המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם: אריק גנות, רום גפן, אור עמית, מידן בורוכוב ואורח מיוחד: ערן סורוקה
סיכום הסדרות שהסתיימו במזרח
מידן בורוכוב: מיאמי מול בוסטון היה לא כוחות, חבל שג׳ימי באטלר לא שיחק. לא שזה היה משנה את תוצאת הסדרה אבל זה היה נותן תחושת ניצחון גדולה לחברים מבוסטון
פילי מול הניקס הייתה סדרה לפנתיאון עם 3 משחקים לפחות לערוץ הגולד של הליגה. ניורק הגדילה את המאזן של המדורגת 2 במזרח ל 1-40 מול המדורגת 7(0-21 לטוב מ-7)
קליבלנד מול אורלנדו סדרה בינונית עם משחקים לא ממש מרתקים.
אינדיאנה הדיחה את הבאקס, מעניין איך יקרה הקיץ במילווקי שמסיימת שוב עם אכזבת ענק. אני בכלל לא בטוח שיאניס היה משנה משהו.
אריק גנות: עוד פלייאוף מאכזב למילווקי. עצוב לראות איך הקבוצה שלקחה אליפות נהדרת לפני שלוש שנים לא מצליחה לעבור סיבוב. זה לא רק הפציעה של יאניס, הקבוצה נכשלה לאורך כל העונה ונראתה סתמית לחלוטין בפלייאוף. אינדיאנה משחקת בקצב מטורף ויש לה ספסל נהדר, אבל ההגנה שלה לא אמורה להיות מספיק טובה כדי לעבור סיבוב.
הניקס יצרו קבוצת אולד פאשן, סופר לוחמת וקשוחה, שבנויה כולה סביב ברונסון. קל לדמיין שעם אמביד בריא פילי עוברים אותם, אבל קשה לדמיין אותו בריא.
מיאמי בלי באטלר לא באמת היתה מועמדת לעבור את בוסטון, וחוץ מהנפילה במשחק 2 זו היתה סדרה קלה לסלטיקס.
ערן סורוקה: ג'יילן ברונסון וטייריז האליברטון כאן כדי להישאר, להרבה שנים. גם בסדרה לא גדולה של האלי, הרוח וההכוונה שלו מרחפת מעל כל מה שהפייסרס עושים. הוא המנהיג של כל זה. סיאקאם הוא תוספת סופר-חשובה, בדיוק מה שהפייסרס היו צריכים. ההתפתחות המטאורית של ברונסון היא אחד הסיפורים המדהימים שאני זוכר. תוך שני קיצים, הוא הפך משחקן מבטיח עם פוטנציאל להוביל קבוצה, לשחקן טופ-10 בליגה במועמדת לאליפות. כיף לראות שתי קבוצות כל כך שונות מגיעות לחצי הגמר האזורי. מיאמי בלי ג'ימי באטלר זו דבורה בלי העוקץ. אולי הגיע הזמן לפרק. דריק ווייט זו אחת העקיצות הגדולות בתולדות בראד סטיבנס.
רום גפן: מיאמי הפתיעו אותי עצם לקיחת משחק אחד מבוסטון. לצערי ללא ג'ימי מיאמי קבוצה רעה מאוד ובלי יתרון ביתיות נגד הקבוצה החזקה במזרח ואולי בליגה – זה פשוט לא מספיק. ניקס שיחקו אותה. איזו סדרה מדהימה קיבלנו. תצוגה היסטורית בגארדן של מקסי, אמביד הפצוע שלא הספיק, ומעל כולם – ג'יילן ברונסון הכוכב של הניקס. פשוט משתגע מזה שהוא לא בסגל לאולימפיאדה והילבורטון כן. מבאס אותי מאוד שפציעות מכריעות קבוצות בפליאוף. מילווקי ללא יאניס ולפרקים ללא לילארד היא קבוצה אחרת לגמרי ואינדיאנה פשוט ניצלה את זה ללא כדורסל גדול. אין ספק שמילווקי צריכה צוות מסייע טוב יותר כדי להישאר רלוונטים בשנים הבאות.
אור עמית: זו הפעם הראשונה מאז שלברון ג'יימס שיחק בקליבלנד שלגמר המזרח לא תגיע אחת מבין מיאמי ומילווקי. אני לא יודע עד כמה אפשר להסיק מסקנות מההדחות המוקדמות שלהן אבל שתיהן נראו עוד לפני הפלייאוף הזה – בעצם עוד לפני העונה הזו – בתור קבוצות שצריכות שינוי. לגבי פילדלפיה, למרות ההדחה יש איזה וייב חצי אופטימי לגבי הקבוצה: אחרי שנים של התפרקות ניק נרס מצא את הדרך לגרום לקבוצה שלו להגיע חדה לרגעי ההכרעה. אם אמביד בריא או שיש סביבו סגל טיפה טוב יותר אולי דברים נראים אחרת.
סיכום הסדרות שהסתיימו במערב
אור עמית: בטח כבר נתקלתם בנתון של 'פעם ראשונה מאז 2005 שלברון, קרי או דוראנט לא נמצאים בסיבוב השני'. וייבים חזקים של שינויי דורות ובשני המקרים ההדחות המוקדמות רשומות על שם הכוכבים המתגברים. דוראנט (וגם דווין בוקר) חייבים למצוא את הדרך להיות אפקטיביים יותר, לברון חייב למצוא דרך לא להיות הכוכב הראשון או אפילו השני. בשני המקרים כבר מאשימים את המאמנים – בינתיים האם הלך הביתה – אבל גם הלייקרס וגם הסאנס היו בנויות בצורה לא מאוזנת. לגבי הפליקנס? היה ברור שיהיה להם קשה בלי זאיון.
מידן בורוכוב: דנבר עברה את הלייקרס בזכות תיפקוד משכנע במאני טיים. אכזבת ענק באל-איי ששוב יבלו קיץ בחיפוש אשמים וניקוי אורוות (קצת נמאס מזה) ג׳מאל מארי היה הגיים צ׳יינג׳ר בסדרה ״פושרת״ של יוקיץ.
כל הכבוד ל-OKC שניצחה בקלות יחסית את ניו-אורלינס שכנראה לא הייתה שייכת למעמד
פיניקס בכשלון קולסאלי, אנתוני אדוורדס עלה מדרגה בסדרה הזו. מינסוטה הבלתי מנודה יחסית פירקה לחלוטין את פיניקס שהגיעה כבויה ואומללה לסדרה. בראדלי ביל הוכיח לי שוב שהוא פחממה ריקה בבופה של סטייקים.
דאלאס בדרך לניצחון, הקליפרס בקיץ מוקדם נוסף
אריק גנות: הלייקרס נתנו חתיכת פייט, אבל קלאץ' מארי הרג אותם. לברון כבר לא יכול להיות דומיננטי כמו לפני עשר שנים, והספסל שלהם, שקיבל המון מחמאות על הבניה בקיץ, לא היה שם כמעט בכלל. גם על ראסל אפשר לבנות שייחנק במאני טיים. דנבר לא בדיוק הרשימה והספסל הקצר שלה יהיה בעוכריה מול יריבות קשות יותר.
מינסוטה נראתה נהדר מול פיניקס המפורקת. ההגנה שלה מהעונה הרגילה רק עלתה רמה ואדוארדס נראה כמו MVP בהתהוות. פיניקס צריכה אוברול בקיץ אבל תתקשה לעשות אותו.
הת'אנדר איכשהו נעלמים מהשיחה אבל עשו סוויפ על קבוצה סבירה למרות החסרון של זאיון. הפוטנציאל שלהם בשמים ויכול להתממש כבר העונה.
ערן סורוקה: מי היה מאמין שהבית הצפון-מערבי יהיה הכי מעניין ב-NBA, עם שלוש קבוצות שהובילו את הליגה כל העונה ועשו 1-12 בסיבוב הראשון, כולן על חשבון יריבות יותר מנוסות ונואשות מהן. אחרי מה שקרה לקבוצות שלהם באפריל, שום שילוב עתידי של לברון, דוראנט וסטף לצורך הסתערות על טבעת אחרונה (תזכרו את פריז) לא יפתיע אותי. הת'נדר עברו מבחן אופי בהצלחה מרובה, אבל לא בטוח שזה היה מבחן מספיק רציני לקראת מה שמחכה להם בשלב הבא. לאחר הפציעה של זאיון, ברנדון אינגרם היה האלפא-דוג הכי חלש שאני זוכר מקבוצת פלייאוף כלשהי בשנים האחרונות.
רום גפן: בעיניי הלייקרס זו אכזבה גדולה. למרות המיקומים בטבלה אני חושב שלברון וחבריו יכלו להוציא הרבה יותר מהסדרה הזו. מינסוטה הפתיעה את כולם עם דומיננטיות מוחלטת שולחת את פיניקס לחופשה מוקדמת בקנקון. אני חושב שמהסדרה הזו הפכה את מינסוטה לאהודה מאוד והצפי לסדרה מהגדולות שנראה. מישהו זוכר שהייתה סדרה בין אוקלהומה לפליקנס? סדרה משעממת מאוד ומאוד מבאס שקיבלנו את פליקנס הפצועים במקום לראות את סטף דריימונד וקליי עם הניסיון במעמדים האלה.
תחזית לסדרות המסתמנות במזרח
רום גפן: בוסטון נגד המנצחת בין קליבלנד לאורלנדו – לדעתי לא נקבל פה יותר מדי תחרות ובוסטון בדרך הבטוחה לגמר. מנגד, סדרה בין הניקס לאינדי תפגיש בין הרכז שכן נבחר לסגל לאולימפיאדה של ארה"ב לבין אחד שהיה צריך להיות הרכז הראשון שלה. ברונסון מראה לכולם איזה כוכב הוא וסוחב על גבו את הניקס. מנגד האליבורטון נהנה מסדרה מול מילווקי הפצועה אך בכל זאת תהיה סדרה צמודה מאוד בין השתיים.
אור עמית: אני לא יודע מי תעלה בין אורלנדו לקליבלנד אבל אני לא רואה סנאריו שבוסטון לא מתקדמת לשלב הבא, גם בלי פורזינגיס. נכון שבתאוריה הסגל של אורלנדו אמור להצליח להקשות על ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום, אבל בוסטון כבר לא מסתמכת רק עליהם. הסדרה בין הניקס לפייסרס תהיה מאבק סגנוני נהדר: הניקס היו הקבוצה עם הקצב האיטי בליגה, אינדי היו הקבוצה המהירה בין קבוצות הפלייאוף. אינדי קלעה יותר מ-120 בכל ארבעת הנצחונות שלה על הבאקס והניקס ספגו את ממוצע הנקודות השני הנמוך ביותר בליגה. בסוף אני חושב שהכדורסל של ניו יורק מתאים יותר לפלייאוף והם יעברו בחמישה או שישה משחקים
מידן בורוכוב: בוסטון מול קליבלנד/אורלנדו, זה ממש אבל ממש לא כוחות. בוסטון תנצח בלא יותר מ-5 משחקים, ניצחונות דו ספרתיים ומנוחה גדולה לפני גמר המזרח.
ניקס מול אינדיאנה, מי אמר שהניינטיז לא חזרו לאופנה? סדרה שהיא חלום רטוב לכל אוהד כדורסל, סדרה שתכיל הכל ומהכל בבראקט שלי חשבתי שאינדי תנצח את פילי, סדרה מול הניקס קצת שינתה את התמונה. אני מעריך שהסדרה תגיע לגיים 7, הקו האחורי של ניו יורק יוציא את האוויר מהאליברטון והניקס תנצח.
דגש על מאמנים מאוד מנוסים על הקווים, צפי לכדורסל של דם,יזע ודמעות.
אריק גנות: ניו יורק אמורה לנצח את אינדיאנה. מצד אחד ברונסון נראה כמו השחקן הכי טוב במזרח והשחקנים האחרים בניקס הצליחו לעמוד בעומס ההתקפי בצורה מספיק טובה, וההגנה שלהם נהדרת. מהצד השני האליברטון לא ביכולת של תחילת העונה, ולמרות העומק המצוין אינדיאנה לא ממש מצליחים לשמור. זה אמור להיגמר 4-1 או 4-2 לניקס.
בוסטון מול קליבלנד/ אורלנדו זה לא כוחות. למרות החיסרון המסתמן של פורזינגיס, בוסטון הרבה יותר מוכשרת, יש לה ספייסינג נהדר בהתקפה וחמישה שחקנים שכל אחד מהם יכול לנצח אותך ביום נתון. שתי היריבות הפוטנציאליות מתקשות בהתקפה, מיצ'ל מאכזב ובנקרו לא יספיק. 4-1 לבוסטון.
ערן סורוקה: יש הרבה אולמות כדורסל טובים ב-NBA, אבל אין על כדורסל תחרותי בגארדן באמצע חודש מאי. גם לפייסרס יש קהל מטורף, ושתי הקבוצות הללו מביאות שילוב של רעב והתרגשות שכמעט הפסקנו לפגוש בשלבים האלה. הניקס יכולים לתקוע מקלות בגלגלים של משחק המסירות של הפייסרס, הפייסרס יצטרכו את נמהארד ומקונל בכושר שיא מול ברונסון. 2-4 בואכה 3-4 לניקס. למרות שהסלטיקס יקבלו ללא פורזינגיס את צמד תאומי המגדל של קליבלנד או את חבורת האורך של אורלנדו, הם לא יפסידו ביותר משני משחקים בחצי הגמר שיהיה הכי חד-צדדי. אבל מרחב הטעות שלהם יורד מאוד.
תחזית לסדרות המסתמנות במערב
ערן סורוקה: דנבר מינסוטה יכולה להיות סדרה לפנתיאון. הנאגטס הם לא מקבוצות הדור הישן ולא מקבוצות הדור החדש – הם ובוסטון שתי הקבוצות היחידות שנמצאות בדיוק בפריים שלהן. הוולבס, שנבנו על ידי אדריכל הניצחון של הנאגטס, יבואו עם תיאבון ועם הכוכב החדש שה-NBA משווקת לקהל האמריקאי, והוא לא מפחד מכלום. יש להם יותר עומק מאשר לנאגטס, ויש להם מספיק גודל כדי להאט את האלופה ולהפריע להנעת הכדור שלהם. הספסל עם ריד, אנדרסון ואלכסנדר ווקר יכול לעשות מזה סדרה צמודה מאוד מאוד. יאללה, 3-4 יוקיץ'. המבחן הרציני הראשון של הת'נדר יכול להיות גם המקום בו שיי וחבורתו יגלו שיתרון ביתיות לא מספיק.
רום גפן: דנבר מינסוטה – לדעתי זו תהיה אחת הסדרות הגדולות. דנבר האלופה מציגה את הכדורסל הכי טוב בליגה ומנגד מינסוטה עם סייז ואתלטיות חריגים שדנבר טרם פגשה. משחק 7 ולא פחות. אוקלהומה נגד דאלאס\קליפרס – עוד סדרה ענקית בלי פייבוריטית. אני מאוד מקווה שלוקה יעלה ויעבור את הקליפרס. אשמח לסדרה בין לוקה לאדוארדס. מדהים כמה שהמערב מעניין פי מיליון על המזרח. דנבר מינסוטה זו סדרה ברמה של גמר כללי של הליגה.
אור עמית: יש לי הרגשה שדאלאס תצליח להתמודד עם אוקלהומה סיטי בסדרה צמודה יחסית שתסתיים בשישה משחקים. הסדרה בין דנבר למינסוטה מסתמנת בתור הסדרה המעניינת ביותר בסיבוב השני, ולמרות התצוגה האדירה של אנט והוולבס בסיבוב הראשון, אני עדיין נותן את היתרון לדנבר: בזכות יוקיץ' ומארי, בזכות מייקל מאלון שעל הקווים מולו יעמוד בסדרה הזו עוזר מאמן בעקבות הפציעה של פינץ', בזכות יתרון הגובה של המשחק בדנבר שיכול להקשות על הוולבס, בזכות הניסיון ובזכות הלב של האלופה. מינסוטה תצא עם מחמאות אבל דנבר יצאו עם הכרטיס לשלב הבא.
מידן בורוכוב: דנבר מול מינסוטה, אחרי הסדרה מול הלייקרס שידעה להתמודד מול הסייז של דנבר, הפעם מגיעה קבוצה עם סייז אקסטרה לארג. בעונות הרגילות יוקיץ עושה צחוק מגובר. מארי יגיע במוד ניצחון ואדוורדס ירצה להוכיח שהוא הדבר הבא. דנבר קצרה בספסל, תנסה ותצליח לגמור עניין ב-5 משחקים.
אוקלהומה סיטי תמתין לדאלאס בסדרה פתוחה לחלוטין. יש לדאלאס את כל הכלים להפתיע ולהגיע לגמר. ההתלהבות של OKC והביתיות בשילוב המנוחה לפני משחק 1 צפויה להועיל. אני מהמר על דאלאס ב-6
אריק גנות: דנבר מול מינסוטה הולכת להיות פצצה של סדרה. דנבר פחות טובה מהעונה שעברה, הם לא הצליחו לפצות על האובדן של בראון וגרין ומארי סוחב פציעה שהקשתה עליו מול הלייקרס. למינסוטה יש מצ'אפ הגנתי מצוין, טאונס עלה שתי מדרגות בצד הזה של המגרש ויוכל לשים גוף על יוקיץ'. תהיה סדרה ארוכה ו-4-3 לדנבר זו תוצאה סבירה.
הת'אנדר הם קצת נעלם, רבים ציפו שהם יתקשו בפלייאוף אבל עד עכשיו זה לא קרה. הסדרה מול דאלאס שעלתה רמה הגנתית ותהיה אתגר קשה. למרות חוסר הניסיון, אני הולך עם ת'אנדר ב-6.
מדברים תמיד על שחקני עונה סדירה לעומת שחקני פלייאוף. מי הפתיע ומי איכזב אתכם בפלייאוף לעומת היכולת בעונה הסדירה?
אריק גנות: הסיפור של הפלייאוף הזה הוא יותר של פציעות מאשר של שחקנים כשירים שאכזבו. יאניס, ובאטלר לא שיחקו בכלל והודחו. אמביד שיחק על רגל אחת והודח. רנדל ופורזינגיס יחסרו גם הם במזרח אבל הקבוצות שלהם מספיק טובות גם בלעדיהם. במערב זה קוואי שלא הצליח באמת לשחק ועל סף הדחה.
מי שהפתיע לטובה במובן הזה הוא דיוויס, שלמרות המוניטין שלו כ-"street clothes" סיים עונה מאוד בריאה. עד, כמובן, המשחק האחרון שבו נפצע גם.
מבחינת שחקנים כשירים ווסטברוק היה זוועה, מיצ'ל איכזב וכמובן כל השלישיה של פיניקס, בפרט ביל שלא נראה שייך. בנקרו ובעיקר ברונסון הפתיעו לטובה.
ערן סורוקה: דריק ווייט הופך כבר שנה שנייה ברצף מקלארק קנט לסופרמן כשמגיע הפלייאוף. ההתעללות שלו בהיט צריכה להיות מדווחת לרשויות; על פחות מזה העמידו לדין אנשים בהאג. הרבה שחקנים קיבלו הזדמנות ראשונה להתעלות בפלייאוף, ככוכבים, כשחקנים עם ציפיות או בכלל, וטייריז מקסי הרשים במיוחד, למרות ההפסד; מלבדם, אדוורדס, ברונסון והאליברטון כבר הוזכרו, וגם ג'יילן וויליאמס, הולמגרן וקייסון וואלאס נכנסים לעניינים מהר. בצד השני, בראדלי ביל היה אמור להיות רעב במיוחד להצלחות, אבל בעט לעצמו ברגל עם 16.5 נקודות, 43% שדה ו-3.3 איבודים על 4.5 אסיסטים. הקריפטונייט של דיאנג'לו ראסל זו דנבר. ואינגרם הוא לא שחקן לפלייאוף, נקודה.
רום גפן: הרוב יגידו שפיניקס עם הטריו איכזבו מאוד. ביל בעיני לא כוכב והוא עושה רק נזק לקבוצה שלו, אבל בוקר אכזב אותי מאוד. היה צריך לקחת את הקבוצה ולסחוב אותה על הגב עם קיידי והוא פשוט לא הופיע. ג'יילן ברונסון פשוט הצליח להפתיע אותי כשחשבתי שהוא כבר הראה לנו הכל, פשוט כוכב על! אמביד שוב נכשל ואכזב אבל זה כבר לא מפתיע. קשה לי להגיד את זה אבל לוקה עדין לא הגיע לפליאוף. הוא נראה כבד ( יותר מהרגיל), עייף ולא מרוכז. בינתיים קיירי סוחב אותו (מישהו אמר לברון?) אבל כדי לנצח את הסדרה ולהתקדם רחוק בפלייאוף לוקה צריך להתעורר. אין לי ספק שזה יקרה – אני איתו כל הדרך אל הגמר.
אור עמית: טייריס האליברטון נראה שהוא ממשיך את היכולת האנמית מאחרי הפציעה. אינדי עברה שלב יותר בזכות החולשה של היריבה שלה ופחות בזכות היכולת של הכוכב הגדול שלה. קווין דוראנט ודווין בוקר גם לא נראו שהם מצליחים לעשות את ההתאמות לכדורסל של הפלייאוף. בצד החיובי בא לי לציין את ג'וש הארט, לא רק בזכות ההגנה וההאסל אלא גם בזכות ההתקפה: בלי רנדל ובוגדנוביץ' כסקוררים משניים ובתוך סדרה אנמית התקפית של דונטה דיווינצ'נזו הארט העניש את ההגנה של פילי שזייפה ממנו כדי לשלוח דאבל טימים על ברונסון וסיים את הסיבוב הראשון עם 2.5 שלשות למשחק ב-43% מחוץ לקשת – שיפור לעומת הממוצע העונתי בשתי הקטגוריות.
מידן בורוכוב: מי שאכזב ללא קשר לעונה הסדרה זה הטריו של הסאנס, דעתי על בראדלי דביל ידועה. מי שחשב שהוא יועיל בפוסט סיזן צריך לקבל אשפוז כפוי לאבחון רפואי.
אדוורדס ניפק סדרה שהיא עליית מדרגה.
מידלטון בהיעדר יאניס נתן סדרה עצומה ומהממת, פורטיס כנ״ל.
ברונסון בפלייאוף שהוא ואוו, לא יכל להיות יותר משובח מהופעה שלו.
מייקל פורטר ג׳וניור היה עצום בסדרה של דנבר, אמנם מארי רשום על 2 ניצחנות אבל MPJ עלה מדרגה בסדרה מול הלייקרס.
מאכזב? דיוויס שוב מוכיח שאם היו משחקים מחצית אחת הוא היה MVP. אוסטין ריבס ניפק פלייאוף עצום בעונה שעברה, חזר לקרקע.
