בוסטון סלטיקס (57-25, מקום 2) – אטלנטה הוקס (41-41, מקום 7)
הסדרה העונתית
3-0 לסלטיקס. בעוד משחק אחד במחזור המסיים של העונה היה לפרוטקול בלבד (טריפל דאבל של פייטון פריצ'ארד), הסלטיקס שלטו באופן בולט במצ'אפ בין שתי הקבוצות גם לאורך העונה. ניצחון ב-25 נקודות הפרש בחודש נובמבר (על אף היעדרם של ג'יילן בראון ומרכוס סמארט), וניצחון נוסף, כנראה יותר אינדקטיבי ליכולת שני הצדדים בחודש מרץ, בו הסלטיקס הובילו לאורך רוב המשחק בספרות כפולות, שרדו ניסיון קאמבק שצמצם את היתרון ל-5 בשלבים מאוחרים של המשחק, ניצחו 134-125.
הכוכבים
הסלטיקס מציגים בראש ובראשונה את ג'ייסון טייטום. טייטום מסיים את העונה כמועמד בטוח לחמישיית העונה (וחלק מ"שיח ה-MVP", גם אם לא למקומות הראשונים) עם 30 נקודות בממוצע למשחק, ביעילות הטובה בקריירה עם 54% eFG. זה קורה לאו דווקא באמצעות שיפור אחוזי הקליעה, כמו צמצום זריקות המיד-ריינג' הארוכות והפיכתן לשלשות או זריקות מתחת לטבעת.
אך ניתן לומר כי לאחר קפיצה נוספת בשנה האחרונה, הסלטיקס מציגים ממש מפלצת דו-ראשית בעמדת הכנף. ג'יילן בראון מסיים אותה כמועמד לגיטימי לחמישיות העונה עם 26.6 נק' ב-55% eFG, ולאורך חלקים לא זניחים מהעונה נראה שלא נפל מטייטום, בוודאי מבחינת היציבות. בראון הוסיף לעצמו זריקות פלואטר לארסנל (קולע ב-46% מהאיזור), ועל אף העונה החלשה בקריירה מאיזור קשת השלוש (33%), שומר על יעילות גבוהה כיוצר אפקטיבי וכוחני.
מהצד השני, ההוקס גם היו שמחים לטעון כי יש להם מפלצת דו-ראשית בעמדות הבק-קורט, לאחר שויתרו על כמה נכסים משמעותיים כדי לבנות אותו, אך זה עדיין לא נראה כך לאורך העונה. הסינרגיה בין דז'ונטה מוריי לטריי יאנג לא באמת התממשה בצורה מלאה. אמנם לאחר פתיחה מבולבלת ההוקס הציגו זינוק התקפי במהלך העונה וסיימו אותה בטופ 10 (מקום 4 מחודש ינואר), בעיקר כי יאנג מצא את הטבעת לאחר שלא ראה מימינו ושמאלו בתחילתה. אך חלוקת התפקידים בין יאנג למוריי נשארה גם עכשיו בצורה "תורך-תורי", ללא מהלכים משותפים של השניים, ומשחק האוף-בול של יאנג נותר עדיין בגדר שאיפה. וההתקפה של ההוקס נשארה הליוצנטרית וסובבת סביב יאנג.
אך אין שום דבר רע בהליוצנטריות סביב יאנג, ודאי לא בעונה הסדירה. יאנג הוא עדיין מכונת התקפה של איש אחד. על אף שמעולם לא הגיע באמת ליעילות מיטיבית מהשדה העונה, ההגעה שלו לקו העונשין מאפשרת לו לסיים את העונה בסטרץ' של 40 משחקים שבהם הוא קולע 25 נקודות בממוצע ביעילות של 58% TS (בערך ממוצע הליגה), ומוסר 10 אסיסטים, ושוב מסיים עונה כמוביל הליגה באסיסטים (טוטאל).
המאמנים
לכאורה, מאמן בשנתו ה-10 פוגש מאמן בעונת הרוקי, שקיבל ביקורות על שימוש בדברים בסיסיים כמו פסקי-זמן. אז למה זה לא מרגיש שיש להוקס יתרון בעמדה, או יותר מזה, למה זה מרגיש כאילו לשני הצדדים יש הרבה מה להוכיח?
קווין סניידר, לאחר קדנציה ענפה כמאמן הג'אז, החליף את נייט מקמילן, שפוטר לאחר דיווחים של תקשורת לקויה עם טריי יאנג, ולאחר שלא הצליח להמשיך את ההצלחה מההגעה לגמר המזרח עם התקפה צפויה והגנה הרעה. סניידר סימן וי לפחות על שניים מהסעיפים הללו, כשהוביל התקפה יצירתית ומורכבת לאורך רוב שנותיו בג'אז, והגנת עלית לאורך כולה. ב-20 המשחקים בהם סניידר אימן את הקבוצה, התוצרים עדיין לא (ברורים). סניידר ידוע כמאמן ששם דגש על השלשות, אך הקפיצה של ההוקס בתחום הייתה רק ממקום 30 בליגה למקום 29 בתדירות השלשות. יחד עם זאת, הקבוצה עלתה לטופ 10 בתדירות הזריקות מתחת לטבעת. סניידר הוא כאמור מאמן ותיק, אך עדיין מרגיש כאילו עדיין לא נתן הופעת פלייאוף מתאימה. הג'אז הודחו ב-3 השנים האחרונות לקבוצות שיכלו לנצח, וזה לא היה מספיק צמוד.
מאזולה הוא עדיין ווילד-קארד. המאמן שהגיע כברירת מחדל לאחר שאימה אודוקה פוטר בנסיבות שעדיין לא ברורות, הוא מאמן התקפי במהותו ששם דגש על מודרנזיציה של מפת הזריקות בסלטיקס לצד התקפה שוטפת ומהלכי ATO יעילים. הצלחה מרשימה העונה כבר הסירה את תוית ממלא המקום משמו וגם הארכה לפחות לעונה הקרובה. יחד עם זאת, גם קיבל ביקורות מאוהדים ותקשורת על חוסר שימוש בפסקי-זמן, שהוא טוען כי אין הוכחה אמפירית שהם באמת משפיעים על מומנטום של קבוצה יריבה, והתקפה שנוטה לעיתים לסטגנציה במצבי קלאץ'.
האקס פקטורים
המפגש בין הקבוצות הוא קודם כל מפגש תפיסתי. אמנם שתי הקבוצות מדורגות במקומות הראשונים ביעילות התקפית, אך שתיהן מראות שיש כמה דרכים להגיע לזה. בעוד הסלטיקס מדורגים מקום ראשון בתדירות השלשות, ההוקס עושים את זה מהמקום האחרון. זה אומר שההוקס נוטים להתחיל מאחורה מבחינה מתמטית, ולצערם זה גם בא לידי ביטוי באופן תדיר מול הסלטיקס, כאשר בשני המפגשים בוסטון קלעו בין 30 ל-40 נקודות יותר מעבר לקשת. זה אמנם הופך את בוסטון שמתקשה יותר לנצח כשהם תופסים יום רע מעבר לקשת, אך מול ההוקס בשני המקרים הם קלעו ביותר מ-40% מעבר לקשת.
זה לא מקרי. ההוקס אמנם עשו קפיצה מרשימה ביעילות ההתקפית לאורך העונה (קפיצה ל-121 נק' ל-100 פוזשנים החל מחודש ינואר, לעומת 112 נק' קודם לכן), אך לא עשו קפיצה בניצחונות (מאזן חצוי גם כך וגם כך). לאחר שעוד שנה הם מסיים בבוטום 10 מבחינה הגנתית (מקום 21), למרות הגעתו של דז'ונטה מוריי, ההוקס עדיין מאפשרים הכי הרבה זריקות בטבעת (גם אם מגנים עליהם באחוז סביר). קל להצביע על טריי יאנג כאחראי מסוים לבעיה, אך בהרבה מהמקרים זה פתרון עצל. גם אם אין ספק שיאנג לא מוצלח בצד הזה (גם אם היו לו כמה רגעים יפים גם בצד הזה כשהוא ממש מנסה), בעיות התקשורת ההגנתית בתוך הקבוצה הם סיבה עיקרית לכך שההוקס הם האנדרדוגים הברורים כאן.
ההוקס מפצים על אסטרטגיית הזריקות שלהם באמצעות ניצחון במשחק הפוזשנים, ומדורגים מקום 9 בלקיחת ריב' התקפה, באמצעות לחץ בלתי פוסק על הקרשים. הן בעיקר באמצעות קלינט קאפלה ואונייקה אוקונגו (ולצידם גם ג'ון קולינס, אשר זה היה התפקיד בו הכי פרח בריצת הפלייאוף האחרונה של ההוקס), שבכל זמן נתון אחד מהם לפחות נמצא על המגרש. זוהי הההחלטה האסטרטגית הראשונה של ג'ו מאזולה, אשר יצטרך להכריע האם להמשיך בהרכב נמוך עם הורפורד כסנטר יחיד, או לנצל את חזרתו של רוב וויליאמס כדי להתמודד מול זה. בראיונות נראה כי מאזולה מתכונן כבר לאופצייה השניה, כשאמר בהקשר הניצחון של אטלנטה במיאמי, כי "צריך להיות מוכן מראש" למלחמה על הריבאונד. יחד עם זאת, הסלטיקס הם לא קבוצה שמתקשה בתחום, ובמשחק מול הקבוצות, על אף דומיננטיות יחסית של אוקונגו וקאפלה בריב' ההתקפה (5 ו-4 בהתאמה, אוקונגו אף סיים עם הפלוס-מינוס הגבוה בקבוצה, 12+), מאזולה שמר על הרכב נמוך ויום קליעה טוב של הורפורד אף גרר את סניידר להוריד את הסנטרים שלו מהמגרש, ולשחק רק עם קולינס כגבוה יחיד מול פרישת פייב אאוט של הסלטיקס בדקות האחרונות.
זה כנראה המצ'אפ הכי גרוע שטריי יאנג יכול היה לבקש לעצמו, הן התקפית והן הגנתית. בצד ההגנתי, הסלטיקס יכולים להציג מולו מגוון גדול של שחקנים פיזיים וגדולים, מולם יאנג מתקשה, בראשות דריק ווייט ומרכוס סמארט, כאשר גם ג'ייסון טייטום שמר עליו בדקות הקלאץ', ומגוון גדול של התאמות הגנתיות, כאשר הם מותאמים גם בהגנות חילופים וגם בסכמות אגרסיביות יותר, גם מולם יאנג מתקשה. בצד ההגנתי, יש לסלטיקס בדיוק שני שחקני כנף עדיפים אשר יכול לטרגט את יאנג ולקלוע מעליו, או סתם לעייף אותו.
עם זאת, ייתכן שיאנג יכול להיות אופטימי כי במפגשים ביניהם הסלטיקס פשוט לא עשו זאת. יאנג סיים עם 35 ו-13, לרוב מול הגנת דרופ סטנדרטית, והצליח להתמודד גם מול חילופים של אל הורפורד ולעבור אותו בדרך לטבעת. גם בצד השני, הסלטיקס מיעטו לנצל את המיס-מאצ', כאשר יאנג שמר על בראון וטייטום רק מספר מועט של פוזשנים (אם כי לא בהצלחה יתרה). אפשר למצוא בזה הגיון – ניסיון לשחק על מיס-מאצ'ים מוציא בהגדרה את הסלטיקס מהמשחק השוטף שלהם, ויכול רק לתרום ליכולת של ההוקס להכיל את הסלטיקס.
בסופו של יום, הבעיה העיקרית של ההוקס מול הסלטיקס – בוסטון פשוט לא ממש צריכים להסתבך. בוסטון קלעו 125 נק' ל-100 פוזשנים בחצי מגרש במשחקים מול ההוקס, בלי באמת לעבור הילוך. להוקס אין הרבה תשובות. גם השמיכה הקצרה של ההוקס מהספסל, אשר כנראה יצטרכו להישען על הרוקי ג'יילן ג'ונסון כדי להתמודד מול שחקני הכנף של הסלטיקס, לצד העובדה כי הרוסטר של אטלנטה לא מנוצל היטב בלאו הכי (האם ג'ון קולינס יוכל לתרום מעבר ל-29% מעבר לקשת בסדרה הזו?), וכל זה אל מול הקבוצה אולי העמוקה ביותר בליגה.
תחזית: 4-1 סלטיקס
