Sample Page

אחרי עונה רגילה מלאת דרמה, אקשן ופציעות, מגיעה סוף סוף המנה העיקרית – הפלייאוף! הסיבוב הראשון במזרח נראה קצת חד צדדי השנה, אבל המפגש בין מקומות 4-5 הוא אולי היחיד שאין בו פייבוריטית ברורה.

אחרי פלייאוף מוצלח שנגמר בהופעה מכובדת בגמר האזורי, הפייסרס חוו עונה של עליות וירידות. הם פתחו את השנה האזרחית במאזן שלילי, אבל מאז טסו קדימה וסיימו את העונה במומנטום נאה עם שבעה נצחונות משמונת המשחקים האחרונים. הבאקס נראו זקנים ועייפים למדי רוב העונה, איבדו את לילארד לבעיה בכלי הדם, ודווקא אז רצו קדימה וסיימו את העונה עם שמונה נצחונות.

המפגשים מהעונה הסדירה והאם ניתן ללמוד מהם משהו לקראת הסדרה?

אינדיאנה ומילווקי נפגשו ארבע פעמים העונה, מילווקי ניצחה בשלוש מהן. הניצחון של אינדיאנה היה בנקודה, ואלה של מילווקי בהפרשים של 7-12 נק'. לילארד שיחק בכולם, וגם הפייסרס היו בהרכבים די מלאים, עד כדי נמבהארד וניסמית'.

מה שאפשר לקחת מהמשחקים האלה הוא הקושי ההגנתי של הפייסרס מול מילווקי, ויאניס בפרט. הפייסרס הגיעו בערך לממוצע הנקודות שלהם (לא מפתיע, שכן ההגנה של מילווקי בינונית העונה), אבל ספגו הרבה יותר ממה שהם רגילים, והיסבה לכך היא בראש ובראשונה יאניס. הקו הקדמי של הפייסרס אקטיבי ולא רע הגנתית, אבל לא מספיק חזק לעמוד מול העוצמה של היווני. הממוצעים שלו מול הפייסרס: 30, 12.3, 7.5ב -65% שדה.

מעבר לכך לא היו מגמות ברורות. היו משחקים שהספסל של הפייסרס ניצח בבירור את זה של הבאקס, אבל היו גם הפוכים, למרות שעל הנייר זה אמור להיות יתרון ברור. 

המאצ'אפ והכוכבים 

טייריס האליברטון הוא גם הכוכב וגם הברומטר של הפייסרס. בשיאו, הוא שחקן כמעט מושלם – ארגיואבלי המוסר הטוב בליגה, קלע מדויק מכל הטווחים, כזה שיכול לתת 50%-40%-90% בכל משחק, בקושי מאבד ומספיק גדול כדי להיות חיובי בהגנה. 

הבעיה היא ששיאו לא תמיד שם, לא מעט בגלל פציעות שהוא גורר. בעונה שעברה היתה לו נפילה גדולה בחצי השני של העונה, שהמשיכה לפליייאוף והסתיימה בפציעה ובסיום מוקדם של הסדרה מול בוסטון. את עונה הזו הוא התחיל ביכולת מזוויעה באולימפיאדה, שנגררה לפתיחת עונה רעה.

התפתחות העונה שלו מסבירה במידה רבה את ההצלחה של הפייסרס. עד ה-1.1, הוא נתן 18 נק', 8.6 אסיסטים ובעיקר קלע 43% מהשדה. מאותו רגע הוא קולע 20 נק', מחלק 10 אסיסטים, ועלה ל-51% מהשדה. ההבדל עצום – כשהאליברטון קולע, ההגנות מחויבות להתמקד בו, המסירות שוטפות, וגם מה שלא הופך לאסיסט מנוצל על ידי החבר'ה האחרים בקבוצה. כשהוא מחטיא, הכל תקוע והולך הרבה יותר קשה.

בצד השני יש את יאניס. העונות המטורפות של שג"א ויוקיץ' משכיחות את העובדה שגם יאניס ביכולת שבהרבה שנים היתה שווה MVP. לשם השוואה – הוא קולע יותר, באחוזים טובים יותר, מוסר יותר, מגיע לקו יותר ומאבד פחות מאשר בעונת ה-MVP השניה שלו. דווקא אחרי הפציעה של לילארד יאניס לקח את העניינים לידיים, הרים את מספרי האסיסטים, הגיע לקו יותר, וסחף את מילווקי למקום החמישי מעל דטרויט המפתיעה.

הדומיננטיות של יאניס ניכרת כתמיד, ולפחות כרגע הוא גם בריא, בניגוד לשני הפלייאופים הקודמים. בפעם הקודמת שיאניס עשה פלייאוך בריא, זה נגמר במשחק 7 מול בוסטון. בפעם שלפניה, זה נגמר באליפות.

כוכב המשנה של אינדיאנה הוא סיאקאם. יש סיכוי טוב שסיאקאם הוא האולסטאר הכי פחות מדובר בליגה, אבל זה לא בגלל חוסר יכולת. הקאמרוני הוא שחקן התקפה בחסד, עם 52% מהשדה ח-39% מהשלוש. בפלייאוף הקודם, בלי האליברטון, הוא הוכיח שהוא אופציה ראשונה ראויה גם מוצ ההגנה החונקת של בוסטון, עם היכולת שלו לעלות מחצי מרחק ולדייק. ההגנה שלו קצת הדרדרה יחסית לימי האליפות בטורונטו, אבל הוא עדיין אקטיבי ולא קל לקלוע עליו.

במילווקי הכוכב השני הוא בעיה כרגע. לילארד אובחן עם פקקת ורידים, ולא ברור אם ומתי יהיה כשיר לפלייאוף. לפני הפציעה לילארד עבר עונת מיני רידמפשן –  אחרי שבעונה הקודמת היעילות שלו היתה נמוכה, במונחים שלו, והוא נראה בדרך להדרדרות, הוענה הן אחוזי השדה והן אחוזי השלוש עלו אל מעל ממוצעי הקריירה שלו, והוא נשאר גם מוסר לא רע בכלל, גם אם לא בהכרח תמיד מקבל את ההחלטות הנכונות.  ההגנה, שמעולם לא היתה מרשימה במיוחד, עדיין לא משהו אבל פחות רעה מהעונה הקודמת. 

שחקני המשנה באינדיאנה הם נקודת חוזק, כעקרון. נמבהארד הוכיח את עצמו בפלייאוף הקודם. ניסמית' 3&D קלאסי. טרנר אחד החוסמים הטובים בליגה ועם יד מצוינת לגבוה, אבל ההגנה שלו יותר חלשה ממה שנראה. מקונל רכז קלאסי ושחקן הגנה טוב, ומאת'ורין סקורר טוב, גם אם לא מאוד יעיל. שפארד, טופין, ווקר וג'קסון משלימים סגל עמוק ומגוון.

מילווקי הביאה את קייל קוזמה בדדליין בשביל מידלטון, שלא ממש מצליח להתאושש מהפציעה והתקשה להועיל בדקות שלו על המגרש. קוזמה הוא אולי שיפור, אבל לא גדול – סקורר לא יעיל, חובב זריקות קשות אבל לא ממש טוב בלקלוע אותן, ושומר בינוני מינוס. 

ברוק לופז הוא גרסה טובה יותר, אבל זקנה בהרבה, של טרנר. בובי פורטיס חזר ומצליח להיות דומיננטי התקפית ובריבאונד. טוריאן פרינס עושה את העבודה כ-3&D, וקווין פורטר ג'וניור, שהצטרף גם הוא בדדליין, יעיל להפתיע הן כקלע והן כעושה משחק, ונותן בקאפ איכותי כשלילארד לא זמין. פאט קונאטון, שקצת דועך העונה, וגארי טרנט ג'וניור משלימים סגל מסייע שנותן הרבה שלשות, הרבה הגנה, ומעט מעבר.

קרב המאמנים (סגנונות, סוגי הגנות וכו׳)

ריק קרלייל מאמן את אינדיאנה כבר עונה רביעית. בעונה שעברה הקבוצה נראתה נהדר בהתקפה – שיחקה בקצב השני המהיר בליגה,  קלעה את מספםר הנקודות השני בגובהו. כמעט כל הזמן היה לה הרכב של חמישה קלעים על המגרש, כאשר נמבהארד, סיאקאם וכמובן האליברטון הם מהמוסרים הטובים בליגה. ההתקפה התבססה על מתפרצות והנעת כדור מהירה, והיתה כל כך טובה שאפילו בוסטון, עם ההגנה מס. 1 בליגה, לא הצליחה לעצור אותה.

בהגנה, לעומת זאת, הקבוצה התקשתה – למרות שיש לה שחקני הגנה טובים על הנייר. טרנר, סיאקאם וניסמית' כולם עם רקע של מועמדות לחמישיות הגנה, האליברטון גדול וזריז, ונמבהארד חזק. אפשר היה לצפות להגנה סבירה, לפחות, אבל הם היו מקום 24 בליגה בדירוג הגנתי – אולי בגלל עייפות מכל הריצות.

העונה הקבוצה נרגעה – בשני צידי המגרש. למרות שלא היו בה שינויים גדולים בסגל, ההגנה השתפרה ועברה את ממוצע הליגה, בעוד שההתקפה ירדה משמעותית והיא בסך הכל תשיעית בדירוג ההתקפי. הקשיים של האליברטון בחצי העונה הובילו לפחות מתפרצות, פחות נקודות קלות, קצב איטי יותר – והתקפה יעילה פחות. אינדיאנה עדיין טובה מאוד במניעת איבודים, ואחוזי הקליעה שלה גבוהים מאוד, אבל זה נובע לא מעט מכך שהיא לוקחת מעט שלשות יחסית, וגם פחות מהממוצע בהגעה לקו.

הגנתית אינדיאנה מתבססת על הגנה אישית חזקה, ומתמקדת במניעת שלשות – מה ששם אותה במקום ה-9 בליגה באחוזי שלשות כנגדהף וגם במספר השלשות שנזרקות. ההתמקדות הזו פוגעת בה בעיקר בהגנה על הטבעת – טרנר מחפש את החסימה אבל לא תמיד ממוקם נכון כדי למנוע או להקשות על זריקה, והיתר אינם מגני טבעת חזקים. היא גם מתקשה בריבאונד, וממוצעת ביכולת שלה למנוע ריבאונד התקפה. 

המאמן של מילווקי הוא דוק ריברס, שזכור קצת בגל האליפות ב-2008 והרבה בגלל היכולת המופלאה של הקבוצות שלו לאבד יתרון של 3-1 בפלייאוף. מילווקי שלו היא קבוצה ממוצעת בשני צידי המגרש.

התקפית, יאניס ולילארד הם יוצרי נקודות מחוננים, אבל הרבה יותר לעצמם מאשר לאחרים. זה לא שהם לא מוסרים טובים, אבל בדרך כלל כשהם מצליחים לייצר לעצמם יתרון על המגן זה נכון והגיוני להם לעלות לזריקה (דיים) או להגיע לטבעת (יאניס). קוזמה הוא שחקן דומה, בדרך כלל לצערם של המאמנים ואוהדי הקבוצה שלו, וכל היתר חיים ממה שמגיע אליהם מיאניס ולילארד – הרבה שלשות, ולעיתים ניצול מיסמ'צים בהגנה. לופז גם שחקן פוסט לא רע אבל מילווקי לא כל כך משתמשת ביכולת הזו שלו.

השילוב של הקליעה של לילארד וההתמקדות של ההתקפות ביאניס מוביל להמון שלשות חופשיות, ומילווקי מובילה את הליגה באחוזי שלוש עקב כך. היא גם מגיעה המון לקו, אבל קולעת רע משם – לא פלא, לאור העובדה שחלק ניכר מהזריקות הוא של יאניס. 

בהגנה מילווקי מתבססת המון על שני אלמנטים – הגנת טבעת חזקה של יאניס ולופז, ומניעת שלשות. היא מצליחה לא רע בשני הדברים, אבל החולשה ההגנתית שלה בקו האחורי פותחת את הדלת להרבה חדירות, שמסתיימות בלא מעט זריקות עונשין. אותה חולשה גם מקשה עליה לייצר איבודי כדור, מה שמוביל ליותר מדי זריקות – אמנם באחוזים נמוכים, אבל אלה עדיין נקודות.

תחזית

אתרי ההימורים מעדיפים את אינדיאנה בצורה ברורה, ואני הולך איתם. למרות שהשחקן הטוב בסדרה משחק במילווקי, החיסרון של לילארד, הרגליים הזקנות של הבאקס וסיום העונה החזק של אינדיאנה רומזים כולם על ניצחון של הפייסרס. 4-2, פייסרס.

לוס אנג'לס לייקרס (3) נגד מינסוטה טימברוולבס (6).

הלייקרס מגיעים לראשונה מאז 2020 עם יתרון ביתיות לפלייאוף, מינסוטה מגיעה לפלייאוף במומנטום חיובי לאחר שהפסידה פעם אחת מתשעת המשחקים האחרונים שלה, והשתיים יפגשו לראשונה בפלייאוף מאז גמר המערב ב-2004 בו הלייקרס ניצחה 4:2 העפילה לגמר והפסידה 4:1 לדטרויט פיסטונס

המאזן בין הקבוצות הוא 2:2 אך לא בהכרח ניתן להסיק מכך דבר מכיוון שרק המפגש האחרון ב-28.2 כלל את הסגלים הנוכחיים של שתי הקבוצות (בו הלייקרס ניצחו 111:102) או במילים אחרות, אם זה לא היה ברור, אז זה המשחק היחידי שלוקה דונצ'יץ' לקח בו חלק מבין הארבעה. מצד שני צריך לזכור שג'וליוס רנדל היה פצוע במשחק הזה ולא שיחק.

הכוכבים והמאצ'אפים:

בשורה התחתונה אנחנו מקבלים שחזור של גמר המערב של השנה שעברה רק שלוקה מוקף סביבו בסגל טוב יותר ועם לברון ג'יימס לצידו. לוקה ינסה לעשות בדיוק את מה שעשה בשנה שעברה נגד מינסוטה וזה לצוד את רודי גובר בכל הזדמנות. אני מניח ששוב נראה עליו את ג'יידן מקדניאלס שנחשב לאחד משומרי הפרימטר הטובים בליגה, אבל מול לוקה הוא לא הסתדר בכלל בעיקר בהביט הפיזי. לוקה הצליח לנעול את מקדניאלס על הגב שלו פעם אחר פעם בפיק אנד רול וזה גרם לפינץ' לנסות ולבצע יותר חילופים מאשר דרופ. בשנה שעברה לפחות היה את קייל אנדרסון לזרוק על לוקה אבל השנה הוא כבר איננו ולכן לטעמי אין למינסוטה מספיק גופות לזרוק על הסלובני. מניח שנראה את ניקיל מנסה קצת אך הוא קטן מידי ולוקה יתבריין עליו בפוסט, מה שמוביל אותי למסקנה שאנחנו נקבל הרבה דקות בהן הכוכב של מינסוטה, אנתוני אדווארדס ינסה בעזרת הפיזיות שלו להתמודד מול לוקה ולהרחיק אות מהסל עד כמה שאפשר. אנט שומר אישי טוב והוא הפיזי מכולם מבין שחקני הכנף של הוולבס ולכן הוא כנראה יסתדר. בצד השני של המגרש השומר המרכזי עליו כנראה יהיה אוסטין ריבס. ללייקרס אין ממש שומרים אישיים ברמה גבוהה בחמישייה ולכן כנראה הם ינקטו בגישה של טראפים ודאבל טימים על הכוכב הצעיר של הטימברוולבס. בתחילת העונה ראינו איך אנט מתקשה כאשר יוצאים אליו שני שחקנים וברוב המקרים הוא קיבל את ההחלטות הלא נכונות ולעיתים אף הכריח זריקות קשות במקום למסור לשחקן הפנוי.

למי ששכח אז ככה הוא דיבר לאחר ההפסד לבוסטון בתחילת ינואר

מצד שני ככל שהעונה התקדמה היה נראה שאדווארדס מתחיל לסמוך יותר על חבריו לקבוצה ופחות מפחד מהדאבל טימים. כאן הוא כבר נשמע אחרת לאחר משחק הניצחון על המג'יק באמצע מרץ

בשורה התחתונה אם אנט יקבל את ההחלטות הנכונות, לא בטוח שיש להגנה של הלייקרס דרכים להתמודד מולו.
אנט אגב זורק השנה קצת יותר ממחצית מזריקותיו מחוץ לקשת (10.3 מ-20.4) ועל אף שהוא קולע ב-44% מהשדה הוא קולע ב-39.5% מחוץ לקשת מה שמוביל אותו לEFG של 54.7% הטוב בקריירה שלו ומדגיש עד כמה השחקן הזה מסוכן והוא עוד ישתפר.

אתם קולטים שכבר כתבתי 400 מילים ועוד לא הזכרתי את לברון ג'יימס? כן אנחנו חיים במציאות בה לברון הוא לא האופציה הראשונה בקבוצה שלו ובנתיים זה עובד טוב. בשנים האחרונות ראינו ניסיונות של לברון לתת לדיוייס את המושכות להתקפה אך הגבה לא היה מספיק ורסטילי התקפית כדי להשתלט על הובלת הקבוצה. בנוסף ראינו איך לברון מגיע שחוק לרבעים אחרונים בפלייאופים האחרונים פשט כי הוא נאלץ לסחוב על עצמו יותר ממה שהגיל שלא אפשר לו בקבוצה מוגבלת התקפית. עם ההגעה של לוקה אנחנו רואים את לברון לוקח פחות על עצמו התקפית, משקיע יותר בהגנה ומגיע רענן לרבעים אחרונים ומצליח להשתלט עליהם במידת הצורך. בנוסף נראה כי גם כאן הטימברוולבס יתקשו להציב שומר ראוי. בעוד רוב הזמן ההגנה תשתדל להתמקד בלוקה, לברון כנראה יזכה מן ההפקר ויתמודד כנראה בעיקר מול ג'וליוס רנדל. אני מניח שאנט יהיה השומר הישיר של לברון אבל למרות שכבר דיברנו על החוזק של אנט, הוא לא קרוב כלל במימדים שלו ללברון והוא יתקשה מאד עמו. יכול להיות שפינץ' יבנה על רוטציה מהירה וחיפוי של גובר בצבע והוא יהמר על הקלעים של הלייקרס אבל זה משאיר לאוסטין ריבס הרבה חופש פעולה כאשר עדיין לא ברור אם קונלי ישאר בחמישייה הפותחת של מינסוטה ויצטרך להתמודד מול המהירות של ריבס או שנראה את דיווינצ'נזו/אלכסנדר ווקר בחמישייה כדי שיספקו הגנה טובה יותר וקליעה מבחוץ.

אגב רנדל אז הוא קולע משמעותית פחות ממה שקלע בניקס עם 18.7 נקודות העונה אך הוא עושה זאת ביעילות של 48.5% מהשדה וכשהוא נראה הרבה יותר טוב בחצי השני של העונה לאחר שחזר מהפציעה. רנדל הוא מה שנקרא בור שחור בהתקפה ולעיתים הוא היה מקבל את הכדור ולא משחרר אותו לאף אחד חוץ מלכיוון הטבעת אבל ראינו אותו לומד לעשות התאמות במהלך העונה ולדעת לוותר על הכדור כשצריך ולא להתעקש. מצד שני הוא לא קלעי 3 מספיק טוב 1.6 שלשות ב-34% וזאת אחת מעונות הקליעה היותר טובות בקריירה שלו. הוא לא קרוב לספק את מה שטאונס נתן לקבוצה הזאת ובנוסף חובת ההוכחה עדיין עליו לאחר שני פלייאופים נוראיים עם הניקס בהם האחוזים שלו צנחו עוד יותר. מי שישמור עליו הוא כנראה האצ'ימורה שלא נחשב שומר גדול אבל בהחלט מתמודד טוב עם שחקנים בפוסט כמו שעשה עם יוקיץ' בשנתיים האחרונות, והוא בהחלט התשפר הגנתית גם השנה.

דו קרב המאמנים:

פינץ' מול רדיק. האיש שהצליח להתגבר על יוקיץ' בשנה שעברה אל מול הפרשן והפודקאסטר שנחשב כיום לאחד המוחות המבריקים בליגה.

זה מה שכתבתי על פינץ' לאחר שניצחו את הנאגטס בשנה שעברה בחצי גמר המערב:
"כריס פינץ' שיחזר את הישג השיא של הפרנצ'ייז בזכות הגנה חכמה שיודעת לעשות רוטציה מהירה אך בעיקר כזאת שמונעת את החוזקות של היריבה. למשל נגד הנאגטס ראינו את מינסוטה סוגרת את הפוסט אפ לניקולה יוקיץ'. במידה וה-MVP הצליח לקבל את הכדור באותיות, מיד תקף אותו דאבל טים מהצד החלש והשחקן שנותר פנוי לזריקה לרוב היה הקלעי הפחות מוכשר בחמשייה של הנאגטס. כמו כן ראינו שכאשר יוקיץ' הוא זה שחוסם בפיק נד רול, אז ההגנה של הנאגטס סוגרת את המסירה אליו בשורט רול, גם במחיר שמארי יקבל נתיב פנוי לטבעת. כל הדברים הקטנים האלו הפכו את משחק ההתקפה של הנאגטס לחורק מהרגיל וסידר לזאבים סיכוי אמיתי להעפיל לגמר".

מאז ראינו שדווקא מול לוקה דונצ'יץ הוא לא הסתדר יותר מידי. ההגנה של מינסוטה השנה מסתמכת יותר על דרופ כשרודי גובר על המגרש ובניגוד לתקופה של קארל טאונס במועדון, פינץ' ממעט להשתמש בבליצים. כמו שציינתי בפרק "הכוכבים" כנראה שפינץ' יהמר על הקלעים של הלייקרס וינסה למנוע מלברון להשתלט על המשחק. זה אומר שאנחנו כנראה נראה אייס ודרופ שמטרתם יהיו לגרום ללוקה להוציא את הכדור מהיד. הרוטציה של הוולבס תצטרך להיות מאד מהירה כדי לסגור נתיבי מסירה ללברון וריבס ולבנות על זה שמי שיקחו את הזריקות יהיו בעיקר האצ'ימורה, פיני סמית' גייב וינסנט וג'ארד וונדרבילט. על פניו המטרה של מינסוטה אמורה להוביל את שחקני הלייקרס לקחת זריקות בצבע כשגובר מחכה שם אבל ייתכן שלברון ולוקה יעדיפו את זה מכייון ששניהם שחקנים שמסיימים בצבע ברמה גבוהה גם אם מולם יש שומר איכותי כמו רודי. לוקה קולע 9 נקודות למשחק בצבע ב-71% מהרסטריקטד ו-48.5% מתוך הצבע שהוא לא הרסטריקטד, ולברון קולע 11.6 נקודות למשחק בצבע ב-74.5% מהרסטריקטד ו-44.5% מתוך הצבע שהוא לא הרסטריקטד. ההגנה של מינסוטה תצטרך לחשוב טוב על דרכי ההתמודדות שלה לאחר שבשנה שעברה הבנו שחילופים היא הגנה קצת בעייתית נגד דונצ'יץ' אבל ייתכן שלבסוף זאת תהיה הטקטיקה הטובה ביותר שפינץ' יוכל לשלוף. עדיף למינסוטה לנסות להכיל את לוקה בפרימטר מאשר שיגיע לאיזור הצבע בקלות ויקלע משם את החצי מרחק שלו או לחלופין שימצא בקלות את השחקן הפנוי לאחר בליץ. יהיה מעניין לראות האם הרוטציה של הוולבס תהיה מספיק טובה כדי גם לבצע חילוף וגם לאחר מכן לשמור על רודי כדי שלא יבשל את לוקה באחד על אחד.

בהתקפה פינץ' כנראה יחפש את אוסטין ריבס. הגארד המוכשר של הלייקרס שהפך לאופציה שלישית ראויה עם 20 נקודות ו-6 אסיסטים במשחק ב-55.6% EFG כולל 5 הליכות לקו במשחק אותן קולע ב-87%, אינו טוב בהגנה כמו שהוא טוב בהתקפה. ריבס לא החור שחושבים שהוא והוא בהחלט נלחם יפה בחסימות ויש לו עבודת רגליים לא רעה אבל הוא פשוט לא מספיק גדול וחזק להתמודד עם רוב הגארדים בליגה. אנט אמור לשים את ריבס למטרה בכל התקפה מכיוון שהוא החוליה החלשה הגנתית בהרכב הזה. מעבר לכך פינץ' אולי יחשוב לשלב את רודי גובר יותר בהתקפה כי בשנה שעברה הוא מיעט לעשות זאת. ללייקרס יש סנטר טבעי אחד לגיטימי בסגל ויכול להיות שאם הטימברוולבס ינסו לעיתים להפעיל את רודי בפיק אנד רול זה ייצר להם מצבים טובים לסלים קלים, גם אם רודי לא בהכרח יהיה זה שיסיים אותם. ואולי בכלל הפתרון זה להשתמש יותר בנאז ריד. השחקן השישי של העונה הקודמת סיפק השנה עונה טובה יותר עם 14.2 נקודות למשחק כולל 2.2 שלשות ב-38%. הוא שומר מספיק טוב גם בפרימטר וכמעט כל חמשייה שהוא נוכח בה, בין אם לצד גובר או בין אם לצד רנדל, אוחזת בנט רייטינג מעולה (+11 החמישייה הפותחת לצד רנדל +25 עם גובר). פינץ' יצטרך להבין איך הוא משתמש בדקות של ריד והאם לעיתים יהיה עדיף לו לוותר על גובר בסופי משחקים כדי שלא יתקפו אותו בהגנה ויעדיף להשתמש בקלעי השלוש הטוב בקבוצה לאחר אנט וכזה שגם לא נחשף בקלות כשהוא יוצא מהצבע בהגנה. גם קונלי קשישה יעמוד למבחן בסדרה הזאת וייתכן שהוא יאבד את הדקות שלו לטובת אלכסנדר ווקר שסיפק פלייאוף הגנתי מצויין בשנה שעברה וכמובן הרכש מהקיץ דונטה דיווינצ'נזו שמספק קליעה מעולה (למרות פתיחת עונה חלשה), הגנה והוא גם מסוגל להוביל כדור ולקבל החלטות, אם כי לא טוב כמו קונלי.

מהצד של הלייקרס ג'יי ג'יי רדיק מגיע לסדרת הפלייאוף הראשונה שלו והציפיות ממנו בשמיים. כל העונה פרשנים שיבחו את הלייקרס על משחק תנועה שוטף יותר והיכולת של רדיק לייצר מצבי קליעה טובים לקלעי הקבוצה, ובנוסף השיפור שריבס עשה השנה נזקף בעיקר לזכותו של בוגר דיוק. אך השיוני המשמעותי ביותר של רדיק השנה היה ייצוב ההגנה של הלייקרס דווקא לאחר שאנתוני דייויס עזב ולוקה הגיע לעיר המלאכים. אז אאיך הוא עשה את זה? ללייקרס יש פיזיות כמעט בכל עמדה. על אף העובדה שאין להם סנטר מלבד ג'קסון הייז (שעושה עבודה הגנתית טובה רוב העונה) יש ללייקרס סוללה של פורוורדים חזקים, בדמות פיני סמית', האצ'ימורה, וונדרבילט וכמובן לברון, שיכולים להתמודד מול גודל ופיזיות ויתרה מכך, ברוב המקרים יהיו גדולים ופיזיים מול השחקן היריב. תוסיפו לזה שלוקה הוא רכז בגובה 2 מטר במשקל 100 ק"ג ותקבלו חמישייה שמצד אחד מאד דינמית וזריזה אך מאידך חזקה מאד ולכן קשה לייצר נגדה מיס מאצ'ים. הלייקרס בעיקרון מחליפים על כל דבר אבל בפועל בהרבה מקרים גם מביאים עזרה/דאבל טים על כוכב היריבה ובעצם משאירים שלשות פנויות או אופציה טובה לתקוף את הצבע. הקטע הוא שהרוטציה של הלייקרס מצליחה להגיב מהר וברוב המקרים מצליחה לסגור את השלשות האלו ועד שהשחקן היריב מגיע לתקוף את הצבע כבר מגיעים לשם שני שחקנים להפריע לו ולסגור לו את נתיבי המסירה. אז למרות שאין ללייקרס רים פרוטקטור ברמה גבוהה, הם מצליחים לסגור את הצבע באמצעות זריזות ופיזיות יחסית של השחקנים שלהם ביחס לשאר הליגה. אם כבר הם מגיעים למצב שהם צריכים להשאיר מישהו פנוי לזריקת שלוש, ההגנה יודעת לעזור מהקלעים הפחות טובים. מאד מזכיר מה שהווריירס עשו די בהצלחה בלי סנטר טבעי רק שהלייקרס קבוצה הרבה יותר פיזית מהם. מול מינסוטה יהיה ללייקרס חיסרון בצבע אבל מכיוון שרודי אינו פינישר עלית ובנוסף אין למינסוטה הרבה קלעים שמרווחים את המשחק, בעיקר כי כאמור טאונס עזב ורנדל הגיע במקומו, ולכן יהיה להם הרבה יותר פשוט ליישם את הטקטיקה ההגנתית שלהם.

בוידאו הזה אפשר לראות איך הלייקרס שמרו על מינסוטה במשחק האחרון בניהן ב-28.2.25

מבחינה התקפית חמשיית הסמול בול של הלייקרס שכוללת את לוקה ריבס לברון האצ'ימורה ופיני סמית' תעשה חייהם קשים לחמישייה הגדולה של מינסוטה. יתכן שרדיק יעדיך לפתוח עם ג'קסון הייז אבל אני סבור כי נראה את פיני סמית' מקבל נתח גדול יותר של דקות. זאת חמישייה שכולם בה קולעים שלשות באחוז ו-ווליום גבוהים וכולם בה מסוגלים להוריד כדור לרצפה ולתקוף קלוזאאוטס. רדיק יצטרך להקל על לוקה עד כמה שניתן כדי לאפשר לו להיות המנוע של ההתקפה אבל מאידך ריבס כבר הוכיח עוד מלפני שנתיים שהוא שחקן פיק אנד רול מצויין וכנראה שכדי להוריד מהנטל ההתקפי של שני הכוכבים, אנחנו נראה גם אותו מריץ פיק אנד רולים ומייצר שלשות קלות לאחרים. הלייקרס כאמור יחפשו להוציא את גובר מהצבע כי זה היתרון היחסי של מינסוטה. אם באמת פינץ' יחליט שהוא לא מחליף את הפיק אנד רול והוא ממשיך עם הדרופ, אז לוקה וריבס יצודו את המיד ריינג' (ריבס עם 46.5% מהצבע שהוא לא הרסטריקטד). ללייקרס יש 3 מקבלי החלטות מעולים בהתקפה, ומספיק ריווח לשים לידם בכל רגע כדי לפתוח את הצבע. וינסנט יהיה קריטי מהספסל כי הספסל של מינסוטה עמוק יותר. לכן בתור שחקן הספסל היחידי שמסוגל לא רק לשמור אלא גם לקלוע (אני מתייחס להייז כשחקן ספסל) הוא יצטרך להיות יציב כדי שבדקות המנוחה של החמישייה הספסל של הוולבס לא יברח ללייקרס. בהקשר הזה נראה איך רדיק ינהל את הדקות בין לוקה/ריבס/לברון ועד כמה הוא יצליח לנהל את המנוחות שלהם לצד כך שיצטרך להעמיד חמישיות שמסוגלות לייצר. בעונה הסדירה ראינו את רדיק משחק לפחות עם 2 מהם בכל פעם על המגרש ומשתדל לא לשחק רק עם יוצר אחד על המגרש.

תחזית:

מינסוטה סיימה את הענוה בצורה יפה לאחר שפתחה אותה בצורה רעה. רנדל גם הוא השתלב אט אט במרקם הקבוצתי והשתפר ככל שהעונה התקדמה. אנט ממשיך להתקדם ככוכב על והוא כנראה יבחר לחמישיית העונה השנייה, גובר ממשיך להיות אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה והספסל נראה נהדר עם דונטה, ניקיל ונאז. כל זה לא משנה כלל מול שני שחקנים מהטופ 10 של הליגה בטח שאחד מהם הוא שחקן בטופ 3, הוא כזה שמספק תצוגות על בכל פלייאוף והוא השחקן שהדיח אותם בשנה שעברה ועוד את הגרסה הטובה יותר של הקבוצה עם טאונס. גם אם התקפית הכל יעבוד אצל הוולבס אין להם פתרונות ללוקה, שבכללי קשה מאד למצוא לו פתרון אבל למינסוטה הזו יש מאצ' אפ רע מולו מאשר לקבוצות אחרות וייתכן שזה יהיה הגורם שיכריע את הסדרה הזאת. 4:2 ללייקרס וגם זה כי אני מפרגן לעומק של מינסוטה

אחרי עונה רגילה מלאת דרמה, אקשן ופציעות, מגיעה סוף סוף המנה העיקרית – הפלייאוף! המערב השנה חזק ומאוזן, וכמובן שמקומות 4-5, באותו מאזן, הם תמיד סדרה מעניינת.

הקליפרס מגיעים אחרי עונה רבת תהפוכות, שבראשן החזרה של קוואי מ(עוד) פציעה ממושכת. דנבר אחרי כמה עונות של היחלשות אחרי אותה אליפות נהדרת, ועם זעזוע עמוק ובלתי צפוי בדמות פיטורי המאמן וה-GM בשבוע האחרון של העונה.

המפגשים מהעונה הסדירה והאם ניתן ללמוד מהם משהו לקראת הסדרה?

הנאגטס והקליפרס נפגשו ארבע פעמים בעונה הסדירה, כולן בחצי הראשון של העונה – המפגש האחרון בינן היה ב-8.1. קוואי לא שיחק באף אחד מהמשחקים האלה.

הקליפרס ניצחו את שני המפגשים הראשונים בין הקבוצות, שהיו צמודים. הנאגטס את שני האחרונים, והם לא היו צמודים. הספסל של דנבר היה מאוד חלש בכל המשחקים – מה שנכון, עקרונית, לכל העונה. דנבר אפילו ניצחו בלי יוקיץ' את המשחק האחרון, ובזה שלפניו הקליפרס הגיעו בלי הארדן (וקוואי) ולא היוו תחרות. 

ההגנה החזקה של הקליפרס התקשתה מול דנבר. רק במשחק אחד הנאגטס ירדו מ-120 נקודות. דנבר, לעומת זאת, הצליחה להוריד את הקליפרס הגנתית, והתקשתה מולה רק במשחק אחד.

המאצ'אפ והכוכבים 

את הכוכב של דנבר אין צורך להציג. יוקיץ' השחקן הטוב בליגה, לא משנה מה יאמרו בוחרי ה-MVP. סיים עונה של טריפל דאבל כאשר הוא בין המובילים בליגה בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות ואחוזי שלוש (!). ביי פאר, השחקן עם ההפרש הכי גדול בין היעילות של הקבוצה איתו ובלעדיו. אם בעבר היה ידוע כשחקן הגנה חלש, השנה הוא השני בליגה ב-DBPM, שמודד את היעילות ההגנתית עם ובלי השחקן. אגדה.

יוקיץ' לא שחקן שנשמר על ידי שומר אחד, צריך קבוצה שלמה כדי למנוע ממנו בו זמנית את הקליעה, את הפוסט אפ ואת המסירה. אבל חלק גדול מהאחריות ההגנתית מולו ייפול על איביצה זובאץ, בעונת קריירה. הסנטר הבוסני הוא נדבך מרכזי בהגנה השלישית בטיבה בליגה. הוא לא חוסם המון זריקות, אבל משנה מספיק כדי להיות אחד ממגיני הטבעת היעילים בליגה, ועדיין מספיק נייד כדי להפריע לשחקני חוץ למרות גודלו. זובאץ מועמד חזק לאחת מחמישיות ההגנה, והיכולת שלו להפריע ליוקיץ' ולפיק אנ רול שלו עם מארי תהיה משמעותית בקביעת תוצאת הסדרה.

הכוכב השני של דנבר מגיע לפלייאוף הזה במצב פחות מאידיאלי. מארי חזר מפציעה לשני המשחקים האחרונים של העונה הרגילה ולא נראה בהם במיטבו. גרוע מכך ,זו פציעת האמסטרינג, אותו שריר בעייתי שמאוד קשה להחלים ממנו לחלוטין, והקשה על הרבה שחקנים טובים את החיים. העונה הרגילה שלו היתה טובה דווקא, כאשר אחרי אולימפיאדה מחרידה במדי קנדה הוא חזר פחות או יותר ליכולת שלו מהשנים הקודמות. מארי הוא במידה רבה הברומטר של הנאגטס, ויצטרך להיות ביכולת שיא.

הארדן, בצד השני, הוא המנוע ההתקפי של הקליפרס. אחרי שנראה בדרך לדעיכה, ובלי גורג' וקוואי, הארדן הצליח להעלות את ממוצע הנקודות שלו, להגיע הרבה לקו ולהמשיך עם הפליימייקינג שהפך להיות סימן ההיכר שלו בעמדת הפוינט גארד, ואפילו לתת עונה בריאה מאוד. בעונה הרגילה היעילות שלו היתה רעה, אבל זה משהו שאפשר לצפות לו כשהוא מוביל הכדור העיקרי. דווקא ההגנה, שהיתה מקור לבדיחות עליו במשך שנים, היתה די טובה השנה.

בגזרת שחקני המשנה, לדנבר אין המון מה להציע. מייקל פורטר ג'וניור יציב, וזה לא דבר טוב עבור שחקן בגילו. הוא עדיין קולע טוב, לא מייצר לעצמו יותר מדי, לא מייצר לאחרים ושומר בינוני. ארון גורדון בעונה מאוד פצועה, שיפר את הקליעה מבחוץ אבל הדרדר דווקא בהגנה, סימן ההיכר שלו. כריסטיאן בראון נכנס יפה לעמדת הסקנד גארד, קולע בסדר אבל לא זורק מספיק משלוש, ונותן הגנה חזקה. ראסל ווסטברוק הוא… ווסטברוק. להתעקשות לשחק איתו היה חלק גדול בהחלטה לפטר את מאלון. יתר הספסל לא ראוי לציון.

אצל הקליפרס המצב שונה. מעבר לזובאץ והארדן, השחקן שעשה התקדמות גדולה העונה הוא נורמן פאוול. הוא השתלט על החלל שהותיר ג'ורג' בגדול, העלה את הווליום של זהריקות שלו וקלע כמעט 22 נק' למשחק. הוא לא שחקן הגנה גדול, אבל הצליח להחזיק את שלו ויחד עם הארדן הקו האחורי של הקליפרס לא הפך לנקודות תורפה. הוא הצליח להגיע לקו יפה, ואחוזי השלוש שלו נשארו בטופ של הליגה. לא פלא שהוא לא היה רחוק מבחירה לאולסטאר.

מעבר לזובאץ, מי שהתעלה לעמדת עוגן הגנתי הוא קריס דאן. הוא נתפס כשחקן סוף סגל, אבל הצליח לייצב את הקליעה, וההגנה שלו בטופ של הליגה.

והחדשות הטובות – קוואי חזר, ובגדול. הוא אמנם לא ביכולת שלו מהשנים הגדולות, אבל אם הוא 90% מקוואי של האליפות, הקליפרס הם קבוצה אחרת – ונראה שהוא די שם. המאזן של הקליפרס בחצי השני של העונה (בערך, ממשחק 44 והלאה), כשקוואי באמת חזר, הוא 26-13 – מתאים ל-54 נצחונות בערך בעונה שלמה, המקום הרביעי בליגה.  

מעבר לכך יש לקליפרס סגל מסייע לא רע, עם בוגדנוביץ' שהגיע בדדליין, דריק ג'ונס ג'וניור שהוכיח את עצמו כשחקן חמישיה גם הדאלאס, ניק באטום הבלתי נגמר, וכמובן, מיודענו, בן סימונס.

קרב המאמנים

אם חייתם במקרה מתחת לסלע בשבועות האחרונים, אז מייק מאלון, שאימן את דנבר עשר עונות, פוטר. דיוויד אדלמן, המחליף שלו, הוא הבן של ריק אדלמן האגדי, וזה בערך הדבר היחיד שיודעים עליו. הוא היה עוזר מאמן בדנבר מאז 2017, ובינתיים אימן את הקבוצה לשלושה משחקים, בהם המאזן מושלם!

מן הסתם לא ניתן לצפות לשינוי עמוק של סגנון משחק בשלושה משחקים. אפילו ווסטברוק, שצפוי היה לקבל פחות קרדיט תחת אדלמן, משחק בערך את כמות הדקות הרגילה שלו במשחקים האלה. אולי השינוי הגדול בדנבר יהיה בחדר ההלבשה, שלפי הדיווחים היה מקום לא נעים תחת מאלון בזמן האחרון.

מעבר לכך, דנבר תהיה דנבר. היא תבסס את המשחק ההתקפי שלה על הגאונות של יוקיץ' והקליעה של מארי. פורטר יזרוק כשתהיה לו זריקה, גורדון ובראון יחיו ממסירות לסלים קלים מתחת לסל או לזריקות פתוחות, ובתקווה גם יקלעו אותן. ווסטברוק יעשה מהלכים גאוניים מדי פעם, ויחרב את המשחק מדי פעם.

בהגנה זה אותו סוג משחק שהכרנו. בראון נכנס יפה לנעליו של קנטביוס קלדוול פופ כסטופר הגנתי. יוקיץ' עדיין לא מגן טבעת חזק, אבל למד להשתמש יפה בגוף שלו כדי לייצר סופט הדג' לעצור מהלכי פיק אנ רול. זה עבד יפה בעונה הקודמת, אבל בנוכחית ההגנה של דנבר הדרדרה קשות, והיא מדורגת 22 בליגה בדירוג ההגנתי.  אם הם לא יצליחו להעלות רמה בפלייאוף, יהיה להם מאוד קשה.

בקליפרס המאמן הוא טיירון לו, הזכור לטוב מהאליפות של קליבלנד ב-16' ולרע, לאוהדים הישראליים, כשהחליף את בלאט ב-15'. הוא מאמן את הקליפרס בשש השנים האחרונות, וקשה לומר שהצליח באופן מיוחד.

במשך רוב שנותיו הקליפרס היו ידועים כקבוצת הגנה מצוינת. עם זובאץ באמצע, ג'ורג' וקוואי בכנפיים, ובדרך כלל עוד מומחה הגנה אחד לפחות בחמישיה, הגנה חזקה נראתה טבעית. אבל העונה, עם הארדן ופאוול, אפשר היה לחשוב שהם יתקשו.

זה לא המצב. ההגנה הקליפרסית מאפשרת 4.2 נק' פחות מממוצע הליגה, שזה המספר החזק בתולדות הפרנצ'ייז. חלק מזה נובע מהשיפור של זובאץ הן כמגן והן כריבאונדר, כאשר הקליפרס כמעט ולא מרשים ריבאונד התקפה מולם. חלק מכך נובע מהתממקדות שלהם במניעת שלשות מהפינה והגנת שלשות חזקה באופן כללי. פאוול והארדן, שמתקשים בהגנה, עושים מאמץ גדול ומצליחים הרבה יותר מאשר השנים האחרונות.

אבל צריך לתת רבה קרדיט גם לשני מומחי ההגנה שנוספו השנה, דאן וג'ונס ג'וניור. שניהם מכסים הרבה שטחים, דאן מייתר איום תמידי בחטיפות ודיפלקשנז, וג'ונס פשוט שומר חזק גם אם זה לא מתבטא בחטיפות וחסימות. כששניהם על המגרש קשה להגיע לזריקות פתוחות – והנוכחות של קוואי, כמובן, לא מקלה על אף קבוצה.

בהתקפה הקליפרס מתקשים יותר. הם משחקים התקפה לא מהירה מדי. הם מאבדים את הכדור הרבה יחסית, אבל מפצים על כך בלא מעט חטיפות ואיבודים אחרים שהם כופים.  הם מאוד חזקים בהגעה לקו. מי שזוכר את הקליפרס של פעם, שהתבססו על שלשות, יגלה קבוצה אחרת, לפחות בעונה הרגילה – הקליפרס במקום ה-29 בזריקת שלשות, למרות שהם אחת הקבוצות המדויקות בליגה מהטווח הזה.

תחזית

לפי אתרי ההימורים הסיכויים די שווים, עם יתרון קל לקליפרס, ודעתי היא שעם כל הבלגאן בדנבר קשה לראות אותם מנצחים. הם גם עם מאמן זמני, גם עם פציעת האמסטרינג של מארי, גרודון עם בעיות בריאות. בצד השני הקליפרס נראים נהדר עם קוואי, הם עמוקים יותר, לא פחות מנוסים ויותר יציבים. 4-2, קליפרס, ודנבר יוצאת לדרך חדשה בקיץ.