המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ' מידן בורוכוב מ'פוסט אפ' והאורחים עידן לוצקי מ'עושים NBA' ורועי ויינברג מ'הופס' וספורט 5
סדרות הפלייאוף שאתם הכי מחכים להן?
עידן לוצקי: שתי הסדרות שאני הכי מחכה להן, בסיבוב הראשון, הן בין המדורגות 5-4 בשני המחוזות. לכאורה, הקבוצות הכי צמודות, אבל כל סדרה מביאה איתה סיפור שונה. במערב, פיניקס נגד הקליפרס, אנחנו הולכים לראות מפגש בין 2 קבוצות שסומנו כמועמדות לגמר מערב ואולי אף ללכת עד הסוף, נפגשות כבר בסיבוב הראשון כשלשם שינוי *כל הכוכבים מגיעים*, אין לואד מנג'מנט או שטויות אחרות. לכל קבוצה, לכל שחקן, יש מה להוכיח וקוף עצום להוריד מהגב. במזרח, קליבלנד נגד הניקס, 2 קבוצות שנתנו עונות מדהימות, מעבר למה שצופה מהן, כשהמנצחת בסדרה בהחלט יכולה להיות הסוס השחור של המזרח העונה ואולי להפתיע בסדרות נוספות.
דני אייזיקוביץ': האמת, שהעונה הזו הייתה מאוד צמודה ומרגיש לי (בעיקר במערב) שכמעט בכל אחת מהסדרות יכולות להיות הפתעות ורגעים גדולים לחלוטין. קודם כל אני ממש מקווה שפול ג'ורג' יחלים ונראה קרב אימתניים בין לנארד, ג'ורג' וראסל ווסטברוק לרביעיה של פיניקס. המץ' בין לנארד לדוראנט זה משהו ששווה לקום בשבילו בלילה.
גם המפגש בין גולדן סטייט שגמגמה כל העונה לסקרמנטו שהייתה אולי הקבוצה הכי כיפית שיש, נראה לי מסקרן מאוד ועם פוטנציאל התקפי משובח. במזרח אני מחכה גם לקרבות בין הקאבס לניקס, מיטצ'ל מול ברונסון, אבל במזרח אני יותר מחכה לסיבוב השני שיתן לנו קצת יותר יזע ודמעות.
אריק גנות: פיניקס מול הקליפרס אמורה להיות סדרה אדירה, כאשר פיניקס קבוצה חדשה, למעשה, שבה דוראנט ינסה, אולי בפעם האחרונה, להשפיע על מורשתו כהבטחה שלא לגמרי התממשה. הקליפרס אכזבו העונה אבל נהנים מסגל עמוק ומוכשר בצורה יוצאת דופן.
ממפיס – לייקרס וסקרמנטו – גולדן סטייט הן שתי סדרות שרבים יראו את האורחת כפייבוריטית בהן. הלייקרס היו אחת הקבוצות הטובות בליגה מאז הטרייד דדליין ומגיעים בכושר נפלא, וממפיס עם ההגנה החזקה שלה תנסה להראות שהיא יכולה גם בפלייאוף. בסדרה השניה האלופים מגיעים כמעט לראשונה העונה עם סגל מלא מול סקרמנטו שהדהימה בעונה הרגילה.
אם צריך לבחור אחת מהן, אז ממפיס – לייקרס.
רועי ויינברג: אני הכי מחכה לממפיס-לייקרס (ובהמשך לגולדן-לייקרס אם וכאשר). לברון בפלייאוף תמיד מושך עניין, וכשהוא מוקף בקבוצת הגנה טובה ויחד עם דיוייס אז פי כמה וכמה. כשבצד השני יש את ג'ה מוראנט, שחקן מלהיב גם למרות כל הבלאגנים שהיו וקבוצה שתנסה לגרור את הלייקרס למשחק מהיר זה יכול להבטיח מצ'-אפ מסקרן מאוד גם ברמה הטקטית וגם מבחינת איכות הכדורסל עצמה. תוסיפו לזה את הניסיונות של דילון ברוקס להדליק את לברון בפלייאוף, משהו שכמעט בוודאות יקרה, ויש כאן כמה סטורי-ליינים מאוד מעניינים ומעבר לזה אולי 2 הקבוצות בכושר הכי טוב במערב מאז שהלייקרס החליפו את כל הסגל. חובת צפייה.
מידן בורוכוב: באופן טיבעי ממתין לסדרה של הלייקרס מול ממפיס. יהיה קשה מאוד ללייקרס, בעיקר מול הקו האחורי של ממפיס ובעיקר כי הלייקרס קבוצה לא מאומנת. נראה שלא רק שאין סגנון משחק, השינויים תוך כדי משחק גדולים (יש המון ריצות לכאן או לכאן במשחקי הלייקרס). טריפל ג׳יי מול דיוויס יהיה המאץ-אפ המעניין בסדרה, ממפיס צריכה לרוץ מהשניה הראשונה ולהתיש את לברון שלא יעמוד בקצב גבוה מידי.
מקווה עבור ממפיס שג׳ה מוראנט יגיע מאוזן, דזמונד ביין צפוי להיות האס שלה בסדרה. ברוקס חייב להמנע מפרובוקציה/יות.
עם כל הכבוד ללברון, דיוויס צריך להיות האיש שלה בסדרה, בעיקר מול הקו הקדמי הדליל ובעיית העברות של JJJ.
יוסטון לא חיכתה שסטיבן סיילאס יגיע לחדר הלבשה לפני שההדלפה על פיטוריו יצאה. דוויין קייסי הודיע מייד בסיום המשחק על מעבר להנהלת דטרויט. חוסר טעם או שעדיף להסיר את הפלסטר כמה שיותר מהר?
מידן בורוכוב: מישהו מופתע? בישראל/אירופה יש לעובד מעמד הרבה יותר גבוה מאשר בארה״ב. כשחברות הייטק מפטרות עובדים שנמצאים בחופשת מולדת ולמעשה מונעים מהם לחזור … אז מה הפלא שמפטרים ולא שומרים על מעמד המפוטר?
אני שונא את זה שלוקחים מאמן צעיר שמשרת את האינטרס של ההנהלה ואז זורקים אותו ולמעשה גומרים לו את הקריירה. לדעתי צריך להמתין קצת, גם ככה יש 5 חודשים עד לעונה הבאה.
זה חוסר טעם אבל אני בספק אם מישהו יצליח לשנות את התרבות האמריקאית, שם – עסקים קודמים לכל. (צפו במאניבול לקבל פרספקטיבה)
עידן לוצקי: איך בראד פיט הסביר לג'ונה היל ב'מאניבול': "זה ביזנס". וזה תקף לשחקנים, תקף למאמנים, תקף לכולם. הקבוצות שסיימו את דרכן צריכות להתחיל להתכונן לעונה הבאה, הלוטרי והדראפט מתקרבים, וכדי שברגעים המכריעים האלה של בניית, שיכולים להשפיע על עונה שלמה (ואפילו יותר מזה) ידעו כבר מי הולך לעמוד בראש (או כמו במקרה הזה – מי לא הולך לעמוד בראש…). גם דטרויט וגם יוסטון הן קבוצות שעשו טנקינג קשה לצפייה בשנים האחרונות והגיע הרגע המכריע לסיים איתו ולהתחיל להיראות כמו קבוצת כדורסל, לכן כדאי להיסגר בהקדם על הצוות שיהיה שותף להחלטות וגם לאחריות במקרה של הצלחה או כשלון.
דני אייזיקוביץ': אני לא חושב שיש פה עניין של חוסר טעם. בשני המקרים, נראה שכל הצדדים ידעו מה הולך לקרות ואף אחד לא היה מופתע. לא הייתה סיבה אמיתית למשוך את זה. אני בגדול אוהב את הפוליטיקלי קורקט כאשר הוא משרת איזו שהיא מטרה, כאן באמת שלא רואה סיבה שלא להודיע על סיום היחסים. במקרה של קייסי הוא נשאר בקבוצה, אז למה לא להודיע שהוא משנה תפקיד.
במקרה של סיילאס, אולי יכלו לחכות יום-יומיים "שהגופה" תתקרר, אבל ההנהלה רצתה להתקדם חופשי עם מאמנים אחרים, וסיילאס רצה לסיים את זה ובמקרים כאלו אני מאוד בעד הגישה של להסיר את הפלסתר כמה שיותר מהר.
אריק גנות: השני. מאמן מעורב עמוקות גם בהכנה של הקבוצה לעונה הבאה, החלטות מקצועיות שמתקבלות וכיוצ"ב. ברגע שיודעים שהוא לא הולך להמשיך עם הקבוצה, עדיף לסגור את זה כמה שיותר מוקדם. זה הכי הוגן לכולם – למאמן, שיש לו עכשיו יותר זמן ויותר הזדמנויות למצוא עבודה חדשה; למאמן הבא, שיקבל הזדמנות להשפיע יותר על בניית הסגל; וגם לחברי הנהלה אחרים שמקבלים את המסר שמשהו לא הלך טוב ויכולים להיות מפוקסים יותר במציאת ופתרון הבעיות.
זה אפילו עוד יותר נכון במקרה של קייסי. אם רוצים אותו כחבר הנהלה, שיתחיל לעבוד כמה שיותר מהר. זה לא שחסרה עבודה לעשות בדטרויט או ביוסטון.
רועי ויינברג: יוסטון הייתה צריכה לחכות. חד משמעית. הייתה ביקורת גדולה על ההתנהלות של הפרנצ'ייז וזה לא בדיוק הוסיף, בלשון המעטה, אלא רק הרתיע יותר שחקנים חופשיים אפשריים והעיד על הרבה בעיות בארגון הזה. אני חושב שהמצב של הפיסטונס שונה כי שם המאמן הודיע בעצמו, ואת זה הוא יכול לעשות מתי שהוא רוצה. אבל אי אפשר לפטר מאמן או לא להודיע על מימוש האופציה פחות מרבע שעה אחרי שהמשחק האחרון נגמר. זה יכול להרתיע מאמנים, וכבר ראינו אנשים מוותרים על אימון ראשי בשביל להיות עוזרים בכירים כמו אטקינסון שנה שעברה.
הקבוצה שנותרה מחוץ לפלייאוף ופלייאין עם הפוטנציאל להגיע הכי רחוק עונה הבאה?
רועי ויינברג: דאלאס. אפשר לדבר על זה שנראה שהכל שם קורס, אפשר לדבר על חוסר החשק של לוקה ועל עוד דברים, אבל ברגע שלקבוצה יש שחקן כמו דונצ'יץ' היא יכולה וצריכה לנצח 50+ משחקים כל שנה. בעולם. תוסיפו לזה את קיירי (כישרון אדיר) ואת זה שכנראה כל הסגל ישתנה מסביב לשניהם וזה פוטנציאל לטופ 4, משהו שהם לא היו רחוקים ממנו עד הפגרה. שחקנים שעושים הגנה ומאמן אחר – בשאיפה ד'אנטוני שיכול להפוך את לוקה לאמ.וי.פי בדומה למה שקרה עם נאש והארדן – והם בטופ 6 של כל אחד מאיתנו לפני השנה הבאה. הקבוצה הכי מוכשרת שנשארה בחוץ, לפחות עד שוומבנייאמה מגיע.
מידן בורוכוב: שארלוט, קבוצה שנתנה עונה רגילה נוראית ללא שום פעולה בקיץ והחלשות בגלל התקרית האלימה של מיילס ברידג׳ס, לאמאלו עשוי מהחומר הנכון.
הפיסטונס, גם בגלל שהם צפויים לקבל את קנינהאגם וגם בגלל הבחירה הגבוהה הצפויה
יוסטון תקבל בחירה גבוהה ועם הסגל שיש לה + החתמות בקיץ הם יראו אחרת לגמריי
ניו אורלינס – אכזבה אדירה, היו צריכה להגיע רחוק יותר. זאיון חייב לקחת את עצמו בידיים
עידן לוצקי: הייתי מהמר, ובעיקר מקווה, שזו תהיה יוטה. דני איינג' הוא קוסם שעושה שם דברים מדהימים. זה התחיל בפתיחת העונה המדהימה שלהם שלא ציפו לה (והיו צריכים להרגיע אותה..) ביחד עם עונת הפריצה של לאורי מארקנן, כשעוד לפני כן – הגיע הטרייד המפורסם ששלח את רודי גובר למינסוטה בתמורה לזיליון בחירות דראפט ועוד כמה שחקנים שביניהם הסתתר הרוקי ווקר קסלר. היום אין אחד שלא מכיר את קסלר, שחקן הגנה מחונן ומכונת חסימות, ואת הפוטנציאל הגדול שלו. יש מצב שיוטה זכתה בשחקן שיתפתח להיות אפילו יותר טוב מגובר ביחד עם עוד חבילת מתנות… העתיד בסולט לייק סיטי ורוד מאוד.
דני אייזיקוביץ': בשבילי זו חייבת להיות דאלאס. הם סיימו עונה סופר עגומה, והחיבור של קיירי נחל כישלון חרוץ. למרות זאת, אם להיות הוגנים, רוב הזמן קיירי ולוקה לא שיחקו ביחד, וכשזה סוף סוף קרה, ההגנה התפרקה ולא תפקדה בכלל. אני לא הייתי קובר את הפרוייקט הזה כל כך מהר, ואני מצפה שדאלאס ידעו לעשות את המהלכים כדי לרפד את הקבוצה במספיק קלעים ושומרים סביב קיירי ולוקה. בהתקפה הם מספיק עמוסים כדי שזה יספיק.
גם הפייסרס יצאו מאוכזבים, אבל במקרה שלהם זה קשור לפציעה של האליברטון ואחרי הפריצה שהוא עשה השנה, אני מצפה שעם קצת יותר בריאות, הם יגיעו הרבה יותר רחוק.
אריק גנות: הפייסרס התחילו את העונה עם ציפיות לטנקינג והרבה שמועות טרייד על טרנר, אבל כמעט כל השחקנים שלהם הפתיעו לטובה. האליברטון נראה כמו רכז מוביל לגיטימי בקבוצת פלייאוף, טרנר הוא הסנטר השומר והקולע שכל קבוצה היתה רוצה, הילד בעונת שיא מבחינה התקפית ומאת'ורין הראה יכולת יפה מאוד בתחום.
חסרים שם שני שחקנים טובים, בעיקר בהגנה, כדי שהקבוצה תתמודד על ביתיות בפלייאוף, ויש להם המון מקום תחת תקרת השכר, צעירים מבטיחים וחוזים סחירים שיכולים לעזור להביא אותם לשם.שילוב של פורזינגיס וטרנר, למשל, יכול להיות מאוד מעניין בקו הקדמי, או שחקנים כמו ברוקס או גרנט.
רק 2 קבוצות מערב סיימו עם מאזן חוץ חיובי, וקבוצות הצמרת במערב קצת קרטעו בשליש האחרון של העונה. כמה זה מעיד על מה שצפוי בפלייאוף?
אריק גנות: אפשר לומר שהשיטה שבה המערב פוגש את המזרח רק בגמר מיטיבה איתו העונה. מילווקי ובוסטון נראות שתיהן כמו קונטנדריות ברמה אחת לפחות מעל כל מה שיש למערב להציע – אולי, אולי למעט פיניקס אם איכשהו תתחבר בצורה מהירה וחלקה. גם פילדלפיה עם מאזן טוב יותר מכל קבוצה במערב, וקשה לראות קבוצה שפייבוריטית מולה בסדרה, אם היתה מתקיימת אחת כזו. אפילו קליבלנד, מועמדת כמעט ודאית לעוף בסיבוב השני במזרח, היתה יכולה לעשות ריצת פלייאוף עמוקה במערב.
כרגע נראה שהמערב הולך להיות מבולגן עם המון קבוצות ברמה שווה פחות או יותר וסדרות ארוכות – שלא משנה איך ייגמרו, יביאו אנדרדוג מובהק לגמר.
רועי ויינברג: הפלייאוף במערב פתוח מאוד. אם אני צריך לבחור אז הקבוצות במקומות 4, 6 ו-7 (הסאנס, הווריירס והלייקרס) עם הסיכוי הכי גבוה ללכת לגמר, לא מעט כי במקרה של פיניקס והלייקרס אלה קבוצות שונות לגמרי מאז האול-סטאר וכי הווריירס היא האלופה המכהנת וגם שנה שעברה דשדשה חודשים. זה שדנבר בהילוך שני, שלסקרמנטו אין ניסיון ושהכוכב של ממפיס הושעה ל-8 משחקים ולא חזר אותו שחקן משפיע, כי אני לא חושב שיש איזה מתג בפלייאוף שמעלה קבוצה דרגה. אנחנו מדברים על זה בהקשר של חלשות עם ניסיון, כאן זה הפוך – קבוצות שנראו טוב לפני הפלייאוף יסתדרו. לכאלה שהיו בשיא בינואר יקח זמן להתניע.
מידן בורוכוב: העונה הייתה צפופה מאוד, מלבד יוסטון והספרס לא היו נמושות והיה קשה לרשום מאזן חוץ חיובי. בסופו של יום, קבוצות יהיו חייבות לנצח בחוץ אם יש להם יומרות פלייאוף.
לא יודע איזה דנבר נראה בפלייאוף, מאכזב מאוד לצפות בהם בשליש האחרון של העונה. לא זכורה לי קבוצה שהורידה רגל מהגז ברבע האחרון של העונה ואז התפרצה בפלייאוף (אולי פילי 83)
בדרך כלל קבוצות שמגיעות בממונט טוב לסיום העונה מצליחות יותר מקבוצות שמקרטעות בישורת האחרונה.
מה שאני יודע על בפלייאוף במערב זה שאני כנראה לא יודע כלום. 4 מ-4 או 0 מ-4 בבראקט זאת אופציה ריאלית
עידן לוצקי: לדעתי זה מעיד על הקושי הגדול של לשחק במערב, עם כל כך הרבה קבוצות איכותיות ומעיד שצפויות לנו סדרות פלייאוף מאוד מותחות וצמודות במערב. באמת, אין שום דבר שיפתיע אותי, גם עם קבוצות 5 עד 8 ידיחו את המדורגות 1 עד 4, זה יהיה לגיטימי. מה שבטוח, וכמו שקורה לרוב, אלופת המערב תגיע כנראה לסדרת הגמר כשהיא תשושה יותר מהדרך, לעומת אלופת המזרח.
דני אייזיקוביץ': מעיד באופן חלקי, צפויות לנו סדרות צמודות מאוד במערב כאשר המדורגות 3-2 (ממפיס / סקרמנטו) לא בהכרח פייבוריטיות בהרבה על הקבוצות 7-6 (גולדן סטייט/ לייקרס).
מצד שני, חלק משמעותי בקרטוע היה קשור מאוד לפציעות / היעדרויות של הכוכבים.
דנבר תקבל את יוקיץ' חזרה לפלייאוף ואיתו זו קבוצה שונה לגמרי כמובן.
פיניקס ניצחה רק 13 מ 22 האחרונים, מצד שני כשדוראנט שיחק הם ניצחו בכל המפגשים (8 במספר). גם במקרה של גולדן סטייט, חזרה של וויגינס יכולה לשנות את התמונה ההגנתית של הקבוצה. בשורה התחתונה, זה מעיד על המון העדרויות שהיו. הקבוצות ששחקני המפתח שלהן יחזרו, יתנו קפיצה חזקה למעלה.
רגע העונה שלכם?
דני אייזיקוביץ': אני לא חובב היסטרי של שיאי נקודות, ואיכשהו כל הרגעים הגדולים של העונה קשורים דווקא אליהם.
מיטצ'ל ודמיאן ליליארד קולעים 71 נק', במשחקים שונים.
משחק האולסטאר, סליחה עונה סדירה בין הקליפרס לסקרמנטו שנגמר ב 186-184, וגרם לכולנו לשאול את עצמנו לאן נעלמו ההגנות.
הרגע הגדול של לברון ג'יימס כשהוא עובר את קארים ברשימת הקלעים של כל הזמנים.
רגע אחד שנרצה לשכוח, היה הסרטון של ג'ה מוראנט שהתחיל מפולת של ממפיס ועדיין לא ברור אם הברגים של הקבוצה מסודרים היטב לקראת הפלייאוף.
ולסיום, אקנח עם הסבא החביב, יודוניס האסלם, סוגר קריירה עם האלי הופ, שלשות ו-24 נקודות במשחק הפרידה שלו.
אריק גנות: הטרייד דדליין העונה הוא לא בדיוק רגע יחיד, אבל כשהאבק התפזר מצאנו את עצמנו עומדים מול ליגה שונה לגמרי. בראש ובראשונה – התפרקות הפרוייקט השאפתני שנבנה בנטס. הנוסחה שנחשבה למנצחת לבניית סופר טים הוכיחה את עצמה סופית ככישלון, כאשר אוסף הכוכבים של ברוקלין ניצח בסך הכל סדרת פלייאוף אחת לפני שהתפרק. יכול להיות שזה הרגע מסמן את הסוף של קיירי אירווינג כשחקן משפיע בליגה.
מהצד השני, הטרייד של ווסטברוק החוצה מהלייקרס והשיפור שלהם מאז הראה את הכוח של רול פליירס בקבוצה הנכונה יחסית לכוכבים. נכון, ווסטברוק כבר לא טוב, אבל ללא ספק התחזקה התפיסה של קבוצה עמוקה עם תפקידים מוגדרים.
רועי ויינברג: רגע העונה שלי לא היה על המגרש. קווין דוראנט עובר לפיניקס. לא חושב שמעולם שחקן טופ 3 בעולם עבר בטרייד באמצע העונה ועוד לקבוצה שהייתה אחת הראשונות במערב עד לפציעה כשדווין בוקר. כששניהם בריאים קשה לראות מי עוצר אותם (למרות שזה כשלעצמו סימן שאלה) ועוד סימן למצב הנוכחי של הליגה, צמודה ודינמית מאי פעם. פתאום באמצע פברואר שחקן אחד מתפלפ, שחקן שני מבקש טרייד וזה הופך קבוצה אחרת לגמרי לקונטנדרית. אולי רגע השיא של העידן הנוכחי, והוא כן להשאר בהתחשב בשינויים שלא ראינו ב-CBA האחרון.
מידן בורוכוב: סקרמנטו עושה את הפלייאוף בסטייל אחרי 16 שנות בצורת
ההופעה של אבדיה מול בוסטון הייתה רגע מכונן בעונה הפכפכה שלו
לברון עובר את קארים
הופעה של לוקה מול הניקס (60 נקודות וטריפל דאבל למי ששכח)
ה-71 של דונובן מיטשל
משחק עם הסקור ה-2 הגבוה בכל הזמנים, מי שהעביר ביקורת על 176-175 בין הקליפרס לקינגס כנראה שלא צפה במשחק (תפסתי אותו במקרה בלייב)
האגרוף של גובר לאנדרסון, רגע אחד שמתאר את העונה והמהלך של מינסוטה בטרייד ההזוי הזה
הטריידים של קיירי, דוראנט ווסטברוק
עידן לוצקי: רגע העונה שלי הוא רגע היסטורי, משהו שאולי נוכל דורות קדימה לספר שזכינו לצפות בו וזה הרגע בו לברון ג'יימס עלה לראש דירוג קולעי הנקודות של כל הזמנים. יש כמה שיאים שנראים בלתי שבירים ב-NBA (בעיקר שיאי האסיסטים והחטיפות של סטוקטון) וכזה היה גם נראה שיא הנקודות של קרים עבדול-ג'אבר. זה משהו שתמיד זכיתי לשמוע עליו, על יכולת ייצור הנקודות שלו, אבל לא זכיתי לראות בעיניים. ואז הגיע לברון. ראינו בעיניים שזה אפשרי וזכינו ללוות אותו מהנקודה הראשונה לשבירת השיא. זה מסוג הרגעים שיהיה כיף לספר בעתיד שהיינו נוכחים בהם, ושאולי אפילו ימלאו בקצת קנאה את מי שיאזין לנו
