Sample Page

מיאמי היט מרגישה בסביבתה הטבעית בפלייאין, ולאחר 2 ניצחונות יפים על שיקאגו ואטלנטה (בהארכה) הם מוצאים את עצמם בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול מובילת הקונפרנס, הקליבלנד קאבלירס. מפגשי 1-8 היסטורית לא נוטים לספק הפתעות, וגם הפעם אנחנו לא באים עם צפיות מרחיקות לכת, אבל אם יש מועדון עם היסטוריה של הצלחה כאנדרדוג פלייאוף – הוא מגיע מסאות' ביץ'.

המפגשים בעונה הסדירה 

קליבלנד גברה על מיאמי ב-2 מתוך שלושת המפגשים ביניהם, אבל רק אחד מהנצחונות היה החלטי, ומיאמי הצליחה להחזיק יפה ליד מוליכת המזרח. הסייג הוא, כמובן, שבשני המשחקים הראשונים היה להם אחד ג'ימי באטלר שמו. 

הניצחון של מיאמי אופיין בקליעה חריגה מחוץ לקשת (43%), שירדה קרוב יותר לממוצע העונתי שלהם בשני ההפסדים (35.5%). בנוסף, הקבוצה מדרום פלורידה שלטה בריבאונד (+11) וחגגה בצבע (52 נקודות), שני אלו התאפשרו הרבה בגלל שמועמד קליבלנד לשחקן ההגנה של העונה, אוון מובלי, יצא אחרי שהשלים 11 דקות בלבד. אל תצפו שזה יקרה שוב. 

מהצד של קליבלנד דונובן מיצ'ל היה מצויין בשני הניצחונות מבחינה התקפית עם 28.7 נקודות ב-50‑38‑91 יעילים מאוד. אריק ספולסטרה יצטרך למצוא לו פתרון (בפרק הבא). 

 

המאצ'אפ והכוכבים 

בקצרה על קליבלנד: 

הקאבס פתחו את העונה בסערה עם ריצת 15-0 ולא נטשו את המקום הראשון במזרח מאז. הקבוצה התבססה על אותה רביעייה חזקה של ג'ארט אלן – דונובן מיצ'ל – אוון מובלי – דריוס גארלנד משנה שעברה, עם חוסר וודאות זמני לגבי הספוט החמישי. שימור הקור המרכזי ביחד, הבאתו של קני אטקינסון (בהמשך) ובעיקר שיפור בפן הבריאותי, הביאו אותם ערוכים לעונה שראינו, גם אם יש להודות אפילו הם לא ציפו לזה. 

הספוט החמישי בחמישייה התחיל להתבהר עם הטרייד שהביא את דיאנדרה האנטר לקאבס בדדליין, ועדיין מאז האול-סטאר האנטר ומקס סטרוס חולקים במרבית הנטל, כאשר בעיקר האנטר מביא איתו, לצד ריווח, חיתוכים, והתקפת קלוז-אאוטים ברמה גבוהה, גם דומיננטיות בהגנת עזרה הנדרשת לצד בק-קורט מורכב מגארלנד ומיצ'ל. אין ספק שהגנת הבק-קורט של קליבלנד היא נקודת התורפה המרכזית של הקבוצה, ומיאמי תצטרך טיילר הירו נוכח, אגרסיבי, ויעיל, אם היא רוצה איזשהו סיכוי למכור משהו בסדרה הזו. 

כשקליבלנד עולים עם הקילר ליינאפ שלהם (הרביעייה והאנטר), המספרים נראים מצויין: בסמפל סייז קטן מאוד של כ-78 פוזשנים (לפי Cleaning The Glass) הקאבס על נט-רייטינג של +28.8. הם לא מאבדים כדורים (וכופים המון מהיריבה), קולעים ביעילות גבוהה מאוד, ומגיעים לקו בשיעור גבוה. אני אבין את מי שרוצה למסמס את הנתונים על סמך גודל המדגם, אבל הוא נתון שתומך במה שחשבנו שהאנטר יוסיף לחמישייה של קליבלנד אחרי הטרייד. 

 

בקצרה על מיאמי: 

גם ההיט היו פעילים לפני הדדליין, ועזיבתו המדוברת של באטלר הביאה עימה למיאמי השמשית אלוף NBA נשכח בשנים האחרונות בשם אנדרו וויגינס. וויגינס נכנס ישירות לחמישייה לצד אדבאיו והירו, דביון מיצ'ל משלים את הבק-קורט והרוקי קאליל וור שראה את הדקות שלו עולות ככל שהתקדמה העונה. 

מאז הטרייד ששלח את באטלר לגולדן סטייט, מיאמי מחזיקה מאזן של 12-21 בעונה הסדירה. לא טוב בכלל. לפעמים זה עד כדי כך פשוט. 

 

מאצ'ים: 

קליבלנד מגיעה לסדרה הזו לא רק כמדורגת ראשונה והפייבוריטית המובהקת, אלא גם כקבוצת ההתקפה הטובה בליגה, מה שמעלה את השאלה "מהם הכלים של מיאמי לעצור אותם"? אם נתחיל מהג'אגרנוט ההתקפי דונובן מיצ'ל, אני חושב שאין תשובה אחת. דביון מיצ'ל הוא התשובה הקלה, אבל במפגשים קודמים לא עשה עבודה מדהימה, ואני חושב שספולסטרה ינסה לתת גם לוויגינס הזדמנות, עם כל המיסמאצ'ים האחרים שיווצרו כתוצאה מאפקט שרשרת. מיצ'ל מצידו יישען לדעתי לא מעט על פיק-אנ-רול כדי להוציא את אחד הגבוהים החוצה מהסל. מיצ'ל עובד מצויין מול דרופ, ויש לו חברים לקבוצה שיכולים רק להרוויח מהאלטרנטיבה. אחד מהם – ג'ארט אלן – סיים את העונה עם 72.4 טרו שוטינג, שזה הכי טוב בליגה לא רק השנה, אלא ב-4 השנים האחרונות. 

מתחת לסלים צפוי לנו מאצ'-אפ מעניין אף יותר. לא רק שקליבלנד ומיאמי הן 2 מהקבוצות שמציגות הרכבי 2 גבוהים קלאסיים (מובלי-אלן / אדבאיו-וור), גם אדבאיו וגם מובלי הם שחקנים שמתגאים בהגנה ורסטילית (גם הגנת טבעת וגם יכולת לצאת לפרימטר). שימו לב כבר מההתחלה אם הם ישמרו אחד את השני או יחליפו שמירות כדי לייצר יותר מרווח עבורם לכסות שטחים בשביל אחרים.

קרב המאמנים 

אנחנו הולכים לראות על הקווים בסדרה שני מאמנים ראויים מאוד למעמד. זה נראה על פניו קלאסי לנראטיב עיתונאי של עבר מול הווה: מצד אחד אריק ספולסטרה עם הרזומה של מאמן היכל‑תהילה עתידי, 17 עונות על הקווים במיאמי, שש הופעות בגמר, שתי אליפויות, ושני רק לפופוביץ' מבחינת ותק בקבוצה. מן העבר השני קני אטקינסון בעונתו הראשונה בקליבלנד, בלי המון נסיון פלייאוף, לקח קבוצה מ-48 ניצחונות בעונה שעברה ל-64 השנה, זוכה מאמן העונה של המאמנים (NBCA Coach of the year) ומועמד מוביל למאמן השנה (ספויילר הוא יזכה). בעיה אחת עם הנראטיב הזה – ספולסטרה הוא לא עבר, הוא מאוד מאוד גם ההווה. ספו הוא אולי האמן האולטימטיבי של התאמות תוך כדי סדרה, הוא לא נח על זרי הדפנה או מסרב להתפתח לסגנונות חדשים ולעקוב אחרי טרנדים בליגה. 

אטקינסון יצר בקליבלנד גרסה עדכנית של Read-and-React אה-לה פופוביץ'. הוא סומך על הצמד של גרלנד‑ומיטשל לקבל את החלטה נכונה בכל פוזשן, תוך ניצול של הקליעה סביבם. קליבלנד של אטקינסון והשיטה הזו מצליחים במשחק המתמטי – הם מקום 3 בליגה בשלשות מתוך סך הזריקות (CTG) ו-2 בליגה באחוזים (CTG). קשה לנקוב חורים בקני או בשיטה שלו השנה בקליבלנד אם לא נשתמש ב"חוסר נסיון" – הסדרה של ברוקלין נגד פילי ב-2019. 

לכן, בקרב המאמנים הזה, הסיפור הוא פחות “ספו מול אטקינסון” ויותר “ספו מול תקרת‑הכישרון של הקבוצה שלו”. לספו יש היסטוריה ארוכה של לשפר את הסיכוי של הקבוצה שלו בסדרות פלייאוף, אבל הפער פה גדול מדי. 

 

תחזית

לקליבלנד יש את השחקן הכי טוב בסדרה, ואולי 4 מתוך ה-5 הכי טובים. קבוצות לא נוטות להתגבר על פער כזה, ואתם לא צריכים אותי באמת כדי להגיד לכם שכדאי להמר על קליבלנד. האם מיאמי יכולה לגנוב משחק? כן. האם היא יכולה לגנוב שניים? אני אהיה מופתע. התחזית שלי היא כל תוצאה בספקטרום שבין סוויפ לסוויפ ג'נטלמני. 

קרא עוד

הסלטיקס מגיעים כפייבוריטים ברורים לסדרה הנוכחים, האלופים הנוכחיים ולא הרבה השתנה מהאליפות האחרונה.

את העונה הסדירה הם העבירו בדילוגים קלילים, מחכים לפלייאוף, וכתוצאה מכך הם מגיעים עם יתרון הביתיות, מהמקום השני למפגש שאמור להיות "קליל" מול אורלנדו מגי'ק שהצליחה להשתחל דרך הפלייאין. אבל האמת היא שהמאזן של המג'יק קצת משקר.

העונה נפתחה במאזן נהדר של 15-7, והיה נראה שזו הולכת להיות עונת פריצה של המג'יק, אבל דווקא אז הקבוצה ספגה פציעה אחר פציעה שכללה את האחים ואגנר, באנקרו, סאגס וכמעט כל שחקן רוטציה רלוונטי. אורלנדו צללה בדירוג וניסתה להבין את הזהות שלה מחדש.

אחרי כל זה, היא מגיעה לסדרה כשהיא בכושר נהדר ואחרי שניצחה 10 מ 12 המשחקים האחרונים של העונה, כולל המשחק של הפלייאין ולא כולל המשחק האחרון של העונה שהיה ניכר שהמג'יק העדיפו לא להסתכן באותו משחק.

 

המפגשים בעונה הסדירה ומה ניתן ללמוד מהם

באופן מפתיע, המג'יק ניצחו את בוסטון בסדרה העונתית 2-1.

אבל המאזן טיפה משקר. המפגש הראשון נערך באורלנדו, ובו המג'יק ניצחו 104:108, ג'יילן בראון היה מצויין עם 35 נקודות וג'ייסון טייטום, היה פצוע ולא שיחק. גם המג'יק שיחקו בלי ואגנר ובאנקרו אז למרות זאת אפשר היה לצפות שבוסטון תיקח את המשחק.

במשחק השני, טייטום חזר והסלטיקס קיבלו ממנו משחק נהדר של 30 נקודות, בדרך לניצחון קליל 94:121, משחק שהבהיר את פערי האיכות כשהאלופה ממוקדת.  יחד עם זאת, באנקרו אמנם חזר באורלנדו אבל הם היו חסרים את מו ואגנר.

המשחק השלישי כבר היה אמור להיות הכנה נהדרת לפלייאוף, אבל מאחר וזה היה סוף העונה ובוסטון כבר איבדה סיכוי אמיתי לשנות את המיקום שלה, היא עלתה בהרכב חסר ואורלנדו ניצלה זאת לניצחון 76:96.

במילים אחרות, מאוד קשה להסיק מסקנות חד משמעיות, בשלושת המשחקים היו חסרים שחקני מפתח ובפלייאוף אנחנו צפויים לקבל קבוצות יחסית שונות.

יחד עם זאת, ישנן כמה מגמות שמאוד בולטות:

תחילה, הגנתית, אורלנדו הצליחה להאט את קצב המשחק ולכפות משחק הגנתי בשני הניצחונות שלה – בוסטון הוגבלה בהם ל-104 ו-76 נקודות בלבד. במיוחד בלט המשחק השלישי, שבו אמנם בוסטון שיחקה ללא כוכביה, אך אורלנדו הראתה יכולת הגנתית מרשימה.

מצד שני, כשהסלטיקס שיחקו בהרכב מלא, הם גם הצליחו לרוץ, ולקלוע בקצב הרגיל שלהם (121 נק' במפגש השני), והמג'יק פשוט לא עמדו בקצב. הנתונים הללו מרמזים שאם אורלנדו תקווה להפתיע בסדרה, היא תצטרך להכתיב משחק איטי ופיזי ולהימנע ממשחק ריצה וקצב גבוה שמשרת את בוסטון.

הנתון השלישי המאוד מעניין קשור לשלשות. במשך כל העונה בוסטון זרקה המון, כמה המון? 48 שלשות למשחק וקלעה מתוך 17.8.

בסדרה העונתית, מעבר לאחוזים, בוסטון פשוט לא הגיעה לזריקות שלה וזרקה רק 35, 32 ו-34 זריקות בהתאמה, וזה אומר שההגנה של אורלנדו הוציאה את הסלטיקס מהקצב הרגיל שלהם.

 

המאצ'אפ והכוכבים – ניתוח שחקני המפתח

הסלטיקס מגיעים לסדרה כפייבוריטים ברורים לאחר עונה מצוינת, בעוד המג'יק יקוו להמשיך להפתיע ולהקשות עם הסגל הצעיר והאתלטי שלהם.

בוסטון סלטיקס:

הסלטיקס מציגים סגל עתיר כוכבים וניסיון, בהובלת ג'ייסון טייטום, ואם כבר ג'ייסון טייטום, יש כאן קצת פיקנטריה שכדאי להזכר בה.

לכולם ברור שטייטום הוא הגו-טו-גאי של בוסטון, הוא הכינור הראשון והוא זה שאמור להוביל ומוביל. טייטום זכה באליפות הראשונה שלו כשהוא רק בן 26, וזכה לאינספור השוואות לגדולים מכולם, רק שהייתה בעיה אחת – ה MVP של סדרת הגמר היה דווקא ג'יילן בראון.

לא כל כך מדברים על זה, אבל אני בטוח שטייטום מגיע לפלייאוף הזה במטרה להוכיח שבוסטון זו הקבוצה שלו וראינו את זה במהלך העונה הסדירה כאשר הוא מנפק באופן עקבי 26.8 נקודות, 8.7 ריבאונדים ו-6.0 אסיסטים למשחק.

אבל בניגוד לקבוצות כמו הלייקרס, או דנבר, הסיפור של דנבר הוא הקבוצתיות והאיזון הנהדר שיש לה בכל עמדה על המגרש.

לא במקרה ג'יילן בראון זכה בתואר ה MVP של סדרת באליפות האחרונה. בראון שמר על עקביות גם העונה עם 22.2 נקודות למשחק והוביל את הקבוצה בחטיפות עם 1.2.

צמד הכנפיים טייטום-בראון הוא ללא ספק לב הכוח של בוסטון ונחשב לאחד מצמדי הכוכבים הטובים בליגה. שניהם אתלטיים, בעלי יכולת ליצור נקודות בעצמם בהתקפה עומדת ומתאימים גם למשחק המהיר שבוסטון אוהבת לעיתים להריץ. אם כבר פורוורדים והתקפה, צריך לזכור שבוסטון זכתה בתואר שנה שעברה כאשר פורזינגיס היה פצוע בחלקים ארוכים של הפלייאוף.

וזו גם נקודה חשובה, פורזינגיס קלע העונה 19.5 נקודות, 6.8 ריב' ו-1.5 חסימות למשחק אבל שיחק רק במחצית מהמשחקים.

אם הוא כשיר, הוא לגמרי פקטור משמעותי בשני צידי המגרש ונזכיר את האחוזים הנהדרים שלו מהשלוש והיכולת שלו לסתום את הצבע שתקשה מאוד על באנקרו.

כדי להשלים את החמישייה, בקו האחורי בוסטון נהנית משילוב של ניסיון והגנה קשוחה: ג'רו הולידיי, רכז אלוף ומנוסה, אמנם ירד העונה לממוצע 11.1 נק' בלבד, אך הוא מביא מנהיגות הגנתית, לחץ על מובילי הכדור של היריבה וניסיון רב בפלייאוף. לצדו בולט דריק ווייט, שאף נבחר לחמישיית ההגנה של העונה שעברה, והעונה תרם 16.4 נקודות וחסימה אחת בממוצע למשחק – נתון גבוה מאוד לגארד, המעיד על נוכחותו ההגנתית. ווייט והולידיי ישמשו כ"כלבי הציד" של מאזולה בהגנה על הגארדים של אורלנדו, ויחפשו לחנוק כל ניסיון של המג'יק לפתח משחק מהיר או חדירות קלות לצבע.

אם עד עכשיו לא התרשמנו, או שכבר שכחנו כמה בוסטון עמוקים, נזכיר שעל הספסל מחכה קודם כל אל הורפורד הוותיק (9 נק' ו-6 ריב' למשחק) שהוא נהדר גם בצד ההגנתי וגם בחוכמת המשחק, ובנוסף טוריי קרייג ואקסבייר טילמן שהצטרפו במהלך העונה מוסיפים עומק. סה"כ, בלי קשר לאורלנדו ולסיבוב הראשון זו קבוצה שיכולה וצריכה ללכת עד הסוף.

אורלנדו מג'יק:

בצד השני, המג'יק מגיעים כסוס השחור, צעירים, הרבה פחות נוצצים אבל עם סגל הרבה יותר טוב ממה שמרמז המקום השביעי במזרח. כפי שכבר ציינתי, הם סיימו את העונה עם 10 ניצחונות מ-12 המשחקים האחרונים שלהם.

הקבוצה של מוסלי נבנית סביב צמד שחקני שנה שנייה ושלישית מרשימים במיוחד – פאולו בנקרו ופרנץ וואגנר. בנקרו (בן 22) כבר הפך לכוכב העולה של אורלנדו. למרות שפציעה הגבילה אותו לכ-46 משחקים בלבד העונה, הוא הוביל את הקבוצה בנקודות עם 25.9 למשחק, לצד 7.5 ריבאונדים ו-4.8 אסיסטים בממוצע.

בנקרו הוא פורוורד בעמדת 4 עם יכולת של גארד – שילוב של כוח פיזי (2.08 מ' ו-113 ק"ג) עם יכולת כדרור ומסירה של רכז. הוא אוהב לשחק עם הפנים לסל, להשתמש בכדרור מתפרץ כדי להגיע לטבעת או לעצור לקליעה מחצי מרחק. נקודת החולשה העיקרית שלו היא הקליעה מבחוץ – האחוזים שלו משלוש עדיין לא יציבים – אך הוא מפצה על כך ביצירתיות וביכולת שלו להשיג נקודות מהקו. בצד ההגנתי, בנקרו עדיין בשלבי למידה ולא נחשב לעוגן, מה שיוצר אתגר למג'יק במצ'אפ ההגנה עליו מול שחקני כנף מהירים כמו טייטום.

כמו שאפשר לראות בסרטון הבא, באנקרו בהרבה מקרים פשוט חוצב את דרכו לטבעת, ולנוכחות של פורזינגיס תהיה משמעות רבה:

 

2025 Paolo Banchero downhill scoring pic.twitter.com/bcyQ6TmRMU

— Pitless (@pitlessball) April 8, 2025

 

הכוכב השני הוא כמובן פרנץ וואגנר (בן 23), ובמובנים רבים השחקן החשוב ביותר בשיטה של אורלנדו. וואגנר הוביל למעשה את הקבוצה ברוב העונה כאשר בנקרו נעדר, ורשם ממוצעים של 24.2 נקודות, 5.7 ריב' ו-4.7 אס' ב-60 משחקים. הגרמני הצעיר (2.08 מ') הוא סמול פורוורד ורסטילי מאוד – קלעי מצוין מבחוץ (כ-37% משלוש), חודר מצוין עם סיומת בשתי הידיים, ובעיקר שחקן חכם שתורם גם בניהול המשחק. לא פעם ראינו את וואגנר מתפקד כרכז בפועל של אורלנדו, מוביל כדור בפיקנרול ומוצא את האיש הפנוי. יכולתו לשחק כגארד בגוף של פורוורד יוצרת מצ'-אפ מעניין מול בוסטון: ייתכן שנראה את וואגנר מקבל את המשימה לשמור על טייטום בצד ההגנתי, וגם מנסה למשוך אותו החוצה בהתקפה כדי להשתמש בכדרור שלו לעקוף את טייטום. וואגנר, בדומה לבנקרו, אינו שחקן מנוסה בפלייאוף (זוהי הופעת הפלייאוף הראשונה שלו), והשאלה היא כיצד יתמודד עם הלחץ והפיזיות שבוסטון תפעיל עליו לאורך הסדרה.

מעבר לבנקרו וואגנר, הכוח של המגי'ק אמור להגיע בצד ההגנתי. בהתקפה סאגס לא צפוי לשחק בסדרה והוא יהיה מאוד חסר עם ה 16.2 נקודות שלו למשחק.

מי שתפס פיקוד בעמדת הרכז בהיעדרו של סאגס הוא קול אנתוני – רכז צעיר עם מנטליות של סקורר. אנתוני אמנם ירד העונה לממוצע צנוע יחסית של 9.4 נקודות כשהוא עולה לרוב מהספסל, אבל ראינו אותו מתפוצץ במספר משחקים (כולל 35 נק' נגד מיאמי בדצמבר, ו-26 נק' במשחק הפליי-אין המכריע מול אטלנטה).

בצבע, הסנטר ונדל קרטר ג'וניור ינסה להתמודד עם הקו הקדמי של בוסטון. קרטר, שנמצא בשיא הקריירה שלו, סיפק 9.1 נק' ו-7.2 ריב' בממוצע העונה – נתונים צנועים שממחישים את הקושי של אורלנדו בהתקפה אבל הגנתית הוא משמעותי מאוד. מאחוריו עולה  גוגה ביטצה – הסנטר המחליף – שהפך לפקטור משמעותי ברוטציה ואף פתח ב-42 משחקים. ביטצה סיפק 6.6 ריבאונדים ו-1.4 חסימות למשחק, ולמעשה הוביל את המג'יק בחסימות. ייתכן שנראה את מוסלי משתמש בדקות מסוימות בהרכב "ענק" עם שני גבוהים (קרטר וביטצה ביחד) כדי להתמודד עם יתרון הגובה של בוסטון בצבע.

משלים את החמישייה קולדוול פופ (KCP) הווטרן שהצטרף הקיץ עם טבעת אליפות מלוס אנג'לס לייקרס. KCP לא תורם מספרים גדולים (8.7 נק' למשחק), אבל מוביל את הקבוצה בחטיפות (1.3 למשחק) ומשמש כקלעי השלשות היציב והעיקרי בחמישייה – מה שקריטי עבור אורלנדו כדי למתוח את הגנת בוסטון.

שורה אחרי שורה אנחנו רואים רואים שהכוח של המג'יק יהיה בצד ההגנתי, ואליהם מצטרף X-פקטור פוטנציאלי נוסף – ג'ונתן אייזק. אייזק, שסבל משורה של פציעות בשנים האחרונות, הצליח העונה לשחק 71 משחקים – מספר מרשים עבורו – אם כי בדקות מוגבלות (כ-15 דק' לערב) . כשאייזק על הפרקט, אורלנדו מקבלת שומר על ברמה גבוהה מאוד בעמדות הפורוורד, ואת זה בדיוק היא תצטרך מול טייטום ובראון. אל תתפלאו אם ברגעי מפתח בהגנה מוסלי ישלח את אייזק, בגובה 2.11 מ' ומוטת ידיים עצומה, כדי להציק ולקשות על טייטום. בסופו של דבר, עומק הסגל נוטה באופן ברור לטובת בוסטון – לאורלנדו אין את הלוקסוס של כוכבים משלימים כמו שיש לסלטיקס. לכן, הצלחה של המג'יק תהיה תלויה בכך שהכוכבים הצעירים (בנקרו וואגנר) יתעלו, ושחקני המשנה יספקו תרומה מעבר לרגיל – בין אם אלה קליעות חשובות של KCP, פריצות של קול אנתוני מהספסל, או הגנה והרבה אנרגיה משחקנים כמו ביטצה ואייזק.

קרב המאמנים – סגנונות משחק והתאמות צפויות

ההתמודדות על הקווים מפגישה בין שני מאמנים צעירים יחסית, הנמצאים בשלבים שונים בקריירה. מאמן בוסטון, ג'ו מאזולה, נמצא רק בעונתו השנייה כמאמן ראשי ב-NBA – אבל כבר הספיק לזכות באליפות (בעונת 2024) ולצבור ניסיון פלייאוף יקר ערך. מנגד, ג'מאל מוסלי מאורלנדו, בעונתו השלישית בקבוצה, רושם הופעת פלייאוף ראשונה כמאמן ראשי. סגנונות האימון שלהם משקפים גם את הבדלי הסגל: מאזולה דוגל במשחק מהיר וקצב גבוה, התקפה חופשית המאפשרת לכוכבים שלו ליצור מצבים אחד-על-אחד, והרבה מאוד זריקות משלוש. בוסטון שלו הייתה מהקבוצות המובילות בליגה בשלשות attempted ובאחוזי קליעה מבחוץ, בזכות הסגל שמלא בקלעים מוכחים.

בהגנה, מאזולה חובב חילופים אוטומטיים, ומנצל את הסגל הארוך והאתלטי – טייטום, בראון, ווייט והולידיי כולם מסוגלים לשמור על מספר עמדות. לא נדיר לראות את בוסטון מחליפה ושומרת בחילוף גבוה (סוויץ') כך שטייטום יכול למצוא עצמו שומר על הרכז היריב והולידיי על הפורוורד, בלי שההגנה מאבדת קצב. בעונה שעברה בוסטון של מאזולה לפעמים לקחה את ההגנה החילופית רחוק מדי וספגה על זה ביקורת (במיוחד בסדרת גמר המזרח 2024), אולם נדמה שהעונה הוא מצא את האיזון ושיפר את התיאום ההגנתי של הקבוצה. בסדרה הקרובה, נצפה ממאזולה להתאים את עצמו כדי להוציא את אורלנדו מאזור הנוחות שלה: ייתכן שנראה אותו שולח שמירות כפולות אגרסיביות על בנקרו כשהוא בפוסט-אפ, בניסיון להכריח את הכדור לצאת מהידיים של הכוכב הצעיר ולהמר שהקלעים המשלימים של אורלנדו ינצחו אותו. עוד התאמה מתבקשת היא לחץ על מובילי הכדור הצעירים – הולידיי ווייט ידועים ביכולת שלהם להטריד רכזים, וייתכן שמאזולה ינחה אותם להפעיל לחץ כבר בחצי המגרש של אורלנדו כדי למנוע מקול אנתוני או סאגס להניע בקלות את ההתקפה. מבחינת רוטציות, לסלטיקס יש יתרון עומק, ומאזולה לרוב משתמש ב-8–9 שחקנים עיקריים בפלייאוף. בסדרה זו, הוא עשוי לצמצם אף יותר את הרוטציה ולהתבסס בעיקר על החמישייה החזקה (טייטום, בראון, הולידיי, ווייט, פורזינגיס) עם הורפורד, פריצ'רד ואולי קרייג מהספסל לדקות ספציפיות. אם פורזינגיס יתקשה או יסתבך בעבירות מול הגבוהים של אורלנדו, מאזולה יכול לפנות להרכב נמוך ומהיר יותר עם הורפורד בחמישייה. הגמישות הזו מעניקה לבוסטון יכולת לשחק בכמה סגנונות – גבוה וכבד או נמוך ומהיר – בהתאם לנסיבות הסדרה.

מהצד השני, ג'מאל מוסלי הטמיע באורלנדו תרבות של הגנה. בעונת 2023/24, המג'יק תחתיו כבר הראו שיפור הגנתי משמעותי (היו בין עשרת הראשונים בדירוג ההגנתי בליגה לאורך חלקים נרחבים של העונה), והמגמה נמשכה גם העונה. אורלנדו של מוסלי אוהבת להאט את המשחק – ההתקפה של הקבוצה מדורגת נמוך בליגה בנקודות למשחק (כ-105.4 נק' בלבד בממוצע, אך ההגנה הצליחה לא פעם "ללכלך" משחקים ולנצח בתוצאות נמוכות. מוסלי נוטה להציב בהרכבים שלו שחקנים אתלטיים וארוכים כדי ליצור יתרון פיזי. למשל, הוא הרבה להשתמש בחמישייה גבוהה במיוחד שכוללת את בנקרו ווואגנר יחד עם שני סנטרים (קרטר וביטצה) – הרכב שוויתר כמעט לגמרי על קליעה מבחוץ אבל הקשה מאוד על היריבות לקלוע בצבע. ייתכן שבהתמודדות מול העוצמה של בוסטון, מוסלי ישלוף מידי פעם הרכב כזה כדי לשלוט בריבאונד ולהאט את המשחק. עם זאת, הוא יידרש גם לגמישות: נגד ההרכב הנמוך והמהיר של בוסטון (כשפורזינגיס לא על המגרש), אורלנדו לא תוכל להרשות לעצמה שני גבוהים איטיים יחד, כי טייטום ובראון יענישו במתפרצות. לכן, נצפה ממוסלי לבצע התאמות תוך כדי תנועה – למשל, לשחק דקות מסוימות בהרכב יחסית נמוך עם בנקרו בעמדת הסנטר (הרכב שהראה ניצוצות הצלחה במהלך העונה) במטרה לגרור את פורזינגיס החוצה מהצבע בהגנה של בוסטון. מבחינה הגנתית טהורה, אורלנדו כנראה תישאר נאמנה לשיטה שעבדה לה במפגשים בעונה הסדירה: הגנה אישית הדוקה על הכוכבים, עם נטייה לשלוח עזרה וסגירות כפולות על טייטום ובראון כשאלה חודרים. לאורלנדו יש כמה כלים הגנתיים מעניינים למשימות הללו – קנטביוס קולדוול-פופ  יכול להציק לג'יילן בראון, ופרנץ וואגנר, שגובהו 2.08 מ' וזרועותיו ארוכות, כנראה יפתח בהגנה על טייטום. גם ג'ונתן אייזק, כאמור, הוא קלף הגנתי שמוסלי עשוי להשתמש בו על טייטום בדקות מפתח. מעבר לכך, ייתכן שאורלנדו תשקול מעבר לאיזורית לפרקים, במיוחד כשבוסטון משחקת עם מרכיבים פחות קלעיים (למשל, הרכב שכולל את טילמן או קוורנט בסלטיקס). הגנת האיזורית עשויה להפתיע ולשבש התקפה שלעיתים נסמכת מאוד על בידודים כמו של בוסטון. עם זאת, יש לזכור שזהו פלייאוף ראשון של מוסלי – הניהול של מאצ'אפים, הזמן שלוקח לקחת פסקי זמן, והתגובה לריצות של היריבה – כל אלו אתגרים חדשים עבורו. בהתמודדות מול מאמן מנוסה יותר בפלייאוף כמו מאזולה, תהיה למוסלי עקומת למידה מהירה מאוד.

התחזית

אז בוסטון מגיעה פייבוריטית לחלוטין לסדרה הנוכחית, יש לה יותר ניסיון, יותר כשרון, יותר שחקנים בריאים ויתרון כמעט בכל עמדה על המגרש.

מצד שני, אורלנדו מגיעה בכושר מצויין, ויש לה (אולי) קצת יותר "גריט", הם קבוצה נשכנית מעצבנת כזו, שלא מוותרת. זה אמור להקנות להם ניצחון אחד, אבל עם יד על הלב קשה לי לראות איזה שהוא תרחיש שבו אורלנדו לוקחת יותר ממשחק אחד או שניים במקרה הטוב.

בנוסף יש את עניין הניסיון, בזמן שאורלנדו לומדת על החיים בפלייאוף, בוסטון היא האלופה מהקיץ האחרון.

יש גורם אחד שלא התייחסתי אליו עד עכשיו – נושא הבריאות. בלי לנחס אף אחד, אבל לפורזינגיס יש נטיה להפצע וגם בלעדיו בוסטון אמורה להיות טובה משמעותית מאורלנדו אבל זה כבר יהיה מורכב יותר.

הורפורד שחקן נהדר אבל רואה את גיל 40 ממש מעבר לאופק ולא בטוח שהוא יכול לסחוב סדרה של 6-7 משחקים של 35+ דקות כשחקן משמעותי.

ושוב, אחרי כל זה, בוסטון מנצחת 4-1. למה לא 4-0, כי אורלנדו קבוצה נשכנית ומעצבנת שתיקח כנראה משחק אחד, ואז כולם ידברו על הדמיון בין ואגנר לנוביצקי, ובסוף הסדרה יזכרו שנוביצקי לקח את התואר הראשון שלו איפה שהוא אחרי גיל 3

קרא עוד