבד שחשוב שיהיו בריאים העונה ויחזרו כמו שצריך. שני המעניינים הם צמד הצעירים בראון וטייטום, שכרגע מוגדרים כיחידים בקבוצה כאנטאצ'אבל (לא שיעשו מחר טרייד על קיירי או הייוורד אבל, לפחות יקשיבו). ג'יילן בראון בעונתו הראשונה, היה אתלטי ששומר טוב ולא הרבה מעבר. בעונתו השניה, כולם דיברו על השיפור המרשים שעשה בקליעה לשלוש, אלא שמלבד זאת הוסיף יכולת שליטה בכדור, חדירה ובנוסף שיפור של הקיים. בעוד שכל שחקן מוסיף לעצמו בד"כ אלמנט אחד למשחק, ג'יילן הוסיף לעצמו כמה אלמנטים ולמעשה עשה קפיצת מדרגה של כמה שנים. מעניין יהיה לראות אם יעשה קפיצה דומה גם השנה (קשה מאוד להאמין) ואיזה שיפור יוסיף השנה. אם ימשיך להתקדם ככה, הסירוב לוותר עליו בתמורה לבאטלר או פול ג'ורג', יראה מוצדק ומובן בהחלט.

גם ג'ייסון טייטום התקדם. אמנם מחצית ראשונה של העונה היה ממש מרשים כשאף קלע מעבר לקשת ב-50% ב-5 זריקות למשחק, אלא שעם התקדמות העונה ירד עד 43.4% "בלבד" מעבר לקשת. לפחות ליום הולדת ה-20 שלו הוא הגיע בתור הטינאייג'ר עם אחוז השלשות הגבוה בהיסטוריה. טייטום הראה יכולת קליעה מרשימה מכל נקודה, וסיפק 1.04 נקודות לפוזשן (אחוזון 80 של הליגה) והפך גם לשומר מצויין. במהלך משחקי קדם העונה, החמיא לו טיירון לו ואמר שאין לו חסרונות התקפיים, אלא שזה לא מדוייק. טייטום הרזה יחסית התקשה לסיים ליד הטבעת, וקלע מאזור הצבע ב-57.4% בלבד (אחוזון 39 בליגה). במהלך הפלייאוף, טייטום נתקל לא פעם בשומרים אגרסיביים שהפריעו לו, ובניגוד לשחקנים אחרים שנטו ללכת להתלונן על השיפוט, כשהוא נשאל על כך, ענה את התשובה הזאת:

נכון שביום התקשורת כולם אמרו שעבדו על השלשות\העלו מסת שריר\עשו דיאטה חדשה\וכד'. טייטום הבין את החסרון העיקרי שלו, ועבד עליו. הוא סיפר שינסה להיות חזק יותר, על מנת שיצליח לסיים טוב יותר ליד הטבעת.

באם טייטום יצליח להשתפר בחלק הזה, הוא באמת יהיה נטול חסרונות התקפיים.

בצד ההגנתי, בוסטון מצליחה בשנים האחרונות להיות בטופ של הליגה בהגנה על השלוש (טופ 5 בכל אחת מהעונות האחרונות), ועושה זאת בד"כ באמצעות הגנה על הפינות. שנה שעברה סיימו הסלטיקס במקום הראשון עונתי בהגנה, זאת למרות שויתרו על עוגנים הגנתיים בדמות בראדלי וקראודר. אחת הסיבות לכך היא שויתרו גם על תומאס שהיה חור משמעותי בהגנה, סיבה נוספת היא שבוסטון הייתה הקבוצה עם החמישיה הנמוכה בליגה, עם תומאס (1.75) בראדלי (1.88) וקראודר (1.98) שלעיתים שיחק גם 4. וכשזה הופך לאירווינג (1.91) בראון (2.01) וטייטום (2.03) זה נותן את אותותיו. בריאיון שנתן, סטיבנס נשאל על הסוד להגנת הסלטיקס, וכמובן התחמק בקלישאות: "אני חושב שהסוד הוא מחוייבות ותקשורת. אם אתה באמת רוצה לנצח, אתה פשוט מתקשר עם השחקן שלידך, מחפה עליו". בדיוק כמו בגולדן סטייט, אותה בוסטון חיקתה בבנייה, יש בבוסטון אוסף של שחקנים גבוהים וחכמים, שיכולים להחליף ולשמור על כמה עמדות.

אחרי שדיברנו על כל מה שטוב נציין קצת את מה שלא. ג'יילן בראון הגיב על המעבר של לברון ואמר שהוא רצה שלברון ישאר בקליבלנד, ושבוסטון יקחו את המזרח. יש הרגשה שאיפשהו נוח לשחקנים של בוסטון להיות האנדרדוג, והשנה לראשונה זה לא יהיה המצב. הם גם הצליחו באופן עקבי לנצח את הציפיות כל שנה ב-4 השנים האחרונות, אך השנה זה יהיה מאוד קשה. כל דבר שהוא פחות מגמר המזרח (בלי קשר למיקום בעונה) יחשב ככישלון קולסאלי. אם יגיעו לגמר זה יהיה מה שמתבקש מהם וגם אם יצליחו לקחת אליפות, זה לא באמת יחשב הפתעה. הרי כבר עכשיו הם נחשבים (כנראה בצדק) האיום הגדול על גולדן סטייט.

חשוב לציין גם בהקשר הזה שהחלון של בוסטון מצומצם למדי. בקיץ 2019 קיירי אירווינג מסיים חוזה, ואמנם הבהיר שהוא מעוניין להישאר אך כבר ראינו שבליגה הזה הכל יכול לקרות (שום דבר לא בטוח מלבד מוות ומיסים). גם לאל הורפורד יש סעיף יציאה מחוזהו בקיץ הבא, אם כי הוא כנראה לא ינצל זאת (מוות ומיסים). טרי רוזייר יהפוך לחופשי מוגבל ואין כמעט ספק שקבוצה כלשהי תציע לו חוזה גבוה שבוסטון לא תוכל להשוות, ולכן בוסטון ניסתה כבר עכשיו להאריך לו את החוזה, ונכשלה. (יש אפשרות עד ה-15 לחודש אך סיכוי קלוש) בנוסף, יש את מרכוס מוריס, שלאחר שהוא ואחיו סיפקו הנחה משמעותית לפניקס בשעתו, יהיה מעוניין לקבל שכר כראוי ליכולותיו. גם כאן קשה מאוד להאמין שלבוסטון תהיה היכולת להשאירו. גם דניאל ת'ייס שהפגין יכולת מרשימה בשני צידי המגרש בעונה שעברה עד שנפצע, יהיה חופשי מוגבל וגם כאן, קשה להאמין שבקיץ הסלטיקס יצליחו להשאירו.

העובדה שהם כבר לא האנדרדוג אלא לראשונה בעידן סטיבנס הקבוצה לנצח במזרח, יחד עם קיץ 2019 המאיים לסגור את החלון, מייצרים לחץ על בוסטון. השאלה החשובה היא: האם הם יסתכלו למטה?

