Sample Page

עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: דנבר נאגטס

נשארו: ג'מאל מארי, כריסטיאן בראון, ארון גורדון, ניקולה יוקיץ', ג'וליאן סטרות'ר, פייטון ווטסון, זיק נאג'י, ג'יילן פיקט, ספנסר ג'ונס (דו-כיווני)

עזבו: מייקל פורטר ג'וניור (טרייד, לברוקלין), דאריו שאריץ' (טרייד, לסקרמנטו), ראסל ווסטברוק ודיאנדרה ג'ורדן (ללא קבוצה כרגע)

הגיעו: ברוס בראון (חופשי, ניו אורלינס), טים הארדוויי ג'וניור (חופשי, דטרויט), קאם ג'ונסון (טרייד מברוקלין), ג'ונאס ואלאנצ'ונס (טרייד מסקרמנטו) 

מתנדנדים: 

חמישייה: ג'מאל מארי, כריסטיאן בראון, קאם ג'ונסון, ארון גורדון, ניקולה יוקיץ'

ספסל: ברוס בראון, טים הארדוויי ג'וניור, פייטון ווטסון, זיק נאג'י, ג'וליאן סטרות'ר, ג'ונאס ואלנצ'ונס, ג'יילן פיקט

המהלכים הגדולים של עונת 2024/25:

https://www.youtube.com/watch?v=r3J0-reMu6s&pp=ygUXbnVnZ2V0cyAyMDI1IGhpZ2hsaWdodHM%3D

אז מה היה לנו שם?

שנתיים אחרי האליפות של הנאגטס בדנבר ראו עוד עונה נהדרת של השחקן הגדול בתולדות המועדון מתבזבזת. מאגרי הכישרון בקבוצה הלכו והדלדלו ולמרות שכריסטיאן בראון החליק לחמישיה בטבעיות ושראסל ווסטברוק היה – בסך הכל – לא רע מהספסל של הנאגטס, היה נראה שמה שיש לקבוצה פשוט לא מספיק. המאמן מייקל מאלון והמנהל המקצועי קלווין בות' המשיכו להתנצח ובסוף, כנראה, לקרונקיז נמאס: במקום לבחור צד בין השניים הבעלים שלחו גם את המנהל המקצועי וגם את המאמן הביתה, שלושה משחקים לסיום העונה. המאמן המחליף, דיוויד אדלמן, הוביל את הקבוצה בשתי סדרות פלייאוף מצוינות שהגיעו לשבעה משחקים עד שבסוף הנאגטס – עם מייקל פורטר ג'וניור על כתף לא מתפקדת וארון גורדון על האמסטרינג פצוע – הודחו על ידי האלופה שבדרך.

קיץ חם

@sagirefael.nba.il

הקיץ של דנבר נאגטס #NBA #כדורסל #דניאבדיה #לוקה #orangeballil #ימיהרעם #לברון #סטףקרי

♬ NBA on ESPN Theme Song – Instrumental King

המלחמות בין מאלון לבות' היו מלחמות קלאסיות בין מאמן למנהל מקצועי: מאלון טען שבות' לא נותן לו את הכלים – השחקנים – שצריך על מנת לקחת אליפות נוספת. בות' טען שמאלון לא עושה מספיק כדי לקדם את הכישרון שכן קיים בקבוצה. מחדר ההלבשה יצאו דיווחים על העדפות ברורות של מאלון לחלק מהשחקנים, כשהוא מחליק לותיקים (השם של ווסטברוק נזרק לא אחת) על טעויות שצעירים היו מקבלים עליהם שטיפה. קשה לומר שראינו ניהול רוטציות שונה מצידו של אדלמן (פייטון ווטסון וראסל ווסטברוק היו היחידים שקיבלו דקות שוטפות בפלייאוף) אבל לפחות בכל הנוגע לניהול הסגל נראה שהמנהל המקצועי המחליף, בן טנצר, הגיע עם גישה אחרת.

השינוי הזה הגיע, קודם כל, בזכות הטרייד על מייקל פורטר ג'וניור. פורטר ג'וניור הוא פינישר מצוין, שביצע את המוטל עליו בכל הנוגע לקליעה אחרי המסירות מיוקיץ', אבל הוא שחקן חד מימדי. זה, כמובן, מתי שהוא כשיר. כבר שנתיים לפחות מצביעים על פורטר ג'וניור בתור החוליה ההגיונית ביותר להחלפה בסגל של הנאגטס, אך הוא היה נחשב למקורב לבעלים של הקבוצה. בקיץ האחרון הבעלים נתנו את האור הירוק ובמקום פורטר ג'וניור הגיע קאם ג'ונסון. ג'ונסון הוא אולי קלעי פחות מוכשר מפורטר ג'וניור אבל הוא רב-גוני ושומר טוב יותר.

לטרייד הזה היו גם השלכות כלכליות, ההפרש בין החוזים של פורטר ג'וניור וג'ונסון הם כמעט 18 מיליון דולר שנתנו לנאגטס מרווח תמרון נוסף: ג'ונאס ואלנצ'ונס הוא הסנטר המחליף הטוב ביותר שהיה לנאגטס מאז שיוקיץ' גיבה את יוסוף נורקיץ'. ואלנצ'ונס, שדנבר היא הקבוצה הרביעית שלו מאז חתם על חוזה לפני שנה וקצת, עשה קולות כאילו הוא מתכוון לחזור לאירופה איפה שיקבל תפקיד משמעותי יותר ובעיקר שליטה על הקבוצה בה ישחק. בסופו של דבר התרצה והסכים להשאר ב-NBA עם סיכוי לאליפות.

צעד נוסף שהנאגטס ביצעו היה להחזיר את ברוס בראון. בראון היה חוליה משמעותית בקבוצת האליפות של הנאגטס ב-2023. ההצלחה שלו יצרה מלכוד: הנאגטס לא יכלו לשלם לו יותר מ-7.8 מיליון לשנה והוא חתם על חוזה של 45 מיליון לשנתיים עם אינדיאנה פייסרס. אחרי שרוב החוזה הזה בוזבז על מעברי דירות (בראון עבר מאינדיאנה לטורונטו אחרי חצי שנה ובעונה שעברה עבר מטורונטו לניו אורלינס) בראון חזר על חוזה מינימום לעונה אחת עם הנאגטס.

גם טים הארדוויי ג'וניור, שהגיע אחרי ביקור בגמר עם דאלאס ב-2024 ועונה מוצלחת עם דטרויט בעונה שעברה, הצטרף על חוזה מינימום לחזק את הספסל של דנבר, בעיקר בתחום הקליעה שהיה בעייתי בעונה שעברה. בצד של העוזבים אפשר לציין את ראסל ווסטברוק שהגיע בקיץ שעבר, אחרי בקשה אישית של יוקיץ'. ווסטברוק החזיק בחוזה גם לעונה הבאה, אבל ניצל את אופציית השחקן אחרי שלכאורה קיבל מסרים שהוא לא נמצא בתוכניות של הקבוצה לעונה הקרובה. נכון להיום, שבועיים לפני תחילת העונה הרגילה, ווסטברוק עדיין ללא קבוצה, למרות שלאורך כל הקיץ פורסם על עניין משותף בינו לבין הקינגס.

בשורה התחתונה לנאגטס יש סגל של תשעה שחקנים ותיקים ומוכחים. לכולם, להוציא את ואלנצ'ונס, ניסיון גם בסדרות הגמר (ג'ונסון שיחק שם עם הסאנס, הארדוויי, כאמור, עם המאבס). לפחות על הנייר מדובר בסגל העמוק ביותר של הקבוצה בתקופת יוקיץ'.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

לדיוויד אדלמן יש היכרות עם מאמנים שמנחילים בקבוצות שלהם מערכת התקפית מבוססת תנועה ללא כדור ומסירות. מערכת ששמה דגש על ריווח וקליעה, עם סנטר סרבי שמשמש בתור נתב התקפי מההיי-פוסט. חמש-עשרה שנה לפני שמייקל מאלון הביא את הסגנון הזה לדנבר, כמעט עשרים שנים לפני שדיוויד הפך לעוזר מאמן של מאלון בנאגטס, היה זה ריק אדלמן – אבא של דיוויד – שהפך את הסקרמנטו קינגס לאחת מקבוצות ההתקפה הכי מרהיבות שנראו בליגה. ולאדה דיבאץ' וכריס וובר היו מנהלי משחק מהפוסט, מייק ביבי (ולפניו ג'ייסון וויליאמס) היו מובילי כדור עם רישיון לעשות בהתקפה כרצונם ופג'ה סטויאקוביץ' והידו טורקוגלו קלעו, מסרו והובילו התקפות מעבר.

קשה לומר שראינו איזה שינוי משמעותי בשיטת המשחק של אדלמן בתקופה הקצרה עם הנאגטס. גם כי תקופה קצרה וגם כי שיטת המשחק לאו דווקא הייתה הבעיה של הנאגטס. ההתקפה עדיין אמורה להתבסס קודם כל על המשחק בין יוקיץ' לאחד הגארדים (חוץ מג'מאל מארי יוקיץ' התחיל לפתח כימיה טובה גם עם כריסטיאן בראון) וקריאת המשחק ותגובות ההגנה. האתגר המרכזי של אדלמן יהיה לפצח את הדקות ללא יוקיץ'. ההתקפה הטובה בליגה בשנה שעברה קלעה 121 נקודות ל-100 התקפות. הגרועה שבהן 107. ההתקפה של הנאגטס, בדקות עם יוקיץ', קלעה 127 נקודות ל-100 התקפות. עם יוקיץ' על הספסל – 107. אם אדלמן יצליח לגרום לואלנצ'ונס למלא בצורה טובה מספיק את הדקות ללא יוקיץ' יהיה לזה אימפקט כפול: תועלת ישירה בדקות ללא יוקיץ' ותועלת עקיפה בכך שהסנטר הסרבי יוכל להוריד מעט עומס במהלך העונה הרגילה ולהגיע טרי יותר לפלייאוף. 

גם יתר הרוטציה היא שאלה שאדלמן יצטרך לענות עליה במהלך השנה. ספציפית בכל הנוגע לשחקני הכנף: בראון והארדוויי יכולים לשחק גם בעמדות הפורוורד, אבל הם לא מספיק גדולים כדי להתמודד עם חלק משחקני הכנף של היריבות. ווטסון, סטרות'ר ונאג'י יכולים, בתיאוריה, להיות פתרון, אך עד כה לא הוכיחו את עצמם. יהיה מעניין לראות האם אדלמן יצליח להשתמש בהם ולהפוך אותם לשחקני רוטציה אמינים. עזיבתו של ווסטברוק גם יצרה חור בעמדת מוביל הכדור המחליף. ברוס בראון יכול אולי למלא את החסר על הנייר, אבל כבר במשחקי קדם העונה ראינו קבוצות יריבות מפעילות עליו לחץ לאורך כל המגרש וכופות עליו איבודים. גם כאן אדלמן יצטרך להיות יצירתי עם השחקנים בקבוצה ואולי נראה גם את כריסטיאן בראון כמוביל כדור ראשי. בפלייאוף דנבר ניסו אפילו את ארון גורדון כמוביל הכדור על מנת להתמודד עם סכמות הגנתיות מסוימות של אוקלהומה סיטי.

אופציה תיאורטית מעניינת שעומדת בפני אדלמן היא האפשרות לשחק עם יוקיץ' ו-ואלנצ'ונאס יחד. בשנה שעברה ראינו איך הלייקרס וכמובן אוקלהומה סיטי מתמודדות עם הגודל של יוקיץ' כשהן מציבות עליו שחקן נמוך דווקא שממוקם בינו לבין הכדור (כלומר "פרונט" להבדיל מהגנה סטנדרטית בה המגן ממוקם בין השחקן המתקיף לבין הסל), כשיתר שחקני הקבוצה מסונכרנים לעזור. הפתרון הזה האט את התקפת הנאגטס, אבל אם מוסיפים את ואלנצ'ונס – גוף גדול נוסף שהוא גם מוסר עדיף על ארון גורדון (או מייקל פורטר ג'וניור משנה שעברה) זה יכול להקשות על ההגנות. יוסטון רשמה הצלחה יחסית עם שני גבוהים (אדאמס ושנגון) בחמישיה, והגבוהים של הנאגטס מגוונים יותר, ואפילו מרווחים את המשחק בצורה לא רעה (יוקיץ' הוביל לתקופה מסוימת את הליגה באחוזי קליעה משלוש. ואלנצ'ונס לא זרק כמעט בשנה שעברה, אבל היה קלעי סביר כששיחק במדי ניו אורלינס עם כ-35% מחוץ לקשת, גם אם בווליום לא גבוה במיוחד). 

אחת הבעיות המרכזיות של הקבוצה בשנה שעברה הייתה ההגנה שירדה מהמקום השמיני בעונת 23/24 אל המקום ה-22 בעונה שעברה. זה נבע – בין היתר – מעזיבתו של קנטביוס קולדוול פופ שהיה המגן הראשי של הקבוצה על שחקני החוץ. כריסטיאן בראון עשה עבודה סבירה, אבל התקשה מול השחקנים הפיזיים יותר. השנה, לצידו של בראון (וארון גורדון, שבעקבות המגבלות ההגנתיות של מייקל פורטר ג'וניור הפך לא פעם לזה ששומר על הסקוררים המובילים של היריבות) יהיה גם קאם ג'ונסון שהוא שומר סולידי וגם ברוס בראון. התוצאה תהיה שהנאגטס יהיו גמישים יותר גם בצד הזה של המגרש, כשהם יוכלו לחלק את נטל השמירה בין יותר רגליים. במהלך קדם העונה יוקיץ' חשף שהקבוצה תנסה לשחק אגרסיבי יותר. דנבר בשנה שעברה דורגה בין חמש הקבוצות ששלחו את היריבה הכי מעט פעמים לקו, וללא רים פרוטקטור ברמה גבוהה זה הותיר את הצבע של הנאגטס פרוץ. 

Nikola Jokic on the Nuggets new defensive scheme: "We are basically testing the refs to call the fouls."

"We are trying to be aggressive." pic.twitter.com/AjcLBqVZdb

— DNVR Nuggets (@DNVR_Nuggets) October 10, 2025

נקודה אחרת שנוגעת לפיתוחים אפשריים בהתקפה של דנבר נוגעת לשאלת הקליעה מבחוץ. זו השנה השניה ברציפות שדנבר מסיימת במקום האחרון בליגה בשיעור זריקות השלוש, למרות שהם מדורגים בצמרת הליגה (מקום חמישי בעונה האחרונה) באחוזים מחוץ לקשת. לא מעט מהחריגה הזו נובעת מאותה הסיבה: ניקולה יוקיץ' הוא עדיין שתי הנקודות הכי בטוחות בליגה, ומצד שני הוא זה שמסדר לקלעים את המבטים הפנויים. בעונה הקרובה, עם התוספות של טים הארדוויי ג'וניור (למעלה מ-37% מחוץ לקשת בעונותיו בדאלאס) וקאם ג'ונסון (39% בקריירה) נראה אם אדלמן מצליח לייצר מערכת התקפית שתמצא את הקלעים גם ללא יוקיץ'.

תחזית

אחרי שנתיים שבהם דנבר ניסתה להציג את עצמה בתור קבוצה שעושה "גם וגם" – כלומר גם להתחרות על האליפות וגם לפתח את השחקנים הצעירים בסגל – אבל בפועל עשתה עבודה בינונית בשני המדדים, לנאגטס יש השנה סגל שבא להתחרות על האליפות. אם ווטסון, נאג'י והאחרים יראו סימני התקדמות, זה רק בונוס. צמרת המערב התחזקה, אבל דנבר נראית כרגע בתור מי שאמורה להיות היריבה העיקרית של אוקלהומה סיטי על תקן הקבוצה הטובה בליגה (עם הצקות מצד הלייקרס והרוקטס על צמרת המערב). דנבר יודעים שכנראה לא תהיה להם הזדמנות טובה יותר מהעונה, לפני שתצטרך לשלם לכריסטיאן בראון, מה שיקשה עליה להשאיר את מרבית הגרעין של הסגל. 

אני לא מצפה מדנבר להוביל את המערב. הם יודעים שהמירוץ האמיתי שלהם מתחיל באפריל. הם כן ירצו להמנע ממפגש מוקדם עם הת'אנדר, ככה שיכוונו למקום השני או השלישי במערב. המספרים של ניקולה יוקיץ' ירדו מעט – בסטנדרט הבלתי אפשרי שלו – אך אלו חדשות טובות עבור הנאגטס, שיציגו ארסנל שלם יותר. 

ההערכה שלי שסביבות 54 נצחונות יספיקו להם למקום השלישי במערב, ניצחון קל יחסית בסיבוב הראשון וסדרה צמודה יותר מול הרוקטס בחצי גמר האזורי לפני גמר מערב לפנתיאון מול הת'אנדר. מי ינצח? קשה מאד להגיד, אבל בקרב הסגנוני בין דנבר לאוקלהומה סיטי אני לגמרי בעד הקבוצה של יוקיץ', בעונה שתסתיים באליפות נוספת.