בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.
לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: דאלאס מאבריקס
(סער ברעם פוסט אפ)
נשארו: לוקה דונצ'יץ', בובאן מריאנוביץ', ווילי קאולי-סטיין, דוויט פאוול, דוריאן פיני-סמית', קריסטפס פורזינגיס, מקסי קליבה, טים הרדוואי ג'וניור, ג'יילן ברונסון.
עזבו: סת' קרי (פילדלפיה), מייקל קיד-גילכריסט (ניקס), דלון רייט (דטרויט), אנטוניוס קליבלנד (חופשי), ג'סטין ג'קסון (ת'אנדר), ג'וש ריבס (חופשי), ראיין בורקהוף (פילדלפיה), בריאה (חופשי)
הגיעו: ג'יימס ג'ונסון (טרייד), ג'וש ריצ'רדסון (טרייד), טיירל טרי (בחירה 31, רוקי), ג'וש גרין (בחירה 18, רוקי), פרדי גילספי (רוקי), ווסלי איוונדו , דבונטה פטרסון (רוקי).
מתנדנדים:
חמישייה: דונצ'יץ', ריצ'רדסון, דוריאן פיני-סמית', פורזינגיס, פאוול
ספסל: טים הרדוואי ג'וניור, בובאן מריאנוביץ', ג'יימס ג'ונסון, מקסי קליבה,ג'יילן ברונסון, ווסלי איוונדו, ג'וש גרין, טיירל טרי, דוונטה פטרסון.
המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:
אז מה היה לנו שם?
בעונה הקודמת המאבס-מאמי "הרביצו, שרטו ונשכו" בדרך למקום ה-7 בקונפרנס עם סיום מביך לעונה (7 הפסדים ב-11 האחרונים). אם העונה הייתה נמשכת עד הסוף, עוד היה סיכוי שהיו נופלים עוד מקום. כמעט חצי שנה לאחר מכן הם פגשו את הקליפרס בסיבוב הראשון. משם, הארל, מוריס ובברלי הראו להם מה זה קשיחות, והם נשארו עם המחמאות ועפו – אחרי הרחקה לא מוצדקת של פורזינגיס וגם פציעה שלו. הרבה תקווה ואופטימיות בקבוצה לשנים הבאות.
קיץ חם
חוץ מזה שהמאבס השאירו את הליבה הצעירה שלהם, יותר מדי שינויים לא היו פה. ג'וש ריצ'ארדסון וג'יימס ג'ונסון הם תוספת רוע הכרחית למאבריקס. מרגישים לי ממש כמו טייסון צ'נדלר לקראת עונת האליפות. הם צריכים אנשים שבועטים, נושכים ולא זורקים שלשות ומביאים את ההתקפה הכי יעילה בהיסטוריה. האנשים האלה (ואולי ג'וש ריצ'ארדסון פחות) הגיעו. בעיקר ג'יימס ג'ונסון שידוע באומנויות לחימה ובקעקועים.
מארק קיובן ושות' הלכו בכיוון הנכון. היינו הקבוצה הכי חמודה העונה וספציפית בבועה. אז הלכו קצת יותר אגרסיבי וקצת פחות 'ונילי' והבאנו את האנשים הנכונים לשרוף את המגרש. מה הלאה? האם זה מספיק? לדעתי, עדיין לא. דוויט פאוול חוזר מפציעה קשה יחסית, ולמרות שהוא נראה אותו הדבר, זה לא זה עד שאתה לא חוזר לכשירות מלאה. פעם יאיר זעפרני, אם אני לא טועה, אמר לי "בכל פעולה שהיא יותר מריצה אני חושש שהוא ייפצע", וזה אכן קרה – ודווקא במהלך הכי 'פשוט' לכאורה.
עוד מישהו שנפצע, למרות שבכלל היה ספק בפלייאוף שדונצ'יץ' לא ישחק (ובסוף נתן 43-18-13 על הראש של הקליפרס, ובאזר ביטר) הוא קריסטפס פורזינגיס. החוזה של 30 מיליון לעונה מתחיל להראות מפוקפק והלטבי הבינ"ל לא מחזיק את העומס. כשהוא על המגרש, הוא שחקן מדהים. אירופי אתלטי שיודע לקלוע מרחוק, לפתוח את ההגנה וגם לעשות את העבודה השחורה. אבל אם הגוף לא מחזיק, אז לא משנה כמה משלמים לו – זה לא יעבוד.
בקצרה, הפגרה הזו עשינו מהלכים קטנים בכיוון הנכון; עוד משהו שעשינו היה לשמור על המורשת (בראה), להביא צעירים בדראפט ולשמר את הליבה של המאבס.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
לא יודע מה איתכם אבל אני חיכיתי בסבלנות לכתוב את הפריוויו הזה. עד שדונצ'יץ' יחזור ויראה לנו איך הוא נראה. אז אחרי שראיתי שהוא תפח בנופש ביוון, הוא נראה כבד ב-15 קילו. לצערי, לא בשרירים עסקינן. הוא לא עוזר בהגנה, איטי ובקושי קופץ. מבחינתי יש סיבה לדאגה. אולי הבחור הצעיר לא עמיד ללחץ כמו שחשבנו שהוא עד היום. יהיה 22 בפברואר. שיתחיל להוריד, ומהר. הוא לא שאק.
עם הבעיות הקיימות בסגל הנוכחי, נראה שהם עתידים להתייצב העונה ולהתברג בתור אחת מקבוצות הפלייאוף הבטוחות. עם דונצ'יץ' בכושר טוב (מזכיר, שחקן של 29-9-9 בעונה האחרונה), זינגר בריא, פאוול מחפה ותוספות כוח איכותיות – יש לנו קבוצה של מקום 5 במערב הסבוך. האבידה שהכי לקחתי בחשבון היא סת' קרי – קלעי מחונן שבפלייאוף היווה כוח אש משמעותי. קיד-גילכריסט לא פוגע, ג'סטין ג'קסון לא נראה כמו הדבר האמיתי ודלון רייט (למרות שהיה נראה טוב לפרקים) לא סיפק את הסחורה. השאר באמת לא רלוונטיים.
בקיצור ולעניין, דאלאס מתברגים בתור קבוצה מעניינת גם לאחרי העונה הבאה. אל תתפלאו אם יאניס מחליט שהוא חותך לקבוצה הטקסנית בתמורה לג'יימס ג'ונסון, טים הרדוואי ג'וניור ובחירות דראפט. הם עשו הכל בשביל שזה יתאים לשם. כמובן, נצטרך לספוג את בלדסו, לצערי.
בקיצור, עונה מעניינת עבור המאבריקס. ג'ים קרי ממשיך עם העונה ה-11 במדי המאבס ואני ממשיך להנות מקבוצה אטרקטיבית שיכולה להסתכל עין בעין לכל מערבית ומזרחית באשר היא. זה, כמובן, עם כל אי-הכבוד שאני רוכש לקליפרס העונה ומקווה שהוא יפסידו בכל צורה שהיא.
היכולת של המאבס לאיים על התואר, אם בכלל, תנבע בעיקר מהבריאות שלהם ומזה שלא יאבדו את הראש מול מרקיף מוריס והארל. או מרכוס ובברלי? בכל מקרה, אני מבולבל כבר.
ועוד מטעם קטן ללוחמה הפסיכולוגית בפלייאוף הקרוב: מי לדעתכם עובד בפרויקט שיקום שחקני עבר בליגה, ושוב פעם עוקף את כל הבעלים בליגה בסיבוב על הפרס הבעלים הטוב ביותר? כמובן, מארקי בוי שלנו, שמכניס את דלונטה ווסט חזרה לגמילה. מוזמנים לראות הכל בוידאו הזה:
תחזית:
התרחיש האופטימי בהגזמה: יאניס מגיע לדאלאס בטרייד בפגרת האולסטאר ואנחנו מפסידים בעיקר בחירות עתידיות ואת מי שלא השתלב כמו שצריך עד כה. אנחנו גם מוותרים על טריי ברק בשביל בלדסו כדי לספוג צפרדע כלשהי מהטרייד הזה. דאלאס מתקדמים בדירוגים ולמרות פציעות קטנטנות של דונצ'יץ' וזינגר, מתברגים במקום ה-3 במערב. עוברים את פורטלנד, דנבר והקליפרס\לייקרס בדרך לאליפות מול הנטס.
התרחיש האופטימי: דאלאס מתבגרים בעונה אחת ומשפרים לעין כל שיעור. ג'יימס ג'ונסון עושה קראטה על המגרש כשהשופטים לא רואים, וריצ'רדסון מתגלה כאס, אפילו יותר מסת' קרי. דאלאס נאבקים על ביתיות ובסופו של דבר מוצאים את עצמם במקום ה-4 במערב, מפסידים ללייקרס בחצי הגמר האזורי.
התרחיש הריאלי: דאלאס מתמקמים באותו מקום בדיוק בעונה הקרובה, רק שהפעם הם עוברים סיבוב מול הקליפרס, שלא מוצאים תשובה לזה שדונצ'יץ' וזינגר נותנים סדרה שלמה ולא נפצעים \ מורחקים \ שאר ירקות. זה מספיק להם להפסד בסדרה מול דנבר 4-3 (והפעם, דאלאס עם הניסיון לקאמבק).
התרחיש הפסימי: זינגר לא מצליח לחזור לעצמו ב-100% ומפלרטט עם פציעות למכביר. דונצ'יץ' לא מצליח להוריד את הקילוגרמים שהעלה בפגרה, והולך צעד אחד אחורה ביכולת. הוא עדיין מרשים ומרהיב, אבל זה לא זה. גם הקרסוליים שלו מדברות והמאבס בקושי משתחלים לפלייאוף. הם נפגשים מול הלייקרס האימתניים, ולברון ודיוויס מראים שהם עדיפים בהרבה על לוקה-זינגר.
בסופו של דבר, אני מנחש שהאופטימי הוא הריאלי. גם כאן, מדובר באופטימיות זהירה. קבוצה צעירה שהולכת סיבוב נוסף הוא משהו שנשמע ריאלי. וכן, אני מתכנן שהלייקרס יסיימו ראשונים בקונפרנס.
