קליבלנד ניצחה בקאמבק מרשים את אורלנדו במשחק 7. אין לה הרבה זמן להתכונן. לשמחתה(?) לבוסטון שלא ידעה מי יריבתה תהיה, היה בערך את אותו הזמן.
הסדרה העונתית: 2-1 לבוסטון כאשר ההפסד של הסלטיקס הגיע בתחילת מרץ, אחרי שהובילו כבר ב-30 הפרש. הקלע המוביל של קליבלנד במשחקים הללו היה דונובן מיטצ'ל שקלע 60 נקודות בשני המשחקים בהם שיחק. מיטצ'ל דווקא לא שיחק בניצחון של הקאבס על בוסטון ומי שבלט שם היה דין ווייד שבכלל פצוע ולא ישחק בסדרה, אז לא ברור כמה ישחק. בוסטון הובילה ב-30 ואז איבדה את היתרון באמבק מרשים של קליבלנד וזה היה משחק מאוד מוזר, אז קשה לקחת משהו מהסדרה העונתית. ג'ארט אלן פצוע וכנראה לא ישחק עם פציעה בצלעות. בבוסטון קריסטאפס פורזינגיס בחוץ כנראה לכל הסדרה.
הסיבוב הראשון: בוסטון מגיעה טרייה אחרי סדרה של 5 משחקים נגד מיאמי שבגדול לא הציבה מולה יותר מדי אתגרים, וגם ההפסד למיאמי סמשחק 2 הגיע מזלזול וחוסר פוקוס של בוסטון. זלזול וחוסר פוקוס שבהחלט וסביר להניח שיקרו בלפחות משחק אחד מול קליבלנד.
הקאבס מצידם סיימו סדרה של 7 משחקים וכאמור היו עם יומיים מנוחה בלבד. בסיבוב הראשון שיחקו נגד אורלנדו, שאת העונה הסדירה סיימו במקום השני הגנתית, אך התקשו מאוד התקפית וסיימו 20 בדירוג העונתי. כעת יאלצו להתמודד מול בוסטון שסיימה את העונה במקום השלישי בדירוג ההגנתי, ובמקום הראשון (בפער די גדול) בדירוג התקפי. קליבלנד יצטרכו להתאמץ הרבה יותר הגנתית.
המאצ אפ והכוכבים: בצד של קליבלנד יש את דונובן מיטצ'ל ו… זהו בגדול. יותר מדי חלקים מול אורלנדו מיטצ'ל נאלץ לשחק לבד. ואמנם קליבלנד "יורדים" מאורלנדו שהייתה במקום השני לבוסטון שבמקום השלישי הגנתית, ואמנם זה יהיה בלי פורזינגיס, זה לא הולך להיות קל במיוחד להשיג נקודות. ואם מיטצ'ל התאמץ מאוד לקלוע מול ג'יילן סאגס, השלב הבא יהיה מאתגר יותר כשיאלץ להתמודד נגד המפלצת התלת ראשית של ג'יילן בראון, ג'רו הולידיי ודרק ווייט. ברכות על הנצחון על אורלנדו, מקווה שאתה מוכן. עם זאת ראוי לציין שמיטצ'ל קלע 30 נקודות למשחק נגד בוסטון, ב-50 אחוז מהשדה. זה לא תמיד היה יפה, אבל זה היה יעיל.
נגד אורלנדו הצוות המסייע התקשה והקאבס ניצחו בזכות היכולת של דונובן מיטצ'ל, וחוסר היכולת של אורלנדו לקלוע. שותפו לקו האחורי דריוס גארלנד התקשה מאוד לקלוע ואף להשיג זריקות טובות, במיוחד כסאגס שמר עליו. הוא צפוי להתמודד עם אותם קשיים כמו מיטצ'ל שלא מבטיח מבחינתו טובות.
ג'ייסון טייטום כנראה ישמור את אוון מובלי, כך שמובלי אמור לנסות לנצל יתרון גודל במאצ' אפ הזה. טייטום חזק אבל מובלי שיפר יעילות באיזור הטבעת. ההגנה של מובלי על טייטום תהיה גם סיפור חשוב. אם הוא יצליח להקשות על השחקן הטוב ביותר של בוסטון, הפתח להפתעה עשוי להיפתח. או החריץ להפתעה.
אייזק אוקורו עשה עבודה הגנתית מרשימה בסדרה מול אורלנדו, ובמידה ואן מובלי יהיה על טייטם כדי לנצל יתרון גודל, אזי אוקורו בוודאי ישמור על בראון.
קרב המאמנים: יש דברים שנכתבו בפריוויו לסדרה מול מיאמי שרלוונטיים גם פה. ג'ו מאזולה מצויין בהכנות למשחקים. הוא הרבה פחות טוב בהגבות לשינויים תךוך כדי משחק. נגד מאמנים חכמים כמו ספולסטרה זה בא לידי ביטוי כשכל רבע הקבוצה ממול שיחקה אחרת, עם סכימות אחרות. זה דורש קבוצה ורסטילית ומאמן שמבצע הכנות ומספר רב של סכימות כבר במהלך העונה, ושבעצמו נטייה ליצירתיות וגמישות. בצד השני לעומת זאת ישנו ג'י בי ביקרסטאף. שאמנם מצויין בייצב קבוצות אחרי פיטורים של מאמן, אך פחות מצטיין בגיוון טקטי, יוזמה טקטית או יצירתיות. אחד הדברים המפתים בזה שאלן לא משחק זה היכולת לשחק חילופים עם מובלי. קליבלנד ניסו בהצלחה חלקית נגד אורלנדו וביקרסטאף עשוי להתפתות לכך שוב. אולם זו תהיה טעות. בוסטון עושה עבודה מדהימה בפיקים ובחסימות, ויודעת להשיג תמיד את היתרון הרצוי לה. חסימה פשוטה מראש הבקבוק ופתאום טייטום באמצע נשמר על ידי סם מריל.
קליבלנד במהלך העונה הסדירה שמרה איזורית 1.8 אחוז מהזמן. מול אורלנדו זה עלה מעט ל-2 אחוז מהזמן. נגד בוסטון שהראתה שמשום מה היא מתקשה נגד איזורית, זה יצטרך להיות הרבה יותר. זה גם יעזור להחביא שחקנים שפחות טובים הגנתית.
טקטיקה נוספת שעבדה נגד בוסטון זה מניעת גישה לאיזור הטבעת. נכון הם ממילא זורקים המון שלשות, אך כשזה לא הולך כן מנסים להגיע לאיזור הטבעת. בין אם חדירות של טייטום ובין אם ג'רו הולידיי שחונה בדאנקר ספוט ומנהל את ההתקפה משם. אם השלשות לא יכנסו והצבע יהיה חסום, בוסטון תהיה בבעיה ותפנה לבידודים של טייטום ובראון, שזו הנקודה שבד"כ הם מפסידים. במיוחד לאור העובדה שללא פורזינגיס אין לסלטיקס ממש ריווח אנכי והם הופכים למעשה ליותר "ניתנים לשמירה."
בצד השני יש אפקט דומה. אורלנדו במשחקים שניצחה את קליבלנד הכריחה אותם לנצח אותה מבחוץ. בוסטון בוודאי ישמחו ללכת לדו קרב שלשות עם קליבלנד, ולקאבס אסור בתכלית האיסור להדרדר לזה.
האקס פקטור: בסיבוב הראשון דונובן מיטצ'ל היה כאמור לבד כמעט בהתקפה, והיחיד שהיה איום מבחוץ. בעצם זה כמעט נכון. היה גם את סם מריל. שחקן כנף בגובה 1.93 ללא ספק יהיה מטרה עבור התקפות בוסטון, אלא שבצד השני יש לו שיחרור מהיר ודיוק קטלני יהיה כאב ראש רציני עבור הגנת הסלטיקס
אל הורפורד – קריסטאפס פורזינגיס צפוי כאמור להחמיץ את הסדרה מה שאומר שעול גדול יותר יפול על הורפורד. הורפורדש שיחק טוב יותר העונה ובנוסף לא נאלץ לשחק הרבה דקות מול מיאמי בסיבוב הראשון. כנראה שיזדקקו לו הרבה יותר בסיבוב השני. היכולת שלו לרווח עשויה להקשות על קליבלנד לשחק עם הרכב 2 ביגמנים (במידה ואלן יהיה כשיר). ג'ארט אלן לא יעיל כרים פרוטקטור אם הוא צריך לשים עין על הורפורד בפינה. יהיה מעניין לראות עד כמה הקאבס יתנו להורפורד לזרוק. הוא קולע ב-42 אחוז מבחוץ, בווליום טוב לסנטר מחליף.
הורפורד יאלץ לדאוג לריבאונדים. קליבלנד לא קבוצת ריבאונד התקפה טובה, אבל היו להם כמה משחקים מול המג'יק עם יכולת טובה בתחום הזה. ללא פורזינגיס בסביבה, אלן ומובלי יכולים לחוש בהזדמנות לייצר עוד קצת התקפה עם הסתערות על הריבאונד. הורפורד יהיה חייב לתקוף ראשון, בין אם בבוקס אאוט ובין אם בהתמודדות בקפיצה לריבאונד.
תחזית: 4-1 לבוסטון. כן, שוב הסלטיקס יזרקו משחק אחד (לפחות) לזלזול וחוסר פוקוס. בוסטון ללא ספק האויב הכי גדול של עצמה אבל בגדול הקאבס צריכים לעשות המון כדי לנצח את הסדרה הזו.