תחזית: הלחץ יעשה את שלו, ביחד עם העובדה שלפעמים קצת יותר מדי כשרון עלול פתאום להפריע ולגרום למשברים קטנים במהלך העונה (בתקווה שקטנים). בוסטון לא תסיים ראשונה במזרח בעונה הסדירה, אך בפלייאוף הכל יתאפס וסטיבנס יצליח לקבוע פגישה עם קר בסדרת הגמר.

וגאס חזתה לקבוצה 58.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

תגיות: , , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים 13.10.18

עדכונים ו-3 ימים לתחילת העונה!
 
 
 
 
ווג' דיווח שג'ואקים נואה מסרב לבייאאוט מהניקס מכיוון שאין לאף קבוצה בליגה מקום עבורו, מה שאילץ את הניקס לשחרר אותו בסטרצ'.

 
וההשלכות הפיננסיות של המהלך

 
לברון ג'יימס אומר שההתגברות על ההפסד ב-2011 הוא ההישג הגדול ביותר שלו.
 
קא"ט אומר שמינסוטה "רוכבים על גל רע."
 
 
פט ריילי מכחיש שהשתמש בשפה לא נאותה במהלך דיונים עסקיים.
 
אנת'וני דייוויס: "זה הכל נצחון בשבילי. רוצה להיות השחקן הכי דומיננטי בליגה."
 
לאורי מרקאנן סיפר שצפה בסרטונים של נוביצקי כשגדל.
 
לסקרמנטו היה משחק אתמול, שהלך לא משהו ברוב חלקיו. אבל בכל זאת היו מהלכים שהיוזר הרשמי רצה להשוויץ בהם. מה עשה? צנזר את התוצאה
 
בראד סטיבנס אומר שהמטרה העיקרית שלו היא לשמור את שחקני הסלטיקס רעננים.
עוד ענה על החמישיה: "זה יכול להשתנות ממשחק למשחק, ממחצית למחצית."
 
 
ג'יילן בראון חשף שכחלק מההכנות לשמירה על לברון, הוא צם במהלך סדרת הפלייאוף. לטענתו זה דווקא הוכיח את עצמו.
 
טקס ווינטר "האבא של התקפת המשולש" נפטר כזכור בחמישי. בתור מחווה, הראפטורס פשוט הריצו הלילה את התקפת המשולש.

 
 
 
 
 
המלצות על גורמים חדשים בקהילת ה-#NBA בעברית:
אורן לוי – NBA את אורן לוי אתם כנראה מכירים מוואלה ספורט, ואפילו היה לו טור פה. עכשיו הוא יצא לדרך עצמאית ושיהיה לו בהצלחה.
 
ריבת חלל – פודקאסט חדש. לכו להאזין.
 
 
 
 
 
לפוסט זה מצורף: מאמנים! מאמני יכולת זה הטרנד החדש. כיצד הם משפיעים?
 
קרא עוד

קווין לב(ד) על המרבד

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: קליבלנד קאבלירס

לדף הקבוצה:

קליבלנד קאבלירס

נשארו: קווין לאב (הארכת חוזה), ג'ורדן קלארקסון, ג'ורג' היל, רודני הוד (הצעת הענות), קייל קורבר, לארי נאנס ג'וניור, צ'די אוסמאן, ג'יי אר סמית', טריסטן תומפסון, אנטה זיזיץ'.

עזבו: לברון ג'יימס (לייקרס), חוזה קלדרון (דטרויט), ג'ף גרין (וושינגטון), אוקארו וויט (סאן אנטוניו ספרס), קנדריק פרקינס, לונדון פראנטס.

הגיעו: סם דקר, צ'אנינג פריי, דיוויד נוואבה, קובי סימונס, אייזאה טיילור (שוק חופשי), קולין סקסטון, בילי פרסטון (דראפט).

מתנדנדים: לוי ראנדולף, בונזי קולסון, ג'ון הולנד.

חמישייה: קווין לאב, לארי נאנס ג'וניור, ג'ורג' היל, רודני הוד, ג'יי אר סמית'.

ספסל: ג'ורדן קלארקסון, קייל קורבר, צ'די אוסמאן, טריסטן תומפסון, אנטה זיזיץ, קולין סקסטון, בילי פרסטון, סם דקר, צ'אנינג פריי, דיוויד נוואבה, קובי סימונס, אייזאה טיילור.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:


אז מה היה לנו שם?

בקיץ 2017, אייזאה תומאס למד בדרך הקשה שה-NBA הוא עסק קר ונטול רגשות, במיוחד אצל דני ״סנטימנטים זה לחלשים״ איינג׳.

כשקיירי אירווינג היה על המדף, איינג׳ לא היסס והעביר בטרייד את אייזאה (הפצוע) בתוספת של ג׳יי קראודר, אנטה זיזיץי ובחירת סיבוב ראשון בדראפט 2018 (באדיבות ברוקלין) לקליבלנד. ברגע האחרון, אלטמן והקאבס התבכיינו ואיינג׳ הוסיף להם בחירת סיבוב שני ב-2020.

יוצאי בוסטון לא השתלבו בקליבלנד לא מקצועית ולא חברתית. אייזאה שיחק בקליבלנד 15 משחקים והעמיד סטטיסטיקה של  14.7 נק׳, ב-25% מהשלוש ו-4.5 אס׳. גם קראודר לא מצא את מקומו בקבוצה, וגילה שטיי לו הוא לא בראד סטיבנס, ולברון ג׳יימס הוא פלופר אבל לא כמו מרכוס סמארט, וניפק 8.6 נק׳, ב-32% מהשלוש, 3.3 ריב׳ ו-0.8 חט׳, ירידה מעונותיו בבוסטון (12.8 נק׳, ב-35% מהשלוש, 5.2 ריב׳, 1.3 חט׳) וזיזיץ׳ כמעט לא ראה פרקט.

מבחינה חברתית, חדר ההלבשה היה מפולג, כולם האשימו את כולם במצב של הקבוצה, במיוחד את קווין לאב, שהיה השעיר לעזאזל.

הרעל בחדר ההלבשה זלג גם לפרקט. בזמן שאייזאה שיחק, קליבלנד היו עם offensive rating של 106.8, מקום 18 בליגה, ועם defensive rating של 114.6, מקום אחרון בליגה. וככה, גבירותי ורבותי, אי אפשר לנצח משחקים.

במהלך התקופה הזו, לברון הראה קשת של רגשות על הפרקט, לעיתים אדיש ולעיתים עצבני וחסר סבלנות. בטוויטר, לעומת זאת, הוא היה דיי עקבי והתנהג כמו פולניה זקנה עם ציוצי פאסיב אגרסיב.

כאילו לקאבס לא היו מספיק צרות1: קווין לאב שבר את היד והחמיץ 20 משחקים.

