המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, רום גפן, מידן בורוכוב, אורן לוי ואורח מיוחד: עידן לוצקי מ'עושים NBA'.
סיכום הסדרות במזרח
אריק גנות: על בוסטון – קליבלנד אין יותר מידי מה להגיד. קליבלנד קבוצה פחות טובה גם בשיאה, אבל בלי אלן ומיטשל ברוב הסדרה זה ממש לא כוחות. קליבלנד תצטרך לבדוק בקיץ איך עובד השילוב בין גרלנד מיטשל אלן ומובלי כי משהו שם בבירור לא עובד. בוסטון תמשיך הלאה לגמר בלי שבעצם אנחנו מבינים כמה היא באמת חזקה ואיך היא מסתדרת בלי קריסטאפס פורזינגיס.
לגבי הניקס ואינדיאנה, נראה שהניקס רוצה יותר טובה למרות מצב הפציעות שם נקודה באינדיאנה הליברטון לא מצליח להיות קונסיסטנטי ובלעדיו קשה. בגמר הניקס יהיו אנדרדוגס אבל משחק המלחמה שלהם יוצא דופן.
רום גפן: בוסטון קיבלה את הדרך הקלה ביותר בהיסטוריה אל עבר הגמר. לקבל את קליבלנד ללא מיטשל וגרט אלן, כשיש לך יתרון ביתיות זה משחק ילדים עבור בוסטון. לא באמת הייתה כאן תחרות ובאופן אישי זה מאוד מבאס ומוציא את החשק מהמזרח. אינדיאנה וניקס נותנות פייט מדהים, יורקות דם ולא מוותרות על האפשרות לשחק בגמר. אינדיאנה תארח הלילה את המשחק ה-6 ואני חושב שגם כאן נקבל גיים 7, מגיע לנו הצופים וגם לקבוצות האלו על הסדרה הנהדרת הזו. ברונסון מצליח לסחוט את הלימון ואינדיאנה נהנת מקהל ביתי חם ודוחף. מקונול האס מהספסל של אינדיאנה שמייצר הרבה מאוד בלאגן ואנרגיה, אני מת על זה וחושב שעם האנרגיות שלו במשחק בית יביא אותנו לגיים 7
מידן בורוכוב: בוסטון לא התקשתה מול קליבלנד שהצליחה בתצוגת ענק לגנוב משחק אחד בסדרה. נראה כמו קופי פייסט לסדרה מול מיאמי. עם או בלי פורזינגס בוסטון ממשיכה להוכיח שהיא הטובה בליגה, חשוב מאוד להמשך. קליבלנד… נראה שהביוב מתחיל לעלות על גדותיו, חבל כי הם עשו עונה יפה והאגו בעוכרי הקבוצה.
הניקס מול אינדי מאוד מפתיעה אותי, ציפתי לקרב ביצורים וסדרה יותר הגנתית. למרות שהמפתח של אינדי זה עד 120. הניקס מוצאת את הטבעת בצורה מעוררת השתאות. ברונסון ליגה אחרת. בכל אופן המנצחת תפסיד לבוסטון ובגדול.
עידן לוצקי: לצערי מרגיש לי, שכמו בעונות האחרונות והעונה אולי יותר, הרמה בפלייאוף המזרח לא מתרוממת יותר מידי. הניקס ואינדיאנה זו סדרה מהנה לצפייה בגלל כל המסביב של הגארדן וההתלהבות של החזרה של הניקס לבמה המרכזית. ברונסון הוא סופרסטאר, והיכולות שלו לייצר נקודות היא מהנה לצפייה, אבל ניו יורק פגועה וחבולה ולמזלה אינדיאנה חסרת ניסיון לנצל את זה. מעניין יהיה לראות איך החבורה הלוחמת של הניקס תוכל להתמודד מול בוסטון, שעד עכשיו די טיילה לגמר המזרח עם יריבות שאיבדו שחקנים משמעותיים לפציעות, וסדרות די משעממות… על הנייר בוסטון תצטרך לעבור בקלות אבל אני כבר הבנתי שאסור ללכת נגד הלב של ג'וש הארט.
אורן לוי: בוסטון נראית כמו בוסטון (וידוי – ראיתי 36 משחקים מלאים בפוסט-סיזן, אפס של בוסטון). יותר נורות אדומות מעץ חג מולד, אבל הנה היא אחרי 10 משחקים כבר מחכה לכל האחרות שיצטרפו אליה לגמרים האזוריים. ניקס-אינדי זו סדרה לפנתיאון, ומן הראוי שתלך למשחק שביעי בגארדן. הפציעות של הניקס מאיימות להכריע אותם. כמו גרסה אכזרית במיוחד של ג'נגה – בסוף זה יקרוס. אני מאמין שלת'יבס יש חלק גדול בזה. בלי להתחיל לפרק כל פציעה לגופה, אפשר לעשות דברים גדולים כשהמאמן לא מאמין במגבלות של הגוף האנושי, אבל הסיכון שהשחקנים שלו לוקחים מוכפל. אני כמעט מקווה לטובת השחקנים שלו שהפייסרס יעלו (ואם לא יעלו – פראיירים).
https://www.youtube.com/watch?v=pAVAn-wv-LA
סיכום הסדרות במערב
אורן לוי: אני חלק מהאסכולה שחושבת שהגמר האמיתי מתרחש עכשיו בין דנבר למינסוטה. שמח שהוא יוכרע כמו שגמר אמיתי אמור להיות מוכרע. בניגוד לשאר הקבוצות שבמיקס, בוסטון יכולה לתת פייט ראוי לשתיהן, אבל אני סומך עליהן יותר מאשר על הלפרוקנים. אני מהמר, מאמין ומקווה שהנאגטס יתעלו בבית. בסדרה השניה. אוקייסי מקבלת יותר מהכוכב שלה, אבל זה לא מספיק בינתיים. המאבריקס עדיפים לדעתי. אבל לוקה פשוט לא עצמו, וקיירי משחק כמו קיירי רק כשהוא מתחיל להתחמם, מה שלא ממש קרה בסדרה הזאת בינתיים. אם הזריקות של לוקה יכנסו במחצית הראשונה של משחק 6 הרעמים יתקשו לעשות מספיק רעש כדי להישאר בחיים.
אריק גנות: שתי קלאסיקות מודרניות. דנוור – מינסוטה היא אחת הסדרות הצמודות והמרתקות שאנחנו זוכרים בשנים האחרונות. יוקיץ ואדוארדס מחליפים תורות בתור סופרסטארים באמת יוצאי דופן. אין סדקה מתאימה יותר ללכת לגיים 7. דנוור פייבוריטית, אבל אף אחד לא יפול מהכיסא אם מינסוטה תיקח את זה.
אוקלהומה משלמת מחיר על הצעירות שלה והרבה פעמים נראה היה שהיא מחפשת את ההיררכיה והתרגילים הנכונים מול ההגנה המצויינת של דאלאס. מהצד השני הכשירות של לוקה היא המפתח וכשהוא נראה טוב זה אפילו לא קרוב. דאלאס פיבוריטית ואוקלהומה משלמים כרגע שכר לימוד שישתלם להם מאוד בשנים הקרובות.
רום גפן: כמו שאמרתי עוד לפני הסדרה, דנבר מינסוטה – גיים 7! סדרה פשוט מדהימה. מינסוטה גונבת את הביתיות עם 2-0 מטורף בדנבר – דנבר מגיבה ועונה עם גניבה בחזרה ו3 ניצחונות רצופים ואנתוני אדוארדס מנגן את הלהקה בגיים 6 בניצחון ב40 הפרש. גיים 7 מהסרטים מחכה לנו, ת ע נ ו ג.
גם הסדרה בין אוקלהומה סיטי לדאלאס מטורפת ובעיניי קצת אנדרייטד ולא מספיק מדוברת. בשעה טובה לוקה הגיע לסדרה הזו והתפוצץ במשחק האחרון והם נגיעה מעליה לגמר. לא הייתי מספיד את שיי והחבורה הצעירה שלו שתיתן פייט עד הרגע האחרון. גם כאן מגיע לכולנו גיים 7.
מידן בורוכוב: מיניסוטה ו-OKC הגיעו במומנטום עצום לחצי הגמר לאחר סוויפים מפוארים והוכיחו שהן כאן בזכות. מיניסוטה היממה את דנבר ונראה היה שהיא בדרך לעונה פנומנלית, השבחים לאנתוני אדוורדס היו בשמיים, עד שיוקיץ החזיר אותם לקרקע. סדרה מעולה עם פוטנציאל להתחלה של לגאסי ומאבקים בין דנבר למינסוטה בעתיד. גיים 7 – bring it on.
אוקלהומה סיטי יכלה להיות בשלב הבא, לא השכילה לשמור על הביתיות ואפשרה לדאלאס להמשיך לחלום.
אני לא ממהר לגמור את הסדרה, אני חושב ש-OKC מסוגלת לכפות גיים 7. לוקה בסדרה פושרת נראה קצת עייף ועדין, הצגה שלו בגיים 6 יכולה להחזיר את דאלאס לבמה המרכזית וגמר המערב.
עידן לוצקי: דנבר-מינסוטה הפכה לסדרה היסטורית עוד בזמן שמשוחקת. 3 זוכי תארים אישיים, הכוכב האמריקאי הגדול הבא, נצחונות חוץ ומשחק 7. למרות שאנחנו רק בחצי גמר המערב, מרגיש שהמנצחת בסדרה תהיה הפייבוריטית לזכיה, וכל אחת תהיה סיפור פלייאוף מטורף. באוקלהומה־סיטי-דאלאס, אי אפשר שלא להתרשם מהבגרות של הסגל הצעיר וחסר הניסיון של הת'אנדר. הם נראים מוכווני מטרה, אם לא השנה – אז בשנתיים הבאות. דאלאס קצת לא ברורה, 11 משחקים לתוך הפוסטסיזן ונראה שעדיין לא היה משחק שהכל התחבר שם. בטח לא קיירי ולוקה ביחד, ועדיין הם מרחק נגיעה מגמר במערב הקשה. אם זה הספיק עד עכשיו, בתוספת התעוררות של הצמד… השמיים הם הגבול.
התאמות מאמנים במהלך הסדרות שתפסו לכם את העין?
עידן לוצקי: אני אוהב את מה שת'יבודו עושה בניקס מרובת הפציעות, כשהוא נאלץ לעשות את הדבר שהוא הכי שונא: רוטציה. הארטנשטיין מכסה ואף מתעלה על החסרון של רובינסון בריבאונד התקפה, אבל גם מוסיף הגנת פרמיטר מעולה ומחלק אסיסטים כציר מרכזי בהתקפה. הארטשטיין לניקס הוא מה שדריימונד גרין היה לגולדן סטייט. בדנבר-מינסוטה יש קרב מוחות בין MVP לקבוצה שלמה שמנסה לשמור עליו. דווקא במשחק שגובר היה חסר, הם עשו התאמות נהדרות על יוקיץ' עם עזרות של אנדרסון שהובילו לתבוסה. לא הבנתי למה הפסיקו עם זה, ולראייה אחרי שחזרו לזה במשחק 6 –שוב הביסו את דנבר. יהיה מעניין לראות איך הנאגטס יגיבו במשחק 7.
אורן לוי: מאוד הערכתי את ההתאמות בסדרה של דנבר-מיני. גורדון כמוביל כדור היה ביג-דיל, ועוד הוכחה לגיוון של השחקן הנפלא הזה. הוא יכול לשחק כמו ולאנצ'יונס אם תשים עליו את מקס שטרוס, ויכול לשחק כמו קייל לאורי אם תשים עליו את גובר. הזאבים מצאו משהו עם הדאבלים האגרסיביים על יוקיץ' – בניגוד ללייקרס יש להם כוח אדם שיפרפר מאחוריהם. דאגנולט מבין שהחיים קלים יותר בלי גידי. הייתי רוצה לכתוב שדאלאס לומדת כמה קטלני הפיקנ'רול של קיירי ולוקה יכול להיות. אבל הם עדיין בשלב הגישוש. ההתאמות של הניקס זה בעיקר לקרוא לשחקן הבא אחרי שעוד אחד נפל.
אריק גנות: ההגנה מצויינת של מינסוטה מול יוקיץ' והתאמות שדנוור עושה כדי להתמודד מולם הן פשוט מרתקות מבחינה מקצועית. במשחקים הראשונים מנסות הפשוט סגרו את נתיבי המסירה בעזרת האורך העצום שלהם והצליחו במקביל גם להקשות על יוקיץ' ומארי וגם להגיע לקלעים ולא לתת שלשות קלות וזה עבד מצויין. אחר כך גם יוקיץ' וגם מארי נראו יותר קלים על הרגליים וברגע שהם זזו קצת יותר מהר קיבלו החלטות קצת יותר מהר ההגנה כבר לא יכלה להגיע לנקודות שהיא רצתה ובעצם דנוור ניצחו את שלושת המשחקים. נסעת בבירור מנסים להפוך את יוקיץ' לסקורר, זה עבד לדנבר במשחק חמש אבל במשחק שש לא.
רום גפן: התאמה שתפסה לי את העין יותר מהכל היא הלחץ כל המגרש וההתמקדות של אינדיאנה בגיילן ברונסון. בגדול, אינדיאנה משחקת בשיטה של – הניקס ללא מעורבות של ברונסון לא תנצח אותנו. הם עושים הכל כדי למנוע ממנו לגעת בכדור, להיות מעורב. שכל האחרים יקבלו החלטה, רק לא הוא. וכשאין את רנדל ועכשיו גם את אוגי, קבלת ההחלטות של הצוות המסייע של ברונסון מוגבל מאוד. כשרואים הגנה של מגרש שלם באנביאי זה מעורר השראה, התעוררו החבר'ה מעבר לים. הגיע הזמן שילמדו משהו מאיתנו. טקטיקה מנצחת סדרות פליאוף.
מידן בורוכוב: התאמה שהיא לא בהכרח קשורה למשהו על המגרש, מייק מאלון עבד מבחינתה מנטלית להכין את הקבוצה בצורה מירבית לגיים 3 שהיה המשחק ששינה את הסדרה עד כה.
דנבר הצליחה להצר את הצעדים של אדוורדס לאחר ההצגות שלו בגיים 1 ו-2. נראה שהוא מכוון יותר לשימוש באארון גורדון וקצת פחות ב MPJ. קשה מאוד למאלון לייצר משהו מהספסל אבל הוא מתמודד בצורה מעולה עם ניהול הדקות.
אין מספיק מילים על תיבאדו, הבן אדם מצליחים להלחים את הניקס ולסחוט את התפוח הגדול עד למקסימום האפשרי, היכולת שלו להפשיר מהמקפיא שחקן כמו אלן ברקס שלא שיחק מאז אפריל פשוט מטורפת. נראה שכל מי שמקבל את ההזדמנות מצליח.
תגובות ללוטרי ולקומביין
מידן בורוכוב: לוטרי – לא הכי מוצלח למהמרים ואלו שעשו תואר בסטטיסטיקה. ההוקס עם הפתעה עצומה, יוסטון שהבחירה שלה הייתה מוגנת טופ 5 נתנה את הבחירה ל-OKC ועדיין עם השתחלות מטורפת לבחירה ה-3 ותודה לנטס.
וושינגטון וויזארדס ״שיחקה״ אותה כששמרה על הבחירה ה-2. בחירה עם נטייה מסורתית להיות בחירה מבוזבזת.
הספרס הרוויחו בענק עם הבחירה ה-4 וה-8.
הפיסטונס ה-מפסידה הגדולה,שנתיים ברציפות לסיים אחרונה ושנתיים ברציפות לקבל את הבחירה ה 5, מזל שלא המשיכו עם ההגרלה. אין שחקנים יוצאי דופן בצורה משמעותית בדראפט הנוכחי. שווה לחשוב על טריידים תמורת בחירות גבוהות.
עידן לוצקי: למרות הטענות שזהו מחזור דראפט חלש, בעולם של היום עם רמת הדיוק בסקאוטינג, אני לא חושב שזה טיעון שכבר מחזיק מים. רחמי על דטרויט ששוב לא מקבלים את בחירה מס' 1, בזמן שאטלנטה אולי זכו בלוטרי (תרתי משמע) עם 3% בלבד. ברמה הפרובנציאלית אני מאוד מאושר בשביל וושינגטון שתוכל עם בחירה מס' 2 להביא סוף סוף שחקן באחת מהעמדות שהיא הכי זקוקה להן: פוינט גארד או סנטר. הייתי מאוד שמח לראות את אלכס סאר נוחת שם לעוד כוח צרפתי צעיר עם קוליבאלי (גם ריזשה זה אחלה) שיחד יוכלו לבנות שלישיה אירופית מעניינת עם דני אבדיה (ולא לשכוח להיפטר מקוז/פול).
אורן לוי: דטרויט וברוקלין ממשיכות לספוג. לס"א יש עוד קצת כלים לבנות סביב וומבי. ולהוקס נגיע בשאלה הבאה. לגבי הקומביין – לא האמנתי כמה רע הרגשתי עבור המדידות הבינוניות להחריד של ברוני ג'יימס. דמיינו להיות בן של לברון פאקינג ג'יימס, עם שאיפות מקצועניות בכדורסל, ולצאת 1.85 מ' בלי נעליים. אני 1.65 מ' על עקבים ואני יותר מתבאס בשבילו מאשר בשבילי. 'וואלה כן, אבא שלי הוא המפלצת האתלטית הכי מרשימה שהאנושות הפיקה, ואני יצאתי רגיל'. מעבר לזה, הקומביין תמיד נותן לי ווייבים של 'שוק עבדים' קצת, אבל אני מבין למה זה כיף. החיים לימדו אותי לא לקחת יותר מדי מהקומביין.
אריק גנות: דיברו הרבה על חוסר המזל של דטרויט בכך שלא קיבלו את הבחירה הראשונה למרות שהיו עם הכי הרבה סיכויים ונתקעו לכאורה עם הבחירה החמישית. בעצם בדראפט הנוכחי זה לא כל כך נורא כי אין בחירות ראשונות מאוד ברורות ולגמרי יכול להיות שהבחירה החמישית תצליח לא פחות מהבחירה הראשונה אבל תעשה את זה בהרבה פחות כסף בארבע שנים ובלי הלחץ של הבחירה הראשונה או השניה.
לסן אנטוניו, עם הבחירה הרביעית והשמינית, זה דראפט קריטי. הם צריכים להביא את הטאלנט שישלים את וומבניאמה, ובעצם יבנה מסביבו קבוצת פלייאוף, יכול להיות שכבר בעונה הקרובה.
רום גפן: האמת? יצא לי כל החשק מעניין הדראפט השנה. עניין ברוני ג'יימס פשוט מביך, לגמרי צחוק מעבודה בליגה הטובה בעולם. ברוני, שלא הראה שהוא שווה כמה דקות בודדות בליגת המכללות, מועמד פתאום להביחר ע"י כל קבוצה רק כדי שאבא שלו יגיע לשחק איתו ביחד. במשחק האימון הראשון שלו הוא קלע 4 נקודות ו-4 ריבאונדים ב-19 דקות והכותרת ברשתות הייתה – Bronny is COOKING. כלומר, ברוני נותן בראש ומפרק את כולם. באמת, די.
אם לרגע להיות רציני לגבי הבחירה מספר 1 – אני חושב שזכארי ריזאשה פוטנציאל ענק במיוחד שזה דראפט אחד אחרי וומבי. הדמיון קיים – צרפתי צעיר, גבוה ומוכשר. קלאסי. מקווה שעניין ברוני לא יהרוס את היום הזה כי יש פה המון פוטנציאל.
אטלנטה קיבלה הזדמנות עם הבחירה הראשונה וניצבת על פרשת דרכים – טרייד לחיזוק או בניה מחדש. מה אתם הייתם עושים?
רום גפן: אני הולך על טרייד. אני בדעה שאין מקום באנביאי לבניה מחדש ולטווח הארוך. מה שחשוב באנביאי זה הכאן והעכשיו, תוצאות ומיד. על אחת כמה וכמה במועדונים ללא קהל ועניין בליגה – כל עוד יש את האופציה לעשות טריידים גדולים עם שחקנים גודלים, צריך לפעול. השמועות סביב מארי, הרצון של טרה לעזוב והקשר שנוצר בתקשורת עם לייקרס. אטלנטה יכולה להיבנות מחדש אבל בעיניי היא צריכה לעשות את זה עי טרייד ולהביא שחקנים מוכחים וטובים. ראינו מה קרה עם סאן אנטוניו העונה, זה היה וומבי שואו והמועדון עצמו לא הצליח ובקושי הצליח להתחרות. לא מאמין בעונות כאלה של להעביר את הזמן אלא לנסות לעשות את המקסימום וללכת הכי רחוק שאפשר בכל הזדמנות שיש
מידן בורוכוב: אם הייתי ההוקס הייתי מנסה לעשות טרייד על הבחירה שלהם. ועדיף עם הספרס שיכולה לתת את הבחירות ה4+8. מאחר ואין פרוספקט מוביל הם עלולים לסיים את הדראפט עם שחקן שיגמור קרוב לאנתוני בנט. מצד שני יש הזדמנות להשאיר את הבחירה ולנסות/לקוות שהשחקן שיבחר יתפתח לכדי שחקן איכותי שיוכל להוסיף כח לקבוצה והכי חשוב, להיות בשכר רוקי, מה שיאפשר אולי חיזוק. מי שמאכזב בהוקס זה קווין סניידר שלא משחזר את ההצלחה שלו מהג׳אז.
יש הזדמנות לחזור בשנה הבאה טובים יותר, לא הייתי מפרק את הקבוצה. היו קצת פציעות , שווה לנסות להשאיר את הקיים ולקוות לטריי יאנג אחר בעונה הבאה.
עידן לוצקי: חד משמעית בנייה מחדש. טרה יאנג הגיע לתקרה באטלנטה, הניסוי עם דז'אנטה מארי לא צלח, וכל עוד יש להם ערך בשוק, ומסתבר שגם ביקוש מאוד גדול – חייבים לשחרר אותם בטרייד ולהתחיל לאסוף עוד נכסים, כבר מהדראפט הקרוב. עם בחירה ראשונה בדראפט הקרוב בתוספת עוד בחירות, והליכה לעונת טנקינג לקראת דראפט 2025 שאמור להיות מבטיח (ובראשו, קופר פלאג), אין לאטלנטה עוד זמן לבזבז, בטח אחרי עונה כזו חסרת מעוף. היסוס קטן בהחלטה, והם עלולים עוד לסיים כמו הוושינגטון וויזארדס.
אורן לוי: קולה של ורדה רזיאל ז'קונט מהדהד באוזניי כמצילות: "תיז-ר-קי אותו!" אבל זה לא פשוט לוותר על השחקן הכי טוב שהיה לך מאז דומיניק ווילקינס. הדראפט הזה עושה רושם כ"כ רע בטופ, שאני אפילו לא בטוח כמה הבחירה הראשונה משנה לעומת הבחירה השישית או העשירית למשל. אחד מהשחקנים האלה (או יותר) יתעלו על הציפיות שלנו, אבל מי? אין לאף אחד את האפסייד שטריי יאנג כבר כבש. אישית הייתי פוצח בריבילד אגריסיבי, אבל אישית הייתי כבר עושה את זה מזמן… זה לא קשור ללוטרי. אולי הם יתאהבו, והשחקן הזה יהיה הפנס שלאורו ילכו.
אריק גנות: השאלה באטלנטה היא קודם כל מה המטרה. לפי המהלכים האחרונים שלהם נראה שהם לא ממש מכוונים לאליפות ומוכנים להשקיע את מה שצריך בשביל זה אלא מעדיפים להיות מתחת לספי המס ולהישאר קבוצת פלייאוף שלא ממש בנויה לעבור סיבוב ראשון ואת זה יש להם פחות או יותר כבר ביד. אם הבחירה הראשונה בדראפט תצליח בצורה יוצאת דופן הם מן הסתם ינסו לבנות סביבה קבוצה מצליחה יותר, אבל קשה לראות את יאנג או אפילו את מרי כאופציה שניה או שלישית בקבוצה מצליחה. פירוק הקבוצה הנוכחית הוא לא רעיון גרוע אבל לא נראה שזה הכיוון מבחינתם.
