גולדן סטייט ווריורס 120 – דאלאס מאבריקס 110 (גולדן סטייט מנצחת ועולה לגמר הנ.ב.א.)

תם ונשלם,

גולדן סטייט הקבוצה שהייתה הטובה ביותר לאורך כל הפלייאוף במערב לוקחת את משחק מספר 5 ועולה לגמר הנ.ב.א. בפעם השישית בעידן של סטיב קר.

הפער בסיום הוא רק 10 נק', ודאלאס סוג של נשארה צמודה לאורך כל המשחק, אבל עם יד על הלב, בשום שלב של המשחק הם לא באמת איימו על גולדן סטייט. גולדן סטייט פתחה פער דו ספרתי בשלב מוקדם ברבע השני ומשם נוצר מעין סטטוס קוו ותחושה שלמעשה שתי הקבוצות מבינות שזה המשחק האחרון שלהן.

 

המשחק הסתיים בחלוקת גביעים ופרסים, כאשר הפעם

כמובן, שלא אחר מאשר שון ליווינגסטון מציג את הזוכים בגביע של גמר המערב, (מי שזוכר, הוא היה חלק משמעותי בשושלת מ 2014 עד 2019) ומעניק אותו ללוחמים:

קצת מבאס, אבל נראה שזה הזמן לסכם את הסדרה.

 

סטף קארי 

זה לא היה ערב אדיר של קארי, אבל גם הוא עם חגיגות אישיות משלו, כאשר הוא זוכה בתואר ה MVP (המאוד ראוי יש לציין), הראשון של סדרת גמר המערב. קארי מסיים את הסדרה עם 23.8 נק' למשחק, 7.4 אס' ו 6.6 ריבאונדים. הלילה היה לו כאמור ערב קצת יותר פושר של 15 נק', 9 אס' ו 3 ריב', אבל זה מספיק כדי להוביל את גולדן סטייט לניצחון בסדרה ולתואר השחקן הטוב בסדרת גמר המערב:

 

קליי תומפסון עושה היסטוריה

כמה קליי היה חסר להם בשתי העונות הקודמות. הספקנו לשכוח (כותב השורות האלו לא שכח, אבל זו התחושה ברשת) שהוא אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה. הלילה, זה היה הערב של קליי שמסיים משחק נהדר עם 32 נק' (8-16 מהשלוש). למעשה 8 השלשות האלו, זו הפעם החמישית בקריירה שלו בפלייאוף (8 או יותר) והופך בזאת לקלעי שעשה את זה הכי הרבה פעמים בהיסטוריה של הנ.ב.א. (עובר את קארי, ליליארד וריי אלן שעשו זאת 4 פעמים).

https://twitter.com/NBA/status/1530048925855522816

קבון לוני שולט מתחת לסלים 

בצורה מדהימה, הנתון הכי בולט מהסדרה היה הריבאונד.

גולדן סטייט מנצחת ב 4 מתוך 5 משחקים ובכל אחד מהם היא גם מנצחת באופן חד בריבאונד. הלילה זה מסתיים 51-34 כאשר קבון לוני עוד הפעם מוריד 18 ריבאונדים.

כמה זה היה משמעותי, הלילה לוני מוריד 7 ריבאונדים בהתקפה והמאבס לוקחים רק 6, זה חלק מהסיבה שהם נשארים לפני דאלאס לאורך כל המשחק:

כאשר מסתכלים על המפתחות של גולדן סטייט לקראת סדרת גמר המערב, השליטה שלהם בריבאונד הופכת להיות מפתח אדיר.

 

אנדרו וויגינס, ג'ורדן פול 

כל כך הרבה שחקנים ראויים לאזכור בסדרה הזו.

שימו לב לרשימת הקלעים של גולדן סטייט בסיום הסדרה:

קארי 23.4, וויגינס 18.6, קליי 18.6, ג'ורדן פול 16.4 למשחק.

אנדרו וויגינס עובר מתחת לרדאר כל הפלייאוף. מלבד הדאנק והפוסטר האדיר שלו על לוקה, הוא כמעט ולא זוכה לקרדיט בניצחונות של גולדן סטייט. אז אולי כאן הזמן לומר, וויגינס משחק כרגע את הכדורסל הטוב ביותר שלו, כשהוא חלק משמעותי מאוד בגולדן סטייט. הוא גם נהדר בהגנה, ותורם המון בהתקפה.

אבל מה שהופך את גולדן סטייט לכל כך טובה, זה שבאמת אי אפשר לדעת מי השחקן שיקלע הלילה 30 נק', וגם ג'ורדן פול משלים עוד סדרת פלייאוף נהדרת. פול התאקלם מחדש בספסל של גולדן סטייט ועושה את זה נהדר. הלילה עם 16 נק' באחוזים נהדרים (6-8 מהשדה).

 

דריימונד גרין והנעת הכדור של גולדן סטייט

אם רוצים באמת לנסות להבין מה היה המפתח ההתקפי ששבר את ההגנה של דאלאס, זה הנעת הכדור של גולדן סטייט. מעבר למהירות, ויכולות הכדרור הנהדרות שיש להם בכל עמדה (ממש כל שחקן מלבד לוני, יכול להוריד כדור לרצפה), הם גם מוסרים ונעים בלי הפסקה. ככה גרין (וגם לוני) עשו את רוב הסלים שלהם בזריקות ממש קלות מתחת לטבעות לאורך כל הסדרה וגם הלילה:

https://twitter.com/warriors/status/1530020476017205248

וההגנה

גם בהגנה גולדן סטייט נשענת למעשה על הגנה קבוצתית פשוט מושלמת. לכולם ברור שהברומטר ההגנתי הוא דריימונד גרין, וכולם גם זוכרים את התרומה ההגנתית של לוני ואנדרו וויגינס. אז מי בעצם השומר הפחות טוב שלהם? קארי? אז קארי היה מצויין לאורך כל הסדרה גם בצד ההגנתי ובאמת שקשה לראות כרגע סדקים בקבוצה הזו של גולדן סטייט:

הוא עושה את שלו בהגנה:

https://twitter.com/warriors/status/1530024679338934274

 

וקצת על הצד המפסיד – דאלאס כקבוצה

אז אחרי כל הסופרלטיבים האינסופיים שהמטרנו על גולדן סטייט, צריך גם לומר את האמת. דאלאס התחברה לסדרה נהדרת מול פיניקס, אבל סיכוי טוב מאוד שהיא לא אמורה להיות האתגר האמיתי של גולדן סטייט. קצת קשה להעריך האם אלו היו הלוחמים שהיו כל כך טובים או שזו כמות הכלים המוגבלת שיש לדאלאס שהובילה לסדרה הכל כך חד צדדית שקיבלנו.

בסוף היום, ג'יילן ברונסון זה שחקן של 16 נק' בעונה הסדירה ועשה את הפריצה האמיתית שלו במהלך הפלייאוף. לא נראה לי שדינווידי חושב שהוא זכאי לתואר של כינור שלישי בקבוצה שרצה לאליפות. רג'י בולוק ופיני סמית', אחלה שחקני רוטציה ומצויינים בהגנה אבל הם לא מתקרבים בעומק שהם נותנים לדאלאס לעומק של גולדן סטייט.

כאמור גם קשה לשכוח את ה 0-10 של בולוק, במשחק מספר 3.

 

אנחנו כנראה נקבל פרופורציות טובות יותר כאשר נפגוש אותם בסדרת הגמר מול מיאמי או בוסטון (ונקווה שהמנצחת במזרח תגיע בריאה כדי שתהיה לנו סדרת גמר נהדרת).

 

לוקה דונצ'יץ'

לוקה מסיים עונה פנטסטית. אחרי פתיחה יחסית צולעת, הוא מסיים פלייאוף שמציב אותו בשורה עם הגדולים ביותר:

31.7 נק', 9.8 ריב' ו 6.4 אס' למשחק. זו הפעם השלישית שהוא עושה את זה בפלייאוף שלם, זו הפעם השלישית ברציפות שהוא עושה את זה והיחידי שעשה את זה לפניו היה למעשה מייקל ג'ורדן (שעשה את זה 5 פעמים).

הלילה הוא קולע 28 נק', 9 ריב' ו 6 אס', אבל האחוזים לא היו שם (3-13 מהשלוש, 10-28 מהשדה) וזה חלק משמעותי בהפסד.

השאלה העיקרית שכולם שואלים היא, איזה חיזוק לוקה צריך לקבל כדי שנראה אותו ואת דאלאס מאיימים שוב על התואר. אין ספק שהבעיה העיקרית שלהם הייתה מתחת לסלים, וכנראה שזה מה שדאלאס תחפש לקראת העונה הבאה. לא בהכרח סנטר, פשוט איזה פורוורד קשוח (טאקר? קובינגטון?) שיכול לסגור לריבאונד ולשים גוף.

בינתיים, אפשר להנות מהספורטיביות הנהדרת שיש ללוקה. הוא לא מתרגש ממשחקי מעמד אחרון ותמיד יודע לקחת את זה בפרופורציות. החיבוקים שלו בסיום הסדרה עם כל הכוכבים של גולדן סטייט היו מחזה ספורטיבי נהדר:

 

לכל מי שהולך לצייץ שלוקה פשוט לוקח את הדברים בקלות רבה מדי. יש כמובן גם את הרגע שבו הוא בועט בכיסאות בתסכול בתחילת הרבע השלישי. פשוט בסיום לוקה, איכשהו יודע להזכיר לנו (לפחות כרגע) שזה בסה"כ ספורט. ובאמת, באמת שכותב שורות אלו נהנה לראות את הספורטיביות של לוקה והראיונות שלו אחרי המשחקים:

 

ג'יילן ברונסון 

ברונסון מסיים את הפלייאוף בתור הכינור השני של לוקה. הטרייד על פורזינגיס זה הדבר הכי טוב שקרה לברונסון שקיבל את המפתחות, וענה בצורה נהדרת. אמנם, הוא לא שיחק טוב הלילה, אבל זה לא באמת משנה. ברונסון הפך להיות אחד השמות החמים ביותר בשוק של הקיץ, אחרי שהוא מסיים את הפלייאוף עם 21.5 נק' למשחק:

קשה לדמיין את ברונסון לא ממשיך בדאלאס, וקיובן תמיד ידע לשמור אצלו את הקלפים והכוכבים החמים ביותר. אז הנה ההתייחסות שלו לכל מי שדואג:

"לא לדאוג, אנחנו יכולים לשלם לו יותר מכל אחד אחר. הוא יחזור אלינו גם בשנה הבאה":

ספנסר דינווידי והקיץ של המאבס

לפני שנשלח את דאלאס לחופשת הקיץ, אולי שווה להזכיר שהייתה שם גם צלע (ורביעית וחמישית) שנתנה פלייאוף נהדר. דינווינדי חווה המון עליות וירידות לאורך הקריירה שלו. העניין הוא שעד הפלייאוף הנוכחי, מעולם לא ראינו בו רכז לגיטימי (ספסל או חמישייה, לא באמת משנה) בקבוצה שמאיימת על תואר. כשהוא קלע 20 נק' למשחק בברוקלין, זו הייתה קבוצת לוטרי לכל דבר ועניין.

הוא מסיים פלייאוף נהדר וחייב להיות בתוכניות של דאלאס לעונה הבאה.

לא רק הוא. למרות כל הביקורת על בולוק, צריך לזכור שבולוק מעולם לא היה איזה סקורר גדול. היתרונות שלו לרוב מגיעים בהגנה והוא עשה את שלו בפלייאוף ולאורך כל העונה. אותו הדבר נאמר גם על פיני סמית'.

דאלאס צריכה להבין איך היא מתנהלת עם המשכורות שלה בקיץ, כאשר היא חייבת להשאיר את החמישה האלו, משלמת לברונסון את הכסף הגדול ומצד שני מצליחה למצוא את השחקן החסר שישלים את החמישייה הראשונה (פאוול פותח כל משחק ומשחק בסוף בקושי 10 דקות למשחק).

כנראה שהם יחפשו אפשרויות סביב החוזה של הארדוואי ג'וניור (זוכרים שהוא שם?) וגם ברטנס. שניהם ביחד שווים כרגע מעל 30 מיליון דולר לעונה. מצד שני, זה לא יהיה פשוט למצוא קונים.

נסיים את הטור בשלשת באזר של דינווינדי, שמשאיר אותנו בטעם של עוד לעונה הבאה: