רד אאורבך, מאמנה האגדי של הבוסטון סלטיקס, ואיש שהבין מאוד את המשחק אמר פעם שהאבולוציה של הכדורסל מתקיימת בשני תהליכים: ההתקפה עושה זינוק משמעותי קדימה, וההגנה לאט לאט מצמצמת פערים. את הדוגמא המצויינת לכך ראינו העונה ממינסוטה. רק לפני כמה עונות ההגנה של טום ת'יבודו הייתה הדבר הכי מבריק והכי גאוני שיש בליגה, והעונה? מינסוטה סביב מקום 25-26 ביעילות הגנתית. וזה לא שת'יבודו שכח לשחק הגנה, זה פשוט שהשיטות שלו הפכו להיות פחות יעילות. הרבה פחות יעילות.

בעידן של איום כפול מצד שחקנים, גם חדירה וגם קליעה מבחוץ, הגנות הפיקנרול מתקשות להחליט מה עדיף. לעבור מתחת לחסימה ולתת לשחקן אופציה לקלוע שלוש או לעבור מעל החסימה ולאפשר לשחקנים מהירים לנצל את זה לחדירה? זה הוביל כמובן לדרישה מסויימת מצד השחקנים בהתקפה, אך גם הוביל לדרישה מסויימת מצד שחקני ההגנה, והדרישה הזאת היא מילת הקסם של השנתיים האחרונות בליגה: ורסטיליות. התשובה של ההגנה לכל המהפיכה הייתה לעבור להגנת חילופים, מי שצפה העונה במשחקים, ראה שסגנון הגנה זה השתלט על הליגה ונמצא סביב ה-50% אם לא יותר. זה לא שחילופים היא האופציה הכי טובה שיש, זה הרע במיעוטו. זה מה שההגנות כרגע יודעות לעשות כנגד הזינוק שעשתה ההתקפה. וכנגד זה ההתקפות הטובות, והדוגמא הטובה ביותר לזה היא יוסטון, כבר הגיבו, ומפעילות בידודים. אז נכון שבידודים זה רע, אבל זה מה שההתקפות העונה גרמו להגנות לעשות: רגרסיה לשנות השמונים בה 4 שחקנים מסתכלים על שומר אחד ומקווים לטוב. ועדיין, כנגד לא מעט התקפות זו האופציה ההגנתית הטובה ביותר. או, כאמור, הפחות גרועה.

כל האבולוציה הזאת גרמה לכך שמבחינה טקטית, עוד אין כרגע פתרון טוב בנמצא (אם כי כבר היה מי שרמז שאולי איזורית זה הפתרון), והרבה מהעומס נופל על היכולת ההגנתית האישית של השחקן. ובהגנה, כמו שהבנתם, נהיו דרישות חדשות לשחקני הגנה. כאמור קודם כל ורסטיליות. אם ההגנה העיקרית היום בליגה זה חילופים, אז צריך שחקנים מתאימים, וצריך שידעו לעבוד בהגנה קבוצתית וכמובן,  שאחרי החילוף אם הם נכנסים לבידוד שידעו לשמור טוב באחד על אחד. ורסטיליות, קריאת משחק ויכולת שמירה אחד על אחד. אז אחרי הסקירה ההיסטורית, לתכלס. ומודה שהיו לי התלבטויות לא מעטות בנוגע לרשימה, בעיקר בגלל שלא מעט שחקנים התעלו העונה.

ראויים לאזכור: כריס פול שעזר המון לשיפור שחל ברוקטס, ולקח את כל העבודה המלוכלכת שהארדן לא היה מוכן לעשות, יחד עם פי ג'יי טאקר, שהוא הפנים של התהליך שהוסבר למעלה, וכמובן לוק מבה מוטה. בן סימונס, שבעונת הרוקי, כבר אחד הרכזים השומרים הטובים בליגה, מדגים ורסטיליות, חכמת משחק ויכולת הגנה באחד על אחד יעילה, בין אם זה על הארדן או אנת'וני דייוויס, וכל מי שבין לבין. חברו לקבוצה רוברט קובינגטון, שהשנה עשה קפיצה משמעותית גם הגנתית. אנדרה דראמונד, שאם העונה של הפיסטונס הייתה מוצלחת, היו שמים לב יותר ליכולות שלו גם בצד ההגנתי שגם בו ביצע קפיצה. ג'וש ריצ'ארדסון, שלא מעט פעמים היה המנוע והקפטן ההגנתי של מיאמי. קייל אנדרסון, שהצליח לשמור את הגנת הספרס בטופ 5 ההגנתי למרות היעדרותו של קוואי. ג'ימי באטלר, שאיתו ובלעדיו זה הבדל של שמיים וארץ בהגנה של מינסוטה או דריימונד גרין, שהוא נער הפוסטר של כל האבולוציה של השנים האחרונות, כן גם בצד ההתקפי. וכן, דריימונד גרין לא ברשימה.

אז מי כן ברשימה?

כמעט נכנסו:

אנדרה רוברסון – אוקלהומה סיטי ת'אנדר

ההבדל ביכולת ההגנתית של הת'אנדר, איתו ובלעדיו, זה כמו בין המקום הראשון ל-19 בדירוג הקבוצות. איתו על המגרש, הדירוג ההגנתי של הת'אנדר הוא 96.4. שווה ל-5 נקודות טוב יותר מהמקום הראשון (בוסטון). כשהוא לא על המגרש? 107.6. שזה בדיוק הדירוג ההגנתי של הקליפרס במקום ה-19. ההבדל כל כך בולט ,שאפילו מי שצפה רק בתקצירים ראה את ההבדל בת'אנדר, אחרי שהוא נפצע. וזה לא שהוא השומר הטוב היחיד, פול ג'ורג' וסטיב אדאמס שומרים מצויינים שבחלק מהרשימות שראיתי נכנסו בעצמם לעשירייה. ועדיין, רוברסון שדרג אותם עוד יותר. אם צריך לעשות חמישיות הגנה לפי עמדות, סיכוי טוב מאוד שהוא יהיה בהן.

ויקטור אולדיפו – אינדיאנה פייסרס

אם יש שחקן אחד שיכול להתחרות ברוברסון בקרב הגארדים, זה אולדיפו. כל השנה כולם ראו והיללו את השיפור העצום בצד ההתקפי של אולדיפו, איך שהוביל את אינדיאנה לפלייאוף והפך לשחקן יעיל. אלא שאולדיפו עשה קפיצה גם בצד השני של המגרש. קפיצה שאמנם לא חמקה מעיני רוב מי שעוקב אחר הליגה, אך מטבע הדברים זכתה לפחות תהודה.

יאניס אנדטוקומפו – מילווקי באקס

אם מדברים על ורסטיליות, כנראה שאין יותר ורסטילי מהגריק פריק. שחקן שיכול לשחק, אבל באמת לשחק וגם להיות יעיל ב-5 עמדות ויכול גם לשמור על 5 עמדות. ואם תמציאו עוד 5 עמדות בכדורסל, די בטוח שגם אותן הוא יוכל לשחק ולשמור עליהן טוב עם הגפיים הארוכות שלו. הוא שני בקבוצה בחסימות עם 1.4, אחרי ג'ון הנסון שלו 1.5, ושני בחטיפות עם 1.5 אחרי אריק בלדסו שלו 2 חטיפות למשחק. כשיאניס על המגרש הדירוג ההגנתי של הבאקס משתפר ב-7.5 נקודות. גבוה, מהיר, זריז ועם מוטת ידיים של 2.21 הוא סיוט לכל מי שמשחק מולו.

פול ג'ורג' – אוקלהומה סיטי ת'אנדר

רוב העונה ג'ורג' הוביל את הליגה בחטיפות ורק לאחרונה אולדיפו נטל ממנו את ההובלה. שומר מצויין, שיכול לשמור על 3.5 עמדות (תלוי מי ב-4), ולא מעט פעמים שמר על הסופרסטאר של היריבה גם כשרוברסון היה כשיר, ועוד יותר לאחר שזה נפצע. אין ספק שהוא מאוד ורסטילי ומצויין באחד על אחד, אבל… בהגנה אוף דה בול או כשצריך לעזור הוא לפעמים עושה טעויות, שמי שצופה בו צריך לשאול את עצמו מי האיש שלובש את הגופיה של פול ג'ורג'. וגם כמובן, אם רוברסון לא בחמישיה, אף אחד מהת'אנדר לא בחמישיה.

קלינט קאפלה – יוסטון רוקטס

כשכריס פול הגיע בקיץ, אחד הדברים שהוא אמר זה שאפשר יהיה להפוך את קאפלה לעוגן הגנתי, בדומה לאיך שהקליפרס הפעילו את דיאנדרה ג'ורדן. מאז ג'ורדן ירד וקאפלה עלה, ואני בהחלט חושב שמעבר להוספת טאקר ומבה מוטה, לפול מגיע לא מעט קרדיט, והוא גם שומר מצויין. אבל הנציג של הרוקטס יהיה קלינט קאפלה שחווה עונת פריצה מרשימה, והפך מ"רק" גבוה פיקנרול לשחקן שלם, שנותן גיבוי לכל שחקני הכנף ששומרים לפניו (ואולי לתת לפול את מאמן ההגנה של העונה? טוב נו).

החמישיה שלי: 

5. קווין דוראנט – גולדן סטייט ווריירס

בשנים האחרונות הווריירס הציגו את ההגנה הטובה בליגה. העונה, בין אם כי לא רצו או כי התעייפו, הם די נחלשו. ובנחלשו אני מתכוון שנכון לעכשיו הם במקום ה-8, ולא בטופ 3. ואחד הדברים שאני אוהב שם השנה זה את השיפור ההגנתי של קווין דוראנט. זה לא שדוראנט לא היה מעולם שומר טוב, הוא היה. גם בעונתו האחרונה באוקייסי הוא היה שומר און דה בול מצויין ומהטובים בליגה, וראו את זה בפלייאוף שלהם באותה עונה. אם בעבר כשהיו דיונים על ההגנה של דוראנט הייתי צריך להביא נתונים וסטטיסטיקות שיתמכו, השנה אני לא צריך. כל מי שראה את הווריירס משחקים העונה מסכים שהוא פשוט מדהים הגנתית. הוא השומר אחד על אחד הכי טוב שלהם, שומר הפרימטר הכי טוב והרים פרוטקטור הכי טוב של האלופה. ובקבוצה של כמה שומרים מצויינים, כולל זוכה התואר בשנה שעברה להיות הטוב ביותר אומר משהו.

4. אנת'וני דייוויס – ניו אורלינס פליקנס

עם ממוצעים של 2.5 חסימות ו-1.5 חטיפות למשחק קשה להתווכח. הגבה המשיך בהתקדמות שלו ואם הזכרנו את חשיבות הורסטיליות, הרי שדייוויס הוא מהדוגמאות הטובות לכך השנה. לאור העברתו כמעט לחלוטין לעמדה 4, הוא שיחק המון על הקשת כמו גם בצבע, קלע שלשות ונכנס להטבעות, ובדיוק אותו דבר בצד השני של המגרש: דייוויס מתפקד כרים פרוטקטור ובאותה מידה רץ על הפרימטר להפריע לקלעים. הוא מחליף על שחקנים נמוכים, מסייע לחבריו ומאיים בצבע על שחקנים שחודרים. לצד התצוגות ההתקפיות שלו, ההגנה שלו היא אחת הגורמים לכך שהפליקנס בתמונת הפלייאוף.

3. ג'ואל אמביד – פילדלפיה סבנטי סיקסרס

בתחילת העונה אמביד הכריז שאחת מהמטרות שלו העונה (מיד אחרי לשחק) הן לזכות בתואר שחקן ההגנה. הוא רצה להיות שחקן ההגנה הכי טוב, ובעונתו השניה בליגה, הוא כמעט שם. אמביד עם 1.8 חסימות למשחק ומוריד את אחוזי השחקן עליו הוא שומר ב-7.9 אחוזים. ההבדל, בהגנת הסיקסרס איתו ובלעדיו, הוא כמעט 5 נקודות, והוא מצטרף לרשימת הביגמנים שגורמים לשחקנים שמולם לפחד ולהירתע כשהם מתקרבים לצבע. אמביד שחקן הגנה מצויין, ויחד עם רוברט קובינגטון ובן סימונס, הסיקסרס יעילים בשני צידי המגרש. דבר שמסביר למה הם במקום השלישי במזרח ובמקום השלישי ביעילות הגנתית אחרי בוסטון ויוטה. בדירוג שלי, אמביד גם שלישי אחרי 2 שחקני ההגנה שלפניו.

2. אל הורפורד – בוסטון סלטיקס

כשמסתכלים על המספרים של הורפורד, אין משהו שממש קופץ החוצה ובולט. 0.6 חטיפות, 1.1 חסימות. לכאורה בעבר לא ממש היינו חושבים עליו כעל שומר גדול. אלא שיש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה, וכל מי שרואה משחקים של בוסטון יודע שהורפורד השחקן הכי חשוב בהגנה הקבוצתית שלהם. ולהיות השחקן ההגנתי הכי חשוב בהגנה הכי טובה בליגה, אמור לבד לזכות את השחקן בתואר. בכלל לא בטוח שהורפורד השומר אחד על אחד הכי טוב בבוסטון ויתכן שלא בטופ 3 אפילו, אבל הוא יודע לתפעל את כל השחקנים סביבו. לדוגמא מהמשחק מול יוסטון. בהתחלה הארדן מזמין חילוף כדי להיות מול הורפורד, והורפורד מתקשה לאחר מכן לעצור אותו.

בפעם השניה שהוא רואה את זה מגיע, הוא כבר נותן מראש הוראה לטייטום להחליף לפני החילוף כדי שהוא יהיה על הארדן (ובהזדמנות אחרת אולי נתלהב מהיכולת של הרוקי לשמור לא רע יחסית את הארדן). ויש המון דוגמאות כאלו מאיך שהורפורד מרכז ומנהל על המגרש את הגנת בוסטון.

בתקופה שהורפורד היה פצוע, בוסטון נפלה כמעט מחוץ לעשירייה ההגנתית באותה תקופה, וכשגם הוא וגם סמארט היו פצועים, הנפילה הייתה כואבת, למרות שלא ממש רואים את זה במספרים. הוא המוח ההגנתי של בוסטון והוא מאוד אנדרייטד מהבחינה הזאת ובכלל. למרות שהוא לא נראה כשומר אישי טוב הוא מצויין גם בזה, הוא מוריד את אחוזי השחקן עליו הוא שומר ב-5.9 נקודות. זה הרבה. הורפורד הוא העוגן ההגנתי של ההגנה הכי טובה בליגה, וזה אמור להספיק בשביל להיות שחקן ההגנה של העונה. כמעט.

 


1. רודי גובר – יוטה ג'אז

ה'סטייפל טאוואר'. עם 2.3 חסימות למשחק ותנועה נהדרת רודי גובר בפסגה. זה לא רק החסימות, זה מה שהן יוצרות. שחקנים ממש מפחדים להיכנס לצבע של יוטה כשהוא שם ומתפשרים על מיד ריינג'. שום הגנה מתוחכמת, פשוט הנוכחות שלו. כשהוא על המגרש הדירוג ההגנתי של יוטה הוא 97.8. כשהוא לא על המגרש זה צונח ב-7.5 נקודות. כשהוא חזר מהפציעה לא היה בטוח שהג'אז יהיו בתמונת הפלייאוף, מאז החזרה שלו הם בפוזיציה ליתרון ביתיות בסיבוב הראשון. כמה הנתונים שלהם מרשימים מאז החזרה שלו?

יש כל מיני שחקנים שאומרים עליהם שבלעדיהם הקבוצה שלהם בכלל לא קבוצת פלייאוף.  רודי גובר הוכיח שהוא לחלוטין כזה, ולחלוטין בזכות ההגנה.

מאז הטרייד דדליין, ההגנה שלהם השתפרה, יחד עם ג'יי קראודר שמצא שוב בית חם. ההרכב של ריקי רוביו, דונובן מיטצ'ל, ג'ו אינגלס, ג'יי קראודר ורודי גובר מוביל את הליגה בתקופה הזאת עם דירוג הגנתי של 86! מה שהפך אותם להרכב המוות של הג'אז.

רודי גובר ללא ספק שחקן ההגנה של העונה, ואם ירד קצת בניקוד, זה רק בגלל שהחמיץ כמה משחקים בשל פציעה. הוא מוביל את הליגה בקונטסטד שוט, ובניגוד לבא אחריו, קארל אנתוני טאונס, שהוא חור הגנתי כי הוא מהמר, לגובר יש תזמון מצויין, והוא יודע בדיוק מתי כן ומתי לא לקפוץ.

לסיכום

ורק כדי להגביר את תגובות השטנה אוסיף כאן חמישיות לפי עמדות:

חמישיית הגנה ראשונה:

PG – כריס פול

SG – אנדרה רוברסון

SF – קווין דוראנט

PF – אל הורפורד

C – רודי גובר

חמישיית הגנה שנייה:

PG – בן סימונס

SG – ויקטור אולדיפו

SF – פול ג'ורג'

PF – אנת'וני דייוויס

C – ג'ואל אמביד.

הבעיה עם רשימות של עשירייה (החמישיה ועוד החמישייה של הכמעט, או 2 חמישיות לפי עמדות) זה ובכן, שצריך לבחור רק 10 שחקנים. גם אם ארמה ואכניס את פול יחד עם קאפלה (כמעט וקרה), עדיין יש לא מעט שחקנים העונה שבהחלט ניתן להתווכח האם ראויים או לא להיכלל בעשירייה, ואני מקווה שבהחלט תעשו את זה. דווקא בעידן שבו הטקטיקות ההגנתיות עדיין לא הדביקו את הקצב עם ההתקפות, ואולי בגלל זה, יש לא מעט התעלויות של שחקנים ברמה ההגנתית. בעידן שבו ההגנה מצריכה מאמץ פיזי כמו גם מחשבתי, ולכן לא מעט שחקנים וכוכבים מעדיפים פחות להשקיע בצד הזה, זה יפה לראות שיש לא מעט שזה עדיין חשוב עבורם ומתעלים.