המדור השבועי עם השאלות הבוערות חוזר והפעם אריק גנות, טל קינן, דרור האס והאורחים המיוחדים אורן לוי ואור עמית מ-Insignifistats.

 

סטף קרי שבר את שיא השלשות, משמעות? יש לזה בכלל או שהוא כבר השיג כל כך הרבה שזה כבר זניח?

טל קינן: לטעמי השיא זניח לא מכיוון שזה לא הישג, אלא מכיוון שזה היה ידוע מראש וכולם חיכו לזה כבר שנים. קרי נחשב כבר שנים כקלעי הטוב בהיסטוריה והשיא הוא רק חותמת רשמית לכך (כמו שגם הוא אמר בעצמו). גם חשוב לא לקטלג את קרי בראי ההיסטוריה רק כקלעי מכיוון שהוא כל כך יותר מזה. שחקן ששינה לחלוטין את אופי המשחק אך בעיקר כזה שמשנה את שיטות ההגנה של כל קבוצה שמשחקת מולו. הדבר היחיד שמעניין אותי בשיא הזה הוא עד כמה קרי יוכל להגדיל אותו והאם זה שיא שיוכל להישבר בעתיד?

 

אור עמית: כמו זוג שגר יחד הרבה שנים קרי שנים 'ידוע בציבור' בתור הקלעי הטוב בכל הזמנים. השיא הוא בסה"כ תעודת הנישואים, איזו הכרה רשמית. השאלה המעניינת יותר היא איפה הוא יקבע את הרף – רג'י מילר שבר את השיא בעונה האחרונה שלו כאולסטאר והוסיף עוד 800 שלשות אחר כך, אלן עקף את מילר בעונת האולסטאר האחרונה שלו ואחריה התחיל לדעוך. לסטף נראה שיש לפחות עוד 2-3 עונות בפיק וב-200 המשחקים האחרונים הוא קלע למעלה מ-1000 שלשות. רף 3000 השלשות נראה בקצה הגבול של חלק מהשחקנים הפעילים, אם סטף יביא אותו ל-4000? יכול להיות שאנחנו מדברים על שיא שייקח עשורים רבים לשבור.

 

אריק גנות: יש הטוענים ששיאי שלשות בעידן הזה לא נחשבים. מהרגע שכל הליגה עברה לזרוק שלשות בקצב מטורף, אז כל באדי הילד יקלע יותר שלשות מריי אלן. שלשחרר שלשה עם חוקי ההנד צ'ק של שנות ה-90' היה קשה פי אינסוף מאשר לשחרר שלשה בעידן ההגנות הרופפות של היום.

אבל אף אחד לא טוען טענות כאלה כנגד גדולתו של סטף קרי. הוא הקלע הגדול ביותר אי פעם. נקודה, סימן קריאה, וזה אפילו לא קרוב.

שבירת שיא השלשות מבצרת את המעמד שלו ככזה. אפילו אם ייפצע ויסיים את הקריירה מוקדם, הוא גם נתן את עונות הקליעה הגדולות, וגם עשה זאת לאורך זמן.

 

אורן לוי: יש לזה משמעות סימלית, וברור שיש לזה משמעות עבורו. זה היה רק עניין של זמן, אז המירוץ שלו היה בעצם נגד עצמו. אפילו קצת שמחתי לראות שהוא מתקשה להשיג אותו, בטח אחרי הדיבורים המיותרים על 16 שלשות במשחק אחד (הוא לא יזם אותם, אני לא מחזיק את זה נגדו). המאמץ הוא חלק קריטי בתחושת ההצלחה וההישגיות, אז נחמד שהכיבוש של הפסגה הזו היה קצת יותר קשה ממה שציפנו, לפחות מהבחינה הזאת. ברור שגם בלי השיא הוא הקלעי הכי טוב בהיסטוריה, בפער.

 

דרור האס: משמעות בידורית לדעתי בעיקר. את שיא סך השלשות הוא כבר שבר לפני כחודש, הפעם היה עם עצירת המשחק, ברכות ובעיקר לאוהדים. (לכל מיני מלרלרים – כן, גם בשיאים אחרים שנשברו עצרו את המשחק.) משמעות נוספת היא מבחינתו עצמו, כפי שהוא אמר – הוא סוף סוף יכול להודות בפומבי, ואולי גם בפני עצמו, שהוא הקלע הטוב בהיסטוריה. הוא אגב כנראה צודק, ולדעתי בקצב של הקליעות שלו הוא ימקם את השיא שלו ברמה כמעט בלתי שבירה. קצת כמו ה-101 של צ'מברליין.

ה-15 בדצמבר ואיתו אפשר לבצע טריידים על שחקנים שחתמו בקיץ. וטריידים שהיית רוצה לראות?

דרור האס: אמרתי וכתבתי בעבר – מיילס טרנר לשארלוט. זה פשוט מתבקש. אם אפשר גם בתמורה לגורדון הייוורד. כאוהד סלטיקס זה ישבור לי את הלב ויגרום לזעם קל על איינג' שפספס הזדמנות לעשות זאת בתחלת העונה שעברה, אבל זה פשוט מסדר את שתי הקבוצות בצורה מצוינת. גם קצת רוצה לראות את בן סימונס בטורונטו. אני יודע שהאפנה היא לשלוח אותו לפורטלנד או הלייקרס, אבל דווקא טורונטו יכולה להיות מעניין עבורו, ובמיוחד השילוב של עם אנונובי ובארנס שם יהיה מפחיד מבחינה הגנתית.

 

טל קינן: אז כחלק מחרושת השמועות שמענו שאינדיאנה שוקלת לפרק את החבילה ומחפשת קונים למיילס טרנר. ההורנטס כבר שנים מחפשים סנטר ראוי, עד כדי כך שהם שילמו סכומים מופקעים לשחקנים כמו זלר וביומבו. לכן הייתי רוצה לראות טרייד שישלח את טרנר להורנטס תמורת רוז'ייר ובחירת סיבוב ראשון עם הגנות. כך גם הפייסרס מרוויחים כישרון פלוס בחירה עתידית, והוורנטס מקבלים את הסנטר שיסתום להם סוף סוף את הצבע. חשוב לציין שרוזייר לא יכול לעבור בטרייד עד ה-31 בינואר מכיוון שהוא האריך חוזה בקיץ ולמרות זאת, זה הטרייד שהכי בא לי שיצא לפועל.

 

אור עמית: אני בעיקר מאד רוצה לראות את בן סימונס משחק – אהבתי עוד בקיץ את הרעיון שלו לספרס, גם סקרמנטו וכמובן פורטלנד הן אופציות הגיוניות בעיניי. כאוהד ניקס מאד אשמח אם הניקס ינצלו את זה שלוורט וטרנר על הבלוק וינסו לסגור משהו עם אינדי. הצעתי את הרעיון של טרייד סטרייט אפ של פוקס על אינגרם שנשמע לי הגיוני אבל אני כנראה במיעוט, בעיקר מעניין לראות אם בפורטלנד ילחצו על כפתור הריסט ומה המשמעויות לגבי דיים וסי.ג'יי, ואם ברוקלין ימשיכו לתת לקיירי להחליט לגבי החיסון או שהם יהפכו אותו לבעיה של קבוצה אחרת, ומה בכלל יקבלו עליו אם כן.

 

אריק גנות:  עד עכשיו לא נראה שהקבוצות ששות לעשות טריידים, אבל אפשר לקוות שיש כאלה בקנה:

סימונס על מקולום פלוס נראה כמו טרייד מתבקש שיחלץ גם את פילי וגם את פורטלנד מתקיעות מסויימת.

כמו רבים בישראל, גם אני הייתי שמח לראות טרייד שיוציא את דני אבדיה מהרוטציה הארוכה להחריד של וושינגטון וייתן לו צ'אנס גדול יותר לקליעה ולפליימייקינג.

עוד כיוון מבטיח הוא טרייד שיביא סנטר רציני יותר לשארלוט. אפשר אחת שיכולה להיות מצויינת היא מיילס טרנר, אבל זה יכריח את ההורנטס לוותר על נכס חשוב במקום אחר. אפשרות אחרת היא כריסטיאן ווד תמורת כשרון צעיר (בוקנייט?).

 

אורן לוי: הייתי שמח לראות את בן סימונס על המגרש, גם אני די סקפטי לגבי ההיתכנות של טרייד כרגע. אם האריסון בארנס ימצא את עצמו בשיקגו או יוטה אני לא אכעס. אם ת'ד יאנג ו/או דניאל ת'ייס יוכלו להצטרף לרוטציה של אחת מקבוצות הפלייאוף זה יהיה מגניב. אם הייתה דרך להנחית את מיילס טרנר בשארלוט הייתי עף על זה. גם לממפיס ו-וושינגטון יש חבילות מעניינות לתת אם השחקן הנכון מתפנה. שחררו את קמבה ווקר, קם רדיש, וגוראן דרגיץ'. אה ואם יש מי רוצה את ג'ייסון קיד הוא פנוי. אני פשוט אשים אותו על המדרכה מחוץ לאולם ותאספו משם.

כמה הפליקנס אמורים להיות מודאגים ממצבו של זאיון? וכמה אמביד יכול להיות דוגמה לתקווה?

אורן לוי: עם החוזה של אמביד, שמעשית קבע שהוא לא יחתך אלא אם הוא גומר את הקריירה. ניו-אורלינס צריכה להיות יותר ממודאגת, גם לגבי מצבו הבריאותי של ציון וגם לגבי החיבור שלו לארגון. זה שיט-שואו. אם לא תהיה לוויליאמסון דמות בארגון שהוא יבטח בה, כזו שתוכל לשכנע אותו לעשות את מה שהוא צריך כדי להחלים ולהישאר בריא – המצב רק יחמיר. אין לי אינדיקציה שהוא לא עושה את מה שהוא צריך בשביל להחלים, אבל יש מספיק עשן בשביל לחשוד שמשהו לא עובד שם ברמה המערכתית.

 

דרור האס: אני חושב שכולם שם במועדון מקווים שיצא מזאיון אמביד 2.0. שבעוד כשנה הוא יחזור כמו שצריך, כשיר, ויהפך לביגמן דומיננטי.יש להם קייס מאחר גם לזאיון וגם לאמביד אלה פציעות זהות.

עניין העיקרי הוא החלק המנטאלי. גם אמביד סיפר שהיו רגעים בהם חשב פשוט לפרוש מכדורסל ושלא יצטרך להתמודד עם הסכנה בפציעות חוזרות, ואני לא נמצא במעגל הקרוב אליו כדי לדעת כמה בדיוק הוא רגיש מנטאלית ואיך זה משפיע עליו. מניח שנצטרך לגלות כמה הוא מתכוון להתמודד מנטאלית, וכמה הסביבה שלו תצליח להשפיע עליו שהשיקום יהיה במקום אחר.

 

טל קינן: אני חושב שעצם העובדה שזאיון הצליח לשחק את רוב העונה השנייה שלו בליגה מעידה שהוא יוכל להישאר כשיר. הטענות כלפיו שהוא השמין ושמוסר העבודה שלו נמוך. בפועל קיימים דיווחים שהוא נראה טוב באימונים וכרגע הוא עומד על משקל של 285 פאונד. צריך לזכור שהיה לו שבר בכף הרגל, הוא לא ממש יכל לרוץ. אמביד בניגוד לזאיון, לא שיחק שנתיים רצופות והעתיד שלו בליגה נראה הרבה יותר מעורפל. כיום אמביד הוא אחד מעשרת השחקני הטובים בליגה. אני סבור כי זאיון יהיה שחקן משמעותי בליגה, גם אם לא ישחק כל העונה הזאת, ולדעתי הוא אף יקבל הארכת חוזה מקסימום מהפליקנס בקיץ הקרוב.

 

אור עמית: מאד ואין שום קשר. מאד כי נראה שזאיון מחבר לפציעות שלו, שיכולות לנבוע מאותה יציבה בעייתית ששלחה אותו לתקן את המניסקוס, חוסר מוטיבציה. אני לא מאוהדיו הגדולים של אמביד, אבל אין מצב שהוא מגיע למשקל שעלול לעכב את ההחלמה שלו מהפציעה. זאיון – ואני שופט רק לפי מה שאני רואה במדיה. אין לי קשר אישי איתו, למקרה שתהיתם – נראה כאילו לא באמת משנה לו אם ישחק במדי ניו אורלינס או לא. הוא עדיין יכול להיות שחקן מצוין ועילוי פיזי, אבל מעבר לבעיה ברגליים נראה שהוא צריך לסדר את הראש. לא בטוח שנולה זה המקום בו זה יקרה.

 

אריק גנות:  הם צריכים להיות מודאגים. מאוד. כשזאיון הגיע לליגה היו הרבה מסביב למבנה הגופני הלא שגרתי שלו. הם התממשו בקולג', ואז שוב כשנפצע ובקושי שיחק בעונתו הראשונה. השילוב של אתלטיות מטורפת עם משקל מאוד גבוה יוצר לחצים עוצים על הגידים והשרירים שלא בהכרח מאפשרים קריירה ארוכה.

אם כל זה לא מספיק, זאיון העלה משקל בזמן ההתאוששות שלו, והרבה. הוא שוקל כרגע יותר משאקיל, וזה אומר שני דברים – גם שיהיה לו קשה יותר להתאושש וגרוע מזה – שהוא לא מחויב לתהליך.

הדוגמה של אמביד לא דומה, כי אמביד עבד קשה כדי לחזור לשחק. זאיון לא, וזו בעיה קשה.

אינדיאנה החליטה על סוג של בניה מחדש, זאת למרות שרק הקיץ הביאו את קרלייל שהוא מאמן שמביאים כשרוצים להתחרות. למה השינוי הפתאומי ומה הכיוון אותו הם צפויים לקחת?

אריק גנות: השינוי הפתאומי נובע מחוסר הצלחה. למרות סגל שעל הנייר אמור להיות לא רע, הם במקום ה-13 במזרח, כשמתחתם רק המג'יק והפיסטונס שלא באמת מנסים. היתה תחושה שהבעיה בעונה הקודמת היתה ביורקגרן והעימותים שלו עם השחקנים, אבל גם מאמן בכיר ומוערך כמו קרלייל לא מצליח להוציא מהקבוצה יותר. במצב כזה הכיוון המתבקש הוא שינוי בסגל.

הם יחפשו שינוי בסגל שמשמר את רמת הטאלנט בתקווה להתאמה טובה, או בניה מחדש לגמרי במסגרתה כל הכוכבים הולכים בשביל נכסי דראפט. מכיוון שאין הרבה קבוצות חלשות שמנסות להתחזק, סביר להניח שזה יילך לכיוון הראשון ולחבילה של לאוורט + טרנר/ סאבוניס בשביל אולסטאר מוכח.

 

אורן לוי: קשה לדעת מה קורה שם, אבל הגיוני לקשר את זה לקרלייל – השריף החדש הגיע ויש לו מספיק כח פוליטי להשפיע. בהתקפה נראה שהוא לא מתלהב מסאבוניס ומטרנר (לא הציוות, אלא מכל אחד בנפרד), לפחות בקונסטרוקציה הנוכחית, ואולי צריך להתחיל שם. מה גם לפי מה שמשתמע מהדיווח, "בניה מחדש" זה מונח די בומבסטי יחסית למה שאינדיאנה מוכנה לעשות. היא לא תמכור את כל החלקים בשביל בחירות דראפט ושחקנים צעירים, אלא תנסה להזיז אחד או שניים משחקני החמישיה, והיא פשוט לא יודעת מי זה יהיה כרגע. נדמה שיש פה יותר ניסיון לרענן את השורות מאשר להחליף אותן לעבר הדור הבא של הפייסרס.

 

דרור האס: יש לי וידוי: למרות שיוצא לי לראות הרבה משחקים מלאים אני משתדל כמה שפחות שזה יהיה הפייסרס.העונה תחת קרלייל הם פשוט משעממים. משחק משעמם ולא מבריק.   קרלייל  אמנם קונטרול פריק אבל נהנה מיצירתיות של כמה שחקנים טובים. לצערו מלקולם ברוגדון פחות כזה וההתקפות שלו שבלוניות וחסרות מעוף. מניח שכל אחד שצפה במשחק שניים שלהם, מבין כבר על מה אני מדבר. זו אגב אחת הסיבות שאני רוצה לשם את הייוורד, ושישחק כרכז.

 

טל קינן: ינדיאנה בחיים לא עשו טנקינג ואנחנו רואים בשנים האחרונות שזה לא הביא אותם רחוק. בפעם האחרונה שהפייסרס ניצחו סדרת פלייאוף הייתה ב-2014 כשפול ג'ורג' עדיין שיחק שם. פריצ'ארד בעצמו התבטא בתקשורת ואמר שאין לפייסרס את כוכב העל שיוביל אותם להישיגים. בשביל להשיג אחד כזה צריך ללכת לכיוון של בנייה מחדש, לצבור נכסים והפסדים, בטח לקבוצה משוק קטן כמו אינדיאנה. השאלה האם קרלייל ירצה לקחת חלק בתהליך כזה? לדעתי הרעיון הזה נעשה בשיתוף פעולה עמו והוא יהיה המאמן שינסה לבנות את הקבוצה הבאה של אינדיאנה.

 

אור עמית: אני מניח שאינדי לקחו את קרלייל כי ציפו שיביא שינוי מרשים יותר לקבוצה. זה לא הולך, המזרח התחזק ואינדי נשארה מאחורה. קרלייל לא משיג תוצאות ובגלל שאין סיבה הגיונית למנות מאמן שלישי תוך 14 חודשים ולצפות לתוצאות שונות הם הולכים על הבניה הבעייתית של הסגל בתור המטרה הבאה. בניגוד להחלת מאמן זה גם מקום שבו הם יכולים להשיג נכסים, הרי זה גם לא שהם איזה שוק שיכול למשוך שמות מעניינים במיוחד, אז למה לא לבנות דרך הדראפטים הקרובים שאמורים להיות עמוקים יחסית ובינתיים למצב את עצמם כאוקלהומה סיטי סניף מזרח?

בעקבות התצוגה של מאטיס ת'ייבול על קרי – מי 5 שומרי הפרימטר שהרשימו אותך הכי הרבה העונה?

אור עמית: החשודים המיידיים, אני מניח: קארוסו ולונזו משיקאגו שהפכו סגל שהיה נראה שביר הגנתית לקבוצת הגנה טובה מאד, ת'ייבול – שבלעדיו פילי הייתה במאזן של שני ניצחונות ו-5 הפסדים, מיקאל ברידג'ס שעושה עבודה טובה מאד בפיניקס ואני אלך גם עם ג'רו הולידיי שמאז שחזר עזר לייצב את מילווקי בחזרה (13 ניצחונות מה-16 האחרונים). המשותף לרובם – ול-GP2, וגם לאבדיה, לא נזרוק מילה טובה עליו? – זה שהם מנצלים את העובדה שהשופטים מאפשרים להם להיות פיזיים יותר בהתאם לחוקים החדשים. אצל רובם יש גם גיבוי מתחת לסל כרשת ביטחון במקרה שהשחקן מולם 'ישרוף' אותם. והאמת? זה הופך את בול וקארוסו למרשימים אפילו יותר.

 

אריק גנות: ת'ייבול כמובן, אי אפשר להתעלם ממנו אחרי התצוגה על קרי.

טרנס מאן, שלדעתי אחראי לא מעט על ההצלחה הגדולה של הקליפרס בהגנה.

אלכס קארוסו, שמוביל את הליגה בחטיפות ועושה פלאים בהגנה של שיקגו.

אנדרו וויגינס, שזוכה להמון ביקורת, חלק גדול ממנה בצדק, אבל עשה מהפך בשנים שלו בווריורס ובלט לי בתצוגה הגנתית מופלאה שהוציאה את כריס פול משיווי משקל.

וממש בא לי לכתוב דני אבדיה, אבל מיקאל ברידג'ס הוא עוגן הגנתי של אחת ההגנות הטובות בליגה ולא מופרך שיקבל DPOY, אז אני בוחר בו.

 

אורן לוי: מאטיס ת'ייבל, אלכס קארוסו, דילן ברוקס, מרכוס סמארט, ג'רו הולידיי. חייבים להתחיל בת'ייבול, כי הוא פשוט כל כך חריג בנוף. הייתי רוצה שיותר שחקנים ישחקו עם כזו חיות וחשק בהגנה. הוא גורם לזה להראות כיפי. ברוקס עושה את זה לא כיפי ליריב. ג'רו פשוט סוליד – בנוי כמו קיר ונייד כמו תל"ק. סימונס ענק ואתלטי מספיק בשביל לנעול גארדים, זה הכוח העיקרי שלו כשחקן, ויאללה דריל שחרר. בשיקגו קארוסו מעביר מאסטר קלאס על הגנה אישית וקבוצתית. ולסמארט יש אינטנסיביות פסיכית שהוא מחבר לאינסטינקטים מדהימים. לו דורט ומיקאל ברידג'ס נשארו בחוץ, אבל הם לא רחוקים.

 

דרור האס: העתקתי משאלה ששאלתי ועניתי בפודקאסט: במקום הראשון מיקאל ברידג'ס מפניקס, שאמנם רק 1.98 ואינצ' מעל ת'ייבול (ותודה למי שתיקן אותי), אבל חזק משמעותית וזה מאפשר לו לשמור טוב יותר גם על שחקני כנף לעומת ת'ייבול שמדהים אבל בעיקר יעיל כנגד גארדים, ופחות כנגד ווינגס.   הסיבה גם שמיקאל ראשון ות'ייבול שני היא שברידג'ס גם יעיל התקפית, ולא נותן לזה להחליש אותו.

במקום השלישי לו דורט שגם חזק ויכול להתמודד עם לא מעט, וגם קלעי טוב.

רביעי מרכוס סמארט וחמישי למרות שהזכירו לי את אלכס קארוסו ששכחתי, אני נשאר עדיין עם גארי טרנט. קארוסו וג'ארד ואנדרבילט ממינסוטה אזכורי כבוד.

 

טל קינן: בראש ובראשונה אני אבחר את מאטיס ת'ייבול כי הוא מדהים. אחריו אני אבחר את מיקאל ברידג'ס שמצליח לעשות חיים קשים לכל ווינג בליגה וגם למובילי כדור (תשאלו את הארדן סטף ואפילו דוראנט). אחריהם יעלו ויבואו לונזו בול ואלכס קארוסו. זאת לא רק ההגנה האישית הלוחצת שלהם כמו שהם קוראים את ההתקפה בצורה בה הם מצליחים לסתום חורים כמעט בכל מקום על המגרש, כולל בצבע (מוזמנים לצפות בניתוח הזה

). מי שיסגור את החמישייה יהיה גארי פייטון ה-2. הוא משחק רק 14 דקות בהן הוא חוטף 1.2 והדירוג ההגנתי של הווריירס איתו על המגרש הוא 89.5 נקודות. שומר אישי מצויין.