5 על 5 סיבוב שני ונפרדים מיוטה ואטלנטה
המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, אריאל בנדר, טל קינן, שרית מרקוביץ' שויד ואורח מיוחד: ניב שכטר מ'פוסט-אפ'.
במשאל של ESPN לפני הסיבוב השני ב-3 מתוך 4 הסדרות היה קונצנזוס לגבי זהות המנצחת, כשהיחידה שלא זה בוסטון מילווקי. האמנם הסדרות האחרות כאלה חד צדדיות?
All NBA ESPN experts have the Suns, Heat and Warriors winning this round. pic.twitter.com/iXTUL31R3j
— NBA Retweet (@RTNBA) May 2, 2022
טל קינן: לטעמי כן. במקרה של פיניקס מאבס זה הכי בולט מכיוון שפיניקס היא הקבוצה הטובה בליגה ולמאבס אין סגל מספיק איכותי כדי להתמודד עמם. כמו שנוכחנו במשחק הראשון בסדרה, גם במשחקים שלוקה יעשה טריפל דאבל של 40 נקודות, לדאלאס עדיין אין סיכוי. לגבי ההיט מול פילי, הייתי סבור שיש לסבנטיסיקסרס סיכוי טוב לעבור, אך בהינתן ג'ואל אמביד פצוע ולא משחק, ההיט יקחו את הסדרה הזאת בקלות. דווקא בסדרה של הווריירס מול הגריזליס אני מאמין שהצעירים של ממפיס יצליחו לתת פייט אך לא חושב שהם ינצחו יותר משני משחקים בסדרה הזאת. גם אם המשחקים יהיו צמודים, ידם של הווריירס תהיה על העליונה.
אריאל בנדר: אף סדרה בסדרות חצי הגמר חד צדדית למעט הפילי-היט שזה לא כוחות כי ההיט קבוצה יותר טובה וגם אריק ספלוסטרה עושה שח-מט לדוק ריברס בפלייאוף, אריק ספולסטרה מונע משיקולים מקצועיים ודוק ריברס מונע משיקולי אגו אישיים. כל הסדרות פתוחות, הגריזליס יכולים לגבור על הווריורס בכל משחק נתון, גם המאבריקס ביום שכולם במיטבם יכולים לעשות לא מעט צרות לסאנס, לא רואה סיבה לקונצנזוס שעלייה של הסאנס והווריורס לגמר המערב סלולה. אני כן רואה סיבה להסכמה כוללת שעלייה של ההיט לגמר המזרח סלולה כי הם הרבה יותר טובים מפילי עם או בלי אמביד.
ניב שכטר: יש 2 סדרות שנראות קצרות במיוחד ו-2 סדרות שיכולות ללכת עד הסוף.
גולדן סטייט פייבוריטים, אבל האם יוכלו להתמודד עם הפיזיות והרגליים הצעירות של ממפיס? סביר להניח שכן אבל יש הרבה סימני שאלה לגבי היכולת ההגנתית של ג'ורדן פול, ואפילו קליי שנראה שאיבד צעד בהגנה. גם בגזרת המאמנים אני לא בטוח שהעדיפות היא לגולדן סטייט. דאלאס עוד מסוגלת לחזור, ואני לא חושב שהפערים כל כך גדולים כמו שנראו ב2 המשחקים הראשונים, אבל זו לא סדרה שתגיע למשחק 7.
פילי- מיאמי, פשוט לא כוחות בלי אמביד.
לגבי מילווקי בוסטון, ברור שזה הולך להיות קרב עד הסוף.
אריק גנות: מיאמי – פילדלפיה נחשבה לסדרה חד צדדית עוד לפני הפציעה של אמביד, שרק חזרה של הארדן לכושר וינטאג' יכולה להחזיר אותה להיות תחרותית. ואז אמביד נפצע, הארדן המשיך להיראות רע, וברור שזה לא קרוב אפילו.
פיניקס – דאלאס דומה למדי. פיניקס היתה הקבוצה הכי טובה בליגה בעונה הרגילה, דאלאס עושים המון עם כשרון מוגבל אבל לוקה לא יכול לנצח לבד קבוצה כזו.
ממפיס- גולדן סטייט נראית הרבה יותר שוויונית, והסיבה שכולם חוזים ניצחון לגולדן היא בעיקר ההיסטוריה האדירהב של הקבוצה הזו מול חוסר הניסיון של ממפיס. על המדרש זה ממש לא נראה ככה וגם אם גולדן פייבוריטים לניצחון, זה לא בהרבה.
שרית שויד: על הנייר, לכל סדרה בסיבוב השני יש פייבוריטית דיי ברורה, מלבד בוסטון ומילווקי.
לפילי אין מה למכור מול מיאמי בלי אמביד ועם הארדן ביכולת הנוכחית. וגם אם אמביד יחזור מתישהו יכול להיות שזה יהיה מעט מידי ומאוחר מידי.
הניסיון של הווריורס מול חוסר הניסיון של הגריזליס והעומק של הסאנס מול לוקה ושות' מעמידים אותם בעמדה נוחה יותר לקחת את הסדרות שלהן. כך שמדובר בהימור מושכל.
לבוסטון ומילווקי, לעומת זאת, יש הגנה חזקה, ניסיון וכישרון. אף אחד לא מוכן להמר נגד יאניס בכושר הנוכחי או נגד ההגנה של בוסטון. מבינה אותם, גם אני לא הייתי מהמרת נגדם.
יוטה לאן? גובר או דונובן מיטצ'ל?
שרית שויד: יוטה תקועה. היא צריכה להחליט את מי היא משאירה כפנים של המועדון ובונה סביבו ואת מי היא מעבירה בטרייד. מצד אחד החשש של יוטה הוא שהיא תקבל פחות על גובר מאשר על מיטשל, מצד שני בחירה בגובר כפנים של הקבוצה ופרידה ממיטשל, מייעדת את יוטה לסגנון משחק מאוד ספציפי שידרוש מהמועדון לבצע יותר שינויים בסגל.
גם החוזה של גובר, שמסתיים ב 2025-26 הולך להיות יותר ויותר כבד. בעונה הבאה הוא ירוויח יותר מ-38 מיליון דולר וצפוי להרוויח יותר מ-46 מיליון דולר בעונה האחרונה שלו בחוזה. הזמן להעביר את גובר הוא עכשיו, בעתיד יהיה ליוטה יותר קשה להעביר אותו.
טל קינן: שאלה קשה. בתיאוריה ברור שעדיף לבנות סביב מיטשל. הוא הוכיח שהוא מסוגל להיות סקורר יעיל מאד בפלייאוף ולהוביל קבוצה טובה. מאידך, בפלייאוף האחרון הוא נראה חסר חשק והיה נדמה כי הוא כבר חושב על היעד הבא שלו. יש מצב שבעונה הבאה נראה את מיטשל בניו יורק ולא מכיוון שהג'אז רצו לוותר עליו. מהצד השני הערך של גובר מעולם לא היה נמוך יותר. שוב פעם קבוצה מדיחה את הג'אז כאשר היא משחקת five out ושוב פעם האשמה נופלת על רודי (על אף שלא תמיד בצדק). גם אם הג'אז יוותרו עליו, מה התמורה שהם יכולים לקבל? בקיצור דילמה.
אריאל בנדר: ג'סטין זאניק הוא ג'נרל מנג'ר חדש, זו עונה ראשונה שלו בליגה אבל אין ברירה אלא לבנות מחדש, דונובן מיטשל ורודי גובר לא מסתדרים והג'אז לא יגיעו איתם ועם התלכיד הנוכחי לאליפות. יש לג'אז את דני איינג' שכבר בנה מחדש את הסלטיקס במערכת והם יכולים להיעזר בו, אני הייתי מפיק לקחים מ-2011 ומעביר בטרייד את שני הסופרסטארים, מקבל עליהם נכסים ובונה מחדש, ב-2011 הג'אז העבירו רק את דרון וויליאמס תמורת נכסים צעירים ובחירות דראפט, הם פספסו הזדמנות להעביר שנה קודם לכן את קרלוס בוזר שעזב לבולס כשחקן חופשי בקיץ 2010.
לבנות מחדש, אין ברירה.
ניב שכטר: למרות שאני בטוח שמוחות הכדורסל וחסידי הסטטיסטיקות המתקדמות יגידו שגובר הוא משהו מיוחד ושחקן ההגנה הטוב בדורו, אני עם טים מיטשל. שחקן מקסימום בליגה חייב להיות איום התקפי, ומיטשל יכול להשתלט על משחקים. הוא נראה נורא בהגנה, אבל אין סיבה שייראה ככה. יש לו את הנתונים הפיזיים, הדחף, המנטליות והוא גם צעיר יותר כדי לצפות שיהפוך לשחקן מצויין בשני צידי המגרש. אבל בסופו של דבר, זה תלוי במיטשל. אם יבקש טרייד בקיץ, ודני איינג' יוכל לקבל עליו תמורה יפה, אני בטוח שישמח להשאיר את גובר ולבנות קבוצה הבנויה סביב היכולת ההגנתית הנדירה שלו.
אריק גנות: על פני הדברים – גובר צריך ללכת. המשחק שלו מיושן והוא מתקשה מול סנטרים שקולעים מבחוץ, יותר מדי פעמים הוא לוקח בהתקפה את מה שהוא נותן בהתקפה ובריבאונד, ויש לו מניות לפחות כמו למיצ'ל בקשיים בחדר ההלבשה של יוטה.
מיצ'ל, לעומתו, בדיוק בתבנית של גארד מוביל בקבוצת פלייאוף טובה ושחקן שאפשר לבנות עליו. אבל גם המשחק של מיצ'ל מוגבל, הוא לא מוסר מאוד טוב ומתקשה בהגנה. בלי גובר ההגנה של יוטה קורסת, ולא ברור שיש דרך טובה להחליף אותו.
לכן עולה לאחרונה האפשרות לוותר על שניהם וללכת לבניה מחדש. ואם מישהו מוכן להציע חבילה גדולה מאוד על מיצ'ל, זו אופציה סבירה.
מבין הקבוצות שנפלו בסיבוב הראשון, מי בעלת הבסיס הטוב יותר לשנה הבאה?
אריק גנות: דוראנט וקיירי, כמו גם יוקיץ ,מארי ו-MPJ, הם אחלה בסיס.אבל הקבוצות שהראו לנו משהו חדש ומעניין הן בעיקר טורונטו וניו אורלינס.
הראפטורס שיחקו כדורסל נהדר, איתגרו את פילדלפיה החזקה לפני הפציעה של אמביד וסבלו מאוד מחסרונו של ואנווליט. יש שם בסיס צעיר ומצויין שצריך בעיקר ספסל, ניסיון וסנטר הגנתי כדי להגיע ליתרון ביתיות שפלייאוף – כולם מדברים שאפשר לטפל בהם בקיץ.
הפליקנס נראו טוב במפתיע מול פיניקס, כאשר אינגראם, מקולום ו-ולנ'ציונאס הובילו התקפה נהדרת גם מול הגנת הסאנס. אם זאיון יחזור בשנה הבאה, או לחילופין יעבור בטרייד בשביל שחקן שאפילו קרוב אליו בערך, הם יגיעו ליתרון ביתיות.
שרית שויד: משולש של דוראנט, קיירי וסימונס הוא בסיס לקבוצה מפחידה מבחינת כמות הכישרון שבה, אבל לאו דווקא הכי יציבה. אם הכל ילך חלק הם הפייבוריטים לטבעת, אבל אם דברים לא ילכו חלק, כמו שקרה בשנתיים האחרונות, זה יכול להוביל להתרסקות נוספת.
קבוצה נוספת שיש לה בסיס טוב היא מינסוטה. הבעיה העיקרית של מינסוטה שאין לה את השחקן שיחבר בין כולם. שחקן עם איי קיו כדורסל גבוה, שידע לקבל את ההחלטות הנכונות במאני טיים ולהפעיל את קא"ט ואנטמן בצורה הטובה ביותר. דילו, שחקן עם קבלת החלטות בעייתית לפעמים, לא מתאים לתפקיד הזה.
טל קינן: האובייס זה להגיד ברוקלין אבל אני אלך עם הפליקנס. הם שיחקו יפה מאד, נתנו מלחמה לקבוצה הטובה בליגה וזה לא מובן מאליו, על אף פציעתו של בוקר. הטרייד על מקולום (ונאנס) היה בינגו. מעבר להיותו סקורר אמין גם ברמת הפלייאוף, הוא מנהל את המשחק. אינגרם משחק בצורה נינוחה יותר לידו ובאופן אירוני מנהל את המשחק טוב יותר לצד סיג'יי. הרברט ג'ונס וחוזה אלוורדו הם רוקיס נהדרים ששומרים מצויין ואינם חורים בהתקפה, וולנצ'ונאס מוכיח שהוא כח התקפי חשוב בפוסט והוא מסוגל גם לרווח. עכשיו נותרה שאלה אחת קטנה: מה יהיה עם זאיון? בלעדיו זאת קבוצה חביבה, איתו הפליקנס יכולה לההיפך לקונטנדרית.
אריאל בנדר: ניו אורלינס פליקנס, בלי שום ספק עבורי.
גרהאם-מקולום-אינגרם-זאיון-ולאנצ'יונאס, חמישייה התקפית שמציתה את הדימיון, יחד עם הרברט ג'ונס שהוא אחד משומרי הפרימטר הטובים בליגה, ג'קסון הייז שהראה ניצוצות בפלייאוף בדקות שהוא שיחק, חוזה אלבראדו שנותן בוסט הגנתי מהספסל, אין ספק שהכול תלוי בבריאות של זאיון שמספק נתונים של משחק וידאו כשהוא על המגרש אבל הפליקנס בשנה הבאה יכולים להיות קבוצה מעולה ולעשות לא מעט רעש במערב שיהיה חזק יותר, יש להם בסיס צעיר שחוץ מבריאות אין שום סיבה שלא ייתקע יתד משמעותית מאוד במערב בעונה הבאה.
ניב שכטר: האמת? כולן מלבד יוטה מרגשות אותי.
טורונטו עם ואן ווליט, סיאקם אננובי ובארנס רק צריכים עונה אחת בלי פציעות, מינסוטה נראו לי כמו הקבוצה שחסר לה הגרוש ללירה כדי לעשות גלים. אדוארדס הוא סופרסטאר אמיתי, טאונס עדיין שחקן ברמת אולסטאר ויהיו להם מהלכים הקיץ סביב ראסל.
אבל ניו אורלינס הפכו לקבוצה הכי מעניינת בליגה בתקווה שזאיון יהיה בריא. בסיס של מקולום, אינגראם וזאיון לצד וולנצ'ונס, הרב ג'ונס דבונטה גרהאם וטריי מרפי, ביחד עם בחירת לוטרי מהלייקרס זו קבוצה שעל הנייר נראית מאיימת לאליפות בעוד כמה שנים.
הימור שלי: לפחות 2 משלושת הקבוצות יגיעו לסיבוב שני בעונה הבאה
ההתאמות הטקטיות המעניינות ביותר שראיתם בסיבוב בינתיים?
ניב שכטר: קשה לדבר על התאמות כשרוב מה שראינו זה התמודדות עם פציעות והיעדרויות. מסדרות סיבוב ראשון אין מה ללמוד לרוב כי פער האיכויות גדול. כרגע ההתאמה המעניינת היא השינוי בשמירה על יאניס. מדאבל טימס שיאניס פירק במהירות במשחק הראשון, אודוקה החליט להשאיר שומר אחד, בעיקר את גרנט וויליאמס שעשה עבודה מצוינת. אבל עדיין מרגיש לי מוקדם לקבוע שזו התאמה שתחזיק מעמד.
אריק גנות: הדרך שבה גולדן סטייט שומרים את ג'ה הסבירה לא מעט את תוצאות המשחקים. הם הימרו על היכולת שלו לקלוע מבחוץ וסגרו לו חזק את החדירה. במשחק הראשון זה סוג של עבד, למרות מספר שלשות שלו אף אחד לא הצליח להיכנס יותר מדי לעניינים וגולדן ניצחו. במשחק השני, עם הפציעה של גארי פייטון, זה פחות עבד וג'ה גם הצליח להגיע לצבע מתי שרצה, מה שהוביל לתצוגה היסטורית וניצחון שלו.
עוד נושא עניין הוא הירידה של בוסטון לסינגל קאברג' של יאניס. במשחק הראשון הם שלחו עליו דאבל טים והוא הרג אותם במסירות. במשחק השני גרנט וויליאמס הצליח לעצור אותו לבד.
שרית שויד: היכולת לעשות התאמות טקטיות תוך כדי סדרה היא המפתח להצלחה או לכשלון בפלייאוף. ג'נקינגס הפיק לקחים מהר והוריד את אדאמס לספסל אחרי ההפסד במשחק הראשון למינסוטה. התאמה נוספת עשה מונטי וויליאמס, שכתוצאה מלחץ בלתי פוסק של שחקני ניו אורלינס על כריס פול, הוא הוציא את הכדור מהידיים של פול ונתן לשחקנים אחרים להוביל כדור ולעבור את החצי. זה נתן לסאנס להתחיל את ההתקפה שלהם מוקדם יותר ומסודר יותר וכריס פול קיבל את הכדור בחזרה כמה שניות לאחר תחילת ההתקפה.
טל קינן: על אף שמינסוטה לא יודעה בהגנה שלה, אני רוצה לפרגן לדרך בה הם שמרו על ג'ה. את הרבע הראשון של המשחק הראשון ג'ה פתח עם 5/5 מהשדה ו-5/6 מהקו. מהרגע הזה הוולבס עברו לבליצים בכל מהלך שהשחקן שטאונס שמר חסם למוראנט. בניגוד לביקורת הקבועה כלפיו, קאט הצליח לבצע את הבליצים בצורה טובה ולעיתים אף להתמודד עם ג'ה באחד על אחד כשהתבצע חילוף כפוי. את הסדרה מוראנט סיים עם 21.5 נקודות ב-38.6% בלבד ב-37 דקות, לעומת 27.4 נקודות ב-49.3% ב-33 דקות בעונה הסדירה. רק תראו את שני המשחקים הראשונים של ג'ה מול הווריירס ותבינו שצריך להכיר בעבודה הטובה של הוולבס מולו.
אריאל בנדר: ההתאמה של באד לתת לסלטיקס שלשות חופשיות מהאמצע, הסלטיקס קולעים טוב שלשות מהפינה, גראנט וויליאמס הוא אחד השחקנים הטובים בליגה בשלשות מהפינה והבאקס ידעו לתת שלשות פנויות וגם מהמקום הנכון, זה ניצח עבורם את משחק מספר 1 בסדרת חצי הגמר נגד הסלטיקס.
ההתאמה של סטיב קר לשחק עם יוצר אחד על המגרש, אם זה סטף או ג'ורדן פול זה עבד נגד הגריזליס ונתן לווריורס סטרץ' מעולה בסוף הרבע השלישי ותחילת הרבע הרביעי שהוביל אותם להובלה עד ההתפוצצות של ג'ה.
האזורית של מונטי וויליאמס שהפכה אותה לקבוצת הגנה אדירה שיודעת להגן על הנקודות ל-2 וגורמת למאבריקס להסתמך על שלשות.
אטלנטה נפלו מגמר המזרח להדחה בסיבוב הראשון בתוך שנה, מה ההסבר לכך? האם זה רק פציעות?
אריאל בנדר: ההסבר לכך הוא בין היתר הפציעות, של ג'ון קולינס, בוגדן בוגדנוביץ' ואונייקה אוקונגוו שהראה פוטנציאל לקראת סיום העונה, הפציעות האלו שהפכו את ההוקס לקבוצה שהכי קל להניח עליה נקודות בצבע כשקלינט קאפלה לא על המגרש וגם אם כן, טריי יאנג הוא חור בהגנה וצריך שחקנים טובים הן בקו האחורי והן בקו הקדמי שיחפו עליו.
ההסבר לכך הוא שנייט מקמילן לא השתמש מספיק בבוגדן בוגדנוביץ', הוא לא פתח איתו מספיק בחמישייה. אבל בעיקר חוסר מנהיגות מצד טריי יאנג השנה, ייתכן והוא ברגרסיה משנה שעברה וייתכן שהקבוצה סביבו לא בנויה בשבילו טוב, טרוויס שלנק צריך לבחור שחקנים לידו בפינצטה הקיץ.
ניב שכטר: פציעות, גם פיק לא ריאלי של שנה שעברה. מצד שני גם חשבתי ככה על מיאמי כשהגיעו לגמר, ואכן בעונה שלאחריה ירדו לקרקע, והעונה שוב מאיימים לחזור על ההישג. אז לא הייתי סותם את הגולל על אטלנטה, ועוד יש מהלכים מעניינים שהם יכולים לעשות.
יש לאטלנטה לא מעט נכסים שהם יכולים להפוך לכוכב בטרייד פוטנציאלי. מבין קפלה, בוגדנוביץ', הוארטר, קולינס והאנטר לדעתי רק האחרון הוא מישהו שאטלנטה רואים כבסיס לעתיד הרחוק לצד יאנג.
האם נכון להם לעשות צעדים דרסטיים הקיץ או לרוץ עוד עונה בתקווה שלא יהיו פציעות?, ויאנג, עם כל האנטיגוניזם וריסנסי ביאס מהסדרה מול מיאמי הוא סטאר שהראה שהוא יודע להופיע למשחקים גדולים.
אריק גנות: ההגעה שלהם לגמר בעונה שעברה הייתה מפתיעה, וכנראה לא היתה קורית אם בן סימונס היתה מעט יותר חסון מנטלית. מבחינת היכולת אטלנטה אמורה להיות קבוצה שמודחת בסיבוב הראשון או השני, לא אחת מהשתיים הטובות במזרח.
לפציעות היה חלק משמעותי בעונה הרגילה הרעה של אטלנטה, אבל כנראה שמשהו רע קורה שם מעבר לכך ומסביר את הנפילה בהגנה – מרעה לנוראית, ואת הדיבורים הבלתי פוסקים על טרייד לג'ון קולינס. הרטר לא עשה את הקפיצה המיוחלת, גם האנטר שהיה פצוע זמן ממושך, קולינס החמיץ משחקים רבים אף הוא וקאפלה עבר עונה רעה. עם כל אלה קשה להצליח.
שרית שויד: לפציעות יש חלק מאוד גדול בעניין, אבל לא רק. קולינס, בוגדנוביץ ודיאנדרה האנטר שהחמיצו הרבה משחקים, פגעו ביכולת של ההוקס לשמור על יציבות לאורך זמן והפציעה של האנטר, יחד עם החלשות של קאפלה והעברה של רדיש לניקס פגעו ביכולת של ההוקס לשמור בכלל.
בזכות היכולת ההתקפית של טריי יאנג, שנתן עונה אישית מצוינת, ההוקס סיימו את העונה הסדירה במקום השני בדירוג ההתקפי, אבל בזכות ההגנה המחפירה שלהם, רק מקום 26 בדירוג הגנתי וזה כבר פער גדול מידי בשביל כל קבוצה.
טל קינן: לדעתי לא. צריך לזכור שבעונה שעברה המזרח היה חלש יותר. העונה המזרח התחזק משמעותית עם ההגעה של לאורי להיט, דרוזן ולונזו לבולס (בנוסף לשנה מלאה של ווצ') והמעבר של הארדן באמצע העונה לפילי. בנוסף צריך להתחשב בסלטיקס שבנו סגל יותר הגנתי והיה צפוי כי יתאוששו מעונת הנפל של 2021. הראפטורס שיחקו בסגל מלא, באולמם הביתי, ובתוספת הרוקי סקוטי בארנס. הבאקס והנטס מראש היו הפייבוריטיות הבכירות של הקונפרנס. אטלנטה לעומת כל אלו לא התחזקה כלל ולעיתים לא לעשות כלום משמעותו ללכת אחורה. עוד בשנה שעברה התייחסו להוקס כקבוצה חריגה שלא תצליח לשחזר הישג כזה שוב ולכן איני מופתע ממה שקרה העונה.
קרא עוד
