אחרי עונה רגילה מלאת דרמה, אקשן ופציעות, מגיעה סוף סוף המנה העיקרית – הפלייאוף! המערב השנה חזק ומאוזן, וכמובן שמקומות 4-5, באותו מאזן, הם תמיד סדרה מעניינת.
הקליפרס מגיעים אחרי עונה רבת תהפוכות, שבראשן החזרה של קוואי מ(עוד) פציעה ממושכת. דנבר אחרי כמה עונות של היחלשות אחרי אותה אליפות נהדרת, ועם זעזוע עמוק ובלתי צפוי בדמות פיטורי המאמן וה-GM בשבוע האחרון של העונה.
המפגשים מהעונה הסדירה והאם ניתן ללמוד מהם משהו לקראת הסדרה?
הנאגטס והקליפרס נפגשו ארבע פעמים בעונה הסדירה, כולן בחצי הראשון של העונה – המפגש האחרון בינן היה ב-8.1. קוואי לא שיחק באף אחד מהמשחקים האלה.
הקליפרס ניצחו את שני המפגשים הראשונים בין הקבוצות, שהיו צמודים. הנאגטס את שני האחרונים, והם לא היו צמודים. הספסל של דנבר היה מאוד חלש בכל המשחקים – מה שנכון, עקרונית, לכל העונה. דנבר אפילו ניצחו בלי יוקיץ' את המשחק האחרון, ובזה שלפניו הקליפרס הגיעו בלי הארדן (וקוואי) ולא היוו תחרות.
ההגנה החזקה של הקליפרס התקשתה מול דנבר. רק במשחק אחד הנאגטס ירדו מ-120 נקודות. דנבר, לעומת זאת, הצליחה להוריד את הקליפרס הגנתית, והתקשתה מולה רק במשחק אחד.
המאצ'אפ והכוכבים
את הכוכב של דנבר אין צורך להציג. יוקיץ' השחקן הטוב בליגה, לא משנה מה יאמרו בוחרי ה-MVP. סיים עונה של טריפל דאבל כאשר הוא בין המובילים בליגה בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות ואחוזי שלוש (!). ביי פאר, השחקן עם ההפרש הכי גדול בין היעילות של הקבוצה איתו ובלעדיו. אם בעבר היה ידוע כשחקן הגנה חלש, השנה הוא השני בליגה ב-DBPM, שמודד את היעילות ההגנתית עם ובלי השחקן. אגדה.
יוקיץ' לא שחקן שנשמר על ידי שומר אחד, צריך קבוצה שלמה כדי למנוע ממנו בו זמנית את הקליעה, את הפוסט אפ ואת המסירה. אבל חלק גדול מהאחריות ההגנתית מולו ייפול על איביצה זובאץ, בעונת קריירה. הסנטר הבוסני הוא נדבך מרכזי בהגנה השלישית בטיבה בליגה. הוא לא חוסם המון זריקות, אבל משנה מספיק כדי להיות אחד ממגיני הטבעת היעילים בליגה, ועדיין מספיק נייד כדי להפריע לשחקני חוץ למרות גודלו. זובאץ מועמד חזק לאחת מחמישיות ההגנה, והיכולת שלו להפריע ליוקיץ' ולפיק אנ רול שלו עם מארי תהיה משמעותית בקביעת תוצאת הסדרה.
הכוכב השני של דנבר מגיע לפלייאוף הזה במצב פחות מאידיאלי. מארי חזר מפציעה לשני המשחקים האחרונים של העונה הרגילה ולא נראה בהם במיטבו. גרוע מכך ,זו פציעת האמסטרינג, אותו שריר בעייתי שמאוד קשה להחלים ממנו לחלוטין, והקשה על הרבה שחקנים טובים את החיים. העונה הרגילה שלו היתה טובה דווקא, כאשר אחרי אולימפיאדה מחרידה במדי קנדה הוא חזר פחות או יותר ליכולת שלו מהשנים הקודמות. מארי הוא במידה רבה הברומטר של הנאגטס, ויצטרך להיות ביכולת שיא.
הארדן, בצד השני, הוא המנוע ההתקפי של הקליפרס. אחרי שנראה בדרך לדעיכה, ובלי גורג' וקוואי, הארדן הצליח להעלות את ממוצע הנקודות שלו, להגיע הרבה לקו ולהמשיך עם הפליימייקינג שהפך להיות סימן ההיכר שלו בעמדת הפוינט גארד, ואפילו לתת עונה בריאה מאוד. בעונה הרגילה היעילות שלו היתה רעה, אבל זה משהו שאפשר לצפות לו כשהוא מוביל הכדור העיקרי. דווקא ההגנה, שהיתה מקור לבדיחות עליו במשך שנים, היתה די טובה השנה.
בגזרת שחקני המשנה, לדנבר אין המון מה להציע. מייקל פורטר ג'וניור יציב, וזה לא דבר טוב עבור שחקן בגילו. הוא עדיין קולע טוב, לא מייצר לעצמו יותר מדי, לא מייצר לאחרים ושומר בינוני. ארון גורדון בעונה מאוד פצועה, שיפר את הקליעה מבחוץ אבל הדרדר דווקא בהגנה, סימן ההיכר שלו. כריסטיאן בראון נכנס יפה לעמדת הסקנד גארד, קולע בסדר אבל לא זורק מספיק משלוש, ונותן הגנה חזקה. ראסל ווסטברוק הוא… ווסטברוק. להתעקשות לשחק איתו היה חלק גדול בהחלטה לפטר את מאלון. יתר הספסל לא ראוי לציון.
אצל הקליפרס המצב שונה. מעבר לזובאץ והארדן, השחקן שעשה התקדמות גדולה העונה הוא נורמן פאוול. הוא השתלט על החלל שהותיר ג'ורג' בגדול, העלה את הווליום של זהריקות שלו וקלע כמעט 22 נק' למשחק. הוא לא שחקן הגנה גדול, אבל הצליח להחזיק את שלו ויחד עם הארדן הקו האחורי של הקליפרס לא הפך לנקודות תורפה. הוא הצליח להגיע לקו יפה, ואחוזי השלוש שלו נשארו בטופ של הליגה. לא פלא שהוא לא היה רחוק מבחירה לאולסטאר.
מעבר לזובאץ, מי שהתעלה לעמדת עוגן הגנתי הוא קריס דאן. הוא נתפס כשחקן סוף סגל, אבל הצליח לייצב את הקליעה, וההגנה שלו בטופ של הליגה.
והחדשות הטובות – קוואי חזר, ובגדול. הוא אמנם לא ביכולת שלו מהשנים הגדולות, אבל אם הוא 90% מקוואי של האליפות, הקליפרס הם קבוצה אחרת – ונראה שהוא די שם. המאזן של הקליפרס בחצי השני של העונה (בערך, ממשחק 44 והלאה), כשקוואי באמת חזר, הוא 26-13 – מתאים ל-54 נצחונות בערך בעונה שלמה, המקום הרביעי בליגה.
מעבר לכך יש לקליפרס סגל מסייע לא רע, עם בוגדנוביץ' שהגיע בדדליין, דריק ג'ונס ג'וניור שהוכיח את עצמו כשחקן חמישיה גם הדאלאס, ניק באטום הבלתי נגמר, וכמובן, מיודענו, בן סימונס.
קרב המאמנים
אם חייתם במקרה מתחת לסלע בשבועות האחרונים, אז מייק מאלון, שאימן את דנבר עשר עונות, פוטר. דיוויד אדלמן, המחליף שלו, הוא הבן של ריק אדלמן האגדי, וזה בערך הדבר היחיד שיודעים עליו. הוא היה עוזר מאמן בדנבר מאז 2017, ובינתיים אימן את הקבוצה לשלושה משחקים, בהם המאזן מושלם!
מן הסתם לא ניתן לצפות לשינוי עמוק של סגנון משחק בשלושה משחקים. אפילו ווסטברוק, שצפוי היה לקבל פחות קרדיט תחת אדלמן, משחק בערך את כמות הדקות הרגילה שלו במשחקים האלה. אולי השינוי הגדול בדנבר יהיה בחדר ההלבשה, שלפי הדיווחים היה מקום לא נעים תחת מאלון בזמן האחרון.
מעבר לכך, דנבר תהיה דנבר. היא תבסס את המשחק ההתקפי שלה על הגאונות של יוקיץ' והקליעה של מארי. פורטר יזרוק כשתהיה לו זריקה, גורדון ובראון יחיו ממסירות לסלים קלים מתחת לסל או לזריקות פתוחות, ובתקווה גם יקלעו אותן. ווסטברוק יעשה מהלכים גאוניים מדי פעם, ויחרב את המשחק מדי פעם.
בהגנה זה אותו סוג משחק שהכרנו. בראון נכנס יפה לנעליו של קנטביוס קלדוול פופ כסטופר הגנתי. יוקיץ' עדיין לא מגן טבעת חזק, אבל למד להשתמש יפה בגוף שלו כדי לייצר סופט הדג' לעצור מהלכי פיק אנ רול. זה עבד יפה בעונה הקודמת, אבל בנוכחית ההגנה של דנבר הדרדרה קשות, והיא מדורגת 22 בליגה בדירוג ההגנתי. אם הם לא יצליחו להעלות רמה בפלייאוף, יהיה להם מאוד קשה.
בקליפרס המאמן הוא טיירון לו, הזכור לטוב מהאליפות של קליבלנד ב-16' ולרע, לאוהדים הישראליים, כשהחליף את בלאט ב-15'. הוא מאמן את הקליפרס בשש השנים האחרונות, וקשה לומר שהצליח באופן מיוחד.
במשך רוב שנותיו הקליפרס היו ידועים כקבוצת הגנה מצוינת. עם זובאץ באמצע, ג'ורג' וקוואי בכנפיים, ובדרך כלל עוד מומחה הגנה אחד לפחות בחמישיה, הגנה חזקה נראתה טבעית. אבל העונה, עם הארדן ופאוול, אפשר היה לחשוב שהם יתקשו.
זה לא המצב. ההגנה הקליפרסית מאפשרת 4.2 נק' פחות מממוצע הליגה, שזה המספר החזק בתולדות הפרנצ'ייז. חלק מזה נובע מהשיפור של זובאץ הן כמגן והן כריבאונדר, כאשר הקליפרס כמעט ולא מרשים ריבאונד התקפה מולם. חלק מכך נובע מהתממקדות שלהם במניעת שלשות מהפינה והגנת שלשות חזקה באופן כללי. פאוול והארדן, שמתקשים בהגנה, עושים מאמץ גדול ומצליחים הרבה יותר מאשר השנים האחרונות.
אבל צריך לתת רבה קרדיט גם לשני מומחי ההגנה שנוספו השנה, דאן וג'ונס ג'וניור. שניהם מכסים הרבה שטחים, דאן מייתר איום תמידי בחטיפות ודיפלקשנז, וג'ונס פשוט שומר חזק גם אם זה לא מתבטא בחטיפות וחסימות. כששניהם על המגרש קשה להגיע לזריקות פתוחות – והנוכחות של קוואי, כמובן, לא מקלה על אף קבוצה.
בהתקפה הקליפרס מתקשים יותר. הם משחקים התקפה לא מהירה מדי. הם מאבדים את הכדור הרבה יחסית, אבל מפצים על כך בלא מעט חטיפות ואיבודים אחרים שהם כופים. הם מאוד חזקים בהגעה לקו. מי שזוכר את הקליפרס של פעם, שהתבססו על שלשות, יגלה קבוצה אחרת, לפחות בעונה הרגילה – הקליפרס במקום ה-29 בזריקת שלשות, למרות שהם אחת הקבוצות המדויקות בליגה מהטווח הזה.
תחזית
לפי אתרי ההימורים הסיכויים די שווים, עם יתרון קל לקליפרס, ודעתי היא שעם כל הבלגאן בדנבר קשה לראות אותם מנצחים. הם גם עם מאמן זמני, גם עם פציעת האמסטרינג של מארי, גרודון עם בעיות בריאות. בצד השני הקליפרס נראים נהדר עם קוואי, הם עמוקים יותר, לא פחות מנוסים ויותר יציבים. 4-2, קליפרס, ודנבר יוצאת לדרך חדשה בקיץ.