חלק מהאנשים קברו את הקאבס, אמרו שבקצב הזה, הם יעופו בסיבוב הראשון בפלייאוף, חלק אמרו שלברון שומר את עצמו לפלייאוף והוא יגיע שוב לגמר הליגה. חלק מהפרשנים טענו שהסיכוי שלברון ישאר בקליבלנד הוא גדול אם יגיע לגמר, חלק טענו שלברון כבר עם רגל בחוץ (הוא רשם את הילדים שלו לבי״ס בלוס אנג׳לס). הרעיון שאולי לברון יעזוב בקיץ שיגעה את המערכת בקליבלנד, וכך ממש לפני הטרייד דדליין, עשה לברון, זאת אומרת קובי אלטמן, 3 מגה-אולטרה טריידים.

6 שחקנים, בחירת סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שני עברו ל-4 קבוצות בליגה ב-3 טריידים שונים ובתמורה קליבלנד קיבלו 4 שחקנים חדשים. תומאס, פריי, קראודר, רוז, שאמפרט ו-וויד בחוץ. קלארקסון, נאנס, הוד והיל בפנים. וכל זה במשך כמה שעות ממש לפני סוף הטרייד דדליין.

הטירוף הזה עלה לקאבס יותר מ-50 מיליון דולר במס מותרות, אבל נתן להם קו אחורי משופר עם היל, קלארקסון והוד ובקו הקדמי את נאנס, סנטר/פורוורד ריבאונדר, אתלטי, חזק והגנתי. העתיד שוב נראה ורוד. קובי אלטמן קיבל מחמאות על הטריידים שעשה והעיר קליבלנד צהלה ושמחה. אבל לא להרבה זמן.

אגב, הטירוף הזה גם מיתג סופית את דני איינג׳ כגאון מרושע, כיוון שמהטרייד על קיירי ואייזאה, קליבלנד יצאה מאוד מאוד מופסדת. קליבלנד ויתרה על קיירי, 5 פעמים אולסטאר, אלוף NBA והמשורר והמלחין של אחד מסלי הקלאץ׳ הגדולים ב-NBA. בתמורה הקבוצה קיבלה את זיזיץ׳, בחירת סיבוב ראשון ב-2018 (קולין סקסטון) ובחירת סיבוב שני ב-2020. על קיירי כן?

כאילו לקאבס לא היו מספיק צרות2: באמצע מרץ, טיי לו לקח חופשה מסיבות בריאותיות, הפסיד 9 משחקים וחזר קצת לפני הפלייאוף. בסופו של דבר, הקאבס סיימו את העונה הסדירה במאזן 32-50 ועם המקום הרביעי במזרח.

כמה דרמה בעונה אחת. מי אמר שמשעמם בקליבלנד?

היריבה הראשונה של קליבלנד בפלייאוף היתה אינדיאנה. הקאבס היו צריכים 7 משחקים ותצוגות הירואיות של לברון כדי לנצח את הסדרה. תצוגות שלברון גם סיפק עם 34.4 נק׳, ב-35% לשלוש ו-55% מהשדה אליהם הוסיף 7.7 אס׳, 10 ריב׳, 1.4 חט׳ ובלוק למשחק.

משחק 7 למשל, יכנס לפנתיאון

בסוף הסדרה מול הפייסרס, לברון היה מותש.

בסיבוב השני, חיכתה טורונטו. אם מישהו חשב שהעובדה, שטורונטו שסיימה במקום הראשון במזרח ונתנה את העונה הכי טובה בתולדות המועדון ולברון מותש אחרי 7 משחקים אינטנסיביים, יעזרו לטורונטו לנצח את הסדרה, טעה ובגדול. בפעם השלישית ברציפות, לברון העיף את טורונטו מהפלייאוף. ובפעם השניה ברציפות, בסוויפ מהדהד. אבל עזבו, טורונטו היתה רק אתנחתא קומית בין הסדרות המתישות שהיו לקליבלנד נגד אינדיאנה ובוסטון.

בגמר המזרח חיכתה בוסטון, אמנם פצועה וחבולה, אבל יחידה לוחמת וקשוחה. הקאבס היו צריכים עוד סיבוב של 7 משחקים, עוד התעלות של לברון וניצחון נוסף במשחק מס׳ 7.

איך קבוצה, שעברה את אחת העונות הכי הזויות אבר, שהחליפה חצי סגל באמצע העונה, שסיימה במקום 29 בליגה בהגנה ומקום 23 בריבאונד, עולה לגמר הליגה? התשובה היא, כמובן, לברון ג׳יימס, הטבלה הבאה מראה, את העליה במספרים של לברון בעונה הסדירה לעומת הפלייאוף, אמנם האחוזים מהשדה ומהשלוש בפלייאוף ירדו קצת בהשוואה לעונה הסדירה, אבל אפשר לשייך את הירידה באחוזים להגנות החזקות בפלייאוף.

דקות משחק נקודות אסיסטים ריבאונדים %לשלוש %מהשדה
עונה סדירה 36.9 27.5 9.1 8.6 36.7% 54.2%
פלייאוף 41.9 34 9 9.1 34.2% 53.9%

חשוב לציין כי האמון של לברון בשחקנים, שהגיעו אחרי המפץ הגדול שעבר על הקבוצה, הלך וירד. בפלייאוף, דקות המשחק של הוד, נאנס וקלארקסון נפגעו משמעותית וירדו מ-22.9 דקות בממוצע בעונה הסדירה ל-15.2 דקות בממוצע בפלייאוף. אז מה המסקנה מכל הסיפור הזה? אף פעם אל תהמרו נגד לברון.

גמר הליגה היה כבר סיפור אחר לגמרי. פה לא היה צורך ב-7 משחקים. הווריורס הסתפקו ב-4. כשבמשחק הראשון ג׳יי אר עשה את זה והוציא ללברון את הרוח מהמפרשים.

לא שלקליבלנד היה באמת סיכוי מול המכונה המשומנת של גולדן סטייט, אבל ה-brain fart של ג׳יי אר סמית׳ היה חייב התייחסות כלשהי בטור.

קיץ חם

על שוק השחקנים החופשיים של קיץ 2018 מדברים כבר לפחות שנתיים, ובעיקר על לברון. האם ישאר בקליבלנד? האם יעזוב? ואם יעזוב אז לאן? השמועות וההימורים על הקבוצה הבאה של לברון לא הפסיקו לצוץ במשך כל עונת 2017-18. דיברו על כך שלברון ישאר בקליבלנד, יעבור ליוסטון, ללייקרס ואפילו על הקליפרס היו שמועות. לברון, כמובן, שמר את הקלפים קרוב לחזה.

וכך כשהגיע דראפט 2018 לקליבלנד לא היה מושג מה לברון מתכנן לעשות. הקאבס החליטו לבחור בקולין סקסטון במקום ה-8 בדראפט (הבחירה שקליבלנד קיבלו על קיירי בטרייד עם בוסטון). ההגיון מאחורי ההחלטה של קליבלנד היתה שאם לברון נשאר, סקסטון יכול לסייע לו ולהוריד ממנו עומס בהובלת הכדור ובקליעה, מיני קיירי אם תרצו. ואם לברון עוזב, סקסטון יסמן את הבניה מחדש של הקבוצה.

ביום השני לפתיחת שוק השחקנים החופשיים, לברון הודיע שהוא מצטרף ללייקרס.

אחרי שבהחלטה הראשונה, ההחלטה, ב-ה הידיעה, ESPN שידרו בשידור חי, ראיון של 75 דקות עם לברון בו הוא הודיע לאומה, שהוא לוקח את הכישרון שלו לסאות׳ ביץ׳ (ההחלטה, אגב, הגיעה 30 דקות לתוך התכנית), חשבתי שלהחלטה השניה, לברון יעשה הפקת ענק, לפחות תכנית ריאליטי בכיכובו. במקום, קיבלנו הודעה יבשה בטוויטר, מהסוכן של לברון, ריץ׳ פול

הפעם לא שרפו גופיות של לברון.

קליבלנד איבדו 2 סופרסטארים בשנתיים. בעוד שעל לברון לא יכלו לעשות טרייד ורק חיכו למוצא פיו, על קיירי עשו טרייד, אבל בסופו של דבר, קיבלו מעט מאוד בתמורה. Great job everybody. בקליבלנד הבינו שאם הם לא רוצים לאבד את האולסטאר האחרון שנשאר להם ולהשאר בלי כלום, יש להם 2 אופציות: להאריך ללאב חוזה או להעביר אותו כבר עכשיו בטרייד וללכת על עונת טאנקינג. דן גילברט הצהיר שהוא לא מוכן לעשות טאנקינג, מה שהשאיר את קליבלנד עם האופציה הראשונה בלבד, וכך לאב חתם על הארכת חוזה של 120 מיליון דולר ל-4 שנים. דווקא לאב, שהיה ילד הכאפות של הקבוצה, נשאר.

לאב עבר עונות לא פשוטות בקליבלנד, היום כשהוא בן 30 ואחרי פציעות, קצת שכחנו שהוא בעצם שחקן מצוין, למרות הרכות בהגנה. בעונה האחרונה, לאב קלע 17.6 נק׳, עם 2.3 שלשות במשחק ב-41.5% והוריד 9.3 ריב׳. במזרח הוא אולסטאר, ובינינו, כמה אולסטארים יגיעו לאוהיו מרצונם החופשי? לקליבלנד לא היתה ברירה, הם היו צריכים לנעול את האולסטאר היחיד שנשאר ברשותם. חוץ מזה, במקרה הכי גרוע, ולאב לא יעמוד בציפיות, קליבלנד יכולים להעביר אותו בטרייד בהמשך ולבנות מחדש.

מלבד סקסטון שהגיע מהדראפט וקווין לאב שהאריך חוזה, הצטרפו לקבוצה דיוויד נוואבה, סם דקר וצ'אנינג פריי, שחזר מגלות בת כמה חודשים בלוס אנג׳לס. שאר הסגל של קליבלנד לא ממש השתנה. רודני הוד היה חופשי מוגבל, אבל לא מצא הצעות ובסופו של דבר חתם על הצעת הענות מקליבלנד.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

טיי לו צריך להוכיח שהוא יכול לעשות ספולסטרה, שבלי לברון הוא יכול להפוך את קליבלנד לקבוצה ולהביא אותה לפלייאוף או לפחות לסף פלייאוף. רף הציפיות מקליבלנד ירד משמעותית, אף אחד לא מצפה מקליבלנד להגיע לגמר המזרח, ובטח שלא לגמר הליגה. רמות הלחץ ירדו פלאים. 

מבחינת סגנון המשחק, אתחיל בצד ההגנתי. בעונה שעברה, ההגנה של קליבלנד, עם לברון, היתה נוראית, המגמה לא צפוייה להשתנות בעונה הקרובה, לקליבלנד יש מעט שחקני הגנה (לארי נאנס ג׳וניור ודיוויד נוואבה למשל), אבל יותר מידי שחקנים שלא שומרים או מבוגרים או שניהם. אז זה הולך להראות דיי מכוער.

בצד ההתקפי, יש לטיי לו יותר סיבות לחייך. כשלאב הגיע לקליבלנד, הוא נאלץ לשנות את סגנון המשחק שלו כדי להתאים את עצמו לסגנון של לברון. עכשיו, בלי לברון בסביבה, לפחות בהתקפה, לאב יכול לחזור למהלכים שעשה ביעילות גבוהה בעונותיו במינסוטה.

בעונת 2013-14, עונתו הטובה ביותר בקריירה והאחרונה במינסוטה, לאב קלע 26.1 נק׳, הוריד 12.5 ריב׳ ומסר 4.4 אס׳. המהלך ההתקפי הכי יעיל שלו באותה עונה במינסוטה היה מהאלבו, לאב יכל לקלוע, לחסום לקלעים או למסור לשחקן אחר, כשהגיע לקליבלנד, נאלץ לוותר על התפקיד הזה לטובת לברון. והרי המספרים: בעונת 2013-14 במינסוטה לאב משחק באלבו עם 8 נגיעות בכדור למשחק. בעונתו הראשונה בקליבלנד, המספר ירד ל-2 נגיעות בכדור וכל עונה המספר רק ירד, עד שבעונה האחרונה, 2017-18, לאב סיים עם 1.6 נגיעות בכדור.

בעונה הבאה, לאב יחזור לשחק מהמקומות שהוא אוהב וטוב בהם. באלבו, בפוסט, מהשלוש, הוא יהיה האופציה הראשונה בהתקפה והכל יעבור דרכו.

אבל מה יש לקליבלנד להציע בהתקפה מלבד לאב? יש לקליבלנד עוד שחקנים שמסוגלים ליצור ולקלוע, כמו רודני הוד, ג׳ורג׳ היל וג׳ורדן קלארקסון. הבעיה ששני הראשונים פציעים ושלושתם לא נתנו תפוקה יציבה בעונות האחרונות. קורבר וג׳יי אר סמית׳ שם בשביל השלשות, אבל שניהם כבר מזמן מעבר לשיא. אולי סקסטון יוכל להשתלב בהתקפה כסקורר שני בקבוצה, יש לו את הפוטנציאל, אבל עד שהוא לא ישחק בליגה לא נדע. אופציה נוספת לשחקן שיכול לספק נקודות, הוא צ׳די אוסמאן, שבעונה שעברה הראה ניצוצות, ואמור לקבל יותר דקות העונה ולהשתפר.

בשורה התחתונה, כרגע, לקליבלנד אין סקורר יציב נוסף שיכול לספק נקודות כשצריך.

תחזית: כשלברון עזב את קליבלנד בפעם הקודמת, בתי עסק פשטו רגל, מעל העיר היה זיהום אוויר כבד, כתוצאה משריפת הגופיות של לברון והקאבס צנחו מהמקום הראשון בליגה למקום השני מהסוף. עונת 2018-19 לא צפוייה להיות כזאת מזעזעת, אבל היא תהיה רחוקה מלהיות טובה. לאב כבר היה פעם שחקן אלפא, כששיחק במינסוטה. ועכשיו בלי לברון, לאב יחזור להיות השחקן המוביל והאופציה הראשונה בהתקפה, אבל כמו בתקופתו במינסוטה, גם פה, הקבוצה לא תגיע לכלום. השיר ״your love alone is not enough״ של manic street preachers מסכם בדיוק את הנקודה הזו. אני צופה שלקליבלנד יהיו 30 ניצחונות העונה והם ימצאו את עצמם מחוץ לפלייאוף, במקום תשיעי או עשירי במזרח.

