על הנייר, זו אמורה להיות סדרה הרבה יותר צמודה ממה שהמספרים מספרים. הזאבים זו בדיוק הקבוצה שהספרס לא רצו לקבל בסיבוב השני, הם קשוחים, נושכים, מנוסים עם שתי הופעות רצופות בגמר המערב ורודי גובר שנזכר שפעם היה שחקן ההגנה של הליגה וד"ש מיוקיץ' והסוסים. על הנייר זו לא יריבה שמגיעה לשמש תפאורה בעלייתו של
מינסוטה מגיעה עם ניסיון, קשיחות, שתי הופעות רצופות בגמר המערב, ורודי גובר אחד שעדיין כנראה מופיע ליוקיץ' בסיוטים. זו לא יריבה שמגיעה כדי לשמש תפאורה לעוד פרק בעלייתו של וומבי השילוב האולטימטיבי שאסף את כל הכשרון של הספייס ג'אם לגוף אחד.
אבל אז מגיעה המציאות.
במציאות אנתוני אדוארדס ודיוונצ'זו פצועים וכנראה שלא ישחקו כלל בסדרה. בהיעדרם, קשה לראות את הזאבים "נושכים", וקיבלנו פייבוריטית ברורה מאוד.
לכן השאלה לדעתי היא האם יש למינסוטה מספיק כלים כדי להקשות על הספרס.
המפגשים מהעונה הסדירה – ומה אפשר ללמוד מהם לקראת הסדרה?
באופן מפתיע, מינסוטה ניצחה את הסדרה העונתית 1:2.
במשחק הראשון בסוף נובמבר, וומבי וגם קאסל היו חסרים, והוולבס ניצחו 125:112.
במשחק השני וומבי שיחק, היה ענק (29 נקודות ב 26 דקות) ועדיין איכשהו הוולבס ניצחו 104:103.
רק במשחק השלישי באמצע ינואר, הספרס סוף סוף הצליחו לנצח 126:123, כאשר שתי הקבוצות היו בהרכבים מלאים.
כלומר, על הנייר (ביטוי שיחזור בטור הזה), מינסוטה זה הקריפטונייט של הספרס, אבל כאמור עד כה הזאבים לא שיחקו בהרכב חסר מול הספרס.
המסקנה החשובה ביותר שאפשר לקחת מהמפגשים האלו, הוא שמינסוטה לא מפחדת מהגודל של הספרס.
גובר, רנדל, נאז ריד ומקדניאלס נותנים לה מספיק גוף, אורך ופיזיות כדי לא להיראות כמו קבוצה שנכנסת לצבע ומגלה שם מפלצת בפעם הראשונה. הוולבס יודעים לשחק מול גבוהים גדולים. הם הרגע עברו סדרה מול ניקולה יוקיץ׳ ודנבר, והחזיקו את ההתקפה הטובה בליגה על 108.2 נקודות ל-100 פוזשנים, 13 נקודות פחות מהממוצע העונתי שלה. זה נתון פסיכי, גם אם יוקיץ׳ ו-וומבי הם בעיות שונות לגמרי.
אבל יש כאן גם צד שני. בעונה הסדירה, מינסוטה ספגה מול הספרס 116 נקודות ל-100 פוזשנים, כאשר וומבי היה על המגרש הספרס קלעו 133.9 ל-100 פוזשנים (על מדגם של 58 דקות) לעומת 102.2 בלבד בלעדיו (על מדגם של 86 דקות). זה אולי הנתון הכי חשוב לקראת הסדרה. לא רק איך עוצרים את וומבי, אלא איך מנצלים כל שנייה שבה הוא לא על המגרש.
המפגשים מהעונה הרגילה גם הראו את החשיבות של אדוארדס. הוא היה מצוין מול הספרס, עם ממוצע של 36.7 נקודות ו-51.9% לשלוש בשלושת המשחקים. זה לא עוד שחקן שחסר. זה המנוע, האיש שלוקח זריקות קשות, זה שמסוגל להפוך התקפה תקועה לסל, וזה שמכריח את ההגנה להתכווץ אליו גם כשהכל נראה מסודר. אם הוא לא משחק, או אם הוא משחק רחוק מ-100%, מינסוטה מאבדת את היתרון הכי ברור שהיה לה במפגשים הקודמים.
המפגש בין הקבוצות והכוכבים
הסדרה הזו הייתה אמורה להיות קודם כל וומבניאמה נגד אדוארדס. שניים מהשחקנים הכי מחשמלים בליגה, שני פרצופים עתידיים של ה-NBA, שני שחקנים שבכל ערב נתון יכולים לגרום לך להרגיש שראית משהו שלא ראית קודם. אבל הפציעה של אדוארדס משנה את כל המסגרת של הסדרה.
אם אדוארדס לא משחק, מינסוטה צריכה למצוא התקפה דרך ג׳וליוס רנדל, נאז ריד, וג׳יידן מקדניאלס. זה הרבה כישרון משלים, אבל לא בהכרח מספיק יצירה ברמה של סיבוב שני במערב. למרות זאת, נזכיר שרנדל היה הגו טו גאי בניקס, והוא עבר תהליך נהדר במינסוטה, ולצידו מקדניאלס נראה כרגע בכושר הכי טוב של הקריירה שלו.
רנדל יכול לייצר, ולהעניש מיסמאצ׳ים, יכול להוציא עבירות ולשחק פיזי, אבל מול וומבי זה כבר משחק אחר. כל חדירה מקבלת צל. כל זריקה בצבע נראית פתאום קצת פחות פשוטה.
בצד השני, וומבניאמה מקבל אולי את המץ'-אפ הכי טוב שיש לליגה לשים עליו – רודי גובר. גם ברמת הניסיון, ההבנה והמידות, הבעיה שוומבי מרבה לזרוק מבחוץ, לכדרר ולנוע לא מעט, וגם חשוב לומר אחרי כל הביקורות על יוקיץ' הוא עדיין סיים עם 25.8 נקודות, 13.2 ריבאונדים ו-9.5 אסיסטים. אלו מספרים שבספרס היו חותמים עליהם, בגלל שהספרס הם הרבה יותר מוומבי.
הספרס בעיני אולי הקבוצה הכי מוכשרת כרגע בליגה עם קאסל, פוקס, דילון הארפר, ג'וליאן שמפני, בארנס, קלדון גו'נסון ומי זוכר שיש גם אחד דוין ואסל.
עד כמה הספרס עמוקים?
בארנס נדחק לקצה הרוטציה, ואת הספסל בכלל מובילים קלדון, הארפר וקורנט. בכלל כמות הכלים ההתקפיים מלבד וומבי גדולה מאוד, כאשר ואסל וקלדון זוכרים היטב איך זה לקלוע 20 נקודות למשחק רק לפני שנתיים, ופוקס היה הכינור הראשון של סקרמנטו, וקלע 25 נקודות למשחק תוך כדי שהוא מוביל אותם לפלייאוף.
לזה צריך להוסיף שוומבי יכול לנוח כי מאחורי עולה לוק קורנט שבבוסטון מאוד מצטערים שהוא לא היה שם העונה לשים גוף על אמביד ותוסיפו את שמפיין, הספרס ממש לא הקבוצה הצעירה הטיפוסית, זו שחוסר הניסיון אמור לעצור אותה מוקדם בפלייאוף.
העומק הזה, מאפשר לספרס גם ללחוץ הרבה יותר על הכדור, עם כל הסימפטיה שיש לי למייק קונלי, אני מתקשה לראות אותו מחזיק סדרה של יותר מ-5 משחקים בתור הרכז הפותח הבודד (בהיעדרם של דיוונצ'נזו ואדוארדס).
בעיות נוספות שיש למינסוטה קשורות לריווח, בהיעדרם של אדוארדס ודונטה, המשימה אמורה ליפול בעיקר על מקדניאלס וריד. שניהם קלעו יפה מאוד בעונה הסדירה, אבל בסדרה מול דנבר התקשו עם 11% ו-31.8% בהתאמה. מי שכן קלע מבחוץ היה דוסמו שסיים עם 54% מהשלוש וסדרה מפתיעה מאוד של 21.8 נקודות למשחק.
בנוסף, למרות האחוזים החלשים, מקדניאלס הצליח לייצר 17.8 נקודות כולל משחק שיא של 32 במשחק מספר 6, במילים אחרות הדרך של מינסוטה להפתיע את הספרס תהיה באגרסיביות והליכה חזקה לטבעת. תוך כדי ניצול הכושר הנהדר של איו דוסומו.
ואם כבר האגרסיביות, גם בצד ההגנתי, הפיזיות של מינסוטה, בייחוד האורך של מקדניאלס שאמלל את מארי עשוי מאוד לעזור להוציא את הספרס מהקצב. מקדניאלס יכול ללחוץ את פוקס שהיה באחוזי נצילות גבוהים מאוד כל העונה, גובר במץ'-אפ לא רע בכלל מול וומבי. תוסיפו פיזיות של שאר השחקנים, ויתכן מאוד שמינסוטה תצליח להוציא את הספרס מתוכנית המשחק שלהם.
קרב המאמנים – סגנונות, התאמות ורוטציות
כריס פינץ׳ מגיע עם יתרון ברור בניסיון. מינסוטה הייתה שם. היא שיחקה סדרות גדולות, עברה את דנבר, הגיעה פעמיים ברצף לגמר המערב, והיא כבר לא מתרגשת ממשחקים שבהם כל פוזשן מרגיש כמו מלחמה. פינץ׳ גם הוכיח בסיבוב הראשון שהוא יודע למצוא התאמות גם כשהסגל לא מושלם, וזה בדיוק מה שהוא יצטרך לעשות כאן.
הדילמה המרכזית שלו תהיה כמה לשחק גדול. על פניו, מול וומבי, התשובה הטבעית היא גובר כמה שיותר דקות, נאז ריד לידו בחלק מהזמן, והרבה גוף בצבע. אבל אם מינסוטה תהיה כבדה מדי, הספרס ירוצו. וומבי ופוקס במשחק מעבר זה לא משהו שאתה רוצה לראות יותר מדי פעמים בערב. מצד שני, אם פינץ׳ ילך להרכבים נמוכים יותר כדי לרווח, וומבי יכול להפוך את הצבע לאזור אסור.
הוא גם יצטרך להחליט איך נראית ההתקפה בלי אדוארדס. האם רנדל מקבל את הכדור שוב ושוב באיזור המרפק? האם קונלי מנהל יותר פיק אנד רול עם גובר? האם נאז ריד הופך לשחקן התקפה מרכזי יותר? האם מקדניאלס מקבל יותר חופש? כל פתרון כזה נשמע נחמד עד שמגלים שבצד השני מחכה וומבי, ושכל זריקה בינונית מול הספרס יכולה להפוך למתפרצת בצד השני.
מיץ׳ ג׳ונסון מגיע לסדרה עם אתגר שונה. הוא לא צריך להמציא את הספרס מחדש. הוא צריך לשמור על היתרון הברור שלהם בלי להסתבך. השאלה הכי חשובה היא ניהול הדקות של וומבי.
כל דקה בלי וומבי יכולה להיות ריצה של הוולבס, במיוחד אם אדוארדס איכשהו חוזר במהלך הסדרה.
לכן הרוטציה של הספרס תהיה קריטית. קורנט יכול לתת דקות טובות כגבוה מחליף, אבל הוא לא וומבי. הספרס יצטרכו לוודא שהדקות בלי וומבי כוללות מספיק יצירה של פוקס או קאסל, ושלא הופכות לדקות שבהן מינסוטה פשוט רצה, חודרת, הולכת לקו ומחזירה את עצמה לסדרה.
בהגנה, ג׳ונסון יצטרך להחליט כמה הוא סומך על הגנת הטבעת הטבעית של וומבי וכמה הוא שולח עזרה. אם אדוארדס לא משחק, אפשר להיות יותר אגרסיביים מול רנדל ולהכריח את האחרים לנצח. אם אדוארדס חוזר, הכל משתנה. אז כבר צריך שומר נקודתי, כנראה קאסל, עזרה מדויקת, והרבה מאוד תקשורת כדי לא לתת לו להיכנס לקצב.
בנוסף, יש את עניין השאננות, מיץ' חייב לוודא שהקבוצה שלו מגיעה דרוכה ומפוקסת. הם אחרי ניצחון ראשון בפלייאוף, תחושה שהם בלתי ניתנים לעצירה, ופוגשים קבוצה פצועה. כל אלו ביחד, עשויים לגרום לספרס לחוסר ריכוז של רבע אחד וכמו שאנחנו יודעים בנבא גם השחקן העשירי, במקרה של מינסוטה טרנס שאנון יכול פתאום לקלוע 24 נקודות במשחק ולהדיח את דנבר. בתחושה שלי נושא השאננות יהיה המשימה הכי גדולה של מיץ' ג'ונסון.
תחזית
בהינתן שאדוארדס לא צפוי לשחק, אני מאמין שהפיזיות של מינסוטה תהיה שווה להם משחק אחד אבל לא מעבר לזה.
במידה והוא יחזור, אולי איכשהו הם יצליחו לגנוב משחק נוסף, אבל גם בהרכב מלא כנראה הייתי מהמר על הספרס שינצחו 4:2, אז במצב הנוכחי אני מרגיש שמגיע למינסוטה שאאמין בהם שהם יכולים לקחת משחק אחד, אבל לא מעבר.
התחזית שלי: 4:1 לסאן אנטוניו.
