Sample Page

עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: מינסוטה טימברוולבס

נשארו: אנתוני אדוארדס, מייק קונלי, דונטה דיווינצ'נזו, ג'יידן מקדניאלס, טרנס שאנון, נאז ריד (חתם מחדש), ג'וליוס רנדל (חתם מחדש), רוב דילינגהם, רודי גובר, ג'ו אינגלס (חתם מחדש), בונז היילנד (חתם מחדש), ג'יילן קלארק, טריסטן ניוטון (חוזה דו כיווני)

עזבו: לוקה גארזה, ג'סי אדוארדס, ניקייל אלכסנדר-ווקר (סיין אנד טרייד)

הצטרפו: ג'וני ג'וזאנג, אנריקה פרימן (חוזה דו כיווני), ז'ואן ברינגה (דראפט), רוקו זיקרסקי (דראפט, חוזה דו כיווני)

חמישיה: אנתוני אדוארדס, ג'יידן מקדניאלס, מייק קונלי, רודי גובר, ג'וליוס רנדל

 ספסל: דונטה דיווינצ'נזו, טרנס שאנון, רוב דילינגהם, נאז ריד, ג'ו אינגלס, בונז היילנד, ג'יילן קלארק, ג'וני ג'וזאנג, ז'ואן ברינגה

המהלכים הגדולים של עונת 2024-25

אז מה היה לנו שם?

20 שנה חיכו אוהדי מינסוטה טימברוולבס להגיע שוב לגמר המערב. בפעם הראשונה, בעונת 2003/04, היה זה קווין גארנט שסחב את הקבוצה על הגב. בפעם השניה, בעונת 2023/24, עשו את זה הצמד אנתוני אדוארדס וקארל אנתוני טאונס, תוך שהם מדיחים את פיניקס סאנס של דוראנט, בוקר וביל בסיבוב הראשון ואת דנבר ויוקיץ בסיבוב השני. ההפסד בגמר המערב לדאלאס מאבריקס השאיר טעם מר, אבל גם גאווה ורצון לחזור למעמד שוב. ואז בדיוק שנראה היה שהוולבס מצאו את הנוסחה המנצחת, הגיע הטוויסט בעלילה – טאונס הועבר בטרייד לניקס, חודש בלבד לפני תחילת עונת 2024/25. מהלך שתפס את כולם בהפתעה.

19 משחקים לתוך עונת 2024/25 הוולבס מצאו את עצמם במאזן של 10 הפסדים על 9 ניצחונות בלבד. לשחקנים החדשים, ג'וליוס רנדל ודונטה דיווינצ'נזו, שהגיעו בטרייד, לקח זמן להתאקלם בקבוצה. האוהדים חששו מהבאות, אבל הוולבס התחברו, נכנסו לקצב וסיימו את העונה בסערה, במאזן של 49-33 ובמקום ה-6 במערב.

בסיבוב הראשון הדיחו הוולבס את הלייקרס של לברון ג'יימס ולוקה דונציץ' בחמישה משחקים, כאשר בסיום הסדרה אנתוני אדוארדס חגג:
"Ant Man, Batman, Superman… Lakers in 5", תוך שהוא מחקה את הסגנון של שנון שארפ מ-ESPN, שלפני הסדרה הכריז בקולי קולות שהלייקרס יקחו את הסדרה בחמישה משחקים.  

https://www.tiktok.com/@espn/video/7492949237353778463

בסיבוב השני הדיחו הוולבס את גולדן סטייט נטולי סטף קרי, שנפצע במשחק הראשון של הסדרה. בלי קרי המשוכה לא היתה כזאת גבוהה וגם את הסדרה הזאת הוולבס ניצחו בחמישה משחקים.

אחרי שתי סדרות יחסית קלילות מול הלייקרס והווריורס, הוולבס הגיעו לגמר המערב ופגשו את מי שאח"כ גם הוכתרה כאלופה – הת'אנדר. ההגנה הרצחנית של הת'אנדר עשתה שמות בהתקפה של הוולבס וגרמה להם לאבד הרבה כדורים. אדוארדס נוטרל בחלקים נרחבים בסדרה, רנדל הרבה לכדרר ולאבד והספסל לא הצליח לספק את הסחורה בצורה יציבה. הת'אנדר הדיחו את הוולבס בחמישה משחקים, ובזמן שהם חיכו לדעת מי תהיה היריבה שלהם בגמר, הוולבס חזרו הביתה ללקק את הפצעים ולעשות חושבים לעונה הבאה.

קיץ חם:

@sagirefael.nba.il

60 שניות על הקיץ של מינסוטה טימברוולבס #NBA #כדורסל #דניאבדיה #לוקה #orangeballil #ימיהרעם #לברון #סטףקרי #antedwards

♬ NBA on ESPN Theme Song – Instrumental King

ביוני 2025, כחודש לאחר שהוולבס הודחו מהפלייאוף ע"י הת'אנדר, נסגר פרק נוסף בספר ההיסטוריה של הטימברוולבס כשמארק לואר ואלכס רודריגז הוכרזו רשמית כבעלים של המועדון, ארבע שנים אחרי שהתחילו את תהליך הרכישה. בהרבה מקרים כשמועדון ספורט נמכר, הבעלים החדשים מתחילים לבצע שינויים בצוות המקצועי, בצוות האימון ולפעמים גם מתערבים בסגל השחקנים. לואר ורודריגז לא היו שונים. באוגוסט 2025 הם פיטרו כ-40 עובדים מהמחלקה העסקית, עבור, מה שהם הגדירו, כהתייעלות אופרטיבית. מי שלא היה צריך לדאוג למקום העבודה שלו היה טים קונלי, נשיא המועדון לענייני כדורסל של הטימברוולבס, שהגיע למינסוטה לפני שלוש שנים על תקן האיש של לואר ואיי-רוד. הוא האיש שהביא את רודי גובר בעסקת ענק, הוא האיש שהעביר את קאט לניקס והוא זה שעכשיו היה צריך לדאוג להמשכיות של קבוצה שהגיעה פעמיים ברצף לגמר המערב. את כל זה הוא צריך לעשות מבלי להגיע לאפרון השני ולגזרות שהאפרון השני מביא איתו.

וכך כשאיום האפרון השני באוויר, קונלי היה צריך לעשות חושבים. רוב הסגל היה סגור לעונה הבאה, אבל עדיין היו לו שני שחקנים בסגל בעלי אופציית שחקן לעונה הקרובה, נאז ריד וג'וליוס רנדל ושחקן אחד שהיה שחקן חופשי – ניקייל אלכסנדר-ווקר. החתמה של שלושת השחקנים מחדש היתה תוקעת את הוולבס כלכלית והופכת את איום האפרון השני לאמיתי. מישהו חייב ללכת.

ההחתמה של נאז ריד, על חוזה של 125 מיליון דולר לחמש שנים (שנה חמישית אופציית שחקן) לא הפתיעה אף אחד. ריד, בן 26, בכלל לא נבחר בדראפט, את הקריירה המקצוענית שלו הוא התחיל מלמטה כשחתם על חוזה דו כיווני עם הוולבס ומאז התקדם להיות אחד השחקנים החשובים ברוטציה. ההחלטה להשאיר אותו במועדון היתה הגיונית ביותר. מכמה סיבות. גם כדי לשמור על יציבות והמשכיות בקבוצה, גם כי האוהדים פשוט מתים עליו, גם כי רק בעונה שעברה הוא נבחר לשחקן השישי של השנה, וגם בעיקר, כי הוא שחקן שמתאים בול ל־NBA של היום. גבוה, חזק ואתלטי, שקולע ומרווח את המגרש (38% לשלוש בעונה האחרונה), תכונות שמאפשרות לו לשחק בעמדת הסנטר או הפורוורד לצד רודי גובר או כמחליף שלו בעמדה. מה שמאפשר לכריס פינץ' ולצוות האימון את הגמישות לשחק בהרכבים שונים בהתאם ליריבה. 

במקרה של רנדל, לקונלי ולמינסוטה לא היו יותר מידי ברירות. רנדל היה חתיכה משמעותית בטרייד ששלח את טאונס לניקס, אם מינסוטה לא היתה מחתימה אותו על חוזה חדש כעת, רנדל היה מממש את אופציית השחקן שהיתה לו בחוזה וככל הנראה היה עובר דירה בקיץ הבא. גם טרייד עליו כרגע לא בא בחשבון, קבוצות לא בדיוק עומדות בתור לעשות טרייד על שחקן שמסיים חוזה. כך שסיכוי סביר שמינסוטה היתה מאבדת את רנדל בהמשך בלי לקבל תמורה או נאלצת להסתפק בפירורים. רנדל, למרות חסרונותיו האישיים (יכול להיות פרימדונה לפעמים) והמקצועיים (כדררת בלתי פוסקת שמובילה להרבה איבודים), היה טוב ברוב משחקי הפלייאוף העונה (ועל הדרך הציל את כבודו האבוד אחרי שני פלייאופים גרועים כשחקן הניקס), והיה אחד הגורמים שבזכותם מינסוטה הגיעה העונה לגמר המערב. כך שהחתמתו על חוזה של 100 מיליון דולר לשלוש שנים (שנה שלישית אופציית שחקן), משאירה אותו במינסוטה ופותחת אופציה להעבירו בטרייד בדצמבר אם הוא יבאס.

כמו בשיר "סבתא בישלה דייסה", (טים קונלי בתפקיד הסבתא), אחרי החוזים שקיבלו ג'וליוס רנדל ונאז ריד לניקייל אלכסנדר-ווקר לא נשאר. אז הוא הלך, אבל לא לפני שחתם על חוזה חדש של 62 מיליון דולר לארבע שנים מול הטימברוולבס כדי לעבור ב sign-and-trade לאטלנטה הוקס. המהלך סייע לוולבס להתחמק מהאפרון השני וגם לקבל מההוקס בחירת סיבוב שני ב-2027 וקצת דמי כיס.

עוד קודם לכן היה גם דראפט, שם טים קונלי בחר בשני ביגמנים. בבחירה 17 הוא בחר בסנטר צרפתי, ז'ואן ברינגה. את הבחירה ה-31 שלו הוא העביר לפיניקס בטרייד וקיבל בטרייד אחר משיקגו סנטר אוסטרלי שנבחר במקום 45, רוקו זיקרסקי, שחתם עם מינסוטה על חוזה דו כיווני. ברינגה, 2.11 מטר, רק בן 18, הרשים בליגת הקיץ שכשסיים את המשחק נגד הפליקנס עם 7 חסימות, אבל עם כל הכבוד לליגת הקיץ, כדי לקבל דקות משחק גם על המגרש של הגדולים, הוא יצטרך להראות שהוא יכול לשחק מול סנטרים גבוהים, חזקים ומנוסים ממנו. הוא יוכל, במשחקים מסוימים, לתת דקות מנוחה לגובר, אבל בקבוצה שרוצה לנצח כאן ועכשיו יהיו לו פחות הזדמנויות לטעות וללמוד.

ועכשיו מה? מה עכשיו? 

מינסוטה טימברוולבס יכולה וצריכה להגיע רחוק העונה. כמה רחוק? הכי רחוק שאנתוני אדוארדס יקח אותה. אנתוני אדוארדס הוא הרבה דברים. סופרסטאר מוכח וכריזמטי, הפנים של המועדון וגם שחקן קולנוע לא רע בכלל. בקריירה הקצרה שלו, אנט הספיק להיות שלוש פעמים אולסטאר, פעמיים בחמישיית העונה השניה של הליגה ולסחוב את מינסוטה שנתיים ברצף לגמר המערב, אבל לצד הרזומה המקצועי המרשים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבגיל 24 הוא גם אבא לארבעה ילדים מארבע נשים שונות. מה שלא בדיוק מעיד על אחריות ובשלות. 

גם על הפרקט אנט לפעמים מתנהג בצורה ילדותית וחסרת אחריות. אחרי המשחק הראשון בסדרה נגד הלייקרס, אדוארדס צולם כשהוא צועק לאוהד לייקרס “My d**k bigger than yours”. הסרטון כמובן נהיה ויראלי ואדוארדס נקנס ע"י הליגה ב-50000 דולר. זה לא היה הקנס הראשון וגם לא האחרון שאנט קיבל. במהלך עונת 2024-25 (כולל פלייאוף) הוא שילם יותר מ-420K$ בקנסות. כסף קטן בשביל אדוארדס שהרוויח יותר מ-40 מיליון דולר בעונה האחרונה, אבל גם דוגמא שמדגישה את חוסר הבגרות שלו.

סגנון המשחק והאתלטיות כבר זיכו אותו בהשוואות למייקל ג'ורדן, כמו גם לשמועות שהוא בעצם הבן הסודי של ג'ורדן. יחד עם הכריזמה והחיוך התמידי, השם שלו עלה כמועמד חזק להיות הפנים של הליגה לשנים הבאות. כבוד? לא אם תשאלו את אדוארדס. הוא רק רוצה לשחק כדורסל ולנצח.

“Well, I’m capable of being that guy. But I don’t want to be that guy, put it like that. I want to be the guy to just show up and hoop and just kill dudes and go home.” 

בראיונות הוא נותן כבוד לשחקנים הול-אוף-פיימרים בהווה ובעתיד, אבל באותה נשימה מכניס את עצמו לאותה רשימה בה הם נמצאים, בדר"כ גם לראש הרשימה. כך למשל, כשהושווה למייקל ג'ורדן, אדוארדס אמר בראיון ב-2024 למליקה אנדרוס מ-ESPN: 

"How would I look denying it?". "But I don't want to be compared to somebody of such caliber. I haven't done anything on (Jordan's) level yet. But I love that they got faith in me, for sure," he said. "I mean, they not wrong."

או בראיון לפני היציאה של הנבחרת האמריקאית לאולימפיאדת פריז ב-2024 הוא אמר: 

"I'm still the No. 1 option. Y'all might look at it differently, but I don't. They've got to fit in around me. That's how I feel.”

אדוארדס אמר את המשפט ברצינות גמורה, למרות שאיתו בנבחרת שיחקו לברון ג'יימס, סטף קרי וקווין דוראנט יחד עם עוד לא מעט סופרסטארים. הוא באמת האמין במה שאמר. באותו ביטחון אנט גם קרא לעצמו "The Truth" בשיחה עם ברק אובמה שהגיע לפגוש את הנבחרת לפני האולימפיאדה. תקראו לזה ביטחון עצמי גבוה, תקראו לזה שחצנות או עוד דוגמא לחוסר הבגרות של אדוארדס. מה שזה לא יהיה, לזכותו של אנט יאמר שעד כה, על הפרקט הוא לרוב סיפק קבלות.

אדוארדס לא באמת היה האופציה הראשונה וגם לא השניה בנבחרת האמריקאית באולימפיאדת פריז, אבל היה לו אימפקט והוא היה שותף מלא לזכייה בזהב (משהו שלא האליברטון ולא טייטום יכולים להגיד). בהנחה שהוא ימשיך להתקדם ולשפר אלמנטים במשחק שלו, כמו שהוא עשה עד עכשיו, ובתקווה שגם יבין שהוא צריך להתבגר ולהראות אחריות, הוא יהיה הפנים של הנבחרת האמריקאית והאופציה הראשונה באליפות העולם שתיערך ב-2027 בקטאר ובאוליפיאדה ב-2028 שתיערך בלוס אנג'לס.

במינסוטה, לעומת זאת, הוא האופציה הראשונה כבר ממזמן. אנט מגיע לכל עונה מוכן אחרי שעבד בקיץ ושיפר עוד אלמנט או שניים במשחק שלו. בקיץ שעבר הוא עבד על הקליעה לשלוש וסיים את עונת 2024-25 עם 320 שלשות, מקום ראשון בליגה העונה והשחקן הרביעי בהיסטוריה של הליגה לעבור את 300 השלשות בעונה אחת (אחרי סטף קרי, קליי תומפסון וג'יימס הארדן). הקיץ, הוא עבד על משחק הפוסט-אפ והמיד-ריינג' שלו, קובי בראיינט ומייקל ג'ורדן סטייל, כך מדווח שאמס צ'רנייה. הוספת עוד כלים לארסנל ההתקפי שלו, יהפכו את אדוארדס לסקורר שליריבות יהיה קשה לעצור, יחד עם שיפור נוסף בקבלת ההחלטות והובלת מינסוטה לצמרת המערב, ואנט, שהשם שלו כבר עלה פה ושם בדיוני ה-MVP בשנתיים האחרונות, יכול להתקרב מאוד ואולי אפילו לזכות בתואר הנכסף כבר בגיל 24. 

למינסוטה יש סופרסטאר, אמנם ילדותי לפעמים, אבל עם כישרון שלא מוטל בספק, שחקנים משלימים מצוינים כמעט בכל עמדה וספסל איכותי. טים קונלי עשה עבודה טובה בשמירה על המשכיות הקבוצה והוולבס נכנסים לעונה הקרובה עם כימיה קבוצתית שהתגבשה כבר במהלך העונה שעברה, בלי דרמות מיותרות (בינתיים) וכאחת הקבוצות החזקות בליגה. קונטנדרית? בהחלט.
ועדיין, יש להם עקב אכילס ברור – עמדת הפוינט גארד. העמדה מאויישת כרגע ע"י מייק קונלי, שחוגג ברגעים אלו ממש יום הולדת 38 (11/10, יום פרסום הטור) וע"י רוב דילינגהם, בן ה-20. הראשון, מבוגר מידי וכבר לא מצליח לעמוד בקצב ובמהירות של הליגה והשני חסר ניסיון ואחרי עונת רוקי בה לא קיבל יותר מידי דקות משחק. מייק קונלי בשיאו יכל להיות שחקן משלים נהדר לצד אדוארדס, אבל לא בגיל 38. מדילינגהם מצופה להשתפר בעונתו השניה, אבל בשביל זה הוא יצטרך לקבל יותר דקות משחק ולהוכיח שהוא יכול להיכנס לנעלי הפוינט גארד האיכותי שמינסוטה כל כך צריכה. הבעיה, שבכלל לא בטוח שהוא מוכן למשימה.

לטים קונלי יש שלוש אופציות. הראשונה לבנות מכונת זמן, לחזור 10 שנים אחורה ולהביא איתו בחזרה את מייק קונלי הצעיר, אופציה שניה לקוות שדילינגהם יצליח כבר העונה לעמוד במשימה או אופציה שלישית למצוא פוינט גארד איכותי בטרייד דדליין. איוש העמדה בפוינט גארד איכותי ישדרג משמעותית את הוולבס, יעשה סדר ויוריד עומס מאדוארדס. אבל עד שלפחות אחת מהאופציות תתממש (וברור שכולן הגיוניות באותה מידה), מייק קונלי, ככל הנראה, ישאר הפוינט גארד הפותח של הטימברוולבס ודילינגהם יעלה מהספסל כמחליף שלו. מה שאומר שחלק ממשימות ניהול המשחק ימשיכו ליפול על אדוארדס, שאמנם שיפר את יכולת המסירה וקבלת ההחלטות שלו, אבל עדיין מאבד הרבה כדורים. גם רנדל אוהב להחזיק בכדור ויכול לשחק על תקן פוינט פורוורד. רנדל יכול ויודע למסור, הבעיה מתחילה כשהוא מוריד כדור לרצפה ומתחיל לכדרר, השליטה שלו בכדור לא מספיק טובה ויש לו נטיה לאבד כדורים. בגמר המערב, הת'אנדר ניצלו את זה, קפצו על רנדל בכל פעם שהוריד כדור לפרקט וגרמו לו לאבד כדורים בסיטונאות.

בעיה נוספת, אם כי פחות קריטית מזו שבעמדת הפוינט גארד, היא עזיבתו של אלכסנדר-ווקר. ההגנה על הפרימטר, הגמישות ברוטציה והקליעה לשלוש (38%) ייחסרו. מי שיצטרך למלא את החסר הוא ג’יידן מקדניאלס, שנכנס לעונתו השישית בליגה. את הטיקט ההגנתי מקדניאלס הביא עוד מהבית ועם השנים שיפר את הקליעה. כעת במינסוטה מצפים ממנו לעוד קפיצה – לא רק ביכולת ההתקפית, אלא גם בניהול המשחק, מה שיכול להקל לא מעט על אדוארדס.
מעבר לכך, הוולבס בונים גם על התרומה של רנדל, נאז ריד ודיוויצנזו, ועל קפיצה ביכולת של שחקנים צעירים – מדילינגהם משני צידי המגרש, וטרנס שאנון שיפור בעיקר בהגנה. עם כל החלקים האלו ובראשם אנתוני אדוארדס, יש למינסוטה סגל שמסוגל לייצר הרבה רעש במערב.

תחזית:

אחרי שתי הופעות רצופות בגמר המערב, הציפיות ממינסוטה, ובעיקר מאדוארדס, גבוהות מתמיד. הפעם המטרה לא רק לחזור לגמר המערב, אלא לעשות את הצעד הנוסף ולהגיע לגמר ה־NBA. טים קונלי הצליח לשמור על רוב הסגל סביב הסופרסטאר שלו, ואדוארדס, שממשיך להשתפר מקיץ לקיץ, נראה מוכן לאתגר הגדול בקריירה שלו.

התחזית: מינסוטה תסיים את העונה הסדירה במקום השלישי במערב, כשאדוארדס נכנס לטופ 3 במרוץ ל־MVP. 

קרא עוד

עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: ממפיס גריזליס

נשארו: ג'ה מוראנט, סקוטי פיפן ג'וניור, ג'יילן וולס, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, סנטי אלדמה, זאק אידי, וינס וויליאמס ג'וניור, ברנדון קלארק, ג'ון צ'ונצ'אר, קאם ספנסר, ג'י ג'י ג'קסון

עזבו: ג'יי האף (טרייד לאינדיאנה), לוק קנרד (חופשי, חתם באטלנטה) , דזמונד ביין (טרייד לאורלנדו)

הגיעו: טיי ג'רום, ג'וק לנדייל,  קנטביוס קולדוול-פופ, סדריק קוארד, ג'בון סמול (דראפט)

מתנדנדים:-

חמישייה: ג'ה מוראנט (כרגע – סקוטי פיפן ג'וניור), ג'יילן וולס, קנטביוס קולדוול-פופ, ג'ארן ג'קסון ג'וניור (סנטי אלדמה), זאק אידי (ג'וק לנדייל)

ספסל: סקוטי פיפן ג'וניור, סנטיר אלדמה, ג'וק לנדייל, טיי ג'רום, ג'י ג'י ג'קסון, וינס וויליאמס ג'וניור, ברנדון קלארק, ג'ון צ'ונצ'אר, קאם ספנסר, סדריק קוארד, פי ג'יי הול

המהלכים הגדולים של עונת 2024/25:

אז מה היה לנו שם?  

אחרי עונת לוטרי לא מכוונת, השעיות, שערוריריות ופציעות, הגריזליס רק קיוו השנה לקצת שקט. עונה סטנדרטית, שבה הפרנצ'ייז פלייר של הקבוצה לא מאיים על אף נער עם אקדח או אפילו רחמנא ליצלן לא יסמן בלייזר את הרכב של הקבוצה יריבה רק כי רבו איתו בחניון. בסטנדרטים האלו – העונה הזו הייתה הצלחה מסחררת, גם אם פציעות טורדניות של ג'ה מוראנט אמנם הגבילו אותו ל-50 משחקים ביעילות משתנה (הצלחה גדולה לעומת 9 המשחקים ששיחק עונה קודם, וקצת פחות מממוצע הקריירה שלו עד כה, שעומד על 60 משחקים בעונה). למרות לבלות את רוב העונה בצמרת המערב, הישג מרשים לקבוצה שפתחה עם שני רוקיז בחמישייה, בדמותם של ג'יילן וולס וזאק אידי.

זה קרה הרבה בזכות עונת שיא התקפית של ג'ארן ג'קסון ג'וניור (22 נק' ב-55% אפקטיבי) לצידו של דזמונד ביין היעיל, וחמישיית ספסל יעילה, בהובלתו של סקוטי פיפן ג'וניור, לצידם של ג'יי האף, סנטי אלדמה, ג'ייק לאראוויה וברנדון קלארק, כולם בעונות שיא בקריירה. זאת לצד יכולת טובה של הרוקיז, קצב משחק מסחרר (מקום ראשון בליגה) וגם שיטת משחק חדשה – אולי מתוך היערכות להיעדרויות של מוראנט, המאמן טיילור ג'נקינס הטמיע, בעזרתם של עוזרי המאמן החדשים תומאס איסאלו ונייט לארוש, שיטת משחק חדשה שמדגישה תנועה ללא כדור וממעטת בחסימות ובפיקנרול. העקרונות אכן הוטמעו, והקבוצה הייתה במקום האחרון בליגה הן בשימוש בפיקנרול והן בחסימות למשחק, לצד עלייה בחיתוכים ומסירות למשחק.

אך ככל שהעונה התקדמה, הבקעים החלו להתגלות. למרות סימנים חיוביים כשהיה על המגרש, הקבוצה נאלצה לצרף בחירת סיבוב ראשון כדי להיפרד ממרכוס סמארט שפשוט לא הצליח להישאר בריא, וגם שלחו את ג'ייק לאראוויה כיוון שלא יכלו בסבירות גבוהה לשלם לו את החוזה הבא שלו (כיוון שויתרו על אופציית הקבוצה שלהם לפני תחילת העונה). הקבוצה אמנם ניצחה אך בעיקר קבוצות קטנות (26-4 מול קבוצות בבוטום 10 לעומת מאזן שלילי 11-20 מול קבוצות מעל 500.), ג'נקינס החל לסטות יותר ויותר לטובת שיטת פיקנרול, אולי בשל מרמורו של ג'ה שהרגיש שהוא לא ממצה עצמו ללא הכדור, ותקופה רעה לאחר פגרת האולסטאר (מאזן 8-13 שלילי) גרמה לזאק קליימן להטיל את הפור ולפטר את המאמן, ובאופן אפילו יותר מפתיע את עוזר המאמן לה-רושה, שמונה רק לפני שנה ובסכום עתק לעוזר מאמן. פיטוריו של ג'נקינס לאו דווקא הפתיעו – הוא נחשב לסוג של ברווז צולע, אחרי שבאוף-סיזן האחרון ההנהלה פיטרה את כל עוזרי המאמן שלו ומינו חדשים עם התייעצות מינימלית איתו, אך התזמון – שבעה משחקים לפני סיום העונה – בהחלט סובב כמה ראשים. זאק קליימן ה-GM הסביר כי הרעיון המניע בפיטורין היה יצירת "תחושת דחיפות" בקבוצה לפני הפלייאוף, ומינה את איסאלו כמאמן, מאמן מצליח בפאריס באסקטבול שהקבוצה הביאה בביי-אאוט מיוחד, לשאר העונה. הקבוצה לא התרוממה גם לאחר הפיטורין עם שישה הפסדים בעשרת המשחקים האחרונים, ויצאה מטורניר הפליי-אין כדי לפגוש את האלופה שבדרך בסיבוב הראשון. סדרה חצי-מהנה שכללה הפסד היסטורי במשחק הראשון, קאמבק היסטורי במשחק השלישי ופציעה של מוראנט בדרך לסוויפ קליל, גם אם ג'ה טען לאחר מכן כי הוא "פיענח את OKC" , ושהסדרה הייתה מגיעה לשיוויון לולא היה נפצע. אדם יכול לחלום.

קיץ חם

@sagirefael.nba.il

60 שניות על הקיץ של ממפיס גריזיליס פעולות עיקריות: העבירה את דזמונד ביין בטרייד למג'יק בתמורה לקנטביוס קולדוול-פופ ו-4 בחירות סיבוב ראשון החתימה את ג'ארן ג'קסון ג'וניור לחוזה של 240 מיליון דולר ל-5 עונות (ויום אחרי החתימה הוא עבר ניתוח שישבית אותו לכל הקיץ) החתימה את סנטי אלדמה, והביאה את טיי ג'רום בסופו של יום הכל תלוי על איזה צד יקום ג'ה מוראנט בבוקר #NBA כדורסל ממפיסגריזליס דניאבדיה לברון #סטףקרי

♬ NBA on ESPN Theme Song – Instrumental King

קליימן לעומת מוראנט החזיר את הקבוצה לקרקע מהר מאוד. קודם כל, מיד לאחר הדחתה של הקבוצה הוא הודיע על מינויו של איסאלו כמאמן קבוע לעונות הקרובות. ובנוסף, בהעברה נדירה עוד לפני תום הפלייאוף, הוא העביר את דזמונד ביין לאורלנדו מג'יק בתמורה לחמש בחירות סיבוב ראשון (2 בחירות של המג'יק, 2 החלפות והבחירה הגרועה ב-26' מבין הוויזארדס או הסאנס – הזדמנות מהנה להמר נגד שתי קבוצות גרועות). יחד איתם הגיעו גם קנטביוס קולדוול-פופ אחרי עונת שפל וקול אנתוני, שנחתך לאחר מכן בביי-אאוט. אחרי שנבחר בבחירה מס' 30, ביין אמנם היה סיפור הצלחה מסחרר שהוסיף עוד ועוד אספקטים למשחקו, אך התמורה הבומבסטית של המג'יק איפשרה לגריזליס למלא מחדש את מלאי הבחירות שלהם עבור שחקן שלא בטוח שהיה שווה את חוזהו החדש, אפשרות לחשב מחדש את מבנה הקבוצה סביב מבנה פחות מחייב משלושה שחקנים שמקבלים כמעט 80% מהתקרה, וגם להוריד שכר מהתקרה כדי לשנות את מבנה החוזה של ג'ארן ג'קסון ג'וניור ולהחתים אותו על הארכת חוזה מקסימלית, דבר שהוגדר כמשימה ראשונה במעלה באוף-סיזן. אז ג'קסון חתם על חוזה שהעלה לו את החוזה ל-35 מיל' דולר העונה ועוד 205 מיל' ל-4 השנים הקרובות, וחגג זאת כמובן בפציעה של של הבוהן ברגל וניתוח, 24 שעות לאחר שחתם על החוזה. ההערכה הראשונית הייתה כי יהיה מוכן לאימוני פרה-סיזן, אך כעת בקבוצה עדכנו שכעת הציפייה היא שישוב רק בסוף אוקטובר-תחילת נובמבר, והוא מוגדר כשבוע לשבוע.

בקבוצה החתימו גם את סנטי אלדמה על חוזה חדש של 52 מיל' ל-3 שנים (שנה שלישית אופציית קבוצה), חיזקו את הקו האחורי עם חוזה של 28 מיל' ל-3 שנים לטיי ג'רום (שחקן שנחזה עבורו שיקבל יותר מ-15 לעונה, אך פלייאוף חלש הוריד את קרנו) והעבירו את אחת הבחירות שקיבלו מהמג'יק כדי לבחור את סדריק קאורד בבחירה ה-11, גארד אתלטי וארוך ידיים עם קליעה נקייה (אם כי לא הפגין אותה עד כה). בקבוצה גם נפרדו מג'יי האף בצעד מפתיע, כששלחו  את אומן הריברס דאנק לפייסרס בתמורה לבחירת סיבוב שני. הצעד הזה יכול להיות גם קריטי להמשך, כיוון שהמוטיב המרכזי באוף-סיזן, לצערם של הדובים היה דווקא הפציעות – מלבד ג'קסון, בקבוצה עדכנו גם זאק אידי צפוי לשוב רק עוד בין 6-9 שבועות, ברנדון קלארק בעוד שישה שבועות, דבר שמותיר את סגל הגבוהים שלהם עם אלדמה, ההחתמה החדשה ג'וק לנדייל שמגיע אחרי עונה לא מרשימה ברוקטס כסנטר שלישי, וכנראה שחקן ה-2 ווי PJ הול. הדובדבן שבקצפת הוא כמובן ג'ה מוראנט, שנפצע בקרסול במהלך אימון, ומוגדר כשבוע לשבוע. הקבוצה מניחים כי ישוב לפתיחת העונה, אך מסרבים להתחייב לתאריך חזרה משוער בינתיים.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

עכשיו ממשיכים. לאיסאלו אמנם היה קיץ שלם יחד עם הקבוצה, אך למי שמצפה למתיחת פנים משמעותית של התקפת הקבוצה, צפויה כנראה אכזבה. המאמן הפיני אולי לא מוכר ברמת ה-NBA, אך הקונספטים אותם הוא מדגיש מלווים אותו עוד מאירופה, והם כולם כבר עכשיו כבר מרכיבים משמעותיים מהזהות של הגריזליס. קצב המשחק המסחרר, דגש על ריבאונד התקפה וגם על הגנת טראנזישן, משחק עם שני מובילי כדור וספייסינג נכון – בכולם כבר הגריזליס היו במקומות הראשונים בעונה האחרונה, לא ממש משנה מי היה על המגרש. סקוטי פיפן ג'וניור הראה שהוא בהחלט יכול למשימה אשתקד, וטיי ג'רום מתאים לקבוצה כמו כפפה ליד.

אבל אפעס, אולי כן היה משנה קצת מי היה על המגרש. הטריו של ביין-ג'קסון-פיפן ג'וניור עמד רק על דירוג התקפי של 109 נק' ל-100 פוזשן שנה שעברה, כך שסופרסטארים כנראה עדיין מנצחים משחקים, והקבוצה הזו עלולה להיות תלויה בג'ה מוראנט יותר מאי פעם. ג'נקינס כנראה לא פוטר מהקבוצה כדי לרצות את מוראנט, שמעולם לא באמת הביע עמדה פומבית בנוגע למה צריך להיות תפקידו בהתקפה (למעט אמירה לא נלהבת של "אני אעשה מה שצריך לעשות"), אך שלא במפתיע, במהלך הפלייאוף הקבוצה קפצה למקום הראשון בשימוש בפיקנרול בהתקפה (גם אם ביעילות לא מרשימה – זה בכל זאת מול הת'אנדר). הצורך של הגריזליס בשחקן שמייצר לחץ על הטבעת בצורה הכי טובה בליגה הוא אקוטי, אחרי שהפכו לקבוצה אלרגית לטבעת בשנים האחרונות בלעדיו. האם הקבוצה תהפוך או תחזור להיות הקבוצה של ג'ה?

והרי, אחרי המעבר של ביין אין לה באמת דרך אחרת. לזאק קליימן היו ודאי הרבה מחשבות כשהסכים לעסקה על ביין. הוא בראש ובראשונה כנראה היה מסונוור ממספר הבחירות, לאחר מכן הוא אולי חשב על האינדיאנה פייסרס. קבוצה עם מספר מצומצם של אולסטארים, שמצליחה לנצח מעבר לגבולות הכישרון הטבעי שלה, וראה שיש לו את זה ממש פה. ואולי הוא חשב על לוק קנרד. כדאי לקרוא את הנתונים הללו עם קורט מלח, אך לאורך הקדנציה של ביין בקבוצה, הקבוצה הייתה טובה מאוד – 119 נק' ל-100 פוזשנים זה ליינאפ נהדר. אך הליינאפ של מוראנט וג'קסון ללא ביין, תמיד היה מעט טוב יותר. לאורך 732 פוזשנים בשנתיים האחרונות, הקבוצה קלעה 123 נק' ל-100 פוזשנים עם שניהם על המגרש. הכוכבית הקטנה – ברוב הזמן זה היה לצד קנרד, אחד הקלעים הטובים בליגה, שנאלץ לעזוב כדי שהקבוצה תוכל לחמוק ממס המותרות. הקבוצה תוכל לבנות השנה את החמישייה עם קק"פ לצידו של ג'יילן וולס – שני שומרים נהדרים, שלצידו של ג'ה – אחד היוצרים הטובים לזריקות שלוש – יוכלו גם לקלוע ברמה מספקת.

אך האם כל זה יהיה משנה, ללא שחקנים פנים משמעותיים? גם בהנחה ש-JJJ יחזור בחלון זמן מספק, לקבוצה יהיה חור די גדול בסנטר. בגודל של 2.24 מטר בערך. על פניו, השיטה של איזאלו ללקיחת כדורים חוזרים בהתקפה נשענת על TAGGING – כל שחקן נצמד לשחקן הקרוב אליו, ולאו דווקא על יתרון פיזי משמעותי. ועדיין, הכוח שהשפיע הכי הרבה על אחוז הכדורים החוזרים בהתקפה של הקבוצה היה לא אחר מאשר אידי, והייתה לו השפעה דרמטית על המשחק, כשהנט-רייטינג של הביג3 בלעדיו עמד על 0.64, לעומת 12 איתו. שוב, גם כאן לא כדאי לקחת את הנתונים כפשוטם, הרי הקבוצות מולם אידי יכול היה לשחק בקלות היו כנראה גם קבוצות גרועות יותר. ועדיין – היכולת של הגריזליס להיות שוב בטופ של הקבוצות באופנסיב ריב' ובפוטבאקים – דבר מאוד משמעותי עבורם אשתקד – יעמוד למבחן השנה, ובעיקר בפתיחתה.

הגריזליס מנסים לשנות פאזה ולבנות סביב שני הסופרסטארים שלה. לצורך זה, הם בעיקר צריכים להבין האם יש להם שני סופרסטארים. הסיבה לפרק את הביג3 שלהם לאו דווקא הייתה קשורה לשחקן שעבר בטרייד, אלא דווקא לשחקן המוביל. קל לבנות ביג3 סביב שחקן טופ 10, בלתי אפשרי לבנות סביב שחקן שנמצא לכל היותר בטופ 30. אחרי שנתיים קשות, נטל ההוכחה וההובלה הוא על ג'ה מוראנט. האם הוא מספיק בריא וטוב כדי לבנות סביבו קבוצה? האם ג'ארן ג'קסון מיצב עצמו כאומן פלואטר (51% בשנה האחרונה), או שהאלרגיה שפיתח לטבעת (רק 20% מהזריקות שלו) תעמוד כנגדו? לאחר הרבה כישלונות, הפרונט אופיס הצליח לייצר קצת גמישות וקצת נכסים כדי לחזק את הקבוצה בהמשך. השאלה היא בעיקר – האם זה הגרעין שכדאי לחזק.

 

תחזית:  45 ניצחונות, מקום 6.

קרא עוד