וגאס חזתה לקבוצה 31.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

תגיות: , , ,
קרא עוד

עדכונים 12.10.18

עדכונים ו-4 ימים לתחילת העונה!
 
כאמור דרק ווייט מהספרס בחוץ אלא שעכשיו שאמס מדווח שזה מוגדר עד להודעה חדשה.

 
דירק נוביצקי יהיה בחוץ… הרבה.
 
ג'ון קולינס עבר הליך לא כירורגי ויעבור הערכה מחדש בעוד 10 ימים.
 
קוין גארנט מכנה את סאגת באטלר "שיטסטורם" ואומר שמה שקורה באימון, צריך להישאר באימון.
 
פרטי העסקה בין מיאמי למינסוטה מתבררים: כפי שדיווחנו כבר סגרו על ג'וש ריצ'ארדסון דיון וויטרס ובחירת סיבוב ראשון מוגנת. ת'יבודו לאחר מכן התקשר וביקש בחירות נוספות, ועל כך ריילי הגיב במילים לא יפות שלא נתרגם.
 
ג'ימי באטלר עצמו אגב ארגן פגישת שחקנים בלבד. (ג'ף טיג הכחיש את הדיווח, באטלר עצמו אישר אותו)
 
קא"ט הגיב לבלגאן עצמו ואמר שאין לו בעיה לשחק עם כל אחד. עוד אמר שג'ימי באטלר פשוט רוצה לנצח.

 
וזה מה שלת'יבודו היה להגיד. "המצב נזיל"

 
פינת הציטוט המביך היומי משחקן וושינגטון: בראדלי ביל שמח שג'ף גרין הגיע לקבוצה, כי הוא חושב שגרין כוכב שבנוי כמו לברון.

 
הווריירס מחתימים את ג'אליל קאזינס (אח של) לחוזה למחנה אימונים.
 
קובי בריאנט ייעץ לג'ייני באס לפטר את אחיה כדי שללייקרס יהיה סיכוי טוב יותר להחתים את לברון.
 
אחרי ג'יי אר גם לונזו בול קיבל הוראה מהליגה לכסות את קעקוע ה"ביג בולר" שלו.
 
בובי פורטיס רוצה לזכות בשחקן השישי של העונה.
 
 לארי נאנס נפצע בקרסול
 
ג'בארי פארקר אומר שלעלות מהספסל ידרוש התאמות ענקיות מצידו.
אה, כן. ג'בארי עשוי לעלות מהספסל
 
ארל ווטסון בריאיון קצר על פיטוריו, פיטורי ריאן מקדונו ומה הוא ניסה לעשות בזמן הקצר שלו כמאמן פניקס
 
צ'ארלס בארקלי התארח אצל ג'ימי פאלון וכרגיל סיפק כמה אמירות משעשעות. בין היתר אומר שלא לבש תחתונים כבר 10 שנים. (וגם על הדרך עונה על כל השאלות הבנאליות ומה הוא חושב על שאק)

 
מדי הלייקרס החדשים
 
 
 
משחקים:
 
02:00 אורלנדו מארחת את הספרס
 
02:00 וושינגטון מארחת את לונג ליונס
 
02:00 דאלאס מארחת את ההורנטס
 
02:00 קליבלנד מארחת את הפיסטונס
 
02:30 הניקס נגד הנטס
 
03:00 מיאמי מארחת את ההוקס
 
03:00 שיקגו מארחת את הנאגטס
 
03:00 ממפיס מארחת את הרוקטס
 
03:30 מילווקי מארחת את מינסוטה שידור בספורט 5 לייב
 
05:00 פורטלנד מארחת את הקינגס
 
05:30 גולדן סטייט מארחת את הלייקרס
 
 
 
 
 
לפוסט זה מצורף: דירוג! גם ספורטינגניוז דירג את שחקני הליגה. ספויילר: לברון במקום הראשון.
 
 
קרא עוד

הקטר הכחול שיכול

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: פילדלפיה 76

לדף הקבוצה:

פילדלפיה 76

נשארו: בן סימונס, מארקל פולץ, רוברט קובינגטון, דאריו שאריץ', ג'ואל אמביד, טי.ג'יי מקונל, ג'יי ג'יי רדיק (הוחתם מחדש), אמיר ג'ונסון (הוחתם מחדש), פורקאן קורקמאז, ג'ארד בייליס, דמטריוס ג'קסון.

עזבו: מרקו בלינלי (סן אנטוניו), ארסן איליאסובה (מילווקי), ג'סטין אנדרסון (אטלנטה), טימותי לוואלו-קבארו (אוקלהומה סיטי), ריישון הולמס (פיניקס).

הגיעו: וילסון צ'נדלר, מייק מאסקלה (טרייד), זאיר סמית' , לאנדרי שאמט, שייק מילטון (דראפט), ג'ונה בולדן (בחירת דראפט מ-2017)

חמישייה: בן סימונס, מארקל פולץ, רוברט קובינגטון, דאריו שאריץ', ג'ואל אמביד.

ספסל: וילסון צ'נדלר, טי.ג'יי מקונל, ג'יי ג'יי רדיק, מייק מאסקלה, זאיר סמית', אמיר ג'ונסון, לאנדרי שאמט, ג'ונה בולדן, פורקאן קורקמאז, ג'ארד בייליס, דמטריוס ג'קסון (חוזה דו-כיווני), שייק מילטון (חוזה דו-כיווני).

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

אנחנו חיים בעולם של תוויות ונראטיבים שמתקבעים מהר ומסרבים להתפייד. אם יש נראטיב שאפיין את הסיקסרס מאז התחלת הפרוסס ב-2013, זו עננת הכאוס שריחפה סביב המועדון. גם אם הארגון מבפנים התנהל בשיטתיות ובנורמליות יחסית, גם אם לאורך השנים החלטות טובות התקבלו והתקדמות נרשמה, הרי שמבחוץ, הלוק של הסיקסרס תמיד זעק "קרקס". חוסר יציבות היה הדבר היחיד שנותר יציב סביב פילי.

ולכן, בגלל שמסורת זו מסורת, גם את העונה שעברה התחילה פילי עם סימני שאלה בנוגע לסגל ולזהות הקבוצה. ג'ואל אמביד, שהחלים בקיץ מפציעה, לא השתתף במחנה האימונים עד שחתם על חוזה ארוך טווח. בצד של מחולל הפציעות*, מארקל פולץ עבר פציעה מסתורית בכתף והגיע לתחילת העונה נטול ביטחון עצמי או ג'אמפר, אחרי עונת קולג'ים שבה קלע 41% משלוש.

*אין דבר כזה באמת "מחולל פציעות", אבל אני די בטוח שאם היה, פילי היו הממציאים.

אין פלא שההתחלה הייתה מגומגמת. פולץ הפך Inactive אחרי ארבעה משחקים, הקבוצה קירטעה באוקטובר-נובמבר-דצמבר והסתכלה על השמינייה הראשונה במזרח מבחוץ. אבל איפשהו באזור הכריסטמס, אליו הגיעה הקבוצה במאזן שלילי 14-18, משהו השתנה והחתיכות בפאזל החלו להידבק. סימונס הסתגל במהירות לתפקיד ה-PG שאותו לא שיחק מעולם, ונתן עונת רוקי היסטורית, אמביד היה בריא וזמין, שזה משפט שמעולם לא היה הגיוני לומר בקול רם לפני כן, רדיק פרח התקפית והרוטציה התייצבה. את ינואר ופברואר הקבוצה כבר סיימה עם מאזן חיובי (5-7 ו-3-8), ובחודש מרץ צירפה את מרקו בלינלי וארסן איליאסובה שנחתכו מאטלנטה אחרי הטרייד דדליין.

התוספת של שני הווטראנים שידרגה את הקבוצה ושלחה אותה לסיום עונה מעולה. 5-22 היה המאזן לאחר האולסטאר, כשגם פציעה של אמביד (שבר בפנים) לא מנעה ריצה של 16 ניצחונות רצופים עד לסיום העונה הרגילה, שהסתיימה במאזן 30-52 ומקום שלישי בקונפרנס. אקורד סיום של Feel Good Story נרשם במשחק האחרון של העונה, שבו הפך מארקל פולץ לשחקן הצעיר בהיסטוריה שמשיג טריפל דאבל.  

מקצועית, פילי של השנה שעברה היתה קבוצה עם טביעת יד ברורה של מאמן. שימו לב למספרים הבאים: טופ 3 במספר מסירות, טופ 3 באסיסטים, טופ 3 באחוז אסיסטים (Assist Rate), טופ 3 באחוזי יריב משלוש, טופ 5 בהגנה ל-100 פוזשנס, טופ 5 בקצב פוזשנס, בוטום 5 במספר איבודים, אחרונה בליגה במספר פיק-אנ-רול, מקום 29 בזריקות לשלוש מהפינה (4.8 זריקות לערב בלבד), מקום 29 במספר עבירות שביצעה. קבוצה של קצוות. פילדלפיה של העונה שעברה רצה בכל הזדמנות, נעה בלי כדור בהתקפה בלי סוף, הניעה כדור במהירות כמו שמלמדים בקט-סל והראתה הגנה מעולה. מצד שני, משחק ההתקפה לא השיג מספיק זריקות שלוש איכותיות מהפינה, הריצה והמסירות הרבות גרמו לאיבודים רבים (במיוחד אמביד עם 3.7 איבודים לערב), הילדים הרביצו לא מעט ובכך נתנו ליריבות לזרוק יותר מהקו והשימוש המועט בפיק-אנ-רול התגלה כבעייתי בפלייאוף.

שינוי הנראטיב סביב הקבוצה היה מטאורי. פילי עברה במהירות מסטטוס ה"ברווזון המכוער של הפרוסס" לדארלינג של כל האנליסטים. תקשורתית וציבורית, חטאי הינקי נסלחו והפכו לעבודת ריבילדנג מזהירה. ביל סימונס, אחד שזורם לו דם סלטיקס ירוק בורידים, הכריז בתחילת הפלייאוף שהוא שם את הכסף שלו על זה שפילי לוקחת את המזרח. בסיבוב הראשון זה נראה טוב מאוד כשפילי גוברת על מיאמי הקשוחה 1-4. לסדרה בחצי גמר המזרח מול בוסטון, הנמסיס הותיקה, הקבוצה הגיעה מעט זחוחה, ספגה תבוסה במשחק הראשון, הפסידה עוד שלושה משחקים צמודים והודחה בתוצאה 1-4.

הסדרה הזאת היתה נייר לקמוס עבור פילי. בוסטון ודאי לא היתה כישרונית יותר, אבל בהחלט מאומנת ואפקטיבית יותר מפילי בחמש הדקות האחרונות של כל המשחקים הצמודים. כמו רב אומן בשח-מט שתוקף יריב נחות ממנו, בראד סטיבנס ידע למצוא בקיעים בסגנון של בראון. הוא חשף נקודות תורפה בהגנה בכנפיים אצל פילי והתעלל ברדיק ובעיקר בבלינלי התקפה אחר התקפה, הוא הפשיט את בן סימונס עירום ועריה מול כל אמריקה כשהצליח להגביל אותו התקפית, הוא העמיד את ארון ביינס על קשת השלוש כדי להוציא את אמביד מהצבע והאוסטרלי גמל לו עם תצוגת שלשות לא אופיינית, והוא חידד את זה שהגנה סופר-צמודה על קובינגטון, רדיק ובלינלי (שמתקשים לייצר בכדרור) נוטלת חלק גדול מהעוקץ של משחק ההתקפה השוטף והמסוגנן של בראון. 

למרות התבוסה הכואבת לבוסטון, היציאה לפגרה הותירה את הקבוצה עם מנה גדושה של אופטימיות. פילי הייתה קרובה בשלושה מתוך ארבעת ההפסדים בסדרה, והחסרונות שסטיבנס חשף ניראו כניתנים לתיקון. אבל בקבוצה של קצוות כמו פילי, אופטימיות היא בסך הכל מילת קוד ל"או או, הצרות בדרך". לכולם היה ברור שאחרי השיא תבוא נפילה.

קיץ חם

כמעט כמו רצח רבין, כל אחד מאיתנו זוכר היכן הוא היה כששערוריית "טוויטרגייט" התפרסמה. טוב, לא כל אחד מאיתנו. טוב בעצם אף אחד לא זוכר, אבל היי, בעונה רוויית פרשיות מוזרות זו עדיין הייתה וואחד פרשייה הזויה. כשלושה שבועות לפני הדראפט, נתפס ה-GM בראיין קולאנג'לו כאחראי-שותף יחד עם אשתו להפעלת מספר חשבונות טוויטר שדרכם הדליף סודות מהקבוצה, ביקר את ברט בראון, אמביד, פולץ, סם הינקי, מועדונים ושחקנים בליגה וניסה בעיקר לפאר את שמו.

בין אם הייתה זאת אשתו שפעלה על דעת עצמה כדי לטפח את התדמית של בעלה ובין אם קולאנג'לו הפעיל את החשבונות בעצמו, הנזק לשמו ולמועדון התקבע. המוטיב החוזר בסיפור של פילי שב והופיע. הנה שוב נותן עץ הראנינג-גג שנקרא פילי פירות. הנה עוד סיפור שלא קשור ליכולת על המגרש שמעסיק את כולם. הנה חוזר הקרקס. עולם ה-NBA געש, לברון מצא זמן ללגלג והמועדון למוד הפרשיות הגיב מהר יחסית, פיטר את קולאנג'לו, ומינה את ברט בראון ל-GM זמני, זמן קצר לפני הדראפט.

בדראפט, בראון הצליח ללבוש היטב את כובע ה-GM ולהתעלם מכובע המאמן שכולל רצון אינהרנטי לחזק את הסגל בהווה בכל מחיר. בעיסקת דראפט שהצביעה על חשיבה עתידית עמוקה, וויתר בראון על מיקאל ברידג'ס שנבחר עשירי ונראה כשחקן כנף שמוכן לתרום מיידית. תמורתו קיבל בראון מפיניקס את הבחירה ה-16 שהפכה להיות זאיר סמית', שנראה לא בשל עדיין, וגם בחירת סיבוב ראשון לא מוגנת בדראפט 2021 של מיאמי, כשהמחשבה של בראון היתה שנכס דראפט נוסף יהיה בעל ערך רב בעתיד. סמית' עצמו, פרשמן אולטרא-אתלטי מטקסס-טק, זכה מבראון להשוואות לקוואי לנארד אותו אימן בסן אנטוניו. 

לפרי אייג'נסי נכנסה הקבוצה עם מספיק מקום תחת הקאפ להחתמת שחקן מקס. ברט בראון הכריז ש"או שאנחנו רודפים אחרי סטארים או מפתחים סטארים אצלנו", אבל החלום על הגעת לברון או פול ג'ורג' נותר בגדר חלום בלבד כבר אחרי ארבעה ימי פרי אייג'נסי. מכאן עבר על הקבוצה קיץ יחסית רגוע – פילי ביצעה מהלכים רוחביים בספסל, שמרה על ליבת הסגל מהעונה שעברה עם החתמות של רדיק (13 מיליון דולר לעונה) ואמיר ג'ונסון (2.4 מיליון דולר), השתמשה במקום הפנוי שהיה לה תחת תקרת השכר כדי להביא את ווילסון צ'נדלר בחינם בטרייד מדנבר, ובעיקר לא החתימה אף שחקן על חוזה ארוך טווח במטרה לשמור מקום תחת הקאפ לשחקן עם חוזה מקס גם לקיץ הבא.

באמצע חודש ספטמבר קידמה ההנהלה את אלטון בראנד הלא מנוסה, שרק לפני שנתיים עוד השתתף במחנה האימונים של הקבוצה כשחקן, לתפקיד ה-GM. התקווה במועדון היא שבראנד יביא סוף סוף יציבות ועקביות לתפקיד שידע כבר חמישה איושים שונים מאז רכשו הבעלים הנוכחיים את הקבוצה ב-2011.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אז אם הרדיפה אחרי סטארים כשלה, לקבוצה נותר רק "לפתח סטארים" ולבנות על המשולש סימונס-אמביד-פולץ, אבל כשם שהאפסייד כאן אדיר, כך גם רוקד הדאונסייד במחול של סימני שאלה.  

נתחיל באניגמה מספר 1: בן סימונס והג'אמפר. בפראפראזה על צ'רצ'יל אפשר לומר שמעולם לא כתבו רבים כל כך על ג'אמפ-שוט יחיד כל כך. מלהיב ככל שהפוטנציאל שלו יכול להיות, לכולם ברור שסימונס חייב גם אלמנט של קליעה מרחוק, ושהלקות הזאת מונעת ממנו קפיצת מדרגה. אחרי ארבעה משחקי הכנה ואחרי שהצהיר שגם העונה הוא לא מתכוון לזרוק משלוש, נראה שסימונס אפילו לא מנסה לאיים על הסל מבחוץ. עד כמה זה אקוטי עבורו? 69.3 אחוז מהזריקות של סימונס נזרקו ממרחק של פחות מ-5 רגל (כ-1.5 מטר) מהסל. זה עבד טוב בעונה הרגילה, אבל בפלייאוף, כאמור, בוסטון ידעה לעצור אותו עם הרבה פיזיות בצבע ונטרול חכם של משחק המעבר הקטלני שלו באמצעות עזרה של גבוה נוסף (בדרך כלל ארון ביינס) שחיכה לו באזור קו העונשין עם ידיים פרוסות לצדדים כדי לנטרל את היכולת של סימונס להגיע לצבע. מעניין יהיה לראות אם קבוצות נוספות יאמצו את הצעד הטקטי הזה מול פילי כדי לחבל במשחק המעבר האפקטיבי של הקבוצה. החולצות שאוהדי בוסטון הכינו לו עם הכיתוב Shoot a 3 Coward מנציחות נראטיב של שחקן פאסיבי, ויש רק בן אדם אחד שיכול לשנות את המצב. אבל לפחות לפי ההכנה, סימונס לא מוכן לצאת מאזור הנוחות שלו.

הגנתית, סימונס ימשיך להיות מגן אישי וקבוצתי מצויין וסוויצ'אבילי שיכול לשמור, תיאורטית, על עמדות 1-5. הנתון החבוי הכי מעניין לגביו מראה שסימונס דורג שלישי בעונה שעברה (אחרי ראסל ווסטברוק וג'ימי אני-פשוט-לא-אוהב-אנשים-אחרים באטלר) בקטגוריית Loose Balls Recovered עם 1.8 הצלות למשחק, נתון שמוסיף להדגיש את נטיות הגארד והזריזות הלא קונוונציונליות שלו.

ואם אצל סימונס האניגמה היא סביב אלמנט יחיד שחסר לו במשחק, אצל מארקל פולץ (להלן 'אניגמה מספר 2'), החידה היא כבר ממש כתב סתרים מוצפן של חמיצר והפער בין הריצפה לתקרה הרבה יותר גדול.

סיפורי הפציעה, הג'אמפר שנעלם ועונת הרוקי האבודה של פולץ ב-2017/8 כבר נטחנו עד דק. כדי לשפר את יכולות הקליעה שלו ולהשאיר את עונת הרוקי האיומה מאחוריו, פולץ קרע את התחת בקיץ האחרון, וזרק 150 אלף ג'אמפרים. בקבוצה מקווים שפולץ יוכל לאיים על הסל מבחוץ באפקטיביות, ובכך לחזור להיות הנשק ההתקפי התלת-מימדי (חדירה-חצי מרחק-שלשות) שפילי קיוותה לו בקיץ שעבר.

מתוך הרצון להחזיר לפולץ את המוג'ו, כלקח מהסידרה נגד בוסטון וכדי לגוון את משחק ההתקפה, הקבוצה מתכוונת להשתמש יותר בפיק-אנ-רול ופולץ מיועד להיות מוביל הכדור במצבים האלה. וכדי לתת לפולץ את כל הביטחון, בראון מוכן לקחת הימור נועז יחסית – להכניס אותו לחמישייה על חשבון ג'יי ג'יי רדיק. לחמישייה של פילי בעונה שעברה עם סימונס, רדיק, קובינגטון, שאריץ' ואמביד היה את ה-Net Rating הטוב בליגה (21.4+). ועדיין, עבור פרוייקט השיקום של פולץ בראון החליט לפרק את הקומבינציה הזאת.  

