Sample Page

בזמן שפלייאוף 30.5.22 משחק 7 גמר המזרח!

מיאמי היט 96 – בוסטון סלטיקס 100 (בוסטון ניצחה ועולה לגמר)

בוסטון סלטיקס עולים לגמר אחרי בצורת של 12 שנהאחרי נצחון על מיאמי היט במשחק 7 של סדרת גמר המזרח. ג'ייסון טייטום הוביל את הדרך עם 26 נקודות, ובדרך אסף את גביע לארי בירד – פרס שהחל מחולק השנה לראשונה למצטיין סדרת גמר המזרח. ג'יילן בראון ומרכוס סמארט הוסיפו 24 נקודות כל אחד, והסלטיקס יתמודדו מול גולדן סטייט ווריירס.

נצחון בשיניים בגלל הרבה טעויות וקצת חבל כי בוסטון יכלו לסיים קודם, וזו בעיה שמול גולדן סטייט תעלה לבוסטון ביוקר. חוסר המשמעת הזה שבכל פעם שקצת קשה נופלים חזרה להרגלים רעים של מהלכי יחיד וזריקות קשות.
אימה יודוקה גמר את הקול שלו ובקושי הצליח לדבר מרוב שהיה צרוד, ואני לגמרי בעד שיתחיל להחטיף לשחקנים כל פעם שעושים את זה. (כן, הגיוני לגמרי שב-3 הדקות האחרונות מרכוס סמארט יקח כמעט את כל הזריקות)
בצד השני המון כבוד למיאמי. לפני הסדרה נכתב כאן שג'ימי באטלר הוא כנראה הסופרסטאר שהכי מזלזלים בו בליגה. שחקן ענק שמקווה שאולי עכשיו יעריכו קצת יותר. (ושריילי ימצא לו קצת עזרה, או שיחזיר את הרגליים של אולדיפו 4 שנים אחורה). באטלר קלע 35 נקודות ושיחק את כל 48 דקות המשחק. אך באטלר לבדו לא הספיק הפעם.
בשם הטייטום, בראון ואוי סמארט!
ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון כנראה חיים בשביל משחקי 7. קודם כל כי הם מושכים יותר מדי סדרות למשחק 7 כשלמעשה יכלו לסיים אותן קודם… דבר שני זה כי הם ממש פורחים במשחקים הללו. המאזן שלהם אגב במשחקי 7 הוא 4-1 אצל טייטום ו-5-1 אצל בראון. הלילה קלעו יחד 50 נקודות, ויחד עם 24 הנקודות של סמארט הובילו את הדרך לנצחון.
משריקת הפתיחה היה ברור שבוסטון באו אגרסיביים, ובעוד שאיבדו פוקוס בדקות הסיום, לאחר שהפכו שאננים וסמארט לקח יותר מדי זריקות, ועדיין, התצוגה של טייטום בראון (וכן סמארט ברוב המשחק) הובילה את הסלטיקס לנצחון.
זו בדיוק התצוגה שרוצים משחקני המפתח שלך. וזו הסיבה שבוסטון הייתה הקבוצה הטובה יותר. כשג'ימי חלש, לא היה מי שיקח את ההובלה במקומו במיאמי, ששיחקה כנראה את הכדורסל הכי הליוצנטרי בפלייאוף מלבד דאלאס. בבוסטון ג'ייסון טייטום היה די לא מורגש במחצית הראשונה, אך היה מי שחיפה עליו. בראון מתקשה בשלב אחר? לוקחים ממנו את העומס. סמארט עושה שטויות ברגעי הסיום? טוב זה כבר היה מוגזם. אבל טייטום הצליח להבטיח נצחון.

ג'ייסון טייטום הפך לאחד הסופרסטארים בליגה (חבר חדש במועדון) כשלמד גם לשלוט בכדור ולמסור בעת הצורך. היכולת הזו היא שהפכה אותו מסוכן הרבה יותר, וצפוי מעט פחות. היכולת שלו פינתה את שחקני בוסטון ללא מעט שלשות פנויות מהפינה וניתן לראות את ההתקדמות שלו ושל שאר שחקני בוסטון.

