Sample Page

הנבואה ניתנה לשוטים

כמידי שנה, משה דוידוביץ' כותב את התחזיות שלו לעונה הקרובה. חלק מהתחזיות משוגעות, חלק הגיוניות, הרוב מצחיקות ותחזית אחת עצובה.

הנבואה ניתנה לשוטים – 30 תחזיות לעונה הקרובה:

1) על אף החולשה היחסית של החלק התחתון במזרח, החלק העליון יהיה טוב מהצפוי, חמש קבוצות במזרח יגיעו לחמישים נצחונות ומעלה – בוסטון טורונטו מילווקי אינדיאנה ופילי.

2) דווקא פילי תהיה זו בלי יתרון הביתיות בפלייאוף – ההחלפה של בלינלי ואיליאסובה בוילסון ״שיט שוב פציעה״ צ׳נדלר ובמרקל ״מישהו מוכר ביטחון עצמי?״ פולץ, תהיה קשה מהצפוי.

3) מיאמי וגם וושינגטון יעלו לפלייאוף במזרח, למרות שאי שם בסוף דצמבר ג’ון וול יחטיף סטירה לדוויט הווארד. זה יגיע לו.

4) על המקום האחרון בפלייאוף במזרח יתמודדו שארלוט ודטרויט. הפחות גרועה תהיה דטרויט.

5) במערב יוסטון וגולדן סטייט ישייטו ל-60 נצחונות.

6) לכרמלו אנתוני ייפול האסימון והוא יבין את תפקידו, יעלה מהספסל ויהיה השחקן השישי של העונה. או שנמצא חיים על מאדים. אחד מהם. לא בטוח מה יותר סביר.

7) יוטה ואוקלוהומה סיטי ינצחו חמישים נצחונות פלוס ויגיעו לפלייאוף עם יתרון ביתיות.

8) דנבר, פורטלנד, וניו אורלינס יהיו 5-7. הלייקרס ישתחלו לפלייאוף מהמקום השמיני. בפלייאוף לאנס סטיבנסון ישכח שהוא עם לברון בקבוצה וינשוף לו באוזן. 4-1 לגולדן סטייט.

9) זה אומר שאחרי 21 שנים רצופות בפלייאוף, פופוביץ' יראה את הפלייאוף מהבית. דאם. אפילו שאני מעלה את זה על הכתב אני לא מאמין לעצמי.

10) ממפיס תסיים במקום התשיעי, ובאופן עוד יותר מפתיע, צ’נדלר פרסונס יצליח להשלים חמישים משחקים בעונה, לראשונה מאז שיאיר לפיד היה שר אוצר.

11) פיניקס תסריח את הפרקט, אבל דיאנדרה אייטון גם יזכה בתואר רוקי העונה וגם יזכה בתואר הרוקי שנראה הכי מבוגר מאז גרג אודן.

12) המצב של אורלנדו בעמדת הרכז יהיה כל כך גרוע עד שההנהלה תרים טלפון לאירופה לבדוק אם לגל מקל יש ביי אאוט.

13) אין לו.

14) הניקס יהיו הקבוצה הגרועה בליגה, פורזינגיס ישחק לראשונה באמצע מרץ.

15) דמרקוס קאזינס ודריימונד גרין ילכו מכות באימון, קארי יילך להפריד ודוראנט יצייץ על זה מחשבון טוויטר מזוייף. סטיב קר יחייך.

16) קווין סניידר יגמור שני במירוץ למאמן העונה וגם יקבל הצעה לככב ברימייק של הסופרנוס.

17) מייק בודנהולזר יזכה בתואר מאמן העונה, אבל אף כתב לא יצליח לאיית נכון גם אנטטקומפו וגם בודנהולזר באותה פסקה שמודיעה על הזכייה.

18) אף אחד בבוסטון לא ישחק יותר מ-29 דקות למשחק – שיא ״שלילי״ של כל הזמנים.

19) באטלר יועבר בטרייד למיאמי, במשחק הראשון שלו מול מינסוטה הוא יצעק על טאונס שהוא soft, טאונס יירד לחדר ההלבשה בוכה ומייד יתחיל משחק פורטנייט כדי להרגע.

20) אפילו עד סוף העונה אף אחד לא באמת יזכור מי המאמן של שארלוט.

21) לוק וולטון יתקשר באמצע ינואר לדיוויד בלאט בבכי, כדי לקבל עצות מה לעשות כדי שלברון יקשיב לו.

22) דיוויד בלאט יצחק בקול גדול. ואז שתיקה.

23) לאייזאה תומאס יהיה בדנבר משחק של 50 נקודות. מייד במשחק הבא הוא ייפצע.

24) סקרמנטו תעלה לפחות פעם אחת למחצית שנייה של משחק, עם הרכב שכולל חמישה סנטרים. וילי קאולי סטיין לא רכז טוב מסתבר. הם יפסידו את המשחק הזה. וגם כמעט כל משחק אחר.

25) יוקיץ מסיים משחק עם טריפל 15 – בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים.

26) בן סימונס יזרוק שלשה בסוף מרץ ויקלע אותה. הוא יסיים עם 1/1 מהשלוש העונה בדרך למאזן מושלם משלוש. דרו האנלן יקבל העלאה.

27) ילדים בטורונטו לא יוכלו להרדם במשך חודש אחרי שקוואי יצחק שוב במסיבת עיתונאים אחרי נצחון.

28) רודי גובר יהיה שחקן ההגנה של העונה עם תשעים אחוז מקולות הבוחרים, וממש יתעצבן שהעשרה אחוז הנותרים לא הצביעו לו.

29) שיקגו תספוג 150 נקודות למשחק לפחות פעם אחת העונה.

30) השמיים כחולים, המים רטובים, אורן חזן גזען, 2+2 הם ארבע וגולדן סטייט אלופה.

שתהיה לנו עונה נהדרת!

תגיות: ,
קרא עוד

קוואי להשכיר

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: טורונטו ראפטורס

טורונטו ראפטורס

נשארו: קייל לאורי, סרג' איבקה, יונאס ואלנצ'יונאס, או ג'י אנונובי, סי ג'י מיילס, נורמן פאוול, מלאכי ריצ'רדסון, פסקל סיאקם, דלון רייט, פרד ון וליט (הוחתם מחדש).

עזבו: דמאר דרוזן, יקוב פלטל (טרייד), לוקאס נוגיירה (ללא קבוצה).

הגיעו: גרג מונרו (שוק חופשי), קוואי לנארד, דני גרין (טרייד).

מתנדנדים: לורנזו בראון (חוזה לא מובטח).

חמישייה: קייל לאורי, דני גרין, קוואי לנארד, או ג'י אנונובי, יונאס ואלנצ'יונאס.

ספסל: פרד ון וליט, דלון רייט, סי ג'י מיילס, סרג' איבקה, גרג מונרו, נורמן פאוול, מלאכי ריצ'רדסון.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

את הפריוויו לעונה הקודמת התחלתי במשפט: אותו מאמן, אותם כוכבים, שום דבר לא השתנה. ההתחלה הייתה נכונה, ההמשך ממש לא. טורונטו עברה שינוי מוחלט בשיטת המשחק שלה. לא עוד לאורי ודרוזן עושים את כל העבודה בהתקפה, הקבוצה עברה לשחק מהר והניעה את הכדור, והתוצאות לא איחרו להגיע. טורונטו רצה חזק בצמרת המזרח, וסיימה את העונה במקום הראשון, 4 משחקים לפני בוסטון. זה קורה למרות שקייל לאורי חווה ירידה משמעותית ביכולת – 42% מהשדה לעומת 46% בעונה לפני, זורק פחות, מגיע לקו פחות, וקולע 6.2 נקודות פחות.

שיטת המשחק החדשה הביאה לידי ביטוי המון דברים אחרים: דמאר דרוזן זרק פחות, קלע פחות (ירד מ-27.4 נקודות למשחק ל-23), אבל היה יותר טוב. הוא מסר יותר, והתחיל לזרוק שלשות. האחוז עדיין בעייתי (31%) אבל היו לו 2-3 משחקים שבהם הוא קלע וזה הפך אותו לשחקן בלתי עציר. או ג'י אנונובי השתלב מצויין מהרגע הראשון והוכיח שהפציעות שעבר במכללות לא השפיעו עליו, בטח לא בכל מה שקשור להגנה. ההתקפה הייתה בוסרית, אבל איזו הגנה. ואלנצ'יונאס היה טוב מאוד בדקות מוגבלות. הספסל היה הספסל הטוב בליגה בעונה הרגילה (למרות שנורמן פאוול התאדה אחרי שקיבל חוזה גדול). פרד ון וליט, דלון רייט, סי ג'י מיילס, פסקל סיאקם ויקוב פלטל עשו שמות בספסלים של היריבות, שמרו, רצו ושיחקו מצויין. הם סגרו הפרשים ופתחו פערים. כל מה שקבוצה צריכה מהספסל. דרוזן חיפה על לאורי והספסל חיפה על הלמלמיות של איבקה, שמרוויח 20 מליון דולר לעונה.

הראפטורס היו כל כך טובים, שבינואר התחילו הדיבורים הרגילים ששאלו האם השנה הם יעשו את זה. האם השנה הם יצליחו להביא את היכולת מהעונה הרגילה לפלייאוף. מליוני מילים שנשפכו על השאלה הזו, וככל שהתקרבנו לאפריל רובם ככולם הסיקו שהתשובה היא כן, אבל כידוע, התשובה הייתה לא מהדהד.

בסיבוב הראשון הם הצליחו להסתבך מול ג'ון וול ו-וושינגטון לפני שנצחו ב-6 משחקים. בסיבוב השני הם קיבלו את הנמסיס, לברון, ובדיוק כמו בעונה שעברה, זה נגמר בסוויפ קליל. קליבלנד הגיע למשחק הראשון מותשת אחרי סדרה קשה נגד אינדיאנה וזה לא שינה כלום. טורונטו הובילה לאורך המשחק בהפרשים דו ספרתיים והצליחה להפסיד לקבוצה מותשת אחרי הארכה. זה היה הפסד רע בבית, ומיד אחריו הגיעה תבוסה לקליבלנד, שוב בבית. במשחק השלישי בקליבלנד, טורונטו ניסתה והצליחה לכפות שיוויון 103 בשניות הסיום, אבל לברון ג'יימס קלע סל נצחון. המשחק הרביעי היה לפרוטוקול. נגד אינדיאנה קליבלנד הייתה צריכה שבעה משחקים. נגד בוסטון ללא קיירי והייוורד, קליבלנד היו צריכים שבעה משחקים. דווקא נגד מי שהייתה אמורה להיות הקבוצה הטובה במזרח, קליבלנד עשו סוויפ קליל. זה אומר דבר אחד, זה כבר לא רק הכדורסל. לברון נמצא עמוק בראש של שחקני הראפטורס.

הביקורת על הקבוצה הייתה מסיבית, והשינויים מיהרו להגיע.

קיץ חם

טורונטו לא חיכתה הרבה, ומייד אחרי הסדרה נגד קליבלנד היא פיטרה את דווין קייסי. האירוניה היא שחודשיים אחרי הפיטורים, קייסי זכה בפרס מאמן העונה. הראפטורס התחילו בחיפושים ארוכים אחרי מאמן חדש, כשאפילו שארונאס יאסיקביצ׳וס רואיין לתפקיד. בסופו של דבר, הראפטורס החליטו להביא פתרון מהבית והם קידמו את ניק נרס, עוזר המאמן של קייסי, לעמדת המאמן הראשי. נרס קיבל את רוב הקרדיט על השינוי במשחק של הראפטורס במהלך העונה, ועכשיו מקבל את הקבוצה לידיו.

בגזרת השחקנים ידיהם של הראפטורס היו קשורות. אחרי שהחתימו בקיץ שעבר את לאורי, איבקה ופאוול על חוזים גבוהים, הם התחילו את הקיץ מעל המס. הם חיפשו איך להפטר מהחוזים של איבקה ופאוול, אבל אין קונים בליגה לחוזים רעים. סיכוי גבוה שאיבקה ישאר שם בעונה הקרובה, טורונטו עדיין מחפשים קונה לפאוול. הראפטורס נמצאים 15 מליון דולר מעל המס וישמחו להקלה, אבל לא נשארו בליגה קבוצות עם קאפ ספייס, ככה שהם כנראה תקועים איתו, או שיצטרכו לקחת חוזה רע בתמורה לחוזה רע. הדבר היחיד שנעשה היה השארת ון וליט על חוזה של 18 מליון דולר ל-2 עונות. ון וליט נתן עונה טובה ומצפים שימשיך גם בעונה הבאה. מדובר בחוזה טוב לשני הצדדים. מהצד של טורונטו כי מדובר בחוזה קצר ויחסית נמוך ומהצד של ון וליט מדובר בחוזה טוב, כי אין כסף בשוק, וסביר שלא היה מוצא קבוצה אחרת שתשלם לו.

לא היה נראה שמשהו גדול עומד לקרות, עד שמשום מקום, וגאס סימנה את הראפטורס כפייבוריטים לקבל את קוואי. וגאס הקדימה את כל הפרשנים והצייצנים למינהם, אף אחד לא ממש ידע מה וגאס יודעת שהם לא יודעים, אבל מסתבר שוגאס ידעה. כמה ימים אחרי שוגאס פרסמה את הליין, באמצע הלילה (בארה"ב, בוקר בישראל) התחילו להופיע הציוצים ועד אחה"צ טורונטו רכשה מסן אנטוניו את קוואי לנארד ודני גרין בעלות יחסית נמוכה: דמאר דרוזן, יקוב פלטל ובחירת סיבוב ראשון מוגנת. העובדה שטורונטו הצליחה לבצע את הטרייד בלי לותר על אנונובי, רייט או סיאקם היא גניבה. דרוזן הוא כבר סיפור אחר.

דרוזן היה אהוב האוהדים בקנדה, השחקן האמריקאי הכי בכיר שאימץ את קנדה לביתו ובעל חוזה עצום לעוד 3 עונות, עם כ-28 מליון דולר לעונה. לגבי קוואי, הראפטורס לוקחים סיכון איתו, בתקווה לשחזר את מה שאוקלהומה סיטי עשתה עם פול ג'ורג' (השמועות סביב ג'ורג' בקיץ שעבר היו שהוא הולך ללייקרס ובסופו של דבר הת'אנדר הצליחו להשאיר אותו). קוואי רצה ללוס אנג'לס (לא ברור אם רק ללייקרס), ויצטרך להעביר את העונה הקרובה בטורונטו הקרה, שתעשה מאמצים גדולים לרצות אותו כדי שישאר.

אם הניסוי הזה לא יעבוד, לא נורא. לאורי כבר מתקרב לסוף הקריירה ונראה מאחורי השיא. הקבוצה תלך לפירוק ותבנה על הצעירים שלה. אם זה יעבוד, עוד יותר טוב.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בפעם האחרונה שראינו את קוואי משחק עונה מלאה הייתה 16-17

קוואי נבחר לחמישיה הראשונה והיה שלישי בהצבעות ל-MVP (היה צריך לזכות. מבין השלישיה הראשונה הוא היחיד שמשחק ב-2 צידי המגרש ולא מנפח סטטיקות). זו הייתה עונה מופלאה של שחקן שלא ראינו כמותו המון זמן. שומר אדיר, שחקן התקפה נפלא, שחקן שמוביל קבוצה בשני צידי המגרש, עם דגש על מוביל וקבוצה. ההתקדמות של קוואי מאז הגיע לליגה הייתה אקספוננציאלית. ואז הגיעה העונה שעברה. זו לא הפציעה, שהייתה או לא הייתה, זה הדרך שבא זה תוקשר, זה הבלבול שנוצר אצל האוהדים, הקבוצה והתקשורת. אף אחד חוץ מהמחנה הקרוב לקוואי לא ממש ידע מה קורה. פעם אחר פעם פורסם שהוא חוזר, ופעם אחר פעם הוא נשאר בחוץ. הרופאים של סן אנטוניו אישרו לו לחזור לשחק, וקוואי נשאר בחוץ. באותה מידה אף אחד לא ממש יודע איזה קוואי הראפטורס מקבלים. את זה של העונה שעברה שיושב בחוץ ולא מתקשר עם אף אחד, או את זה שמציג יכולת MVP על הפרקט. זהו למעשה סימן השאלה הגדול ביותר סביב טורונטו העונה.

ניק נרס קיבל את מושכות המאמן, ומכיוון שהוא מקבל את הקרדיט לשינוי ההתקפי שהקבוצה ביצעה בשנה שעברה, כנראה שנראה את הקבוצה ממשיכה לשחק פחות או יותר אותו דבר. דרוזן היה יוצר ומוציא לפועל מרכזי, אבל כל מה שדרוזן ידע לעשות, קוואי עשה יותר טוב, ויכולת הקליעה של קוואי משלוש יכולה להיות הבדל משמעותי עבור טורונטו. בהגנה אין מה להשוות, זה בכלל לא אותו ספורט. קוואי הוא רמה בפני עצמו כשיש מעט מאוד ווינגמנים עם יכולות שמתקרבות אליו (רוברסון? דריימונד זו חיה אחרת לגמרי). מכיוון שטורונטו הייתה אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה בשנה שעברה (112 דירוג התקפי) ומקום חמישי בדירוג הגנתי (105.1) ההנחה הרווחת היא שהקפיצה בין דרוזן לקוואי אמורה להביא שיפור משמעותי נוסף.

למה שזה לא יעבוד?

1. קוואי לא רצה להגיע לטורונטו. יכול להיות שהוא עדיין לא רוצה להיות שם. מצד שני אין לו קלף בריחה. על סן אנטוניו הוא יכל לאיים שהוא לא יחתום שם בקיץ הבא. טורונטו לקחו אותו בטרייד מתוך ידיעה שזה יכול לקרות. הם הלכו עם זה עד הסוף. ההנחה היא שעל הפרקט הוא יהיה מקצוען, יכולת לא טובה, סבוטאג' או דברים דומים יחבלו לו בחוזה הבא. מצד שני, מחוץ למגרש זה יכול לא לעבוד. דרוזן היה מחובר מאוד לאוהדים והיה חבר טוב של לאורי. קוואי לא הטיפוס. כימיה בחדר הלבשה חשובה. אם השחקנים האחרים ירגישו שקוואי שם אבל לא שם, זה יכול לפגוע בקבוצה משמעותית.

2. וגם אם קוואי רוצה להיות שם עכשיו, האם הוא עדיין ירצה בדצמבר? בינואר? כשהטמפרטורות ירדו מתחת ל-10 מעלות והפלאפון יספר שזה מרגיש כמו מינוס 40? קוואי במקור מסן דייגו. לא ברור איך הוא יתמודד עם זה.

3. האם הוא באמת החלים מהפציעה? האם באמת הייתה פציעה? שאלות שאין עליהם תשובה מלאה.

בהכנה, אגב, הוא נראה בעיקר חלוד. 39% מהשדה, רק 12.5% לשלוש (1 מ-8 בשלושה משחקים). זה לא אומר כלום כי זו הכנה, ועדיין, כנראה שהוא צריך עוד לשחק לפני שנראה את קוואי הישן, אם בכלל.

למה זה כן יכול לעבוד?

1. קוואי מקצוען אמיתי, והוא מבין שמה שיקרה השנה ישפיע על החוזה הבא שלו (בטורונטו או בכל מקום אחר), סביר להניח שנראה אותו חוזר בסופו של דבר לכושר מלא, ובלי שביתות איטלקיות ופציעות מוזרות. איך הוא יגיב לחורף, קשה לי לנחש.

2. בפלייאוף שעבר, ההגנה של טורונטו הייתה מזעזעת. נראה היה שלשחקנים שלה יש בעיה מנטלית, ולדרוזן היה חלק גדול מזה. האיש הצהיר אחרי ההפסד לקליבלנד שאם היה להם לברון הם היו מנצחים. קוואי, לעומת זאת, השתתף ב-2 גמרים, ניצח את לברון, היה חלק מתרבות אחרת.

3. לברון לא במזרח יותר. זה בפני עצמו שווה לפחות עוד סיבוב בפלייאוף.

על הנייר הפוטנציאל של הקבוצה הזו הוא אדיר: 2 שומרי כנף ברמה הכי גבוהה (קוואי ואנונובי), וטרן מנהיג אהוב (לאורי), ספסל אדיר שמאמץ את הזהות והתפקיד שלו, צעירים מבטיחים (סיאקם, אנונובי ועוד), גודל (ואלנצ'יונאס ומונרו), והמון אופציות להרכבים שונים ומשונים. במקרה הכי גרוע, קשה לראות את הראפטורס נופלים מתחת למקום השלישי במזרח. במקרה הטוב הם שוב יסיימו במקום הראשון בעונה הסדירה.

בסופו של דבר, עוד לפני שהתחילה העונה, קוואי השאיר לנו רגע אלמותי שנזכור לנצח, הגם שהרגע הזה קצת מפחיד.

https://twitter.com/YahooSportsNBA/status/1044238316105752582

כמה מילים על הצעירים: פסקל סיאקם בעונתו השלישית מועמד לעונת פריצה. העזיבה של פלטל והאכזבה מאיבקה פותחת לסיאקם דקות. הוא היה מצויין בהכנה, ואם יעשה מספיק רעש יכול להתמודד גם על פרס השחקן השישי וגם על השחקן המשתפר. גם דלון רייט יראה יותר דקות ודני גרין, שחקן הגנה מצוין, אבל לא מה שהיה פעם.

האם לאורי יעמוד בקצב? לראפטורס כבר יש 2 חוזים גדולים שלא שווים את הכסף (איבקה ופאוול), חוזה שלישי כזה יהיה רע מאוד. על המגרש כנראה שנראה המשך דעיכה של לאורי, אבל ללאורי יש חלק לא קטן במה שקורה בחדר ההלבשה. הוא מנהיג, וטרן, ואהוב בכל מקום שהוא הולך. כאן הגיל לא משנה, וכאן כנראה שהוא יחזיר ערך שווה. ון וליט ורייט מחכים מאחוריו ושניהם במעמד שיוכלו לתת תוצרת כבר השנה.

תחזית: חריקות פה ושם, חורף קשה, פריחה באביב. 52 נצחונות, מקום שני-שלישי במזרח. הפסד צמוד בגמר המזרח.

וגאס חזתה לקבוצה 54.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

תגיות: , , ,
קרא עוד

עדכונים 14.10.18

עדכונים ויומיים לתחילת העונה!
 
 
 
הליגה לא תשעה את קארי למרות שדרך על הפרקט בזמן העימות במשחק ההכנה.
 
דריימונד גרין על שושלת הווריירס: "רק הגיל ינצח אותנו."
 
צ'ארלס בארקלי היה בטוח שהוא יקבל את משרת ניהול המג'יק ב-2012.
 
מרכוס מוריס אומר שלא יתן לרצון לחוזה חדש להיות גדול יותר מהקבוצה.
 
בלייק גריפין בריא ורוצה להראות לכל המפקפקים בו שהם טועים.
 
גריפין ודיאנדרה תוהים איך זה שג'מאל קרופורד עדיין בלי חוזה.
 
ג'וש הארט אומר שהשחקן שהכי קשה היה לו לשמור עליו זה ג'יימס הארדן. (סבבה. כמה הארט כבר שיחק?!)
 
ג'ימי באטלר צפוי לשחק במשחק הפתיחה של מינסוטה. תודו שהרבה זמן לא ציפיתם ככה למשחק של הטימברוולבס.
 
לפוסט זה מצורף: האדם, האגדה וה… MVP?
יאניס אנדטוקומפו
 
קרא עוד

החמישיה הסודית

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: בוסטון סלטיקס

לדף הקבוצה:

בוסטון סלטיקס

נשארו: מרכוס סמארט, ארון ביינס (הוחתמו מחדש), ג'יילן בראון, גורדון הייוורד, אל הורפורד, קיירי אירווינג, מרכוס מוריס, שמי אוג'לייה, טרי רוזייר, ג'ייסון טייטום, דניאל ת'ייס, גרשון יבוסלה.

עזבו: גרג מונרו (טורונטו) שיין לארקין (טורקיה), עבדל נאדר, רודניס פרוויס (ת'אנדר).

הגיעו: בראד וואנאמייקר (חופשי מאירופה), רוברט וויליאמס (דראפט).

מתנדנדים: ג'בארי בירד (מחכה לתוצאות חקירה בחשד ניסיון חטיפה ותקיפה), מרכוס ג'ורג'-האנט (חוזה לא מובטח), וולטר למון, ג'ף רוברסון, ג'אסטין ביבס (חוזה למחנה אימונים). 

חמישייה: קיירי אירווינג, ג'יילן בראון, גורדון הייוורד, ג'ייסון טייטום, אל הורפורד.

ספסל: מרכוס סמארט, טרי רוזייר, ארון ביינס, מרכוס מוריס, שמי אוג'לייה, דניאל ת'ייס, בראד וואנאמייקר. ומי שישאר מכל החוזים הלא מובטחים והדו כיוניים.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

 אז מה היה לנו שם?

או טוב שבאתם. עונת 17/18 של בוסטון סלטיקס עברה מתחת לרדאר, אז לטובת מי שישן בשנה האחרונה או לחילופין החליט להתעניין ב-NBA אתמול אסכם: קיץ 2017 הגיע אחרי סיום מרגש, שכלל את הסיפור של אייזיאה תומאס מאבד את אחותו, ועולה לשחק פצוע. נצחון על וושינגטון בסדרה, שבו הוויזארדס לא הצליחו להרשים בחוץ, אבל בבית הקשו על בוסטון ונצחו, ואז הפסד 1-4 לקליבלנד בסדרת גמר המזרח. דני איינג' הבין שיש לו קבוצה טובה, אבל כזו שהגיעה לתקרה שלה וזה לא מספיק לאליפות. גם העובדה, שתומאס, בראדלי וסמארט מסיימים חוזה ב-2018 ושאי אפשר להשאיר את כולם, בנוסף לשמועות על כך שאיינג' נשמע אומר שנמאס לו לסמוך על אובראצ'יברים, תרמה לכך שבקיץ 2017, בוסטון החליפה 11 שחקנים מתוך ה-15 כאשר כולם היו על המדף, כמעט. גורדון הייוורד הוחתם אחרי שיוטה סירבה לסיין אנד טרייד של הייוורד בתמורה לקראודר. אמנם על בראדלי ואוליניק איינג' אמר ששוחררו רק כי היה צריך מקום לגורדון הייוורד, אבל לגבי השאר… (אם תהיתם מי הם האובר אצ'יברים שאיינג' התכוון אליהם), ובנוסף חיפשו טריידים על שחקנים בכירים שהיו זמינים. על פי דיווחים, באטלר ופול ג'ורג' הוצעו לקבוצה, אך איינג' סירב לוותר על ג'יילן בראון והגדיר אותו אנטאצ'אבל. דיווח אחר דיבר על כך שהוא אמר לאינדיאנה, שיעביר את בראדלי, קראודר ובחירות בתמורה לגורדון הייוורד אך יעשה זאת אחרי שהייוורד יחתום וגרסה שלישית טוענת שממילא שיקגו ואינדיאנה רצו להעביר את הכוכבים הללו רק מערבה. אם רק גרסה אחת נכונה או כולן (כנראה כולן) בוסטון "הסתפקה" בהייוורד וקיירי שהגיעו וקבוצה שנבתנה למעשה מאפס, עם המון תקוות ואופטימיות ו… זהו. כאן מגיע החלק המוכר: 5 דקות לפתיחת העונה בקליבלנד, גורדון הייוורד נפצע, בוסטון מפסידה עם החטאה של קיירי מעבר לקשת בשניות האחרונות, ומפסידה אח"כ למילווקי. סטיבנס מכנס את השחקנים, אחרי פתיחת עונה של 2 הפסדים, והם יוצאים לרצף נצחונות מרשים, שכולל גם קאמבק ב-20 הפרש מול גולדן סטייט ונצחונות מרשימים. למרות ויתור על שחקנים כמו קראודר ובראדלי, בוסטון הצליחה לשפר את ההגנה כשבראון התקדם וטייטום הראה יכולות מרשימות בתחום הזה, וגם קיירי הראה יכולות סבירות.

עונה ברובה בפסגה, קיירי נפצע במרץ ולא חוזר יותר, קצת אחריו במשחק מול אינדיאנה, סמארט ות'ייס נפצעים גם הם ואל הפלייאוף בוסטון מגיעה מהמקום השני אמנם, אך עם חששות כבדים וכשרוב הפרשנים אם לא כולם, בטוחים שבסיבוב הראשון, בוסטון יפרדו מהפלייאוף.

אז מתחיל הסיפור המרגש באמת: מול מילווקי בוסטון מנצחת ב-7 משחקים אחרי שסמארט חוזר למשחקים האחרונים, מנצחים את פילדלפיה (ומאבדים את לארקין כי היו חסרים פצועים) וגוררים את קליבלנד ל-7 משחקים. בוסטון הפגינו מנטאליות של לא משנה מי על המגרש, לא משנה מי נגדם, הם באים לנצח ויכולים לנצח.
מכירים בלוני טונס את הקטע הזה שהדמות רצה מעבר לתהום וממשיכה לרוץ, אלא שמתישהו נעצרת, מסתכלת למטה ונופלת? ככה הרגישה הסדרה מול קליבלנד. משחק 7 התחיל טוב מבחינת בוסטון, קליבלנד עשו קאמבק והסלטיקס עדיין נשארו בתמונה. ואז היה המהלך הזה:

טייטום הטביע על לברון ועוד ניגש לצעוק ולהתלהב, לברון היה בהלם והדליק מנועים, והפך להיות הלברון שמסוגל לנצח קבוצות. צעירי בוסטון ראו מולם את לברון כועס, עצרו שניה לחשוב, ובעצם הסתכלו למטה. מאותה נקודה המשחק נראה כמו משחק בין אלופת הקונפרנס לקבוצה של צעירים בלי שני הכוכבים שלה, והסלטיקס הלכו הביתה לחשוב על מה שעשו.

קיץ חם

בניגוד לקיץ הקודם, הפעם היו מאוד מרוצים מהסגל, בטח לאור העובדה שהגיע להישגים מרשימים ללא 2 הכוכבים שלהם. היתה הרגשה שיש עם מה לעבוד וצריך לתת לסגל אפשרות להראות מה הוא מסוגל לתת במלוא היכולת. אמנם ניסו לבחון טריידים על קוואי, אך הקבוצה ממש לא התכוונה לוותר על נכסים עבור שחקן שלא הסכים להגיד אם ישאר (ויותר מזה אף העביר באמצעות מקורבים מסרים שלא ישאר בבוסטון) וטייטום ובראון הוגדרו כאנטאצ'אבל. ארון ביינס נשאר חצי שניה אחרי שניתן היה לחתום, וכבר דובר על ברית שלושת הלבנים של הקבוצה שהתפתחה בינו עם ת'ייס והייוורד. המטרה העיקרית של הסלטיקס הייתה החזרת מרכוס סמארט, בסאגה שנמשכה הרבה יותר מדי. סמארט סיפר במהלך הפלייאוף שאימו גוססת מסרטן, ואמרה לו שעליו להיות עם חבריו ולשחק. בפגרה היה עסוק בעיקר איתה, והסוכן שלו ובוסטון הדליפו כל אחד מסרים סותרים. בהתחלה היה חשש שקבוצה כלשהי תציע חוזה גבוה לסמארט, אבל מתישהו נגמר לכולן הכסף, סמארט החליט שלא לחתום על הצעת ההיענות אלא על חוזה ארוך טווח וכולם היו מרוצים והדגישו כמה הם שמחים וקיטש. זמן קצר לאחר מכן סמארט עדכן שאימו נפטרה במכתב מרגש

בגזרת הספסל עמוק, בראד וואנאמייקר הגיע כדי להיות הרכז השלישי שיתן כמה דקות מנוחה נוספות לגארדים החשובים, ומהדראפט הגיע רוברט וויליאמס שחזו לו שיבחר במקום גבוה יותר. אחרי הדראפט, התגלו אצל וויליאמס בעיות ברכיים ובנוסף הוא איחר לאימונים, בבוסטון התחילו להבין למה הוא נפל. אבל אם וויליאמס יהיה כשיר ומאופס, הוא אמור להיות שחקן שמסוגל לרוץ בפיקנרול, לשמור, להיות רים פרוטקטור ולקלוע. מעין 3&B אם תרצו. (שלשות ובלוקים\שלשות ורים פרוטקטור. בניגוד ל- 3&D שיותר לפרימטר) זה כמובן תסריט אופטימי שלא יקרה בשנה הקרובה, אך טוב להיות אופטימי.

ואם כבר אופטימיים: גורדון הייוורד הודיע שהוא כשיר לחלוטין (תזכרו את ההצהרה הזו לעיתונאים)

ועכשיו מה, מה עכשיו?

סיימנו את החלק של הקיץ עם האופטימיות של גורדון הייוורד, וזה חלק מהעניין שמתחיל ותפס עניין מרכזי בקיץ: עם 8-9 שחקנים שיכולים להיות שחקני הרכב פותח ברוב הליגה, מי יפתח בחמישיה? מי ישחק וכמה? ואיך שחקנים טובים ירדו לספסל?

גורדון הייוורד כבר הדגיש שהוא יכול וכשיר להיות בחמישיה, אולם כשנשאל ישירות ענה שאין לו בעיה לעלות מהספסל כי המטרה היא הבאנר. גם טייטום אמר שאין לו בעיה לעלות מהספסל וגם רוזייר שעוד לא תופס מעצמו כעדיף על קיירי. וזה אכן אמין, כי זו לא תהיה פעם ראשונה ששחקנים טובים עולים מהספסל ומוכנים לזה, בקבוצה טובה. וכל עוד בוסטון תהיה טובה המצב ימשיך ככה. היו שמועות שהסלטיקס מתכננים להעלות את הייוורד מהספסל, לפחות בתחילת העונה כדי שיתרגל לאט, יש הטוענים שזו הסיבה שהיוורד טרח להדגיש מראש ומיוזמתו שהוא כבר כשיר לשחק בהרכב הפותח. סטיבנס עצמו עדיין לא התייחס לזה ישירות. הוא רמז שיתכן ולא תהיה חמישיה קבועה וכשהוא כן נשאל ישירות סיפק את התשובה הזאת

העניין בבוסטון ובהרכבים של סטיבנס זו לא החמישיה, כי לא משנה מי יפתח, לכולם ברור מי תהיה החמישיה ברגעים החשובים. בנוסף לכך, מה שחשוב זה כמות הדקות. בעונה שעברה קיירי הוביל בדקות את הסלטיקס עם 32, הורפורד שיחק 31 ובראון וטייטום שיחקו כ-30 דקות כל אחד.


גם השנה, ואולי במיוחד השנה, בתקווה שכולם יהיו בריאים, אף אחד לא ישחק הרבה דקות. סטיבנס מהבחינה הזאת הוא אנטי ת'יבס ואחת הטקטיקות שהוא אוהב לעשות, בעיקר נגד קבוצות עדיפות, היא רוטציה מהירה במטרה ליצור מלחמת התשה. ראו את זה בעיקר מול לברון וגולדן סטייט, כל הזמן להחליף שחקנים, להעלות שחקנים מהספסל ולהתיש את כוכבי היריבה. כשהצד השני כל הזמן צריך להתמודד מול שחקנים שעולים רעננים אחרי מנוחה וצריך לרדוף בהגנה או להתמודד מול שומרים רעננים כל הזמן, זה יעשה את שלו. ופה יבוא לידי ביטוי הספסל, החמישיה לא תשחק הרבה דקות יחסית לחמישיות אחרות, הספסל כן. כך שאף אחד לא יתייבש יותר מדי על הספסל.

הספסל של בוסטון הוא ללא ספק מהטובים בליגה (תדרגו אותו כרצונכם, מקבל כל טיעון בעד קבוצות אחרות) והוא כבר קיבל מיתוג מחדש על ידי מרכוס מוריס: BWA.  Bench With Attitude.

כפי שהסברתי, אין ספק שלספסל מתוכנן חלק מכריע באסטרטגיה של סטיבנס. מדי פעם אחד מהם גם יעלה בחמישיה עצמה, במעין הרכב שמכוון להתמודד טוב יותר עם ההרכב שמולו, או ליצור יותר בעיות להרכב מולו. סטיבנס מאוד דינמי מהבחינה הזאת, ובעוד שבתחילת הקריירה שלו בבוסטון זה קצת הפריע לשחקנים, היום הם כבר מקבלים זאת בהבנה והם גם ימשיכו להבין זאת כל עוד הקבוצה תמשיך להצליח. הם יודעים שהם יקבלו יותר דקות אם יפגינו יכולת טובה פחות בסטטיסטיקה אישית, יותר בתרומה הקבוצתית. לכן אגב לא פלא, שבתקריות שונות על ומחוץ למגרש, המעורבים הם חלק מה-BWA. מה שיש להם לתרום זה בעיקר בהאסל וב"לב", וזה מה שהם יתרמו.

אבל אחרי שהשקענו מילים רבות בספסל, סליחה, ב-BWA, שאמנם כבר יש לו מרצ'נדייז משלו, נעבור להתמקד בחמישיה, שגם אם לא תפתח, היא החמישיה של הקבוצה.

אומרים שהעתקה זו צורה של מחמאה, ובוסטון מאוד מאוד מחמיאים אם כך לגולדן סטייט. החמישיה של בוסטון בנויה מאוד לפי חמישית המוות משנה שעברה (לפני שהגיע בוגי) של הווריירס ולא במקרה. קיירי מוביל את ההתקפה ואמור להיות הנשק העיקרי שייצור בעיות עבור הגנות היריבות, ג'יילן בראון, בווינג, 2.01, שומר מצויין, קולע ומסייע לאחרים, טייטום, הפורוורד, שקולע מכל מקום ובכל דרך, גורדון הייוורד על תקן אנדרה איגודלה (יעלה גם כן מהספסל?) ווינג שמספק גם התקפה, גם הגנה וגם מנהיגות, והורפורד, על תקן הביג, שמתפעל את ההגנה ומשמש גם כמנהיג התקפי. מתישהו תראו אותו מריץ מתפרצות משל היה רכז.

הורפורד התקדם מאוד בתקופתו בבוסטון. וזה פחות משהתקדם ויותר ששמו לב ליכולותיו. הרי ביג חכם הוא תמיד היה. היכולות שלו בהנהגת הצעירים ובהיותו רכז הגנתי כבר הוזכרו פה בעבר. עדיין בריאיונות סטיבנס הבטיח שיש להורפורד עוד מה להראות, והסלטיקס צריכים אותו כמנהיג.

על קיירי והייוורד אין יותר מדי מה להוסיף, מלבד שחשוב שיהיו בריאים העונה ויחזרו כמו שצריך. שני המעניינים הם צמד הצעירים בראון וטייטום, שכרגע מוגדרים כיחידים בקבוצה כאנטאצ'אבל (לא שיעשו מחר טרייד על קיירי או הייוורד אבל, לפחות יקשיבו). ג'יילן בראון בעונתו הראשונה, היה אתלטי ששומר טוב ולא הרבה מעבר. בעונתו השניה, כולם דיברו על השיפור המרשים שעשה בקליעה לשלוש, אלא שמלבד זאת הוסיף יכולת שליטה בכדור, חדירה ובנוסף שיפור של הקיים. בעוד שכל שחקן מוסיף לעצמו בד"כ אלמנט אחד למשחק, ג'יילן הוסיף לעצמו כמה אלמנטים ולמעשה עשה קפיצת מדרגה של כמה שנים. מעניין יהיה לראות אם יעשה קפיצה דומה גם השנה (קשה מאוד להאמין) ואיזה שיפור יוסיף השנה. אם ימשיך להתקדם ככה, הסירוב לוותר עליו בתמורה לבאטלר או פול ג'ורג', יראה מוצדק ומובן בהחלט.

גם ג'ייסון טייטום התקדם. אמנם מחצית ראשונה של העונה היה ממש מרשים כשאף קלע מעבר לקשת ב-50% ב-5 זריקות למשחק, אלא שעם התקדמות העונה ירד עד 43.4% "בלבד" מעבר לקשת. לפחות ליום הולדת ה-20 שלו הוא הגיע בתור הטינאייג'ר עם אחוז השלשות הגבוה בהיסטוריה. טייטום הראה יכולת קליעה מרשימה מכל נקודה, וסיפק 1.04 נקודות לפוזשן (אחוזון 80 של הליגה) והפך גם לשומר מצויין. במהלך משחקי קדם העונה, החמיא לו טיירון לו ואמר שאין לו חסרונות התקפיים, אלא שזה לא מדוייק. טייטום הרזה יחסית התקשה לסיים ליד הטבעת, וקלע מאזור הצבע ב-57.4% בלבד (אחוזון 39 בליגה). במהלך הפלייאוף, טייטום נתקל לא פעם בשומרים אגרסיביים שהפריעו לו, ובניגוד לשחקנים אחרים שנטו ללכת להתלונן על השיפוט, כשהוא נשאל על כך, ענה את התשובה הזאת:

נכון שביום התקשורת כולם אמרו שעבדו על השלשות\העלו מסת שריר\עשו דיאטה חדשה\וכד'. טייטום הבין את החסרון העיקרי שלו, ועבד עליו. הוא סיפר שינסה להיות חזק יותר, על מנת שיצליח לסיים טוב יותר ליד הטבעת.

באם טייטום יצליח להשתפר בחלק הזה, הוא באמת יהיה נטול חסרונות התקפיים.

בצד ההגנתי, בוסטון מצליחה בשנים האחרונות להיות בטופ של הליגה בהגנה על השלוש (טופ 5 בכל אחת מהעונות האחרונות), ועושה זאת בד"כ באמצעות הגנה על הפינות. שנה שעברה סיימו הסלטיקס במקום הראשון עונתי בהגנה, זאת למרות שויתרו על עוגנים הגנתיים בדמות בראדלי וקראודר. אחת הסיבות לכך היא שויתרו גם על תומאס שהיה חור משמעותי בהגנה, סיבה נוספת היא שבוסטון הייתה הקבוצה עם החמישיה הנמוכה בליגה, עם תומאס (1.75) בראדלי (1.88) וקראודר (1.98) שלעיתים שיחק גם 4. וכשזה הופך לאירווינג (1.91) בראון (2.01) וטייטום (2.03) זה נותן את אותותיו. בריאיון שנתן, סטיבנס נשאל על הסוד להגנת הסלטיקס, וכמובן התחמק בקלישאות: "אני חושב שהסוד הוא מחוייבות ותקשורת. אם אתה באמת רוצה לנצח, אתה פשוט מתקשר עם השחקן שלידך, מחפה עליו". בדיוק כמו בגולדן סטייט, אותה בוסטון חיקתה בבנייה, יש בבוסטון אוסף של שחקנים גבוהים וחכמים, שיכולים להחליף ולשמור על כמה עמדות.

אחרי שדיברנו על כל מה שטוב נציין קצת את מה שלא. ג'יילן בראון הגיב על המעבר של לברון ואמר שהוא רצה שלברון ישאר בקליבלנד, ושבוסטון יקחו את המזרח. יש הרגשה שאיפשהו נוח לשחקנים של בוסטון להיות האנדרדוג, והשנה לראשונה זה לא יהיה המצב. הם גם הצליחו באופן עקבי לנצח את הציפיות כל שנה ב-4 השנים האחרונות, אך השנה זה יהיה מאוד קשה. כל דבר שהוא פחות מגמר המזרח (בלי קשר למיקום בעונה) יחשב ככישלון קולסאלי. אם יגיעו לגמר זה יהיה מה שמתבקש מהם וגם אם יצליחו לקחת אליפות, זה לא באמת יחשב הפתעה. הרי כבר עכשיו הם נחשבים (כנראה בצדק) האיום הגדול על גולדן סטייט.

חשוב לציין גם בהקשר הזה שהחלון של בוסטון מצומצם למדי. בקיץ 2019 קיירי אירווינג מסיים חוזה, ואמנם הבהיר שהוא מעוניין להישאר אך כבר ראינו שבליגה הזה הכל יכול לקרות (שום דבר לא בטוח מלבד מוות ומיסים). גם לאל הורפורד יש סעיף יציאה מחוזהו בקיץ הבא, אם כי הוא כנראה לא ינצל זאת (מוות ומיסים). טרי רוזייר יהפוך לחופשי מוגבל ואין כמעט ספק שקבוצה כלשהי תציע לו חוזה גבוה שבוסטון לא תוכל להשוות, ולכן בוסטון ניסתה כבר עכשיו להאריך לו את החוזה, ונכשלה. (יש אפשרות עד ה-15 לחודש אך סיכוי קלוש) בנוסף, יש את מרכוס מוריס, שלאחר שהוא ואחיו סיפקו הנחה משמעותית לפניקס בשעתו, יהיה מעוניין לקבל שכר כראוי ליכולותיו. גם כאן קשה מאוד להאמין שלבוסטון תהיה היכולת להשאירו. גם דניאל ת'ייס שהפגין יכולת מרשימה בשני צידי המגרש בעונה שעברה עד שנפצע, יהיה חופשי מוגבל וגם כאן, קשה להאמין שבקיץ הסלטיקס יצליחו להשאירו.

העובדה שהם כבר לא האנדרדוג אלא לראשונה בעידן סטיבנס הקבוצה לנצח במזרח, יחד עם קיץ 2019 המאיים לסגור את החלון, מייצרים לחץ על בוסטון. השאלה החשובה היא: האם הם יסתכלו למטה?

תחזית: הלחץ יעשה את שלו, ביחד עם העובדה שלפעמים קצת יותר מדי כשרון עלול פתאום להפריע ולגרום למשברים קטנים במהלך העונה (בתקווה שקטנים). בוסטון לא תסיים ראשונה במזרח בעונה הסדירה, אך בפלייאוף הכל יתאפס וסטיבנס יצליח לקבוע פגישה עם קר בסדרת הגמר.

וגאס חזתה לקבוצה 58.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

תגיות: , , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות