המסורת של הווריורס והמירוץ אחרי הסופרסטאר

גמר 2014 היה אחד הכיפים לצפיה לצופה הניטרלי. בצד אחד הסופר פרינדס ממיאמי אחרי 2 אליפויות רצופות. בצד השני סן אנטוניו באחד הגלגולים היותר מהנים שלה, שנה אחרי שהפסידה בגמר לריי אלן ושלשה מריבאונד התקפה.

משחקים 1 ו-2 היו קרבות גמר אופייניים, כאלה שראינו כבר בעבר. אלא שממשחק 3 זה הפך לקונצרט של כדורסל. סן אנטוניו הציגה משחק קבוצתי מדהים ובלתי עציר. הסופרפרינדס היו חסרי אונים.

סן אנטוניו באותן עונות שיחקה כדורסל מענג. טוני פארקר, מאנו ג'ינובילי, טים דאנקן היו מעבר לשיא. קוואי לנארד הרבה לפניו. גם אז הוא היה שחקן הגנה משובח, אבל משחק ההתקפה שלו היה רחוק מאוד מהשחקן המלוטש שראינו בעונה האחרונה. אז איך הם נצחו את לברון ושות'? בזכות משחק מסירות והמון תנועה בלי כדור. זה נראה לפעמים כמו בלאגן, אבל זה הכי מסודר שיש, ובתוך הסדר, כל שחקן יודע לאן הוא צריך ללכת ומה הוא צריך לעשות. זה לא משנה אם זה דני גרין, פטי מילס, או טים דאנקן. לכל אחד יש תפקיד ברור שמתאים ליכולות שלו והוא מבצע אותו על הצד הטוב ביותר. 2 שחקנים פרחו במיוחד במשחק הזה: מאנו ג'ינובילי ובוריס דיאו. כשהשניים עלו מהספסל, הם שינו את המשחק פעם אחר פעם.

הספרס סומנו אוטומטית בפייבוריטים לזכות שוב ב-2015. אלא שבאותה עונה הופיעה קבוצה אחרת שלקחה את הקבוצתיות והביאה אותה לשיאים חדשים – גולדן סטייט ווריורס. ב-2014 הווריורס עפו בסיבוב הראשון של הפלייאוף נגד הקליפרס. למרות חסרונו של אנדרו בוגוט וחסרון גובה גדול בקרב נגד הקליפרס הם נתנו פייט שנגמר ב-7 משחקים. השחקן היחידי שהם הוסיפו באותו קיץ היה שון ליווינגסטון. קווין לאב היה פנוי באותו קיץ, והווריורס חשקו בשירותיו. מיניסוטה דרשו את קליי תומפסון ודריימונד גרין. תומפסון אז היה שומר טוב וקלע מצויין. גרין היה שחקן צעיר שהצליח להרשים בהזדמנויות המעטות שקיבל (כמו הסדרה נגד הקליפרס). אחרי הרבה לבטים הווריורס ויתרו ולאב הלך לקליבלנד. סגל השחקנים נשאר כמעט זהה לעונה הקודמת, אבל משהו אחר השתנה, וזה המאמן. סטיב קר הגיע להחליף את מארק ג'קסון.

ג'קסון נחשב למאמן מצוין בווריורס. הוא הוציא את הקבוצה מהלוטרי והביא אותה לפלייאוף. הוא לימד אותם לשמור ולשחק במנטליות הנכונה. הוא אפילו עבר איתם סיבוב בפלייאוף (2013) ונתן פייט יפה לספרס. מקצועית לא הייתה סיבה להחליף אותו. אבל הוא לא הסתדר עם לא מעט אנשים בתוך הארגון, וההנהלה הבכירה לא אהבה את צורת הניהול שלו במועדון. זה הספיק בשביל לפטר אותו. במקומו הקבוצה שכרה בחוזה מאוד יקר פרשן טלוויזיה עם 0 ניסיון באימון – סטיב קר.

אלא שקר עשה עבודת הכנה אינטנסיבית לתפקיד והגיע עם מליון ו-2 רעיונות איך לשפר את ההתקפה של הווריורס. ההצלחה של הספרס עזרה לו ליישם את הרעיונות. הוא בנה את ההתקפה על תנועה, חסימות ללא כדור, והנעת כדור מהירה. הוא נתן לקרי וקליי יד חופשית, לבארנס את הביטחון, והפך את המשחק של הווריורס לכיפי לשחקנים ולאוהדים.

מה השתנה בין עונת 2013-14 לעונת 2014-15? איך קרי הפך ל-MVP? איך קליי הפך לאולסטאר? בגלל שהשיטה של קר מיקסמה את הכישרון של השחקנים. כמובן שהתקדמות טבעית, דקות (בעיקר דריימונד), חופש פעולה (קרי ודריימונד) והמון המון מזל עזרו, אבל עדיין צריך לתת קרדיט למאמן. השיפור נמשך לתוך עונת 15-16, ונגמר בסוף בשבירה ברגע האחרון. ואז הגיע דוראנט.

הקבוצה הפכה בין לילה לסופר טים. אף אחד לא יחלוק על ההצלחה של דוראנט בכל קבוצה שישחק בה. אף אחד לא חולק על המעמד שלו ב-NBA. ועדיין צריך להסתכל מה השיטה עשתה למשחק של דוראנט ביחס לשיטה באוקלהומה סיטי. הוא קלע פחות נקודות, זרק פחות והגיע פחות לקו. זה ברור בעיקר מכיוון ששיחק עם שחקנים טובים יותר שבעצמם צריכים זריקות. הוא קלע באחוז הטוב בקריירה שלו (60% לשתיים לעומת 56% קודם) ובפלייאוף הנתון הזה רק השתפר: 55% מהשדה, לעומת הפלייאוף הקודם שבו הוא קלע רק ב-43% וממוצע קריירה של 46%. הכל היה יותר קל. השיטה והקבוצה נתנו לו פחות זריקות, אבל הרבה יותר זריקות קלות. לא עוד זריקות פיידאווי בסוף שעון עם 3 שחקנים שתלויים לו על הגופייה. הרבה יותר זריקות חופשיות, הרבה יותר זרימה במשחק, הרבה פחות בידודים.

הנה הדברים שאמר סטיב קר אחרי האליפות, בפודקאסט של זאק לואו (כל התורה על רגל אחת):

״אנחנו יכולים לעשות פיק אן רול של סטף וקווין כל העונה ולהשיג זריקות טובות, ואני מבין את זה. אבל אם אתה חושב על הקבוצה שלנו, אם היינו בנויים כמו קליבלנד, עם הרבה שחקנים שהם קודם כל קלעים, אז אתה מרווח את המגרש ויש לך קלעי 3 בכל מקום. אבל לנו יש פליימייקרים בכל מקום. אני רוצה שהחבר׳ה האלה יעשו מהלכים, עם הכדור ביד. למדתי את זה עם פיל ג׳קסון והמשולש – כשכולם מעורבים, נוגעים בכדור, חותכים, חוסמים, יש קסם שקורה, יש משהו מיוחד בזה, הבחורים מרגישים מועצמים, ההגנה שלהם משתפרת, כי הם מעורבים. אני חושב, מה שחשוב לי כמאמן, זה לשחק בסגנון שאנחנו משחקים – זה שדריימונד גרין מוסר 8 אסיסטים עושה את ההגנה שלו לטובה יותר. כשהוא עושה מהלך, אז יש לנו את סטף וקליי מרווחים. זה עובד. והיה לנו את האופנסיב רייטינג הכי טוב בהיסטוריית הליגה, אז ברור שזה עובד.״

וזה לא רק הכוכבים. מי שהכי מרוויח מהשיטה הם שחקנים המשנה. קר משתמש בכל הספסל שלו וכל שחקן שנכנס למגרש יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות. שחקנים שכנראה לא היו מקבלים דקות בקבוצות אחרות כמו איאן קלארק, מקאדו, פטריק מקו, מקבלים דקות בווריורס ומחזירים תוצרת. מי שיהנה מהסדר בעונה הקרובה הוא עמרי כספי. כספי ישתלב מצויין בהגנה עם האורך שלו. הוא יצטרך להתרגל להחליף הכל, לשמור על שחקנים גבוהים וחזקים ממנו, וגם על קטנים וזריזים ממנו. בעיקר להקשיב למה שדריימונד אומר. בהתקפה הוא יצטרך לקלוע את השלשות החופשיות שלו, לחתוך לסל, לנוע הרבה ולחסום לכוכבים. בווריורס אין שחקנים שלא משתתפים במשחק ההתקפה ולא יעמידו שחקן כמו רוברסון בעמדה שממנה הוא לא יכול לאיים על הסל (קשת השלוש). לכו ראו איך הם מנצלים את שון ליווינגסטון. החוזקות של ליווינגסטון ידועות, אבל גם העובדה שהוא לא קולע משלוש, ואפילו לא זורק. לא תמצאו אותו בהתקפות מחכה בפינה כי כולם יודעים שהוא לא מסוגל לקלוע. הוא יהיה השחקן שאמור לרדת להגנה ראשון ולעצור מתפרצות, או שיחכה באיזור המיד ריינג'-פוסט משם הוא יכול לאיים על הסל ועל ריבאונד התקפה. זה עובד גם בהגנה. אין כזה דבר לא יכול. איאן קלארק סובל מאותם חסרונות כמו סטף (גודל) אבל זה לא מפריע לווריורס לתת לו דקות משמעותיות שבהן הוא נלחם בהגנה.

לווריורס יש פילוספיית משחק שממקסמת את הערך שהם מקבלים מהשחקנים על הפרקט. ממקסמת את הערך שהם מוציאים מהסגל שלהם. ממקסמת ומותחת את היכולת של הכוכבים להוביל את הקבוצה. הם למדו את זה מהספרס, וגם מהבולס הגדולים ומייקל ג'ורדן. ג'ורדן ידע שהוא יכול לקחת על עצמו משחקים לבד. הוא ידע שהוא השחקן הכי טוב על הפרקט. הוא ידע שאי אפשר לעצור אותו. מצד שני הוא ידע שלבד הוא לא יכול לנצח. ולכן ברבע הראשון של כל משחק הוא לקח זריקה או 2. כל שאר הנגיעות שלו היו לייצר לאחרים. הוא הכניס כדור לפוסט לנגרים כמו וונינגטון וקרטרייט. הוא ידע כמה חשוב שהם יכנסו למשחק, ואז ברבע הרביעי הם ישמרו חזק לצידו, ואם הוא יצטרך אותם בהתקפה הם יהיו מוכנים. בונוס נוסף היה שהוא יכל לנוח על המגרש בחצי הראשון, וגם לקבל מספיק מנוחה על הספסל. הוא היה מגיע לרגעי הסיום רענן ומוכן, ואיתו 4 שחקנים שמוכנים ללכת אחריו באש ובמים.

אבל כל מה שהקבוצות האחרות למדו מהווריורס הנוכחיים זה (ותודה לרון טחן שהצליח לתפוס את האוף סיזן הזה במם אחד גאוני):

הפער העצום שהווריורס פתחו משאר הליגה חולל מהפך בליגה גם מבחינת הקבוצות וגם מבחינת השחקנים. מעכשיו, בינוניות היא מילה גסה. יש לך סופרסטאר אחד? תמכור אותו ותשיג נכסים עתידיים, או שתשיג עוד אחד לידו. יש לך 2 אולסטארים? סיכוי מצוין להשיג שלישי, ואז גם כל הווטרנים החופשיים קופצים לעגלה. חצי ליגה למעלה (המערב), והשאר רצים לעשות פילדלפיה (90% מהמזרח). הליגה הפכה לליגת פאנטזי\מנג'ר\2K פרועה ביותר. מחברים כשרון לכשרון, אחרי זה נחשוב מה לעשות איתו.

בואו נבחן את החיבורים האחרונים.

ראסל ווסטברוק ופול ג'ורג' באוקלהומה סיטי

ראסל ווסטברוק זכה בעונה האחרונה בפרס ה-MVP, הפרס האישי הכי נחשב של העונה הרגילה. אז למה לשנות משהו? תעלו למעלה, תקראו שוב את הציטוט של סטיב קר ותבינו.

ווסטברוק עשה את זה עם יוסג' רייט של 41.8, 3 יותר מהבא האחריו. לא בעונה האחרונה, בכל הזמנים! בפלייאוף היוסג' שלו עלה יותר. אז ממוצע טריפל דאבל זה נחמד, אבל זה בא על חשבון הקבוצה ועל חשבון היעילות (42.5% מהשדה, 7.2 שלשות בפחות מ-35%, 5.4 איבודים על 10.4 אסיסטים). מישהו חייב להוציא לו את הכדור מהיד. עם דוראנט ראינו ווסטברוק רגוע יותר, לפחות בכל מה שקשור ליוסג'. בלי דוראנט זה סיפור אחר לגמרי. ווסטברוק אגב מחזיק גם את המקום השלישי בכל הזמנים, בעונה שבה דוראנט היה פצוע.

אז OKC מצאה לעצמה תחליף דוראנט, וזו התחלה טובה. ווסטברוק לא יכול לטעון שוב שאין לו עם מי לשחק, ואמור לחלוק את ההתקפה עם ג'ורג'. בנוסף, ג'ורג' ורוברסון יהיו צמד שומרים שיעשו את המוות לכל השומרים שמולם. אולי ווסטברוק יזכר לשמור ויעזוב את המרדף אחרי טריפל דאבלים וריבאונדים, וההגנה של הת'אנדר אמורה להראות מצויין. עכשיו בואו נדבר על החלקים הפחות טובים:

1. זה לא עבד עם דוראנט, למה שזה יעבוד עם ג'ורג'? אי אפשר לחלוק על זה שדוראנט שחקן יותר טוב מג'ורג'. אי אפשר אפילו להגיד שג'ורג' הוא ווינר גדול מדוראנט שכן הוא 0 מ850 בזריקות קלאץ' (או קרוב לזה).

2. OKC קבוצה פחות טובה מהגרסה שהגיע לגמר המערב ב2016. ווסטברוק אדאמס ורוברסון נשארו. ג'ורג' מחליף את דוראנט אבל לאיבקה כרגע אין מחליף. פטריק פטרסון לא הצליח מעולם למצות את הפוטנציאל שלו ונשאר שחקן ספסל בטורונטו גם כשלראפטורס לא היה אף 4 נורמלי.

3. זה השכרה לשנה. ג'ורג' רוצה LA. ג'ורג' לא רוצה את פתח תקווה של המיד ווסט. הסיכוי שהוא ישאר שם הוא קלוש עד בלתי קיים. פרסטי צריך לדאוג להחתים את ווסטברוק על הארכה כבר עכשיו, שבטעות ג'ורג' לא ישכנע אותו לבוא איתו לLA.

אל תבינו אותי לא נכון. הטרייד היה מצויין. ויקטור אולדיפו הוא לא שחקן שיכול לסחוב קבוצת פלייאוף על הגב והוא לא ממש עזר לראסל. החוזה שלו אולי יצדיק את עצמו בעתיד, אבל על סמך העונה האחרונה ממש לא שם, והאיבוד של סאבוניס הוא שולי. OKC יכולה להתקדם בדירוג 2-3 מקומות (סביר להניח שזה יקרה עם ההחלשות של הקליפרס והג'אז), אבל סיבוב ראשון-שני זה עדיין הגג שלה. האם בילי דונובן יכול למכור את הציטוט של קר לווסטברוק ולשכנע אותו לותר על הכדור? ספק גדול. ווסטברוק מכיר רק דרך אחת לשחק כדורסל. חוץ מזה, אם נתחבר שוב למשפט הראשון, הרגע נתנו לו פרס על העונה האחרונה, אז למה לשנות משהו?

כריס פול וג'יימס הארדן ביוסטון

גם היוסג' רייט של ג'יימס הארדן בעונה האחרונה היה גבוה. הארדן הגיע שני במירוץ' ה-MVP. גם הוא קיבל פול על הראש (טוב, לא ממש קיבל, הוא זה ששכנע אותו לבוא).

יש המון סימני שאלה:

1. בקיץ שעבר הארדן עבר לעמדת ה-PG וזה הפך אותו לשחקן השני הכי טוב בליגה. אז למה להביא לו PG כמו פול על הראש?

2. דאנטוני רוצה משחק מהיר. פול מעדיף משחק איטי. איך זה יסתדר?

3. אחד הכלים המשמעותיים בארסנל הנשקים של פול הוא הזריקה מהמיד ריינג'. ביוסטון זריקה ממיד ריינג' זה עבירה שדינה טרייד.

נתחיל דווקא מהנקודה השלישית, שהיא בעיני הכי קלה. מורי לא אוהב את זריקת המיד ריינג' כי היא לא יעילה. לרוב השחקנים בליגה. אצל פול היא מאוד יעילה. מורי בעד יעילות, ככה שלא נראה לי שמישהו הולך להגביל את פול בנושא. אנשים מתקבעים על רעיון, אבל כמו כל סטטיסטיקאי, מורי יודע שיש יוצאים מן הכלל לכל כלל. בנוסף, הגנות התחילו להפקיר את המיד ריינג' נגד יוסטון (כמו סן אנטוניו בפלייאוף האחרון), כי הם יודעים שהם לא יענישו אותם. פול יעניש גם יעניש. מורי יכיר בזה שזריקה מהמיד ריינג' של פול זה EV+.

לגבי 2 הנקודות האחרות עוד חזון למועד. הארדן ופול יכולים לתפקד ביחד, כשפול מנהל את ההתקפות המסודרות, והארדן את התקפות המעבר. צריך לזכור ששניהם אוהבים ליצור לאחרים, שניהם אוהבים למסור (תרגום גרוע למושג האמריקאי Willing passers). הכדור אמור לנוע יותר בהתקפה של יוסטון, ולשניהם יהיו המון מרווחים לנהל את המשחק. ליוסטון יהיה מנהל משחק מצוין על הפרקט 48 דקות, וד'אנטוני יוכל למצוא להארדן יותר דקות מנוחה. זה אמור לעזור גם לפול בגילו ואחרי הפציעות שעבר.

ההתקפה תראה נהדר, ותסמכו על דאנטוני שימקסם אותה. אז מה הבעיה? בצד השני של המגרש. פול שחקן הגנה נפלא, והארדן נתן עונה הגנתית מעל הממוצע. הבעיה היא שההגנה של יוסטון עדיין לא ברמה הגבוהה של הליגה, ולא ברור אם זה מפריע לדאנטוני או לא. אליפות לא לוקחים בהתקפה. גולדן סטייט של השנים האחרונות היא קבוצת התקפה עילאית, אבל אל תשגו, היא גם בטופ 3 הגנות של הליגה. יוסטון לא באיזור. רוצים למקסם ערך? תתחילו לשמור.

ג'ימי באטלר במינסוטה

אז יש ביקורת על אוקלהומה סיטי ועל יוסטון, אבל עדיין הטריידים שנעשו היו מצויינים וישפרו את הקבוצה. זה של מיניסוטה פחות ברור. שלא יהיה ספק, הם הצד המנצח בטרייד הזה, השאלה היא לאן הולכים מכאן.

מיניסוטה הרכיבה את אחת החמישיות הצעירות והמלהיבות בליגה בעונה שעברה. קיץ שעבר כולם חשבו שהגיע הקפיצה, והם יעשו פלייאוף. זה לא קרה, ות'יבודו החליט לעשות קצת בלאגן. היה לו שחקן פרנצ'ייז עתידי, סקורר נהדר, צעירים משלימים לא רעים, ו-0 הגנה. אז עכשיו הוא הביא שחקן פרנצ'ייז עכשווי (או קרוב לזה), רכז שצריך את הכדור ביד בשביל להיות יעיל, ושחקן הגנה יעיל, שהוא בסך הכל גרסה מבוגרת של מה שיש לו כבר (גיבסון וז'אנג). השאלה הראשונה היא בתחום ההירככיה. הפוטנציאל של קא"ט בשמיים, אבל יש לו עדיין המון לעשות בשביל להגיע לשם. ג'ימי באטלר בשיאו. מי הולך להוביל את הפרנצ'ייז הזה בעונה הקרובה? לתת לבאטלר לעשות את זה יכול לפגוע בהתקדמות של קא"ט. לתת קא"ט לעשות את זה כנראה יעלה בכמה נצחונות פה ושם. ובל נשכח שצריך לשמור כדור לטיג וכדור לוויגינס.

מעבר לבעיות ההיררכיה יש בעיית ריווח. מי אמור לקלוע מבחוץ? וחוץ מזה, האם ג'ימי באטלר הולך להיות מנהיג חיובי בחדר ההלבשה, או שהוא הולך להמשיך להתלונן על השחקנים לידו אצל העיתונאים וברשתות החברתיות? האם הוא הולך ללמד אותו מדוגמא אישית, או לרדת עליהם? אם באטלר יהיה מנהיג חיובי במיניסוטה זה בפני עצמו אמור לשפר את ההגנה פלאים. אם באטלר יהיה מנהיג שלילי (ראו נאום MY VETS של רונדו) זה הולך להיות רע מאוד.

השורה התחתונה היא שנראה שת'יבודו מאס בבישול והחליט לעבור למצב מיקרוגל. צריך רק לזכור שבמיקרוגל לדברים יש נטיה להתייבש. בואו נקווה שזה לא מה שיקרה לילדים במיניסוטה. קשה במקרה של מיניסוטה לדבר על מיקסום ערך, כי עדיין לא ברור בכלל מה יש, ויש המון סימני שאלה.

ומה קורה עם הסלטיקס?

דני איינג' נכנס למסעדה. המלצר מביא לו תפריט. בתפריט רשום שכל מנה עולה 200 שקל. איינג' מתעצבן וקורא למלצר. חבר שלי סם פרסטי היה פה אתמול ואמר לי שמנה עולה 20 שקל בלבד. המלצר מצחקק. לסם מכרנו ב-20, אבל אתה יכול לשלם גם 200. איינג' מתעצבן ויוצא רעב. זה פחות או יותר המצב בסלטיקס. מכיוון שיש להם כל כך הרבה נכסים, קבוצות נכנסות איתם למו"מ מנקודה אחרת לגמרי מזו שהיו נכנסות עם אוקלהומה סיטי או מינסוטה. שם הדרישות הרבה יותר נמוכות. מהסלטיקס מתחילים עם ג'יילן בראון, טייטום ועוד 3 בחירות דראפט עתידיות. מאוקלהומה סיטי ויקטור אולדיפו מספיק. הרי ברור שהסלטיקס יכלו לתת לאינדיאנה הרבה יותר ממה שהיא קיבלה מאוקלהומה סיטי, אבל מלכתחילה הפייסרס דרשו הרבה יותר מהסלטיקס.

ועדיין אין מה לבכות על הסלטיקס. הם יצאו מהשוק עם גורדון הייוורד, ועכשיו יש להם שני כשרונות צעירים מצויינים בדמות בראון וטייטום. איינג' ממשיך להחזיק המון נכסים עתידיים טובים והוא מחכה לרגע שבוא יוכל להכריז אול אין. יכול להיות שהרגע הזה קרוב, ויכול להיות שנצטרך קצת סבלנות. בכל מקרה התחושה היא שהוא חושב שיש מעבר לסיבוב משהו טוב יותר מפול ג'ורג', דמארכוס קאזינס וג'ימי באטלר. ניו אורלינס נמצאים במצב של מייק איט או ברייק איט. אמנם לדייויס יש חוזה ל-3 עונות, אבל לקאזינס יש חוזה לעונה אחת, ואם הוא עוזב בקיץ הבא מתחילים מהתחלה, ושנתיים זה לא מספיק. פתיחה רעה של העונה, ואולי הם יהיו מוכנים להתחיל מהתחלה עם החבילה של איינג' במקום דייויס. בנוסף הנהלת הניקס כל כך גרועה שהיא עוד עלולה לותר על פורזינגיס בטעות.

בכל מה שקשור למיקסום ערך על הפרקט, אי אפשר לבוא בטענות לסלטיקס ולבראד סטיבנס. האיש בכל שנה מתעלה על הציפיות מהקבוצה, ועושה יותר עם פחות. זה נכון שאיינג' לא הצליח למקסם את הסגל שלו עם כל הקלפים שיש לו ביד, אבל אני מאמין שגם זה יגיע בקרוב. הסגל של הסלטיקס הוא סגל של סף צמרת. הייוורד נותן להם עושה משחק שני על הפרקט. עדיין יש להם בעיות ריבאונד, אבל לסטיבנס יש קיץ ארוך להתעמק בזה ולמצוא פתרונות.

ואלה שכבר היו שם

בקליבלנד העניינים ימשיכו כרגיל. שני מנהלי התקפה (לברון וקיירי) שאחראים על כל הנקודות של הקבוצה (יוסטון ואוקלהומה סיטי יותר קרובים למודל של קליבלנד מאשר לזה של הווריורס). גולדן סטייט תמשיך בשלה עם המון תנועה, המון חסימות, ועם ההחתמה של כספי, אמורה לחזור להתחבב על הקהל הישראלי. סן אנטוניו שהוזכרה בתחילת הכתבה תמשיך להיות בצמרת עם הכי הרבה פחות סופרסטארים במערב מפוצץ בכשרון. תסמכו על פופוביץ' שהוא ימצא את הסימונס הבא. לווריורס ולספרס יש צוות שחקנים חסרי אגו, שעובדים בשביל לנצח. זה דבר נדיר ב-NBA, וצריך לזכור את זה. דוראנט ויתר על 6 מליון דולר בשכר בעונה הקרובה, בשביל לשמור על הלהקה ביחד. זה לא מובן מאליו. וזו גם המסורת שהווריורס הנוכחיים ישאירו אחריהם. לשחק ביחד, כקבוצה, כשכולם שווים. זה הרבה יותר קל עם סופרסטארים, אבל זה קרה גם לפני שהם נהיו כאלה.

זאב העלה 2 כתבות (כימיה למתחילים וכימיה קבוצתית: התמחות) נפלאות על כימיה קבוצתית. שמישהו יתרגם לאנגלית וישלח לחברה באוקלהומה סיטי ויוסטון, או שסתם ישלח אותם לראות משחקים של הספרס והווריורס.