יש מצב שנסתכל על הסדרה הזו אחרי שהפלייאוף יגמר בתור הגמר האמיתי. זה הגיע קצת מוקדם מהצפוי, כתוצאה מטנקינג נקודתי של דנבר, בהפסד המכוון שלה לפורטלנד לקראת סוף העונה, ועוד כמה צירופי מקרים שקרו, אבל כל עוד זה הגיע, בואו נגיד תודה ונשתוק.
מאזן בעונה הסדירה: 3-1 ליוסטון.
חמישיות:
סטפן קרי, קליי תומפסון, שון ליווינגסטון, קווין דוראנט, דריימונד גרין.
כריס פול, ג'יימס הארדן, אריק גורדון, פי.ג'יי טאקר, קלינט קפלה.
בסדרה שבה יפתחו שישה שחקנים שאמורים להגיע להיכל התהילה, קצת מפתיע, שלא לומר לא חכם, לפתוח דווקא בכניסה המפתיעה של ליווינגסטון לחמישייה. מעבר לזה, מאוד יכול להיות שסטיב קר יחליט שהשינוי שעבד במשחק האחרון מול הקליפרס צריך להפסק שם, ויחזור לאנדרו בוגוט. אבל אני מנחש שלא, כי ליווינגסטון מכניס את הלוחמים למצב הרוח הנכון, בעיקר הגנתית. הוא מאפשר להם להיות ניידים ותוקפניים, בחסות גרין כסנטר, וזה בריא. האלופה העייפה והשבעה צריכה כל בוסט של אנרגיה שהיא יכולה לקבל בשלב הזה. אם הקליפרס התבררו כיריב מעצבן, הרוקטס הולכים לעשות לגולדן סטייט את המוות. הם ממש לא מגיעים על תקן תפאורה לסדרה הזו.
על פניו שתי הקבוצות נחלשו ביחס לעונה שעברה, אבל אפשר לטעון (ואני מנסה, ג'ניפר) שהפערים הצטמצמו לטובת יוסטון. הטילים אמנם מציגים סגל מוכח ועמוק פחות מאשר בעונה שעברה, אבל שכללו את סגנון המשחק שלהם עד שהפכו את הארדן לאחד מהסקוררים הכי בלתי עצירים בהיסטוריה של המשחק. בהנחה שהפציעות לא יטרפו את הקלפים גם הפעם, צפויה לנו סדרה לפנים.
אלא שהפציעות כן טורפות לנו את הקלפים. קליי וקרי בספק למשחק הראשון בשל נקעים בקרסול ימין, והמצב של תומפסון נראה בעייתי יותר כרגע. יוסטון מקבלת הזדמנות להכות ראשונה. אל תתפלאו אם הביתיות תעבור אל הטילים באחד משני המשחקים הפותחים באורקל. אם גולדן סטייט תשמור על הסרב, המצב שלה נראה מזהיר.
הארדן צריך לשים את השדים שלו מאחוריו. ניגע בזה גם בתור האקס פקטור, אבל הוא חייב להיות דומיננטי מול כל מי שמולו. אפשר להניח שהרוקטס יעשו מה שהם יכולים כדי להשיג לזקן חילוף שישים עליו את קרי, או את בוגוט/הגבוה הגמלוני שבמקרה על המגרש, משום מה, ביחד עם הארדן. גם בלי זה הארדן אמור להגיע לתוך הצבע מתי שהוא רוצה. הסדרה מול יוטה הוכיחה שהוא לא לגמרי שם (8.3 נקודות פחות למשחק מאשר בעונה הרגילה, 37% יוסג' רייט, 52.9% טרו-שוטינג, נמוכים מהעונה הרגילה). הטקטיקה של קווין סניידר אמנם סדרה ליוסטון מבטים פנוים משלוש ואלי הופים ככל שהעין משגת, אבל לא אחת הארדן נראה אבוד בתוך הראש של עצמו, וקל היה לזהות את זה כי כבר היינו בסרט הזה.
קליי, דריימונד, איגואדלה וליווינגסטון יעשו כל מה שהם יכולים למרר לו את החיים, ובשלב הזה אני חייב להמר שהם יצליחו, לפחות בחלק מהמשחקים, ושהמשחקים האלה ילכו ללוחמים בגלל התלות התהומית של יוסטון במה שהוא עושה בהתקפה. בהגנה הם צריכים להכריח אותו לעבוד ולקבל החלטות, ויש להם את כל הכלים לעשות את זה.
דוראנט משחק את הכדורסל הכי יעיל ומרשים של הקריירה היעילה והמרשימה שלו. הוא מקבל את הכדור בהתקפות המעבר ובמיד פוסט, ומעביר קורסים מזורזים בקליניקה שלו לכל מגן אומלל שמוצא את עצמו שומר על הסקורר המופלא הזה. אם בגמר המערב של 2018, וגם קצת בתחילת הסדרה מול הקליפרס, ראינו אותו קצת מכונס ופאסיבי בהתקפה, זה כבר לא המצב. אם יוסטון לא תשלח שמירה כפולה, ומייק ד'אנתוני יחליט לחיות או למות עם מה שקיי.די יעשה באחד על אחד, יוסטון תמות.
גם לקרי יש מה להוכיח, וזה תקף גם לכריס פול שמולו, שבעיקר צריך להוכיח שהוא יכול להשאר בריא פלייאוף שלם. גולדן סטייט רצה על אוטומט בזכות הגרביטי המדהים שקרי מייצר. גם אם קרי יחטיא כל זריקה שהוא יקח משלוש בסדרה הזו, הגרביטי שלו ישמר, וגולדן סטייט תמשיך לשחק ארבעה נגד שלושה בכל פעם שהוא מקבל חסימה קרוב לקו החצי. בניגוד לביקורות הקבועות שמחלקים להארדן, הופעות הפלייאוף הבינוניות ומטה של סטף קצת עוברות מתחת לרדאר לפעמים. לדעתי זה ככה כי הוא אלוף, אבל גם בגלל שההצלחה הקבוצתית של הווריורס כל כך תלויה בו. אני לא מתכוון להופעה שלו בכל משחק נתון, אלא בעצם הנוכחות שלו על המגרש (ואולי צריך להוסיף, גם בחדר ההלבשה). רק דמיאן לילארד יודע איך זה מרגיש לגרור דאבל טים קבוע קרוב לקו החצי, אבל אפילו הוא לא יעיל ומאיים כמו קרי מהטווחים האלה. אם הפציעה של קרי תשדוד מאיתנו את הסדרה הזו אני ממש אכעס. יש פחות סיכויים שפציעה של תומפסון תעשה את זה, למרות בעיות העומק של הווריורס.
גרין נראה נהדר בינתיים, אבל כל העבירות הטכניות האלה חייבות להדאיג את קר. יש משהו שברירי בקבוצה הזו וגרין מסמל את זה יותר מכולם כי אין לו פילטר שיסתיר את מה שהוא באמת מרגיש. תומפסון ימדד בעיקר בהגנה. שלושת האחרים ביוסטון יצטרכו להתעלות כדי שהרוקטס לא יתחילו כל מחצית במינוס מול סוללת הכוכבים של האלופה. טאקר אמור לראות דקות כחמש מול הסמול בול של גולדן סטייט. אם שתי הקבוצות בשיאן השכל הישר הולך עם גולדן סטייט.
ספסל:
עד כמה שזה מוזר, היתרון בספסלים נמצא אצל יוסטון. הווריורס רדודים מאי פעם, וגם השחקנים שקר סומך עליהם לא בדיוק חפים מחסרונות. מנגד, אוסטין ריברס, קנת' פאריד ודנואל "לא דניאל" האוס שווים הרבה מאוד בשיטה הפשוטה של יוסטון, שבה הם צריכים לתת את הכדור להארדן או פול, ולחכות להוראות משם. האוס במיוחד יכול להתברר כקריטי בסדרה הזו. הוא פיזי וסולידי בהרבה תחומים, וכמה שלשות שלו יכולות להפוך משחק נתון.
אנדרה איגואדלה נראה קפיצי וטוב לב, לא תיאורים שהתאימו במהלך העונה הרגילה, והוא יסגור את המשחקים ככל הנראה כחתיכה האחרונה של הרכב המוות ("חמישיית ההאמפטונס" נשמע אפילו יותר גרוע בעברית). הוא יכול לבדו להפוך את הספסל של קר מנטל לנכס. גם קבון "לא קווין" לוני יראה הרבה זמן מסך, בתור הגבוה הכי נייד שהוא לא דריימונד בסגל. קר מרגיש בנוח להחליף עם לוני על הארדן, עד כמה שמישהו יכול להרגיש בנוח עם חילופים על הארדן. גם הגרסה הרזה של בוגוט לא מהירה מספיק בשביל להתמודד עם חדירות של הארדן, ואני מניח שהוא ימצא את עצמו על הספסל כל עוד הזקן על המגרש.
מאמנים:
סטיב קר ומייק ד'אנתוני הם שניים מהמאמנים הכי מוערכים בליגה. הסדרה בעונה שעברה גררה הרבה מאוד התאמות ממשחק למשחק, ואפשר לצפות שגם הפעם נראה אותם מחליפים מהלומות אינטלקטואליות ככל שהסדרה תתקדם. חשוב ללמוד מהר כמה שמרני קר יהיה בהגנה על הארדן, אפשר להניח שהוא לא ישלח אף מגן לעמוד מאחוריו כמו שקרה בסיבוב הקודם. גולדן סטייט מרגישה שהיא כבר פתרה את החידה הזו, אבל הארדן של העונה טוב מאי פעם, ואם הוא יתפוס איזה זון לא בטוח שהוא ימהר לצאת ממנו. גם פול בריא זה בונוס נחמד שלא היה לד'אנתוני במשחקים האחרונים בשנה שעברה. אבל זו סדרה של שחקנים.
אקס פקטור:
אחוזי השלוש של ג'יימס הארדן. מעל 35% ישימו את יוסטון כפייבוריטים בעיני. מה ששמעתם. אני מהמר נגד זה. גם בעיית עבירות של קרי יכולה בקלות להוציא את הווריורס ממשחק.
תחזית: 4-3 לגולדן סטייט.
יהיה מוזר להמר על גולדן סטייט בפחות משחקים אם אני חושב שהפערים הצטמצמו מהעונה שעברה. אני עדיין מסרב להמר נגד אוסף השחקנים הכי טוב בהיסטוריה של הליגה, למרות שהם נראים פגיעים מתמיד, במיוחד בקלאץ'. אחרי שהווריורס התקשו מול המדורגת שמינית, בזמן שהרוקטס נראו דומיננטיים מול קבוצה טובה בהרבה, ההימור הזה מרגיש משונה. כאילו אין תשובה נכונה. לא בדיוק מעורר השראה, אבל גולדן סטייט תיקח את זה בשתי ידיים.
מול גולדן סטייט לא עומדת קבוצה עם כוכבים שהוכיחו שהם יכולים לקחת מה שהיריבה נותנת להם. לצורך העניין, אם הייתם שמים את לברון ג'יימס במקום הארדן כבר הייתי קונה. העניין הוא שאם אני כבר מהמר נגד ההופעות בקלאץ' של הווריורס, זה לא יהיה כי אני מאמין בהופעות הקלאץ' של ג'יימס הארדן. והנה דרך מדכדכת במיוחד לסכם את אחת הסדרות הכי מרתקות שקיבלנו בשנים האחרונות.
ולקינוח, קבלו את הפרק האחרון של "באשמורת הבוקר"