ג'ימי נגד העולם

ג'ימי באטלר שיחק 48 דקות הלילה ונתן הכל על המגרש. זה כנראה לא יקבל מספיק תשומת לב אבל אין הרבה שחקנים שיכולים לעשות מה שבאטלר עשה הלילה, ועוד במשך משחק שלם ללא מנוחה. מה שיותר משוגע שהוא גרם לזה להיראות נורמאלי לחלוטין כשנראה אנרגטי בדקות הסיום, בדיוק כמו בדקות הפתיחה.
ג'ימי היה שוב מדהים כשהגיע כרצונו לצבע על שמירה, סחט עבירות ובוסטון התקשתה להכיל אותו במשחק שני רצוף.  הוא קפץ לריבאונדים וכדורים חופשיים ואבודים, ושיחק פשוט כמו ג'ימי. כמו שתיד דרש משחקנים אחרים שישחקו כשחשוב.
לרוע מזלו לא כולם ג'ימי ומשחקים כמו ג'ימי, והיכולת שלו לא הספיקה. מיאמי שיחקה בפלייאוף הזה מאוד הליוצנטרי (סביב שחקן אחד) וכלל לא באופן קבוצתי. ואמנם קייל לאורי  (15 נקודות) ובאם אדבאיו (25 נקודות) שנזכר להגיע תרמו מעט במשחק הזה, זה הרגיש לחלוטין כמו באטלר נגד העולם.
אה כן, הזריקה שלו לגמרי לגיטימית ומתבקשת. אין איתה שום בעיה. לא יכל לחכות כי זה אומר שגם ההגנה של בוסטון מתארגנת.
אל הורפורד
אל הורפורד החזיק בשיא של הכי הרבה משחקי פלייאוף, מבלי להגיע לגמר- 141 משחקים כאלו. ובעוד שלא ממש ברור מה הבעיה להיות ב-141 משחקי פלייאוף, במיוחד כשזה מגיע אחרי שקבוצתו הייתה בפלייאוף ב-13 מתוך 15 העונות שלו בליגה עד כה.
זה לא ממש נראה כמו משהו שלילי, אך זה גורם לשחקן להיות כמו משה על הר נבו: להתקרב כל פעם ולא להגיע.
ובכן משה, נכנסת הפעם.
הורפורד תרם המון בשני צידי המגרש. זה צוייץ אחרי משחק 5
ובהגנה הורפורד עזר המון לנטרל את אדבאיו ולשמור על הצבע של בוסטון, כשהוא יוצא מצויין החוצה לשחקני הפרימטר של מיאמי.
בוסטון כעת ניצבים מול גולדן סטייט והווריירס ללא ספק הפייבוריטים בסדרה, בוודאי לאחר שקיבלו הרבה יותר מנוחה מאשר בוסטון לקראת הסדרה. ואל הורפורד יהיה חלק מהותי בסדרה הזו. אם הוא ימשיך לקלוע ל-3 כפי שעשה כל הפלייאוף (43.2 אחוזים לשלוש!) ניהול המשחק וההגנה שלו, שללא ספק תדרש. מכיוון שבעוד הוא שומר מצויין, הוא עדיין החוליה החלשה כנראה בחמישיית בוסטון.

שינוח יתאושש ויהיה מוכן. בוסטון צריכה אותו.

https://twitter.com/espn/status/1531117597567160321

 

 

מניפים את הגביע!

https://www.youtube.com/watch?v=ea0cbdLBH9w

תגיות: , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים 29.5.22

עדכונים ומשחק 7!!!
 
 
אריק ספולסטרה: "הרצון של ג'ימי באטלר לא יתן לנו להפסיד."
 
מייק ברין נמצא חיובי לקורונה ולא ישדר את משחק 7. מארק ג'ונס ישדר את המשחק.
 
בטוויטר תלונה על כך שטורנירי הנוער AAU נהרסו לאחר שהרבה שחקנים ניסו את התגנבות וחטיפה של חוזה אלבראדו. השחקן עצמו דווקא מרוצה
 
מיאמי נקנסה ב-25 אלף על התנהגות פרועה של הספסל,נעמדו לצד שחקנים ובתוך המגרש.
 
קייד קאנינגהאם על מה למד בעונת הרוקי: "לאף אחד לא אכפת עד שאתה מנצח."
 
יאניס אדטוקומבו על בחירתו של דארווין האם (עד כה עוזר מאמן במילווקי) כמאמן הלייקרס: "ההתאמה הנכונה."
 
 
 
בבוסטון כולם כשירים ומשחקים. (טוב נו, סם האוזר עדיין פצוע)
 
במיאמי קייל לאורי, מקס שטרוס, פי ג'יי טאקר, גייב וינסנט וכמובן טיילר הירו בסימן שאלה. (כנראה שרק הירו באמת בסימן שאלה והשאר ישחקו)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
03:30 מיאמי מארחת את הסלטיקס משחק 7! למי ירעדו הידיים? מי יתמודד עם הקשיים טוב יותר? שידור בספורט 5
 
 
 
לפוסט זה מצורפת: סבלנות. וכיצד היא השתלמה לווריירס
 
תגיות:
קרא עוד

עדכונים 28.5.22

עדכונים ונחים.
 
 
הפליקנס צפויים להציע לזאיון חוזה גבוה, אך לא כולו יהיה מובטח.
 
יודוניס האסלם: "תמסרו לדריימונד גרין תודה על המוטיבציה!"
 
אוסטין ריבס (לפני היוודע ההדלפה שדארווין האם מאמן הלייקרס) "המאמן הבא צריך להיות מאמן שמסוגל לעשות התאמות תוך כדי תנועה."
 
הצוות של דארווין האם בלייקרס צפוי לכלול אנשים "בעלי ניסיון כמאמנים ראשיים".
 
ניקו האריסון מנג'ר האמבריקס הגדיר את החתמתו מחדש של ג'יילן ברנסון כ"עדיפות עליונה."
 
המאבריקס מעוניינים בזאק לאבין וינסו אולי סיין אנד טרייד.
 
דוויין ווייד במסר לפול פירס הלילה אחרי נצחון מיאמי
 
דני אבדיה יתאמן במהלך הקיץ עם מאמן היכולות דרו הנלן, שבין היתר עבד עם בראדלי ביל, ג'ייסון טייטום, זאק לאבין וג'ואל אמביד


 
 
 
 
 
פודקאסטים מהשבוע!
הפודקאסט עם יואב מודעי על הגמרים האיזוריים וחמישיות העונה
עם דוקטור אסף לב על הפיזיות בליגה ומעבר מאלימות פיזית לאלימות סימבולית
 
 
לפוסט זה מצורף: על השיפור ההגנתי של סטף קרי
 
 
 
תגיות:
קרא עוד

5 על 5 רגע לפני הגמר

המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם עם אריק גנות, דני אייזיקוביץ', והאורחים המיוחדים מידן בורוכוב מ'פוסט אפ', אורן לוי ואור עמית מהעמוד 'Insignifistats'

 

 גולדן סטייט מוחצת את דאלאס בדרך הבטוחה לגמר. מה המפתחות להבדלים הגדולים בין הקבוצות ומה בין הקבוצה הנוכחית לזו שלקחה שלוש אליפויות בארבע שנים?

אור עמית: גולדן סטייט מוכשרת יותר, אבל היא לא מסתמכת רק על כישרון אינדיבידואלי כמו שדאלאס עושה עם לוקה. גם הווריורס הגדולים לא הסתמכו רק על כישרון אינדיווידואלי, אבל בטח אחרי הצירוף של דוראנט ידעת שלפחות שניים משלושת הגדולים יתנו לך את התפוקה שתספיק כדי לנצח. קרי התבגר אבל נותן את שלו, אבל האקס-פקטור לצידו משתנה כל משחק: קליי, פול ו-וויגינס נותנים את שלהם כל פעם (שלא לדבר על עליית המדרגה של לוני). וויגינס גם ממלא את התפקיד של קליי בתור הסטופר הראשי, בהצלחה די גדולה. הDNA של הווריורס נשאר זהה והם משתמשים בתנועה שלהם כדי להתיש את היריבה. (לינק)

 

מידן בורוכוב: ההבדלים בין גולדן סטייט הנוכחית לזאת שעשתה 5 גמרים רצופים הוא כמו ההבדל בין האריסון בארנס לקווין דוראנט. גולדן סטייט הייתה קבוצה היסטורית, האנסמבל הכי טוב בהיסטוריה.

גולדן הנוכחית היא כמו סיבוב הופעות של להקת רוק שחוברה לה יחדיו. הקבוצה הנוכחית מבוגרת יותר, פחות יעילה ופחות אימתנית. כש-KD בצד שלך הרבה יותר קל להכריע משחקים. יש משהו בגולדן סטייט הנוכחית שמרגיש טוב יותר, בעיקר השילוב של וטרנים וצעירים. ההשתלבות של שחקנים כפול, וויגינס, לוני המשמש כבורג יותר מרכזי והחולשה של דאלאס בצבע עשתה את ההבדל ללוחמים.

גולדן סטייט קבוצה מאוד מגוונת ולא נשענת על שחקן אחד כמו דאלאס.

 

אריק גנות:  ההבדלים הגדולים הם במשחק ההתקפה ובריבאונד. דאלאס משחקת התקפה מאוד שבלונית, שכוללת בעיקר חדירות של לוקה וברונסון והוצאת כדור לשלשה. גולדן סטייט משחקת התקפה שוטפת, עם תרגילי חסימה והוצאת כדור לשניים מגדולי הקלעים שידע המשחק. ואם זה לא מספיק, המחסור בגובה של דאלאס הוליך להבדל גדול בריבאונד שנתן לווריורס המון הזמנויות שניות.

גולדן הנוכחית פחות נוצצת מזו שלקחה אליפויות, בטח עם דוראנט. קרי קצת פחות ממה שהיה אז, תומפסון ההוא מצליח להבליח רק פעם ב-2-3 משחקים. אבל הם מפצים על זה בכשרון עדיף בקרב שחקני המשנה – לוויגינס יש טענה לגיטימית ל-MVP בסדרה, לוני עם ההגנה וריבאונד ההתקפה, ופול כשחקן שישי.

 

אורן לוי: בגדול הווריורס היו ליגה מעל המאבס, שעשו עונה נהדרת וסיימו אותה מדהים. ההבדל המרכזי בין הגרסה הזו של הווריורס לעומת הקודמות הן התוספת של אנדרו וויגינס וג'ורדן פול לעומת האריסון בארנס ואחר כך, כמובן, קווין דוראנט. דוראנט הפך את הווריורס למשהו אחר לגמרי בהשוואה לשנתיים שקדמו להגעתו. אפשר להתחיל לנתח איך המשחק שלהם השתנה בהקשר של כל השחקנים האלה, אבל אני צריך יותר ממאה מילים בשביל זה. גם הזמן שחלף עם השלישייה הגדולה משחק תפקיד מרכזי. הם מבוגרים יותר, לטוב ולרע.

 

דני אייזיקוביץ': המפתח העיקרי זה התנועה הבלתי פוסקת שמתישה את היריבה ומנצלת את העומק שלהם ואת הרוטציה הרבה יותר טוב. לדוגמא, איכשהו יש קונספציה שהלוחמים זורקים כל היום שלשות, ומסתבר שדאלאס היא זו שקלעה 16 שלשות לעומת 12 בלבד של גולדן סטייט באחוזים דומים (36.8 מול 38.6). לעומת זאת, הלוחמים ניצחו 46.8-35.4 בריבאונד. זה ניצחון שממחיש אולי יותר מכל דבר אחר, את ההבדל האנרגטי בין הקבוצות.

הקבוצה הנוכחית מאוד דומה לזו שלקחה כבר תארים, וויגינס בנעליים של בארנס (וטוב ממנו) ומצד שני, קארי וקליי קצת מעבר לשיא, אבל יש להם עזרה נוספת מג'ורדן פול. כלומר, קצת יותר עומק, קצת פחות אבק כוכבים.

דאלאס הגיעה לגמר המערב, אבל נראית רחוקה מהתמודדות. מה הם יכולים לעשות בקיץ כדי להתקדם לשלב הבא?

דני אייזיקוביץ': הולך לעבור על דאלאס קיץ קשוח מאוד. יש שמועות על גובר, וגבוהים רלוונטיים אחרים, אבל בפועל אין לדאלאס גמישות או יכולות משמעותיות לעשות מהלכים גדולים. יש להם כרגע חוזים גדולים מאוד על שחקנים שתורמים מעט מאוד (פאוול 11 מיליון, ברטנס 16, הארדוואי 21) מה שהופך אותם גם לפחות סחירים. לכן לדעתי, הם יעבירו קיץ שקט מתוך מטרה לנסות לעשות מהלכים בתוך העונה כאשר קבוצות יחפשו להוריד משקל עודף.

מבחינת צורך, אני חושב שהם זקוקים לאיזה פאוור חזק סטייל טאקר, קובינגטון, כזה שיתן את שלו בהגנה ובמלחמה מתחת לטבעות, שם הם הובסו מול גולדן סטייט.

 

אור עמית: עזבו אותי מצרות של מארק קיובן, ובמקום תנו לי לתאר לכם תסריט דמיוני: אחרי שהנטס מסרבים להאריך את החוזה של קיירי ושולחים אותו ללייקרס קווין דוראנט מבקש טרייד גם כן. אין לו ממש קבוצה מועדפת אז הוא רוצה לחזור לשחק ליד הבית, בטקסס. הספרס בתהליך הצערה ויוסטון בתהליך של בניה מחדש, אז מה נשאר? דאלאס. לוקה מוביל את הכדור, דוראנט בעמדת המסיים. האם דוראנט לצד לוקה יכול לקדם את דאלאס למדרגה הבאה? בהחלט. מה יש לדאלאס לתת בתמורה? כמו שכתבתי במשפט הראשון, עזבו אותי מצרות של מארק קיובן.

 

מידן בורוכוב: גישה אחת היא להוסיף 2-3 שחקנים משלימים איכותיים ולתת ללוקה להריץ את הספינה. דאלאס חסרה בשר תחת הסלים, לא צריך להחתים וטרנים בכל מחיר אבל שחקנים כמו טאקר, ג’אבל מגי או אפילו הווארד יכולים לעזור

גישת האין כוכב שיביא אליפות עשויה לגרום לדאלאס להחתים גבוה ורצוי עם סטאר קוואליטי ( ה-דיבור הוא על רודי גובר) אני מציע עסקת חבילה של אייטון ואת באגלי ה-3. דאלאס תהיה הקבוצה ה-2 בהיסטוריה לשחק עם בחירות 1-2-3 של אותו הדראפט.

 

אריק גנות: לדאלאס חסרים שלושה דברים כדי באמת להתמודד: רים פרוטקשן, ריבאונד ועוד שחקן שיכול להוריד את העומס ההתקפי מדונצ'יץ'. זה אומר שהם צריכים גבוה דומיננטי ושחקן כנף התקפי.

אמורים להיות שחקנים זמינים כאלה. בעמדת הסנטר – אייטון, גובר, פלטל, קאפלה אמורים להיות זמינים עבור ההצעה הנכונה, ונורקיץ' שחקן חופשי.

מבחינת שחקני כנף – יש סיכוי שלאווין או ביל ירצו לעזוב, אולי מיילס ברידג'ס ניתן להשגה, ואפילו לברון ודוראנט עושים סימנים של אפשרות לעבור.

הבעיה הגדולה היא שאין להם יותר מדי נכסים שהם יכולים להציע, והם רחוקים ממקום תחת תקרת השכר. יכול להיות שהדרך היחידה היא טרייד על ברונסון.

 

אורן לוי: הם חייבים לשלם לברונסון לדעתי, גם כדי לשמור עליו כשחקן וגם כדי לנפח את סך המשכורות שלהם, קצת בדומה לאיך שג"ס עשתה את זה כשדוראנט עזב. האמת שנראה שהנתיבים של המאבס די מצומצמים. הם יצטרכו לעשות משהו שיפתיע אותי כדי להנחית שחקן שנמצא איפשהו בין ברונסון ללוקה. או בין דינווידי ללוקה (תחליטו לבד מי עדיף בין דינווידי לברונסון). לא בטוח ששווה להם למלא את החור שלהם בסנטר עם המשאבים שלרשותם. גם אם דיאנדרה אייטון או רודי גובר פנוים להובלה (והם די לא, נכון לעכשיו), אני לא יודע אם מהלך כזה שווה את מה שהוא יעלה. שיחכו לכוכב הממורמר הבא?

קבוצות הגמרים האזוריים הן קבוצות ההגנה הטובות בליגה, וראינו מהן כמה תצוגות הגנה יוצאות דופן בפלייאוף הזה. כמה הגנה חזקה היא תנאי לקבוצה חזקה ואיך אתם משווים את הקבוצות הנוכחיות יחסית לקבוצות הגנה חזקות מלפני עידן השלשות ב-NBA?

אורן לוי: זה ממש חשוב להצלחה כי זה חצי מהמשחק. בלי לדבר על השינויים בחוקים, לדעתי ההגנות של היום לא רואות בכלל את ההגנות של פעם. כי אבולוציה. וגם כי ההתקפות של היום טובות מאי פעם. במיוחד בפלייאוף, השחקנים מכסים שטח גדול יותר, במהירות רבה יותר. קבלת ההחלטות שלהם טובה יותר. זה לא פייר פייט, כי יש להם על מה לבנות. יותר קל לעשות משהו נכון אחרי שראית שזה עובד. במובן מסוים התפקיד של צוותי האימון בליגה הוא לברור את הטקטיקות הטובות ביותר עבור כל בעיה שהיריבה מציבה, ואם הם יעשו את זה טוב מספיק הליגה תמשיך להשתפר. כמו שקורה בפועל.

 

דני אייזיקוביץ': אומרים שהגנה לוקחת אליפויות. המשפט הזה נחקק הרבה לפני העונה הנוכחית. הבולס הגדולים החזיקו בשלושה שומרים שכל אחד מהם היה הטוב ביותר בעמדה שלו (ג'ורדן-פיפן-רודמן). גם הספרס שלקחו אינספור אליפויות בעידן דאנקן עשו את זה המון בזכות הגנה קבוצתית ואישית אדירה (מישהו זוכר שקוואי נבחר בזכות מוטת הידיים שלו ככישרון בוסר מאוד?).

אגב, יש המון דמיון באמת לבולס הגדולים, כאשר רוב הכשרון ההגנתי נמצא בעמדות 2-4, והסיבה העיקרית לכך היא עידן השלשות של הליגה. לכן שחקנים כמו סמארט הופכים להיות קריטיים לפעמים יותר אפילו מגובר. כל הקבוצות גם משחקות מעין סמול בול עם סנטרים בגובה 2.06 (לוני, הורפורד…).

 

אור עמית: אני עושה עכשיו תחקיר לאיזה פרק של ספר סיכום העונה שאנחנו עובדים עליו (לינק ) ואחד הדברים שגיליתי זה שב-1971 הליגה עברה מכדור שהיו בו רק ארבעה "פאנלים" (כמו תפוז שחותכים לארבע) לכדור שיש בו שמונה פאנלים. אחת מתופעות הלוואי של המעבר לכדור החדש הייתה שהוא פתאום קפץ יותר והיה יותר נוח להחזיק אותו ולכדרר אותו. זו אחת הסיבות, לצד שינויי חוקה, שכשרואים סרטונים מהסיקסטיז הכדרור של השחקנים נראה כמו משהו שרואים היום רק בגילאי יסודי ומטה. מה הפואנטה? שהמשחק משתנה ומתפתח עם השנים. הליגה משנה משהו בחוקים וההתקפה מתאימה את עצמה ואז ההגנה וכו'. ומי שמתאימה את עצמה טוב יותר, שורדת.

 

מידן בורוכוב: .בדרך כלל יש קורלציה בין יכולת הגנתית לאליפות, כמעט ואין קבוצה שלקחה אליפות שלא סיימה טופ 10 הגנתי אם לא טופ 5. אי אפשר להשוות בין ההגנות הנוכחית לבין ההגנות של האייטיז/ניינטיז. כיום ההגנות הרבה יותר חכמות ומתמודדות עם קשיים הרבה יותר גדולים.

קבוצות כמו הבאד בויז 1 או הניקס של הניינטיז הייתה מבוססת על בריונים, מאסה והמון בשר תחת הסל. משחק של 3 גבוהים (רודמן היה סמול פורוורד), אם יש קבוצה הגנתית שאפשר לחשוב עליה כרלוונטית כיום זו הבאד-בויז 2 של ביג בן, ראשיד ופרינס.

נכון שחלק מהמשחקים נראים כמו אימון קליעות בספורטק אבל גם קבוצות ההגנה הכי ״היסטוריות״ היו קורסות בכדורסל הנוכחי.

 

אריק גנות: קשה מאוד להתקדם משמעותית בפלייאוף בלי הגנת טופ 10 בליגה, ועדיף טופ 5. ראינו איך ההתקפות הטובות בליגה – דוגמת יוטה ואטלנטה, מובילות הליגה בדירוג התקפי בעונה הרגילה – נתקעות מול הגנות טופ 5 ולא מצליחות לייצר סלים בקצב שאפילו מזכיר את העונה הרגילה. כשאין עם מה לפצות בצד השני של המגרש, קשה מאוד לנצח.

בעיני הכישרון ההתקפי בליגה בשיא, ומהפכת האנליטיקס לימדה את כולם איך לתקוף בצורה יותר יעילה, כך שהתצוגות ההגנתיות שאנחנו רואים היום עולות על אלה שראינו בעבר. התיאום, כמות הריצה שצריך לעשות כשכולם נעים מסביבך, היכולת לצוד שחקני הגנה חלשים – הופכים קבוצות כמו מילווקי ובוסטון לקבוצות הגנה היסטוריות.

בוסטון ומיאמי צמודות, מהם המפתחות לסדרה הזו ואילו התאמות בולטות ראיתם במהלכה?

אריק גנות: עצוב לומר, אבל הסדרה הזו כנראה תוכרע על עייפות ופציעות. רשימת השחקנים שכבר החמיצו משחקים בגלל פציעות ארוכה: סמארט, הורפורד, רוברט וויליאמס בבוסטון, כאשר טייטום נראה סובל מהכתף, והירו, לאורי וכמובן באטלר שהחמיץ מחצית אבל נראה רע מאוד מאז שנפצע במשחק 3.

מעבר לכך זה המון על מספר הפוזשנים במשחק. מיאמי הצליחה לכפות המון איבודי כדור ולנצח בריבאונד ההתקפי, ורק יעילות התקפית איומה מנעה ממנה את ניצול היתרונות האלה במשחק 5.

בנוסף לכך זה קרב הכוכבים. כל עוד טייטום ובראון יעשו הרבה יותר מבאטלר ואדבאיו, בוסטון יובילו.

במצבים כאלה קשה לדבר על התאמות. זה על בריאות, כוכבים והאסל.

 

אורן לוי: העיקר הבריאות. קשה להבין מה קורה בסדרה הזו כי הסגלים משתנים בקצב מבאס ממש. הסלטיקס מתחילים להבין איך לתקוף את האגרסיביות ההגנתית של ההיט, ובצד השני הם חונקים להם את החמצן. אצל ההיט השינויים הבולטים בהתקפה צריכים להגיע מהשחקנים – ג'ימי באטלר אם הוא בריא, ובאם אדביו. ספולסטרה נפלא, אבל אני לא יודע איזה עוד שפנים הוא יכול לשלוף מהכובע שלו. היתרון האיכותי נמצא אצל הלפרקונים, זה ברור בשלב הזה. זה עליהם לסגור את הסדרה וזו תהיה אכזבה קשה אם יכשלו. אם הפציעות לא יכריעו, כמובן.

 

דני אייזיקוביץ': פציעות, ותשישות. גם גולדן סטייט הצליחה להפצע ולאבד את פייטון, איגואדלה ופורטר, אבל בזמן שהמערכת שלהם מצליחה לשמר את הקצב. נראה שבוסטון ומיאמי מתישות אחת את השנייה ולפני כל ההתאמות זה מתחיל להראות כמו קרב איגרוף (מטפורי).

עדיין, קצת מפתחות. כאשר באטלר בריא, הוא השחקן הטוב ביותר כרגע בסדרה (ואולי בפלייאוף). טייטום לא פוגע מהשלוש (27% עד משחק 6) ולמעשה הניטרול שלו עושה הבדל. ספולסטרה התעקש על לאורי שנראה פצוע, וזה השתלם מאוד במשחק 6, בייחוד מכיוון שהוא רוצה את באטלר כסקורר לצד מוביל כדור שידע להפעיל אותו. בוסטון מצידה מציגה הגנה קבוצתית נהדרת והצליחה לנטרל את באם (לרוב).

 

אור עמית: אני חושב שההתאמות שקשורות לכדורסל עבדו בשניים-שלושה משחקים הראשונים, אבל הסדרה הזו קשורה יותר להתאמות מעולם האגרוף: מיאמי נתנה את האגרוף הראשון, בוסטון ענתה חזק, מיאמי החזירה במשחק השלישי אבל אז העומס הפיזי התחיל לגבות את המחיר מהקבוצה המבוגרת יותר. בוסטון שמרה על הבית במשחק ארבע וניצחה את החמישי שהוא משחק מפתח בסדרה של שבעה משחקים, וויליאמס והורפורד עדיין לא הפסידו כשהם כשירים בסדרה הזו ונראה שלמיאמי, בינתיים, אין פתרון. אם באטלר, לאורי והירו לא מצליחים להרכיב שני שחקנים בכשירות מלאה, זה כנראה סגור.

 

מידן בורוכוב: בוסטון ומיאמי צמודות אבל אחד המאפיינים של הסדרה הוא שקבוצות גומרות משחק ברבע גדול אחד. מי שאכזב אותי באופן בולט הוא ספלוסטרה. הוא לא ביצע את ההתאמות הנדרשות ומיאמי נראתה רע מאוד במשחקים 4 ו 5. אדביו לא מספיק יציב ולא מספק את הסחורה בצד ההתקפי. לאורי משחק שלא בצדק ומיאמי עברה מכסא הנהג בסדרה הזו לתא המטען.

ההגנה של בוסטון עשתה את ההבדל במשחקים 4-5 כשהורידה את מיאמי מ-110 נקודות למשחק (1-3) ל-81.

הקלישאה אומרת שאין יום רע בהגנה ובוסטון חיה את הקלישאה הזאת.

ג'ייסון טייטום עם כמה תצוגות ענק בפלייאוף הזה, לצד משחקים בהם הוא פחות טוב ולפעמים אפילו רע. איפה הוא עומד ביחס לגדולי הכוכבים בליגה וכמה ורוד העתיד שלו?

מידן בורוכוב: העתיד של טייטום ורוד, לא מן הנמנע שהוא יהיה MVP בקרוב.

אז מה הוא לא אי של יציבות. אני מעדיף את טייטום על שחקן יעיל ועקבי שנותן 20 בכל ערב אבל לא מסוגל לספק הצגות בערב נתון.

גם לקובי הגדול היו משחקים עם תצוגות קליעה קצת פחות טובות. הוא נבחר לחמשייה הראשונה כך שהוא ממוצב כבר עכשיו מאוד גבוה ביחס לכישרון בליגה (ויש כשרון, בעיקר בעמדות הפורוורד).

אם בוסטון תסיים את המסע שלה עם אליפות הוא יקפוץ מדרגה, גם מבחינה היסטורית וזה קצת קשה בקבוצה שה-SF המוביל שלה זה לארי בירד.

 

אריק גנות: טייטום נותן מספרים היסטוריים לגילו, ההווה שלו ורוד מאוד והעתיד עוד יותר. ההגנות הטובות בליגה הצליחו להאט אבל לא לעצור אותו, וקבלת ההחלטות שלו השתפרה ממש מול עינינו. הוא הראה יכולת להתאושש מזמנים רעים, להתרכז ביצירה כשהוא לא מצליח לקלוע, ולהוביל קבוצה עמוק לתוך הפלייאוף.

כרגע לא בטוח שיש שחקן בליגה שבוסטון היתה מחליפה את טייטום בו, הוא מועמד ראשי ל-MVP של המזרח ויש לו קבוצה שיכולה לרוץ לעוד הרבה אליפויות. בעיני הוא טופ 5 ולגמרי יכול להיות בדרך ל-MVP תוך שנתיים – שלוש.

 

אורן לוי: אני חושב על בזוקה של פעם. לדעתי הוא בקצה של הטופ 10 כרגע, אבל הוא רק בן 12 ומראה גרף שיפור מרשים. האם יש לו MVP בקלפים? אני מנחש שלא. בעיקר בגלל חוסר היציבות ההתקפי, שאולי פתיר, ובגלל שהוא לא האב התקפי בסטייל של לברון, לוקה והארדן. כלומר, הוא סקורר נפלא, אבל אי אפשר לתת לו את הכדור ולהקיף אותו בשחקנים משלימים קלאסיים. הוא צריך עזרה. זה יכול לעבוד, ואולי אפילו לתת לו הזדמנות לזכות ב-MVP. ואולי (אולי אולי) גם להשיג לו את התואר 'השחקן שאורן חושב שהוא הטוב בעולם', אבל כרגע אני מהמר שהוא יהיה פסיק מתחת להישגים האלה.

 

דני אייזיקוביץ': דווקא הסדרה מול באטלר לטעמי לא מעמידה אותו באור גדול. במשחק 6, הייתה לבוסטון הזדמנות לסגור עניין, במשחק שהיה צמוד עד לדקות הסיום. בצד אחד באטלר משתלט ובצד השני טייטום למרות ערב התקפי נהדר (9-12 מהשדה) לא תוקף מספיק את הסל (לטעמי).

טייטום נמצא כרגע במקום שבאטלר היה לפני כ 5-7 שנים, מגרד את העשירייה הראשונה, מבחוץ. המפתח העיקרי שלו, זה לפתח יציבות גדולה יותר בשני צידי המגרש. תיאורטית יש לו הרבה לאן להתקדם, מעשית זו כבר העונה החמישית שלו בליגה, מעטים השחקנים שממשיכים להתקדם בשלב כזה בקריירה. לדעתי, הסיכוי שלו לאליפויות, יהיה שוב מהאיזון הנהדר בבוסטון.

 

אור עמית: נלך עם ההשוואה הברורה מאליה? טייטום בן 24, צעיר בערך בחצי שנה מקובי של 2003 שבפלייאוף הודח על ידי סן אנטוניו של האליפות השניה אחרי שבמשחק המכריע, בו הלייקרס הובסו בבית ב-28 הפרש, קלע 20 נקודות (הכמות הנמוכה בפלייאוף) ואיבד שבעה כדורים. הוא עדיין צעיר וחוסר יציבות זה חלק מהעניין, אבל הוא מתקדם כל שנה. בראיינט היה בשלב הזה אחרי שלוש אליפויות אבל רק בעונה-שתיים לפני כן עשה את הצעד האמיתי קדימה והוכיח שהוא יכול להיות מס' 1 בקבוצה, טייטום כבר שם וכנראה יש לו עוד שנתיים שלוש לפני שבאמת יגיע לפריים. לא נראה שלאוהדי הסלטיקס יש סיבה לדאוג.

 

תגיות: , , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד

בזמן שפלייאוף משחק 6 גמר המזרח

בוסטון סלטיקס 103 – מיאמי היט 111 (3-3)

מיאמי עדיין לא אמרו את המילה האחרונה

מיאמי היט עדיין גמורים, ויהיה לנו משחק 7 בלילה בין ראשון לשני אחרי תצוגת ענק של ג'ימי באטלר, שהוביל את מוליכת המזרח לנצחון במשחק 6 בגארדן אשר בבוסטון.

באטלר היה מדהים עבור מיאמי בדיוק כשנזקקו לו, והוא סיים עם 47 נקודות יחד עם 9 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-4 חטיפות. באטלר גם קיבל המון עזרה מקייל לאורי באחד ממשחקיו הטובים בפלייאוף כשסיים עם 18 נקודות, 10 אסיסטים ו-4 ריבאונדים.

בבוסטון ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון עשו כל שביכולתם להוביל את הסלטיקס לגמר ראשון מאז 2010, אך בסופו של דבר, זה לא היה מספיק כששניהם יחד תרמו 50 נקודות, 15ריבאונדים ו-9 אסיסטים עם 15-25 משותפים מהשדה.

כעת אנו עוברים למשחק 7 שיתקיים בלילה בין ראשון ושני.

 

באטלר במשחק 6.

שחקני מיאמי אוהבים כנראה להגיע לבוסטון במינוס 2-3 בסדרת פלייאוף, אחרת לא ניתן להסביר את העובדה שתצוגות הפלייאוף הכי גדולות בהיסטוריה של מיאמי היו במצב כזה

לפני עשור בדיוק הסלטיקס ניצחו את משחק 5 במיאמי בסדרת גמר המזרח וחזרו הביתה עם סיכוי לסגור עניינים. לברון ג'יימס לא נתן לזה לקרות, כשסיפק את אותו משחק 6 המפורסם וסיים עם 45 נקודות, 15 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, בדרך למחוץ את חלומות הסלטיקס.

הלילה, באטלר שאב כנראה השראה.

אחרי שהיה בלתי מורגש במשחקים האחרונים, הוא היה פשוט מדהים במשחק הזה, עם חדירות לצבע וסחיטת עבירות, סלים קשים בסוף שעון, קפיצות לנתיבי מסירה וחטיפות. הוא עשה הכל על מנת לשמור את עונת מיאמי בחיים.

בסופו של דבר הוא סיים עם 47 נקודות, שזה שיא קריירה בפלייאוף עבורו, וכמעט שיא מועדון בפלייאוף עבור ההיט, כשלזה הוא הוסיף 9 ריבאונדים 8 אסיסטים ו-4 חטיפות. לבאטלר היו כבר תצוגות ענק בפלייאוף, כולל בסדרת הגמר, והתצוגה מהלילה בהחלט עשויה להיות משחקו הטוב ביותר בפלייאוף.

מיאמי קולעים

במשחקים 4 ו-5 ההיט קלעו יחד 60-184 מהשדה (32.6 אחוז) יחד עם 21-81 (25.9 אחוז) מהשלוש. הם נראו גמורים וללא תשובות אל מול הגנת הסלטיקס, והיו מעט מאוד סיבות לחשוב שהם יצליחו להפוך את המצב במשחק 6.

אך כמובן, זה למה משחקים את המשחקים. בעוד באטלר הוביל את הדרך, ההיט גם קלעו את הזריקות שלהם. הם קלעו 15 שלשות, שזה הכי גבוה שלהם בסדרה הזו, והשני הכי גבוה בכלל בפלייאוף, וקלעו 46.2 מהשדה.

אף יותר חשוב, הם קלעו כמעט כל זריקה חשובה שהיו צריכים. מלבד לעשות יותר מדי עבירות, הגנת הסלטיקס הייתה עדיין טובה כבעבר. יכולת הקליעה של מיאמי הייתה פשוט טובה יותר הלילה, כששוב ושוב קלעו שלשות רחוקות וסלים על הבאזר עם יד בפנים.

בוסטון מתקשה לסגור עניין

מאמן הסלטיס אימה יודוקה סיכם את הדברים: "ניצחנו שם, אך הקשינו על עצמינו יותר משצריך."

הסלטיקס הגיעו הלילה עם סיכוי לסגור את הסדרה ולהתקדם לגמר לראשונה מאז 2010. במקום זאת, הם יצטרכו לנסוע שוב למיאמי למשחק 7, שם יצטרכו לנצח בפעם השלישית בסדרה במטרה לשמור על העונה שלהם.

ואמנם לא ניתן לזלזל בתצוגת הענק של באטלר וביכולת של מיאמי, אך זה מרגיש שוב שבוסטון נבהלו ונתנו לנצחון לברוח.

קודם כל איבדו את הכדור הרבה יותר מדי, כשפתחו את המשחק עם איבוד ממסירה רעה של ג'ייסון טייטום, וסיימו עם 17 איבודים שהובילו ל-23 נקודות של מיאמי. זה נורא פשוט: סלטיקס שומרים על הכדור ולא מבצעים מהלכים רעים, הם מנצחים. הסלטיקס 1-4 כאשר הם עם יותר מ-15 איבודים בפלייאוף, ואילו 10-2 כאשר הם על 15 או פחות.

בעיה נוספת ששוב ושוב נתקלים בה בבוסטון היא ההתקפה בסוף המשחק. דרק ווייט קלע שלשה עם 04:47 לסיום המשחק שהעלתה את הסלטיקס ליתרון 97-94. והם קלעו רק 6 נקודות מאותו שלב, כש-4 נקודות היו מהעונשין.  בדקות הקלאצ' הם היו 1-7 מהשדה עם 2 איבודים. כמו שקורה הרבה במצבים כאלו, הם מאטים את הקצב מנסים לשחק בידודים ולא משיגים זריקות טובות.

זה צוייץ בתחילת המשחק:

החדשות הטובות הן שזה פתיר והם הראו יכולת להתאושש מהפסדים בפלייאוף. הם בינתיים 5-0 אחרי הפסדים, כש-4 מהנצחונות הללו היו בדו ספרתי. החדשות הרעות הן שכדי להעלות את זה ל 6-0 הם יצטרכו לנצח משחק 7 בחוץ, מול אריק ספולסטרה.  לא הדבר הכי קל.

 

דרק ווייט עם משחק מבוזבז

כשהסלטיקס הביאו בטרייד את דרק ווייט היו כמה שהרגישו שהקבוצה נתנה יותר מדי כששלחה את ג'וש ריצ'ארדסון, בחירת הסיבוב הראשון בדראפט הקרוב ואפשרות החלפת בחירות ב-2028. אך בראד סטיבנס עשה את המהלך מכיוון שהרגיש שווייט נתן לקבוצה סיכוי לתואר.

עד כה בפלייאוף המהלכים של סטיבנס התגלו כמוצדקים. ווייט בהחלט התעלה במספר אירועים כאשר מרכוס סמארט היה מחוץ לרוטציה בשל פציעה, ונתן גארד הגנתי נוסף שיכול לנהל משחק ולהוביל כדור ולדאוג שאחרים יהיו מעורבים. הלילה הייתה זו הקליעה שלו שבלטה.

כשהסלטיקס היו זקוקים נואשות לדחיפה ברבע האחרון, ווייט היה שם. הוא קלע 2 שלשות, ואז עוד חדירה בדרך לאנד וואן שהקפיץ את הקהל. מאוחר יותר כשהסלטיקס חיפשו יתרון הוא שוב היה שם. בהתחלה מסירה מדוייקת לאל הורפורד שהשווה את התוצאה עם שלשה, ואז קלע שלשה משלו שקבעה יתרון 97-94. הוא סיים עם 22 נקודות, 3 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חטיפות. כל זה מהספסל, כשזו בהחלט התצוגה הטובה ביותר שלו בפלייאוף.  רק חבל שמאותה נקודה הסלטיקס בזבזו את המשחק המרשים שלו.

 

בקטנה: דארווין האם מאמן הלייקרס

הלייקרס בחרו את מאמנם החדש וזה דארווין האם, עליו כתבתי לפני כשנה כאן.

מה שמוזר במינוי הזה שהדליפו לגבי רגע לפני שריקת הפתיחה של משחק 6 מה שמצביע על כך שרצו כמה שפחות התעסקות תקשורתית בנושא. ונותר לתהות מדוע.

 

תגיות: , , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות