ממפיס גריזליס (51-31, מקום 2) – לוס אנג'לס לייקרס (43-39, מקום 7)
הסדרה העונתית
2-1 ללייקרס, כאשר כל קבוצה ניצחה בביתה. במשחק הראשון הלייקרס ללא דיוויס פגשו את ממפיס בהרכב מלא וניצלו יום רע מהשדה של כל החמישיה של הגריזליס, פלוס משחק גדול של ראסל ווסטברוק כדי לברוח עם ניצחון בנקודה. ממפיס ניצחה את הלייקרס המצויינים של אחרי הטרייד דדליין כשהאחרונים ללא לברון והגריזליס ללא אדאמס, עם תרומה נאה של רוב השחקנים, במשחק שבו הלייקרס איבדו את הכדור ביותר מ-20% מהפוזשנס שלהם (!). במשחק השלישי ג'א לא שיחק, ג'קסון היה הגריזלי היחיד שעבר 16 נק', והלייקרס עברו את ממפיס עם 30 נק' של דיוויס ו-3 שחקנים נוספים עם 17 נק'.
סיכום הדברים – קצת קשה לראות פה מגמה ברורה. המשחק הראשון התנהל בהרכבים לא רלוונטיים. השני בלי לברון והשלישי בלי ג'א. השילוב של ביתיות ובריאות ניצח.
הכוכבים
אחרי מגמת שיפור עקבית, ג'א מוראנט נכנס לעונה הזה עם צפי להיכנס לשיחה על ה-MVP. זה לא ממש קרה, וקיבלנו פחות או יותר את אותו השחקן מהעונה שעברה – מכונת היילייטים אנושית, מסוגל להגיע לסל כרצונו. הקליעה מבחוץ ירדה העונה (מ-34% לא טובים ל-31% רעים), ניהול המשחק השתפר וגם ההגנה, נקודת תורפה בעבר, עלתה קצת. נקודת התורפה העיקרית אצלו היתה ונשארה הבריאות – ג'א נפצע בפלייאוף הקודם ופחות או יותר חיסל את הסיכוי של הגריזליס מול גולדן סטייט, נפצע לא מעט גם העונה (21 משחקים) ולא ברור בכלל שהוא מסוגל להחזיק פוסט עונה אינטנסיבי.
המשלימים שלו בממפיס הם דזמונד ביין וג'ארן ג'קסון ג'וניור, הידוע יותר כ-JJJ. ביין הוא האולסטאר הלגיטימי ששומעים עליו הכי פחות בליגה, אול בגלל היציבות שלו. השנה שיפר עוד יותר את הקליעה ל-2, את היכולת להגיע לקו ואת ניהול המשחק, על חשבון ירידה מסויימת באחוזי השלוש, שעדיין עולים על 40%. ג'קסון בעונת שיא בכל המובנים, מוביל את הליגה בחסימות ומועמד רציני ל-DPOY, מצליח העונה גם בצד ההתקפי והרוויח הופעה רואיה באולסטאר. כמו מוראנט, גם ביין וג'קסון החמיצו לא מעט משחקים במהלך העונה, כשלפחות לגבי האחרון יש שאלות דוראביליות קשות.
את כוכבי הלייקרס אין צורך להציג. גם לא את המגבלות שלהם. אלופי הבועה עברו שלוש שנים קשות מאז, רוויות פציעות ועם סגל לא מתאים סביבם. הם החמיצו 28 משחקים כל אחד גם בעונה הזו. בחלקים רבים שלה לברון נראה כמי שימי תהילתו כבר מאחוריו ולא מסוגל עוד לתפקד ברמות הגבוהות ביותר, בעוד שדיוויס שיחק ברמתו הרגילה אבל לא הצליח להוביל את הקבוצה להצלחה משמעותית וגם נפצע ובקושי שיחק בדצמבר – ינואר. מאז הטרייד דדליין, כששני הכוכבים מוקפים בשחקני הגנה וקלעים כמו שהם אוהבים, הם נראים טוב יותר, הקבוצה נראית טובה יותר, ורבים שואלים האם הלייקרס יכולים לשחזר את היכולת מהבועה – ואולי גם את התוצאה.
המאמנים
טיילור ג'נקינס מוביל את ממפיס כבר ארבע שנים, והתוצאות ניכרות – הקבוצה הגיע מהלוטרי לפלייאוף ומשם למקום השני במערב בעונה שעברה ובנוכחית. בשלוש הסדרות שהקבוצה שיחקה תחתיו ראינו את ההגנה הנהדרת מהעונה הרגילה, יכולת קלאץ' לא רעה וקבוצה שהצליחה לאתגר את האלופה שבדרך לפני שהפציעות הכריעו אותה.האתגר שלו מול הלייקרס יהיה בשמירה על הצבע והריבאונד ללא שניים מהגבוהים שלו – אדאמס וקלארק, שכנראה סיימו שניהם את העונה. בכנפיים יש לו פתרוונת לא רעים בדמותם של ביין ובעיקר ברוקס.
דרווין האם נמצא בעונתו הראשונה כמאמן ראשי, קצת קשה להכריע לגבי השפעתו על הקבוצה, בפרט אחרי שעברה טלטללה רצינית כל כך בטרייד דדליין. יש לו שחקנים מנוסים שיודעים את העבודה, אבל האתגר שלו יהיה בהכנסת שחקני המשנה למשחק והשגת תפוקה ראויה משחקנים כמו ריבס, ואנדרבילט ושרודר .
האקס פקטורים
קודם כל – בריאות.זה נשמע מובן מאליו, אבל כאשר חמשת השחקנים החשובים בשתי הקבוצות החמיצו לפחות רבע עונה כל אחד, וכשארבעה מהם חווים בעיות בריאות מתמשכות שכבר הגבילו אותם בפלייאוף – אין דבר שצפוי להשפיע יותר מאשר פציעה של אחד מהם. באופן שעשוי להישמע מפתיע, לשתי הקבוצות יש פתרונות לא רעים לפציעות של מוראנט (ג'ונס) או לברון (שרודר, ריבס, ראסל), אבל יתקשו יותר עם פציעות בקו הקדמי שישאירו אותן כמעט ריקות מכשרון בעמדות האלה.
היכולת של דיאנג'לו ראסל יכולה לעשות את ההבדל בין ניצחון להפסד בסדרה. ראסל היה מצוין במדי הלייקרס מאז שהגיע עם קליעה מדויקת, ניהול משחק טוב ואפילו הגנה לא לגמרי קטסטרופלית, אבל שיחק כך גם במינסוטה בעונה שעברה לפני שאיכזב בפלייאוף, ומשחק הפליי אין שלו ממש לא בישר טובות. אם הוא יצליח לשמור על היכולת שלו מול ממפיס זה ייתן המון ריווח ללברון ודיוויס להיכנס לסל ולעשות נזק, ויוכל להשאיר חופשיים גם קלעי שלוש כמו ריבס ושרודר.
שחקן נוסף שעשוי להיות מכריע הוא לוק קנארד. קנארד קולע מעל 3 שלשות למשחק ב-54% (!!!) מאז שהגיע לממפיס, ומהווה את האופציה ההתקפית העיקרית שעולה מהספסל. אם הלייקרס יצליחו לסגור אותו ממפיס יתקשו לקלוע בדקות של המחליפים ויתנו ללייקרס יתרון ברור.
שאלת הקצב תשפיע גם היא. שתי הקבוצות משחקות בקצב מהיר ומצטיינות בהתקפת המעבר, אבל די ברור שהלייקרס יתקשו פחות לקלוע בהתקפה העומדת מאשר ממפיס, ולכן יש יתרון מבחינתם בקצב איטי יותר.
קל להציג את דו הקרב של הגבוהים כדיוויס מול ג'קסון, אבל חשוב לשים לב דווקא לאקסוויר טילמן. הפורוורד הלא מאוד גבוה אבל מאוד מוצק עשה הרבה בעיות לדיוויס במשחקי העונה הרגילה ועשוי להוות מפתח אם יוכל להאט אותו כשומר עיקרי, בעוד שג'קסון מתפקד כפרי סייפטי וחוסם את כל מה שמתקרב לסל.
תחזית:
ניתוח רציני של הסיכויים בסדרה בין הקבוצה השניה הקונפרנס לקבוצה השביעית מייצר בדרך כלל דילמה בין הרצון לייצר דרמה ולחזות הפתעה ובין החשיבה הפשוטה – יש פה קבוצה אחת שניצחה הרבה משחקים, קבוצה אחרת שניצחה הרבה פחות. הראשונה אמורה לנצח.
ויש סיבות טובות למה. ממפיס קבוצת הגנה מעולה. כל הכוכבים שלה השתפרו מהעונה שעברה, ומגיעים בריאים, למיטב הידיעה. התוספת של לוק קנארד מאוד משמעותית. והביתיות כמובן חשובה.
מצד שני, הלייקרס הם פשוט לא הקבוצה שהתחילה את העונה. המהלכים המצוינים של הטרייד דדליין עשו את שלהם, והם עם המאזן הטוב בליגה בתקופה הזו, למרות שברוב הזמן חסרו את לברון. יש להם בבירור את יתרון הניסיון, ובוודאי המסורת, והם מגיעים בתנופה אדירה.
ועדיין, הלייקרס לא מספיק טובים. ההגנה טובה אבל לא חונקת, וההתקפה תתקשה מול הגריזליס ונשענת יותר מדי על שחקנים לא מוכחים או כאלו שכן מוכחים, אבל לרעה. 4-2 לגריזליס.