איך זה נראה עד עכשיו? משחקי הכנה ב-NBA הם חיה מוזרה שלא תמיד ניתן להסיק ממנה מסקנות, אבל אחרי 4 משחקים נראה שפולץ עדיין מהוסס, עדיין מחפש את הזהות שלו בהתקפה ונראה שהוא משחק עם משקולות. חוסר הנוחות שלו זועק וככל שפולץ מסרב לזרוק מבחוץ, כך גובר העיסוק ביכולת הקליעה שלו, מה שוודאי לא מוסיף לו שקט. המצב כל כך מגוחך, שסל השלוש הראשון (והיחיד) שלו בהכנה זכה לכותרות. אם אלו יהיו פני הדברים גם בעונה רגילה, המצב מעמיד בפני בראון דילמה – מצד אחד פולץ חייב את המרחב שלו לגדול, לטעות וכך לצבור ביטחון, אבל אם הוא לא משחק עם מנטליות אלפא תוקפנית והמשא שהוא נושא עליו כל כך כבד, אז פולץ הופך מנשק מתוחכם ורב-גוני לנטל. 

השאלה שכרגע אין עליה תשובה ואשר צפויה לקבוע הרבה לעתיד העונה (וגם אלו שאחריה) היא שאלת השילוב בין סימונס ופולץ. בליגה שהתמכרה לקליעה משלוש כמו טינאייג'ר שפגש בפורטנייט לראשונה, חמישייה שבה משחקים שני שחקנים נטולי קליעה משלוש פשוט לא תצליח. אז אם סימונס אינו איום משלוש, יכולת הקליעה של פולץ מבחוץ תקבע לפילי בעצם… הכל. יש לו קליעה מבחוץ? לפילי יש שני יוצרים מיוחדים שהסינרגיה ביניהם צריכה למקסם את היכולות של שניהם ולשדרג את הקבוצה. אין לפולץ קליעה מבחוץ? הוא לא שחיק ליד סימונס, מה שמשאיר לו בערך 15 דקות לערב. או במילים אחרות: לאיפה הוא עובר בטרייד ומתי?

אצל אמביד הדברים ברורים יותר. הוא כבר הכריז על זה שהוא שואף להיות בדיון ה-MVP בסיום העונה, ושהוא הולך להתרכז יותר במשחק התקפה כוחני קרוב לטבעת (Bully Ball). בסדרה נגד בוסטון הוא נראה עייף מאוד וחסר כושר גופני, ואם הוא שיפר את האלמנט הזה בקיץ, הווליו לפילי ברור בשני צידי המגרש. מספיק לחשוב על זה שאמביד שיחק רק 30.3 דקות לערב בעונה שעברה, כדי להבין מה יכולות לעשות לקבוצה עוד שלוש-ארבע דקות שלו. הגנתית, אמביד היה שומר הטבעת הטוב בליגה (אחוז זריקות היריב ליד הטבעת הנמוך ביותר) וכמו שדאריו שאריץ' אמר לאחרונה כשנשאל על משחק ההגנה שלו עצמו: "עם ג'ואל מאחוריך, מי בכלל צריך לשחק הגנה?" אם אמביד ישפר את אחוז העונשין שלו מהעונה שעברה (77%) ואת האחוז משלוש (31%) ויפחית את מספר האיבודים שלו (3.7 לערב), האפקטיביות שלו יחד עם הדומיננטיות שהוא מקווה לה בצבע, יכולות בהחלט להכניס אותו לדיון ה-MVP.

משלימים את החמישייה רוברט קובינגטון ודאריו שאריץ'. קובינגטון, שיכול להיות אבטיפוס למודל ה-3 & D (שחקן כנף שמצטיין בהגנה ובקליעה משלוש) חתום על חוזה מצוין לעוד ארבע שנים, בהן יקבל רק כ-45 מיליון דולר (או.קיי בראיין קולאנג'לו, עשית גם דברים טובים) ואף זכה להיכלל בחמישיית ההגנה של העונה בשנה שעברה. הוא הופיע בצמרת של מספר מדדים סטטיסטיים הגנתיים, ביניהם הובלת הליגה בהסטות כדור, Deflections, עם 3.9 למשחק. מצד שני הוא גם מדורג בראש המדד האנליטי הידוע של "מיהו השחקן שהכי מטריף את אוהדי פילי עם חוסר יציבות בקליעה". שאריץ', שנחשב לאחד מחביבי הקהל בעיר, מוסיף לחמישייה קשיחות מנטלית, יכולת מסירה, קליעה משלוש (הקפיץ את האחוז שלו לשלוש מ-31.1% ב-2017 ל-39.3% בעונה שעברה) ומהלכים ווינריים.

בספסל, אחרי עונה נהדרת מבחינת מספרים בהתקפה עם 17.1 נק' לערב, יקבל  ג'יי ג'יי רדיק את התפקיד של מרקו בלינלי, ווילסון צ'נדלר ייתן ניסיון וקשיחות בעמדות 3-4, מייק מוסקלה (אחוזון 81 בליגה באחוזים לשלוש מהפינות בעונה שעברה) יצטרך להתעלות כדי להגיע לרמת התרומה של ארסן איליאסובה, טי.ג'יי מקונל ימשיך להיות ניצוץ שמחשמל את הקבוצה וטורף את הפארקט, אמיר ג'ונסון ימשיך לתת מלחמה, מנהיגות בחדר ההלבשה ובדרך נס כלשהי להיות דארלינג של מומחי אנליטיקס, והרוקי זאיר סמית' שעבר גם הוא דרך בובת הוודו* של הפציעות בפילי וייעדר עד דצמבר, ינסה לפלס לעצמו מקום ברוטציה.

*אין דבר כזה באמת "בובת וודו של פציעות", אבל רבאק, מה יש להם שם עם פציעות?!

תחזית: מצד אחד, ליבת הסגל נותרה על כנה. מצד שני, פילי כבר לא תתפוס אף אחד לא מוכן ולראשונה מאז עידן הפרוסס תצטרך להתמודד עם ציפיות ולחץ מתחילת העונה. מצד אחד החמישייה האפקטיבית תפורק, מצד שני, מארקל פולץ יכול להיות שידרוג לכל גארד שהיה בפילי מאז ששיחק בה אחד שקראו לו אלן סאמת'ינג. מצד אחד הם די בריאים כרגע, מצד שני, זה בדיוק הסימן להליך אורתופדי-כירורגי קרב ובא. מצד אחד הרוטציה לא ברורה כי פולץ, מצד שני אמביד נראה נחוש לטרוף את הליגה. נו, Take a Guess Coward. אז הראש אומר 50 ניצחונות ומקום שלישי-רביעי במזרח. הלב אומר עונה גדולה ועוד צעד קדימה בדרך לרכישת מעמד קבע של קונטנדרית עם 56 ניצחונות וגמר מזרח מול הנמסיס בירוק. הלב מנצח תמיד, לא?

וגאס חזתה לקבוצה 53.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

תגיות: , , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות