מישהו לשנוא

כבר כמה שבועות שאני חושב על המחסור ביריבויות בליגה, וזה לא מקרי שהכתבה הזו נכתבת דווקא בסוף שבוע האולסטאר. אני את האולסטאר הפסקתי לראות לפני עשור. פשוט לא מעניין. שחקנים רצים מצד לצד, זורקים\מטביעים\קופצים, בזמן שהיריב שלהם מסתכל במבט חצי משועמם, מחכה שהכדור יגיע לצד שלו. אחרי זה אין מה להתפלא שמשחק מסתיים בתוצאה 157-154. פעם הייתה יריבות, היה דם רע, היו רעים וטובים, היית אוהב שחקן או שונא אותו. היום כולם מפרגנים לכולם, כולם אוהבים את כולם. לראות את לברון עולה למשחק, מחבק את שחקני הקבוצה היריבה, מאחל להם בהצלחה ולרצות להקיא. דם רע מוכר. אין לי מושג בWWE, אבל 5 דקות מהסרטון הזה, ואני כבר יודע את מי אני אוהב ואת מי אני שונא, מי אני רוצה שינצח, כבר יש לי גיבורים ואנטי גיבורים.

אז בשביל לעזור לליגה, אני מפיק פה 3 יריבויות שצריכות לקרות במציאות. הטובים הכי טובים שאפשר, הרעים הכי רעים שאפשר. לקרוא ולשנוא.

 

קוואי לאנרד – דריימונד גרין

 

משחק מספר 1 בגמר המערב. סן אנטוניו מגיעה לאוקלנד. גרג פופוביץ' שולח את קוואי לנארד לשמור על סטף קארי, ולנארד מוציא אותו מהמשחק. קרי עם 0 נקודות ב0 מ6 מהשדה, 5 איבודים ונראה אבוד בעצמו. לנארד עם 3 חסימות ו3 חטיפות. סן אנטוניו מובילה ב12 בחצי. מהלך ראשון של החצי השני, דריימונד גרין מגיע לחסום לקרי, אבל במקום לעמוד הוא נכנס בקוואי בעוצמה אדירה ומשטח אותו לרצפה. מסר מחדר ההלבשה. קוואי נשכב על הרצפה ולא מגיב במשך כמה שניות. כל סן אנטוניו עליו, החמישיה של גולדן סטייט מתגודדת בחצי שלה. השופטים רצים לוידאו כי אין להם ביצים להחליט שום דבר. בינתיים קוואי מגלה סימני חיים, אבל לא ממש קם מהר. דייויד ווסט לוקח יוזמה ומתחיל ויכוח מילולי עם גרין. גרין לא שותק. ווסט זורק אגרוף שמחטיא, ומייד מהומה שלמה פורצת. התוצאה – גרין מורחק, ווסט מורחק, דיאו קם מהספסל ומורחק מהמשחק השני, בוידאו לא ברור אם גם מריאנוביץ' קם מהספסל או שזה הגובה שלו כשהוא יושב, ומרחיקים גם אותו. קוואי מתאושש, אבל האירוע מעיר את קרי שיוצא לרבע שלישי של 36 נקודות. גולדן סטייט מנצחת. גרין מוכרז גיבור מקומי, ואיש לא רצוי במדינת טקסס.

 

תגובות המעורבים:

 

גרין: "זה היה פאול קשה, אבל לא היה מקום להרחקה. השופטים לא ראו את כל הפאולים שקוואי עשה על סטף, ממשמש אותו עם הידיים הגדולות שלו כל המשחק. אני הייתי צריך להיות שחקן ההגנה גם בעונה שעברה וגם בעונה הנוכחית. פעמיים קוואי גזל לי את התואר בגלל שהעיתונאים מטומטמים, זה הגיע לו."

 

קוואי: "אני באתי לשחק כדורסל. אני חושב שעשיתי עבודה מצויינת על סטף בחצי הראשון. המכה השפיעה עלי בחצי השני. אני לא יודע איך עברתי את הבדיקה של זעזוע מוח, פופוביץ' כנראה הסכים בתמורה להתראיין או משהו. גרין ילד בכיין. אני השומר הכי טוב בNBA, ואני שמח שכולם יודעים את זה."

 

דייויד ווסט : "הב* *ו*ה הזה אומר לי שאני *ן של *ו*נה והליגה מצפה שאני אשתוק, הניגר הזה (מצביע על עצמו) לא הולך לשתוק לאף אחד. בטח לא לאיזה יהודון שחושב שהוא יחליט עלי." (כמובן שבטלוויזיה האמריקאית שומעים צפצופים בלבד).

 

סטיב קר : " זאת לא הייתה הוראה שלי. אנחנו נצטרך להרגיע את דריימונד למשחק הבא."

 

גרג פופוביץ': "הם היו קשוחים יותר."

 

במשחקים הבאים 4 או 5 פעמים מגיעים לכמעט מכות. גרין צובט, שורט, ומכה מתחת לחגורה, אבל כל פעם ששחקני סן אנטוניו באים אליו בטענות, הוא משחק אותה תמים. דייויד ווסט חוזר למשחק 3 ומורחק שוב אחרי 2 דקות כשהוא מנסה להוריד את גרין. הסדרה נהיית פיזית. שתי הקבוצות שומרות על הבית, ולמשחק מספר 7 השחקנים עולים חבולים לגמרי. מרוב סימנים כחולים לא רואים קעקועים. לשחקנים אין כח, והמשחק איטי להחריד. דקה לסיום התוצאה שיוויון 73. גרין הולך לסל וווסט מחכה לו ומוריד אותו בלי בושה. גרין קולע אחת משתיים. קוואי עם כדור אחרון ו…

 

באותו זמן, לברון כבר נח כבר שבועיים אחרי שניצח בגמר המזרח את אפרוחי בוסטון 4:0.

 

קריסטאפס פורזינגיס – קארל-אנתוני טאונס

 

בסיומה של עונת 15-16 הליגה לא הצליחה להכריע מי הוא רוקי העונה, והחליטה כמו נמושה לחלק את הפרס בין שני השחקנים. טאונס מקבל את הפרס ראשון, והוא ילד טוב מיניסוטה. משתף פעולה עם הליגה, מפרגן לפורזינגיס ומגלה הבנה מוחלטת. אלא ששעתיים אחרי זה, הליגה מעניקה את הפרס לפורזינגיס, וזה סיפור אחר לגמרי.

 

"אני מבין שהליגה לא יכולה לפרגן לשחקן לטבי. כמו תמיד ילכו על אפליה מתקנת, ויתנו לילד הכושי המפגר חצי מהפרס. הפרס הזה הוא שלי. אני הייתי הרוקי הכי טוב בליגה, ואני הולך להיות השחקן הכי טוב בליגה. מיסטר טאונס, או אנתוני, או קארל, איך שלא קוראים לך, אני הבעלים של הישבן שלך. בכל זמן, בכל מקום, אני מוכן להוכיח לך מי השחקן הטוב מבין שנינו."

 

אפילו פיל ג'קסון בשוק מכמות הגזענות שנוטפת מדבריו של פורזינגיס, אבל הקהל הניו יורקי נלהב לחלוטין. סוף סוף יש לו שחקן כדמותו שכל הליגה שונאת. הNBA כמובן קונס את פורזינגיס ומשעה אותו ל4 משחקים ראשונים של העונה. טאונס לא מגיב. פורזינגיס חוזר למשחק החמישי נגד שיקגו, וקובר 35 נקודות. הניקס עדיין מפסידים (בכל זאת, הניקס). במקרה (ממש לא במקרה), הליגה משבצת את ניו יורק ומיניסוטה כמשחק המוקדם בחג המולד. פורזינגיס עולה על הפרקט במיניסוטה וכל הקהל שורק לו בוז אדיר.  הוא כבר רגיל, שורקים לו בוז בכל מקום שהוא מגיע אליו. טאונס מנסה להרגיע את הרוחות ובא ללחוץ לו את היד, פורזנגיס מתעלם בהפגנתיות. המשחק מתחיל ופורזינגיס תופר את הזאבים מכל נקודה במגרש. אחרי 4 דקות 15-3 לניקס. תיבודו מזעיק פסק זמן. וויגינס מנסה להחזיר, אבל כרגיל הוא פרווה מדי. תיבודו מעיר לטאונס : "הקרב הזה התחיל בלעדיך, אתה מוכן להגיע?" (עם כמה צפצופים). טאונס מגיב בקצרה :"תן לי את הכדור". במהלך הבא טאונס מקבל את הכדור בפוסט, הוא מסתובב ומעיף את פורזינגיס לרצפה, מטביע ונוחת עליו. בדרך להגנה הוא מסנן לפורזינגיס "ליטאי רכרוכי". השופטים שורקים עבירת תוקף ואין נקודות. פורזינגיס מחזיר שלשה בצד השני. "אני בכלל לטבי" הוא מסנן לכיוון של טאונס "כושי חסר השכלה".

 

המשחק נגמר בנצחון של הניקס, 110-105. פורזינגיס קולע 55 נקודות, טאונס עם 58. וויגנס עם 9 ב4 מ18. המשחק של הספרס והווריורס מתחיל מייד אחרי, אבל הקהל באקסטזה מהמשחק הראשון, והמשחק מקבל את הרייטינג הנמוך אי פעם למשחק מרכזי של חג המולד.

 

ראסל ווסטברוק – קווין דוראנט

 

השורשים של הסכסוך לא ממש ברורים. יש דיבורים על אולסטאר 2016 בטורונטו. ראסל רצה לזכות בMVP פעם שניה ברציפות, אבל כל כדור שהגיע לדוראנט הלך יש לתחתית הרשת. ווסטברוק מסיים עם 19 אסיסטים, דוראנט זוכה בMVP עם 50 נקודות. בסיום ווסטברוק מסרב לשוחח עם עיתונאים. שתי החברים לקבוצה מפרגנים אחד לשני, אבל יודעי דבר מספרים שאין אהבה בין השניים. בסיבוב הראשון נגד פורטלנד, אוקלהומה סיטי מנצחת בקושי 4-3. ווסטברוק שסיים את העונה עם 11 אסיסטים למשחק, לא מוסר ולא רואה אף אחד ממטר. הוא מסיים משחקים עם 11 מ35 בזמן שדוראנט זורק רק 10 פעמים במשחק (וקולע 9). לכולם ברור שמשהו לא טוב קורה באוקלהומה סיטי, אבל דוראנט ממשיך להגן על ווסטברוק כמו שעשה תמיד. נגד סן אנטוניו הקבוצה חוטפת 3-0, וחדר ההלבשה סוער. אחר ההפסד במשחק השלישי, העיתונאים רוצים להכנס, אבל חדר ההלבשה נעול. מבפנים שומעים מכות ודחיפות. בסיום ווסטברוק יוצא עם פנס בעין. דוראנט יוצא עם היד חבושה. לכולם ברור מה קרה, אבל אף אחד לא מוכן לדבר על זה. הליגה משתוללת וקונסת את כולם. אוקלהומה סיטי עולה בלי דוראנט (פצוע) ובלי ווסטברוק (מושעה) למשחק 4, וחוטפת תבוסה היסטורית 120-65.

 

העיתונאים רודפים אחרי דוראנט, אבל הוא מסרב לדבר, מסרב להתראיין. ווסטברוק רק מסנן חצאי משפטים כעוסים. בדלתיים סגורות הת'אנדר מנסים לשכנע את דוראנט להשאר, ומבטיחים לו שאם יחתום, ווסטברוק יעבור בטרייד. ווסטברוק שומע, ומתעצבן עוד יותר. דוראנט לא מתרצה, ועכשיו הת'אנדר חייבים טרייד גם לווסטברוק. דוראנט חותם בווריורס, ווסטברוק עובר ללייקרס. עכשיו הם נפגשים 4 פעמים בשנה. במפגש הראשון ווסטברוק שם רגל לדוראנט כשהוא נכנס לסל. לפני שמישהו מבין מה קרה, גרין כבר הוריד את ווסטברוק לרצפה בסנוקרת. הקהל בסטייפלס סנטר בשוק. דוראנט קם ומנער את התקרית. ווסטברוק וגרין נזרקים מהמשחק. קובי בשורה הראשונה, הגיע עם גופיה של עצמו (כמובן) דורש שיכניסו אותו למשחק. השופטים מתקשרים לליגה, הליגה אומרת שאם קר מסכים, אז בסדר. קר מסכים. קובי ודוראנט הולכים אחד על אחד. קובי רואה כי טוב, ומחליט לחזור מפרישה. הלייקרס מחתימים אותו על חוזה 80 מליון דולר ל3 עונות. קובי לא מוסר לווסטברוק בכל ה3 עונות.