Sample Page

עדכונים 27.5.22

מאי 27, 2022 | | 0 |

עדכונים ומשחק 6!
 
 
 
 
יאניס אדטוקומבו עם עקיצה ללוס אנג'לס: "שיששש הכל פה נורא יקר: הקניות, האוכל. העיר הזו לא בשבילי."
 
זאיון וויליאמסון כשיר לפעילויות כדורסל.
 
 
ברשימת 25 קבוצות הספורט הכי חדשניות בעולם, יש נציגות ל-9 קבוצות NBA:
פילדלפיה 76 (4), דאלאס מאבריקס (9), מינסוטה טימברוולבס (11), קליבלנד קבאלירס (17), פניקס סאנס (19), גולדן סטייט ווריירס (20), ברוקלין נטס (22), טורונטו ראפטורס (23) ופורטלנד טריילבלייזרס (25).
לרשימה המלאה
 
 
לאחר המשחק הלילה דריימונד גרין נשאל על ידי שאק את מי הוא רוצה לראות נגדם. גרין ענה שהוא יודע את מי הם יראו נגדם, את הסלטיקס.
 
ג'ייסון טייטום חושב שהעובדה שג'ואל אמביד לא נמצא בחמישיה הראשונה למרות שהגיע שני בהצבעות ל-MVP אינה הגיונית.
 
הלייקרס שאלו את טרי סטוטס אם יהיה מוכן להיות עוזר מאמן במידה ויבחרו במישהו אחר, והוא סירב.
 
מארק קיובן: "דאלאס יכולים לשלם לג'יילן ברנסון יותר מכל אחד אחר." עוד אמר קיובן: "אני חושב שהוא רוצה להישאר."
 
בנוסף שאמס מדווח שקנט בייזמור ויתר בקיץ על חוזה לשנתיים ויותר כסף מגולדן סטייט, והלך לחוזה שקיבל בלייקרס כי הרגיש ששם יש לו סיכוי גבוה יותר לאליפות.
 
בייזמור הגיב עם כמה ציוצים וסיים עם הציטוט: "לפעמים הגורל יגרום לך להיראות מטופש, עד שיתחיל לרדת גשם."
 
לוקה דונצ'יץ': "שיחקתי זוועה." הוסיף שהוא גאה בריצה של דאלאס.
 
גם דירק צייץ שהוא גאה במאבריקס


 
אוהד סיקסרס ממורמר הגיב לאנה הורפורד שהשתפכה על אחיה שבפילי הוא היה לא טוב


 
היא הגיבה שהבעיה אולי לא הייתה בו אלא במועדון ששוב ושוב משפיל שחקנים שלו…


 
צ'ארלס בארקלי הגדיר את ריצת הפלייאוף השנה של דאלאס כ"פוקס" וזהב שוטים בדיוק כמו הריצה של אטלנטה בעונה שעברה, "שהייתה יותר התפרקות של פילדלפיה מאשר הצלחה של אטלנטה."
בארקלי הוסיף ואמר שלוקה חייב להשתפר אישית, ושדאלאס חייבת חיזוק, במיוחד לאור העובדה שהרבה קבוצות במערב צפויות להתחזק בעונה הבאה.
 
פרשן הדראפט של ESPN מייק שמיטס מצטרף לפורטלנד כעוזר GM.
 
הנטס פתוחים לסיין אנד טרייד על קיירי.
 
בבוסטון מרכוס סמארט ורוברט וויליאמס בסימן שאלה.
 
טיילר הירו השתתף באימון קליעות לפני המשחק.
 
בגולדן סטייט גארי פייטון השני צפוי להיות כשיר לסדרת הגמר.
 
 
 
03:30 בוסטון מארחת את ההיט. האם כל הדיבורים על כך שהסדרה כבר של הסלטיקס יגרמו לשאננות בקרב שחקני בוסטון? יתנו מוטיבציה לשחקני מיאמי ונראה משחק 7? שידור בספורט 5
 
 
 
 
לפוסט זה מצורף: המאמן הכי שלם בליגה. מה הוא מכין למשחק הלילה?
 
 
 
תגיות:
קרא עוד

בזמן שפלייאוף 27.5.22 משחק 5 גמר המערב

מאי 27, 2022 | , , | 0 |

גולדן סטייט ווריורס 120 – דאלאס מאבריקס 110 (גולדן סטייט מנצחת ועולה לגמר הנ.ב.א.)

תם ונשלם,

גולדן סטייט הקבוצה שהייתה הטובה ביותר לאורך כל הפלייאוף במערב לוקחת את משחק מספר 5 ועולה לגמר הנ.ב.א. בפעם השישית בעידן של סטיב קר.

הפער בסיום הוא רק 10 נק', ודאלאס סוג של נשארה צמודה לאורך כל המשחק, אבל עם יד על הלב, בשום שלב של המשחק הם לא באמת איימו על גולדן סטייט. גולדן סטייט פתחה פער דו ספרתי בשלב מוקדם ברבע השני ומשם נוצר מעין סטטוס קוו ותחושה שלמעשה שתי הקבוצות מבינות שזה המשחק האחרון שלהן.

 

המשחק הסתיים בחלוקת גביעים ופרסים, כאשר הפעם

כמובן, שלא אחר מאשר שון ליווינגסטון מציג את הזוכים בגביע של גמר המערב, (מי שזוכר, הוא היה חלק משמעותי בשושלת מ 2014 עד 2019) ומעניק אותו ללוחמים:

קצת מבאס, אבל נראה שזה הזמן לסכם את הסדרה.

 

סטף קארי 

זה לא היה ערב אדיר של קארי, אבל גם הוא עם חגיגות אישיות משלו, כאשר הוא זוכה בתואר ה MVP (המאוד ראוי יש לציין), הראשון של סדרת גמר המערב. קארי מסיים את הסדרה עם 23.8 נק' למשחק, 7.4 אס' ו 6.6 ריבאונדים. הלילה היה לו כאמור ערב קצת יותר פושר של 15 נק', 9 אס' ו 3 ריב', אבל זה מספיק כדי להוביל את גולדן סטייט לניצחון בסדרה ולתואר השחקן הטוב בסדרת גמר המערב:

 

קליי תומפסון עושה היסטוריה

כמה קליי היה חסר להם בשתי העונות הקודמות. הספקנו לשכוח (כותב השורות האלו לא שכח, אבל זו התחושה ברשת) שהוא אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה. הלילה, זה היה הערב של קליי שמסיים משחק נהדר עם 32 נק' (8-16 מהשלוש). למעשה 8 השלשות האלו, זו הפעם החמישית בקריירה שלו בפלייאוף (8 או יותר) והופך בזאת לקלעי שעשה את זה הכי הרבה פעמים בהיסטוריה של הנ.ב.א. (עובר את קארי, ליליארד וריי אלן שעשו זאת 4 פעמים).

https://twitter.com/NBA/status/1530048925855522816

קבון לוני שולט מתחת לסלים 

בצורה מדהימה, הנתון הכי בולט מהסדרה היה הריבאונד.

גולדן סטייט מנצחת ב 4 מתוך 5 משחקים ובכל אחד מהם היא גם מנצחת באופן חד בריבאונד. הלילה זה מסתיים 51-34 כאשר קבון לוני עוד הפעם מוריד 18 ריבאונדים.

כמה זה היה משמעותי, הלילה לוני מוריד 7 ריבאונדים בהתקפה והמאבס לוקחים רק 6, זה חלק מהסיבה שהם נשארים לפני דאלאס לאורך כל המשחק:

כאשר מסתכלים על המפתחות של גולדן סטייט לקראת סדרת גמר המערב, השליטה שלהם בריבאונד הופכת להיות מפתח אדיר.

 

אנדרו וויגינס, ג'ורדן פול 

כל כך הרבה שחקנים ראויים לאזכור בסדרה הזו.

שימו לב לרשימת הקלעים של גולדן סטייט בסיום הסדרה:

קארי 23.4, וויגינס 18.6, קליי 18.6, ג'ורדן פול 16.4 למשחק.

אנדרו וויגינס עובר מתחת לרדאר כל הפלייאוף. מלבד הדאנק והפוסטר האדיר שלו על לוקה, הוא כמעט ולא זוכה לקרדיט בניצחונות של גולדן סטייט. אז אולי כאן הזמן לומר, וויגינס משחק כרגע את הכדורסל הטוב ביותר שלו, כשהוא חלק משמעותי מאוד בגולדן סטייט. הוא גם נהדר בהגנה, ותורם המון בהתקפה.

אבל מה שהופך את גולדן סטייט לכל כך טובה, זה שבאמת אי אפשר לדעת מי השחקן שיקלע הלילה 30 נק', וגם ג'ורדן פול משלים עוד סדרת פלייאוף נהדרת. פול התאקלם מחדש בספסל של גולדן סטייט ועושה את זה נהדר. הלילה עם 16 נק' באחוזים נהדרים (6-8 מהשדה).

 

דריימונד גרין והנעת הכדור של גולדן סטייט

אם רוצים באמת לנסות להבין מה היה המפתח ההתקפי ששבר את ההגנה של דאלאס, זה הנעת הכדור של גולדן סטייט. מעבר למהירות, ויכולות הכדרור הנהדרות שיש להם בכל עמדה (ממש כל שחקן מלבד לוני, יכול להוריד כדור לרצפה), הם גם מוסרים ונעים בלי הפסקה. ככה גרין (וגם לוני) עשו את רוב הסלים שלהם בזריקות ממש קלות מתחת לטבעות לאורך כל הסדרה וגם הלילה:

https://twitter.com/warriors/status/1530020476017205248

וההגנה

גם בהגנה גולדן סטייט נשענת למעשה על הגנה קבוצתית פשוט מושלמת. לכולם ברור שהברומטר ההגנתי הוא דריימונד גרין, וכולם גם זוכרים את התרומה ההגנתית של לוני ואנדרו וויגינס. אז מי בעצם השומר הפחות טוב שלהם? קארי? אז קארי היה מצויין לאורך כל הסדרה גם בצד ההגנתי ובאמת שקשה לראות כרגע סדקים בקבוצה הזו של גולדן סטייט:

הוא עושה את שלו בהגנה:

https://twitter.com/warriors/status/1530024679338934274

 

וקצת על הצד המפסיד – דאלאס כקבוצה

אז אחרי כל הסופרלטיבים האינסופיים שהמטרנו על גולדן סטייט, צריך גם לומר את האמת. דאלאס התחברה לסדרה נהדרת מול פיניקס, אבל סיכוי טוב מאוד שהיא לא אמורה להיות האתגר האמיתי של גולדן סטייט. קצת קשה להעריך האם אלו היו הלוחמים שהיו כל כך טובים או שזו כמות הכלים המוגבלת שיש לדאלאס שהובילה לסדרה הכל כך חד צדדית שקיבלנו.

בסוף היום, ג'יילן ברונסון זה שחקן של 16 נק' בעונה הסדירה ועשה את הפריצה האמיתית שלו במהלך הפלייאוף. לא נראה לי שדינווידי חושב שהוא זכאי לתואר של כינור שלישי בקבוצה שרצה לאליפות. רג'י בולוק ופיני סמית', אחלה שחקני רוטציה ומצויינים בהגנה אבל הם לא מתקרבים בעומק שהם נותנים לדאלאס לעומק של גולדן סטייט.

כאמור גם קשה לשכוח את ה 0-10 של בולוק, במשחק מספר 3.

 

אנחנו כנראה נקבל פרופורציות טובות יותר כאשר נפגוש אותם בסדרת הגמר מול מיאמי או בוסטון (ונקווה שהמנצחת במזרח תגיע בריאה כדי שתהיה לנו סדרת גמר נהדרת).

 

לוקה דונצ'יץ'

לוקה מסיים עונה פנטסטית. אחרי פתיחה יחסית צולעת, הוא מסיים פלייאוף שמציב אותו בשורה עם הגדולים ביותר:

31.7 נק', 9.8 ריב' ו 6.4 אס' למשחק. זו הפעם השלישית שהוא עושה את זה בפלייאוף שלם, זו הפעם השלישית ברציפות שהוא עושה את זה והיחידי שעשה את זה לפניו היה למעשה מייקל ג'ורדן (שעשה את זה 5 פעמים).

הלילה הוא קולע 28 נק', 9 ריב' ו 6 אס', אבל האחוזים לא היו שם (3-13 מהשלוש, 10-28 מהשדה) וזה חלק משמעותי בהפסד.

השאלה העיקרית שכולם שואלים היא, איזה חיזוק לוקה צריך לקבל כדי שנראה אותו ואת דאלאס מאיימים שוב על התואר. אין ספק שהבעיה העיקרית שלהם הייתה מתחת לסלים, וכנראה שזה מה שדאלאס תחפש לקראת העונה הבאה. לא בהכרח סנטר, פשוט איזה פורוורד קשוח (טאקר? קובינגטון?) שיכול לסגור לריבאונד ולשים גוף.

בינתיים, אפשר להנות מהספורטיביות הנהדרת שיש ללוקה. הוא לא מתרגש ממשחקי מעמד אחרון ותמיד יודע לקחת את זה בפרופורציות. החיבוקים שלו בסיום הסדרה עם כל הכוכבים של גולדן סטייט היו מחזה ספורטיבי נהדר:

 

לכל מי שהולך לצייץ שלוקה פשוט לוקח את הדברים בקלות רבה מדי. יש כמובן גם את הרגע שבו הוא בועט בכיסאות בתסכול בתחילת הרבע השלישי. פשוט בסיום לוקה, איכשהו יודע להזכיר לנו (לפחות כרגע) שזה בסה"כ ספורט. ובאמת, באמת שכותב שורות אלו נהנה לראות את הספורטיביות של לוקה והראיונות שלו אחרי המשחקים:

 

ג'יילן ברונסון 

ברונסון מסיים את הפלייאוף בתור הכינור השני של לוקה. הטרייד על פורזינגיס זה הדבר הכי טוב שקרה לברונסון שקיבל את המפתחות, וענה בצורה נהדרת. אמנם, הוא לא שיחק טוב הלילה, אבל זה לא באמת משנה. ברונסון הפך להיות אחד השמות החמים ביותר בשוק של הקיץ, אחרי שהוא מסיים את הפלייאוף עם 21.5 נק' למשחק:

קשה לדמיין את ברונסון לא ממשיך בדאלאס, וקיובן תמיד ידע לשמור אצלו את הקלפים והכוכבים החמים ביותר. אז הנה ההתייחסות שלו לכל מי שדואג:

"לא לדאוג, אנחנו יכולים לשלם לו יותר מכל אחד אחר. הוא יחזור אלינו גם בשנה הבאה":

ספנסר דינווידי והקיץ של המאבס

לפני שנשלח את דאלאס לחופשת הקיץ, אולי שווה להזכיר שהייתה שם גם צלע (ורביעית וחמישית) שנתנה פלייאוף נהדר. דינווינדי חווה המון עליות וירידות לאורך הקריירה שלו. העניין הוא שעד הפלייאוף הנוכחי, מעולם לא ראינו בו רכז לגיטימי (ספסל או חמישייה, לא באמת משנה) בקבוצה שמאיימת על תואר. כשהוא קלע 20 נק' למשחק בברוקלין, זו הייתה קבוצת לוטרי לכל דבר ועניין.

הוא מסיים פלייאוף נהדר וחייב להיות בתוכניות של דאלאס לעונה הבאה.

לא רק הוא. למרות כל הביקורת על בולוק, צריך לזכור שבולוק מעולם לא היה איזה סקורר גדול. היתרונות שלו לרוב מגיעים בהגנה והוא עשה את שלו בפלייאוף ולאורך כל העונה. אותו הדבר נאמר גם על פיני סמית'.

דאלאס צריכה להבין איך היא מתנהלת עם המשכורות שלה בקיץ, כאשר היא חייבת להשאיר את החמישה האלו, משלמת לברונסון את הכסף הגדול ומצד שני מצליחה למצוא את השחקן החסר שישלים את החמישייה הראשונה (פאוול פותח כל משחק ומשחק בסוף בקושי 10 דקות למשחק).

כנראה שהם יחפשו אפשרויות סביב החוזה של הארדוואי ג'וניור (זוכרים שהוא שם?) וגם ברטנס. שניהם ביחד שווים כרגע מעל 30 מיליון דולר לעונה. מצד שני, זה לא יהיה פשוט למצוא קונים.

נסיים את הטור בשלשת באזר של דינווינדי, שמשאיר אותנו בטעם של עוד לעונה הבאה:

 

 

 

תגיות: , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים 26.5.22

מאי 26, 2022 | | 0 |

עדכונים ומשחק!
 
 
 
ג'יילן ברנסון עם עקיצה קטנה לאביו: בארקלי שאל אותו איך הוא בהשוואה לאביו שגם היה שחקן בליגה (וג'יילן עבר אותו בכמות נקודות בקריירה רק בעונה הזו)
 
ג'ייסון טייטום סיפר שהרגיש חוסר כבוד בשנה שעברה אחרי שלא נכנס לחמישיות העונה.
 
טרי סטוטס עבר ריאיון נוסף, הפעם אישי בלייקרס. (הקודם של השלושה היה בזום)
 
מספר מנהלים ברחבי הליגה מאמינים שהדיווחים על זאק לאבין הם הדלפות של הסוכן להגדיל את חוזה משיקגו, אך למעשה אין כוונה של השחקן לעזוב את הבולס.
 
ג'ואל אמביד ראה את התגובות לציוץ שלו על כך שמיאמי צריכים עוד כוכב, והוא טוען שכולם טיפשים.
 
קליבלנד מועניינת במייק קונלי
 
ג'יילן רוז טוען שהוא הצביע לקיירי אירווינג לחמישיות העונה בטעות.


 
 
קם בירצ' מטורונטו עבר ניתוח בברך.
 
אוטו פורטר בחוץ משחק 5
 
טיילר הירו אמר כי הוא מתכוון לשחק במשחק 6.
 
 
 
 
 
 
פודקאסטים!
הפודקאסט עם יואב מודעי על הגמרים האיזוריים וחמישיות העונה
עם דוקטור אסף לב על הפיזיות בליגה ומעבר מאלימות פיזית לאלימות סימבולית
 
 
 
0400 גולדן סטייט מארחת את המאבריקס. האם הווריירס סוגרים עניין הלילה ובעצם רצו את הטקס בביתם? 3-1 לגולדן סטייט.
 
 
לפוסט זה מצורף: רגע, חכו. כל הסיבות לא לוותר עדיין על מיאמי ודאלאס
 
תגיות:
קרא עוד
פניקס סאנס פוסט מורטם

פניקס סאנס פוסט מורטם

מאי 26, 2022 | , , | 2 |

פיניקס סאנס – סיכום עונה

 

"להתאהב זה עניין של בחירה", כששמעתי את המשפט הזה לראשונה, הזדעזעתי. המחשבה שיש אנשים שפשוט בוחרים אם להדליק או לכבות את הלב שלהם, לא הסתדרה לי עם כל מה שאני מכיר וחווה כנער רומנטיקן בקריות של שנות ה-90. אלא שברבות השנים, אני יותר ויותר מתחבר לרעיון הזה, ולא רק שהוא לא מזעזע אותי, אלא שאני מבין שהוא הרבה יותר רומנטי ממה שמצטייר בראשית. כי בניגוד לתפיסה ההוליוודית של התאהבות פתאומית וחסרת שליטה, הבחירה שלנו להיפתח ולשים את הלב שלנו אצל אחר, היא הרבה יותר אמיצה ומסוכנת.

טעות נוספת שעשיתי בתחילת שנות התשעים, היא להחליט שאני הולך עם האנדרדוגס. וכך, בזמן שכל ישראל ואחותו הסתובבו עם כובעים הנושאים את סמל השור או חולצות של מג'יק וקארים, אני החלטתי ללכת בעקבות השמש, ועם ההחלטה התחילו להגיע שברונות הלב: השלשה של פקסון *קראק*, נשיקת המוות של מריו אלי *קראח*, הדחיפה של הורי *קווץ'*, החסימה של יאניס *פראק*, פעם אחר פעם, מתרסק ונבנה מחדש.

כשאתה חווה משהו מספר רב של פעמים, ההשפעה שלו מתעמעמת מפעם לפעם, עד שלבסוף אתה כמעט ולא חווה כלום. על פניו, צברתי מספיק אכזבות בשביל שאצליח לפתח אדישות מסוימת ביחס לעוד כשלון של הסאנס. אלא שהפעם, איכשהו, זה הרבה יותר כואב מתמיד. כי הפעם, באמת באמת האמנתי שזה הולך להיגמר אחרת.

למרות התוצאה הסופית המאכזבת, אליה נגיע בהמשך, אני ממשיך להחזיק בדעתי שפיניקס מודל 21-22, היא הקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה של המועדון. בניגוד לקבוצות המלהיבות של בארקלי, קיד או נאש, אשר הצטיינו בעיקר כקבוצות התקפה נהדרות, הקבוצה הנוכחית ניצחה משחקים בראש ובראשונה דרך ההגנה. למרות שהיא הורידה את הרגל מהגז בשבועיים האחרונים של העונה, פיניקס סיימה את העונה הסדירה כשהיא במקום השלישי בליגה ב-Defensive ratings (לשם השוואה – הקבוצות של בארקלי ונאש סיימו במרכז הטבלה במקרה הטוב).

בנוסף, פיניקס של עונת 21-22, נראתה עמוקה ומאוזנת מכל קבוצה קודמת. התחושה הייתה שפיניקס לא בנויה רק על כוכב אחד, אלא שבכל ערב נתון ניתן לנצח בדרך אחרת. בוקר חולה? פול ייקח את המושכות. פול פצוע? מיקאל יקח על עצמו יותר בהתקפה. קראודר ביום קליעה רע? הנה בא קאם ג'ונסון. אייטון נרדם מול הפלייסטיישן? זה בסדר, יש את מקגי וביומבו לגיבוי.

וכך, בשילוב גיבוש ואווירה של קבוצת קולג' צעירה, משחק אחר משחק, פיניקס התקדמה וניפצה את כל השיאים של המועדון. חודש שלם ללא הפסד, שבירת שיא הניצחונות הרצופים והעמדתו על 18, ומעל הכל – שבירת שיא הנצחונות בעונה בודדת, כשהקבוצה מסיימת עם 64 ניצחונות – 8 יותר מכל קבוצה אחרת. כשבמשך עונה שלמה הקבוצה לא הפסידה יותר משני משחקים רצופים, ועם יתרון הביתיות לאורך כל הפלייאוף – איך אפשר היה שלא לבוא מלא ביטחון שהפעם זה יהיה אחרת, ובטח אם זוכרים שהקבוצה הזאת כבר הוכיחה את עצמה בפלייאוף, רק לפני שנה?

אלא שאיפשהו במהלך הדרך, משהו קרה. משהו, שגרם לפרארי הדוהרת הזאת לקרוס ולהתפרק רגע לפני הסיבוב האחרון. אם הגעתם עד לכאן כדי לנסות להבין מהו אותו משהו הזה, אאכזב אתכם ואבהיר כי אין לי את התשובה שאתם מחפשים. התמונה אולי מתחילה להתבהר מעט עם כל השמועות האחרונות, אבל אני בספק אם אי פעם אוכל לקבל תשובה אמיתית שתסביר לי איך הקבוצה המופלאה מהעונה הסדירה, הפכה לדלעת דווקא ברגע האמת.

ובכל זאת, בעיקר מתוך הצורך לעשות קלוזינג לעונה הזאת, אנסה לתת את הניחושים הכי טובים שלי למה קרה:

בראש ובראשונה, מה לעשות, כריס פול. לאורך העונה כולה הוטענו להאמין שהטבעונות הצליחה לגבור על אבא זמן, כשכריס פול בגיל 36 שיחק את הכדורסל הטוב בחייו, עד כדי דיבורים עליו כמועמד ל-MVP איפשהו באמצע העונה. הפציעה שלו ביד לקראת משחק האול-סטאר, חיסלה אמנם כל מועמדות כזאת, אבל מבחינת אוהדי הסאנס אלו היו דווקא חדשות טובות. האמנו, כי בניגוד לשנים עברו בהן הפציעה העונתית של פול הגיעה בפלייאוף, הפעם הפציעה הגיעה בעיתוי מושלם, אשר יאפשר לו להגיע לפלייאוף רענן ומשוחרר. פול אכן חזר בזמן, והתחיל את הפלייאוף מצויין (כולל משחק שיא של 14 מ-14 מהשדה), אבל איפשהו במהלך הסדרה מול דאלאס, הגיע גיל 37, ואיתו פציעה בירך, שהפכה את פול בבת אחת, מנכס ענק לנטל הגנתי והתקפי.

מבין כל האנשים שלא הכרתי במציאות, מונטי וויליאמס הוא ללא ספק אחד האנשים שאני הכי אוהב ומעריך. ועדיין, הדבר לא מוריד ולו במעט מהאשמה שיש למאמן של פיניקס על ההתפרקות בפלייאוף. זה התחיל כבר בסיבוב הראשון, שם העוזר שלו מהעונה שעברה, ווילי גרין, הקשה עליו מאוד, וכמעט תמיד היה צעד לפניו. אך בעוד שלגביו לפחות, היה לנו את התירוצים (ההגיוניים בהחלט), שזה בגלל שהוא מכיר היטב את השחקנים של פיניקס ואת ספר התרגילים שלה (חלק גדול ממנו גרין כתב בעצמו), הרי שלסדרה מול דאלאס וג'ייסון קיד, כבר לא היו לנו את התירוצים האלה. בסדרה הזאת קיד פשוט עשה בית ספר למונטי, שלא הצליח למצוא פתרונות והתאמות. בנוסף, כנראה החברות והקרבה לכריס פול השפיעה, כשמונטי לא יכל לקבל את הבחירה הקשה אך המתבקשת – אם פול פצוע, הוא לא משחק.

לעומת זאת, מי שמונטי כן ידע לקבל נגדו החלטה קשה, הוא דיאנדרה אייטון. לפי הדיווחים, איפשהו במהלך המחצית הראשונה במשחק השביעי, אייטון ענה בשלילה כשמונטי שאל אותו אם הוא רוצה לשחק. בתגובה, מונטי צעק על אייטון מול כולם וייבש אותו על הספסל לאורך שאר המשחק (עד כמה שהיה משחק בכלל..). במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, מונטי סירב להתייחס לשאלה, וטען שמדובר ב-"עניין פנימי". כשמוסיפים לכל זה את הכתבה שהתפרסמה על אייטון ימים ספורים קודם לכן, בה אייטון משתפך על אהבתו למשחק מחשב, תוך שהוא מתרברב על כך שלפעמים הוא ישן רק שעתיים בלילה, אפילו לפני אימון, מבינים שהבעיה היא כנראה עמוקה יותר מאשר תסכול רגעי בזמן תבוסה כואבת. ייתכן כי האסטרטגיה של הסאנס שלא לתת לאייטון את חוזה המקסימום שדרש, התפוצצה להם בפנים, דווקא במועד הכי לא נוח.

אחרי כל אלה, אי אפשר לנקות את הכוכב הגדול של הקבוצה מאחריות. למרות עונת שיא, בה סיים בחמישיית העונה ובמקום הרביעי במרוץ ה-MVP, דווין בוקר פשוט אכזב בסדרה הזאת, והדברים נכונים שבעתיים לגבי משחקים 6 ו-7 בסדרה. ייתכן כי הפציעה של פול גרמה לכך שדאלאס יכלה לשלוח 2 שחקנים על בוקר בכל עת וללא חשש. ייתכן שהשביתה האיטלקית של אייטון הוציאה את המפרשים של כל הקבוצה. ייתכן שהמתח של משחק 7 בבית כשאתה פייבוריט הכבידה מאוד. ובכל זאת – אם אתה רוצה להיות אחד מהשחקנים הכי טובים בליגה, אם אתה רוצה להיות פרנצ'ייז פלייר אמיתי – אתה חייב, אבל חייב להיות יותר טוב מזה. אני מקווה ומאמין שהסדרה הזאת תעשה לבוקר את מה שסדרה אחרת מול דאלאס, עשתה ללברון.

ובסוף, הספסל. מה שהיה נראה לאורך העונה כאחד היתרונות הגדולים של פיניקס, התברר במהלך הפלייאוף כאשליה. בראש ובראשונה, קאם פיין, שרגעי הקסם שלו מהפלייאוף של שנה שעברה נראים כמו חיזיון תעתועים, והוא נראה הרגע יותר דומה לשחקן שמצא את עצמו מחוץ לליגה,  מאשר אותו שחקן שהאמנו שיוכל להיות המחליף של פול (עד כדי ויתור כואב במיוחד על האליברטון בדראפט). בנוסף, גם קאם ג'ונסון, שאמנם היה לא רע בפלייאוף, אבל לחלוטין לא היה אותו שחקן נהדר שכיכב לאורך העונה עצמה, כאשר ברור שהוא חזר לא טוב מהפציעה שארעה לו דווקא במשחק הטוב בקריירה שלו – אותו אחד עם סל הניצחון המטורף נגד הניקס. למעשה, לאורך כל הפלייאוף לא קיבלנו שום משחק טוב של שחקן ספסל, כאשר הרבה שחקנים שסמכנו עליהם – מקגי, קרייג, בימבו ושאמט (שמתברר שנושא קללה מסויימת), פשוט לא הגיעו לרגע האמת.

מול כל אלה, ניצב בגאון הטעות אולי הכי גדולה בהיסטוריה של המועדון – לוקה דונצ'יץ', עליו הקבוצה וויתרה בדראפט 2018. עם סדרה נהדרת, לוקה ידע לנצל את כל הבעיות של פיניקס, תוך שהוא מוסיף חיוכים עם כל חץ שהוא יורה ללב האוהדים. מה לעשות, נולדנו לסבול.

מכאן עוברים לדיוני הקיץ. מה עושים עם אייטון? איך פותרים את התלות בפוינט-גארד מזדקן? איזה חוזה נותנים לג'ונסון? אלו רק חלק מהשאלות שג'יימס ג'ונס יצטרך להתמודד איתן הקיץ, כשעל כל אלה מרחפת עוד העננה של סיפור סארבר, שעלולה להתפוצץ בכל רגע. הקבוצה, והאוהדים, יצטרכו גם להתמודד עם שאלות נוקבות כמו – מה המשמעות של העונה הסדירה? עד כמה נכון לשמור על המשכיות בקבוצה שניצחה 64 משחקים אך קרסה בפלייאוף? ועוד.

 לאורך כל העונה, כאשר הקבוצה הזאת הדהימה אותי פעם אחר פעם, חזרתי ואמרתי – אם לא נזכה השנה, כבר לא נזכה לעולם – ואחרי הקריסה הפתאומית הזאת, קשה לי לחשוב אחרת כיום. ועדיין, אני לא אמהר לטעון שחלון ההזדמנויות שלנו נסגר, כי עם קור צעיר (למעט פול כמובן), הרבה חוזים נוחים שניתן להעביר כשפיניקס מחזיקה את כל בחירות הדראפט העתידיות שלה – ניתן בהחלט להיות אופטימיים. יאללה, מה יש לנו להפסיד? מקסימום נשבור את הלב.

GO SUNS

 

 

תגיות: , , , , , ,
קרא עוד
בזמן שפלייאוף 26.5.22 משחק 5 גמר המזרח

בזמן שפלייאוף 26.5.22 משחק 5 גמר המזרח

מאי 26, 2022 | | 0 |

מיאמי היט 80 – בוסטון סלטיקס 93 (3-2 לסלטיקס)

הבוסטון סלטיקס במרחק נצחון אחד מעלייה לגמר

בוסטון סלטיקס המשיכה את הדומיננטיות שלה ממשחק 4 עם נצחון שני ברציפות על ההיט במיאמי במשחק 5. ג'יילן בראון עם 25 נקודות ו-4 ריבאונדים הוביל את החבורה בירוק וג'ייסון טייטום הוסיף 22 נקודות, 12 ריבאונדים ו-9 אסיסטים, למרות פתיחה רעה שלו ועושה רושם שהכתף עדיין מפריעה לו.

ההיט היו אלה שהובילו במחצית, אך הסלטיקס הפכו את התוצאה במחצית השניה עם יכולת טובה בשני צידי המגרש. בנוסף לטייטום הסלטיקס קיבלו דקות טובות מאל הורפורד שהחזיק את בוסטון במשחק במחצית הראשונה, וסיים עם 16 נקודות, 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, כמו גם עבודה הגנתית טובה. דרק ווייט הוסיף 14 נקודות ו-5 אסיסטים. כעת הסלטיקס במרחק נצחון אחד מהופעה ראשונה בגמר מאז 2010.

במיאמי באם אדבאיו עם 18 נקודות ו-10 ריבאונדים, וגייב וינסנט עם 15 נקודות היו הקלעים הבולטים, כשההיט ממשיכים עם יכולת קליעה מזעזעת כשהלילה עם 30-94 מהשדה, 7-45 מעבר לקשת.

בוסטון יחפשו לסגור עניין במשחק 6 מול הקהל הביתי, בעוד מיאמי תחפש להחזיר את ההכרעה למשחק 7 אצלה בבית.

ההיסטוריה בצד של בוסטון

משחק 5 הינו לרוב משחק מכריע וחשוב מאוד בסדרה, במיוחד אם הסדרה בשיוויון 2-2. היסטורית בצב כזה המנצחת במשחק 5 לוקחת את הסדרה בכ-82 אחוז מהמקרים. מספר מרשים אך גם הגיוני לאור העובדה שהקבוצה המפסידה חייבת לנצח 2 ברצף. ראוי לציין שרק בסיבוב הקודם זה בדיוק היה המצב בין בוסטון ומילווקי.

אמנם ההיסטוריה לא לצד מיאמי אך זה לא בלתי אפשרי. מיאמי צריכה פוקוס וכשירות רבה משחקניה והשאלה היא לאור העייפות שראינו מהם בשני המשחקים האחרונים, האם עדיין נשאר להם מספיק במיכל כדי לעשות זאת. ברמה כזו של עייפות ופציעות לשני הצדדים, נצחון הוא פחות עניין של כשרון ויכולת, ויותר קשיחות ואופי. מיאמי מתגאה בתרבות שלה, וזה בדיוק הזמן להראות מה בדיוק עומד מאחורי הסיסמה.

ג'ימי באטלר

ג'ימי באטלר הוא ללא ספק ה-כוכב של מיאמי והגו טו גאי שלה. אך הוא פשוט לא הגיע ל-3 המשחקים האחרונים. אחרי שקלע סה"כ 14 נקודות במשחקים 3 ו-4 יחד, באטלר קלע רק 13 נקודות במה שאולי המשחק החשוב ביותר העונה של מיאמי. נכון, הוא סובל מדלקת בברך, ואריק ספולסטרה האשים את פייטון פריצ'ארד ששיחק על הדלקת, אך הוא ממש לא השחקן היחיד שמשחק פצוע. גם לא הכוכב היחיד שמשחק פצוע בסדרה הזו. ג'ימי לקח 18 זריקות וקלע 4 מהן, כולל 1-5 מעבר לקשת.

בנוסף להחטאות בלטה בהיעדרה האגרסיביות שלו. באטלר ידוע כשחקן מאוד אגרסיבי ואינטנסיבי, אולם עושה רושם שזה נעלם במשחקים האחרונים. במשחקים הראשונים הוא הראה שהוא יכול להגיע לקו כמעט בכל התקפה, עם החדירות ויכולת סחיטת העבירות שלו. אולי זה הפציעה, אולי זו העייפות אולי זו ההגנה של בוסטון שמצליחה לנטרל אותו, אבל נראה שהאגרסיביות ההתקפית שלו פשוט לא שם, ומיאמי לא הולכים לנצח בלעדיו, בטח לא כפי ששיחק במשחק הזה.

 

הצוות המסייע של מיאמי

קייל לאורי סובל מפציעה בהאמסטרינג כל הפלייאוף, אך הוא שיחק במשחק 5 והיה פשוט רע. ב-25 דקות של משחק לאורי לא הצליח לקלוע והחטיא את כל 6 הזריקות שלו. הוא גם לא ממש עשה יותר מדי בגזרת ניהול המשחק וסיים עם 0 אסיסטים. הנתונים הגבוהים אצלו בבוקס סקור הם האיבודים (3) ועבירות (5).

די ברור שלאורי לא בכשירות מלאה, אך מעט מאוד שחקנים במצב כזה בשלב זה של העונה, ואם הוא משחק אז הפציעה איננה תירוץ. ואם הוא משחק כזה גרוע אז אולי הוא לא צריך לשחק, כי הוא ממש לא עזר למאמצים של מיאמי הלילה.

וזה לא עזר למיאמי שהשחקן השני בקו האחורי לצידו של לאורי מקס שטרוס, גם כן החטיא את כל הזריקות שלקח. יחד לאורי ושטרוס עשו 0-15 מהשדה. זו תצוגת הקליעה הגרועה ביותר של קו אחורי בפלייאוף מאז 1970, ועושה רושם שמול בוסטון מיאמי שוברת כמה וכמה שיאים שליליים.

גם שאר שחקני מיאמי די מאכזבים בסדרה הזו. עם כל הכבוד להיט קולצ'ור ולמציאת מציאות, בסופו של דבר מי שמייצר נקודות בהתקפה, או בכלל התקפה זה ג'ימי, באם, וטיילר הירו. כולם בחירות סיבוב ראשון ומלבד ג'ימי גם בחירות לוטרי. (למרות הנקודות של גייב וינסנט בגארבג' מול הלבנבנים של בוסטון), וכנראה שאסופת המציאות הזו טובה כדי לשמור על הקבוצה במקום גבוה בעונה הסדירה, כשלכוכבים יש היעדרויות מפציעות או סיבות אחרות.

ג'ואל אמביד בינתיים עם טיזינג לבאטלר

 

(עוד) ערב קליעה מזעזע מבחוץ

באנגלית יש ביטוי שמתרגם מילולית ל"לא מצליח לקלוע כדור חוף לתוך האוקיינוס." ומי שצפה הלילה במיאמי חשב כנראה על זה (או ביטוי דומה) בכל הקשור ליכולת קליעת השלוש שלהם. מיאמי לקחו 45 זריקות מבחוץ וקלעו רק 7. למי שהמחשבון רחוק לו זה יוצא 15.6 אחוז. וזה האחוז השני הכי נמוך בהיסטוריית הפלייאוף של ה-NBA, עבור קבוצה עם לפחות 40 זריקות.

 

כשקבוצה זורקת כל כך גרוע מתבקש שהם ישנו גישה וינסו לחדור יותר פנימה. ההיט לעומת זאת לא שינו כלום במהלך המשחק ופשוט ניסו את אותם דברים שוב ושוב. זה מתקשר לשני דברים: הראשון זה עייפות, ואין ספק ששתי הקבוצות נראו עייפות, והליגה לחלוטין צריכה לשקול בכל סדרה הוספת יום מנוחה אחרי משחק 4 ולפחות עוד יום מנוחה גם אם קבוצה מסיימת סדרה קודמת במשחק 7. ונזכיר באמת שהסלטיקס הגיעו לסדרה הזו עייפים יותר.

הדבר השני זו ההגנה של בוסטון. הסלטיקס באופן עקבי אחת מהגנות השלוש הטובות בליגה בשנים האחרונות (ולמעשה מאז בראד סטיבנס כמעט בכל שנה בטופ 5 של הליגה). ובצבע ניצב רוברט וויליאמס שעושה רושם מרתיע את שחקני ההיט מלהיכנס לצבע, ולא רק את אדבאיו.  וכחלק מהגנת הפרימטר יש לציין את דרק ווייט שהיה פשוט מצויין היום, כמו גם את אל הורפורד. שניהם בהחלט נותנים פייט מרשים לג'ייסון טייטום במאבק על השחקן היעיל של בוסטון בסדרה הזו.

בקטנה:

ג'ייסון טייטום עבר את 1500 הנקודות בפלייאוף, והוא השחקן השני הכי צעיר להגיע למספר הנקודות הזה, אחרי קובי בריאנט.

 

תגיות: , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

תמיכה בכדור הכתום

פייסבוק

‎הכדור הכתום‎

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות